היום השלישי והאחרון שלי באתונה.
אחרי ארוחת הטעימות המעולה ב-Funky Gourmet בערב שלפני חיכתה לי עוד מסעדה ממושלנת, הפעם בצהריים, בנמל פיראוס שמרוחק כ-20 דקות נסיעה במטרו מאתונה עצמה. פסחתי על ארוחת בוקר והסתפקתי בקפה יווני כהלכתו, ב-Mokka Speciality Coffee. בית קפה עם מסורת של 4 דורות, שקיים מאז 1922, שמפעיל גם בית קליית קפה עם מרכז הדרכה צמוד. הקפה מצוין. סמיך, חזק ומעורר כמו שצריך.
אחרי הקפה עשיתי סיבוב בוקר במתחם האגורה (Agora) ומקדש הפייסטוס ולאחר מכן שמתי פעמיי במטרו לכיוון פיראוס.
את ארוחת הצהריים הזמנתי מראש לשעה 13:30, אבל משום מה חשבתי שזה הוזמן ל-12:30 ולכן הגעתי לפיראוס די מוקדם. תכלס - אין יותר מדי מה לראות שם. עיר די סתמית, כולל אזור המרינה. העברתי איכשהו את הזמן עד 12:45, אז כבר הייתי ליד המסעדה והחלטתי לנסות להיכנס לפני הזמן. זה היה קל. המסעדה הייתה ריקה לגמרי בשעה הזו. המסעדה המדוברת: Varoulko Seaside, מסעדת כוכב מישלן וותיקה שנחשבת לאחת ממסעדות הדגים הטובות ביוון.
Varoulko Seaside - ארוחת צהריים מהים על הים:
מסעדת דגים ופירות ים מפורסמת שחוגגת השנה 30 שנות פעילות בהנהגתו של השף Lefteris Lazarou. פירוש המילה Varoulko ביוונית הוא כננת (מכשיר להרמה או גרירה בעזרת חבל. למשל להרמת עוגן של ספינה). משנת 2014 המסעדה יושבת ממש על הים, על המזח, במרינת Mikrolimano בפיראוס. היא זכתה בכוכב מישלן כבר בשנת 2002, בזכות תפריט הדגים ופירות הים שלה, והייתה המסעדה הראשונה ביוון שמגישה אוכל יווני וזכתה לכוכב. המסעדה יושבת בשני מבנים שונים. אחד מהם יושב צמוד לים (ה-Seaside) ומכיל את חלל הישיבה המרכזי. השני, מעבר לכביש, כולל את המטבח, את הבר (ואת השירותים). המלצרים צריכים לחצות את הכביש עם כל מנה. לא פשוט. (זה אגב קיים בעוד כמה מסעדות חוף באותו רחוב).
חלל הישיבה המרכזי שצמוד לים הוא מאד פשוט ומואר. שום דבר שמשדר יוקרה. כל הצד שפונה לים ולמזח בנוי מחלונות זכוכית גדולים. אני ישבתי בשולחן שצמוד לחלון. כשהגעתי הייתי כאמור לבד, ודקה אחרי הגיעה חבורת יפנים. בדקות הבאות יגיעו עוד כמה סועדים, במיוחד תיירים (שמעתי צרפתית, אנגלית וגרמנית). אחרי שעה 14:00 התחילו לבוא סועדים מקומיים לא מעטים, רובם היו מחויטים ונראה שהם אנשי עסקים שבאו ל-lunch מוקפד. כשיצאתי המסעדה הייתה די מלאה.
על כל השולחנות ניצב בקבוק שמן זית כתית מעולה מושקע ויפה. בהמשך ייעשה שימוש בשמן הזית.
תפריט הצהריים שונה מתפריט הערב. בשני התפריטים כמעט כל המנות הן מנות מהים, של פירות ים ודגים. בצהריים יש למשל מרקים (סביב 10 יורו למנה), מנות ראשונות קרות (13-14 יורו), מנות ראשונות חמות (רובן באזור 15-16 יורו), מנות עיקריות (רובן 30 יורו). יש גם אופציה להזמין ארוחת צהריים של "המלצת השף". ההצעה הייתה של 4 מנות שעלו סביב 60 יורו. אמרתי למנהל המסעדה שהגיע לפרט לי את האופציות שאני סומך על השף... בחזירותי הוספתי מנה חמישית שנפשי חשקה בה שבדיעבד הייתה מיותרת, היות וכל 4 המנות היו נדיבות וגדולות יותר ממה שחשבתי שתהיינה.
התחלתי בלחם. תוספת של 1.50 יורו. הלחמניות סתמיות. ממש. מה שהציל את הלחם הוא אותו שמן זית מצוין וזיתים שחורים נהדרים שהוגשו לצדו. הזמנתי גם כוס יין לבן יבש, שרדונה (יווני כמובן) שעלה 8 יורו.
המנה הראשונה על פי הצעת השף הייתה המרק. מרק דגים מציר דגים, עגבניות וירקות, עם נתחי דג ים לבן. לא ממש זוכר איזה דג. את המרק הגיש לי השף Lefteris Lazarou בעצמו, כולל טקס הזלפת שמן הזית. האיש נראה כמו דוד יווני מבוגר וחביב, עם רעמת שיער אפורה-לבנה מתולתלת ושפם לבן גדול. זה נחמד שהשף יוצא מהמטבח ומגיש בעצמו מנה. ודאי שף מפורסם (לפחות ביוון) של מסעדת מישלן נחשבת (לא זוכר שף ישראלי שאי פעם עשה זאת). בהמשך, כשהגיעו למסעדה כמה קודקודים מקומיים הוא בעיקר הסתובב ולחץ ידיים (כולל את זו שלי על הדרך). המרק היה פשוט למדי, משיי, די סמיך וטעים מאד. אין אפס. דגים טריים מעולים לא צריכים טיפול מסובך. עלות המרק הייתה 10 יורו.
המנה השנייה הייתה מנת ההתחזרות שלי שכאמור לא הייתה חלק מהמלצת הצהריים של השף: מנה קרה של תמנון מעושן עם סלט של עולש בר (ביוונית Stamnagathi) מוקפץ במרינדה. מה אני אעשה, התחשק לי תמנון וזה היה היחיד שהזדמן לי לאכול באתונה. זו מנה שעלתה 14 יורו. שוב, מנה נדיבה בהחלט וכמובן שטעימה מאד, עם תמנון עשוי כהלכה וטעמים מעושנים וחמצמצים טובים מאד.
כשיושבים "על הים" אפשר ליהנות מהטבע...
מנה שלישית שלי (מנה שנייה בהצעת השף): מנה ראשונה חמה של ברבוניות. זו מנה שתומחרה ב-14 יורו. פילה ברבוניות שמונח על פרוסה דקה ופריכה (מהטיגון) של לחם מחמצת, מוגש לצד 4 קרמים (אפונה, ריבת עגבניות, גזר וחציל מעושן). מנה טובה מאד. דגים נהדרים. קרמים טובים ומדויקים. שוב - מנה פשוטה למדי אבל מבוצעת מעולה.
מנה רביעית (ושלישית בהצעת השף): מנה של קלמרי צרוב בגריל עם ביצי דגים, חסה צלויה וג'לי אוזו. כל זה הוגש על מצע של יוגורט יווני סמיך ומעולה. הכדורונים העגולים הם זרעי חרדל מוחמצים שהוסיפו עוקץ נהדר. זו הייתה מנה מעולה. קצת יותר מתוחכמת מקודמותיה, עם שילובי טעמים ומרקמים נהדרים. כשאני כותב את השורות הללו בא לי לחזור עכשיו לפיראוס ולהזמין אותה שוב.
ג'לי של אוזו: נחמד מאד.
המנה החמישית (והרביעית מהצעת השף): דג היום עם קרם ארטישוק ירושלמי, אותם זרעי חרדל מוחמצים מעולים ופלפל גרוס עם קקאו. מנה שתומחרה ב-22 יורו. הדג הוא לפי ההיצע היומי. במקרה הזה מדובר בדג ג'ון דורי. דג שנחשב לאחד מדגי המאכל הטריים המשובחים בים. זה אכן היה דג נפלא. עסיסי וטעים ביותר. קרם (או מוס) הארטישוק הירושלמי היה הכי טעים שטעמתי. (ואני מבשל פירה ארטישוק ירושלמי טוב מאד בעצמי ומאד אוהב את הירק הזה). אין לי מושג מה הסוד. בכל מקרה, מנת דג מושלמת.
בשלב הזה הייתי מפוצץ לגמרי. בהחלט אכלתי יותר מדי. עם 4 המנות שהוגשו וגודלן, בהחלט אפשר הייתי צריך לוותר על מנת התמנון המעושן. מזל שקצב הוצאת המנות לא היה מהיר במיוחד, והארוחה כולה נמשכה כמעט שעתיים, ולכן עמדתי במשימה בגבורה. כולל קינוח שאוטוטו מגיע...
הקינוחים כולם מתומחרים ב-10 יורו בלבד. השף-קונדיטור הוא Theodoros Moysidis, כך על פי תפריט הקינוחים. הזמנתי מנה שנקראת "Ekmek": קדאיף, פרפה פיסטוק, קרם תפוזים וסורבה מסטיקה. המנה הוגשה ע"י המלצרית שמזגה קרח יבש עם על מצע של תבלינים ועשבים כי לייצר עשן ארומטי (ארומה של תבלינים). אפקט נחמד אם כי כבר די שחוק. הקינוח היה מעולה. עם מתיקות מאוזנת היטב ושילובי מרקמים מוצלחים. המצטיינים היו הסורבה ופרפה הפיסטוק.
יצאתי מהארוחה ב-Varoulko Seaside מפוצץ לגמרי. נהניתי מאד. היה נחמד מאד לשבת מול הים (למרות שאת רוב הנוף חוסמות הסירות שעוגנות במזח). השירות היה טוב מאד, חביב ולבבי, אם כי לא "שירות ממושלן". לא טרחו למשל להבריש כל פירור אחרי כל מנה (אם כי סכו"ם כן החליפו). מנות הדגים ופירות הים היו ברובן די פשוטות. לאו דווקא מנות טיפוסיות למסעדת מישלן. מנות בלי הרבה רעש וצלצולים, בלי גיבוב של המון מרכיבים וטכניקות מתקדמות בכל מנה ומנה. אבל, כולן היו טעימות מאד ומבוצעות לעילא. ברור שחומרי הגלם כאן הם הטובים ביותר בתחום יצורי הים. כארוחת דגים ושרצים שלמה זו אולי הארוחה הטובה ביותר שאכלתי (ודאי ב-top 3).
בערב חשבתי שאוותר על ארוחה ורק אנשנש איזה סנדוויץ' קטן. באזור 21:00 נהייתי בכל זאת קצת רעב, תוך כדי סיבוב ערב בשכונה. אחרי כל האוכל היווני, המסורתי, המודרני והממושלן, התחשק לי Good Old ג'אנק פוד באיכות סבירה פלוס עם איזו בירה בצד. בדקתי כל מיני ברים שמגישים אוכל בקרבת המלון ולבסוף נכנסתי לבר יין-מסעדה בשם Warehouse שמוקם כ-15 דקות הליכה מזרחית מהמלון שלי, בשכונת אקסרכיה (Exarcheia). מקום שאיתרתי ב-Google Maps ואחרי שגיגלתי עליו וקראתי ביקורות טובות החלטתי לנסות לקפוץ בתקווה שיהיה שם מקום פנוי. המקום היה מלא בצעירים מקומיים (30 פלוס) שחלק גדול ישב בחוץ, ולי נמצא מקום על הבר בפנים.
Warehouse הוא בר יין ואוכל שכונתי וטרנדי. הוא נפתח ב-2014 וקראתי שהם פתחו עוד "מחסן", Warehouse CO2, לפני כחצי שנה באזור Syntagma. מלבד תפריט יין מכובד, יש גם בירות וקוקטיילים. הזמנתי בירה ובורגר. החל עצמו חביב אבל השירות היה די רע. לא באמת התחשק להם להתייחס לתייר הבודד שנחת עליהם והם נתנו עדיפות לחבורות המקומיים, שחלקן נראו כלקוחות קבועים לפי יחס הברמנים/מלצרים. בסוף זכיתי לקבל את הבירה שלי ובהמשך גם את הבורגר. זו הבירה מהחבית. דווקא לאגר גרמני.
וזה הבורגר. בורגר בקר עם צ'אטני בייקון וצ'דר, לצד סלט קולסלו. הבורגר היה טעים מאד. משום מה את פנים הלחמנייה הם צרבו/חרכו על הגריל קצת יותר מדי, אבל הסה"כ היה טוב. בקיצור - יחד עם הבירה זה סגר לי היטב את הפינה. חזרתי למלון עייף ויגע כדי לישון טוב לפני טיסת הבוקר בחזרה לארץ.
נהניתי מאד מאתונה. העיר עצמה, למרות חלקים ושכונות פחות אטרקטיביות ומעט מוזנחות (סביר שכתוצאה מהמשבר הכלכלי המתמשך) היא מעניינת, צבעונית וכיפית. נהניתי להסתובב ולשוטט בניחותא ברחובות ובשכונות. כמובן שגם החלק ההיסטורי העתיק הוא מרשים (לא כמו ברומא, אבל יש כבוד).
בכל הנוגע לקולינריה ולפודיז אתונה היא יעד מצוין. היא יחסית זולה ליעדים אחרים באירופה. יש בה מגוון נהדר של מסעדות מכל הסוגים והגוונים, מטברנות ודוכני אוכל רחוב, שווקים, ברים ובתי קפה, ועד מסעדות מישלן מושקעות, כמו השלוש בהן הייתי (ועוד שתיים אחרות בהן לא הייתי). איכות הדגים ופירות הים מעוררת קנאה (מספיק לקפוץ לשוק הדגים ולהבין). גם הקפה והיוגורט לא רעים בכלל. בקיצור - כיף כאן.
ולסיום. הנה ח"י תמונות שפחות או יותר מייצגות את 3 הימים המהנים שלי באתונה (לשם שינוי בלי אוכל).
דיווח מעניין ומרתק כרגיל. הייתי באתונה לפני 4 שנים ולא אהבתי אותה במיוחד, הרבה הזנחה, לכלוך והומלסים. מבחינת האוכל לא חוויתי שם יותר מדי, זה היה לפני התקופה שממש עניין אותי אוכל. אין ספק שלפי הדיווח שלך פספסתי הרבה.
השבמחקהאמת שסלוניקי על הכוונת שלי, אולי בפעם הבאה בחו"ל
תודה רבה.
השבמחקהזהירו אותי מראש על ההזנחה, הלכלוך וההומלסים. אני מניח שזה תוצר של שנים של כלכלה חלשה. כאחד שיוצא לו להסתובב בדרום ת"א, אתונה די דומה. אזור שוק הכרמל ולוינסקי, פלורנטין וכו'. יש לא מעט נקודות דמיון. אני חושב שמי שעושה שיעורי בית ותיאום ציפיות, יידע להגיע למקומות המעניינים, ודאי קולינרית...
גם אני פספסתי כמה וכמה מקומית מבחינה קולינרית, עד שנפל האסימון שזה יכול לשדרג טיולים לחו"ל בצורה דרמטית. לברצלונה למשל אצטרך לחזור רק בשביל האוכל, את השאר מיציתי בפעמיים שהייתי בה...