הגענו ליום האחרון בברצלונה בטיול זה (8 בדצמבר).
בבוקר קפצתי למתחם של גאודי, קצת פחות מרכזי, מוכר ומתויר כמו יתר המתחמים והבניינים שלו ברחבי ברצלונה, בשם Torre Bellesguard.
בהמשך קפצתי לאזור Barceloneta והחוף של ברצלונה, ומשם לשכונת El Born, שכונה מלאה סמטאות ציוריות, הצמודה לרובע הגותי. נשנוש מתוק של לפני הצהריים היה באחת המאפיות/פטיסרי המפורסמות של ברצלונה Hofmann Patisseria שנמצאת בלב השכונה הקטנה.
זה היה קרואסון פירות יער נהדר.
לא רחוק נמצא שוק אוכל נוסף Santa Caterina Market. ברור שנכנסתי לסיבוב קצר עתיר שרצים...
בערב ציפתה לי מסעדה ולכן תכננתי בצהריים לאכול איזה כריך חמון וגבינה כזה או אחר. המקום עליו בניתי: Conesa Entrepans שנחשב למוסד ברצלונאי לענייני כריכים. לא לקחתי בחשבון שזה יום שבת וכל המקומיים והתיירים גודשים את מקומות האוכל. תור של עשרות (!) אנשים ציפה לי ליד המקום. ויתרתי כמובן. זה היה בסביבות שעה 14:00. ניסיתי מסעדת טאפאסים בשם Dos Pebrots ששייכת לשף של מסעדת המישלן Dos Palillos. גם שם לא היה מקום. התחלתי לחזור לכיוון המלון במחשבה לקנות איזה סנדוויץ' בסופר קרוב.
Tapas 24 - הטאפאס בר של Carles Abellán:
Tapas 24 הוא מקום צבעוני, הומה, תזזיתי וצפוף למדי. המלצרים כאן עובדים קשה, ודאי בשעות העומס כשמסעדה מפוצצת כמו שעת ביקורי. הם לא נחים לרגע. כל דקה נראה מלצר עובר עם מגש בירה, קאווה, מנות אוכל. הקהל כולל הרבה תיירים וגם מקומיים.
כיאה לטאפאס בר מתחילים בבירה. שוב מוריץ. אח"כ תגיע עוד אחת.
תפריט האוכל מציע טאפאסים קלאסיים בטאץ' מודרני של אבלאן.
כמו בטאפאס של היום הראשון התחלתי בקרוקט. קרוקט פשוט במילוי חמון וגבינה. 2.50 יורו ליחידה. טעים מאד. איך יכול להיות רע?
אחריו הזמנתי את מה שנחשבת למנת הדגל: ה"ביקיני" של קרלס אבלאן. bikini הוא סנדוויץ' חם או למעשה טוסט קטלאני קלאסי של גבינה וחמון. הביקיני של אבלאן כולל חמון, גבינת מוצרלה בפאלו וממרח כמהין שחורות. מנה של 4 כריכונים עולה 9 יורו. לא זול אבל טעים לאללה. תענוג מושחת. כל המרכיבים כצפוי עובדים מעולה יחד וגם הכמהין שנוטות להשתלט הן במינון הנכון ורק מוסיפות לעונג. מנת טאפאס שזכתה לפרסום בברצלונה ובצדק.
לקחתי עוד נשנוש אחד: שיפוד טלה (lamb skewer). הטלה היה פיקנטי וטעים, אם כי מעט over done. דקה אחת פחות על הגריל הייתה אידאלית. 8 יורו למנה הזו זה לא זול אבל לא נורא.
הגעתי ל-Tapas 24 רעב ועצבני למדי והמקום, למרות התזזיתיות וההמולה שבו, הרגיע אותי בזכות האוכל הטוב. אפילו המלצרים הלחוצים שלעתים היה קשה לתפוס את תשומת לבם לא קלקלו. היה לי טעים, נשנשתי מנות טובות (הביקיני הצטיין), שתיתי בירה חביבה, הרגעתי את הרגליים מהקילומטראז' הרב שהן גמעו, ויכולתי לחזור למנוחת אחה"צ במלון מבסוט אחרי הוצאה של 26.50 יורו.
ערב אחרון.
ארוחת הערב שלי הוזמנה לשעה 20:30 במסעדה שנמצאת על הגבול בין שכונות Sant Antoni ו-El Poble-sec. הזדמנות לטיול ערב בכמה אתרים סמוכים כמו פלאזה אספניה ואזור מונז'ואיק.
הגעתי בזמן למסעדה אליה הזמנתי מקום מראש: Espai Kru, מסעדת מאכלי ים עם דגש על מנות נאות.
Espai Kru - מסעדת מאכלי ים עם חומרי גלם חלומיים:
Espai Kru (בקטלאנית - "חלל נא") היא מסעדה שמגדירה את עצמה כמסעדת מאכלי ים של המאה ה-21 ששמה דגש על חומרי גלם איכותיים ביותר שמוגשים בצורתם הטהורה, בדרך כלל כמנות נאות, כבושות או מושרות. המסעדה מנוהלת ע"י שף ממוצא פרואני בשם Ever Cubilla מאז שנפתחה בשנת 2012. היא נמצאת בבעלות של קבוצת ניהול מסעדות בשם Grup Iglesias שבבעלותה 4 מסעדות, שהידועה שבהן - Rias de Galicia, יושבת ממש צמוד ל-Espai Kru. לשתיהן צמודה מסעדת המישלן Pakta מקבוצת elBarri של אלברט אדריה. כן כן, שוב האח הקטן של פראן. לא רק שכנות פיזית קיימת בין המסעדות, לקבוצת Iglesias (האחים Juan Carlos, Borja ו-Pedro) ולקבוצת elBarri יש גם שותפות עסקית.
כבר בחלון הראווה של המסעדה אפשר לראות הצגת תכלית של כמה מיצורי הים שמגישים ב-Esapi Kru וב-Rias de Galicia. בתוך המסעדה, ליד המדרגות שעולות לקומה השנייה בה יושב חלל המסעדה, יש אקווריום שמכיל עוד כמה וכמה יצורים חיים. זה מה שנקרא חומרי גלם טריים.
כשעליתי לחלל הישיבה בקומה השנייה המקום היה ריק לגמרי. גם בהמשך נותר החלל 1/2 ריק. משהו באווירה היה קצת מבאס ומנוכר.
בתמונות - קצת אמנות.
תצוגה מגרה של חומרי הגלם נמצאת גם בקצהו של חלל הקומה השנייה במטבח הפתוח בו פורסים את הדגים ועורכים את המנות להגשה. האיכות נראית מדהימה.
אני ישבתי בשולחן די צדדי בקצה החדר והשקפתי מהצד על הנעשה במטבח.
לשם שינוי התחלתי בקאווה. 6 יורו לכוס.
התפריט כולל שלל מנות שכמצוטט בו בתרגום חופשי מציע תחילה מנות מהתקופה של לפני גילוי האש: מנות חיות ונאות קרות, אחריהן מנות שעברו השרייה כלשהי או מכילות רוטב כלשהו: מנות סשימי, קרפצ'יו, טרטר. אלה מנות שמקורותיהן בים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, ביבשת אמריקה, בעולם הערבי, בים הנורדי ובאסיה. כל זה מוגש בחלל של Espai Kru, חלל שבו "האש אינה רצויה". בהמשך התפריט יש גם היצע מנות של "אחרי גילוי האש", כולל מעט מנות בשריות למי שחייב. יש גם אופציה לארוחת טעימות.
אחרי ארוחת הצהריים המאוחרת (גלשה עד אחרי שעה 15:00) ויתרתי מראש על מנות גדולות ובניתי לעצמי ארוחת טעימות של מנות קטנות.
המנה הראשונה הכילה למעשה 2 יחידות של 2 מנות שונות:
אויסטר עם רוטב פונזו וביצי סלמון (משמאל בתמונה), 5.50 יורו ליחידה, וסקאלופ "טירדיטו" עם קיפוד ים, 3.90 יורו ליחידה. טירדיטו זה למעשה דג או פרי ים נא שמקורו בפרו והומצא ע"י מתיישבים יפניים בפרו כהומאז' לסשימי היפני, כחלק ממטבח קולינרי בשם מטבח הניקיי. שתי המנות היו יוצאות מן הכלל, טריות בטריות, מלאות טעם ומתובלות מעולה.
אחריהן הזמנתי צלחת סשימי. התמחור הוא לפי יחידות של חומר הגלם (בגרמים).
היה כאן סשימי טונה (Toro Kru), סשימי של סלמון אלסקה עם ביצי סלמון וסשימי של אינטיאס (המאצ'י או yellowtale). יחידת הטורו עלתה 3.90 יורו, הסלמון - 2.35 והאינטיאס - 2.86. פלוס מינוס. שלושתם היו כצפוי מאיכות מעולה. כמה כיף זה דגים נאים בטריות ובאיכות שכאלה. חומרי גלם כל כך טובים באמת לא צריכים שום תוספת.
בהמשך - נשנוש קטן מהחלק של אחרי גילוי האש בתפריט:
דג בעישון ביתי שבמקרה זה היה אנשובי מעושן עם מלח, פלפל שחור קלוי וקרם של גבינת מנצ'גו. כמה ביסים טעימים ביותר עם טעם מעושן עדין שעשה טוב לאנשובי והשתלב מעולה עם עם קרם המנצ'גו. זה עלה 3.50 יורו.
מנה קצת יותר גדולה מקטגוריית הסושי שלא נראית כמו הרולים או הקונוסים המוכרים אלא מוגשת בקערה:
סושי מלפפון ים: קערה של קוביות טונה אדומה עם בשר קיפוד ים על מצע אורז. עסק מאד פשוט. אורז יפני עשוי כמו שצריך. קוביות של טונה אדומה נאה מהאיכות הכי טובה שאפשר למצוא (לפחות באירופה), קיפוד ים טרי שמוסיף את הטעם הייחודי המתקתק שלו. תענוג. זה עלה 9.50 יורו.
עוד נשנוש: Mollete" eel".
mollete זה סנדוויץ' של לחם שטוח שמקורו באנדלוסיה (יש גם גרסה שונה במקסיקו) שמוגש בדרך כלל מעט קלוי. כאן הוא מוגש עם פילה צלופח בגריל, חמוצים יפניים ואיולי יפני. משהו כזה. מנה פשוטה למדי, כיפית וטעימה מאד. נסו צלופח, כדאי לכם, זה דג נפלא ומלא טעם. העלות - 6 יורו.
וטעימה אחרונה:
חזרתי ל"מקורות" של לפני גילוי האש והזמנתי יחידה אחת של שרימפס סן קרלוס (San Calros Prawns) ברוטב aguachile מקסיקני (אותו פגשתי גם ב-Slow & Low ביום שלפני). רוטב חרפרף וטעים ושרימפס מתקתק נפלא. היחידה האחת עלתה 4.80 יורו.
קינוח. תפריט הקינוחים כלל 8 קינוחים, צלחת גבינות או גלידות.
בחרתי בגרסה שלהם לקרם קטלאן: קרם קטלאן מוקצף או אם תרצו קציפת קטלאן. היה כאן גם עיטור של אבקת תותים ו"קוויאר תותים". קינוח מעט מתוק מדי אבל קליל, אוורירי וטעים שהיווה סיום ראוי לארוחה משובחה. המחיר היה 9 יורו.
החשבון הסתכם ב-68.25 יורו. כולל תוספת לחם (בינוני באיכותו - 1.65 יורו), קאווה, כוס יין לבן Leiras Albariño (יין טוב. 6 יורו) והקינוח. תמחור סביר ביותר ותמורה טובה לכסף. המחירים אגב בתמונה ליד כל מנה אינם כוללים 10% מע"מ.
זו הייתה הארוחה האחרונה בטיולי זה בברצלונה. נהניתי מ-Espai Kru. כמו שקראתי בלא מעט אתרי אוכל ובלוגים מקומיים, חומרי הגלם שלהם הם אכן ללא תחרות, פשוט יוצאים מהכלל, ועם איכות כזו זה לא מסובך לספק אוכל טעים מאד.
זו הייתה ברצלונה.
פעם שלישית ואולי אחרונה שלי בעיר הכל כך כיפית הזו (בכל זאת צריך לתת תשומת לב לעוד המון מקומות אחרים). הפעם באמת הגשמתי את מאוויי הקולינריים בעיר שלא סופקו בביקוריי הקודמים. היה לי פשוט עונג אחד גדול. זכיתי במזג אוויר חורפי מושלם בלי טיפת גשם, נהניתי מאווירת כריסטמס ברחובות, והכי חשוב בטיול הזה - זכיתי לאכול אוכל פשוט נפלא. הפעם באמת היטבתי לבחור מקומות מעולים. הוצאתי המון כסף אבל זה היה שווה big time. בגדול אכלתי את פירות הים והדגים הכי טובים שאכלתי מעולם וזכיתי בחוויה הקולינרית האולטימטיבית לפודי ההרפתקן ב-Disfrutar. אז טוסו לברצלונה ותזכרו שחוץ ממסי וגאודי יש בה גם אוכל מעולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה