בית היוצר הקולינרי של האחים ירזין הוא הפורה ביותר בארץ בשנים האחרונות. ממש אימפריה של מסעדות. והנה אימפריית האוכל של ירזין מכה פעם נוספת...
האחים המסעדנים (ארי ויורם) הם בעלים או שותפים של מוסדות קולינריים רבים ולרוב מצליחים מאד. זה התחיל עם עד העצם הוותיקה בהרצליה פיתוח, שחיה עד היום, כבר למעלה מ-25 שנה. (עם עוד סניפים בהמשך). המשיך עם כמה מסעדות נוספות שהבולטת שבהן הייתה צ'ימיצ'נגה (הנפלאה) שהם פתחו עם השף אבי קונפורטי ונסגרה בגלל שריפה בשנת 2007. על חורבותיה הם פתחו את קפה איטליה ב-2008 שמצליחה עד היום. בין לבין הם פתחו את רשת מוזס בשנת 2003 (שוב בשת"פ עם קונפורטי), את זוזוברה האסייתית המהירה בהרצליה פיתוח, עם תפריט שרקח אותו קונפורטי. שיתוף פעולה נוסף של האחים, עם לאון אלקלעי, יצר את רשת הפיצריות המאד מצליחה - טוני וספה.
בשנים האחרונות הכיוון הוא מקסיקו. ב-2011 הם פתחו את טאקרייה, מסעדת סטריט-פוד מקסיקנית שאחריה נפתחו עוד ועוד מקומות דומים ברחבי תל אביב. השנה הם הפכו את מוזס הרצליה למקסיקלי - מסעדה מקסיקנית נוספת. ב-2013 הם ניסו כוחם גם באוכל סינגפורי במסעדת אנג סו בתל אביב, שנסגרה די מהר, והיא אחד הכישלונות הבודדים שלהם.
ב-2014 הם גם ניהלו גם את הפעילות העסקית במסעדות שבמלון הבוטיק היוקרתי נורמן בתל אביב (מסעדת דה-נורמן, דיינינגס). לאחרונה הם פרשו מהניהול שנשאר בידי הבעלים של המלון.
כעת מגיע תורה של מסעדה חדשה. מסעדת מגזינו (Magazzino). היא נפתחה לפני כשבועיים. עוד מסעדה איטלקית. כנראה שקפה איטליה המושקעת ורשת הפיצריות טוני וספה לא מספיקות...
לפי שלל כתבות היח"צ על המסעדה פירוש השם באיטלקית זה מחסן.
המיקום של המסעדה הוא אחד ההזויים שאפשר לחשוב עליהם בימים אלה בתל אביב: דרך מנחם בגין 21 בתל אביב, ממש צמוד לחניון בית הדר הגדול ברח' הרכבת. למה הזוי? כי זה לב ליבן של חפירות הרכבת הקלה. כל הסביבה חפורה. בראיון עם אחד האחים הוא אמר שהחוזה נחתם הרבה לפני שהעבודות החלו, ושאף אחד לא האמין שהחפירות אכן יצאו לפועל בשעתו... לפחות יש חנייה ענקית צמודה למסעדה.
הכניסה למסעדה היא ממש דרך חניון בית הדר, בקצה שלו שצמוד לדרך מנחם בגין. המבנה עצמו הוא מחסן תעשייתי גדול, שמתחבא מאחורי שלטי פרסום חוצות גדולים. מעין האנגר מכוער למדי. סביבת המסעדה מוזנחת ולא מזמינה, אבל הכניסה והמסעדה עצמה בהחלט נעימות ומושקעות.
החלל הוא עצום. העיצוב הוא אורבני-תעשייתי, ובהחלט מתאים למבנה. בקצה הימני יש מטבח פתוח גדול שבמרכזו טאבון אבן איטלקי גדול. יש חלל פנימי גדול שבו מרוכזים השולחנות שביניהם יש עמודי תמיכה חשופים, כאילו לא סיימו את השיפוץ. גם הקירות בחלקם חשופים וכאילו לא צבועים עד הסוף. התקרה המאד גבוהה תואמת אף היא את המוטיב המחסני/תעשייתי: מלאה בצינורות מיזוג גדולים ובגופי תאורה (פרוז'קטורים) תעשייתיים. בהמשך יש בר גדול שחלקו פונה לחצר החיצונית וחלקו למבנה הפנימי. גם בחצר החיצונית יש מספר שולחנות.
זה נראה כאילו לא סיימו את העבודה, או פשוט חיפפו, אבל מדובר בבלגן מאורגן... הכל מעוצב כאילו בנונשלנט, אבל למעשה הכל מתוכנן לפרטי פרטים.
אנחנו היינו 3 אנשים. קפצנו ללא הזמנה מראש במוצ"ש האחרון, בסביבות שעה 19:30. ציפיתי שיהיה חצי ריק, אבל להפתעתי המקום היה מפוצץ. מערך יחסי הציבור של הירזינים עושה את העבודה, זה בטוח. נשאר שולחן אחד פנוי והושיבו אותנו בו, בחלק די אחורי של המסעדה (מאחורי מקרר הוינטג' של אמקור). אמרו לנו שהשולחן הוא עד 21:00, אבל נראה לי שגם אם היינו נשארים אחרי, לא היו מסלקים אותנו...
יש לציין שגם בקצה האחורי בו ישבנו לא היה קל לשמוע אחד את השני. האקוסטיקה, שלא במפתיע, במבנה מהסוג הזה, היא בעייתית.
שגיא כהן בביקורת הטריה שלו בהארץ (והדי טובה שלא כצפוי) כתב על התנועה שיש במסעדה (הדינמיות). זה נכון. יש אכן תנועה מתמדת במסעדה, לא רק של הצוות, אלא גם של הסועדים (לשירותים, לויטרינת הקינוחים). הדינמיות והזרימה הללו יכולות להיות מעצבנות מאד בדר"כ, אבל כאן זה עובד יפה. יש ספייס מספיק גדול, ואין תחושה של צפיפות.
טוב קשקשתי מספיק. נגיע לענייננו. האוכל...
התפריט הוא איטלקי קלאסי למדי, והוא לא מאד גדול.
הוא כולל חלוקה למנות ראשונות (Frito) - עד 40 ש"ח. מנות של התחלה (Before) - עד 38 ש"ח. מנות סלט - 38 ש"ח לכולן. פסטות - מ-40 ש"ח עד 68 ש"ח לספגטי פורצ'יני ובייקון. יש מנות נוספות (בתפריט מכונה And More): היקרה שבהן צלע לבן מילנז ב-52 ש"ח. לב ליבו של התפריט הן הפיצות העגולות - 10 סוגים שונים בין 44-54 ש"ח. את הקינוחים בוחרים פיזית בויטרינת הקינוחים שצמודה לבר, ויש מבחר יפה למדי של מאפים, עוגות, פאיים, מוס, פחזניות ועוד.
הזמנו שתייה, את 3 המנות הראשונות המכונות Frito ו-3 סוגי פיצה. החלטנו שהפסטות או תבשילים אחרים יחכו לביקור הבא. זה היה Pizza Night.
3 המנות הראשונות היו:
קוד א-לה רומנה: דג מטוגן בבלילת בירה עם סלסה ורדה. 40 ש"ח. במנה הייתה די בינונית. הדג והבלילה היו מעט תפלים והייתה חסרה יותר קראנצ'יות במנה.
כרובית מטוגנת עם איולי בזיליקום ופרמז'ן. 28 ש"ח. מנה חביבה. מאד סטנדרטית, למעט איולי הבזיליקום. כרובית מטוגנת. יש כזו בכל מסעדה שניה. זה טעים - אין מה לעשות. פשוט וטעים. הכרוביות כאן נחתכו לחתיכות די גדולות.
ארטישוק מטוגן עם איולי צ'ילי וכוסברה. 36 ש"ח. מנה טובה מאד. בהחלט המוצלחת מבין השלוש. איולי פיקנטי וטעים. פיסות הארטישוק הלא גדולות טוגנו והיו פריכות וטעימות, אבל לא שמנוניות. אחלה מנה. חטיף נעים וטעים.
ולפיצות:
החבר'ה מסתבר יודעים את העבודה בתחום הזה. הפיצות הן פיצות אישיות עגולות, בגודל מכובד, ומהז'אנר הכה אהוב עליי של בצק דק ופריך. הבצקים של כל הפיצות היו נהדרים. טעימים וקראנצ'יים כנדרש. הטופינג של כל הפיצות היו נדיבים, ובשורה התחתונה כל 3 הפיצות היו טובות עד טובות מאד. אין ספק שהטאבון עובד יפה...
פיצה ראשונה: פיצה בייקון. 54 ש"ח.
כוללת רוטב עגבניות, מוצרלה, בייקון, פיטריות וצ'ילי יבש. על הנייר זו אמורה הייתה להיות לטעמי הפיצה הכי טובה, בזכות הבייקון והצ'ילי, אבל בפועל היא הייתה הפחות טעימה בעיניי. השילוב של הפיטריות לא הלהיב. היה אפשר לוותר עליהן ולשלב במקומן איזשהו ירק או עוד גבינה חריפה (נגיד פקורינו) ואז זה היה נפלא. כל או כך - פיצה טובה. שותפי למנה דווקא טען שהיא הטובה ביותר מבין השלוש. על טעם ועל ריח...
פיצה שנייה: חצילים וחריף. 48 ש"ח.
רוטב עגבניות, קרעי מוצלרה, חציל קלוי, צ'ילי טרי, בזיליקום. פיצה מצוינת. מי שאוהב חצילים וחריף - הנאתו מובטחת. שילובי טעמים מוצלחים. חריפות מודגשת וטובה מאד. (סוף סוף צ'ילי חריף שהוא באמת חריף).
פיצה שלישית: צ'ילי, גבינה וגורגונזולה או כמו שכתוב בתפריט: Chilli, Cheese & Gorgonzola.
52 ש"ח. פיצה ביאנקה (ללא רוטב עגבניות). כוללת מוצרלה, גורגונזולה וצ'ילי. עוד פיצה מצוינת. לטעמי הטובה ביותר מבין השלוש. גורגונזולה טובה וטעימה, חזקה בדיוק במידה. שילוב טוב עם המוצרלה והצ'ילי. פשוט אחלה פיצה.
זהו. אכלנו והתפוצצנו. בדיעבד עם 3 מנות הפתיחה שהזמנו היו מספיקות 2 פיצות לשלושתנו.
לבושתנו לא הצלחנו לסיים את כל הפיצה. 2 סלייסים נארזו. פדיחה. אנשים לא בכושר...
בכל זאת ניגשנו לויטרינת הקינוחים, אבל למרות ההיצע היפה, אף קינוח לא עשה את זה מספיק, ולכן ויתרנו. סתם לדחוף איזשהו פאי היה מוגזם. מספיק פחמימות לערב אחד. (ואם היינו הולכים על פאיי זה היה פאיי הלימון והפיסטוק שלהם).
כמה מילים על השירות: השירות היה מעט מבולבל, בעיקר בראשית הערב. לקח קצת זמן עד שבאו לקחת הזמנות, ועוד יותר זמן עד שהביאו את המנות הראשונות (סדר חלוקת המנות הוא לפי מה שמוכן יוצא).
יש לציין שהמלצרית (המאד צרודה) ניגשה והתנצלה מראש שהדברים לוקחים מעט זמן כי יש לחץ. אכן היה... המקום כאמור היה מפוצץ, וזו מסעדה גדולה ולא קלה לתפעול, וזה בולט במיוחד בימים הראשונים לפעילות המסעדה (וכל מסעדה לצורך העניין). אחרי המנות הראשונות (שאחת הובאה לנו בטעות פעמיים), העניינים הלכו חלק לחלוטין. בסה"כ הם עמדו יפה בלחץ, וזה ראוי לציון במסעדה שנמצאת עדיין בשלב הרצה. רואים שמי שעומד מאחורי המקום הם מקצוענים.
כולל השתייה שילמנו כ-300 ש"ח. בהחלט סביר לבילוי ערב תל-אביבי איטלקי.
בסה"כ מדובר במקום חביב בהחלט. אחלה מקום לפיצות ושאר מנות איטלקיות פשוטות ולא יקרות. אולי פחות מתאים לערב רומנטי, אבל לבילוי של ערב משפחתי לא מחייב עם ילדים או לסתם ערב חברים - זה יופי של מקום.
שורה תחתונה - מגזינו - מסעדה לערב איטלקי-תל אביבי-תעשייתי-אורבני וטעים.
ביקור שני במגזינו - שבת בערב 26/12/2015:
ביקור ספונטני. 4 אנשים. ישבנו בחצר החיצונית. לטעמי היא קצת מנותקת מהאקשן של המסעדה.
אני הזמנתי את מנת הכבדים - כבדים אליו פפרונצ'ינו. 36 ש"ח. מנה לא גדולה של כבדים ששוחים ברוטב על בסיס שמן זית מפולפל מאד מלא בפלפל שחור, שום וצ'ילי. הרוטב לכשעצמו מוגזם, אבל יחד עם הכבדים העסק בסה"כ עובד. לא מנה שתתאים לכל אחד.
מנה נוספת שלקחתי זה השרימפס בורגר שרבות נכתב עליו בביקורות בתקשורת. 48 ש"ח. מנה בינונית. לא מספיק שרימפס, לא מספיק טעמים של שרימפס. השרימפס הולך לאיבוד בטעמי הירקות (הרבה חסה) ואיולי הצ'ילי המתקתק - שלא היה מספיק פיקנטי לטעמי. אחרי שביקשתי וקיבלתי טבסקו לתוספת פיקנטיות זה הפך למעט יותר מאוזן וטעים.
עדיין - אפשר לוותר.
חבריי לארוחה הזמינו פסטות ואף אחד לא נהנה מהן. גזרת הפסטות טעונה שיפור כנראה. מנות הפסטה לא גדולות, אבל גם לא יקרות מאד.
היו שם ספגטי קישוא ופסטו - 40 ש"ח. נחמד ולא יותר.
היו 2 מנות של ספגטי פורצ'יני ובייקון - 68 ש"ח. מנה שאיזבה את 2 טועמיה. הבייקון לטענתם לא הורגש בכלל. הם כן הרגישו חתיכות קראנצ'יות של בשר כלשהו, אבל לא הבחינו כמעט בטעמים המעושנים של בייקון...
הזמנו גם 2 קינוחים מהויטרינה.
כל הקינוחים עולים 40 ש"ח.
הזמנו פאי לימון ופיסטוק. תחתית פאי פריכה ומאד פיסטוקית (כולל מעט מלח שנותן קונטרסט למתיקות). קרם לימוני ומעליו מרנג. סה"כ קינוח טעים וטוב. מעט מתוק מדי לטעמי אבל מוצלח בהחלט.
הזמנו גם עוגת גבינה. סטנדרטית. תחתית טובה. עוגה טובה ומאוזנת, במרקם טוב.
שורה תחתונה - לכו על הפיצות ועל הקינוחים...
האחים המסעדנים (ארי ויורם) הם בעלים או שותפים של מוסדות קולינריים רבים ולרוב מצליחים מאד. זה התחיל עם עד העצם הוותיקה בהרצליה פיתוח, שחיה עד היום, כבר למעלה מ-25 שנה. (עם עוד סניפים בהמשך). המשיך עם כמה מסעדות נוספות שהבולטת שבהן הייתה צ'ימיצ'נגה (הנפלאה) שהם פתחו עם השף אבי קונפורטי ונסגרה בגלל שריפה בשנת 2007. על חורבותיה הם פתחו את קפה איטליה ב-2008 שמצליחה עד היום. בין לבין הם פתחו את רשת מוזס בשנת 2003 (שוב בשת"פ עם קונפורטי), את זוזוברה האסייתית המהירה בהרצליה פיתוח, עם תפריט שרקח אותו קונפורטי. שיתוף פעולה נוסף של האחים, עם לאון אלקלעי, יצר את רשת הפיצריות המאד מצליחה - טוני וספה.
בשנים האחרונות הכיוון הוא מקסיקו. ב-2011 הם פתחו את טאקרייה, מסעדת סטריט-פוד מקסיקנית שאחריה נפתחו עוד ועוד מקומות דומים ברחבי תל אביב. השנה הם הפכו את מוזס הרצליה למקסיקלי - מסעדה מקסיקנית נוספת. ב-2013 הם ניסו כוחם גם באוכל סינגפורי במסעדת אנג סו בתל אביב, שנסגרה די מהר, והיא אחד הכישלונות הבודדים שלהם.
ב-2014 הם גם ניהלו גם את הפעילות העסקית במסעדות שבמלון הבוטיק היוקרתי נורמן בתל אביב (מסעדת דה-נורמן, דיינינגס). לאחרונה הם פרשו מהניהול שנשאר בידי הבעלים של המלון.
כעת מגיע תורה של מסעדה חדשה. מסעדת מגזינו (Magazzino). היא נפתחה לפני כשבועיים. עוד מסעדה איטלקית. כנראה שקפה איטליה המושקעת ורשת הפיצריות טוני וספה לא מספיקות...
לפי שלל כתבות היח"צ על המסעדה פירוש השם באיטלקית זה מחסן.
המיקום של המסעדה הוא אחד ההזויים שאפשר לחשוב עליהם בימים אלה בתל אביב: דרך מנחם בגין 21 בתל אביב, ממש צמוד לחניון בית הדר הגדול ברח' הרכבת. למה הזוי? כי זה לב ליבן של חפירות הרכבת הקלה. כל הסביבה חפורה. בראיון עם אחד האחים הוא אמר שהחוזה נחתם הרבה לפני שהעבודות החלו, ושאף אחד לא האמין שהחפירות אכן יצאו לפועל בשעתו... לפחות יש חנייה ענקית צמודה למסעדה.
 |
| הכניסה. הדגל הצהוב המתנוסס הוא דגל המשיח... ובפנים: סדום ועמורה: גבינה ובשר. בייקון. רחמנא לצלן. |
הכניסה למסעדה היא ממש דרך חניון בית הדר, בקצה שלו שצמוד לדרך מנחם בגין. המבנה עצמו הוא מחסן תעשייתי גדול, שמתחבא מאחורי שלטי פרסום חוצות גדולים. מעין האנגר מכוער למדי. סביבת המסעדה מוזנחת ולא מזמינה, אבל הכניסה והמסעדה עצמה בהחלט נעימות ומושקעות.
החלל הוא עצום. העיצוב הוא אורבני-תעשייתי, ובהחלט מתאים למבנה. בקצה הימני יש מטבח פתוח גדול שבמרכזו טאבון אבן איטלקי גדול. יש חלל פנימי גדול שבו מרוכזים השולחנות שביניהם יש עמודי תמיכה חשופים, כאילו לא סיימו את השיפוץ. גם הקירות בחלקם חשופים וכאילו לא צבועים עד הסוף. התקרה המאד גבוהה תואמת אף היא את המוטיב המחסני/תעשייתי: מלאה בצינורות מיזוג גדולים ובגופי תאורה (פרוז'קטורים) תעשייתיים. בהמשך יש בר גדול שחלקו פונה לחצר החיצונית וחלקו למבנה הפנימי. גם בחצר החיצונית יש מספר שולחנות.
זה נראה כאילו לא סיימו את העבודה, או פשוט חיפפו, אבל מדובר בבלגן מאורגן... הכל מעוצב כאילו בנונשלנט, אבל למעשה הכל מתוכנן לפרטי פרטים.
אנחנו היינו 3 אנשים. קפצנו ללא הזמנה מראש במוצ"ש האחרון, בסביבות שעה 19:30. ציפיתי שיהיה חצי ריק, אבל להפתעתי המקום היה מפוצץ. מערך יחסי הציבור של הירזינים עושה את העבודה, זה בטוח. נשאר שולחן אחד פנוי והושיבו אותנו בו, בחלק די אחורי של המסעדה (מאחורי מקרר הוינטג' של אמקור). אמרו לנו שהשולחן הוא עד 21:00, אבל נראה לי שגם אם היינו נשארים אחרי, לא היו מסלקים אותנו...
יש לציין שגם בקצה האחורי בו ישבנו לא היה קל לשמוע אחד את השני. האקוסטיקה, שלא במפתיע, במבנה מהסוג הזה, היא בעייתית.
שגיא כהן בביקורת הטריה שלו בהארץ (והדי טובה שלא כצפוי) כתב על התנועה שיש במסעדה (הדינמיות). זה נכון. יש אכן תנועה מתמדת במסעדה, לא רק של הצוות, אלא גם של הסועדים (לשירותים, לויטרינת הקינוחים). הדינמיות והזרימה הללו יכולות להיות מעצבנות מאד בדר"כ, אבל כאן זה עובד יפה. יש ספייס מספיק גדול, ואין תחושה של צפיפות.
טוב קשקשתי מספיק. נגיע לענייננו. האוכל...
התפריט הוא איטלקי קלאסי למדי, והוא לא מאד גדול.
הוא כולל חלוקה למנות ראשונות (Frito) - עד 40 ש"ח. מנות של התחלה (Before) - עד 38 ש"ח. מנות סלט - 38 ש"ח לכולן. פסטות - מ-40 ש"ח עד 68 ש"ח לספגטי פורצ'יני ובייקון. יש מנות נוספות (בתפריט מכונה And More): היקרה שבהן צלע לבן מילנז ב-52 ש"ח. לב ליבו של התפריט הן הפיצות העגולות - 10 סוגים שונים בין 44-54 ש"ח. את הקינוחים בוחרים פיזית בויטרינת הקינוחים שצמודה לבר, ויש מבחר יפה למדי של מאפים, עוגות, פאיים, מוס, פחזניות ועוד.
הזמנו שתייה, את 3 המנות הראשונות המכונות Frito ו-3 סוגי פיצה. החלטנו שהפסטות או תבשילים אחרים יחכו לביקור הבא. זה היה Pizza Night.
3 המנות הראשונות היו:
קוד א-לה רומנה: דג מטוגן בבלילת בירה עם סלסה ורדה. 40 ש"ח. במנה הייתה די בינונית. הדג והבלילה היו מעט תפלים והייתה חסרה יותר קראנצ'יות במנה.
כרובית מטוגנת עם איולי בזיליקום ופרמז'ן. 28 ש"ח. מנה חביבה. מאד סטנדרטית, למעט איולי הבזיליקום. כרובית מטוגנת. יש כזו בכל מסעדה שניה. זה טעים - אין מה לעשות. פשוט וטעים. הכרוביות כאן נחתכו לחתיכות די גדולות.
ארטישוק מטוגן עם איולי צ'ילי וכוסברה. 36 ש"ח. מנה טובה מאד. בהחלט המוצלחת מבין השלוש. איולי פיקנטי וטעים. פיסות הארטישוק הלא גדולות טוגנו והיו פריכות וטעימות, אבל לא שמנוניות. אחלה מנה. חטיף נעים וטעים.
ולפיצות:
החבר'ה מסתבר יודעים את העבודה בתחום הזה. הפיצות הן פיצות אישיות עגולות, בגודל מכובד, ומהז'אנר הכה אהוב עליי של בצק דק ופריך. הבצקים של כל הפיצות היו נהדרים. טעימים וקראנצ'יים כנדרש. הטופינג של כל הפיצות היו נדיבים, ובשורה התחתונה כל 3 הפיצות היו טובות עד טובות מאד. אין ספק שהטאבון עובד יפה...
פיצה ראשונה: פיצה בייקון. 54 ש"ח.
כוללת רוטב עגבניות, מוצרלה, בייקון, פיטריות וצ'ילי יבש. על הנייר זו אמורה הייתה להיות לטעמי הפיצה הכי טובה, בזכות הבייקון והצ'ילי, אבל בפועל היא הייתה הפחות טעימה בעיניי. השילוב של הפיטריות לא הלהיב. היה אפשר לוותר עליהן ולשלב במקומן איזשהו ירק או עוד גבינה חריפה (נגיד פקורינו) ואז זה היה נפלא. כל או כך - פיצה טובה. שותפי למנה דווקא טען שהיא הטובה ביותר מבין השלוש. על טעם ועל ריח...
פיצה שנייה: חצילים וחריף. 48 ש"ח.
רוטב עגבניות, קרעי מוצלרה, חציל קלוי, צ'ילי טרי, בזיליקום. פיצה מצוינת. מי שאוהב חצילים וחריף - הנאתו מובטחת. שילובי טעמים מוצלחים. חריפות מודגשת וטובה מאד. (סוף סוף צ'ילי חריף שהוא באמת חריף).
פיצה שלישית: צ'ילי, גבינה וגורגונזולה או כמו שכתוב בתפריט: Chilli, Cheese & Gorgonzola.
52 ש"ח. פיצה ביאנקה (ללא רוטב עגבניות). כוללת מוצרלה, גורגונזולה וצ'ילי. עוד פיצה מצוינת. לטעמי הטובה ביותר מבין השלוש. גורגונזולה טובה וטעימה, חזקה בדיוק במידה. שילוב טוב עם המוצרלה והצ'ילי. פשוט אחלה פיצה.
זהו. אכלנו והתפוצצנו. בדיעבד עם 3 מנות הפתיחה שהזמנו היו מספיקות 2 פיצות לשלושתנו.
לבושתנו לא הצלחנו לסיים את כל הפיצה. 2 סלייסים נארזו. פדיחה. אנשים לא בכושר...
בכל זאת ניגשנו לויטרינת הקינוחים, אבל למרות ההיצע היפה, אף קינוח לא עשה את זה מספיק, ולכן ויתרנו. סתם לדחוף איזשהו פאי היה מוגזם. מספיק פחמימות לערב אחד. (ואם היינו הולכים על פאיי זה היה פאיי הלימון והפיסטוק שלהם).
כמה מילים על השירות: השירות היה מעט מבולבל, בעיקר בראשית הערב. לקח קצת זמן עד שבאו לקחת הזמנות, ועוד יותר זמן עד שהביאו את המנות הראשונות (סדר חלוקת המנות הוא לפי מה שמוכן יוצא).
יש לציין שהמלצרית (המאד צרודה) ניגשה והתנצלה מראש שהדברים לוקחים מעט זמן כי יש לחץ. אכן היה... המקום כאמור היה מפוצץ, וזו מסעדה גדולה ולא קלה לתפעול, וזה בולט במיוחד בימים הראשונים לפעילות המסעדה (וכל מסעדה לצורך העניין). אחרי המנות הראשונות (שאחת הובאה לנו בטעות פעמיים), העניינים הלכו חלק לחלוטין. בסה"כ הם עמדו יפה בלחץ, וזה ראוי לציון במסעדה שנמצאת עדיין בשלב הרצה. רואים שמי שעומד מאחורי המקום הם מקצוענים.
כולל השתייה שילמנו כ-300 ש"ח. בהחלט סביר לבילוי ערב תל-אביבי איטלקי.
בסה"כ מדובר במקום חביב בהחלט. אחלה מקום לפיצות ושאר מנות איטלקיות פשוטות ולא יקרות. אולי פחות מתאים לערב רומנטי, אבל לבילוי של ערב משפחתי לא מחייב עם ילדים או לסתם ערב חברים - זה יופי של מקום.
שורה תחתונה - מגזינו - מסעדה לערב איטלקי-תל אביבי-תעשייתי-אורבני וטעים.
ביקור שני במגזינו - שבת בערב 26/12/2015:
ביקור ספונטני. 4 אנשים. ישבנו בחצר החיצונית. לטעמי היא קצת מנותקת מהאקשן של המסעדה.
אני הזמנתי את מנת הכבדים - כבדים אליו פפרונצ'ינו. 36 ש"ח. מנה לא גדולה של כבדים ששוחים ברוטב על בסיס שמן זית מפולפל מאד מלא בפלפל שחור, שום וצ'ילי. הרוטב לכשעצמו מוגזם, אבל יחד עם הכבדים העסק בסה"כ עובד. לא מנה שתתאים לכל אחד.
מנה נוספת שלקחתי זה השרימפס בורגר שרבות נכתב עליו בביקורות בתקשורת. 48 ש"ח. מנה בינונית. לא מספיק שרימפס, לא מספיק טעמים של שרימפס. השרימפס הולך לאיבוד בטעמי הירקות (הרבה חסה) ואיולי הצ'ילי המתקתק - שלא היה מספיק פיקנטי לטעמי. אחרי שביקשתי וקיבלתי טבסקו לתוספת פיקנטיות זה הפך למעט יותר מאוזן וטעים.
עדיין - אפשר לוותר.
חבריי לארוחה הזמינו פסטות ואף אחד לא נהנה מהן. גזרת הפסטות טעונה שיפור כנראה. מנות הפסטה לא גדולות, אבל גם לא יקרות מאד.
היו שם ספגטי קישוא ופסטו - 40 ש"ח. נחמד ולא יותר.
היו 2 מנות של ספגטי פורצ'יני ובייקון - 68 ש"ח. מנה שאיזבה את 2 טועמיה. הבייקון לטענתם לא הורגש בכלל. הם כן הרגישו חתיכות קראנצ'יות של בשר כלשהו, אבל לא הבחינו כמעט בטעמים המעושנים של בייקון...
הזמנו גם 2 קינוחים מהויטרינה.
כל הקינוחים עולים 40 ש"ח.
הזמנו פאי לימון ופיסטוק. תחתית פאי פריכה ומאד פיסטוקית (כולל מעט מלח שנותן קונטרסט למתיקות). קרם לימוני ומעליו מרנג. סה"כ קינוח טעים וטוב. מעט מתוק מדי לטעמי אבל מוצלח בהחלט.
הזמנו גם עוגת גבינה. סטנדרטית. תחתית טובה. עוגה טובה ומאוזנת, במרקם טוב.
שורה תחתונה - לכו על הפיצות ועל הקינוחים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה