אירלנד - אפילו בה יש מסעדות מישלן...

טיול משפחתי באירלנד - 19-27 בספטמבר 2015

חלק שני - קצת פלצנות במסעדות מישלן...

אחרי שחוויתי לראשונה ארוחות מישלן בטוסקנה ביוני האחרון קיבלתי תיאבון...
לפני הטיול המתוכנן באירלנד בדקתי אם יש מסעדות מכוכבות באי הירוק. נכון למדריך מישלן הטרי לשנת 2016 של בריטניה ואירלנד יש באירלנד 9 מסעדות מישלן. בשנה האחרונה היו 2 מסעדות שאיבדו כוכב ושתיים חדשות שקיבלו כוכב. יש מסעדה אחת בדבלין עם 2 כוכבים ועוד 8 מסעדות עם כוכב אחד.

ניסיתי להזמין מקום מראש ל-7 אנשים ליום שישי בערב למסעדה בשם Chapter One בדבלין, שמבין המסעדות המכוכבות נראתה לי הכי מגניבה ופחות כבדה. היא ככל הנראה גם מסעדת היוקרה הכי פופולרית בדבלין. לצערי הם החזירו לי מייל שהם fully booked. נאלצתי לחפש חלופה והמקום שנבחר - מסעדת כוכב מישלן בשם l'Ecrivain - שנבחרה הרבה בגלל שהיא הכי קרובה למלון שלנו בדבלין. מרחק כ-10 דקות הליכה. הזמנתי לשעה 19:30.


מסעדת Loam ב- Galway (*)

ביום חמישי, יום לפני הארוחה היעודה בדבלין, כשעוד היינו ב-Galway, היה לנו ערב פנוי, היות וחזרנו למלון די מוקדם. לחבר'ה לא התחשק לצאת לעיר ולכן יצאתי לבדי. עשיתי רשימה של 3-4 מקומות טובים לארוחת ערב שאולי יתמזל מזלי ויהיה באחד מהם מקום.
המקום הראשון שבדקתי על הדרך - מסעדה בשם Loam.

Loam היא מסעדה חדשה למדי שנפתחה לפני כשנה. לשף קוראים Enda McEvoy, שף אירי שלפני Loam עבד במסעדת מישלן אחרת בגאלוויי בשם Aniar ועוד לפניה עבד בין היתר ב- Noma הדנית.
לפני הנסיעה בדקתי כמובן אופציות למסעדות יצירתיות ומגניבות בגאלוויי, היות והיו לנו 3 לילות בעיר. Loam היה אחד השמות שרשמתי. אז עדיין לא היה למסעדה כוכב מישלן. את הכוכב היא קיבלה ממש עכשיו, במדריך מישלן החדש של 2016. (לפני כשבועיים). לפני הכוכב הספיקו גם לבחור אותה למסעדת תגלית השנה לשנת 2015 באירלנד. לא רע בשביל מסעדה חדשה...

הנחתי שלא יהיה מקום. טעיתי. הגעתי בסביבות 18:45 בערב. היה ריק לגמרי. נכנסתי. בחור חביב בשם כריסטיאן (מנהל המסעדה לפי האתר שלהם) קיבל את פניי בחביבות. שאלתי אם הם פתוחים לסרוויס והוא אמר לי שכן והזמין אותי בחיוך להיכנס. כמובן שלא יכולתי להתנגד...
בהמשך הגיעו עוד כמה סועדים, אבל גם כשיצאתי בסביבות 20:15 היא עדיין הייתה רק חצי מלאה.

המסעדה מעוצבת בפשטות. אפילו בצניעות יחסית. אין מפות לבנות, אין נברשות מטורפות. מאד נקי ופשוט. הרבה עץ, קצת אלמנטים מודרניים. לא צפוף. המון מרחבים - כמו במדינה עצמה... כל זה כבר גרם לי לחבב את המקום. יש אווירה נעימה ורגועה.
שאלתי אם זה בסדר שאצלם תמונות ואמרו שבוודאי ושאני מוזמן להסתובב ולצלם.

התיישבתי וקיבלתי תפריט. האוכל הוא כהגדרתם מטבח אירי מודרני. התפריט נשען על תוצרת מקומית, ובאתר שלהם הם מציינים את כל הספקים שלהם ונותנים להם במה יפה ומכובדת. הלוואי שבישראל יתחילו לכבד ככה את היצרנים המקומיים.

הזמנתי שתייה. בקבוק מים מינרליים גדול (4.25 יורו) וכוס יין לבן (Verdura Blanco 2014 Empordalia Emporda, Spain). (לא באמת זכרתי את השם. זה מהאתר שלהם...). עלות כוס היין - 6 יורו. זה אומר בערך 26 ש"ח לכוס. מחיר מצחיק ביחס למחירי יין במסעדות יוקרה ישראליות (שמתחילים לעתים ב-40 ש"ח לכוס).

לפני המנה הראשונה קיבלתי 3 מנות ביס "לעורר את התיאבון". חטיפים. לא זוכר בדיוק מה היה בהן. כולן היו טעימות מאד. אחת כללה בין היתר מילוי של מוס סלמון (הקונוס בתמונה). השנייה הייתה גבינתית כלשהי (גבינת עיזים מוקצפת). השלישית (הוונטון) כללה מילוי של קרם שורש סלרי. משהו כזה...

יחד עם הביסים הנ"ל קיבלתי גם צלחת לחמים משובחים עם חמאה אירית טובה. אחד מהם היה לחם סודה שזה הלחם האירי המסורתי, ושפגשנו בכל מסעדה או פאב בהם ישבנו.

הזמנתי למנה ראשונה טרטר בקר עם חלמון וחזרזר מומלח (Goosberry - סוג של פרי יער שקרוב לדומדמנית - שזה מסתבר שמו בעברית. ותודה לויקיפדיה). עלות המנה 9 יורו. כשהבשר איכותי, טרטר בקר זו מנה מענגת. הטרטר של Loam היה כזה. עונג אמיתי לחך. מנה פרשית, מרעננת ונפלאה. היא כללה גם פרוסות צנונית דקיקות וקושטה בפרחים אכילים (כובע הנזיר כך דווח לי) שאשכרה גם הוסיפו אלמנט של טעם למנה, מעבר ליופי ולצבע.

למנה עיקרית לקחתי מנת דג. דג Monkfish (דג נזיר הים או שד הים) בדיו של דיונון עם כרוב ושמיר. מנה של 29.5 יורו. הגיעה מנה ירוקה לחלוטין. כמו אירלנד. פילה דג עטוף כולו בעלי ירוקים (בושל בוואקום), מונח על עלי קייל בצבע ירוק עז ודיו שחור של דיונון. מנה מאד פשוטה יחסית. זה בדיוק הכיוון של המסעדה. לתת לפרודוקטים להיות מרכז העניינים. 

דג Monkfish יצא לי לאכול בטוסקנה לפני כמה חודשים וזה מעדן. גם המנה הזו לא אכזבה. פילה הדג היה עבה ועסיסי. דג מושלם. אפילו הקייל שעד היום כשטעמתי אותו בהזדמנויות שונות לא חיבבתי אותו, השתלב נהדר והחמיא לדג.

לצד המנה הגישו צלחת עם תפוחי אדמה קטנים אפויים בקליפתם בשמן זית. הכי פשוט שיש.

על קינוח ויתרתי. מה שכן הזמנתי זה קפה. רציתי אספרסו. המלצרית אמרה שאין להם. יש קפה שחור. הזמנתי...
הגיע Roland, בחור אפריקאי למראה עם קנקן פילטר גדול והתחיל להסביר לי על הקפה. (באתר שלהם הוא מוזכר כברמן, מומחה הקפה ו-DJ לעת מצוא). הם טוחנים פולי קפה מניקרגואה במקום.
כזה טקס של מזיגת קפה עוד לא חוויתי... רולנד סידר את הפילטר, הוסיף את פולי הקפה, מזג את המים הרותחים והשאיר את הקנקן לחלחול אטי. בינתיים הלך להביא ספל, סוכר וחלב. מה אומר? היה קפה מצוין. עלה 2.90 יורו. פחות מ-13 ש"ח...

יחד עם הקפה הגיעה צלחת קטנה עם כמה מתוקים נחמדים.

אחרי הקפה לא החמצתי הזדמנות לקפוץ לשירותים של מסעדת מישלן. בעיניי זה חלק חובה מחוויית מסעדת מישלן.

הזמנתי חשבון. הוא הסתכם בקצת יותר מ-51 יורו. זה משהו כמו 225 ש"ח לארוחת ערב של מנה ראשונה, עיקרית, שתייה קלה, כוס יין וקפה. לחלוטין מחיר שפוי. ברוב מסעדות השף בארץ זה היה עולה הרבה יותר. השירות היה יוצא מן הכלל. חבר'ה מאד נחמדים, חייכניים, לבביים, תקשורתיים ולא פלצניים. בקיצור - מי שבא לגאלוויי ורוצה מסעדה טובה - שיחפש את Loam.

(*) מסתבר שבינואר 2023 המסעדה נסגרה בגלל עלויות התפעול.

ביום המחרת (יום שישי בבוקר) כאמור עשינו את המסע מגאלוויי לדבלין. הגענו לפני הצהריים לדבלין. עשינו צ'ק אין במלון. נחנו קצת ויצאנו להסתובב קצת בעיר. אחה"צ חזרנו להתארגנות קצרה במלון יצאנו רגלית להליכה הקצרה לכיוון המסעדה, אליה הזמנתי מקומות מראש.

מסעדת l'Ecrivain - דבלין:

הגענו למסעדה בזמן. הכניסו אותנו ברשמיות, אחרי שבדקו שאכן יש הזמנה. (עיוותו את השם שלי מ- Erez ל- Evez ברישום. סלחתי...). לקחו מאיתנו בטקסיות את המעילים ואת הג'קטים וכל אחד קיבל מספר לקולב.

עלינו לקומה השנייה, שם חיכה לנו השולחן הערוך לשבעה. המסעדה הייתה די מלאה בזמן שנכנסנו. כשיצאנו לא נותר מקום אחד פנוי. חיים טוב בדבלין...
הושיבו אותנו בשולחן האלגנטי. בניגוד למסעדה מהיום הקודם, זו מסעדה אלגנטית ופלצנית הרבה יותר. משדרת יותר יוקרה ויותר קלאסית מבחינת העיצוב שלה.
בקיצור - עפים על עצמם הרבה יותר מ- Loam בה הייתי יום לפני. גם קהל הסועדים היה נראה הרבה יותר אלגנטי ופלצני מהיום הקודם.

המסעדה הזו היא מסעדה צרפתית-אירית. פירוש השם בצרפתית זה the writer, ואכן במסעדה יש תמונות ופסלים של כל מיני כותבים (סופרים ומשוררים) איריים גדולים.

הבעלים הם בני זוג - דרי קלארק וסאלי-אן קלארק (שהסתובבה במסעדה והתחנפה למי שצריך...). דרי קלארק הוא גם השף הראשי. הוא כנראה נחשב שף-סלב באירלנד. ב-2015 הוא זכה בתואר שף השנה של מגזין FOOD&WINE Magazine.
יש להם כוכב מישלן משנת 2003 ועד היום. respect. השף הראשי בפועל כיום הוא בחור בשם טום דויל שהצטרף במרץ 2015 למסעדה.

קיבלנו תפריטים. המחירים כאן יקרים מאד. מנות ראשונות של 17-20 יורו. עיקריות של 36-40 יורו. קינוחים בכ-14 יורו.
הזמנו מנות ראשונות ומנות עיקריות. על יין ויתרנו. הכוס הכי זולה הייתה בסביבות 10 יורו. רובן עלו הרבה יותר.

קיבלנו לחמים לסיפתח (לחם סודה אירי, פוקצ'ה ולחמניות עגולות קשות ולא ממש ברורות). לצידם הייתה חמאה עם גבינה כחולה כמדומני. בסה"כ טעים וטוב מאד. הלחם הוא אקסטרה לארוחה ועושים refill במידה ונדרש.
קיבלנו גם מתאבני ביס כלשהם. משהו עם מוס לובסטר. טעים מאד. גם אלה בינינו שלא משתגעים על פירות ים אהבו.

הזמנו גם מים מינרליים. זו טעות. המסעדות מהסוג הזה חושבות שיש להן את ההיתר לפתוח עוד עוד בקבוקי מים מינרליים במהלך הארוחה. התכוונו להזמין בקבוק אחד או מקסימום שניים או שלושה לשולחן כולו. בפועל נפתחו לא פחות מ-7 בקבוקים במהלך הארוחה. יקרים הבקבוקים האלה... בכל פעם שמישהו לגם מעט מהמים שבכוסו, והניח את הכוס על השולחן, אצה רצה מלצרית לבקבוק ומילאה קצת את הכוס. חלילה שתתרוקן. מאוחר מדי גילינו את השיטה. צריך פשוט להחזיק את כוסות המים ביד כשהמלצרית חשה לעשות refill. טוב. מטעויות לומדים.

עוד קטע שירותי מגוחך זה מפיות הבד. אם מישהו קם לשירותים ומניח ברישול את המפית על השולחן, מיד קופצת מלצרית, מקפלת את מפית הבד באלגנטיות ומניחה על השולחן. די מעצבן ומוגזם. בעיקר כשמדובר בשולחן גדול למדי של 7 סועדים. השירות בכללותו היה מלחיץ למדי ומאד פורמלי, גם ביחס למסעדות המישלן הקודמות שביקרתי בהן. יש סומלייה שעוברת כל כמה דקות ורואה שהיין לא אוזל מהכוסות, יש אחראית משמרת שעושה רונדלים כל כמה דקות, כדי לוודא שהכל מתקתק. לפחות המלצרית עצמה ששירתה אותנו הייתה נחמדה וחייכנית יחסית ואמרה לי שאין מניעה לצלם קצת תמונות.

בכל אופן מה שהכי חשוב זה האוכל. הוא כאמור יקר להחריד, אבל טעים ומשובח במיוחד. במנות העיקריות אנחנו עשינו עוד טעות של טירונים ולא הזמנו תוספות (side orders) ב-4.5 יורו כתוספת לשולחן. הם כנראה קלטו את זה והניחו לנו 2 צלחות פירה טוב על חשבון הבית.

אני לא אפרט כל מנה שהוזמנה. היינו 7 וזה יותר מדי. השורה התחתונה היא שכל המנות הראשונות היו מצוינות. מעוצבות ומוגשות לעילא, מושקעות וטעימות ביותר. בגזרת האוכל יודעים כאן את העבודה. הסגנון הצרפתי בהחלט ניכר ובלט כאן, גם בטעמים, גם בחומרי הגלם וגם בטכניקות הבישול.

בין המנות הראשונות שנאכלו:

טרין ברווז עם סלט אנדיב, פרפה כבד, תפוחים ופטריות שימאג'י כבושות. עלות - 17 יורו. מנה מעולה. אמא שלי הזמינה ונהנתה מאד. ראוי לציון פרפה הכבד. מדהים.
סלמון אורגני שבושל למחצה בוואקום והיה נראה ורוד ונא לחלוטין, אם כי לא היה כזה. (בישול בטכניקת Mi-Cuit. טכניקה צרפתית. תעשו גוגל...). הסלמון הוגש בכלי אטום שגם עישן אותו במקצת, יחד עם חזרת, תפוחי אדמה ועוד כמה דברים. כשפתחו את הכלי עלה לאוויר עשן ארומטי. מהמנות שטעמתי זו כנראה המנה הכי טובה, עם ההגשה הכי מיוחדת, למרות שחומר הגלם הוא לכאורה פשוט ומוכר. המנה עלתה 18 יורו.
חזה של Grouse - חזה של תרנגולת בר או שכווי שהוגש עם ארטישוק ירושלמי ונקניק מאותו עוף. 19 יורו.
סקאלופס - עם ארטישוק (vi let artichoke), קרם פרמזן וקצף ארטישוק. זו המנה הראשונה שאני הזמנתי. עלתה 22 יורו. מנה יוצאת מן הכלל. בשביל 96 ש"ח למנה חסר שהיא לא תהיה פנטסטית... מנת סקאלופס מושלמת. עם משחקי מרקמים נהדרים ושילובי טעמים מוצלחים מאד.

המנות הראשונות (וגם העיקריות) הוגשו כמובן לכולם בתזמון מושלם. שירות בכלל ותזמון בהגשה בפרט, הם האלמנטים שיפילו מסעדות ישראליות בהנחה שהן יהיו פעם מועמדות למישלן. ודאי כשמדובר בשולחן רב משתתפים כמו שלנו.

אחרי המנות הראשונות קיבלנו מנקי חך אישיים לכל אחד:
היה כאן איזשהו סורבה ליים עם עוד איזה אלמנט מלוח (פיסטוקים?) ששכחתי מה הוא היה... סה"כ חמוד.

מנות עיקריות:
כאן היו רק 3 מנות שונות שהזמנו. 3 מנות פילה בקר, 3 מנות צבי ומנת דג.

מנת פילה הבקר כללה נתח פילה בקר אירי מיושן צרוב, פירה פטריות (מעולה) ועוד כמה מרכיבים שאין לי מושג מה הם.
היא עלתה 40 יורו. כ-175 ש"ח. נכון שיש לא מעט מסעדות תל אביביות עם מנות בסדר מחירים כזה, אבל עדיין ביחס לגודלה המחיר גבוה מאד, למרות איכותה. (10 יורו פחות ממחיר כל הארוחה שלי מהערב הקודם). המנה יש לציין הייתה שוב יוצאת מן הכלל.

מנת פילה דג שט-צד צלוי (יענו Turbot), עם צדפות (מולים), סלקים, מלפפון, פטרוזיליה וענבים מומלחים. מנה של 42 יורו שאחי הזמין ואחרי שסיים להידהם מהמחיר נהנה ממנה מאד.

המנה שאני הזמנתי -
מנת בשר אייל סיקה (Sika Deer). נתחים מאזור הירך של האייל עם סלקים, ציר ערער, סלק עלים ופטל שחור מותסס (או בעברית צחה אסנה - blackberries). מנה שעלתה 36 יורו. מנה מעולה. טעמים מעולים של הבשר. מרקם נפלא של הנתח (אייל או צבי או מה שזה לא יהיה). גם הסלקים שהיו בכל מיני מרקמים היו טובים מאד.

אלה המנות. יקרות כאמור להחריד, אבל באמת מעולות אחת אחת. קיבלנו כאמור גם 2 צלחות לא גדולות של פירה תפוחי אדמה קרמי וחמאתי, כמיטב המסורת הצרפתית.

יש לציין שלמרות חששותינו יצאנו שבעים. גם הצעירים הרעבתנים. הלחם שהוגש בהתחלה וכבדות חומרי הגלם עשו את העבודה.


בארוחה כזו כמובן אסור לוותר על קינוחים. לפחות דגימה. לקחנו 2 קינוחים.
כל הקינוחים עולים 13.95 יורו מלבד אחד שמוגדר זוגי ועולה 20 יורו (טארט טאטן תפוחים).

הקינוח הראשון:
טארט לימון: עם מרנג, פטל שחור טרי, סורבה פטל שחור. מנה פנטסטית, אין מה לומר. אני מת על קינוחי לימון, וזה בהחלט אחד הטובים שטעמתי.

הקינוח השני:
קינוח שוקולד: עוגת שוקולד מותך (Moelleux בצרפתית), מלח, גלידת חמאה חומה וטונקה. עם מרכיבים כאלה אי אפשר לפספס. קינוח נפלא נוסף.

זהו. שילמנו את החשבון המופקע למדי. יצא כ-70 יורו בממוצע לאדם. האוכל היה לפחות נהדר. מושקע מאד ועשוי ללא דופי. בהשוואה למסעדה מהיום הקודם, אין ספק שהמנות היו יותר מורכבות ומפונפנות. מנות מלאות מרכיבים מובחרים ושימוש בטכניקות בישול עילי.
החוויה כולה היא בעיניי חוויה שכל חובב אוכל צריך לחוות לדעתי. גם מי שלא foody מטורף צריך לסמן וי על חווית מישלן, פלצנית ככל שתהיה. 300 ש"ח לארוחה זה אמנם המון, אבל כחוויה קולינרית חד פעמית זה כדאי.
(מסעדות 2 כוכבים ויותר יכולות לעלות על 500 ש"ח ולהתקרב לעתים גם ל-1,000 ש"ח לארוחה לאדם. זה מטורף ונועד רק לעשירון העליון, שיכול להרשות לעצמו). אנשים כמונו, עם משכורות סבירות, נגיד מעמד בינוני בארץ, שיסתפקו בארוחת כוכב אחד...

ולפני סיום - קפיצה לשירותים...
כאן הדלת:

וזה בתוך תא השירותים: משקיעים כאן תודו...

להתראות בטיול הבא...