יום שבת, 5 בנובמבר 2016

התל אביביזציה של גבעתיים בעיצומה: Zoot Allures (זוט אלור) - בר מעוצב ומושקע בלב גבעתיים

גבעתיים היא עיר מגוריי בעשור האחרון. כשאני התחלתי לגור בה היו כאן רק כמה בתי קפה וותיקים (בערך כמו התושבים) שהיוו את מרכז העניינים הבלייני של העיר (זליק, הויולות וטאטי). בקיצור שממה. לאט ובזהירות, בזכות תהליך ההצערה שעוברת העיר עם המון חבר'ה צעירים שבאים לגור בה (לא מעט תל אביבים מאוכזבי נדל"ן), נפתחו מיזמי אוכל ואלכוהול חדשים. פתאום רחוב כצנלסון הפך למוקד בילוי משמעותי ותוסס, מלא בברים ובמקומות אוכל הומי אדם. ממש אבן גבירול של גבעתיים. מי שהיה לאחרונה לפני 5 שנים בגבעתיים ויחזור לבקר בערב מזדמן באמצע שבוע לא יאמין למראה עיניו.

רוב המקומות שנפתחו, כולל הברים, הם מקומות קטנים ודי שכונתיים. מסעדות כמו Neo סושי, נלסון 33, דדה הגרוזינית, Anati, Urban Kitchen, ציפורה street food, טעמאמא וכו' הן לא ממש מקומות משמעותיים או מושקעים במיוחד מבחינה קולינרית. גם הברים שנפתחו אחד אחרי השני: בוגארט ובוגארט רד, ג'אנגו, אוטו, פרגולה, ביקר בר - כולם מקומות די שכונתיים בלי יותר מדי דגש על עיצוב ואווירה. גם בגזרת המתוקים היו התפתחויות: גלידריית בוטיק שפועלת בהצלחה כבר כמה שנים - freezer וגם שוקולטייר בוטיק - אמיליה שוקולד. לאחרונה, ליד חומוס גבעתיים המיתולוגי, נפתח סניף של המלבייה התל אביבית (משוק הכרמל ושוק הפשפשים). 

התפתחות משמעותית בתל אביביזציה של גבעתיים הייתה באוגסט 2016 עם פתיחת מסעדת טיטו (Tito) העצומה והמושקעת (גם בגודל וגם במנות שלה) מבית בנדיקט בקניון גבעתיים. פתאום יש מגה מסעדה בעיר וזו מסעדה שהוקמה בהשקעה לא קטנה. אישית, לא מצאתי בינתיים עניין לנסות אותה. הקונספט של מנות פסטה עצומות לחלוקה לא מדבר אליי. 

כמה ימים אחרי טיטו חלה התפתחות נוספת - פתיחת בר קוקטיילים בגבעתיים (!), ולא סתם, אחד מבית בר האימפריאל התל אביבי שנחשב אולי לבר הקוקטיילים הבולט בארץ. הבר החדש עונה לשם TipaMara (טיפהמרה). אבל גם טיפהמרה די מתאים את עצמו לגבעתיים ונראה יותר כמו בר שכונתי קטן (ומגניב) בתל אביב. מי שמצפה למצוא כאן אימפריאל 2, מושקע ומפונפן, כנראה יתאכזב מהמקום הקטנטן שמעוצב די ברישול (במכוון). כך או כך - זה מקום חביב וראוי עם קוקטיילים טובים ואוכל לא רע בכלל. 

והנה אנחנו מגיעים ל-real deal... ממש לפני כמה ימים נפתח המקום אולי הכי תל אביבי בגבעתיים עד כה. מדובר בעוד בר, אבל בניגוד לטיפהמרה הזעיר, מדובר בבר רציני, מרווח, מעוצב ומושקע. הבר החדש נושא את השם המוזר - Zoot Allures.




Zoot Allures - בר אורבני ומושקע בגבעתיים!

המקום החדש נפתח בבניין בו שוכן סניף בנק לאומי ברחוב כצנלסון פינת וייצמן. מיקום מעולה ומרכזי. אולי המיקום הכי בולט במרכז העיר. לפני כמה חודשים שיפצו את הבנק וצמצמו את חלל הסניף. החלל הנותר עבר בנייה מחדש ולאט לאט קיבל צורה של בר או מסעדה. התוצאה הסופית היא Zoot Allures. זוט אלור - כך מבטאים את השם, הוא שם אלבום של פרנק זאפה משנת 1976, כך גילתה לי דודה ויקיפדיה. השם הוא פרפרזה למילה הצרפתית Zut Alors! שמשמעותה בעברית היא משהו כמו נמאס! או אוף!. 

המקום כאמור מתפקד כבר ומגיש משקאות שונים לצד תפריט אוכל די מעניין. החלל מושקע ומרשים למדי: הוא כולל בר גדול, פיזור של שולחנות מסביב (וגם בחוץ), תקרה גבוהה וחשופה, צינורות אוורור בצבע טורקיז, קירות חשופי לבנים, גופי תאורה מודרניים, חרסינות צבעוניות שמעטרות את קיר המטבח, רצפה שמשלבת פסיפס משובץ שחור לבן ועץ. בקיצור - כל מה שכתוב במילון כשמדברים על עיצוב אורבני ומודרני. גם כלי ההגשה של האוכל ושל האלכוהול מושקעים ואינם שגרתיים: כלי כסף, קנקנים מעוטרים, כוסות מתכת כבדות ומצועצעות וכו'.





קפצתי עם סיון שותפתי (אוטוטו בדימוס) לבדוק את המקום. נכנסנו בשעה 20:20 בערך (יום ד') והמקום שנפתח ב-20:00 היה כבר 1/2 מלא. די מהר הוא התמלא לחלוטין, כולל המקומות בחוץ. הקהל היה די מגוון. גם חבר'ה באזור 40 (כמוני) וגם צעירים וצעירות בני 20+. לא מעט אנשי צוות (צעירים מאד למראה) הסתובבו ונתנו שירות, ולמרות שהמקום נמצא בהרצה בימיו הראשונים, היה תפקוד טוב ויעיל גם של המטבח וגם של הצוות. בהחלט מגיע להם respect על כך. נתקלתי בלא מעט מסעדות חדשות של אנשים עתירי ניסיון בתפעול מסעדה, שבשלבי ההרצה שלהן ממש לא תפקדו.





תפריט האוכל מעניין ומגוון למדי, ודאי ביחס לבר. הוא כולל סלטים, מנות בשר ונשנושים. אפילו קינוחים יש כאן (3 נכון לעכשיו). כרגע התפריט כולל 18 מנות, במחירים של מ-22 ש"ח עד 59 ש"ח. אני מקווה שהתמחור הסביר מאד הזה יישמר. תפריט האלכוהול גם הוא לא רע, וכולל מבחר סביר של בירות (בבקבוקים או פיינטים), משקאות אלכוהוליים כבדים יותר ו-6 קוקטיילים מושקעים.



תחילה הזמנו קוקטיילים.
סיון הזמינה את הפאלאו: ג'ק דניאלס, בקרדי אוקהרד, סירופ פסיפלורה, סירופ ריבת תות, מנגו ללימון סחוט. 49 ש"ח. הגיע מאג כסוף גדול, אירופאי וכבד. הקוקטייל היה אלכוהולי במידה, עם טעמים מתקתקים וחמצמצים. סיון נהנתה.


אני הזמנתי את המקסיקן מיול: אל חימנדור בלנקו (טקילה), מזקל וידה, סירופ פסיפלורה, ג'ינג'ר ביר וסוכריית ג'ינג'ר. 47 ש"ח. קוקטייל כלבבי. חזק, מלא טעם ורעננות (בזכות הג'ינג'ר), עם מרירות טובה ועומק טוב (בזכות המזקל). הוא הגיע במאג קטן יותר.


לשני הקוקטיילים לקח קצת זמן להגיע וקיבלנו אותם אחרי שהגיעה המנה הראשונה שהזמנו. לא נורא.
המנה הייתה שיפודי מוצרלה: בייבי מוצרלה, עגבניות שמש ובלסמי מצומצם. נשנוש חביב שעלה 26 ש"ח. מנה טעימה ומתובלת היטב.



אני הזמנתי בנוסף את הבאן באן: לחמניות באן עם בשר בבישול ארוך, מיונז, עלי ארוגולה, עגבנייה, מלפפון חמוץ, בצל ירוק וצנונית. 44 ש"ח. להפתעתי הגיעו 2 לחמניות באן לא קטנות. בהחלט מנה נדיבה מאד. הלחמניות עצמן היו עשויות היטב. המילוי היה טעים. הבשר (בקר) היה טעים אבל מעט סיבי. אני הייתי מלחלח קצת את העסק עם מעט מהציר שיש להניח שנוצר מבישול/צליית הבשר. גם הוספת אלמנט פיקנטי הייתה מקפיצה את המנה (נגיד להוסיף צ'יפוטלה למיונז או משהו כזה). אבל - בסה"כ מנה חביבה עם VFM טוב.


סיון הזמינה חומוס 3 צבעים: חומוס סלק, חומוס קארי, חומוס רגיל. 38 ש"ח. שוב - תמחור סביר ביותר למנה נדיבה מאד ומוצלחת. המנה הגיעה עם כמה פיתות קטנות שחוממו כנראה מעט בתנור (או על הגריל) והיו קצת קריספיות. 3 החומוסים היו בהחלט טובים. שנינו הסכמנו שדווקא החומוס הרגיל היה הטעים ביותר בזכות תוספת השום שהקפיצה אותו. אני אהבתי גם את חומוס הקארי. לדעתי הוא היה מוצלח ותובל היטב. (סיון פחות אוהבת קארי). חומוס הסלק היה טעים, אבל טיפה חסר תיבול (מלח). שנינו הסכמנו שצריך להוסיף לו יותר סלק ואישית גם הייתי משלב כאן מעט חזרת שתיתן kick. שני החומוסים הצבעוניים תובלו גם במעין פסטו/צ'ימיצ'ורי/סחוג ירוק וטעים. לצד החומוס הוגשו גם ירקות שונים. בשורה התחתונה זו יופי של מנת חומוס.


ניסינו גם קינוח. קינוחים בברים יכולים לעתים להוות סכנה לציבור בגלל עודפי סוכר מטורפים שיש בהם. המלצר שלנו ציין 3 אופציות לקינוחים: עוגת שוקולד חמה, מוס שוקולד וכנאפה home made. כל הקינוחים מתומחרים ב-35 ש"ח. הלכנו על מוס השוקולד. הוא הוגש בספל/גביע זכוכית וכמו שאר המנות היה נדיב בגודלו. המוס היה מוצלח וטעים, עם מתיקות מאוזנת. מה שפחות אהבנו זה את שילוב המרנגים במוס. מרנגים קטנים ופריכים ש"הטביעו" אותם במוס. לטעמנו היו הרבה יותר מדי מרנגים בתוך המוס. צריך לצמצם מאד את כמותם או אפילו לוותר עליהם לגמרי. (גם המלצנו את זה למלצר שיעביר הלאה. מעניין אם זה יקרה). בתחתית המוס היה גם מעין קראמבל שוקולדי חביב. בסה"כ קינוח באיכות טובה, ודאי ביחס למה שמצופה מבר.


אני לא יודע מי עומד מאחורי המקום. מי הבעלים, מי המנהלים ומי אחראי על תפריט האוכל והאלכוהול, אבל מי שהם לא יהיו, ניכר שהם יודעים את העבודה. המקום נראה הומה אדם מדי ערב, כבר בימיו הראשונים, והתפקוד של הצוות והמטבח הם טובים מהמצופה למקום בהרצה בימיו הראשונים. (שמעתי איפשהו שמי שאחראי כאן קשור לקבוצת הניהול של נלסון 33 שבין השאר אחראית גם על הטיילור מייד וגם שותפה במידה זו או אחרת בקונסיירז' וברום סרוויס. אם זה נכון זה מסביר את התפקוד הגבוה ואת איכות המשקאות).

בשורה התחתונה נהנינו מזוט אלור. המקום עצמו הוא כאמור מושקע ומגניב. לטעמי זה כרגע הבר עם האווירה והסטייל הכי טובים בעיר. כמו שאמרתי בהתחלה - תל אביב בגבעתיים... עכשיו רק נשאר לשפר את גזרת המסעדות בעיר. עם כל הכבוד לטיטו, צריך כאן מקומות נוספים ואיכותיים (שיהיו למשל פתוחים בשישבת). מה שבטוח, יש כאן מגמה מבורכת. שרק תימשך!



טוב הנה חזרנו (13/12/2016):

אותו מקום. אותן נפשות פועלות.
עבר חודש וקצת. ערב יום ג' חורפי וגשום. ישבנו על הבר. שעה 20:30. תוך חצי שעה נהיה מלא כמעט לגמרי. הקהל ממשיך להיות מגוון, אבל ניכר שאין כאן ילדים בני 18. זה מקום קצת יותר מתוחכם בשבילם (וטוב שכך. יש להם מספיק מקומות אחרים ברחוב).


ומה נשתנה?
על קיר הלבנים התעשייתי יש עכשיו ציור קיר גדול של פנים. זועפות משהו. לא הטעם שלי. אבל שיהיה.


בעניין התפריט והאלכוהול. כמה שינויים.
בגזרת הקוקטיילים הוסיפו קוקטייל חדש (שביעי - על בסיס ערק). המחירים שלהם לא השתנו.

תמחור מנות האוכל השתנה בחלקו (כצפוי). יש מנות ששמרו על אותו מחיר. יש מנות שמחירן עודכן מעט. העדכון מינורי. לעתים עלייה של שקל או שניים (בוראטה קפרזה למשל מ-46 ש"ח ל-47 ש"ח, הרינג ופלפלים חריפים מ-29 ל-31). יש מנות שהתייקרו בקצת יותר: טרטר דייגים ב-3 ש"ח וסוכריית דג ים ב-5 ש"ח. אם איני טועה זו העלייה המשמעותית ביותר. לא נורא.

השף כאן אגב הוא בחור בשם בני אזולאי שעובד כבר כמה שנים בברים של קבוצת נלסון ובין השאר הוא השף של טיילור מייד. יש לו ניסיון קודם כסו שף של פול אסנהיים (שף בכיר שמבשל לעשירון העליון) וכשף בבראסרי.

שתיתי יין לבן יבש (ויוניה של גמלא). חביב. אח"כ שהזמנתי שוב את המקסיקן מיול. אחלה קוקטייל.
השותפה הזמינה שוב את הפאלאו. בסוף קיבלנו שוטים על חשבון הברמן המצוין.

הזמנו פוקצ'ה אש תנור: פוקצ'ה עם 2 מטבלים. הפוקצ'ה כמו כל המאפים נעשית במקום. מחירה 24 ש"ח. היא הייתה די סטנדרטית. המאפה עצמו חביב עם טעם טוב של שום שהוברש עליה, אבל שני המטבלים היו די מאכזבים. הראשון הוא קערית קטנה (קטנה מדי) של שמן זית ובלסמי והשני הוא בכל לא מטבל: עגבניית שרי ממולאת בקרם גבינה פיקנטי. הייתי מעדיף לקבל כל מטבל אחר לפוקצ'ה. (למשל אחד החומוסים מארוחה הראשונה).

למנה הממשית הזמנתי הרינג ופלפלים חריפים. 31 ש"ח. צלחת נדיבה במיוחד שכללה לא מעט נתחי דג שמנמנים ואדמדמים/ורדרדים, פלפל ירוק חריף, כף שמנת חמוצה, בצל סגול, בצל ירוק, ביצה קשה, טוסטונים ומלפפונים קטנים חמוצים (קורנישונים). אחלה מנה. הפתיעה אותי גם בגודל וגם באיכות. דג טעים (שנכבש במקום) עם טעם נוכח אבל לא over מלוח כמו שקורה לעתים עם הרינג. שאר התוספות בנו כאן יופי של ארוחת ערב. התיקון היחיד שהייתי עושה זה להגיש ביצים 1/2 קשות, שהחלמון שלהם עדיין מעט נוזלי.


סיון הזמינה סביח בפיתה. שתי פיתות קטנות שהכילו חציל, עגבנייה, טחינה, פטרוזיליה, תפוח אדמה וביצה. 38 ש"ח. לצד הפיתות הוגש חומוס בצלוחית קטנה (חומוס חמצמץ ומיותר בעינינו). סיון נהנתה. סביח מוצלח. מתובל היטב עם פיקנטיות טובה בזכות מעט פלפל חריף שנכח שם. הפיתות שנאפות במקום (סחתיין) מוצלחות במיוחד. אווריריות וטעימות. שאפו לשף.


קינוח גם הפעם הוזמן. מוס השוקולד שתואר לעיל כבר לא קיים כאן. יש רק 2 קינוחים זמינים. כנאפה ביתית ועוגת שוקולד חמה. נדמה שהעלות 36 או 38 ש"ח. הסתכנו והזמנו את הכנאפה. זה התברר כבחירה טובה מאד. קינוח מפתיע מאד לטובה. עם מתיקות מאוזנת היטב (מה שתמיד מסוכן בכנאפה זו מתיקות יתר). קרם הגבינה היה טעים מאד. בכף היה קרם פטיסייר מוצלח ונכחה שם גם ריבת אפרסקים טובה מאד שהוכנה במקום ונתנה kick יפה לכל העסק. משום מה נכח באירוע גם איזשהו פרח צהוב מיותר (אמנם אכיל אבל מיותר). בסה"כ יופי של כנאפה.



שמחנו לראות שגם בביקור השני המקום שמר על סטנדרטים גבוהים גם באלכוהול וגם באוכל. אין ספק שזה מקום שמשדרג את גבעתיים גם בגזרת האלכוהול וגם בגזרת האוכל. יש כאן השקעה באוכל הרבה מעבר לסטנדרט הרגיל של ברים ופאבים, ואין ספק שמי שאחראי כאן על האוכל ועל המטבח מבין עניין. שרק יימשך כך.






6 תגובות:

  1. אין טעם לכתוב על המחירים ואם הם אטרקטיביים או לא,זה לא רלבנטי, מנסיוני כל המקומות פותחים עם מחירים יחסית נוחים ומעלים אותם אחר כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. מחירים של מנות זו עובדה נתונה והיא רלוונטית לטעמי לכל ביקורת שעושים על מסעדה או בר, לא חשוב אם זה מקום וותיק או חדש. בהקשר של זוט אלור ברור לי לגמרי שאלה מחירי פתיחה (אפשר לקרוא להם מחירי היכרות) ואכן סביר שיעלו בהמשך. ככה עובד הביזנס. גם מחירים של מקומות חדשים עם פתיחתם יכולים להיות גבוהים או נמוכים ביחס לממוצע במקומות כאלה, ולתחושתי מחירי ההרצה של זוט אלור לגמרי סבירים, ולזה התייחסתי.

      מחק
    2. אם אגיע לשם עוד שבועיים בערך,אלו לא יהיו המחירים,לכן המחירים רלבנטים רק לימים הקרובים.

      מחק
  2. לא עברו שבועייים וכבר כלל התפריט ספג העלאה של בין שניים לארבעה שקלים על כל המנות, וגם על מרבית השתייה.

    השבמחק
    תשובות
    1. וזה צפוי לחלוטין. כמעט כל מסעדה או בר בתקופת ההרצה נותנים מחירי היכרות או מחירי פתיחה. אח"כ זה עולה. (ולצערי ממשיך לעלות). זה הביזנס.
      זה שהבעתי כאן תקווה שהמחירים יישמרו לא אומר שחשבתי שזה יקרה.

      מחק
  3. שירות מאכזב , אוכל עוד יותר
    חבל על הכסף ועל הזמן

    השבמחק