עסקית שבת ביפו-תל אביב של חיים כהן

בשישבת האחרון אירחתי את אימי היקרה בדירתי בגבעתיים, וביום שבת, לפני חזרתה דרומה ברכבת הראשונה במוצ"ש, קפצנו למסעדת יפו-תל אביב של חיים כהן. המסעדה קיימת בדיוק 4 שנים, ונפתחה בהמון רעש, צלצולים והמולה תקשורתית, כיאה לשף-סלב בכיר כמו חיים כהן שפותח מסעדה חדשה אחרי שנים רבות בלי מסעדת שף בבעלותו (מאז ימי קרן בשנות ה-90 - בה לא זכיתי לאכול, ובלי להעליב את דיקסי שנמצאת בבעלות חלקית שלו, אבל היא יותר דיינר או מזללה ולבטח לא מסעדת שף).

הזמנתי מקום לשעה 17:15. לי זו פעם שלישית במסעדה. יצא לי לשבת פעמיים בעסקיות אמצע שבוע, בשנה הראשונה לקיומה של המסעדה. היה לי נחמד מאד בפעמיים שישבתי. מקום נעים וטעים, אבל בלי wow factor. אוכל שלא מנסה להיות מקורי ויצירתי, ושף שלא מנסה להרשים במיוחד, אלא להגיש אוכל טעים. חשבתי אז שמשף כל-כך נחשב כמו חיים כהן אפשר לצפות ליותר.

הגענו למסעדה. אחרי טיול רגלי של 2.1 ק"מ מביתי. המסעדה יושבת ברח' יגאל אלון במגדל אלקטרה. מבחינת חלל, מבנה ועיצוב, מדובר לטעמי באחת המסעדות היותר נעימות לישיבה בתל אביב. חלל מרווח שכולל מספר אזורי ישיבה, כולל 2 ברים שאחד מהם צופה לטאבון האבן הגדול, שהפך לאחד מסימני ההיכר של המסעדה, ושאחריו נפתחו עוד ועוד מסעדות עם טאבון דומה (למשל סנטה קתרינה של תומר אגאי שהיה סו-שף של חיים כהן ולאחרונה מגזינו).
בשעה שהגענו, שהיא שעת תפר בין סועדי הצהריים לסועדי הערב, המסעדה הייתה מלאה בערך ב-40-45% תפוסה.

מסתבר שיש עסקיות שבת במסעדה (לא הייתי מודע לעבודה זו) עד שעה 17:00. למרות שהגענו בשעה 17:15, עדיין נתנו לנו תפריטי עסקיות בלי שביקשנו. אני יכול להעריך שיש מעט מאד מסעדות שהיו עושות את זה מיוזמתן. מחווה חביבה שמעידה על תודעת שירות מצוינת ואפילו על נדיבות. עניין נדיר במסעדות שף בארץ.
זו כמובן התחלה טובה מאד לארוחה...

הנה אמאלה...

ראשית ביקשנו וקיבלנו קנקן מים שהגיע מהר מאד.
הזמנתי קוקטייל בשם Taino - רום פורטו ריקני, שרטרז ירוק, דבש ואנגוסטורה. המלצר החביב שלנו אמר שזה קוקטייל שזכה להיבחר בין 5 מקומות ראשונים באיזושהי תחרות בינלאומית. עלות הכוס -44 ש"ח. ביקשתי שירקחו לי קוקטייל חזק ואלכוהולי, ולשמחתי קיבלתי את מבוקשי. קוקטייל מצוין. אם אני משווה אותו לקוקטיילים ששתיתי בתקופה האחרונה במלגו ומלבר ולימה ניפו - זה מנצח.

עסקיות השבת כוללות בחירה של מנה ראשונה ומנה עיקרית - במחיר העיקרית, ובנוסף -פוקצ'ה חמה מהטאבון עם שמן זית, שום קונפי ועגבניות שרי שרופות.

הפוקצ'ה הגיעה די מהר. פוקצ'ה חמה, נעימה ונחמדה, אבל סטנדרטית לגמרי. טוב שעל השולחן הייתה צלוחית עם מלח גס, כי הבצק עצמו כמעט ולא הומלח. בסה"כ אכלתי טובות ממנה.

מנות ראשונות:

אימא שלי הזמינה שישברק - כיסוני בצק במילוי לבנה וזעתר טרי. מנה שבתפריט הערב עולה 66 ש"ח ואני רוצה להניח שהיא מעט יותר גדולה מזו שלנו. מנה טעימה וחביבה. מאד עדינה בטעמיה, לטעמי אולי עדינה מדי. היה חסר לי משהו שישבור את הנעימות והעדינות, נגיד איזו אריסה ביתית טובה שתלך טוב עם הלבנה. הכיסונים קטנים ועשויים מבצק דק שמזכיר רביולי.

אני הזמנתי טרטר דג ים (שהיה טונה אדומה) עם חציל מעושן ורוטב עגבניות טריות ושמנת. מנה שלא מופיעה בתפריט הערב. מנות דגים נאים אחרות בערב מתומחרות סביב 55 ש"ח.
המנה לא גדולה והדבר הבולט ביותר בה הוא החציל המעושן, שטעמו מאפיל לגמרי על טעמי הטונה, וחבל. חציל מעושן זה טעים, וגם המנה הזו בסה"כ טעימה, אבל זה לא משהו שהייתי משדך לדגים נאים עדינים. הטונה ממש נעלמה. אם היו אומרים לי לפני כן שזה טרטר פילה בקר, ככל הנראה הייתי מתקשה להבחין שמדובר בטרטר טונה דווקא.

אחרי הרמה הסבירה של המנות הראשונות קיווינו שהמנות העיקריות יהיו טובות יותר. כך היה.


אימא שלי הזמינה פילה לברק בתבשיל פריקי ועגבניות שרי חמצמצות. עלות המנה - כמו העסקית: 135 ש"ח. זו מנה שלא מופיעה בתפריט הערב. מנה טעימה ונחמדה. שום דבר יצירתי, מקורי או מסעיר, אבל מנת דג מוצלחת, עשויה היטב שמוגשת על תבשיל טעים.

אני הזמנתי את מנת הזנב שור: זנב שור בבישול ארוך עם טורטליני בטטה וראגו עדשים. עלות המנה בצהריים היא 120 ש"ח וזו כאמור גם עלות העסקית. בערב יש מנה כמעט זהה למעט הטורטליני שהוא במילוי תרד, שעלותה 135 ש"ח. זנב שור זה נתח זול למדי שמככב הרבה יותר מדי בתפריטי מסעדות שף (בפרונטו יש קפלטי זנב שור, בטוטו יש טורטליני זנב, במשייה יש טרין חם ועוד). המון זמן לא יצא לי לאכול אותו, ולכן הזמנתי. למרות שאינו יקר או יוקרתי הוא טעים. זה שאני אכלתי ביפו תל אביב היה טעים מאד. מנה פשוטה ולא מתחכמת, אבל טעימה, עדינה ומנחמת. רוטב טעים. הבשר היה נימוח ולא מאד שומני, ונפל מהעצם כמו שצריך (אות לבישול הארוך הנדרש). גם הטורטליני וראגו העדשים היו טובים וטעימים. יצאתי מבסוט.

אחרי מנוחה קצרה התפנינו לחשוב על קינוח.
התלבטנו בין 2 קינוחים: בהיבה: שזה קינוח על בסיס שוקולד ולרונה בכל מיני צורות ווריאציות (50 ש"ח) או תותים בשלג: קרם ברולה, פיננסייר מרציפן, תותים, שוקולד לבן, מרשמלו וגלידת תותים (55 ש"ח). הפור נפל על הקינוח הפירותי. הקינוח היה בסדר ולא יותר. גודלו אמנם מכובד למדי, אבל ביחס לעלות הגבוהה אני מצפה ליותר. יש כאן חומרי גלם נחמדים, אבל השילוב מאד סטנדרטי ולא מספיק יצירתי. הטעם הכולל היה מתוק מדי לטעמנו. בקיצור - אפשר לוותר.

עד כאן הארוחה. יצאנו בסה"כ די מבסוטים, למרות שאף מנה לא נסקה לגבהים מדהימים. האוכל היה טעים, אבל מאד פשוט וסטנדרטי ביחס למסעדת שף יקרה. למה יצאנו מבסוטים בכל זאת? ראשית כמובן בגלל העובדה שקיבלנו מחירי עסקית צהריים שלא ציפינו להן. שנית בגלל המסעדה עצמה שהיא מאד נעימה ומסבירת פנים. שלישית בגלל השירות המאד חביב.

בקיצור - אין מה להגיע ליפו-תל אביב עם ציפיות לחוויה קולינרית ייחודית, למנות יצירתיות ומושקעות ולטעמים יוצאי דופן. חיים כהן במסעדה הזו ממש לא מנסה ולא מתאמץ לעשות רושם. הוא רוצה לבשל טעים ולתת חוויה נעימה, ואת זה הוא עושה. לעסקיות צהריים זה די מספיק ונותן VFM (תמורה לכסף) סביר. אני מניח שבארוחת ערב בתמחור מלא הייתי יוצא מאוכזב (וגם עני יותר בכמה עשרות שקלים).