ששש... שישי-שבת שקטים עם שלל שרצים בשיינע ובשאראק (*) ונ.ב. בשמונים וחמש חמש עשרה

פוסט בשליטה מוחלטת של האות ש'. שישי צהריים בשיינע. שבת צהריים בשאראק. 

שתי מסעדות יחסית שקטות ונטולות רעש וצלצולים שמתמחות במנות של שרצים ושאר יצורי ים שבמקרה ביקרתי בהן בסופ"ש האחרון. שתיהן מסעדות שאני מחבב וישבתי בהן לא מעט פעמים אבל מזמן לא כתבתי עליהן אז מצאתי לנכון לדחוס את שתיהן בפוסט אחד. 

שיינע - ארוחת שישי צהריים שקטה במיוחד, 18 בפברואר:

שיינע של אסף גבאי ואשתו נטלי היא כנראה אחת המסעדות היותר שקטות, צנועות ונחבאות אל הכלים שפועלות בתל אביב. מאז שהיא נפתחה בסוף 2019 היא זכתה לביקורות חיוביות ומפרגנות ברוב פורומי ומדורי האוכל אבל ברוב הפעמים שישבתי בה (וביקרתי בה לפחות 6-7 פעמים) המסעדה, למרות איכותה, לא הייתה מלאה. מיקום המסעדה בפינת רחובות אחד העם ונחלת בנימין הוא מיקום מרכזי ואסטרטגי, ודאי מאז נפתחו ממול מקומות טרנדיים כמו רדלר בראסרי או aka 44, אבל זה נראה כאילו בשיינע מעדיפים להישאר קצת נחבאים. אפילו שלט כניסה ברור אין בה. זה נראה כאילו החבר'ה כאן לא מחפשים כניסה אקראית של עוברים ושבים שיעברו במקרה, יסתקרנו ויכנסו. ביום שישי האחרון קפצתי בלי הזמנה ובזמן הארוחה שלי ישבתי בדד בחלל המסעדה המינימליסטי והנעים. מלבדי ישבו 3 סועדות בשולחן אחד בחוץ וזהו. אז נכון ששיינע היא מסעדה קצת ביישנית, לא זולה, והיא אינה האופציה הברורה והמיידית לארוחת צהרי שישי (רוב האנשים מחפשים בראנצ'ים או ארוחות קלות ובשישי צהריים הם פחות יגיעו למסעדות שף), אבל ריקנות כזו היא מבאסת. רדלר ממול שנפתחה לאחרונה גם לסרוויס צהריים בשישבת נראתה מלאה לגמרי והיא לא זולה בהרבה (היא ודאי יותר טרנדית ומשווקת). 

מסעדה ריקה לגמרי. די מדכא.

כוס יין. לבן מזן ארינטו מפורטוגל. נעים וקליל יחסית. 48 ש"ח לכוס.

תפריט האוכל. בעיקר דגים ופירות ים. בהחלט לא זול אבל איכות השרצים והדגים היא תמיד טובה מאד כאן. חומרי הגלם טריים ובכל ארוחותיי ההכנה שלהם הייתה כמו שצריך.

סיפתח. אינטיאס כבוש, שמן זית, צ'ילי, ברוסקטה. 72 ש"ח. מנה פשוטה ומינימליסטית. כמו החלל והוייב הכללי של המסעדה כך גם המנות - פשוטות יחסית ונטולות פוזה. יש כאן דג משובח וטרי שעבר כבישה קלה. האיכות מורגשת. העשבים והירקות מסביב טריים (אחלה צנוניות). שמן הזית איכותי. טעים ומוצלח. מה שכן - במחיר הזה, שאמנם הוא סטנדרט למנות אינטיאס נאות או כבושות במסעדות תל אביביות, ולנוכח פשטות ההכנה היחסית, אפשר לתת עוד פרוסת דג. 

מנה עיקרית: פילה פלמידה לבנה, ראשי קלמרי פריכים, אורז אסור, ביסק סרטנים. 140 ש"ח. מנה יקרה למדי ביחס לגודלה אבל כמו במנה הראשונה מחיר כזה למנה עיקרית של דג טרי הוא די סטנדרטי במסעדות שף בעיר. לפחות בשיינע איכות חומרי הגלם היא משובחת. הדג נהדר. ההכנה שלו הייתה טיפ-טיפה אובר, אבל זה היה עניין של 1/2 דקה והדג עדיין שמר על עסיסיות. הביסק היה טוב מאד ועשיר (אם כי אפשר לחזק את טעמיו אפילו יותר). האורז האסור היה עשוי נהדר והיה טעים ביותר וראשי הקלמרי טוגנו כמו שצריך והוסיפו פריכות מהנה. מנת דג טובה ומוצלחת. 

קינוח. עוגת גבינה שיינע סטייל. 44 ש"ח. לבן על לבן. עוגת גבינה חמה, רכה ואוורירית במרקם קרמי. הטעם גבינתי-חלבי יחסית מעודן ולא מאד מתוק. זו פעם שנייה שאני אוכל את הקינוח הזה והוא מוצלח מאד בעיניי. זו עוגה מיוחדת ולא סטנדרטית (אני לפחות לא זוכר עוגה שדומה לה). המרקם שלה כיפי ומלטף ויש בחמימות ובאווריריות שלה משהו מנחם ונעים במיוחד. 

החשבון שלי על מנה ראשונה, עיקרית, קינוח וכוס יין הסתכם ב-308 ש"ח. הרבה כסף אבל כאמור לא חורג מהמקובל בז'אנר מסעדות שף ומנות דגים ופירות ים במחוזותינו (ולא - אני לא מתכוון לגוצ'ה). השירות (שלא במפתיע - אחרי הכל - הייתי סועד יחיד) היה חביב, נעים ומקצועי. כחובב דגים ופירות ים אני אולי קצת משוחד לגביה (וגם בגלל שכמוני - השף הוא קרית-גתי במקור - למרות שהוא צעיר ממני בכמה וכמה שנים. בכל זאת כבוד למגזר המקומי), אבל תמיד נעים וטעים לי מאד בשיינע. לצערי אין הרבה מסעדות שף שרוב רובו של התפריט נשען בהן על חומרי גלם מהים ויש עוד פחות מסעדות שף שהן נטולות יומרה, צנועות וחפות מפוזה כמו שיינע וחבל שלא יותר אנשים מכירים את המסעדה הזו. 

שאראק (*) - בראנץ' שבת צהריים, 19 בפברואר:

שאראק כמו שיינע נפתחה בסוף 2019 אבל לא כמו שיינע היא עברה חילופי שפים במהלך 2021. כיום למיטב הבנתי מנהל את מטבחה סולו השף רוסלן אוסוב (היה לו שותף שעבד איתו לפני כן בטוטו בשם מאור זגורי). כמו שיינע גם שאראק היא מסעדה שמתמחה בעיקר בדגים ופירות ים, אבל אם שיינע היא מסעדת שף סולידית יותר, שאראק היא קצת יותר משוחררת. את שאראק בגלגול הנוכח אני בהחלט מחבב מאד. במהלך 2022 ישבתי בה פעמיים. פעם אחת בערב עם 2 בני משפחה ואחריה מתישהו בשבת צהריים. לא הרחבתי על הארוחות הללו אבל שתיהן היו מוצלחות ומהנות. בשישבת בצהריים מוגש במסעדה תפריט בראנץ', החל משעה 11:00, אבל זה לא בראנץ' סטנדרטי ומשעמם והוא כולל גם מנות שונות של דגים ופירות ים בעיקר בגרסאות מטוגנות. הגעתי בלי הזמנה מוקדמת בערך ב-11:45.

בבראנץ' הקודם שלי בשאראק היו סועדים בודדים. הפעם, למרות הצילום שמראה שולחנות ריקים היו יחסית לא מעט סועדים, רובם ישבו כמוני במרפסת המקורה שצופה לחפירות התשתית התחבורתית בבן יהודה. עסק לא פשוט זה החפירות הללו. לא כיף לנהל מסעדה שהרחוב שלה נחפר כבר חודשים על גבי חודשים ולא רואים את הסוף.

תפריט הקוקטיילים. הזמנתי מרגריטה על גחלים עם טקילה, מסקל ולימון. 56 ש"ח. חביב וטעים אבל אפשר לתת יותר חיזוק של המסקל. במהלך הארוחה קיבלתי 2 צ'ייסרים על חשבון הבית. אחד בהתחלה - של שארטרז. שני בהמשך של עראק. 

אלה מים הייטקיסטיים שהם מגישים. בקבוק של מים מזוככים ומושבחים טכנולוגית עולה 12 ש"ח. הציעו לי טעימה של כוס ונאמר לי שאם אשתה את הבקבוק זה יעלה 12 ש"ח. שתיתי את כל הבקבוק אבל לא חוייבתי בסוף. תכלס מדובר במים. 

תפריט הבראנץ'. לחמים, ירקות, דגים ושרצים. לידי ישב זוג שאכל רק סלטים ולחם. לא מצליח להבין חבר'ה שמגיעים למקום כמו שאראק שלא אוכלים דגים/פירות ים. מה הטעם? 

הזמנתי מנה ראשונה שהתעכבה המון זמן. מנהל המשמרת ציין שהיה עיכוב במטבח, התנצל ובינתיים הגישו לי את צלחת הלחמים על חשבון הבית. לחם לא רע אבל לא מצוין, עם זיתים (טובים), חמאה (סטנדרטית) וריבת תותים די בנאלית. יש צלחות לחמים ששוות תוספת עלות או תשלום נפרד אבל זו לא צלחת שכזו ששווה את 23 השקלים. אני כאמור לא שילמתי. 

זו המנה הראשונה שהזמנתי והתעכבה: בורקס סרטנים כחולים, ביסק סרטנים, ביצה עלומה, שמן זעתר ועירית. 92 ש"ח. למעלה מ-35 דקות המתנתי למנה. היה שווה להמתין. זו מנה שאכלתי גם בארוחה הקודמת שלי במסעדה והיא לבדה שווה הזמנת מקום לבראנץ' הזה למרות מחירה הרב שאגב התייקר בלא פחות מ-19 ש"ח מלפני שנה (תודה לגוגל שסיפק רפרנס לכתבה בטיים אאוט ממרץ 2022 על "7 המנות הכי סקסיות בעיר"). מדובר בבצק פילו מתפצח בעבודת יד, חמאתי וטעים במילוי מתקתק ומצוין של בשר סרטנים שמשכשך בביסק סרטנים עשיר ומלא טעם. ביצה עלומה עשויה מושלם ושמן זעתר ועירית משלימים אירוע נהדר. אם כבר שחיתות במחיר מושחת - זו המנה. 

מנה נוספת שהזמנתי הייתה שרימפס לנגוסטין בטמפורה, נאם פלה, איולי צ'יפוטלה ועלים ארומטיים. 92 ש"ח. קראו לזה שרימפס לנגוסטין בתפריט. שאלתי את המלצרית (נחמדה מאד אבל די מפוזרת) והיא אמרה לי שזה לנגוסטין. למיטב ידיעתי אלה 2 יצורים קרובים אבל הם שונים. יש שרימפס מסוגים שונים ויש לנגוסטין שהוא מין משהו שנראה כמו הכלאה בין שרימפס ללובסטר. אכלתי לנגוסטין בכמה וכמה מסעדות אירופאיות ובארץ ואם זכרוני אינו מטעני הפעם היחידה שאכלתי כאלה זה בבטשון (ואולי פעם במול ים ז"ל). היות ומה שהוגש כאן היה מכוסה בבלילת טמפורה היה קשה לזהות. להרגשתי זה היה שרימפס. איכותיים וטעימים מאד אבל עדיין שרימפס. בכל אופן - שרימפס או לנגוסטין. זה היה עשוי מצוין מחומר גלם שהרגיש טרי מאד. מטוגן ופריך בדיוק במידה. רטבים עם קיק בצד. גם העלים (הארומטיים - שונא את המינוח הזה) היו פרשיים וטעימים וסיפקו רעננות נדרשת. נהניתי מאד. 

קינוח. כמו בשיינע - עוגת גבינה. באסקית נו מה. עם קולי תותים. קינוח שמוגש במסעדה כבר די הרבה זמן. לא סגור מה מחיר הקינוח כי כשהגיע החשבון נכתב - עוגת גבינה - על חשבון הבית. עוד פיצוי חביב על העיכוב הגדול במנה הראשונה. אני מניח שעלותו היא 40 ומשהו שקלים. עוגה טובה. לא הבאסקית הכי טובה בסביבה אבל היא טעימה, שחומה היטב מבחוץ (קצת פחות מדי קרמית לטעמי במרקמה) ולא over מתוקה. 

בסופו של דבר חוייבתי רק על הקוקטייל, מנת הבורקס והשרימפס. הטוטל יצא 240 ש"ח. 

שאראק למרות התייקרות מחיריה (כמו כל יתר המסעדות) הייתה ונותרה מקום טוב מאד למנות דגים ופירות ים, איכותיות, טעימות מאד ועשויות ביד טובה. מקום שתמיד נעים וכיף לי לשבת בו.

אז שיינע ושאראק תמשכנה לפעול יחסית בשושו. האחת "מאחורי הקלעים" של נחלת בנימין פינת אחד העם, השנייה בינות לחפירות הרכבת הקלה בבן יהודה. שתי מסעדות משמחות שמספקות מבחינתי את הסחורה ביציבות ראויה כבר כמה שנים. 

(*) ב-8 ביוני דווח ששאראק נסגרת. חפירות הרכבת הקלה והעובדה שהנגישות למסעדה היא די סיוט כבר תקופה ארוכה ולא רואים את הסוף הכריעה אותם. עצוב וחבל אבל לצערי לא מפתיע, ודאי במציאות הכלכלית העגומה גם כך. 

נ.ב - נזכרתי בעוד ארוחה ששווה דיווח.

תוספת של ארוחה שקטה של שישי בערב, 24 בפברואר ב-85/15. גם סוג של ש'.

85/15 - שישי ערב ספונטני על הבר, 24 בפברואר:

אם יש מסעדות שנפתחות בשקט 85/15 היא דוגמה בולטת לכך. היא פעלה מתחת לרדאר של כולם חודשיים-שלושה, מסוף 2019 ורק בינואר 2020 התחילו לגלות אותה כתבי האוכל, כשעדיין לא היה לה שם. גם בחלוף הרבה זמן עדיין לא היה לה שלט כניסה. ביקרתי בה כמה וכמה פעמים ותמיד נהניתי. מקום מוצלח בראשות השף אלי שטיין. שכונתי ונעים (בואך כיכר רבין) אבל באותה מידה עדכני וטרנדי. הגעתי בשישי בערב ספונטנית. אמרתי לעצמי שאם לא אמצא מקום אסתפק בפיש אנד צ'יפס לא רחוק. מצאתי. בזמן הארוחה המקום שחולש היום על שטח די מכובד של הרחוב בזכות המרפסת המקורה התמלא יפה. מקום פופולרי. 

תפריט אותו ערב. קר חם. המחירים כמובן קפצו אבל עדיין אין כאן מנות בתמחור של יותר מ-100 ש"ח מה שאומר בתל אביבית - מנות קטנות ובינוניות. 

תפריט הקוקטיילים. יש כאן קוקטיילים טובים בעיניי.

קוקטייל ראשון. "פניצילין וג'ינג'ר מסוכר" - ויסקי סקוטי, מי דבש, סירופ ג'ינג'ר ביתי וקוביות ג'ינג'ר מסוכר. 58 ש"ח. קוקטייל ג'ינג'רי ואלכוהולי. הייתי קצת מצונן באותו ערב. זה בא טוב. 

אם כבר צינון אז מתאים מרק למנה ראשונה. מרק דגים של תחילת החורף - עגבניות מגי קצוצות, מוסר, כוסברה ושמן צ'ילי מעושן. 68 ש"ח. לא מנה גדולה אבל עושה את העבודה. מרק עשיר, ציר עשיר, טעמים חזקים. ציר הדגים מורגש. גם פיקנטריה טובה. גרסה של מרק דגים דומה אכלתי גם ב-2020. אז הוא הוגש עם פסטיס וטוסטון ועלה 56 ש"ח בלבד. יוקר וזה.

מנה נוספת: פילה בר ים צרוב בפלנצ'ה, שומרים רכים, רוטב חמאה לבנה חמצמץ, ברגמוט ושרוויל. 98 ש"ח. מנה לא גדולה. אני מניח שאם היו מגישים אותה כמנה עיקרית עם יותר דג ויותר תוספת זה היה מתומחר ב-140 ש"ח. המנה הייתה מצוינת. דג צרוב מצוין. שומרים נהדרים שאחד מהם היה רך והשני היה קצת קראנצ'י. אני דווקא אהבתי את אי אחידות המרקמים. עלי שרוויל זה טעים ומוסיף רעננות ועוקץ. רוטב החמאה הלבנה והברגמוט שהוסיף מרירות הדרית נעימה ברקע היה מצוין. מנת דג איכותית ומוצלחת.

קוקטייל שני שנרקח לי. משהו על בסיס אמארו מונטנגרו, סאוור, ג'ין ואשכולית אדומה. מריר, חזק וטוב. להוריד שאריות צינון. עלה 51 ש"ח.

הארוחה הלא גדולה הזו אבל משופעת האלכוהול (כולל צ'ייסר לשבת שלום) עלתה 275 ש"ח. סטנדרט. אבל 85/15 או שמונים וחמש חמש עשרה ממשיכה מבחינתי לספק את הסחורה, גם היא יקרה יותר בימים אלה. האוכל, השירות והאלכוהול - משובחים. כמו שיינע ושאראק גם 85/15 היא מקום שאני נהנה לחזור אליו בזכות השמירה על האיכות והסטנדרטים.