לפי סדר כרונולוגי אני מתחיל בג'וס, ממשיך בפליקס בר יין, גפן - חצר יין מקומית, וינונה פוראבר ומסיים בתרצה. כולם מקומות שנפתחו בשנה וקצת האחרונה (הוותיקים ביניהם, הגפן ופליקס נפתחו ביוני-יולי 2021). על ג'נגו בר יין של השילה כבר הרחבתי ובסיבוב הזה הוא לא זכה שאדגום אותו. ויתרתי גם על מקומות וותיקים יותר כמו פר דרייר או ג'ונו. אומר מראש - ביין אני לא מתיימר להיות מומחה גדול. אני יודע מה אני אוהב ובזה אני מתמקד, אני משתדל לתת כבוד לבחירת יינות בוטיק ישראלים, ובקיץ לרוב אני אשתה יינות צוננים אז אדומים עם כל הצער - פחות ידווחו כאן.
לא צילמתי את תפריט הבקבוקים אלא רק את תפריט היינות בכוס. בעיניי ההיצע בכוס לא מספק. בר יין שמציע מאות בקבוקים יכול וצריך להציע יותר אופציות בכוס. לא צילמתי (כשל רציני שלי) אבל שתיתי את מלכת הלבבות הלבן של יעקב אוריה. 54 ש"ח.
ברוסקטה פטה כבד ואגס מזוגג. 38 ש"ח. אין טענות חוץ מההגשה האפרפרה משהו. חייבים צלחת בצבע אחר ואולי לארגן משהו אדום או ירוק שיפיח צבע במנה. הפטה היה מעולה. הלחם הקלוי מצוין. קונפיטורת האגס טעימה מאד. ביצוע ללא דופי. אבל - מנה בסה"כ שגרתית. דיוק וחומרי גלם טובים זה כמובן חשוב ולאדר לוטן יש את שניהם, אבל גם אם הוא פישט מעט את התפריט בהשוואה לשחקי שחקי הייתי רוצה טוויסט קטן בעלילה - גם במנה שגרתית כמו ברוסקטה עם פטה כבד.
לבד על הבר. השף יושב וכותב. אולי את תפריט המחר. לא שאלתי...
פליקס בר יין (Felix Wine Bar) - בר היין מבית הבלבוי:
למעט הצבעים בחוץ של הסככות (צהוב שולט) העיצוב בפנים נותר כמעט זהה להוטל דה-ויל.
ג'וס (Jus bar à vin) - בר היין שמחליף את שחקי שחקי:
ג'וס נפתח בתחילת 2022. המיקום - טשרניחובסקי 4, הבעלים - שמעון משל, השף - אדר לוטן (*). הכל זהה למסעדת שחקי שחקי המאד מאד מוצלחת בעיניי תחת השף הצעיר שישבה שם קודם, רק הקונספט השתנה. ממסעדה או בר מסעדה שהציעה מנות אוכל יצירתיות ומשתנות היא הפכה לבר יין עם תפריט הכולל 400 מותגי יין מהארץ ומהעולם, ותפריט אוכל לא גדול של מנות קטנות ובינוניות קצת יותר פשוטות מאלה של שחקי שחקי. גם על היין אחראי לוטן (שעבד בעבר בפריז), כך קראתי. ישבתי בג'וס ב-6 ביולי. שעה 18:30. על הבר.
בשעה שביליתי על הבר בפנים הייתי לבד. לגמרי לבד. זוג אחד נכנס, בחן את התפריט ויצא. עוד 4 חבר'ה מבוגרים רצו דווקא בירה שאין בהיצע. נכון שהמקום נמצא ברחוב די שקט ולא הומה, אבל הם חייבים למצוא דרכים להביא מבקרים גם בשעות הפתיחה. נגיד happy hour עם אחוז הנחה מסוים בין 18:00 ל-20:00. יכול להיות שסביב 20:30 או 21:00 המקום מפוצץ אבל אם פותחים מוקדם אז למה לא למלא, לפחות חלקית? בסופו של דבר ברי יין כאלה הם מקומות שצריכים תחלופת שולחנות. יושבים לכוס יין או שתיים לצד מנה כזו או אחרת וממשיכים הלאה. טוב, אני מניח שמשל הבעלים יודע את העבודה. הוא מספיק מנוסה (הפיקוק והמיני בר - בר היין שלצדו - שייכים לו גם).
תפריט האוכל. מכיל כאמור מנות קטנות ובינוניות. תפריט אוכל מקומי ועונתי שמשתנה תדיר, בדומה לשחקי שחקי.
באופן מפתיע ויתרתי על מנת פתיחה ימית והזמנתי מנת עגבניות. עגבניות, מי עגבניות, נקטרינות, שמן צ'ילי לא מסונן. 32 ש"ח. מעין הכלאה של סלט ומרק. כאילו עצרו את הגספצ'ו לפני הטחינה. הייתי מגיש אותו אפילו צונן יותר מאיך שהוא הוגש. זה היה עגבנייתי, חריף, מרענן וטעים. לא משהו שלא הייתי יכול להכין לבד בבית עם עגבניות טובות ואיכותיות.
היה מקום לנשנוש נוסף. אז טרטר. טרטר שפיץ שייטל, קומבו מוחמצת, חלמון ושמן קוג'י. 65 ש"ח. טרטר עם טוויסט אסייאתי שכבר פגשתי פה ושם. גם זו מנה שאפשר לפגוש גרסה שלה בכל מסעדה או בר אוכל שני בעיר (או בעולם). הביצוע טוב. העסק מתובל היטב וטעים אבל שום דבר מרגש לא קורה כאן. גם כאן חיפשתי טוויסט בעלילה. של טעם או של מרקם. הקומבו ושמן הקוג'י בקציפת החלמון היו אמורים לספק אומאמי אבל לא היו מספיק דומיננטיים.
זו הייתה גיחה חביבה לג'וס. האוכל היה טעים. השירות (כלקוח יחיד) היה נחמד. אבל אם בשחקי שחקי התלהבתי מאד מהאוכל, שגם אם שמר על פשטות, היה מדויק וטעים להפליא, והיה בו טוויסט שיצר עניין, בג'וס המנות שאני ניסיתי היו פחות מעניינות ומלהיבות. בשחקי שחקי, בכל פעם שיצאתי ממנה חשבתי על הפעם הבאה שאגיע (לא עשיתי את זה מספיק) כדי לבדוק מנות חדשות. בג'וס בביקור הזה זה לא קרה. לתחושתי המעבר לבר יין שמגיש מנות יחסית פשוטות לא עשה טוב לשחקי שחקי aka ג'וס ולא עוזר לאדר לוטן השף הבאמת מוכשר להפגין את מלוא כישוריו. אני מרגיש שהוא נעצר במקום ופחות מתאפשר לו לממש את הפוטנציאל, לחדש ולהפתיע.
(*) באוגוסט נתקלתי באזכור העובדה שאדר לוטן עזב את jus. פוסט קצר באינסטגרם שלו אישש את העניין. אכן כך. אני מקווה בשבילו שהוא ימצא במהרה בית חדש וראוי לכישרון שלו.
כעבור 3 ימים. יום שבת בערב. 9 ביולי. קצת אחרי 18:30.
פליקס, בר היין של קבוצת הבל-בוי (אריאל לייזגולד, אבירן אבידן), נפתח לפני שנה בלוקיישן בו ישבה מסעדת הוטל דה-ויל, אף היא באותה בעלות, בדיזינגוף פינת ז'בוטינסקי. פינה אסטרטגית והומה. הוטל דה-ויל הייתה מסעדת ביסטרו מעט כבדה ו"רצינית" ופליקס הוא בר יין וביסטרו קליל ושכונתי. למעשה במקרה לגמרי הם חגגו יומולדת שנה יום לפני ביקורי. יש כאן האפי האוור משמח בכל יום בשעות 18:00-19:30, כולל שבתות, של 30% הנחה על תפריט האוכל והמשקאות. הלוואי שזה יהיה הנוהג בכל המקומות. אני מאד אוהב אוהב לשבת במקומות שכאלה בשעות האלה, כשעדיין לא מפוצץ. זה גם מתאים לגילי המתקדם וגם יש פחות לחץ על המטבח ועל נותני השירות, מה שהופך את העסק לנינוח ונעים יותר. ברור שלא כיף לשבת לגמרי לבד כמו בג'וס שתוארה לעיל, אבל די מיציתי מקומות מפוצצים והומי אדום ושירות תזזיתי. לכן אם היה האפי האוור שכזה בכל המקומות שאני פוקד הייתי איש מעט יותר עשיר. ניחא.
תפריט היין נע בין קלאסי למודרני ובין ישראל לשאר העולם, עם דגש צפוי על איטליה, צרפת וספרד. כל סוג נחלק למספר קטגוריות בהתאם לאופי היין, למשל "מרענן ופירותי" ו"מינרלי ומורכב" בלבנים ו"מתובל ואדמתי" ו"קלאסי ועוצמתי" באדומים. יש מקרא מסודר. התפריט רחב למדי. הצילום הוא רק של הלבנים והכתומים מהם בחרתי את כוסותיי.
היין שהתחלתי איתו: כתום - קובל, סיבי פינו (Kobal, Sivi Pinot, Slovenia), סטירייה. יין סלובני. כמדומני זו פעם ראשונה שלי עם יין תוצרת סלובניה. 55 ש"ח לכוס. יבש, פירותי מעט אבל עם מרירות מסוימת.
למי שלא בא יין יש גם אלכוהול אחר ו-4 קוקטיילים קלאסיים - בכל זאת מדובר בקבוצת בעלות שמתמחה בקוקטיילים. על תפריט האוכל חתומה השפית צילה סיפרו (לשעבר בר א וין), כך דווח בכתבת יח"צ שפורסמה עם פתיחת המקום. אין לי מושג אם היא עדיין שם ומי אחראי בפועל על המטבח.
מנה ראשונה. סשימי דג לבן (כמדומני מוסר ים), קרם פרש ג'ינג'ר, שמן שומשום, שומשום קלוי, צ'ילי ירוק, כוסברה, קוויאר סלמון. 58 ש"ח. סשימי חביב, פרשי ומתובל טוב. דג שהרגיש טרי ואיכותי. אין טענות. פשוט וטעים.
ב-50 הדקות פלוס מינוס שישבתי בפליקס התרשמתי לטובה. המקום, בשעה די מוקדמת בשבת, היה בתפוסה די יפה (הבר עצמו בו אני ישבתי היה לרשותי סולו). השירות היה טוב (כאמור לא חוכמה כשאתה יושב סולו על הבר). האוכל היה מפתיע לטובה (כי הגעתי בלי שום ציפיות או ידע מוקדם על איכותו) והיין היה מוצלח. תכלס לא צריך יותר. ואחרי 30% הנחה כל העסק היה משמח כמובן הרבה יותר.
ובחלוף 6 ימים. יום שישי noon time.
חצר יין שנפתחה בשוק הפשפשים ברח' נועם הדי צדדי ביוני 2021. מי שלא מכיר סביר להניח שעלול לפסוח עליו, כי אין שלט כניסה בולט. זה מקום שאני מניח שאנשי/חובבי יין מכירים היטב גם בזכות שתי יזמיותיו - שירה גרנות ולי הופמן-אגיב, שתיהן נשות יין עתירות ניסיון (שתיהן גם מעבירות סדנאות יין תחת השם פיות היין - Wine fairy experience). השתיים ליוו את ההקמה והן נמצאות במקום פעמיים בשבוע כדי להדריך ולייעץ (כך נכתב). תפריט היין שהן בנו בנוי כל כולו מיינות ישראליים. ויש הרבה מאד מהם. הוא מקוטלג על פי vibe: יינות מרימים, יינות אלגנטיים, יינות דרמטיים, יינות מרשימים ו"פאנקי מאדה פאקה – יינות שיוצאים מהשבלונה". ביליתי כמה וכמה דקות בקריאת תפריט היינות ותיאורי היין שבו. הושקעו שם מחשבה ויצירתיות. יש גם אוכל שלפי כתבות (מיוני 2021) אחראי עליו שף בשם דור דטנר והשף בפועל הוא בחור בשם איתי רון.
כאן מתחילים תפריטי היין. כאמור כולם כחול-לבן. המון אופציות. חלקם יקבים ששמעתי את שמם לראשונה. אני בעד כמובן. מנעד המחירים כולל כוסות יחסית זולות (פחות מ-40) עד כוסות יקרות מאד (נדמה לי שהכי יקרות הן ב-89 ש"ח).
היינות ששתיתי היו לבנט של וורטמן מקטגוריית האלגנטיים (מלטפים ורכים שיעשו לנו ערב נעים). 59 ש"ח. זה היין בצילום. המשכתי עם לבן של להט שהוא באמת יין מצוין עם מחיר מעט פחות מצוין של 64 ש"ח. לפחות פינקו אותי בשתי הכוסות ב-refill נדיב (זה אחד היתרונות - לפחות בפוטנציה - של לשבת על הבר ולקשקש עם הברמנים). קיבלתי גם טעימה מאחד מהיינות של יעקב אוריה, כמדומני זה היה עזר כנגדה ה"דרמטי".
זו הייתה מנת אינטיאס. פרוסות דג נא - פרוסות דג ים, עם שמן זית מתובל בעשבים ריחניים באבן יוגורט מחברון. 54 ש"ח. אחלה קרודו. דג טרי ואיכותי. תיבול מדויק. פשוט ולעניין.
הגפן הפתיעה אותי לטובה. היה לי כיף. אחלה מקום. אחלה חצר. שפע של יינות ישראלים שלחובבי הז'אנר הפטריוטים יהיו חגיגה ואוכל שלפחות על סמך 3 המנות שאני אכלתי הוא בהחלט איכותי ביותר. מי שחובב יין ורוצה להצטנן בחצר יפואית חביבה ויפה שיחפש אותם.
אני ממשיך במסע. חלפו עברו 4 ימים. 19 ביולי. שעת ערב מוקדמת אחרי העבודה. הלכתי לנצל שוברי קנייה בגן העיר באבן גבירול ומשם שמתי פעמיי לבדוק אם יש מקום על הבר בוינונה פוראבר, בר היין הקולינרי המדובר החדש למדי של אביתר מלכה, מנצח העונה האחרונה של משחקי השף (מנצח מוצדק מאד בעיניי). היה מקום.
וינונה פוראבר (Winona Forever) - בר היין והאוכל של אביתר מלכה ושותפיו:
בר יין ואוכל חדש שנפתח בסוף יוני שיש לו את כל המרכיבים להיות סיפור הצלחה. קונספט טרנדי - aka בר יין. שף זוכה ריאליטי אבל מהזן האיכותי - אביתר מלכה (משחקי השף עם כל המסחור והדרמה היא תוכנית שנותנת במה לטבחים ושפים באמת מוכשרים ומנוסים ולא סתם בשלנים ביתיים שיודעים להכין מז'וז'ין או חריימה). בעלים מנוסים (נדב נאמן, יונתן גרינברג ורני עפר מדנים, דה סטריטס וג'ין קלאב סופרים). לוקיישן הומה - פינת הרחובות קינג ג'ורג' ושלמה המלך. hell, אם הם יצליחו לקצר קצת את התור בהקוסם מעבר לכביש הם כבר יהיו מפוצצים. בקיצור - היה ברור לי שבמדגם ברי היין אעבור גם אצלם. הגעתי קצת אחרי הפתיחה ב-18:35 ועדיין לא היה מסודר בפנים. אחרי דקות ספורות סידרו והתיישבתי. בחוץ היה שפע של מקום אבל בחוץ חם והביל ולחבר'ה עדיין אין מזגנים חיצוניים ניידים לצינון האווירה. אין לי מושג למה אבל כמעט כל הסועדים שהגיעו ישבו בחוץ ונטפו. יש לציין שהתפוסה גם בשעת ערב די מוקדמת הייתה יפה מאד. אני ישבתי על הבר הקטן בפנים - מול המטבח. גם שם בהחלט לא היה קריר כי גם החלל הפנימי של הבר הלא גדול פתוח מ-2 עבריו והמזגנים בעיקר עושים רוח וצלצולים אבל לא ממש מקררים. לא נורא - עדיין היה נעים יותר בפנים מאשר בחוץ.
תפריט היין. מי שאחראי עליו כך קראתי הוא בחור בשם אלעד שוהם שהיה מנהל תחום המשקאות בקבוצת R2M בעברו. יש כאן מגוון די מעניין של יינות ממיקומים שונים על הגלובוס. התפריט המצולם מכיל רק את היינות בכוס. התחלתי עם כוס אסירטיקו ליראראקיס מכרתים ב-48 ש"ח. זן מקומי מינרלי. לא צילמתי.
אין הרבה מקומות על הבר שיושב ממש על המטבח של הפס הקר ומציץ למטבח הפס החם שמאחוריו.
תפריט האוכל של אביתר מלכה. לטעמי אחד ממתמודדי הריאליטי היותר מרשימים שהיו בעונות השונות של משחקי השף. היה נראה שיש לו אמירה חדה וברורה ואהבתי את הטיפול שלו בחומרי גלם מקומיים ובירקות. בהחלט הסתקרנתי לבדוק את התפריט שהוא מציע בוינונה פוראבר. בגדול - תפריט מנות קטנות או מקסימום בינוניות עם חומרי גלם איכותיים, עונתיים וברובם מקומיים. תפריט שמנסה לשמור על פשטות ומינימליזם יחסיים. את היצירתיות והתחכום שומר מלכה כנראה למקום אחר.
שף מנוסה מסביר לטבח צעיר. זה לפחות מה שנראה בתמונה..
נהניתי בוינונה פוראבר, חוץ מהחום. האוכל איכותי ומוצלח. החבר'ה היו נחמדים. מהמנות שטעמתי ברור שאביתר מלכה הוא שף מוכשר שיודע את העבודה. אני לא יודע כמה הוא מממש את הפוטנציאל שלו בוינונה פוראבר (ראו מקרה אדר לוטן בג'וס) אבל הוא עושה עבודה טובה. אני מעריך שהוא עבר בכמה מקומות דומים בעיר וקיבל השראה (תכלס כולם עושים את זה. לפחות את דוק/אייבי לתחושתי הוא בדק - עם האגווצ'ילה בסשימי וקינוח התירס). אני מניח שאם אעבור לידם ואחוש רעב אחזור לטעום עוד מוינונה.
ולהשלמת חודש היין הייתי חייב לסיים עם בר היין המדובר של השף הכי מדובר - תרצה של רז רהב. אין ברירה אחרת. זה היה יום ב', 25 ביולי.
תרצה (Tirza) - בר היין החדש של רז רהב, האחות הקז'ואלית החדשה של OCD:
תרצה, בר היין של רז רהב ושות' מוגדרת כאחות הפרועה והשובבה של OCD עם אווירה קז'ואלית, תפריט פתוח ומחירים נגישים. המקום נפתח עם לא מעט כתבות וביקורות באפריל 2022 (כצפוי למיזם שקשור למסעדה המדורגת במקום ה-3 בדירוג ה-50 Best של סן פלגרינו במזה"ת וצפון אפריקה). הלוקיישן - מחייב איכות - ברחוב החלוצים 3 בו שכנה בעבר המסעדונת המשובחת והזכורה מאד לטובה שענתה לשם החלוצים 3 (יש מעט מסעדות שאני מתגעגע אליהם. זו אחת מהן). השם הוא דווקא על שם הרחוב בו שוכנת OCD במתחם נגה בפאתי יפו.
בין השעות 17:00-18:00 אפשר להזמין מקום ואח"כ הישיבה היא על בסיס מקום פנוי. פעמיים, בשבועות קודמים, עברתי אקראית וניסיתי לבדוק אם יש מקום באזור 18:15 או 18:30 ולא היה צ'אנס. רק להירשם ברשימת המתנה ולהמתין לפחות 30 דקות. הפעם היה לי חלון בין פגישות אז הזמנתי מבעוד מועד מקום לשעה 17:30 בתכנון לשבת שם שעה וקצת, לשתות כוס או שתיים ולטעום מנה או שתיים. או שלוש. או ארבע.
השער לספרון תפריט היין. יש הרבה לייבלים במנעד מחירים מיחסית סביר/נמוך לגבוה. מגוון גדול של יינות. על תפריט היין אחראי הסומלייה אביב חג'ג' והוא כולל מעל ל-200 לייבלים שונים של יינות מרחבי הגלובוס, לפחות 40 מהם מוצעים גם בכוס. כמו בגפן חצר יין העברתי כמה דקות בבחינת היינות. בניגוד למסעדות או ברי יין מסוימים שמנסים לעשות קופה מראש ומנגישים כוסות יין החל מ-50 ש"ח וצפונה בתרצה אפשר למצוא כוסות במחירים יחסית נמוכים כמו הכוס הראשונה ששתיתי.
תפריט האוכל. בפנקס רשימות. בכתב יד. יש מנות קבועות ויש מנות (או הרכבי מנות) שמשתנות מדי יום בהתאם לחומרי הגלם. תפריט מאד מהודק. אני מניח שזוג רעב יכול לחסל כמעט את כל התפריט.
צילומי דפי כוסות היין. לא כולל מבעבעים וורודים.
מקום לא גדול אבל מלא כמעט לחלוטין גם בשעה 17:50, שעת הצילום.
זה מה ששילמתי בתרצה. שולחן 101. 275 ש"ח בלי שירות. לא צריכים כאן שירות. זה המוטו. החבר'ה מקבלים שכר ראוי והשירות לא נדרש. 3 מנות. קינוח אחד. 2 כוסות יין. שירות מצוין, מסביר פנים וידען. כמו ש-OCD צועדת צעד או שניים קדימה לפני יתר המסעדות בישראל היום, נדמה לי שגם תרצה לוקחת את עניין ברי היין צעד אחד קדימה. קצת יותר מתוחכם, קצת יותר מושקע, קצת יותר חושב ומעמיק. אין לי ספק שאחזור לתרצה בהקדם האפשרי.
אז זה היה חודש יולי שהוקדש (בין היתר) למסע דילוגים קצר בין כמה ברי היין (היין והאוכל) שממלאים את העיר. תכלס בכולם נהניתי, גם אם היו לי הסתייגויות פה ושם. המסקנות? יין זה תמיד כיף. בטח כזה שהוא צונן היטב כמתבקש ביולי. יין זה גם עסק יקר (לצרכן הישראלי) ומשתלם (למסעדן). אוכל איכותי שמתלווה ליין הוא כמובן בונוס עצום. בעניין האוכל - כנראה שאחת מהמנות המתחייבות תהיה ברוסקטה כלשהי. מנה מתחייבת אחרת תכלול דג נא כזה או אחר. וברי יין כמו אלה שאני דגמתי למעלה הם מקומות מהנים וכיפיים לבילוי קז'ואלי. אני חילוני גמור ואפיקורס מוחלט אבל באיזשהו ספר כתוב "יין ישמח לבב אנוש" וגם "אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח". תכלס - צודקים לגמרי.
אז שיהיה לחיים, Cheers, Prost, Saluti, Felicidades, Salud, à votre santé וכו'.
כרגיל, תודה על עבודת מחקר מקיפה ומאד מעניינת.
השבמחקהביקורות האחרונות שלך, בהן מוצגת דגימות ממקומות בעלי מכנה משותף,
נותנות תמונת מצב עדכנית לגבי טרנדים קולינרים אופנתיים וזה הערך המוסף של הקורא את הביקורת.
🙏
מחק