בנובמבר האחרון נפתחה קפיטריה (Cafeteria), בחזית קניון האופנה של גינדי ברחוב החשמונאים בתל אביב. על המקום אחראים הבעלים של מסעדת קפה אירופה בשדרות רוטשילד: דוד טור, שלומי זידן, מוטי אלה ואורי חזיזה. השף שאמון על התפריט ועל המטבח הוא ליאור הדס (שבין השאר היה סו שף בשילה ובמונא בירושלים). קפיטריה היא מהמקומות שקשה להגדיר. מסעדה, בית קפה, ביסטרו. מקום שמגיש גם ארוחות בוקר ובראנצ'ים, גם עסקיות צהריים, גם ארוחות ערב, גם קפה ומאפה וגם קוקטיילים לעת מצוא. הכל הולך. כל מה שירצה את העוברים והשבים בקניון ואת עובדי האזור (אני אחד מהם. הם יושבים ממש מולי).
שנת 2017 תיזכר כשנה עגומה למסעדנות הישראלית. הרבה מסעדות בולטות ומושקעות נסגרו: רפאל, בינדלה, לוקה ולינו, אחוזת בית 3, קימל, קפה אל נור, ג'ונתן פוד קלאב, סרדיניה, טוטומה, מאייאר. זו רשימה חלקית מאד וזה רק בתל אביב. מעט מדי מסעדות מעניינות נפתחו. רוב המקומות הם או כשרים (ק-פה האנוי למשל), או אוכל רחוב (Bunz), או ברי אוכל (קאב קם), או יפניות (שיראטויה). מסעדות שף של ממש כמעט לא נפתחו. יא פאן שהיא גם יפנית אבל קצת אחרת היא אחת היחידות. (אליה הצטרפה לאחרונה מנסורה). אז כשנפתח מקום מושקע יחסית כמו הקפיטריה עם אנשי אוכל מנוסים מאחוריו, זה כבר סוג של בשורה, אפילו אם מדובר בסה"כ במסעדה שמגישה אוכל קלאסי להמונים בתוך קניון מסחרי.
מטבע הדברים, הכי פשוט מבחינתי זה לנסות את קפיטריה בצהריים. פשוט לחצות את הכביש. בינתיים יצא לי לשבת שם פעמיים. על הבר. בפעם הראשונה זה היה כ-10 ימים מפתיחת המסעדה, מתישהו בתחילת דצמבר. בפעם השנייה זה היה כשבוע לאחר מכן. יש כמה מתחמי ישיבה בחלל הגדול של המסעדה (קראתי שהוא מכיל כ-200 מקומות ישיבה). יש מקומות בחוץ (למעשנים ולחבר'ה שנורא רוצים לבהות ברכבים שחוצים את רחוב החשמונאים), יש מקומות בשני מפלסים בחלל הפנימי ויש גם בר. יהיו גם מקומות ישיבה מחוץ למסעדה בחלל הקניון עצמו. המקום מעוצב ומושקע למדי, כשהצבע השולט הוא צבע ורוד עתיק (כך קראתי שמכנים אותו בכתבות יח"צ). אני ממש לא אוהב את הצבע הזה, אבל זה אני. עניין של טעם כנראה.
זה תפריט עסקיות הצהריים בארוחה הראשונה שלי. בוחרים ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית. מקבלים גם לחם. כמו שאפשר לראות יש כאן תפריט שידבר לקונצנזוס, כזה שיתאים לכל חך. פסטות, המבורגר, פיש & צ'יפס, שניצל, המבורגר, קבב טלה ועוד. ישבתי כאמור על הבר והמסעדה הייתה ריקה למדי בארוחה הזו (זה היה אחד הסרוויסים הראשונים של עסקיות צהריים שם).
יש תוספות אפשריות של סלטים ומנות נוספות, למי שלא בא לו עסקית מלאה. תפריט הערב מעט שונה ויש בו עוד כמה אופציות. בנוסף אמור להיות (או שכבר יש?) תפריט בראנצ'ים וכריכים. יש גם עגלת מאפים וקפה שפועלת משעות הבוקר מחוץ למסעדה, בשטח הקניון.
קיבלתי לחם עם חמאה לצדו. סטנדרטי.
למנה ראשונה בחרתי במנת דגים בכבישה עדינה עם שום ושרי קונפי. היה שם גם צ'ילי חריף. הדגים היו סלמון ואם אני זוכר נכון גם אינטיאס. לקפה אירופה של אותם בעלים (והשף שרון כהן משילה) יש ספק דגים טוב. הדגים היו טובים וטריים. הכבישה לטעמי הייתה עדינה מדי, למרות המרכיבים עזי הטעם (שום קונפי, צ'ילי). אפשר להיות פחות עדינים. (להשתמש למשל בשמן זית חזק יותר ובעוד טיפה מלח גס. זה יעשה את העבודה).
המשכתי עם דגים גם בעיקרית: פיש & צ'יפס. הצ'יפס לא היה ממש צ'יפס אלא תפוחי אדמה שלמים קטנים שנאפו/טוגנו על קליפתם. העשייה שלהם הייתה טובה והם היו טעימים (פריכים למדי בחוץ ורכים למדי בפנים). נתחי הדג (בכמות נדיבה) היו נתחי קאט-פיש (מוכר גם כבסה, דג לבן ממשפחת השפמנונים). גם הדג טוגן במקצועיות. היה פריך בחוץ, רך מאד בפנים ולא שמנוני. לטעמי גם הוא כשלעצמו היה עדין מדי. אפשר היה להוסיף מעט מלח לבלילת הטיגון. רוטב הטרטר המוצלח והטעים (טרטר עשבים) וגם הלימון עזרו ונתנו את העוקץ הנדרש. בסה"כ מנת פיש & צ'יפס טובה. מחירה לצרכן שקבע גם את מחיר העסקית היה 72 ש"ח.
בסה"כ היה לא רע בכלל. אפילו טוב ביחס למסעדה שפועלת רק זמן קצר. יצאתי שבע מאד מהעסקית הזו. עסקית ראויה. ניכר שהמסעדה מנוהלת ע"י אנשים מנוסים (גם בשירות על הבר וגם במטבח).
עסקית שנייה בקפיטריה:
כעבור מספר ימים (נדמה לי שזה היה ב-7 או ב-8 בדצמבר) שוב חציתי את הכביש בצהריים. שוב על הבר. הפעם המסעדה הייתה מלאה למדי. כולל מפורסמים שישבו (קיציס, יעקב פרי. לא ביחד). תפריט העסקיות נותר זהה למעט שינויים מינוריים: הוספת כמה שקלים בשתיים מהראשונות (ארנצ'יני וארטישוק פלאנצ'ה) והגדלת מנת האנטריקוט וייקורה מ-220 גרם ב-128 ש"ח ל-300 גרם ב-159 ש"ח. 31 ש"ח תוספת ל-80 גרם בשר. יקר הבשר בארץ...
הפעם הלכתי על מנות בשריות. לראשונה: כבד קצוץ שהוגש עם הרבה בצל מטוגן. לצדו הגיע אותו לחם סטנדרטי. הכבד היה איכותי וטעים. לא כבד קצוץ דק דק, אלא כזה שקצוץ כמו שצריך, מעט גס. כבד קלאסי וטוב שהדבר היחיד שחסר לי לידו זו חזרת חריפה טובה.
לעיקרית הזמנתי את מנת נתח הקצבים: נתח קצבים 120 גרם עם צ'ימיצ'ורי ואיולי חרדל, מוגש עם תפוחי אדמה. עלות המנה והעסקית: 69 ש"ח. בדר"כ 120 גרם בשר כמנה עיקרית לא מספקים אותי, אבל לא הייתי מאד רעב ולכן זה סיפק אותי. הנתח נצרב במקצועיות לדרגה הנכונה (מדיום אדמדם) והיה בהחלט טעים וטוב. אפילו הופתעתי לטובה מאיכותו. שאר המרכיבים התאימו בול. איולי החרדל צריך לטעמי קצת יותר נוכחות (חרדל יותר חרפרף למשל, או לעשות טרנספורמציה לאיולי חזרת). בסה"כ נהניתי.
למידת הרעב שהגעתי איתה למסעדה זו הייתה עסקית מספקת. היא בהחלט הייתה איכותית וטעימה. מעט טובה יותר מהארוחה הראשונה שלי בקפיטריה כמה ימים לפני כן. בעסקית הראשונה חשבתי להזמין פאי לימון שראיתי שמוגש לאחד השולחנות. הוא בדיוק אזל. אז היות ונותר מעט מקום הזמנתי את הקינוח בארוחה השנייה. נדמה לי שעלה 38 ש"ח (אולי 40). קינוח טוב. קלאסי. אני מאד אוהב קינוחי לימון ומעדיף שיהיו לימוניים ועם מתיקות מעודנת. הקינוח הזה נעשה במקצועיות אבל נטה מעט לכיוון המתוק. טיפה פחות סוכר וטיפה יותר לימון וזה היה נהדר. (בדיוק כמו המרנג הטוב שנח על קרם הלימון. טיפ-טיפה פחות סוכר).
אחרי שתי עסקיות די ברור שקפיטריה כאן להישאר. הלוקיישן הוא מרכזי. יש קהל פוטנציאלי גדול שימלא את המסעדה ברוב שעות הפעילות: המון עובדי האזור, באי הקניון שנראה שכמותם הולכת וגדלה לאחרונה, ועוד מעט גם תושבי "שכונת גינדי" שנבנית במתחם שמאחורי הקניון. הקונספט של בית קפה בבקרים, מסעדת עסקיות בצהריים ומסעדה בערב נראה לי נכון (האמת שאין לי מושג מה קורה במתחם בשעות 20:00-22:00). התפריט הוא כזה שכל אחד ימצא בו מה לאכול. שוב - משהו שלדעתי הוא נכון למיקום של המסעדה בתוך קניון מסחרי, בלב אזור שמשלב עסקים ומגורים.
אני מקווה שתמחור המנות יישמר (למרות שמניסיון שלי די ברור שהמחירים יקפצו באחוז מסוים. ימים יגידו). כך או כך, יש כאן אופציה חביבה ומגוונת לעוברים ולשבים. אין כאן בשורות קולינריות או ניסיון להיות חדשני ויצירתי, יש אפילו שמרנות מסוימת. (אולי זה המתכון להצלחה במציאות הקולינרית העגומה של ימינו). אני לא חושב שהייתי מגיע במיוחד לשבת כאן לארוחת ערב מושקעת, אבל כאופציית בוקר, צהריים, בוהריים, קפה ומאפה או ערב קלילה, קפיטריה מסתמנת כמקום ראוי.
עדכוני הקפיטריה מ-2019:
לקבוצת קפה אירופה הצטרף בפברואר 2019 שותף חדש. לא אחר מיונתן רושפלד, שמתגורר ב"שכונת גינדי" הצמודה. הוא גם בנה תפריט חדש ואף נצפה מבשל שם לפרקים.
יצא לי לנסות פעמיים-שלוש את העסקיות החדשות של רושפלד בקפיטריה בתחילת אפריל ובאמצע מאי. לא הרגשתי שהמעורבות של השף-סלב הביאה בשורה גדולה. בארוחות שנכחתי בהן התפוסה לא הייתה גדולה מזו שהייתה לפני כן.
זה היה התפריט בתחילת אפריל. עסקית עם מבחר צלחות קטנות ועיקרית, במחיר העיקרית.
הצלחות הקטנות. חצילים מ-2 סוגים וסלט כרוב. כולם סתמיים למדי. בצד הוגש גם לחם עם חמאה.
המבורגר בקר 220 גרם בצלחת עם רוטב פלפלים מעושנים. 68 ש"ח. בצד צ'יפס סתמי. מנה לא טובה. המבורגר שהוגש בדרגת well done ולא מדיום כמבוקש. (לא החזרתי כי לא היה לי זמן). רוטב פלפלים במרקם קצת גרגרי שהיה די אנמי, לא מספיק מעושן וחסר פיקנטריה.
עסקית שנייה נאכלה באמצע מאי.
הפעם הייתה צלחת של מעין אנטיפסטי עם חומוס סלק ובצד לחם. הירקות היו בינוניים, עשויים יתר על המידה ולא מספיק מתובלים וגם חומוס הסלק היה בסדר ולא יותר.
שוב הלכתי על המבורגר. הפעם בלחמנייה. המבורגר עם איולי שום שחור וגורגונזולה. משהו כזה. נדמה לי שעלה 74 ש"ח. אולי קצת פחות. הפעם העסק היה טוב יותר. ההמבורגר היה עשוי מדיום כמו שביקשתי. התיבול היה טוב והגבינה ואיולי השום השחור נתנו את ה-kick ושדרגו את המנה. המבורגר לא מדהים אבל בהחלט טוב. הצ'יפס בצד - שגרתי ובינוני. חבל הלא מגישים אותו עם מטבל ראוי (שהוא לא מיונז או קטשופ מסחריים ילדותיים כמו שמוצע כאן).
הייתה עוד ארוחה בין לבין בה אכלתי שניצל ופירה (שגרתיים לגמרי).
בסה"כ בעידן רושפלד אכלתי ארוחה אחת בינונית לגמרי ושתי ארוחות בסדר פלוס. שום דבר ראוי לציון, יוצא דופן או איכותי במיוחד. לא הרגשתי שרושפלד משדרג כאן משהו במסעדה. בגלל הקרבה למשרד והעניין שלי לגוון את ארוחות הצהריים שלי אני מניח שאמשיך מדי פעם לנסות כאן את העסקיות, בתקווה שהרמה הטובה של ההמבורגר הנ"ל היא שתקבע את הרף מעתה.
אולי זה צירוף מקרים אבל גם בביקור שלי ישבו שם יעקב פרי בצד אחד של החלל הפנימי ובצד השני אייל קיציס ואסי כהן.
השבמחקכמוך גם אני לא התחברתי לצבע הוורוד עתיק של המקום אז זה לא רק אתה...
ציינת את הטעמים המתונים מידי. גם אנחנו הרגשנו בכך וביקשנו חריף כלשהו. זה הוביל למסכת מעט הזויה של חיפושים מצד המלצרים שהסתיימה קרוב להגשת החשבון.
לצערי, הביקור שלי לא צלח ויצאתי מאוכזב. יחד עם זאת אני מאמין שאנשי המקום מספיק מנוסים בכדי להפיק את המיטב משלל חוות הדעת, להשאיר את הטוב ולשפר את הפחות טוב.