שיינע (יפה ביידיש) היא מסעדת דגים ופירות ים שנפתחה באוקטובר 2019 ע"י השף אסף גבאי ואשתו נטלי והיא מהווה, כך לפי האתר לה, כור היתוך קולינרי בין מטבחים שונים אליהם נחשף גבאי: תל אביב (עבד ברוקח 73 וזה הבית כמובן), דרום צרפת, מרוקו (מניח שהאוכל של בית אבא-אימא-סבתא) ופרנקפורט (בה עבד כטבח). היא ממוקמת באזור מרכזי ברח' אחד העם פינת נחלת בנימין. כמו כל המסעדות החדשות שנפתחו בסוף 2019 ותחילת 2020 גם שיינע לא הספיקה ליהנות יותר מדי עד שבאו הקורונה והסגרים. דווקא אחרי הסגר היא נפתחה לעסקיות צהריים באמצע שבוע (יש גם משלוחים) ואז גם יצא לי לפקוד אותה. כמו כולם - מנסים לנצל את המשאבים בצורה המיטבית כדי לשרוד את התקופה.
בימים של לפני הקורונה לא הספקתי לבקר בשיינע למרות שהיא הייתה ברשימה שלי אז אחרי הקורונה פיציתי גם פיציתי. יצא לי כבר לשבת 4 פעמים בשעות הצהריים, 3 פעמים לעסקיות אמצע שבוע (הראשונה ב-13 ביולי) ופעם אחת לצהרי שישי. אני לא אכנס לפירוט של כל ארוחה וארוחה אלא פשוט אתאר את המנות שאכלתי. בכל הארוחות בהן ישבתי באמצע השבוע היא הייתה די ריקה מסועדים. בארוחה אחת ישבתי ממש לבד כחצי מהזמן עד שבא זוג נוסף לאכול. מביקורות ודיווחים שונים שקראתי על המסעדה אני מבין שבערב מלא כאן יותר. בארוחה האחרונה בשישי צהריים (4 בספטמבר) חלל המסעדה היה מלא (בהתאם לתקנות) וזה היה משמח. שיינע היא מסוג המסעדות שבאים לשבת בהן בניחותא ולקחת את הזמן ולכן היא לא תתאים לעובדים שמחפשים משהו זריז יחסית. אלה יעדיפו לאכול ראמן במנטנטן הסמוכה, מנת ווק בתאילנדית בהר סיני או לקפוץ למוקפץ בוונג. מה שבטוח - מגיע להם להיות בתפוסה הרבה יותר מלאה גם באמצע השבוע.
תפריטי המסעדה. יש תפריט צהריים יחסית מצומצם (זמין גם בצהרי שישי) של מנה ראשונה + עיקרית, ותפריט רחב יותר בערב. יש גם ספיישלים יומיים לפי מה שיוצא מהים. ספק הדגים של שיינע הוא מוסי משוק הכרמל מה שמבטיח איכות גבוהה במיוחד. המחירים בהתאם - לא זולים, אבל בהחלט סבירים. בחלק מהעסקיות בהן הייתי התאפשר גם להזמין מנות מתפריט הערב. בארוחה האחרונה שלי כאן ביום שישי בצהריים אמרה לי הברמנית שרק תפריט העסקיות זמין. התבאסתי קצת ושאלתי אם יש מצב להזמין מהתפריט הרגיל. אחרי בירור זריז במטבח היא חזרה עם תשובה חיובית. גמישים כאן.
אגב - באותה ארוחה אותה ברמנית שימשה גם כמלצרית וכמארחת. אין מה לעשות - ימים לא פשוטים וצריך לחסוך. כשהיה צורך גם גבאי או הסו-שף יצאו מהמטבח ועזרו בהגשות. יש לציין שלמרות החיסכון בכוח אדם השירות במסעדה בכל הארוחות היה טוב ואיכותי והחבר'ה כאן חביבים מאד. באחת הארוחות ניהלתי שיחה מעניינת עם נטלי גבאי על המצב ועל תפעול מסעדה בימים האלה (זה היה כמה ימים אחרי כתבה שהתפרסמה עליהם בטיים אאוט). אתגר לא פשוט לנהל מסעדה בתקופה הזו. בטח מסעדה חדשה יחסית ועדיין לא מאד מוכרת, ובטח לבטח כזו שמתמקדת בעיקר בדגים ובפירות ים ולא מוכנה להתפשר על האיכות.
זה התפריט הרגיל של יום שישי האחרון בו ישבתי (4 בספטמבר).
לאוכל. כי זה מה שבאמת חשוב.
אתחיל משלל מנות של התחלה, מנות נאות ומנות ראשונות שטעמתי בארוחות הללו.
סביצ'ה מוסר ים, קרפצ'יו מלפפון וכוסברה. מנה שהיא גם חלק מהעסקית כמנה ראשונה וגם חלק מתפריט הערב (אז היא עולה 62 ש"ח). אני אכלתי אותה במסגרת עסקית צהריים אז אין לי מושג אם היא גדולה יותר בערב. מנה עם חומרי גלם די סטנדרטיים אבל מבוצעת היטב ומושקעת בצורת ההגשה שלה. אישית אני מעדיף מנות קרודו (דגים נאים) עם דגים יותר מעניינים ממוסר ים (או לברק), גם אם המוסר איכותי כמו במקרה הזה. אבל בסה"כ מוציאים כאן את המיטב ממנו. מנה טעימה וקיצית.
טרטר פלמידה אדומה (שהוגש במקום מנה רגילה של טרטר פלמידה לבנה). עם אספרגוס, אננס, כוסברה וצנון שחור. 62 ש"ח עלות המנה בתפריט הערב. אכלתי אותה באחת העסקיות אמצע השבוע כתוספת לעסקית הרגילה. זו מנה שאינה מוצעת כחלק מהעסקית (רק בתוספת העלות של הערב). פה כבר נכנסים לרמות איכות אחרות. גם של טעמים וגם של דג. פלמידה לבנה זה הדג הרגיל בתפריט במנה הזו. כאן הם קיבלו ממוסי פלמידה אדומה. even better. לא אומרים לא לדג הנפלא הזה. טרטר טוב מאד. דג טרי ומשובח שחתוך יחסית גס (ככה אני מעדיף). שילוב מצוין עם שאר הרכיבים (אננס - יופי של תוספת). תיבול מצוין. הנאה גדולה.
ברוסקטה מטיאס. זו הייתה מנה ראשונה כחלק מאותה עסקית שהוזכרה במנה הקודמת. יש מנת "מטיאס שלנו" בתפריט הערב שעולה 28 ש"ח. זה מטיאס שלהבנתי נכבש במקום. אחד המטיאסים היותר טעימים שאכלתי כאן. פשוט מצוין. כבוש לא באגרסיביות. עם לחם מחמצת קלוי משובח של שרויטמן (שהוא ספק הלחם שלהם), שמנת חמוצה, מלפפון פרוס דק, צ'ילי אדום בצל, והמטיאס המצוין, יש כאן ביצוע מיטבי למנה של דג כבוש.
סשימי טונה אדומה, קרם פרש, שמן עירית וטוביקו שחור. זו גם מנה שהזמנתי באחת מעסקיות הצהריים כמנה נוספת מתוך תפריט הערב. 64 ש"ח עלותה. מחיר יקר (חומר גלם יקר) למנה לא גדולה במיוחד. כמו טרטר הפלמידה גם היא מנת דג נא משובחת. יופי של מנת סשימי. טונה טרייה מעולה, קיק מענג של הטוביקו וקרם פרש שמעדן את האגרסיביות של הטוביקו. היה לי טעים ביותר.
פולנטה פריכה, פטריות שימג'י כבושות, איולי שקדים וסויה. מנה שהייתה חלק מהעסקית עם סשימי הטונה. בתפריט הערב היא עולה 52 ש"ח (יתכן ובערב היא גדולה יותר). פיוז'ן איטלקי-אסייתי. מנה שהייתי מצפה למצוא בפופ אנד פופ החדשה של שחף שבתאי שהיא בדיוק מסעדת פיוז'ן של מטבח איטלקי עם מטבחים אסייתיים. הפולנטה - מעולה. מטוגנת מצוין - פריכה בחוץ ורכה בפנים. פטריות השימג'י הכבושות - מעולות. אוממי במיטבו. המינוס היחיד במנה הזו היה איולי השקדים שהיה מתקתק מדי לטעמי. הייתי מוריד מתיקות ומוסיף חמיצות ושומיות ליתר איזון. אבל זו עדיין מנה צמחונית (ואולי טבעונית? לא סגור אם הפולנטה עצמה מכילה משהו חלבי) טעימה ומהנה מאד.
פסטייה דגים ורוקט בלאדי. 48 ש"ח. מנה ראשונה שאכלתי בארוחת צהרי שישי. מנה מבית אבא-אימא. פסטייה, אותו מאפה מרוקאי מבצק פילו שמעוטר באבקת סוכר ובדר"כ משודכת למילוי של עוף ופירות יבשים. כאן זה בא עם דג. מוסר ים. לא דג שמקושר באופן טבעי לטעמים מתוקים. משהו בשידוך הזה שידר למוחי הקודח שזה לא יעבוד אבל מוחי טעה. זה עובד גם עובד וזה טעים לאללה. הבצק עצמו היה מטוגן מושלם. דקיק ופריך במיוחד בלי טיפת עודפי שומן. המילוי של הדג שמר על עסיסיות והיה מלא טעם בזכות מגוון תבלינים. הרוקט (שמן זית, מלח ולימון) והעגבנייה המרוסקת על הצ'ילי נתנו רעננות מכאן וחרפרפות משם. מסתבר שלפעמים עוד אפשר להפתיע אותי כסועד עתיר ניסיון. כיף גדול.
מנות עיקריות.
מול מרינייר וצ'יפס. 88 ש"ח. אכלתי אותה כעיקרית באחת העסקיות. אחלה ביצוע של הקלאסיקה. לא מחפשים כאן להתחכם או להיות יצירתיים. המולים היו בכמות נדיבה ובאיכות מעולה. טריים מאד ובגודל מרשים במיוחד. לא מזמן אכלתי מנת מולים באואזיס שהייתה עשויה מצוין אבל המולים שם היו קטנים. אלה של שיינע היו ג'מבו מולים ביחס לזה. המולים היו עשויים מצוין. הרוטב היה טעים, מלטף ובתיבול מדויק. הצ'יפס טוב. קצת חיוור למראה אבל טעים וטוב. איולי השום בצד היה טוב אף הוא. מנה מהנה מאד.
ספגטי פירות ים אלי אוליו וציר דגים. 112 ש"ח. עוד עיקרית מאחת העסקיות. כמו מנת המולים זו גם קלאסיקה. ספגטי (להערכתי מסחרי אבל טוב) עשוי אל דנטה. רוטב טעים ביותר על בסיס שמן זית וציר דגים (ציר יוצא מן הכלל). פירות ים משובחים יש כאן - מי שצלח את הפוסט עד כאן כבר מבין את זה. מולים, קלמרי, שרימפס, ראשי שרימפס. טריים, עשויים מצוין וטעימים מאד. יופי של מנת פסטה לצהריים.
ספיישל דגים מטוגנים עם צ'יפס. 78 ש"ח. נדמה לי שאלה היו בקלות ים תיכוניות טריות טריות מטוגנות בציפוי פריך. בצד - צ'יפס שחומים וטעימים ורוטב טרטר אם זכור לי נכון. אני מת על דגים קטנים מטוגנים. הכי כיף זה לבצוע אותם בידיים, לטבול ברוטב ולאכול. עסק מלוכלך מעט אבל מענג. הדג כמו כל הדגים כאן זכה לטיפול הולם - טיגון מצוין לפריכות המתבקשת עם שמירת העסיסיות הנדרשת. דג טעים מאד. מנה של כיף.
מתוקים. ההיצע כאן לא גדול. 3-4 קינוחים.
תאנים מקורמלות עם גלידת מסקרפונה תוצרת בית. 42 ש"ח. הגלידה כנראה לא הספיקה לקפוא אבל גם בצורתה הקרמית היא הייתה טעימה ביותר. תאנים מקורמלות זה כיף. קינוח קליל, קיצי ומוצלח מאד.
פבלובה קרם לימון, קצפת ופטל. נדמה לי שעלות הקינוח הזה היא גם סביב 42 ש"ח. הזמנתי אותו בארוחה האחרונה שלי בשיינע. לא נהניתי. המרנג של הפבלובה, באופן מכוון, הוא מרנג דביק. אם הייתי יודע זאת מראש לא הייתי מזמין אותו. אני פחות מחובבי הז'אנר של סטיקי מרנג, כזה שנדבק בשיניים. זה מרנג שצריך סכין כדי לחתוך אותו. הקרם והקצפת - שניהם אחלה. עשויים מצוין. הפטל הטרי הוא פטל טרי. המינוס היחידי בעיניי היה המרנג. אחרי שהבעתי את אכזבתי ממרקם המרנג והובהר לי שזו כוונת המשורר הציעה הברמנית שאגרד את הקרמים ובכל מקרה לא אחויב על המנה הזו. כך היה. המלצתי שיציינו בתפריט שמדובר במרנג דביק, כי כנראה אני לא הראשון שמתבאס מזה.
טראפל סוף ארוחה.
מסורת כאן בכל ארוחה. צ'ופר חביב ונדיב שמוגש עם החשבון. נותן סיום מתוק (או מתוק-מריר - כי זה טראפל של שוקולד מריר משובח). טראפל פשוט מצוין. זה נקרא תודעת שירות - לתת לסועד הרגשה טובה כשהוא מקבל את החשבון. אלה מחוות קטנות שעושות הבדל וגורמות לסועד לצאת עם חיוך. הלוואי שכל המסעדות ינהיגו מחוות קטנות שכאלה.
בימים של לפני הקורונה לא הספקתי לבקר בשיינע למרות שהיא הייתה ברשימה שלי אז אחרי הקורונה פיציתי גם פיציתי. יצא לי כבר לשבת 4 פעמים בשעות הצהריים, 3 פעמים לעסקיות אמצע שבוע (הראשונה ב-13 ביולי) ופעם אחת לצהרי שישי. אני לא אכנס לפירוט של כל ארוחה וארוחה אלא פשוט אתאר את המנות שאכלתי. בכל הארוחות בהן ישבתי באמצע השבוע היא הייתה די ריקה מסועדים. בארוחה אחת ישבתי ממש לבד כחצי מהזמן עד שבא זוג נוסף לאכול. מביקורות ודיווחים שונים שקראתי על המסעדה אני מבין שבערב מלא כאן יותר. בארוחה האחרונה בשישי צהריים (4 בספטמבר) חלל המסעדה היה מלא (בהתאם לתקנות) וזה היה משמח. שיינע היא מסוג המסעדות שבאים לשבת בהן בניחותא ולקחת את הזמן ולכן היא לא תתאים לעובדים שמחפשים משהו זריז יחסית. אלה יעדיפו לאכול ראמן במנטנטן הסמוכה, מנת ווק בתאילנדית בהר סיני או לקפוץ למוקפץ בוונג. מה שבטוח - מגיע להם להיות בתפוסה הרבה יותר מלאה גם באמצע השבוע.
כיאה לתקנות התו הסגול הוציאו גם בשיינע מספר שולחנות החוצה. אלה שבתמונה נמצאים בפינה האחד-העמית של המסעדה. בפינה שיושבת בנחלת בנימין יש יותר שולחנות. בצהריים החמים והרטובים כשהשמש בדיוק קופחת על הפינה הזו זו משימה כמעט בלתי אפשרית לשבת בחוץ, אבל בערב, במיוחד בחלק הבנימיני הבנתי שזה מתמלא היטב בזכות העובדה שרחוב נחלת בנימין נחסם לתנועת רכבים בערבים, מה שמאפשר ישיבה בכיף. חלל המסעדה עצמו הוא אינטימי, נעים ומרווח עם תקרה גבוהה במיוחד. אין כאן כמעט אלמנטים עיצוביים. הקירות כמעט נקיים לגמרי (אישית הייתי מוסיף פה ושם מוטיבים עיצוביים מעולם הים). יש חלל ישיבה ראשי לא גדול עם ריווח שולחנות ראוי שצופה למטבח פתוח שנמצא במפלס מעט גבוה יותר. באותו מפלס של המטבח יש חלל שני שמכיל בר לא גדול (בצד של אחד העם). זו לא מסעדה שמנסה להיות "מגניבה" וטרנדית.
אגב - באותה ארוחה אותה ברמנית שימשה גם כמלצרית וכמארחת. אין מה לעשות - ימים לא פשוטים וצריך לחסוך. כשהיה צורך גם גבאי או הסו-שף יצאו מהמטבח ועזרו בהגשות. יש לציין שלמרות החיסכון בכוח אדם השירות במסעדה בכל הארוחות היה טוב ואיכותי והחבר'ה כאן חביבים מאד. באחת הארוחות ניהלתי שיחה מעניינת עם נטלי גבאי על המצב ועל תפעול מסעדה בימים האלה (זה היה כמה ימים אחרי כתבה שהתפרסמה עליהם בטיים אאוט). אתגר לא פשוט לנהל מסעדה בתקופה הזו. בטח מסעדה חדשה יחסית ועדיין לא מאד מוכרת, ובטח לבטח כזו שמתמקדת בעיקר בדגים ובפירות ים ולא מוכנה להתפשר על האיכות.
זה התפריט הרגיל של יום שישי האחרון בו ישבתי (4 בספטמבר).
אלכוהול. הולך תמיד טוב עם מאכלי ים. כוס יין לבן על השולחן. כאן זה יין לבן יווני בשם ארגירוס. 44 ש"ח הייתה עלותו.
ועוד כוס יין לבן על הבר מארוחה אחרת. הפעם ישראלי - ריטון סוביניון בלאן של אמפורה. 52 ש"ח.
וגם קוקטייל מהארוחה האחרונה שלי בצהרי שישי. משהו שהברמנית רקחה לי על בסיס ויסקי ברבן (ויילד טרקי), ביטר, מלפפון ונענע. 46 ש"ח. טעים ומרענן.
אתחיל משלל מנות של התחלה, מנות נאות ומנות ראשונות שטעמתי בארוחות הללו.
סביצ'ה מוסר ים, קרפצ'יו מלפפון וכוסברה. מנה שהיא גם חלק מהעסקית כמנה ראשונה וגם חלק מתפריט הערב (אז היא עולה 62 ש"ח). אני אכלתי אותה במסגרת עסקית צהריים אז אין לי מושג אם היא גדולה יותר בערב. מנה עם חומרי גלם די סטנדרטיים אבל מבוצעת היטב ומושקעת בצורת ההגשה שלה. אישית אני מעדיף מנות קרודו (דגים נאים) עם דגים יותר מעניינים ממוסר ים (או לברק), גם אם המוסר איכותי כמו במקרה הזה. אבל בסה"כ מוציאים כאן את המיטב ממנו. מנה טעימה וקיצית.
טרטר פלמידה אדומה (שהוגש במקום מנה רגילה של טרטר פלמידה לבנה). עם אספרגוס, אננס, כוסברה וצנון שחור. 62 ש"ח עלות המנה בתפריט הערב. אכלתי אותה באחת העסקיות אמצע השבוע כתוספת לעסקית הרגילה. זו מנה שאינה מוצעת כחלק מהעסקית (רק בתוספת העלות של הערב). פה כבר נכנסים לרמות איכות אחרות. גם של טעמים וגם של דג. פלמידה לבנה זה הדג הרגיל בתפריט במנה הזו. כאן הם קיבלו ממוסי פלמידה אדומה. even better. לא אומרים לא לדג הנפלא הזה. טרטר טוב מאד. דג טרי ומשובח שחתוך יחסית גס (ככה אני מעדיף). שילוב מצוין עם שאר הרכיבים (אננס - יופי של תוספת). תיבול מצוין. הנאה גדולה.
ברוסקטה מטיאס. זו הייתה מנה ראשונה כחלק מאותה עסקית שהוזכרה במנה הקודמת. יש מנת "מטיאס שלנו" בתפריט הערב שעולה 28 ש"ח. זה מטיאס שלהבנתי נכבש במקום. אחד המטיאסים היותר טעימים שאכלתי כאן. פשוט מצוין. כבוש לא באגרסיביות. עם לחם מחמצת קלוי משובח של שרויטמן (שהוא ספק הלחם שלהם), שמנת חמוצה, מלפפון פרוס דק, צ'ילי אדום בצל, והמטיאס המצוין, יש כאן ביצוע מיטבי למנה של דג כבוש.
סשימי טונה אדומה, קרם פרש, שמן עירית וטוביקו שחור. זו גם מנה שהזמנתי באחת מעסקיות הצהריים כמנה נוספת מתוך תפריט הערב. 64 ש"ח עלותה. מחיר יקר (חומר גלם יקר) למנה לא גדולה במיוחד. כמו טרטר הפלמידה גם היא מנת דג נא משובחת. יופי של מנת סשימי. טונה טרייה מעולה, קיק מענג של הטוביקו וקרם פרש שמעדן את האגרסיביות של הטוביקו. היה לי טעים ביותר.
פולנטה פריכה, פטריות שימג'י כבושות, איולי שקדים וסויה. מנה שהייתה חלק מהעסקית עם סשימי הטונה. בתפריט הערב היא עולה 52 ש"ח (יתכן ובערב היא גדולה יותר). פיוז'ן איטלקי-אסייתי. מנה שהייתי מצפה למצוא בפופ אנד פופ החדשה של שחף שבתאי שהיא בדיוק מסעדת פיוז'ן של מטבח איטלקי עם מטבחים אסייתיים. הפולנטה - מעולה. מטוגנת מצוין - פריכה בחוץ ורכה בפנים. פטריות השימג'י הכבושות - מעולות. אוממי במיטבו. המינוס היחיד במנה הזו היה איולי השקדים שהיה מתקתק מדי לטעמי. הייתי מוריד מתיקות ומוסיף חמיצות ושומיות ליתר איזון. אבל זו עדיין מנה צמחונית (ואולי טבעונית? לא סגור אם הפולנטה עצמה מכילה משהו חלבי) טעימה ומהנה מאד.
פסטייה דגים ורוקט בלאדי. 48 ש"ח. מנה ראשונה שאכלתי בארוחת צהרי שישי. מנה מבית אבא-אימא. פסטייה, אותו מאפה מרוקאי מבצק פילו שמעוטר באבקת סוכר ובדר"כ משודכת למילוי של עוף ופירות יבשים. כאן זה בא עם דג. מוסר ים. לא דג שמקושר באופן טבעי לטעמים מתוקים. משהו בשידוך הזה שידר למוחי הקודח שזה לא יעבוד אבל מוחי טעה. זה עובד גם עובד וזה טעים לאללה. הבצק עצמו היה מטוגן מושלם. דקיק ופריך במיוחד בלי טיפת עודפי שומן. המילוי של הדג שמר על עסיסיות והיה מלא טעם בזכות מגוון תבלינים. הרוקט (שמן זית, מלח ולימון) והעגבנייה המרוסקת על הצ'ילי נתנו רעננות מכאן וחרפרפות משם. מסתבר שלפעמים עוד אפשר להפתיע אותי כסועד עתיר ניסיון. כיף גדול.
מנות עיקריות.
מול מרינייר וצ'יפס. 88 ש"ח. אכלתי אותה כעיקרית באחת העסקיות. אחלה ביצוע של הקלאסיקה. לא מחפשים כאן להתחכם או להיות יצירתיים. המולים היו בכמות נדיבה ובאיכות מעולה. טריים מאד ובגודל מרשים במיוחד. לא מזמן אכלתי מנת מולים באואזיס שהייתה עשויה מצוין אבל המולים שם היו קטנים. אלה של שיינע היו ג'מבו מולים ביחס לזה. המולים היו עשויים מצוין. הרוטב היה טעים, מלטף ובתיבול מדויק. הצ'יפס טוב. קצת חיוור למראה אבל טעים וטוב. איולי השום בצד היה טוב אף הוא. מנה מהנה מאד.
ספגטי פירות ים אלי אוליו וציר דגים. 112 ש"ח. עוד עיקרית מאחת העסקיות. כמו מנת המולים זו גם קלאסיקה. ספגטי (להערכתי מסחרי אבל טוב) עשוי אל דנטה. רוטב טעים ביותר על בסיס שמן זית וציר דגים (ציר יוצא מן הכלל). פירות ים משובחים יש כאן - מי שצלח את הפוסט עד כאן כבר מבין את זה. מולים, קלמרי, שרימפס, ראשי שרימפס. טריים, עשויים מצוין וטעימים מאד. יופי של מנת פסטה לצהריים.
פילה לוקוס וניוקי, חמאת מרווה, ירוקים וריבת כרישה. 128 ש"ח. המנה העיקרית שהזמנתי בארוחת השישי האחרונה שלי. מנה מתפריט הערב. מנה יקרה (אחת היקרות בתפריט) ומשובחת. לוקוס זה עסק יקר, זו המציאות, ולכן כשמזמינים לוקוס במסעדה יש ציפייה שהוא יהיה משובח וטעים במיוחד כדי להצדיק את העלות. לשמחתי הלוקוס של שיינע עמד בציפיות. נתח עשוי מושלם. קראסט נהדר של העור. לוקוס זה תמיד מבחן וגבאי הוכיח כאן שהוא יודע לטפל בדגים כמו שצריך. הדג היה עסיסי וטעים ביותר. הרוטב היה מעולה עם מינון טוב ומדויק של המרווה. פרחי בזיליקום נתנו צבע וטעם. אם כבר להשתמש בפרחי מאכל אז פרחי בזיליקום שיש להם טעם דומה מאד לעלים זה רעיון מצוין. זה ודאי עדיף על פרחים אכילים אחרים שהם די אנמיים ומוסיפים אותם רק בשביל הנראות והצבע. הניוקי היו טובים מאד. מז'אנר האל דנטה, כאלה ששומרים על מוצקות יחסית. אם אני חוזר לארוחה מאואזיס, באותה מנה של המולים שם היו גם ניוקטי - ניוקי קטנים. אלה של אואזיס היו נוקשים ומוצקים מדי וזה הפריע. אלה של שיינע היו בדרגה הנכונה לסוג הזה של ניוקי וזה היה מהנה וטעים. הירוקים כאן היו פרוסות זוקיני ששמרו על מרקם אל דנטה אף הם והשתלבו היטב. כך גם ריבת הכרישה. מנת דג לתפארת.
מתוקים. ההיצע כאן לא גדול. 3-4 קינוחים.
תאנים מקורמלות עם גלידת מסקרפונה תוצרת בית. 42 ש"ח. הגלידה כנראה לא הספיקה לקפוא אבל גם בצורתה הקרמית היא הייתה טעימה ביותר. תאנים מקורמלות זה כיף. קינוח קליל, קיצי ומוצלח מאד.
פבלובה קרם לימון, קצפת ופטל. נדמה לי שעלות הקינוח הזה היא גם סביב 42 ש"ח. הזמנתי אותו בארוחה האחרונה שלי בשיינע. לא נהניתי. המרנג של הפבלובה, באופן מכוון, הוא מרנג דביק. אם הייתי יודע זאת מראש לא הייתי מזמין אותו. אני פחות מחובבי הז'אנר של סטיקי מרנג, כזה שנדבק בשיניים. זה מרנג שצריך סכין כדי לחתוך אותו. הקרם והקצפת - שניהם אחלה. עשויים מצוין. הפטל הטרי הוא פטל טרי. המינוס היחידי בעיניי היה המרנג. אחרי שהבעתי את אכזבתי ממרקם המרנג והובהר לי שזו כוונת המשורר הציעה הברמנית שאגרד את הקרמים ובכל מקרה לא אחויב על המנה הזו. כך היה. המלצתי שיציינו בתפריט שמדובר במרנג דביק, כי כנראה אני לא הראשון שמתבאס מזה.
טראפל סוף ארוחה.
מסורת כאן בכל ארוחה. צ'ופר חביב ונדיב שמוגש עם החשבון. נותן סיום מתוק (או מתוק-מריר - כי זה טראפל של שוקולד מריר משובח). טראפל פשוט מצוין. זה נקרא תודעת שירות - לתת לסועד הרגשה טובה כשהוא מקבל את החשבון. אלה מחוות קטנות שעושות הבדל וגורמות לסועד לצאת עם חיוך. הלוואי שכל המסעדות ינהיגו מחוות קטנות שכאלה.
אז זוהי שיינע היפה. מסעדה מבורכת מאד שהלוואי ויהיו רבות כמוה במחוזותינו. מסעדה שחושבת קודם כל על האוכל ועל האיכות ורק אח"כ על המסביב - על האווירה ועל העיצוב. מקום שלא מחפש את השופוני ואת הטרנדיות אלא את האוכל. עניין די נדיר במסעדות ארצנו, ודאי מסעדות חדשות שמנוהלות ע"י שף וצוות צעירים. כולי תקווה ששיינע תצליח למתג ולשווק את עצמה היטב ושבארוחות העתידיות שלי במסעדה, גם בצהרי אמצע השבוע, היא תשכיל למלא את החלל הנעים שלה. מקום כזה חייב לשרוד ומגיע לו להצליח.
הביקורת היחידה שלי היא מחירי היינות: היין הכי זול בכוס עולה 44 שח, גם בצהריים. ובקבוק הכי זול משהו כמו 176 שח. יקר מאד. בימים אלו שבאייבי מציעים בקבוק ב 50 שח זה בעייתי אפילו יותר.
השבמחקצודק עופר. במציאות של היום כל מסעדה, ובטח מסעדה שלא מוגדרת יוקרתית, צריכה לתת היצע גם של יינות זולים יותר.
מחקתודה על הדברים.
השבמחקאחרי הסגר ביקרתי ב-שיינע מספר פעמים. החוויות היו טובות ומוצלחות גם לדעתי וגם לדעתם של הסועדים האחרים.
זו בהחלט מסעדה ששמה דגש על האוכל, השירות ושביעות רצון הסועדים. שאפו.
מצטרף לתקוותך שהם יצליחו.
תודה דרור. אמן ואמן.
מחק