יפו וסביבותיה - פוסט מהשטח פוסט סגר: בית קנדינוף, אל קלחה, דה יאפא, שיפודי זאקו ועמיתה

הנה סוף סוף פוסט מהשטח. אמנם במסגרת הגבלות תו סגול/קורונה, אמנם חלק לא מבוטל מהמסעדות עדיין לא פעיל ורבות שכן, פעילות בשעות/ימים מצומצמים, אבל לפחות יש קצת אקשן. אני גם מוגבל קולינרית בגלל ענייני הצרבות עליהם פירטתי בפוסט הקודם אבל זה לא מנע ממני לשוטט ולטעום, גם דברים פחות "בריאים". כמה שהתגעגעתי. 

בשורות הבאות אפרט על 3 גיחות ליפו וסביבותיה (שבמקרה זה הכוונה היא למתחם נגה ודרך סלמה בואכם שדרות ירושלים, גבול יפו תל-אביב). במסגרת הניסיון שלי לחזור לכושר (גם אנרגטית וגם קולינרית) קפצתי לטיולי שישי-שבת רגליים ביפו ועל הדרך בדקתי כמה וכמה מקומות שבכולם זה היה ביקור ראשון שלי בהם. רובם מקומות חדשים למדי שנפתחו בחודשים האחרונים.

בית קנדינוף - מתחם קולינרי/אמנותי פופולרי:

בית קנדינוף הוא דווקא מקום וותיק למדי (ביחס לשאר המקומות שאפרט עליהם) שנפתח מתישהו באמצע 2018 אבל לא יצא לי עדיין לבקר בו לפני כן. מדובר במתחם שיושב בבניין יפואי עתיק ברח' הצורפים (לא רחוק מרחוב יפת ושוק הפשפשים), שכולל מספר חללים ומשלב בין אוכל, אלכוהול ואמנות. זה היה המקום הראשון שפקדתי במסגרת שיטוט שישי צהריים, ב-12 במרץ. ישבתי על הבר שביחס לשאר המתחם הוא די יבשושי ונטול אווירה. שאר המקום הוא בהחלט מגניב ואני יכול להבין את הפופולריות שלו. השילוב של מבנה יפואי רחב ידיים עם שלל יצירות אמנות מתחלפות ואוכל ואלכוהול לא יכול להיות רע. 

תפריט האוכל. היות ובאתי רק לנשנש משהו קל ואני גם כך בתקופה מאתגרת קולינרית תכננתי לאכול מנה קטנה או שתיים ולהמשיך בשיטוט. בניתי על השרימפס בעלי גפן אבל הוא לא היה בנמצא. הם פתחו רק יום-יומיים לפני כן וכמו מקומות רבים הם עדיין רחוקים מלחזור לכושר. אני מניח שזה מתבטא גם בחומרי גלם חסרים, גם בצוות חסר ובכלל בתפקוד הכללי. לא פשוט לחזור להפעיל מקום אחרי חודשים, ודאי מקום לא קטן פיזית כמו בית קנדינוף. (בדיוק כמו שכדורגלן שהיה פצוע כמה חודשים צריך כמה וכמה משחקים כדי לחזור לכושר). 

הזמנתי שתי מנות שנראו פחות מזיקות צרבתית. 

כרובית: סטייק כרובית, עשבי תיבול, קרם טחינה וכרובית. 44 ש"ח למנה לא גדולה. עסק טעים. כמה אפשר לטעות בכרובית מטוגנת או אפויה. זה משהו שכל בשלן ביתי ממוצע יכול להצטיין בו. מנה נחמדה שבימים כתיקונם הייתי פוסח עליה כי היא שחוקה ובנאלית.

לצד הכרובית - ציזיקי לוינסקי: "ציזיקי שלנו" ופיצוחים של חבשוש. 24 ש"ח. ביקשתי פרוסת לחם לטבילה (בלי להזמין את סלסלת הלחמים ב-19 ש"ח). רק אחרי שסיימתי הביאו את הלחם (כמובן שסלסלה שלמה עליה ויתרתי). הציזיקי - חביב. טעים. כמו הכרובית. נשנוש נחמד שכל אחד יכול להכין בבית. אבל זה הספיק לי להמשך השיטוט בתור סיפתח של לפני הצהריים.

קצת אמנות. יש כאן תערוכות מתחלפות בחדרי המתחם.

חלל יפואי מגניב שאני מניח שבימי שישי רגילים מפוצץ לגמרי. הפתיחה מחדש הייתה רק יום-יומיים לפני כן ולכן היו לא מעט מקומות פנויים, למרות הריווח הנדרש בין שולחנות. ייקח זמן למסעדות להתניע מחדש ולחזור לעבוד בהילוך הרגיל שלהן.

העזתי ושתיתי גם כוס יין (אלכוהול ראשון שניסיתי מזה כ-3 חודשים. בכל התקופה השתדלתי להיכנס למשטר תזונה אנטי צרבתי ונמנעתי לגמרי מכל מאכל/משקה מעודד צרבות). זה היה רוזה יבש לא מזיק שנמזג בכמות די קמצנית בעבור 36 ש"ח. בסה"כ זה היה ביקורון זריז ולא ממש ממצה. אחד כזה שלא גרם לי להרגיש שאני חייב לחזור לכאן מתישהו לטעום משהו יותר מעניין מהתפריט. בטוח שאם באים בחבורה, פותחים שולחן ושותים כמו שצריך אז הרבה יותר כיף כאן. לביקור יחידני על הבר ובטח לעניין קולינרי גרידא הוא פחות מתאים בעיניי. המשכתי לטייל באזור כשהמטרה הקולינרית הבאה הייתה אל קלחה. 

אל קלחה - חומוס יפואי עם שורשים ירדניים/שאמיים עתיקים:

המקום יושב בסלמה 3, צמוד למתחם נגה. פעל שם בית קפה בשם קפה זיזו שבעליו אחמד חט'ב המכונה זיזו, נצר למשפחה ירדנית עם מורשת אוכל מפוארת, החליט להפוך לחומוסיה יפואית/שאמית. האם - סמירה - אחראית על הבישול במטבח. המקום נפתח מתישהו ביוני 2020. כמובן שרק עכשיו הוא מאפשר גם ישיבה במקום אם כי בפעמיים שביקרתי שם היו לא מעט שהזמינו טייק אוויי. בפעם הראשונה הייתי שם באותו יום שישי אחרי בית קנדינוף, באזור שעה 15:00. בחוץ ישבו 2 זוגות. בפנים לא ישב אף אחד. החלל עצמו הוא די נטול אופי. מקום פשוט ודי נטול אווירה. בניגוד לבית קנדינוף שמלא באווירה יפואית מגניבה ומזמינה וגם לדה יאפא עליה אפרט עוד מעט, החלל של אל קלחה ריק ומשעמם מדי בעיניי. צריך קצת תמונות, קצת "קישוטים". משהו שיספק קצת יותר עניין ואופי לישיבה בחלל הפנימי. אבל תכלס מה שבאמת חשוב זה איכות המנות. 

בגלל השעה הזמנתי מנת טייק אוויי שתכננתי לנשנש ממנה חלק ואת השאר לאכול בערב או למחרת. יש כאן סוגים שונים של חומוס, עראיס, סלטים, פלאפל ועוד. אני הזמנתי את מנת הדגל - פאתה. זו גם המנה היקרה ביותר בתפריט. 60 ש"ח (זו עם בשר. פאתה צמחונית עולה 40 ש"ח). זו לגמרי מנה שזוג יכול לחלוק כמנה עיקרית. היא ענקית. מדובר במנה של לחם לבן קרוע מורטב במי חומוס, טחינה ויוגורט, צנוברים, שקדים וסמנה. כאן מוסיפים גם נתחי שייטל מוקפצים, פטרוזיליה וגרגרי רימון לקישוט. העסק פשוט מענג. טעים ביותר. מנה יחסית קלילה ואוורירית ביחס למנות חומוס רגילות. טרפתי חצי מנה עוד ביפו ונהניתי מכל ביס. חומוס מעולה. שילוב מוצלח של טעמים ומרקמים. הנאה גדולה. ודאי אחת ממנות החומוס המעניינות והטעימות שאכלתי בארצנו. בערב ולמחרת בבוקר אכלתי את השאריות (לא חיממתי) ועדיין המנה הייתה טעימה ושמרה על חיוניות. 

הביקור השני באל קלחה היה שבוע לאחר מכן, ביום שבת. עשיתי טיול רגלי מהבית בנחלת יצחק ליפו. ישבתי באל קלחה לנשנוש של לפני הצהריים באזור 11:30. בחוץ 3-4 שולחנות היו תפוסים. בפנים חוץ ממני ישבה משפחה יפואית ואולי עוד זוג אחד. בהמשך עברתי ליד אבו חסן. רק התור לחומוס הכיל כפול אנשים מאלה שישבו באל קלחה. הפעם הסתפקתי במנה קטנה ופשוטה יותר: קודסייה - מנת חומוס, פול וטחינה גולמית. בצד - בצל (שלא נגעתי בו מחשש צרבת), זיתים וכרובית מוחמצת. הזמנתי גם 3 כדורי פלאפל (המנה מגיעה כ-6 כדורים אבל ביקשתי חצי. מטוגן בימי צרבות זה big no no אבל לא יכולתי להתאפק. מה גם שבאמת נמנעתי כמעט לגמרי ממטוגנים בחודשים הללו). הקודסייה הייתה מצוינת. עושים כאן פשוט חומוס מצוין. גם כדורי הפלאפל היו מוצלחים מאד. מטוגנים היטב ומלאי ירק. 

אחלה מקום אל קלחה ואחלה חומוס. שווה להכיר. ממש לא חייבים אוטומטית לרוץ לאבו חסן ולחכות בתור.

דה יאפא - מתחם אוכל ובית אירוח של בישול ערבי בבעלות של נשים:

דה יאפא (De Yaffa) הוא בית אירוח בשוק הפשפשים שמארח קבוצות ומשפחות לארוחה ממטעמי המטבח הערבי בשילוב חוויה ערבית יפואית אותנטית. המקום מנוהל ע"י נשים יפואיות בראשה של יזמת חברתית בשם ספא יונס. המקום נפתח ביוני 2020 ברח' בית אשל ביפו בלוקיישן שבו שכנה קודם מסעדת טש וטשה הגרוזינית. גם כאן מדובר יותר במתחם אוכל או במיזם אוכל שהוא בחלקו מסעדה (בשישי בערב ובשבת), בחלקו מקום לאירועים וסדנאות (באמצע השבוע) לקבוצות וליחידים. בימי שישי בצהריים יש יריד אוכל מוכן שבו ניתן לקחת מנות הביתה. אני הגעתי לצורך זה אבל דווקא אכלתי במקום עצמו. 

החלל המרכזי בכניסה. כאמור ביום שישי הוא מארח יריד אוכל של מנות ערביות שונות, כולן תוצרת בית כמובן. יש כאן מגוון תבשילי בשר, מאפים, ממולאים, אורז, סלטים וכמובן מנות מסורתיות כמו שושברק, סינייה, מסחאן, עלי גפן ועוד.

אלה המועג'נאת. יש כמה סוגים של מאפים ממולאים. אני הזמנתי אחד במילוי תרד ובצל ששמו מועג'נאת סבאנח. 5 ש"ח עלתה יחידה. טעים בהחלט. המינוס היחיד - שהם לא יוצאים חמים מהתנור ולכן הביס לא קראנצ'י כמקווה. 

זו הסינייה בטחינה - תפוחי אדמה שעוטפים בשר טחון ברוטב טחינה חם. תבשיל טעים ונעים. הזמנתי 2 יחידות בעלות כוללת של 20 ש"ח. 

וזה השושברק. קלאסיקה שאהובה עליי תמיד. כאן הזמנתי מנה של חצי ליטר ואיכשהו חיסלתי את כולה. 35 ש"ח הייתה העלות. תכלס כל המחירים של המנות ביריד ממש לא יקרים. גם זו הייתה מנה טעימה ומוצלחת. רוטב יוגורט טעים ומאוזן. כיסונים קטנים שהיו טיפה אל-דנטה כמו שאני אוהב אם כי מילוי הבשר עצמו היה יכול להיות מודגש יותר בכמותו ובטעמיו. זה לא שושברק מצטיין כמו זה שאכלתי בעראבסקה בחיפה או בלונא בנצרת, אבל הוא מספק את הסחורה. 

החלל המרכזי השני מכונה מתחם הדיוואן - מתחם האירוח המסורתי שקירותיו מלאים בצילומים יפואיים וכולל מקומות ישיבה שמפוזרים בחלל. על אחת הספות ישבתי. יש לציין שהיו מעט מבקרים בשעת הצהריים בה נכחתי (אזור 12:30).

בשורה התחתונה יש כאן מיזם אוכל מבורך ומעניין. אני מניח שאירוע שמוזמן מראש יכול להיות מעניין, משכיל וגם טעים, אבל שווה לקפוץ גם סתם כך ליריד האוכל ולהזמין מנות שונות. 

למקום הבא. 

שוב שבת של ה-20 במרץ. קראתי על מקום חדש של השף סלאח כורדי עם מנות שווארמה שהללו ושיבחו בכמה אתרי אוכל ובפייסבוק. אחרי חומוס הבוהריים באל קלחה המשכתי לטייל וחשבתי לקפוץ ולראות את המקום העונה לשם שיפודי זאקו (לא להתבלבל עם שיפודי זיקה הלא רחוקים). בהארץ הוא כונה "חור בקיר שהתגלה כדוכן מסעיר". בטיים אאוט הכותרת ציינה "חור בקיר, חגיגה בפה". הגעתי למקום ששוכן ברחוב מנדס פראנס לא רחוק מרח' יפת (באזור היותר דרומי שלו שמכיל לא מעט מקומות של בשר כמו שיפודי זיקה, חאג' כחיל, אבו חלווה ועוד) בסביבות שעה 13:00. אחרי החומוס באל קלחה לא הייתי בטוח שיהיה לי מקום למנת שווארמה גדולה, כבדה ושמנונית, אבל כשראיתי את המנה הבנתי שהיא אינה גדולה ותסגור לי יפה את פינת הצהריים עד תום. לשמחתי למרות הכתבות שפורסמו פה ושם עדיין כנראה לא נוצר הייפ מספיק גדול ולכן לפניי היו 2-3 אנשים בלבד.

שיפודי זאקו - שווארמה על גחלים של השף סלאח כורדי:

מקום קטנטן שנפתח ממש החודש ע"י סלאח כורדי שהתפרסם באחת העונות של משחקי השף ואח"כ הפעיל 2 מסעדות שבעיניי היו מוצלחות ואכלתי בהן אוכל טעים ומעניין (אל ג'מילה ואל עאשי - בשוק הפשפשים), אבל שתיהן כשלו ונסגרו די מהר. אז כורדי כנראה למד שבימינו אולי עדיף להתמקד במקום קטן של אוכל רחוב שמתמחה במנה אחת, שיהיה קל לניהול ולא יצריך לוגיסטיקה של הפעלת מסעדה גדולה ומושקעת. שיפודי זאקו הוא מקום בדיוק כזה. כרגע אין אפילו מקומות ישיבה. פשוט דוכן עם 4 שיפודי שווארמה אפקיים מסתובבים שיושבים על גחלים. השיפודים - של כבש, עגל, פרגיות והודו. צריך לבחור אחד (או יותר. אין ערבובים), לפני להוסיף רטבים ותיבול שמוצגים בויטרינה קטנה. יש צ'ימיצ'ורי, לימון כבוש, טחינה, עמבה בצל סגול ועגבניות. תכלס - הרבה דברים שלא בריאים במיוחד לצרבת אבל במנה שלי אישרתי לשים את כולם למעט העגבניות. בחרתי בשווארמת הכבש. המנה, בניגוד למנות השווארמה בלאפה המוכרות (או שווארמה בפיתה מתפקעת) היא מנה קטנה (וטוב שכך) שמוגשת בלאפה לבנונית דקיקה ולא גדולה. העלות - 27 ש"ח. שווה ביותר. 

זו הלאפה. אכן מעולה כל כל מרכיביה. מהמאפה עצמו שהוא דק ולא כבד, דרך הבשר הטעים ביותר שהיה חף משמנוניות שיש בהרבה שווארמות כבש ועד המטבלים תוצרת בית שכולם מצוינים. תענוג. בכושר קולינרי מלא (או אם לא הייתי אוכל חומוס שעה וחצי לפני כן) הייתי מזמין בוודאות מנה נוספת (כנראה של ההודו או העגל). 

בקיצור - מי שמחפש מנת שווארמה משובחת מאד וקלילה במיוחד (הייתי מכנה אותה כמעט כשווארמה מעודנת) שימהר לאל זאקו, לפני שההייפ יגדל ויהיה כאן תור.

ולסיום הפוסט היפואי. מתוקים כמו שצריך מבית היוצר החדש של שתי קונדיטוריות מהבולטות בארצנו.

עמיתה - בית מאפה וקונדיטוריה חדשה של שתיים מהמובילות בתחום, מיכל בוטון ואנה שפירו:

עמיתה (יענו קולגה) היא קונדיטוריה/מאפיה חדשה שנפתחה ברח' סלמה 10 בינואר 2021. כמו שהגדירו את המקום ב-טיים אאוט זהו "מפגש פסגה פחמימתי של שתיים מכוכבות התחום". ואכן כך. מיכל בוטון היא שנים קונדיטורית מובילה (הבסטה ועוד שורה ארוכה של מסעדות בהן היא הייתה חתומה על תפריטי הקינוחים או לפחות עזרה בפיתוחם כמו פופינה, TYO, דיינינגס, ברוט, ביסטרו מיכאל ואחרות). אנה שפירו לטעמי היא הקונדיטורית הכי מוכשרת בארץ בזכות הקינוחים הפנטסטיים שהיא הייתה אחראית להם בקבוצת טאיזו ולפני כן בפיצרוי הזכורה מאד לטוב לא מעט בזכות הקינוח הבלתי נשכח שלה - הברולה פורצ'יני הגאוני משם). השתיים חברו ופתחו מקום משלהן. המקום כרגע נטול שלט בכניסה (הצילום הוא מיום שבת, אז סגור שם). תקשורת האוכל כבר כתבה והללה. הבנתי שיש שעות שתור לא קטן משתרך בסביבות המקום הקטן. אין מקומות ישיבה. צריך להזמין ולאכול בחוץ או להזמין ולקחת הביתה. (קפה לדרך גם יש אם רוצים). 

מגוון המאפים כאן הוא רחב מאד: לחמים ובגטים, לחמניות וכריכים, מאפים מלוחים כמו בורקסים שונים, קרואסונים שונים, בריושים, עוגות, עוגיות. ביחס לקינוחים היצירתיים של השתיים במסעדות השונות בהן פעלו, כאן המאפים, גם המלוחים וגם המתוקים הם די מסורתיים. פה ושם יש יצירתיות יתר במילויים השונים (למשל בורקס במילוי לאבנה ותרד שחור).

המאפה הראשון שניסיתי באותו יום שישי של ה-12 במרץ. 

זה היה אחרי אל קלחה והפאתה שאכלתי. בסביבות 15:30 אחה"צ היו כבר מעט אנשים במקום (ואני מניח שגם היצע המאפים היה קטן יחסית כבר כי המקום נסגר ב-16:00). זה היה אחד המאפים החמאתיים/מושחתים הראשונים שניסיתי מזה 3-4 חודשים מאז התחילו לי הצרבות: טארט אגסים. טארט חמאתי/שקדי עם מילוי של אגס שבושל ביין, קרם שקדים כמילוי ושקדים פריכים למעלה. wow. אחד המאפים הכי טובים שטעמתי בשנים האחרונות כאן. טעים להפליא. מרציפני אבל בקטע טוב ולא מוגזם. מושחת. לא מתוק מדי. שילובי מרקמים - פריך מבחוץ ונימוח מבפנים. צרבת או לא צרבת. חיסלתי את כולו. עונג שישי מתוק.

לא זוכר את המחיר אבל זה היה שווה כל שקל. באותה הזדמנות קניתי גם קופסת עוגיות גרנולה קלאסיות וטובות. 

בגיחה השנייה שלי לעמיתה - שבוע לאחר מכן הגעתי בשעה מוקדמת יותר - לפני 12:00 בצהריים. למזלי התור היה של 4-5 אנשים ולא יותר. איכשהו אחרי שיצאתי הצטבר תור בחוץ של לפחות 10 אנשים. חלה לשבת או פוקצ'ה לא קניתי. גם לא מהבאגטים או הלחמים.

מהעוגה הזו - טארט תותים (ולימון נדמה לי) מבצק פריך כן קניתי פרוסה שנארזה ונאכלה אחרי סבב המלוחים שהתחיל כאן והמשיך בדה יאפא.

זה המלוח שניסיתי. בורקס במילוי אנשובי וריקוטה כמדומני עם מרווה. מעולה. טעים ביותר. 

וזו פרוסת העוגה שנשמרה בתיק ואכלתי אותה לקינוח באותם צהריים. עוגה מעולה אף היא. 

את העוגה שלמטה רכשתי הביתה למרות מושחתותה. אכלתי ממנה 2 פרוסות קטנות בשבת ובראשון ואת רוב העוגה - עוגת בריוש במילוי נדיב של קרם אגוזים הבאתי לעבודה. היא חוסלה במהרה. גם עוגה מעולה שבמעולות. התמונה צולמה בבית אחרי תלאות דרך שהעוגה עברה בתיק שלי מיפו הביתה ולכן המראה לא אידיאלי.

בקיצור - כמו שדי מובן מתיאורי המאפים - נהניתי מכל ביס שטעמתי. בוטון את שפירו הן מקצועניות מהשורה הראשונה וזה ניכר בכל אספקט בעמיתה. מומלץ ביותר ביותר. 

עד כאן יפו על שלל מקומותיה. הנמל, יפו העתיקה, שוק הפשפשים, מתחם נגה, רחוב יפת וכו'. תמיד כיף להסתובב ביפו. תמיד צבעוני, מעניין וטעים ביפו. גם אם זה לא עושה טוב לצרבת, אני אמשיך להגיע, להסתובב ולנשנש. ודאי אם יצטברו מקומות חדשים מעניינים נוספים. אין ספק שלחלק מהמקומות הנ"ל - אחזור גם אחזור.