בין ה-13 ל-15 בדצמבר חגגו בחיפה (בעיר התחתית) זו השנה השלישית את פסטיבל א-שאם (לבנט בערבית), פסטיבל האוכל החוגג את המטבח הערבי השאמי, מהלבנט, עם אוכל שמקורו מהעיר חאלב בסוריה, לבנון, ירדן והנגב. גם בשנה שעברה ביקרתי ונשנשתי ביס כזה או אחר. בין היתר, גם השנה וגם בשנה שעברה, התארחו מסעדנים ושפים מרחבי הארץ בחומוסיות חיפאיות והגישו מנות חומוס שלהם. אשתקד טעמתי חומוס של מתן אברהמס מהדסון באבו מארון, חומוס עם שורטריב בבישול ארוך. היה נחמד (לא יותר).
הגעתי לחיפה בכלל כדי לחתום על חוזה שכירות לדירה בת"א מול בעל בית חיפאי ועוה"ד החיפאי שלו. במקרה זה יצא ביום ד' ה-13 בדצמבר והסתדר יפה עם הפסטיבל. תכננתי לחטוף מאפה בוקר כלשהו באחד מ-33 המקומות שאירחו את הפסטיבל (מסעדות, מאפיות, חומוסיות וברים), להסתובב קצת בין הדוכנים, ואחרי החתימה לאכול ארוחת צהריים מאוחרת באחת המסעדות. לנשנוש הבוקר נבחר בורקס טורקי מאיזמיר ואת ארוחת הצהריים בחרתי לאכול במסעדת תלפיות בשוק תלפיות (ההתלבטות הייתה בינה לבין רולא).
בורקס טורקי מאיזמיר:
אחרי הנחיתה בתחנת רכבת מרכז השמונה פסעתי לאיטי לכיוון הבורקס הטורקי מאיזמיר. בורקסיה שיושבת בעיר התחתית, באזור השוק הטורקי המתפתח, שסמטאותיו כוללים לא מעט מקומות אוכל, בתי קפה וברים.
כל מקום שמארח במסגרת הפסטיבל "מסומן" בשלט גדול ומקבל מספר (כאמור מ-1 עד 33 השנה). בורקס טורקי מאיזמיר קיבלו את המספר 12. בשלט מתוארת המנה המסורתית שמוצעת כמנת הפסטיבל.
זו ויטרינת הבורקסים. כולם טריים ונעשים במקום. בעלי המקום בעמוד הפייסבוק שלהם כותבים שהם משתמשים בטחינה גולמית ולא במרגרינה, חמאה או שמן בכל תהליך עשיית הבצק. בהנחה שזה אכן כך סחתיין עליהם.
הזמנתי את בורקס הספיישל שהוגש כמנת הפסטיבל: בורקס זעתר וג'בנה. עלה 19 ש"ח. מנה מכובדת וטעימה מאד. בצק טעים. מילוי טעים מאד במינון נכון של בצק למילוי. עגבניות, חריף, ביצה קשה, חמוצים וזיתים בצד. בורקס כהלכתו. בהחלט אחד המספקים שאכלתי השנה.
הבורקס הזה החזיק אותי יפה עד שעות הצהריים המאוחרות. המשכתי להסתובב קצת ברחבי העיר התחתית בין המקומות והדוכנים. זו הייתה שעת לפני הצהריים ביום הראשון של הפסטיבל ולכן באופן יחסי היה די ריק. לאחר מכן התחלתי לטפס רגלית במעלה הכרמל (למשל דרך מדרגות שפינוזה שבתמונה) לכיוון משרד עוה"ד.
החתימה אגב התנהלה כמו שצריך ולשביעות רצון 2 הצדדים...
יצאתי מעוה"ד והתחלתי לרדת רגלית לכיוון שוק תלפיות. בסביבות 14:30 כשאני רעב במיוחד נכנסתי למסעדת תלפיות, חמארת/מסעדת דגים ופירות ים בשוק.
תלפיות - חמארה בשוק תלפיות בחיפה
תלפיות היא מסעדת שוק או חמארת שוק (או חמארת שף לפי האתר שלהם) שנפתחה בתחילת 2015 ע"י אילן פרון, תל אביבי במקור, שעבד בין השאר בננוצ'קה ובהרברט סמואל. הוא פתח מקום צבעוני ושמח בלב שוק תלפיות המנומנם למדי בשכונת הדר. השוק הוותיק והצנוע הזה רחוק מאד מאחיו הירושלמיים והתל אביביים הגדולים וההומים. הבעיה המרכזית שלו היא שהוא אינו שוק מקורה ואינו מדרחוב. דוכניו וחנויותיו יושבים על המדרכות משני עברי רחוב סירקין שהוא נתיב תחבורה. לכן, אין בו כמעט מקומות אוכל ובילוי. תלפיות הייתה פחות או יותר סנונית ראשונה בתחום, וחוץ ממנה ועוד כמה מקומות פשוטים (מאפיות, פלאפל, פיצה וכו') אין עדיין ממש התפתחות קולינרית משמעותית במתחם.
לאחרונה גילו מדורי האוכל בתקשורת את החמארה החביבה הזו. ביוני ביקר בה אבי אפרתי מוואלה וחזר מרוצה: "בחמארה הקטנה והמקסימה בשוק תלפיות בחיפה, ניכר שיש במטבח טבחים עם כישרון, אהבה לאוכל ויד טובה אמיתית". לפני כחודש ביקר בה גם שגיא כהן והשתפך כבר בכותרת: "האם שתיים מהמסעדות הטובות ביותר בישראל נמצאות היום בחיפה? באמצע שוק תלפיות החיפאי שוכנת לה חמארת דגים משובחת במיוחד". (הראשונה אליה התכוון המשורר היא רולא). בקיצור - יצרו ציפיות החבר'ה. אני למוד ניסיון ולכן אני משתדל להגיע בלי ציפיות.
תלפיות מציעה מנות שנשענות על תוצרת מקומית ועונתית בדגש על דגים ופירות ים טריים. התפריט, שלפי שגיא כהן אחראים עליו חיים רביבו פול, גיא בז'ור ורועי היימס, הוא תפריט מבוסס דגים ופירות ים שמתחלף מדי שבוע. יש גם אגף קבוע של מאכלים גרוזיניים, זכר לימי ננוצ'קה (פרון אמר לי שזה זכר לרומן גרוזיני שלו)...
המקום מעוצב בפשטות, עם סטייל ים תיכוני באווירת שוק. הרבה צבעים, פרטי וינטג', בר עץ שמציץ למטבח, רצפה מעוטרת וכמה מתחמי ישיבה, בפנים ובחוץ. אני הגעתי בשעת צהריים די מאוחרת וישבתי על הבר. מי ששירת אותי היה אילן פרון עצמו ומלצרית חביבה ותקשורתית ששמה ויקטוריה (או משהו בסגנון). חוץ ממני היו סועדים ספורים בלבד.
במסגרת פסטיבל א-שאם אירח אילן פרון את השף העכואי המוכשר והמדובר אוסאמה דלאל (כרגע נטול מסעדה אחרי שמאייאר נסגרה). מנת הפסטיבל המוצעת של דלאל הייתה מקלובה תמנונים עליה דווקא ויתרתי. דלאל עצמו ישב באחד השולחנות בחוץ ונשנש משהו. נתתי את מבטחי בחבר'ה: אמרתי רק שאני רעב ואוכל כל ואמרו לי שיהיה בסדר... קיבלתי צ'ייסר ראשון של אוזו והזמנתי גם בירה וחיכיתי למנות. נאמר לי שנתחיל עם 2 מנות ראשונות ואז נמשיך לפי צורך.
זו הראשונה שהגיעה: מנת סרדינים ה"כבושים לרגע". 52 ש"ח. מנה מכובדת של סרדינים טריים (נידוגו באותו בוקר לדברי פרון) בכבישה עדינה שהונחו על סלט של מלפפונים, רוקט, בצל אדום, קולורבי כבוש וגם חציל מאודה (מצוין). המנה הייתה טעימה ומרעננת אבל לא מרגשת. כל הרכיבים, במיוחד הדגים עצמם, היו טריים וטובים, אבל אישית הייתי שמח לכבישה מעט פחות עדינה של הסרדינים. עוד טאץ' קטן של מלח גס איכותי ועוד הזלפה קלה של שמן זית חזק וטוב. פרון אמר לי שבגלל הכבישה הקצרה עלולה להיות התנגדות מסוימת בביס. הדג דווקא התמסר יפה. בסה"כ מנה פשוטה וטובה.
יחד עם המנה הנ"ל קיבלתי גם צלחת של לחם זיתים מוצלח עם חמאה. טוב.
המנה השנייה הייתה מנת סביצ'ה פריקי: סביצ'ה פלמידה (נדמה לי) בסומאק שהוגשה על מצע של פריקי לצד יוגורט, שום קונפי ופלפלי חלפיניו. 62 ש"ח. מנה טובה מאד שעשויה מדג טרי מעולה, אבל גם בה היה חסר לי אלמנט טעם שיעיף לי את הסכך... גם היא הייתה מעט עדינה מדי. עוד טיפה שום, קצת יותר חריף, עוד טאץ' של מלח. משהו. כך או כך, זו גם הייתה מנת דג טובה ואיכותית.
בין לבין מולאה כוס הצ'ייסר שלי עוד פעמיים באוזו הטוב (קפריסאי לפי התווית), תוך השקת לחיים עם החבר'ה על הבר. בניגוד לאקט התל אביבי המגונה שבו לעתים מחייבים אותך על הצ'ייסרים האלה, "בטעות", כאן כמובן לא חויבתי. סתם כך חביבים כאן עם הקליינטים האלמוניים על הבר. הכנסת אורחים חיפאית שכזו. נחמד.
אחרי שתי המנות הראשונות המשכתי למנה נוספת שאפשר להגדיר כעיקרית: קלמרי דבאש (או דאבש): קלמרי צרוב עם מלפוף (כרוב אפוי) בדבאש (דבש ענבים), שקדים קלויים וזעתר טרי. 98 ש"ח. עוד מנה נדיבה שהייתה המנה הכי טובה בארוחה. בהחלט מנה משובחת, הפעם עם ה-wow factor הנדרש. מנת קלמרי מצוינת שמפיחה עניין בחומר הגלם החביב אבל הקצת שחוק הזה. כל האלמנטים במנה היו טובים וטעימים מאד והשילוב עם דבש הענבים והמלפוף עבד היטב.
כאן סיימתי. יצאתי מפוצץ ומבושם קלות. היה נחמד, היה ממש נחמד. אחלה מקום. די חסרים כאלה מקומות בתל אביב לטעמי, שמציעים תפריט מקומי של דגים ופירות ים טריים, איכותיים ופשוטים, בלי משחקים ובלי פלצנות, אבל עדיין עם טאץ' מעניין יחסית. השירות כאן היה חברי, לבבי ובגובה העיניים עם הכנסת אורחים ראויה לציון. את הבירה אגב (לאגר ששכחתי את זהותו) שכחו לגבות ממני.
מי שקרא את ביקורתו הנלהבת של שגיא כהן בהארץ עלול להגיע לכאן עם ציפיות בשמיים (או בים לנוכח התפריט) ואולי להתאכזב או לא להבין על מה המהומה וההייפ. אני כאמור סומך רק על עצמי ולוקח בערבון מוגבל ביקורות כאלה ולכן נהניתי, גם אם זה לא היה מושלם מבחינת הטעמים. בשורה התחתונה תלפיות היא מקום נעים, טעים וכיפי, עם אווירה טובה וחומרי גלם איכותיים, אבל ממש אי אפשר להגדיר אותה כמסעדה מעולה שהיא אחת המסעדות הכי טובות בישראל, אליבא דרבנו שגיא כהן. בואו לא ניסחף. ועדיין, זה מקום שאשמח לשוב אליו גם בשנה הבאה כשאחזור (אנשאללה) לחיפה לחדש חוזה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה