שתי מסעדות חדשות שמגישות אוכל די דומה עם מנות מהמטבח הערבי-ישראלי-מזרחי, שממוקמות בשני אזורים שונים לחלוטין זה מזה. המסעדה הראשונה היא מסעדת שוק גם במהות וגם במיקום, הקובייה, מסעדה שנפתחה בסוף יולי באחת מהסמטאות הצדדיות של שוק התקווה ומגישה מנות שוק שונות מהמטבחים הנ"ל. השנייה היא מסעדה חדשה שנפתחה ברח' משכית באזור ההייטק המדושן של הרצליה פיתוח, ששמה בישראל רוזנברג (שם ערבי אסלי כידוע). היא מוגדרת כמסעדת שף עם מנות מהמטבח הערבי-ישראלי.
בשתיהן ביקרתי החודש והדמיון הקולינרי על אף השונות הגאוגרפית הביא אותי לחבר את שתיהן לכדי פוסט אחד. למרות האופי השונה בין שני האזורים יש לדעתי נקודת דמיון בולטת נוספת. שניהם יחסית קפאו על שמריהם מבחינה קולינרית. שוק התקווה לא התפתח כמו שווקים אחרים ולמרות השיפוץ שלו לא נפתחו בתוכו מקומות חדשים ורעננים (איפה הוא ואיפה שוק הכרמל למשל). הרצליה פיתוח הוא אזור עסקי גדול והייטקי, אבל היצע המסעדות שבו כמעט לא השתנה בשנים האחרונות והוא יחסית שמרני. ב-5 שנים האחרונות כמעט לא נפתחו בו מסעדות מעניינות (גרקו בתחילת השנה היא יוצאת דופן, וגם היא לא מחדשת אלא רק סניף שני של המסעדה היוונית מצפון תל אביב).
הקובייה - מסעדת שוק שמפיחה תקווה בשוק התקווה...
קראתי על קיום המסעדה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק ואח"כ גם בכתבת יח"צ בהארץ. תיאור המנות והרזומה של השף סקרן אותי, אז ביום שישי שעבר, ה-17 בספטמבר, קפצתי בצהריים לשוק התקווה לסיבוב קניות ועל הדרך לסבב טעימות בקובייה. המסעדה נמצאת ברח' הודייה, סמטה צדדית של מתחם השוק. מי שפתח אותה הוא בחור בשם שי אלפסי שקראתי שהיה מנהל תפעולי אצל צביקי עשת (גרקו). הוא גייס כשף בחור בשם ג'לאל סאלם (*), במקור מכפר מנדא בגליל, שעליו קראתי שעבד אצל שגב (לא כל אחד מושלם) ועשה סטאז'ים אצל רובושון (ז"ל) ואצל מאיר אדוני (יבדל"א) בכתית. הם בנו תפריט של מנות שוק ערביות-ישראליות עם חומרי גלם שמגיעים מהשוק הצמוד.
הגעתי בסביבות 12:30. לשמחתי היה לי מקום ומסתבר שבאתי בזמן כי 20 דקות אחרי כבר היה צריך להמתין לכזה.
ישבתי בשולחן קרוב ליציאה ומאוורר שחור עשה לי נעים. החלל פתוח, צבעוני ונעים. יש בר שצופה לסמטה ושולחנות שמפוזרים מסביב. מוזיקה ערבית מתנגנת ברקע. שמח ונחמד.
התפריט כולו מתכתב עם השוק ועם שווקים מפורסמים אחרים בארץ. המנות הקטנות מקוטלגות לפי מספרי בסטות בשוק. המנות הבינוניות והגדולות נקראות על שמות שווקי האוכל המרכזיים בארץ: הכרמל, מחנה יהודה, לוינסקי, רמלה לוד, הבדואי, ואדי ניסנס, עכו העתיקה וגם כמובן התקווה. התמחור - זול למדי נכון לעכשיו. מנות קטנות של 20 ומשהו עד 30 ומשהו ש"ח. מנות גדולות שהיקרה שבהן עולה 62 ש"ח. גם תפריט השתייה והאלכוהול זול יחסית למוכר כאן, כולל תפריט שמכונה "המשולבים שלנו" שנשען על משקאות עראק שונים. אין כאן תעודת כשרות, אבל לא מערבבים כאן בשר עם חלב. התפריט בשרי והקינוחים הם פרווה.
תחילה הזמנתי קוקטייל בשם איפה הימים שכלל טקילה לבנה, ליקר תפוזים, ראשד ואבטיח. 28 ש"ח זה מחיר בהחלט זול לקוקטייל בימינו. היה חביב, מרענן אבל קצת מתוק מדי לטעמי. חסר לי איזה ביטר שיספק מרירות. אין תמונה. הקוקטייל הוגש בכוסית קצת מפונפנת שלטעמי לא ממש מתאימה למסעדת שוק.
החלטתי לוותר על מנה גדולה ולהסתפק בשתיים קטנות, שהסתבר שלא היו קטנות כלל.
המנה הראשונה "הקטנה" הייתה עראיס שמכונה כאן בסטה 63. כנראה מנת חובה היום בכל מסעדה שעושה מטבח ערבי. יש כאן רבעי פיתה דקה ממולאת בבשר בקר טחון. העסק נצרב על הגריל ומוגש כאן עם עמבה, טחינה, עגבניות פיקנטיות ושלל עלים ירוקים מהשוק. עראיס טוב מאד שעלה 38 ש"ח. בשר מתובל מעולה. סלט רענן, טרי שבטריים וטעים מאד. טחינה ועמבה מצוינות. המינוס היחיד היה שהפיתה בחלקה נצרבה/נשרפה טיפה יותר מדי, אבל זה לא קלקל את הטעם הסופי. עראיס מהטובים..
המנה "הקטנה" השנייה הייתה בוריקה שמכונה כאן בסטה 13. בוריקה מעורב עם ביצה לצד בצל כבוש בסומק, טחינה לבנה, קרם מעושן של חציל, ירוקים, עריסה ועמבה. מנה מכובדת ולא באמת קטנה שעלתה 32 ש"ח. קראתי שאת עלה הסיגר של הבוריקה עושה אמא של הבעלים. המילוי הוא של חלקי פנים שונים (מעורב). עוד מנה שעשויה במקצועיות ומתובלת ביד טובה מאד. כל האלמנטים היו עשויים כמו שצריך וטעימים. טיגון מצוין ונטול עודפי שמן של הסיגר הדקיק. מילוי טעים. המינוס היחיד שאני יכול לחשוב עליו - המילוי טחון. כמעט קרמי. הייתי מעדיף מילוי יותר גס עם חתיכות ונתחי חלקי פנים לעיסים. אבל עדיין - מנת בוריקה משובחת ביותר.
התחשק לי גם קינוח והזמנתי את המלבי. (הקינוח השני בהיצע הוא קדאיף ופירות העונה). הקינוחים כאמור צריכים להיות פרווה ולכן המלבי הוא טבעוני. לא על בסיס חלב. המנה כאן היא מלבי מפורק (מעריך שעל בסיס קרם קוקוס). עם פירות שונים (תאנים, פסיפלורה, פטל), שברי בוטנים מלוחים ועלים ירוקים טריים כמו נענע וזעתר פרסי. מסתבר שגם מלבי טבעוני יכול להיות נהדר. הכל כאן היה פשוט מצוין. תיבול מדויק. מתיקות עדינה ולא משתלטת. רעננות נחמדה של הירוקים. מליחות וקראנץ' של הבוטנים. אחלה מלבי. עלה 26 ש"ח. שווה.
איזה מקום כיפי זה הקובייה. הפתעה גדולה לטובה. כן ירבו מסעדות כאלה. מצד אחד זו מסעדה פשוטה ולא יומרנית אבל מצד שני יש בה טאץ' יצירתי וחשיבה מחוץ לקופסה. והכי חשוב - טעים בה. נהניתי מכל מה שטעמתי והתמורה לכסף הייתה טובה מאד. זה מקום שללא ספק משדרג ומרענן את ההיצע הקולינרי של שוק התקווה. סיבה טובה לעשות סיבוב בשוק התקווה במקום בשוק הכרמל. אני בהחלט אחזור לכאן בקרוב לנסות עוד מנות מסקרנות. שרק ימשיכו כך.
הנה חזרתי. זה היה זריז...
קפיצה שנייה לקובייה - צהרי שישי 31/08
הפעם קפצתי עם סיון, שותפתי לשעבר, לנשנושי צהריים. הגענו ב-12:30 ולשמחתנו היה מקום. למרות שהיו 2-3 שולחנות פנויים (יתמלאו בהמשך) ישבנו על הבר שצמוד למטבחון בו ג'לאל סאלם מקפיץ, מתבל ומצלחת. היה קצת חם והווליום שבוקע מהרמקולים (מוזיקה של כפיים: מזרחית, ערבית, יוונית וכו') גבוה במיוחד צמוד למטבח, אבל היה לנו כיף.
ג'לאל נחמד וחברותי. היה כיף לצפות בו מתקתק עבודה (הוא נראה לגמרי רגוע גם כשהמסעדה מלאה בסועדים. יש לו שם 2 טבחים נוספים שעוזרים). בין הקפצה לצלחות הוא קפץ פעם אחת להביא תאנים טריות מדוכן בשוק (איזה כיף זה לטבח שיש לך שוק צמוד מלא בחומרי גלם טריים וטובים). היה לו גם זמן לקראת הסוף להשיק אתנו צ'ייסרים של ערק. שאלתי אותו אם הוא קרא את הביקורת שפורסמה עליהם אתמול במאקו והוא אמר שלא. שהוא לא אוהב לקרוא ביקורות. אמרתי לו שכדאי לו כי הם יוצאים מצוין מהביקורת, למרות המוניטין של "ביצה עלומה" כמבקר ציניקן וקוטל.
הזמנתי את "ערק היום": בקבוק קטן של ערק, אשכוליות אדומות ונענע (אפשר להוסיף אבטיח או אננס עליהם ויתרתי). מרענן וטעים. 18 ש"ח לכוס (שתיתי שתיים). סיון שתתה את "מר ג'ין", על בסיס ג'ין וקמפרי שעלה 34 ש"ח (2 ש"ח יותר מהתפריט שצילמתי לפני שבועיים, ובכל מקרה מחיר זול יחסית לאלכוהול בת"א). היא נהנתה.
המנה הראשונה שהזמנתי היא מנה מהספיישלים (בסטה 101) שלשמחתי ביצה עלומה טעם אותה והתמוגג וכך ידעתי על קיומה: קובנייה. מנת הקובה הערבייה הקלאסית של בשר נא שמקובב לצורת קובה. כאן מדובר בקציצות נאות של שייטל בקר קצוץ וסולת, עם אריסה ביתית ולימון כבוש. יחד על הצלחת, טחינה שחורה (מקליפת חציל קלוי), שמן מתובל, עלי תרד וריג'לה, פרוסות דקיקות של צנונית וגרגרי רימון. עסק מענג שעולה 42 ש"ח ושווה לחלוטין כל פרוטה. מנה מה זה טעימה. תיבול מדויק של כל רכיב ורכיב. טעמים חזקים ונוכחים. מנת בשר קיצית משובחת ביותר. אני הייתי מוציא אותה מהספיישלים ומכניס אותה מהר לתפריט הרגיל...
סיון הזמינה את המנה המכונה בסטה 21: ארטישוק בציפוי פריך ואורגנו, מוגש אם איולי עשבי תיבול ושמן פפריקה. 32 ש"ח. מנת נשנוש טעימה וכיפית. טיגון טוב. איולי טעים. אחלה חטיף לצד בירה צוננת או ערק צונן. אני כמובן עזרתי לסיים את המנה ורק חשבתי לעצמי שהייתי שמח אם היו "מתפלקים" לכאן כמה דגיגונים טריים מטוגנים. נגיד אנשובי שלמים טריים וקראנצ'יים...
מנה נוספת שסיון הזמינה: סביח מפורק (בסטה 57). חציל פריך, ביצה קשה, קוביות עגבנייה, מלפפון כבוש, עלי ארוגולה ופטרוזיליה (גם בזיליקום סגול), טחינה ועמבה. 32 ש"ח. פיתה מוגשת בצד. לטעמי מיותרת לגמרי. לא צריך אותה כאן. זו מנה צמחונית טעימה לאללה. גם כאן כל מרכיב עשוי כמו שצריך וטעים לכשעצמו ((החציל מעולה. המלפפון הכבוש גם) והמכלול מצוין. הדבר היחיד שאולי הייתי משנה כאן זה את עניין הביצה הקשה. הייתי עושה אותה חצי קשה, כך שהחלמון היה עדיין טיפה נוזלי והצבע הצהוב היה מודגש. זה כמובן יותר יפה לעין מחלמון ביצה קשה אפרפר וגם יותר טעים לדעתי.
המנה השנייה שאני אכלתי. עוד מנה בשרית שמוגדרת כמנה קטנה. בסטה 79: פרחי שייטל שבדרך כלל מוגשים כאן על מצע של פיתה והפעם הוגשו על מצע של שלל ירקות, עלים ופירות. מלבד "פרחי השייטל" הנא, היו כאן תאנים, גרגרי חומוס, צנוברים, עלים ירוקים, פרוסות צנונית שעוצבו כקעריות קטנות ובתוכן זלף קאסם קרם שחור מעושן (עשוי מקליפות חציל, בצל שרוף ועוד), קרם או איולי פפריקה ופלפלים, בלסמי מצומצם וכנראה עוד רכיב או שניים ששכחתי. היה כאן בלגן מאורגן. אין ספק שרואים במנה הזו את ההשפעה של מאיר אדוני... המנה הייתה מהנה וטעימה מאד על כל רכיביה. המינוס היחיד היה שהטעם המתקתק היה קצת דומיננטי מדי כאן. אישית חסרה לי פיקנטיות שתקפיץ את הטעמים. (למשל לעשות את האיולי חריף). כך או כך זו עוד מנת בשר קיצית קלילה ועשויה מצוין.
כמו שאפשר להבין מהתמונות ומהתיאורים שלי, נהניתי מאד שוב מהארוחה הזו. כמו בארוחה הראשונה שלי, הסתפקנו בשתי מנות "קטנות" כל אחד ויצאנו שבעים לחלוטין. החשבון הסתכם ב-212 ש"ח, כולל האלכוהול. זול בהחלט ביחס למקובל בשוק (השוק הקולינרי התל אביבי. לא שוק התקווה). בפעם הבאה לא תהיה לי ברירה להזמין את אחת מהמנות הגדולות...
(*) מרץ 2019. ג'לאל סאלם כתב בפייסבוק שלו שהוא כבר לא בקובייה. דווקא אחרי שהיה נראה שהוא תפס אחלה פוזיציה שם ואף פתח יחד עם שי אלפסי מקום נוסף ממש ממול, בשם קפה הודיה (שמדגימה אחת שלו בשישי צהריים לפני כמה שבועות היה מוצלח וטעים אף הוא - מטבח כשר חלבי עם מנות דגים).
בינתיים הנה כמה מנות של סאלם מהארוחה המוצלחת בקפה הודיה (8 בפברואר):
מוס שוקולד. מהטובים שאכלתי. לא פחות.
בקיצור. אני מקווה שהקובייה וקפה הודיה יישמרו על הרמה, האוכל האיכותי, השמח והטעים, למרות שבמקרים כאלה הרבה פעמים באה נפילה. ימים יגידו...
(*) דיווח טרי מה-3 במאי: חזרתי לקפה הודיה. ישבנו 3 חברים ביום שישי בצהריים. התפריט השתנה לגמרי והפך לתפריט בית קפה סטנדרטי. הביצועים והשירות היו רעים למרבה הצער. אוכל לא מספיק טוב. מאפים לא טובים (לחמג'ון מעליב למדי - קטנטן ויבשושי). מטבלים סתמיים. גם התפוסה של 2 המסעדות האחיות הייתה חלשה ביחס לביקורים הקודמים שלי. אם הם לא יביאו מישהו שינהל שם את המטבחים במקצועיות אני לא חושב שהם יחזיקו מעמד הרבה זמן וחבל, כי ההתחלה הייתה מוצלחת מאד. ג'לאל סאלם אגב חזר לבשל בטוטו.
רוזנברג - מסעדת שף ערבית-ישראלית עם השם הכי אשכנזי אירופאי שיש...
עוד מסעדה חדשה לגמרי (נפתחה בתחילת אוגוסט) שמגישה אוכל ערבי-ישראלי ושכמו קודמתה מנסה להפיח רוח חיים באזור שלא ממש התקדם קולינרית בשנים האחרונות, הרצליה פיתוח. אמנם יש שם שפע של מסעדות לשירות עובדי האזור אבל רובן ככולן לא ממש מעניינות. יש כאן לא מעט מסעדות וותיקות, בתי אוכל, כמה אסייתיות ויפניות לעובדי האזור, כמה מסעדות בשרים ומזללות. אבל מבין המסעדות החדשות שנפתחו כאן ב-5 שנים האחרונות אני לא זוכר מסעדה אחת באמת מעניינת ששווה את היציאה מתל אביב.
מסעדת רוזנברג, שנקראת על שם הבעלים שלה, בחור בשם אבי רוזנברג, ולמרות שמה האירופאי-אשכנזי, היא מציעה דווקא תפריט ערבי-ישראלי. השף הוא בחור בשם בני דרקסלר, עם עבר בדוד ויוסף וביפו תל אביב, שבנה תפריט עם מנות מהמטבח הערבי. המסעדה ממוקמת ברח' משכית, ליד לא מעט מסעדות אחרות שמשרתות את עובדי האזור. היא נמצאת בחלל שאכלס במשך לא מעט שנים את הקונדיטוריה של מזרין.
ביום ג', ה-22 באוגוסט, הייתה לי פגישת צהריים בפיתוח שלאחריה תכננתי לאכול דווקא בגרקו. במקרה עברתי ליד רוזנברג וראיתי שהיא נפתחה גם לעסקיות צהריים. הסתבר שזה היה סרוויס הצהריים הראשון שלה. ישבתי באחד השולחנות בחלל המרכזי שמכיל גם בר די גדול. יש מפלס עליון שכולל מקומות ישיבה נוספים. החלל מאד פשוט, כמעט נקי לחלוטין, למעט הרצפה הצבעונית. בעיניי קצת משעמם ונקי מדי. להפתעתי בזמן הארוחה הזו המסעדה התמלאה די יפה בסועדים, למרות שזו הייתה העסקית הראשונה שלהם. יש לציין שלא מעט נותני שירות הסתובבו בשטח ודאגו שהמשמרת הראשונה הזו תעבור בשלום. לפחות בארוחה שלי וממה שהבחנתי משכניי, העניינים תפקדו היטב.
העסקית (נכון לעכשיו. לא אופתע אם יהיו שינויים) כוללת מנה קטנה ומנה גדולה במחיר הגדולה. למעשה יש רק מנה קטנה אחת ללא תוספת עלות: ירקות פחם, טחינה הר ברכה וחצי פיתה. שאר הקטנות מחייבות תוספת עלות של 16-25 ש"ח. יש גם אלכוהול צהריים מוזל: יין לבן (איטלקי), יין אדום (צרפתי) ב-25 ש"ח לכוס. כוס בירה סטלה או טובורג ב-10 ש"ח. (לא יזיק לחזק את היצע הבירות). מחירי המנות הגדולות נעים מ-52 ש"ח לסלט של חסות (עם תמרים, סלקים, טחינה גולמית וגבינות מכבים. אישית אני חס על האנשים שמסתפקים בחסות כמנה עיקרית) ל-109 ש"ח למנת אנטריקוט עם תפ"א בצל ומח עצם. המנה השנייה הכי יקרה היא פילה מוסר על תבשיל עדשים ירוקות ושום קונפי שעולה 89 ש"ח. רוב המנות הן סביב 60-70 ש"ח. נראה סביר יחסית לרמת המחירים המוצעת של הרצליה פיתוח.
אני הזמנתי את הקטנה עם תוספת המחיר הגדולה ביותר: טרטר בקר עם מח עצם ובייגל. התוספת לעסקית היא 25 ש"ח. אני מעריך שבערב המנה המקבילה כפולה בגודלה אבל בסה"כ זו הייתה מנה מכובדת למדי. היא הפתיעה מאד לטובה. הבשר היה איכותי ומתובל מצוין, בלי יותר מדי קשקושים: קצת צנוברים, קצת בצל אדום וזהו. הטחינה ששימשה כמצע לטרטר הושארה כמעט גולמית והייתה איכותית. הבייגל שקיבל צריבה נחמדה היה טעים ומח העצם היווה תוספת מעולה. מח טעים ביותר שנמרח אחר כבוד על הבייגל וסיפק לי ביסים מושחתים וטעימים.
העיקרית שבחרתי בה הייתה הקבב. קבב טורקי ופריקה עם תרד. מנה עיקרית שעולה 65 ש"ח. הגיעה מנה לא גדולה במיוחד. קציצות קבב שחומות על מצע של תבשיל פריקה עם תרד וכמה עלים ירוקים בצד כתוספת רעננות (פטרוזיליה ונדמה לי שכוסברה, בצל ירוק). העלים שהוגשו במנות של הקובייה היו מעניינים יותר (ריג'לה למשל) ותובלו טוב יותר כאילו היוו סלט נפרד למנות. כאן אלה היו סתם עלים ירוקים. לא נורא. מה שחשוב הוא שהקבבים עצמם והפריקה היו טובים מאד. הקבבים היו עסיסיים במיוחד (מרקם מצוין) ומלאי טעם. התבשיל היה טעים ומתובל היטב. לא ציפיתי לקבל מנת קבב מצטיינת במסעדה שקוראים לה רוזנברג בהרצליה פיתוח אבל קיבלתי. הפתעה טובה. הייתי שמח רק אם המנה הייתה מעט גדולה יותר. קחו עוד 5-10 ש"ח ותוסיפו עוד קציצה-שתיים ואולי עוד כף-שתיים של פריקה.
הארוחה הנ"ל הייתה משביעה בסה"כ למרות שהמנות לא היו גדולות במיוחד. להשלמת הפערים הזמנתי גם קינוח. קינוח ערבי-מזרח תיכוני מהיר הכנה וקליל. בואו נחשוב. מה זה יכול להיות?... כמובן שזה מלבי. המלבי כאן הוא חלבי להערכתי (המסעדה לא כשרה). הוא מוגש כאן עם פחות השקעה ומחשבה מההוא של הקובייה. נראה קצת כמו שליכטה של פנקוטה, לצד רבעי תאנים, חצאי ענבים ועל הכל - שברי אגוזים קלויים. בסה"כ עסק טעים וקליל, אם כי המלבי הזה היה מעט מתוק מדי לטעמי וגם המרקם היותר רך שלו פחות הצטיין. הטאץ' של העלים הירוקים במלבי של הקובייה שהוסיף רעננות ועניין היה חסר כאן. המלבי של רוזנברג עלה 36 ש"ח.
בסה"כ הופתעתי לטובה מרוזנברג. המנות שטעמתי היו טעימות ואיכותיות. אין לי מושג מי הכין לי את המנות (אם זה אותו בני דרקסלר או אחד הטבחים האחרים) אבל מי שעשה זאת עשה עבודה מדויקת וטובה. השירות, ביחס לסרוויס צהריים ראשון, היה יעיל וטוב. אני מקווה שהם יתפסו את הנישה שלהם במסגרת התחרות הלא קלה עם שלל המסעדות (המשעממות ברובן) של האזור. לא נראה לי שיהיה להם קשה למלא את המסעדה בצהריים. מעניין מה ילך שם בערבים..
וגם לרוזנברג חזרתי פעם שנייה, לפני עוד פגישה עסקית באזור...
עסקית שנייה ברוזנברג, 4 בספטמבר:
הפעם ישבתי על הבר. המסעדה הייתה די מלאה. משמח לראות.
תפריט העסקיות הורחב מעט ופה ושם השתנה..
לראשונה אכלתי את הצ'יזיק הטורקי (האח הטורקי של הצזיקי . מנה שמוגשת ללא תוספת עלות בעסקית. כמדומני זה היה מטבל לאבנה (ולא יוגורט) במקרה הזה, עם מלפפון, שום, שמן זית ותבלינים. מוגש עם חצי פיתה חרוכה על הגריל. פשוט, נעים וטעים.
לעיקרית בחרתי במנת טיבון טלה: טיבון טלה, תפו"א וסלט משוויה. מנה שעולה 75 ש"ח, כמחיר העסקית. אני ממעט להזמין טלה במסעדות, ודאי כזה שמגיע עם עצם, כמו צלעות או טיבון. ברוב המסעדות כאן זה יקר ולא מספק את הסחורה (הרבה שומן ובשר עשוי יתר על המידה). כאן הופתעתי לטובה. זו לא מנה ענקית, אבל במחיר שלה התמורה לכסף הייתה טובה מאד. מינון בשר/שומן טוב. מידת עשייה טובה (בשניים משלושת הנתחים זה היה מדיום. בשלישי זה היה מדיום-וול אבל הבשר היה רך וטוב). נהניתי מהמנה. כל המרכיבים שלה היו טעימים ומתובלים כמו שצריך. על סמך 3 המנות הבשריות שאכלתי בשתי הארוחות אני יכול לומר שלרוזנברג יש ספק בשר טוב ומישהו יודע כאן לטפל בו היטב.
נותר לי גם זמן למתוק.
הנהיגו כאן מנהג מבורך בעסקיות הצהריים של קינוח מוקטן במחיר מוקטן עוד יותר. קינוחים קטנים בעלות של מ-7 עד 12 ש"ח. הלוואי וכל המסעדות כאן יעשו את זה.
בחרתי בבסבוסה, שכיאה לעוגת סולת שהוטבלה בסירופ סוכר, הייתה מתוקה, אם כי לא מתוקה מדי. היא הוגשה עם כדור גלידת וניל טוב. סיום מתוק וראוי לעוד עסקית טובה.
כך או כך, אני מאחל הצלחה גם לקובייה וגם לרוזנברג. אם שתיהן תשמורנה על הרמה שחוויתי ועל התמורה הטובה לכסף שקיבלתי, אני אופטימי לגביהן.
בשתיהן ביקרתי החודש והדמיון הקולינרי על אף השונות הגאוגרפית הביא אותי לחבר את שתיהן לכדי פוסט אחד. למרות האופי השונה בין שני האזורים יש לדעתי נקודת דמיון בולטת נוספת. שניהם יחסית קפאו על שמריהם מבחינה קולינרית. שוק התקווה לא התפתח כמו שווקים אחרים ולמרות השיפוץ שלו לא נפתחו בתוכו מקומות חדשים ורעננים (איפה הוא ואיפה שוק הכרמל למשל). הרצליה פיתוח הוא אזור עסקי גדול והייטקי, אבל היצע המסעדות שבו כמעט לא השתנה בשנים האחרונות והוא יחסית שמרני. ב-5 שנים האחרונות כמעט לא נפתחו בו מסעדות מעניינות (גרקו בתחילת השנה היא יוצאת דופן, וגם היא לא מחדשת אלא רק סניף שני של המסעדה היוונית מצפון תל אביב).
הקובייה - מסעדת שוק שמפיחה תקווה בשוק התקווה...
קראתי על קיום המסעדה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק ואח"כ גם בכתבת יח"צ בהארץ. תיאור המנות והרזומה של השף סקרן אותי, אז ביום שישי שעבר, ה-17 בספטמבר, קפצתי בצהריים לשוק התקווה לסיבוב קניות ועל הדרך לסבב טעימות בקובייה. המסעדה נמצאת ברח' הודייה, סמטה צדדית של מתחם השוק. מי שפתח אותה הוא בחור בשם שי אלפסי שקראתי שהיה מנהל תפעולי אצל צביקי עשת (גרקו). הוא גייס כשף בחור בשם ג'לאל סאלם (*), במקור מכפר מנדא בגליל, שעליו קראתי שעבד אצל שגב (לא כל אחד מושלם) ועשה סטאז'ים אצל רובושון (ז"ל) ואצל מאיר אדוני (יבדל"א) בכתית. הם בנו תפריט של מנות שוק ערביות-ישראליות עם חומרי גלם שמגיעים מהשוק הצמוד.
הגעתי בסביבות 12:30. לשמחתי היה לי מקום ומסתבר שבאתי בזמן כי 20 דקות אחרי כבר היה צריך להמתין לכזה.
ישבתי בשולחן קרוב ליציאה ומאוורר שחור עשה לי נעים. החלל פתוח, צבעוני ונעים. יש בר שצופה לסמטה ושולחנות שמפוזרים מסביב. מוזיקה ערבית מתנגנת ברקע. שמח ונחמד.
התפריט כולו מתכתב עם השוק ועם שווקים מפורסמים אחרים בארץ. המנות הקטנות מקוטלגות לפי מספרי בסטות בשוק. המנות הבינוניות והגדולות נקראות על שמות שווקי האוכל המרכזיים בארץ: הכרמל, מחנה יהודה, לוינסקי, רמלה לוד, הבדואי, ואדי ניסנס, עכו העתיקה וגם כמובן התקווה. התמחור - זול למדי נכון לעכשיו. מנות קטנות של 20 ומשהו עד 30 ומשהו ש"ח. מנות גדולות שהיקרה שבהן עולה 62 ש"ח. גם תפריט השתייה והאלכוהול זול יחסית למוכר כאן, כולל תפריט שמכונה "המשולבים שלנו" שנשען על משקאות עראק שונים. אין כאן תעודת כשרות, אבל לא מערבבים כאן בשר עם חלב. התפריט בשרי והקינוחים הם פרווה.
תחילה הזמנתי קוקטייל בשם איפה הימים שכלל טקילה לבנה, ליקר תפוזים, ראשד ואבטיח. 28 ש"ח זה מחיר בהחלט זול לקוקטייל בימינו. היה חביב, מרענן אבל קצת מתוק מדי לטעמי. חסר לי איזה ביטר שיספק מרירות. אין תמונה. הקוקטייל הוגש בכוסית קצת מפונפנת שלטעמי לא ממש מתאימה למסעדת שוק.
החלטתי לוותר על מנה גדולה ולהסתפק בשתיים קטנות, שהסתבר שלא היו קטנות כלל.
המנה הראשונה "הקטנה" הייתה עראיס שמכונה כאן בסטה 63. כנראה מנת חובה היום בכל מסעדה שעושה מטבח ערבי. יש כאן רבעי פיתה דקה ממולאת בבשר בקר טחון. העסק נצרב על הגריל ומוגש כאן עם עמבה, טחינה, עגבניות פיקנטיות ושלל עלים ירוקים מהשוק. עראיס טוב מאד שעלה 38 ש"ח. בשר מתובל מעולה. סלט רענן, טרי שבטריים וטעים מאד. טחינה ועמבה מצוינות. המינוס היחיד היה שהפיתה בחלקה נצרבה/נשרפה טיפה יותר מדי, אבל זה לא קלקל את הטעם הסופי. עראיס מהטובים..
המנה "הקטנה" השנייה הייתה בוריקה שמכונה כאן בסטה 13. בוריקה מעורב עם ביצה לצד בצל כבוש בסומק, טחינה לבנה, קרם מעושן של חציל, ירוקים, עריסה ועמבה. מנה מכובדת ולא באמת קטנה שעלתה 32 ש"ח. קראתי שאת עלה הסיגר של הבוריקה עושה אמא של הבעלים. המילוי הוא של חלקי פנים שונים (מעורב). עוד מנה שעשויה במקצועיות ומתובלת ביד טובה מאד. כל האלמנטים היו עשויים כמו שצריך וטעימים. טיגון מצוין ונטול עודפי שמן של הסיגר הדקיק. מילוי טעים. המינוס היחיד שאני יכול לחשוב עליו - המילוי טחון. כמעט קרמי. הייתי מעדיף מילוי יותר גס עם חתיכות ונתחי חלקי פנים לעיסים. אבל עדיין - מנת בוריקה משובחת ביותר.
התחשק לי גם קינוח והזמנתי את המלבי. (הקינוח השני בהיצע הוא קדאיף ופירות העונה). הקינוחים כאמור צריכים להיות פרווה ולכן המלבי הוא טבעוני. לא על בסיס חלב. המנה כאן היא מלבי מפורק (מעריך שעל בסיס קרם קוקוס). עם פירות שונים (תאנים, פסיפלורה, פטל), שברי בוטנים מלוחים ועלים ירוקים טריים כמו נענע וזעתר פרסי. מסתבר שגם מלבי טבעוני יכול להיות נהדר. הכל כאן היה פשוט מצוין. תיבול מדויק. מתיקות עדינה ולא משתלטת. רעננות נחמדה של הירוקים. מליחות וקראנץ' של הבוטנים. אחלה מלבי. עלה 26 ש"ח. שווה.
איזה מקום כיפי זה הקובייה. הפתעה גדולה לטובה. כן ירבו מסעדות כאלה. מצד אחד זו מסעדה פשוטה ולא יומרנית אבל מצד שני יש בה טאץ' יצירתי וחשיבה מחוץ לקופסה. והכי חשוב - טעים בה. נהניתי מכל מה שטעמתי והתמורה לכסף הייתה טובה מאד. זה מקום שללא ספק משדרג ומרענן את ההיצע הקולינרי של שוק התקווה. סיבה טובה לעשות סיבוב בשוק התקווה במקום בשוק הכרמל. אני בהחלט אחזור לכאן בקרוב לנסות עוד מנות מסקרנות. שרק ימשיכו כך.
הנה חזרתי. זה היה זריז...
קפיצה שנייה לקובייה - צהרי שישי 31/08
הפעם קפצתי עם סיון, שותפתי לשעבר, לנשנושי צהריים. הגענו ב-12:30 ולשמחתנו היה מקום. למרות שהיו 2-3 שולחנות פנויים (יתמלאו בהמשך) ישבנו על הבר שצמוד למטבחון בו ג'לאל סאלם מקפיץ, מתבל ומצלחת. היה קצת חם והווליום שבוקע מהרמקולים (מוזיקה של כפיים: מזרחית, ערבית, יוונית וכו') גבוה במיוחד צמוד למטבח, אבל היה לנו כיף.
ג'לאל נחמד וחברותי. היה כיף לצפות בו מתקתק עבודה (הוא נראה לגמרי רגוע גם כשהמסעדה מלאה בסועדים. יש לו שם 2 טבחים נוספים שעוזרים). בין הקפצה לצלחות הוא קפץ פעם אחת להביא תאנים טריות מדוכן בשוק (איזה כיף זה לטבח שיש לך שוק צמוד מלא בחומרי גלם טריים וטובים). היה לו גם זמן לקראת הסוף להשיק אתנו צ'ייסרים של ערק. שאלתי אותו אם הוא קרא את הביקורת שפורסמה עליהם אתמול במאקו והוא אמר שלא. שהוא לא אוהב לקרוא ביקורות. אמרתי לו שכדאי לו כי הם יוצאים מצוין מהביקורת, למרות המוניטין של "ביצה עלומה" כמבקר ציניקן וקוטל.
הזמנתי את "ערק היום": בקבוק קטן של ערק, אשכוליות אדומות ונענע (אפשר להוסיף אבטיח או אננס עליהם ויתרתי). מרענן וטעים. 18 ש"ח לכוס (שתיתי שתיים). סיון שתתה את "מר ג'ין", על בסיס ג'ין וקמפרי שעלה 34 ש"ח (2 ש"ח יותר מהתפריט שצילמתי לפני שבועיים, ובכל מקרה מחיר זול יחסית לאלכוהול בת"א). היא נהנתה.
המנה הראשונה שהזמנתי היא מנה מהספיישלים (בסטה 101) שלשמחתי ביצה עלומה טעם אותה והתמוגג וכך ידעתי על קיומה: קובנייה. מנת הקובה הערבייה הקלאסית של בשר נא שמקובב לצורת קובה. כאן מדובר בקציצות נאות של שייטל בקר קצוץ וסולת, עם אריסה ביתית ולימון כבוש. יחד על הצלחת, טחינה שחורה (מקליפת חציל קלוי), שמן מתובל, עלי תרד וריג'לה, פרוסות דקיקות של צנונית וגרגרי רימון. עסק מענג שעולה 42 ש"ח ושווה לחלוטין כל פרוטה. מנה מה זה טעימה. תיבול מדויק של כל רכיב ורכיב. טעמים חזקים ונוכחים. מנת בשר קיצית משובחת ביותר. אני הייתי מוציא אותה מהספיישלים ומכניס אותה מהר לתפריט הרגיל...
מנה נוספת שסיון הזמינה: סביח מפורק (בסטה 57). חציל פריך, ביצה קשה, קוביות עגבנייה, מלפפון כבוש, עלי ארוגולה ופטרוזיליה (גם בזיליקום סגול), טחינה ועמבה. 32 ש"ח. פיתה מוגשת בצד. לטעמי מיותרת לגמרי. לא צריך אותה כאן. זו מנה צמחונית טעימה לאללה. גם כאן כל מרכיב עשוי כמו שצריך וטעים לכשעצמו ((החציל מעולה. המלפפון הכבוש גם) והמכלול מצוין. הדבר היחיד שאולי הייתי משנה כאן זה את עניין הביצה הקשה. הייתי עושה אותה חצי קשה, כך שהחלמון היה עדיין טיפה נוזלי והצבע הצהוב היה מודגש. זה כמובן יותר יפה לעין מחלמון ביצה קשה אפרפר וגם יותר טעים לדעתי.
המנה השנייה שאני אכלתי. עוד מנה בשרית שמוגדרת כמנה קטנה. בסטה 79: פרחי שייטל שבדרך כלל מוגשים כאן על מצע של פיתה והפעם הוגשו על מצע של שלל ירקות, עלים ופירות. מלבד "פרחי השייטל" הנא, היו כאן תאנים, גרגרי חומוס, צנוברים, עלים ירוקים, פרוסות צנונית שעוצבו כקעריות קטנות ובתוכן זלף קאסם קרם שחור מעושן (עשוי מקליפות חציל, בצל שרוף ועוד), קרם או איולי פפריקה ופלפלים, בלסמי מצומצם וכנראה עוד רכיב או שניים ששכחתי. היה כאן בלגן מאורגן. אין ספק שרואים במנה הזו את ההשפעה של מאיר אדוני... המנה הייתה מהנה וטעימה מאד על כל רכיביה. המינוס היחיד היה שהטעם המתקתק היה קצת דומיננטי מדי כאן. אישית חסרה לי פיקנטיות שתקפיץ את הטעמים. (למשל לעשות את האיולי חריף). כך או כך זו עוד מנת בשר קיצית קלילה ועשויה מצוין.
כמו שאפשר להבין מהתמונות ומהתיאורים שלי, נהניתי מאד שוב מהארוחה הזו. כמו בארוחה הראשונה שלי, הסתפקנו בשתי מנות "קטנות" כל אחד ויצאנו שבעים לחלוטין. החשבון הסתכם ב-212 ש"ח, כולל האלכוהול. זול בהחלט ביחס למקובל בשוק (השוק הקולינרי התל אביבי. לא שוק התקווה). בפעם הבאה לא תהיה לי ברירה להזמין את אחת מהמנות הגדולות...
בינתיים הנה כמה מנות של סאלם מהארוחה המוצלחת בקפה הודיה (8 בפברואר):
מוס שוקולד. מהטובים שאכלתי. לא פחות.
בקיצור. אני מקווה שהקובייה וקפה הודיה יישמרו על הרמה, האוכל האיכותי, השמח והטעים, למרות שבמקרים כאלה הרבה פעמים באה נפילה. ימים יגידו...
(*) דיווח טרי מה-3 במאי: חזרתי לקפה הודיה. ישבנו 3 חברים ביום שישי בצהריים. התפריט השתנה לגמרי והפך לתפריט בית קפה סטנדרטי. הביצועים והשירות היו רעים למרבה הצער. אוכל לא מספיק טוב. מאפים לא טובים (לחמג'ון מעליב למדי - קטנטן ויבשושי). מטבלים סתמיים. גם התפוסה של 2 המסעדות האחיות הייתה חלשה ביחס לביקורים הקודמים שלי. אם הם לא יביאו מישהו שינהל שם את המטבחים במקצועיות אני לא חושב שהם יחזיקו מעמד הרבה זמן וחבל, כי ההתחלה הייתה מוצלחת מאד. ג'לאל סאלם אגב חזר לבשל בטוטו.
רוזנברג - מסעדת שף ערבית-ישראלית עם השם הכי אשכנזי אירופאי שיש...
עוד מסעדה חדשה לגמרי (נפתחה בתחילת אוגוסט) שמגישה אוכל ערבי-ישראלי ושכמו קודמתה מנסה להפיח רוח חיים באזור שלא ממש התקדם קולינרית בשנים האחרונות, הרצליה פיתוח. אמנם יש שם שפע של מסעדות לשירות עובדי האזור אבל רובן ככולן לא ממש מעניינות. יש כאן לא מעט מסעדות וותיקות, בתי אוכל, כמה אסייתיות ויפניות לעובדי האזור, כמה מסעדות בשרים ומזללות. אבל מבין המסעדות החדשות שנפתחו כאן ב-5 שנים האחרונות אני לא זוכר מסעדה אחת באמת מעניינת ששווה את היציאה מתל אביב.
מסעדת רוזנברג, שנקראת על שם הבעלים שלה, בחור בשם אבי רוזנברג, ולמרות שמה האירופאי-אשכנזי, היא מציעה דווקא תפריט ערבי-ישראלי. השף הוא בחור בשם בני דרקסלר, עם עבר בדוד ויוסף וביפו תל אביב, שבנה תפריט עם מנות מהמטבח הערבי. המסעדה ממוקמת ברח' משכית, ליד לא מעט מסעדות אחרות שמשרתות את עובדי האזור. היא נמצאת בחלל שאכלס במשך לא מעט שנים את הקונדיטוריה של מזרין.
ביום ג', ה-22 באוגוסט, הייתה לי פגישת צהריים בפיתוח שלאחריה תכננתי לאכול דווקא בגרקו. במקרה עברתי ליד רוזנברג וראיתי שהיא נפתחה גם לעסקיות צהריים. הסתבר שזה היה סרוויס הצהריים הראשון שלה. ישבתי באחד השולחנות בחלל המרכזי שמכיל גם בר די גדול. יש מפלס עליון שכולל מקומות ישיבה נוספים. החלל מאד פשוט, כמעט נקי לחלוטין, למעט הרצפה הצבעונית. בעיניי קצת משעמם ונקי מדי. להפתעתי בזמן הארוחה הזו המסעדה התמלאה די יפה בסועדים, למרות שזו הייתה העסקית הראשונה שלהם. יש לציין שלא מעט נותני שירות הסתובבו בשטח ודאגו שהמשמרת הראשונה הזו תעבור בשלום. לפחות בארוחה שלי וממה שהבחנתי משכניי, העניינים תפקדו היטב.
העסקית (נכון לעכשיו. לא אופתע אם יהיו שינויים) כוללת מנה קטנה ומנה גדולה במחיר הגדולה. למעשה יש רק מנה קטנה אחת ללא תוספת עלות: ירקות פחם, טחינה הר ברכה וחצי פיתה. שאר הקטנות מחייבות תוספת עלות של 16-25 ש"ח. יש גם אלכוהול צהריים מוזל: יין לבן (איטלקי), יין אדום (צרפתי) ב-25 ש"ח לכוס. כוס בירה סטלה או טובורג ב-10 ש"ח. (לא יזיק לחזק את היצע הבירות). מחירי המנות הגדולות נעים מ-52 ש"ח לסלט של חסות (עם תמרים, סלקים, טחינה גולמית וגבינות מכבים. אישית אני חס על האנשים שמסתפקים בחסות כמנה עיקרית) ל-109 ש"ח למנת אנטריקוט עם תפ"א בצל ומח עצם. המנה השנייה הכי יקרה היא פילה מוסר על תבשיל עדשים ירוקות ושום קונפי שעולה 89 ש"ח. רוב המנות הן סביב 60-70 ש"ח. נראה סביר יחסית לרמת המחירים המוצעת של הרצליה פיתוח.
אני הזמנתי את הקטנה עם תוספת המחיר הגדולה ביותר: טרטר בקר עם מח עצם ובייגל. התוספת לעסקית היא 25 ש"ח. אני מעריך שבערב המנה המקבילה כפולה בגודלה אבל בסה"כ זו הייתה מנה מכובדת למדי. היא הפתיעה מאד לטובה. הבשר היה איכותי ומתובל מצוין, בלי יותר מדי קשקושים: קצת צנוברים, קצת בצל אדום וזהו. הטחינה ששימשה כמצע לטרטר הושארה כמעט גולמית והייתה איכותית. הבייגל שקיבל צריבה נחמדה היה טעים ומח העצם היווה תוספת מעולה. מח טעים ביותר שנמרח אחר כבוד על הבייגל וסיפק לי ביסים מושחתים וטעימים.
העיקרית שבחרתי בה הייתה הקבב. קבב טורקי ופריקה עם תרד. מנה עיקרית שעולה 65 ש"ח. הגיעה מנה לא גדולה במיוחד. קציצות קבב שחומות על מצע של תבשיל פריקה עם תרד וכמה עלים ירוקים בצד כתוספת רעננות (פטרוזיליה ונדמה לי שכוסברה, בצל ירוק). העלים שהוגשו במנות של הקובייה היו מעניינים יותר (ריג'לה למשל) ותובלו טוב יותר כאילו היוו סלט נפרד למנות. כאן אלה היו סתם עלים ירוקים. לא נורא. מה שחשוב הוא שהקבבים עצמם והפריקה היו טובים מאד. הקבבים היו עסיסיים במיוחד (מרקם מצוין) ומלאי טעם. התבשיל היה טעים ומתובל היטב. לא ציפיתי לקבל מנת קבב מצטיינת במסעדה שקוראים לה רוזנברג בהרצליה פיתוח אבל קיבלתי. הפתעה טובה. הייתי שמח רק אם המנה הייתה מעט גדולה יותר. קחו עוד 5-10 ש"ח ותוסיפו עוד קציצה-שתיים ואולי עוד כף-שתיים של פריקה.
הארוחה הנ"ל הייתה משביעה בסה"כ למרות שהמנות לא היו גדולות במיוחד. להשלמת הפערים הזמנתי גם קינוח. קינוח ערבי-מזרח תיכוני מהיר הכנה וקליל. בואו נחשוב. מה זה יכול להיות?... כמובן שזה מלבי. המלבי כאן הוא חלבי להערכתי (המסעדה לא כשרה). הוא מוגש כאן עם פחות השקעה ומחשבה מההוא של הקובייה. נראה קצת כמו שליכטה של פנקוטה, לצד רבעי תאנים, חצאי ענבים ועל הכל - שברי אגוזים קלויים. בסה"כ עסק טעים וקליל, אם כי המלבי הזה היה מעט מתוק מדי לטעמי וגם המרקם היותר רך שלו פחות הצטיין. הטאץ' של העלים הירוקים במלבי של הקובייה שהוסיף רעננות ועניין היה חסר כאן. המלבי של רוזנברג עלה 36 ש"ח.
בסה"כ הופתעתי לטובה מרוזנברג. המנות שטעמתי היו טעימות ואיכותיות. אין לי מושג מי הכין לי את המנות (אם זה אותו בני דרקסלר או אחד הטבחים האחרים) אבל מי שעשה זאת עשה עבודה מדויקת וטובה. השירות, ביחס לסרוויס צהריים ראשון, היה יעיל וטוב. אני מקווה שהם יתפסו את הנישה שלהם במסגרת התחרות הלא קלה עם שלל המסעדות (המשעממות ברובן) של האזור. לא נראה לי שיהיה להם קשה למלא את המסעדה בצהריים. מעניין מה ילך שם בערבים..
וגם לרוזנברג חזרתי פעם שנייה, לפני עוד פגישה עסקית באזור...
עסקית שנייה ברוזנברג, 4 בספטמבר:
הפעם ישבתי על הבר. המסעדה הייתה די מלאה. משמח לראות.
תפריט העסקיות הורחב מעט ופה ושם השתנה..
לראשונה אכלתי את הצ'יזיק הטורקי (האח הטורקי של הצזיקי . מנה שמוגשת ללא תוספת עלות בעסקית. כמדומני זה היה מטבל לאבנה (ולא יוגורט) במקרה הזה, עם מלפפון, שום, שמן זית ותבלינים. מוגש עם חצי פיתה חרוכה על הגריל. פשוט, נעים וטעים.
לעיקרית בחרתי במנת טיבון טלה: טיבון טלה, תפו"א וסלט משוויה. מנה שעולה 75 ש"ח, כמחיר העסקית. אני ממעט להזמין טלה במסעדות, ודאי כזה שמגיע עם עצם, כמו צלעות או טיבון. ברוב המסעדות כאן זה יקר ולא מספק את הסחורה (הרבה שומן ובשר עשוי יתר על המידה). כאן הופתעתי לטובה. זו לא מנה ענקית, אבל במחיר שלה התמורה לכסף הייתה טובה מאד. מינון בשר/שומן טוב. מידת עשייה טובה (בשניים משלושת הנתחים זה היה מדיום. בשלישי זה היה מדיום-וול אבל הבשר היה רך וטוב). נהניתי מהמנה. כל המרכיבים שלה היו טעימים ומתובלים כמו שצריך. על סמך 3 המנות הבשריות שאכלתי בשתי הארוחות אני יכול לומר שלרוזנברג יש ספק בשר טוב ומישהו יודע כאן לטפל בו היטב.
הנהיגו כאן מנהג מבורך בעסקיות הצהריים של קינוח מוקטן במחיר מוקטן עוד יותר. קינוחים קטנים בעלות של מ-7 עד 12 ש"ח. הלוואי וכל המסעדות כאן יעשו את זה.
בחרתי בבסבוסה, שכיאה לעוגת סולת שהוטבלה בסירופ סוכר, הייתה מתוקה, אם כי לא מתוקה מדי. היא הוגשה עם כדור גלידת וניל טוב. סיום מתוק וראוי לעוד עסקית טובה.
כך או כך, אני מאחל הצלחה גם לקובייה וגם לרוזנברג. אם שתיהן תשמורנה על הרמה שחוויתי ועל התמורה הטובה לכסף שקיבלתי, אני אופטימי לגביהן.
כותב מקסים. אהבתי מאוד
השבמחקתודה רבה!
מחקאחלה סקירה, אבל הרקע בסלולר נוראי. ממש קשה לקרוא
השבמחקתודה!
מחקלגבי הרקע: אצלי בנייד זה סביר.
תמיד אפשר להיכנס לגירסת האינטרנט. בדף למטה יש קישור עליו רשום - הצג את הגירסה לאינטרנט. אז הרקע הוא אפור ואפשר גם להגדיל את הכתב.