יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

TYO - מסעדה יפנית מושקעת במיוחד

TYO היא מסעדת סושי שנפתחה במאי-יוני 2014 וכבר נכתב עליה לא מעט במדורי האוכל באתרים השונים.
השף שלה הוא פלוני בשם יאמה סאן שלפחות בכל כתבות התדמית ויחסי הציבור נטען שהוא שף יפני מוכר ורציני בתחום.
למה לו לבוא לישראל לבשל נשגב מבינתי אבל שיהיה. סושי טוב בפרט ומסעדות יפניות טובות בכלל הם מצרך נדיר בארצנו. למרות שיפור קל שחל בשנה האחרונה עם מקומות חביבים וטובים כמו אקיקו ואובן קובן.


המסעדה ממוקמת ברחוב מונטיפיורי 7 בתל אביב. כתובת שאכלסה לא מעט מסעדות במשך השנים, האחרונה שבהן ענתה לשם המפתיע "מונטיפיורי 7".

אז הזמנתי מקום לשניים ביום חמישי האחרון. לשעה 19:00.
תחילה אמרו שאין מקום. אח"כ אמרו שיהיה מקום בשולחנות הקטנים.
בהתקלה של מעכשיו לעכשיו הפכנו משני סועדים ל-3 סועדים... בכל זאת ניסו לארגן לנו מקום סביר באותו שולחן.

המסעדה עצמה מרשימה למדי מבחינת עיצוב. ודאי ביחס למקומות יפניים.
יש מספר חללים. יש בר גדול ומרשים, יש מטבח פתוח שצופה על המסעדה. הכל נוצץ ומבריק. תפאורה טובה לעשירי ארצנו שחושקים באוכל יפני יוקרתי.



אנחנו כאמור ישבנו בשולחן קטן שאני מגדיר אותו שולחן "לך לפינה. אתה בעונש". שולחן צדדי בסוף המסעדה בואך לשירותים.
השולחן קטן גם ל-2 סועדים ועל אחת כמה וכמה ל-3 סועדים. אז זו הופכת למשימה לא פשוטה, גם לסועדים וגם למלצרים שצריכים להגיש כמה מנות במקביל ופשוט אין מקום. לא נורא. התגברנו וגם המלצרים עמדו במשימה בהירואיות ראויה לשבח. זה כנראה היה העונש שהגיע לי כי הזמנתי מקום מהיום להיום ועוד התקלתי אותם עם סועד אקסטרה...

רצינו לטעום מגוון גדול של מנות ולכן הקצבנו משהו כמו 200-250 ש"ח לסועד לצורך האוכל.
בסופו של דבר יצא חשבון של קצת יותר מ-700 ש"ח ל-3 סועדים. הוא כלל 6 מנות ראשונות, 3 מנות סושי, 2 מנות סשימי ו-2 קינוחים.

אין ספק שמדובר במסעדה יקרה מאד ביחס למסעדות סושי. גם התפריט וגם העיצוב מיועדים לאנשים שבאים לאכול בלי לדפוק חשבון. מי שמחפש סושי עממי ופשוט עדיף שלא יגיע למסעדה. אמנם יש מנות פשוטות של סושי סטנדרטי, אבל אותן אפשר למצוא בהמון סושיות אחרות. מי שמחפש חומרי גלם מעניינים, שילובים לא שגרתיים ואיכות - TYO הוא מקום עבורו. יש כאן שילובים עם כבד אווז, עם מוצרלה (לא העזנו לנסות), קובה ביף, פירות ים ודגים טריים כולל למשל בלק קוד שמיובא במיוחד.

אז זה מה שאכלנו - לפי סדר כרונולוגי:

טונה פואגרה:
כן כן כבד אווז וטונה אדומה. מתנצל מראש בפני כל הרגישים. מידי פעם מותר לחטוא...
מנה של 62 ש"ח.
היא כוללת נתחי כבד אווז צלויים על ניגירי של טונה אדומה, טוביקו שחור ונענע. שילוב מוזר לכאורה אבל מוצלח ביותר.
מנה טעימה מאד אם כי יקרה להחריד ביחס לגודל שלה.


טונה יוקה:
טונה אדומה מתובלת בסאקה ומירין, צנוברים, תפוחי עץ ושמן צ'ילי. מוגש כסלט.
היו בה גם כמה מרכיבים נספים כמו ביצת שליו שהיה צריך להפוך אותה על הסלט, פקאנים מקורמלים טובים, ז'וליינים של מלפפון, ווסאבי.
אחלה מנה. מאד מאד טעימה. גם היא מאד יקרה ביחס לגודל: 58 ש"ח.



טטאקי לוקוס:
מתובל ביוזו (כבר קונה אותי), שמן שומשום חם וצ'ילי אדום.
טוב נו לוקוס טרי. יוזו אמיתי. חומרי גלם מעולים שקשה לפשל איתם. אכן היה מצוין.
המחיר בהתאם: 64 ש"ח. You get the picture... יקר.

קרפצ'יו קובה ביף:
קובה ביף זה אותו בקר יפני שנחשב לאחד האיכותיים בעולם וודאי לאחד הרכים שבהם, בזכות דרך הגידול שלו שכוללת שתיית סאקה או מסאז'ים של סאקה. יצא לי לטעום ב- 2-3 הזדמנויות. אכן בשר רך מאד. ממש נמס בפה. לא דומה לשום נתח טרי של בקר ישראלי. כמובן יקר להחריד. 
כאן ניסיתי אותו לראשונה כקרפצ'יו. הבשר לא היה נא לגמרי אלא צרוב קלות. הוא הוגש עם בלסמי מצומצם, עלי מיקרו ופרמז'ן. עבורי המנה הראשונה הפחות שווה מבחינת תמורה לכסף. כשאוכלים קובה ביף כנתח או כסטייק אפשר ביתר קלות להבחין בהבדל לבקר רגיל, גם במרקם וגם בטעם. כקרפצ'יו שנחתך ונחבט למנה דקיקה, זה הולך קצת לאיבוד. 
המחיר אם שאלתם - 68 ש"ח שבמקרה זה בעיניי לא שווים.

נאסו מיסו:
מנה צמחונית לגמרי. היחידה שניסינו. מדובר בחציל בגריל מתובל במיסו אדום עם צ'יפס של ירקות שורש. מנה פיקנטית ומעניינת למדי. עולה 39 ש"ח. 
ואגב הצמחונים יהיו די בבעיה במסעדה הזו. מעט מאד אופציות עבורם ומה שכן יש בחלקו די בנאלי. 


יאקיטורי בלק קוד:
שיפוד קטן עם 3 נתחי דג בלק קוד שנצרב בגריל.
שיפוד של 34 ש"ח. שוב - יקר מאד ביחס לגודל. אבל מה זה טעים. אחד הביסים היותר טעימים בארוחה הזו.


עד כאן המנות הראשונות שבשורה התחתונה היו טעימות מאד. מיוחדות. מחומרי גלם משובחים. אבל - 
יקרות ביחס לגודלן.

בתפריט יש גם מנות שמוגדרות כמנות עיקריות של דגים או פילה בקר שחלקן עובר את ה-130 ש"ח. עליהן ויתרנו.

ועברנו לסושים:

בחרנו 3 רולים של סושי ו-2 סשימים:

אינטיאס ווסאבי I/O (למי שלא מכיר - Inside Out):
היה בו אינטיאס (לא מפתיע), בצל ירוק, שבבי טמפורה, מלפפון, אבוקדו והוא היה עטוף בדג לבן וטוביקו ווסאבי. סושי מעולה שבמעולים. טעים מאד. מהודק ומגולגל במקצועיות. 
היו 8 חתיכות. והעלות 72 ש"ח. בעיניי לגמרי שווה.

אונאגי שרימפס רול I/O: 
כלל ספייסי שרימפס בטמפורה, מלפפון, אבוקדו, צלופח, טריאקי וספייסי מיונז. 
שוב סושי בביצוע מעולה. שווה את 72 השקלים על 8 החתיכות שבו.

ספייסי טונה I/O: 
מלפפון, אבוקדו, שבבי טמפורה, טוביקו שחור וכתום, ספייסי מיונז ומיונז ווסאבי.
הרול הכי בנאלי אבל אחד הטובים מסוגו שטעמתי בעירנו בשנים האחרונות.
גם הוא עולה 72 ש"ח שהם בגדר well spent...

סשימי סלמון:
3 יחידות סלמון טרי וטוב. 39 ש"ח למנה טובה אם כי לא מלהיבה. 

סשימי סקאלופס:
איזה כיף זה סקאלופס טריים. כל כך פשוט וכך כך טעים. 42 ש"ח ל-3 סקאלופים חביבים.

נרגענו מהסושי. נחנו קצת. והחלטנו להסתכן בקינוח או שניים.
למה סיכון? כי בדרך כלל קינוחים יפניים, לפחות אלה שניסיתי הארץ, לא הלהיבו אותי. 

בתפריט יש 5 קינוחים נכון לעכשיו. אחד מהם הוא מלבי אקספרס - מלבי קר עם רוטב פירות יער, שערות קדאיף ותאנים. לא יודע מה הוא עושה בתפריט. יפני זה לא...

הזמנו 2 קינוחים:

ברולה מאצ'ה:
קרם ברולה קלאסי עם תה ירוק. בקרם ברולה אכן היה קרם ברולה. מתוק מדי לטעמי. התה הירוק ששולב בקרם לא בלט במיוחד. לא ממש הרגשתי אותו וחבל. 38 ש"ח לקינוח בינוני. כנראה המנה הכי פחות טובה בארוחה.

מיסטר בין:
עוגת שעועית אזוקי, קציפת ארל גרייחמה, קרמל נענע, ברס ופלחי תפוז.
כן קראתם נכון. עוגה משעועית. 
אז מסתבר שאזוקי היא שעועית אדמדמה עם ריכוז סוכר גבוה וטעם אגוזי ומתקתק והיא פופולארית מאד דווקא במתוקים.
בניגוד לקרם הברולה זו הייתה מנה טובה מאד. שילוב טוב של טעמים ומרקמים. 44 ש"ח. קצת יקר אבל שווה.

הנה עוד תמונה - זה המיסטר בין...

Bottom Line:
האם זה שווה את המחיר בסופו של דבר? בעיניי כן.
שוב, בעיקר לאוהבי ולמעריכי אוכל טוב ומיוחד, אבל ודאי לא לסתם ארוחה.
שווה באירוע מיוחד או כארוחת ערב מושקעת. 
למי שמאס במסעדות הסושי הבנאליות ורוצה משהו קצת יותר ייחודי, עם דגש על חווית בילוי כוללת ומושקעת.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה