חיפה. 29 בדצמבר 2021. תכלה שנה וכו'. הגעתי לעיר הצפונית לחידוש חוזה תל אביבי אצל בעל בית ועורך דינו החיפאים (סיפור ארוך של דייר סורר ששכר לפניי את הדירה. על הדרך קפצתי לשני מקומות - האחד לארוחת צהריים והשני לנשנושי ערב. הרבה מקומות חיפאים ידועים ובעלי מוניטין כבר נדגמו על-ידי ולכן התמקדתי בשניים בהם לא ביקרתי לפני כן. הראשון - סנגריה או בשמה המלא בלעז Sangria Restaurant Tapas - מסעדה ספרדית כהגדרתה. השני - ריב ווסט או Rive West שמגדירה את עצמה כמסעדה או בר אוכל "מערבי". שניהם במקרה יושבים מרחק כ-100 מטר זה מזה. סנגריה ברח' הבנקים פינת דרך יפו ו-Rive West בהמשך דרך יפו. בגדול אזור העיר התחתית. חיפה בכללותה, קצת באזור העיר התחתית, קצת בואדי ניסנס והרבה במושבה הגרמנית הייתה עם אווירת חג המולד-סילבסטר. להרגיש טיפה אווירת חו"ל בארץ. גם זה בונוס.
הגעתי ברכבת מתל אביב בצהריים המוקדמים והתחלתי להסתובב כשהיעד הקולינרי הראשון היה סנגריה.
Sangria Restaurant Tapas - עסקית צהריים:
הגעתי בסביבות שעה 12:15 בלי שאכלתי ארוחת בוקר נורמלית ולכן הייתי בהחלט רעב. לא הזמנתי מקום מראש. מסתבר שבלוקיישן - רחוב הבנקים פינת דרך יפו - כבר ישבתי בעבר, מתישהו בתחילת שנת 2020, במסעדה קצרת ימים בשם HFA שנפתחה באמצע 2019. זו הייתה מסעדה שהתיימרה להיות מסעדת שף מודרנית שהציעה מנות בהשראה צרפתית עם מוטיבים מולקולריים כאלה ואחרים. השף שעליו דווח ועמד מאחוריה היה בחור בשם שחר דבח. ביקרתי בה אז לארוחת צהריים בה ישבתי בדד וגלמוד בחלל הגדול והעסק כולו היה מוזר ביותר. מוצלח זה לא היה. אפילו לא טרחתי לשוב ולדווח בין דפי בלוג זה. די מהר המקום נסגר. סנגריה הספרדית פעלה לפני כן כמה שנים בחלל קטן יותר ברח' משה אהרון באזור השוק הטורקי בעיר התחתית בחיפה. תכלס לא רחוק. באפריל 2021 היא עברה למיקום הנוכחי. השף והבעלים הוא בחור בשם בוריס קוגניצקי. למרות השם הרוסי המקום מתיימר להיות ספרדי אותנטי עם טוויסט ישראלי.
החלל. מרווח מאד. יש בר ופיזור שולחנות. בדקו תו ירוק. כשהגעתי היה זוג אחר שכבר ישב. בהמשך הגיעה קבוצה של 4 מבוגרים ועוד זוג. עוד מישהי באה לקחת טייק-אוויי. די מדכא. באותו ערב עברתי ליד כי המקום השני עליו אפרט עוד מעט נמצא כאמור בסמוך. החלל גם בערב לא נראה מלא.
יש אפשרות להזמין מנות מהתפריט הרגיל ומנות טאפאס כאלה ואחרות אבל אני בחרתי בעסקית צהריים שכוללת מרק, סלט ומנה עיקרית לבחירה שקובעת את מחיר העסקית. אולי בדיעבד הייתי צריך לנסות לקחת כמה מנות יותר ספרדיות מהתפריט הרגיל. את התפריט צריך לסרוק בברקוד. אין צילום של התפריט. חפשו בגוגל. בעיקרון גם הטאפאסים הם כנראה מנות לא קטנות לנוכח מחירן. מולים ב-61 ש"ח, צ'וריסוס ב-52, מנצ'גו מטוגנת ב-42, אמפנדה ב-41, תמנון בקרמל סויה ב-67, חמון ב-52. אני מניח (ומקווה) שאלה טאפאסים שמתאימים לחלוקה ל-2-3 סועדים. בין העיקריות של התפריט הרגיל אפשר למצוא פאייה בעלות 97 ש"ח, שוק אווז בסיידר תפוחים באותו מחיר, צלעות חזיר בברביקיו ב-96 ש"ח ועוד. המנות העיקריות בעסקית היו על הנייר פחות מעניינות אבל הסתפקתי בכך.
האופציות בעסקית כך נאמר לי משתנות. בארוחה שלי הייתה אפשרות לבחור בין מרק ברוקולי למרק תירס. בחרתי בברוקולי. היה מרק בינוני במרקם דייסתי. ברוקולי זה ירק שלא נטחן טוב ואם לא טוחנים אותו למחית חלקה לגמרי אתה אוכל מרק גרגרי. זה מה שקיבלתי. גם התיבול היה די חסר ייחוד ומעט אנמי. נחמד אם היו מכינים מרק קרם חלק ומשאירים קצת חתיכות ברוקולי ירוקות לצבע ומרקם. היה גם עדיף אם במקום הלחם בצד היו עושים ממנו קרוטונים. סתם מחשבה. הסלט בצד היה לגמרי סלט של בית קפה אבל עם ירקות טריים וטובים. הרוטב - ויניגרט פשוט. בקיצור - פתיחה די סתמית, גם אם נדיבה.
השורה התחתונה באשר לאוכל הייתה די בינונית. שמעתי דיווחים חיוביים מאד על המקום וציפיתי ליותר חדות ועניין בטעמים. מה שאכלתי גם לא הרגיש ספרדי במיוחד. אולי באמת צריך להגיע לכאן ולטעום מנות מהתפריט הרגיל של הטאפאסים והעיקריות. שם יש גיוון גדול יותר, חומרי גלם מבטיחים יותר ומוטיבים ספרדיים. אני גם חושב שהלוקיישן הנוכחי לא מתאים לאופי של מסעדת טאפאסים ספרדית. החלל צריך להיות קטן, חמים ואינטימי יותר - כזה שגם קל הרבה יותר למלא בסועדים וסובאים. בכל אופן בשורה התחתונה הישיבה הייתה נעימה, השירות היה טוב ומסביר פנים והמחיר סביר כך שמדובר בסה"כ במקום ראוי וחביב.
Rive West - בר קולינרי "מערבי" קטן ומוצלח:
המקום נפתח ביוני-יולי 2021. את המקום פתחו האחים אליאס ונביל חנא, ערבים נוצרים מהכפר ראמה בגליל, ורוקסן רוז, יהודייה פריזאית שעלתה ארצה כנערה לפני 15 שנים. היא בוגרת שנקר ואחראית על עיצוב המקום יחד עם אליאס, שהוא במקצועו אדריכל. עם אחיו נביל, שהוא השף, היא מנהלת זוגיות כבר כ-7 שנים (הכירו בבראסרי שם היא מלצרה). תודה למגזין כלבו של חיפה והקריות על המידע החשוב הנ"ל. נביל חנא השף הוא בן 32 ועבד בין היתר בבראסרי (ולפני כן בכרמלה בנחלה ואחרי הבראסרי גם בהוטל מונטיפיורי). לפני פתיחת המסעדה הוא הספיק גם לנהל תקופה מסוימת את המטבח של לה שוק.
המשכנו עם מנה מושחתת של ברד פודינג מלוח. יש גרסה עם דלעת ויש גרסה עם שרימפס. בחרנו כמובן בשרימפס. ברד פודינג מלוח עם שרימפס, ארטישוק א-לה רומנה, עגבניות לחות, חמאת מרווה וגרוייר. 62 ש"ח. אני מכיר מקומות תל אביביים שהיו מציעים מנה זהה עם חצי מכמות השרימפס שקיבלנו כאן. המכלול היה כצפוי מושחת וטעים מאד. תיבול מוצלח ועשייה טובה של כל המרכיבים. רוטב טעים מאד ושרימפס במרקם טוב. במקום הארטישוקים היו כאן אספרגוסים (שזה עדיף). בברד פודינג (מלוח או מתוק) יש תמיד חשש לכבדות ושומניות יתר. כאן למרות המוצרים המושחתים העסק היה במידה ולא הרגיש כבד מדי. ביצוע טוב מאד. ויכול להיות שעם בשר סרטנים זה היה אפילו מוצלח יותר. סתם מחשבה שכזו.
ממשיכים בשחיתות: שרימפס בורגר: שני שרימפס בורגר, איולי פיקנטי, סלט תפו"א קריספי חם. 72 ש"ח. פופינה התל אביבית עשו את זה כבר לפני שנים עם שרימפ בורגר בבאנים. כאן זו לחמניית בריוש או לחמניית חלב. לא באמת חשוב. הלחמנייה טעימה וקלילה, הקציצה שרימפית וטעימה מאד. כזו שמרגישים בה את השרימפ הקצוץ גס יחסית. האיולי טעים. תפוחי האדמה אכן קריספיים. מנת ברים כיפית ומוצלחת מאד.
אווירת כריסטמס בקטנה. המקום קטן ואינטימי. יש בר לא גדול. כמה שולחנות מפוזרים. חמוד ונעים. גם הצוות והשירות לאורך הערב היה כזה. חף מגינונים ופלצנות תל אביבים. באותה כתבה בכלבו נכתב שב-Rive מכוונים לקהל יעד של גילאי 27-45 ולכן הם מציעים תפריט של בר קולינרי קצת יותר מתוחכם מתפריט ברים סטנדרטי לצד קוקטיילים ואלכוהול איכותיים. היות ושודרגנו לשולחן נאמר לנו מראש שהשולחן הוזמן לשעה 20:15 ויש לנו כשעה ו-40 ואם יהיה צורך נוכל לעבור ולסיים על הבר. לא היה צורך. זה הספיק.
תפריט הקוקטיילים. הסתפקתי באחד. Smokey Whisky Sour על בסיס ברבן, אמרטו, לימון מעושן וחלבון. 42 ש"ח. קוקטייל טוב. כמו שאפשר לראות תל אביבים יכולים לקנא במחירי הקוקטיילים הללו.
תפריט האוכל. אין חלוקה למנות קטנות, בינוניות או גדולות או ראשונות ועיקריות. יש תפריט אחד עם מבחר לא גדול ודי מהודק של מנות שילכו טוב עם האלכוהול. בליל ים תיכוני-איטלקי-צרפתי-אמריקאי. בקיצור - "מערבי". תכלס הכל נראה טעים ודי מושחת. אני מניח שמקום דומה בתל אביב ייקח אוטומטית עוד 10-15 ש"ח לכל מנה.
התחלנו בטרטר בקר (משייטל): טרטר בקר, אנשובי, עגבניות לחות, צ'יפס ארטישוק ירושלמי וגבינת כבשים (יתכן ומנצ'גו). 58 ש"ח. הוגש לצד בריוש. יופי של מנת טרטר בקר. מתובל מצוין. קצוץ מצוין. טעמים חדים בזכות האנשובי (שהורגש בדיוק במידה) וגבינת הכבשים המגוררת. צ'יפס הארטישוק הירושלמי היה עשוי מצוין והשתלב היטב בטעמיו האדמתיים ובקראנץ'. נהנינו מאד.
לא יודע איך הצלחנו אבל חלקנו גם קינוח. מילת המפתח היא כאמור שחיתות. הייתה אפשרות לבחור בין משהו שוקולדי שאני לא זוכר בדיוק מה הוא היה לבין עוגת גבינה באסקית. המלצרית אמרה שאין לנו מה להתלבט ושהעוגה של אותו ערב יצאה מוצלחת. לא יודע אם בסנגריה הספרדית מגישים עוגה באסקית, אבל זו של Rive לא תבייש אף מסעדה ספרדית. ביצוע משובח לקינוח שהוא לא קל להכנה. להוציא עוגה במרקם הקרמי הנדרש זה לא עסק פשוט. קולי התות בצד נתן את הזינג הפירותי הנדרש. המתיקות של כל העסק הייתה מעודנת וטובה. עלותה הייתה 44 ש"ח. בבושוויק של עינב אזגורי שהפך את העוגה הבאסקית שלו מקפה נורדאו ז"ל ונורדיניו למנת דגל (ובצדק) אכלתי לאחרונה ביוני 2021. מנה שם עלתה 52 ש"ח. זו של Rive הייתה בהחלט קרובה באיכותה לזו של אזגורי. רק שבחיפה מסתבר החיים קצת פחות יקרים.
בהמשך הערב נאלצתי לחכות לא מעט זמן לרכבת חזור לתל אביב ועברתי ליד כמה מהמסעדות ידועות השם של חיפה. הבחנתי שלא מעט מסעדות חיפאיות באותו יום רביעי בערב לא היו בתפוסה שקרובה להיות מלאה. גם באזור המושבה הגרמנית (שהייתה מקושטת לכריסטמס ולסילבסטר והמתה אנשים) וגם באזור העיר התחתית. חלקן היו אפילו די ריקות. מי שבלטו לטובה בסיבוביי ונראו מלאים והומים היו המקומות המוכרים יותר לפודיז התל אביבים כמו לוקס, וניה ביסטרו, צ'אנג בה ולשמחתי גם Roku היפנית הלא סטנדרטית ולא זולה. גם Rive West היא מקום שאמור להיות בעיניי מלא מפה לפה בכל ערב, בטח בהתחשב בגודלו. אפילו בסתם ערב יום רביעי חורפי למדי. כשאנחנו ישבנו בו היו מקומות פנויים. בקיצור - תל אביבים שמגיעים לחיפה ומחפשים מקום טעים ומזמין לבילוי ערב קולינרי-אלכוהולי שינסו את Rive. לחיפאים שעדיין לא מכירים או לא ניסו אין בכלל מה לחשוב - פשוט לקפוץ.
קצת תמונות סוף שנה אזרחית חיפאית.
וואוו, כשהתחלתי לקרוא את הביקורת, אמרתי לעצמי איזה מסכן אתה, מכל ההיצע המצויין שיש לחיפה להציע, בחרת במקומות נפילה, אבל אז הגיעה הביקורת על RIVE-מסעדה שמעולם לא שמעתי עליה ונראה שקיבלת תיקון הולם. הכל נראה פשוט מעולה ודקדנטי. טוב, עוד סיבה לעלות לחיפה שוב.
השבמחקבמקומות המוכרים והטובים בחיפה הייתי ואני מחפש תמיד לגוון. על סנגריה דווקא קיבלתי המלצות ולכן ניסיתי. Rive בהחלט הייתה מוצלחת..
מחק