קיטו קאטו - יפנית שהיא לא סושי או ראמן: שתי ארוחות. אחת טובה, שנייה פחות.

קיטו קאטו (Kitto Katto) היא מסעדה יפנית חדשה (איזקאיה) שנפתחה ביולי האחרון ברח' דיזנגוף פינת בר-גיורא במקום בו שכנה שנים רבות מסעדת בר-גיורא. על המטבח של קיטו קאטו אחראי השף המאסטר סושי יאמה סאן שהוא גם השף של TYO המפונפנת מרחוב מונטיפיורי. המסעדה מכילה מתחם ישיבה בגן חיצוני ומוצל היטב וחלל ישיבה פנימי שכולל בר די גדול. ביקרתי בה פעמיים. לארוחות צהריים אקראיות על הבר. 

ארוחה ראשונה - צהרי שישי ה-30 באוגוסט:

הגעתי למסעדה די ריקה. לנוכח כתבות ביקורת אוהדות וחיוביות והמיקום באזור מרכזי צמוד לדיזנגוף סנטר ציפיתי ליותר ביקוש. כנראה שאופי המקום היותר בלייני מתאים לסועדים דווקא בערב. 

הגן החיצוני.

הבר הפנימי.

קוקטייל לסיפתח. Tokyo Old Fashioned. ויסקי יפני, קוניאק, "חוואייג' יפני", ליקר אגסים, ייגר וארומטיק ביטר. 55 ש"ח. יקר מאד. קוקטייל טוב ואלכוהולי אבל לא מדהים. משהו בו לא היה מספיק מאוזן לטעמי.

Sparkling Sake. צ'ופר של הברמן החביב שמזג לי 2-3 כוסיות ממנו. התאים מאד ליום החם שבחוץ.

תפריט האוכל הוא גדול למדי. מוגדר עדיין כתפריט הרצה. הרבה סוגי מנות שאינן סושי להרפתקנים יותר ולא מעט אופציות סושי לפחות הרפתקנים. על סושי ויתרתי מראש. המגמה של פתיחת מסעדות יפניות שמציעות מנות פחות שגרתיות, מוכרות וטרנדיות כמו סושי וראמן היא מבורכת (יא-פאן, מנטנטן וכו'). שרק תימשך.

מנה ראשונה. צבתות לובסטר: צבתות לובסטר טרי וסקאלופ בטמפורה מוגש על מצע ביסק לובסטרים. 87 ש"ח. אחלה מנה חוץ מזה שהיא לא הכי פרקטית היות וצבתות הלובסטר על שריונן מטוגנות בטמפורה. ברור שזה שומר על עסיסיותן אבל זה קצת מוזר לפצח גם את ציפוי הטמפורה עצמו (הטעים לכשעצמו). הלובסטר אחרי הפיצוח היה מצוין (ואכן עסיסי) וכך גם הסקאלופ והביסק העשיר. טעים ומושחת ביותר.

מנה שנייה. צ'און מושי: חלבון ביצה מאודה מתובל במירין, סאקה ודאשי עם סורימי, דג לבן, עוף, שרימפס, אדממה, שימג'י ושיטאקי. 46 ש"ח. מנה שהברמן אמר שחצי מהסועדים מחזירים אותה. אני יכול להבין למה היא בעייתית. מרקם החלבון כאן יכול להצטייר בעיני רבים כלא נעים - חלקלק משהו. אבל הטעמים היו מצוינים. שילוב מעניין ומרובה מרכיבים עם טעמי אומאמי של אדמה-ים. מנה שבגלל מרכיביה יכולה להיות אגרסיבית בטעמיה אבל כאן הייתה מאוזנת ומעודנת. אני אהבתי.

עוד מנה שהזמנתי. במקום קינוח. טטאקי טונה גומא: פרוסות של טונה, גומא, אצות נורי, צנונית, מלפפון ברוטב סומיסו ומוגש לצד רוטב מורימיג'וי. 58 ש"ח. גומא זה ממרח שומשום יפני מתקתק או אם תרצו הטחינה היפנית. הוא הוגש כאן במערום שמרקמו היה קשה מעט. הייתי מעדיף אותו מעט יותר קרמי. פרט לזה כל העסק היה טעים, רענן ומוצלח מאד. טונה איכותית ורטבים ותיבולים מחמיאים. מנה שמתאימה היטב לקיץ התל אביבי המהביל.

נהניתי מהארוחה הראשונה בקיטו קאטו. המנות היו עשויות מצוין, איכותיות ומאוזנות היטב. השירות על הבר היה מפנק וטוב. הבטחתי שאחזור בהזדמנות ראשונה וכך עשיתי...


ארוחה שנייה - צהרי שבתון הבחירות ה-17 בספטמבר:

בימי חול רגילים יש כאן עסקיות צהריים. ביום השבתון של הבחירות לא היה. תפריט הערב הוא שהוצע (עדיין רשום תפריט הרצה). המסעדה הפעם הייתה מלאה יותר מהארוחה הראשונה אבל עדיין היו לא מעט מקומות פנויים. (בכלל תל אביב המתה בליינים ביום הבוחר, יותר מביום שישי רגיל למשל).

התחלתי בבירה. קירין. קלילה ואנמית משהו אבל צוננת ומרעננת. עשתה את העבודה ביום החם והמיוזע.

מנה ראשונה. עוד משהו קיצי ומרענן - סביצ'ה המאצ'י: נתחי דג המאצ'י (ילו טייל = אינטיאס) נאים, ג'ינג'ר, צ'ילי יבש, סלרי, סלק, שומשום ושמן שומשום ברוטב פונזו. 48 ש"ח. לכאורה לא נורא למנה של דג טרי ואיכותי. אבל כמות הדג כאן הייתה לא מספקת בעיניי. מעט הדג נחתך לפיסות דקות מדי לטעמי. לפחות הטעמים והתיבול היו טובים מאד. רק תנו יותר דג גם אם זה יעלה עוד כמה שקלים.

מנה שנייה שהזמנתי - סוקיאקי (או סוקי יאקי): נתחי בקר מוקפצים ברוטב וארישטה, אטריות אורז טריות עבודת יד, טופו, גזר, בצל, בצל ירוק וחלמון ביצה. 67 ש"ח. מנה לא יקרה אבל כמות הבשר במנה הייתה קטנה למדי. הברמן אמר שהתיבול הוא מתקתק-פיקנטי. בפועל קיבלתי מנה עתירת סוכר, ממש מתוקה ומאד לא מאוזנת. לא טעים. החלק המוצלח היחיד בה היו האטריות הבשרניות. הבשר עצמו היה יבש והמתיקות קלקלה הכל. הברמן שאל איך המנה ואמרתי בעדינות שהיא לא משהו. הוא הציע שאחזיר ואזמין מנה אחרת וכך עשיתי.

במקום הזמנתי את ההמבג: המבורגר וואגיו ברוטב דמי-גלאס יפני, בליווי של בצל סגול, אספרגוס, ליטל-ג'אם, גבינת פרמז'ן וביצה עלומה, לצד רוטב קימיצ'ו. בורגר נטול לחמנייה. 55 ש"ח. ניתן להוסיף 14 ש"ח לתוספת כבד אווז. הבשר עצמו הרגיש איכותי, הוכן לדרגת מדיום טובה והיה טעים בהחלט. החסה והביצה גם. לצערי גם כאן הדמי גלאס ורוטב הקימיצ'ו (מבוסס על חלמון וחומץ אורז ונראה כמו מיונז) סבלו ממתיקות יתר כמו התיבול של מנת הסוקיאקי שהחזרתי. חבל - פחות מתיקות ואולי משהו פיקנטי (נגיד לגרר חזרת טרייה לצד הפרמז'ן) היו משדרגים מאד את המכלול.

הארוחה השנייה בקיטו קאטו הייתה אם כן הרבה פחות מוצלחת. איזון הטעמים המצוין שכיכב בארוחה הראשונה נעלם בשתי המנות הבשריות שטעמתי ושתיהן סבלו ממתיקות יתר שמאפיינת לצערי את רוב המסעדות האסייתיות בארץ. הרגשתי כאילו שגב משה בכבודו ובעצמו קפץ למטבח ודאג לתבל את האוכל במנות יתר של סוכר. אני מקווה שזה סתם יום פחות מוצלח במטבח ולא משהו שמעיד על מגמה מצערת של יישור קו של המסעדה עם החך הישראלי הממוצע שנורא אוהב אוכל אסייתי מתוק. אם תהיה פעם שלישית שלי - מעניין אם זו תהיה גלידה (או אולי סושי)..