יום ראשון, 15 במאי 2016

שבוע עצמאות: עסקית יום ג' בבסטה וצהרי יום ו' בקפה אירופה (פעם של הבסטה)

ביום ג' האחרון, ערב יום הזיכרון, הסתיים פרק של מעל 9 שנים בחיי התעסוקתיים, בזמן שהודיעו לנו פחות או יותר מעכשיו לעכשיו שהחברה שלנו נסגרת ונכנסת להליך פירוק מזורז ומיידי. הלם גדול זה לא היה אבל בכל זאת, באסה גדולה, בגלל הנסיבות והמהירות. (לפחות נזכה לפיצויי הפיטורין כחוק. גם זה משהו). אחרי שיחה קצרה "שוחררתי" ו"יצאתי לעצמאות", ארזתי את חפציי האישיים המעטים וחזרתי הביתה מוקדם. טוב אז מה עושים? קודם כל צריך לאכול צהריים.
(לפחות בגזרה ארוחות הצהריים הולך להיות לי שדרוג עצום בתקופה הקרובה: בישול עצמי וגיחות לתל אביב. בכל מקרה טוב בהרבה מהשעמום של הרצליה פיתוח בה נאלצתי לבלות את ארוחות הצהריים שלי ב-8 השנים האחרונות).

שמתי פעמיי לסנטה קתרינה החביבה עליי כדי לנסות את עסקית הצהריים המאד מוצלחת (כך אומרים) והסופר משתלמת שיש שם. המקום היה סגור, כנראה בגלל ערב יום הזיכרון. חיפשתי אופציה אחרת בסביבה. מא פאו (Ma Pau) ההודית החדשה לגמרי שנפתחה בנחלת בנימין הייתה מפוצצת. במנזר ישבתי פעמיים לאחרונה. חשבתי על מקום פחות עממי - אולי הוטל מונטיפיורי או בינדלה. בסופו של דבר החלטתי שמתאים לקפוץ לבסטה. המון זמן לא הייתי במסעדת השוק הנחשבת והיקרה של מעוז אלונים ואיתי הרגיל, שיושבת ברח' השומר 4, צמוד לשוק הכרמל.

מסעדת הבסטה קיימת כבר משנת 2007 והיא אחת הבולטות בז'אנר המתפתח של מסעדות שוק מושקעות שצצו בשנים האחרונות בארץ. היא הפכה די מהר לאחת מחביבות מבקרי האוכל, וצברה לעצמה מוניטין גם בעולם, כאחד המקומות השווים בתל אביב. התפריט של הבסטה שמשתנה מדי יום (כיאה למסעדת שוק) הוא מוקפד ומושקע מאד מבחינת חומרי הגלם שלו (אני מניח שהקרבה לשוק מועילה) ובהתאם הוא גם יקר. גם תפריט היין שלה הוא מושקע במיוחד.

לי יצא לשבת בעבר פעם אחת בצהריים מזדמנים לפני כ-5 שנים להערכתי. אני באמת לא זוכר כל מה שאכלתי (חוץ ממנה אחת - גדי בחלב אמו - כך נקראה המנה שהייתה אז קבועה בתפריט, מה שהפך אותה אחת המסעדות היחידות במחוזותינו שהגישה בשר גדי די בקביעות). לא זוכר גם כמה עלתה הארוחה שלי שם. רק זוכר שהיה טעים מאד ויקר. הפעם הגעתי בסביבות 14:00. החלק הפנימי של המסעדה קטן מאד. יש בר קטן ועוד 2-3 שולחנות. רוב מקומות הישיבה (משהו כמו 12-13 שולחנות) הם בחוץ. לשמחתי היו 3-4 שולחנות פנויים בחוץ וישבתי. מבחינת עיצוב, המקום הוא שיא הפשטות. אפילו שלט מסודר ומושקע אין למסעדה. די אנטיתזה לאוכל היומרני, לחומרי הגלם המובחרים, לתפריט היין המושקע ולמחירים. הפשטות הזו היא אולי הבסיס שיש לביקורות של סועדים על ה-value for money הלא מספיק גבוה של המסעדה (ויש לא מעט כאלה). כאילו האווירה וה"מסביב" לא מצדיקים את המחירים הגבוהים.

יש עסקיות צהריים בין 12:00 ל-17:00 בהן מקבלים 2 מנות קטנות, מאזטים או טאפאסים, אם תרצו, ומנה עיקרית במחיר המנה העיקרית. התפריט המלא נחלק למנות עיקריות מהים, מנות עיקריות צמחוניות ומנות עיקריות בשריות. בצהריים רק חלק מהמנות נכללות בעסקית (אלה שמסומנות בנקודה. אין צילום אז תאלצו להאמין לי), ומקבלים לצדן 2 צלחות קטנות.
עלות עסקית יכולה לנוע מ-79 ש"ח ו-89 ש"ח (עיקרית צמחונית) עד 159 ש"ח, 169 ש"ח או אפילו 179 ש"ח למנות ימיות ובשריות (נתח אנטריקוט רציני, לוקוס, צלעות טלה וכו'). בקיצור כן אפשר לצאת מכאן עם נזק קטן למדי, אבל מי שרוצה ליהנות באמת מחומרי הגלם היותר טובים, יאלץ להיפרד מלא מעט כסף בשביל עסקית.

העסקית שלי אם איני טועה עלתה 149 ש"ח.
קיבלתי לחם עם חמאה טובה. 2 המנות הקטנות שבחרתי היו פלמידה כבושה ולשון בקר כבושה.
כמו שאפשר לראות בתמונות אלה מנות קטנות למדי ודי פשוטות.

הפלמידה הכבושה הוגשה בפרוסות די עבות בתיבול פשוט שכלל לא מעט שמן זית (באיכות מעולה), מעט מיץ לימון, בצל אדום קצוץ וצ'ילי טרי חתוך (לא מאד חריף). הדג היה מעולה. טרי שבטריים ובמרקם נהדר. התיבול היה חמצמץ חרפרף והיה טוב מאד.
הלשון הייתה טובה מאד אף היא. פרוסות דקיקות ונימוחות. גם כאן תיבול פשוט של שמן זית ושל טפנד זיתים טוב שעליו הונחו הלשונות. מבחינת פרזנטציה היה אפשר לטעמי להשקיע יותר. בעיקר בגזרת הלשון שהייתה מנה אפרפרה למראה.
באופן כללי אין כאן ממש השקעה בצלחות או בעיצוב המנות.





למנה עיקרית בחרתי באחת מהמנות היקרות של תפריט היום. דג ברקודה עם עשבי תיבול, עם תוספת של תפוחי אדמה אפויים בקליפתם ותרד טרי. 149 ש"ח העלות. פעם ראשונה שנתקלתי בדג הטורף הזה במסעדה כאן ולכן הייתי חייב להזמין. הדג היה עשוי מעולה. דג טרי, טעים מאד, בשרני ועסיסי. התיבול כמו במנות הראשונות היה מצוין. תיבול פשוט של שמן זית טוב, לימון, עשבי תיבול ירוקים טריים קצוצים, צ'ילי חריף ושום. גם התוספות היו טעימות מאד. מנת דג מצוינת.



אז בסה"כ נהניתי. בשורה התחתונה אין ספק שבבסטה יש אוכל מצוין. איכות חומרי הגלם היא מהטובות שאפשר למצוא כאן, במיוחד בגזרת הדגה הטרייה. האוכל טעים מאד. מנות פשוטות, שמתובלות כהלכה ונעשות כמו שצריך. השירות שקיבלתי היה ענייני וטוב. גם הישיבה בחוץ (ודאי במזג אוויר נעים כמו שהיה) הייתה נעימה ביותר. אבל המחיר - יקר מאד. נכון שאפשר להסתפק כאמור גם במנות פשוטות יותר, מחומרי גלם בנליים יותר, ואז הארוחה הייתה עולה פחות (אפילו הרבה פחות). אבל לי לא בא... אני רוצה ליהנות במקום כזה מחומרי הגלם היותר מיוחדים ומעניינים, ולכן אני נאלץ לשלם בהתאם.

בגלל המחיר הגבוה אני יכול להבין את התפיסה של הבסטה כמסעדה יקרה מדי. למרות חומרי הגלם הייחודיים והמעולים והמנות המעניינות והמקוריות, המחיר עדיין מאד גבוה, במיוחד לנוכח העובדה שאין כאן אקסטרות כמו עיצוב המסעדה, אווירה יוקרתית או השקעה בעיצוב המנות. יש כאן מחירים של מסעדת יוקרה אבל אווירה של מסעדת שוק פשוטה. עלות של 149 ש"ח לעסקית כמו שאני אכלתי יכולה לכלול מנות קצת יותר מתוחכמות ומושקעות אולי. כשאני כותב את השורות הללו אני עדיין מתלבט אם זה שווה לגמרי את המחיר. אולי אצטרך לחזור מתישהו כדי להגיע למסקנה חותכת...





ועוד דיווח טרי - צהרי שישי בקפה אירופה:

ביום שישי בצהריים קפצתי עם שותפתי סיון לסיבוב בשדרות רוטשילד. היא הציעה שנקפוץ לאיפשהו להרים כוסית צהריים יחד עם נשנוש מתחייב לרגל יציאתי לעצמאות (חלק לא מבוטל בהזמנתה). היא הייתה מוכנה להתפשר על קפה אירופה שרציתי לבדוק שוב, למרות מחסור מסוים במנות צמחוניות מעניינות. 
למה אני דוחף את קפה אירופה לפוסט של הבסטה? אז למי שלא יודע, המקום נפתח במקור על-ידי מעוז אלונים ואיתי הרגיל - הבעלים של הבסטה. זה היה אם איני טועה בתחילת 2012. בתחילת 2014 הם עזבו ומי שרכשה את הבעלות היא קבוצת הבעלים של מסעדת שילה המשובחת, בראשות השף שרון כהן שהחל לנהל את המטבח וקבע תפריט חדש. לא ישבתי בגרסת הבסטה של קפה אירופה, אבל יצא לי לשבת פעם אחת בקפה אירופה גרסת שילה. זה היה מתישהו במרץ-אפריל 2014. אכלתי לא מעט מנות, רובן על טהרת הדגים ופירות הים והיה מעולה (דגמנו אז אויסטרים, תמנון, קרודו דג ים, קלמרי, מעורב דגים ועוד). 

המסעדה ממוקמת בשדרות רוטשילד במבנה שהיה שייך למשפחת שלוש, ממקימי העיר העברית הראשונה (כך לפי אתר המסעדה), וחלק גדול ממנה ממוקם בחצר אינטימית ומרווחת. שמחופה בשמשיות לבנות גדולות. כל עוד לא חם בטירוף תענוג לשבת בחצר הנעימה. 

אפשר בעצם לומר שזה יותר בר-מסעדה מאשר מסעדה, או אם תרצו גסטרופאב (או טאפאס בר). הוא גם נבחר לטוב ביותר בקטגוריה הזו בתחרות פרסי האוכל של טיים אאוט. מה שבטוח שהחלק החשוב כאן זה האוכל. התפריט של המסעדה מורכב ממנות קטנות עד בינוניות ומתאים לשיירינג. מתחיל מ-22 ש"ח ומגיע ל-72 ש"ח. בתפריט שישי בצהריים יש עוד מנות קצת יותר גדולות ויקרות. לא מעט מקומות עובדים היום עם מבנה תפריט דומה, שנראה ממש לא יקר, אבל שוב - צריך להיזהר. מי שממש רעב כנראה לא ייצא שבע מ-2 מנות, ועם אלכוהול מתבקש - העסק לא באמת עממי וזול. 

הזמנו להתחלה פוקצ'ה מתוך חשש שלא נצא שבעים לגמרי מהמנות עצמן. נדמה לי שעלתה 32 ש"ח. 
היא הגיעה עם 3 מטבלים מעולים: צזיקי מצוין שלהערכתנו הכיל לא רק יוגורט אלא גם לאבנה, קרם נהדר של חציל שרוף וטחינה, ופלפלים קלויים עם גבינת המאירי (גבינה שנוצר לה מוניטין של הגבינה הכי טובה וכו' ואני לא מצליח להבין למה. היא טובה אבל ממש לא טובה כמו שתופסים אותה מסעדני תל אביב). 


סיון הזמינה 2 מנות צמחוניות:
הראשונה - 
קרפצ'יו ארטישוק איטלקי עם בלסמי ארומטי ופרמז'אן. 32 ש"ח. מנה לא גדולה אבל טעימה בהחלט. טריה, חמצמצה ונעימה. ברור שחומרי הגלם כאן הם טובים מאד. אולי היה צריך לתת איזה פאנץ' פיקנטי שייתן פייט לחמצמצות.

המנה השנייה שלה - 
סלט סלקים עם אנדיב מקורמל, גבינה צ'רקסית ואגוזים. 32 ש"ח. מנה טיפה יותר גדולה וטובה מאד אף היא. שנינו הסכמנו שהייתה עדיפה כאן אולי גבינה פחות עדינה מהגבינה הצ'רקסית. אפילו אותה גבינת המאירי מהפלפלים הקלויים הייתה עובדת, לא כל שכן גבינה רוקפורית או דומיה. כך או כך זו מנה טעימה מאד, רעננה ומתובלת כהלכה. ביצוע טוב בהחלט למנה מאד פופולרית במסעדות ארצנו.

אני הזמנתי 3 מנות.
הראשונה - 
רוסט שוק טלה פרוסה עם איולי חזרת וצלפים. 62 ש"ח. שוק הטלה היה מצוין. רך וטעים מאד. התיבול היה מצוין. הצלפים היו עדינים יחסית. המינוס היחיד היה איולי החזרת שהיה טעים ובמרקם טוב, אבל החזרת בו לא הורגשה כמעט, והעוקצנות שחיכיתי לה לא התקיימה. בקיצור - שפעם הבאה לא יתביישו ויגרדו חזרת טרייה על המנה. שורה תחתונה - מנה טובה אבל לא wow, שמתומחרת קצת גבוה לטעמי.

השנייה - 
אספרגוס עם קרם כרובית, ביצה רכה וטוביקו שחור. 42 ש"ח. מנה מעולה. כל מרכיב בנפרד טעים והמכלול מצוין. כל מרכיב הוכן בדיוק במידה הנדרשת ותובל במדויק. הטוביקו הוסיף את המרקם המתפצפץ ואת המליחות הנעימה שלו. זו מנה שיכולה להתאים גם לצמחונים, מינוס הטוביקו, שבכל מקרה מוגש בצד, ולכן גם סיון לא חששה לנשנש אספרגוס אחד או שניים תוך טבילה בקרם ונהנתה אף היא.

השלישית - 
קוקי סאן ז'ק על קרם ארטישוק ירושלמי. 72 ש"ח. כשאני רואה בתפריט של מסעדה טובה שאני יודע שחומרי הגלם שלה איכותיים קוקי סן ז'ק או סקאלופס, קשה לי לעמוד בפיתוי. אני מת על החומר גלם הזה, גם ביודעי, שמה שזמין בארץ לא דומה למה שיש בעולם. בקפה אירופה, כמו גם בשילה, עושים עבודה נהדרת עם מה שיש. הצדפות כאן נצרבו כמו שצריך. קרם הארטישוק הירושלמי (עוד מרכיב חביב עליי במיוחד) היה פנטסטי. שאלתי את המלצרית מה הוא מכיל אבל היא לא חזרה אליי עם תשובה. (הייתה איזושהי חמצמצות נהדרת שלא הצלחתי להבין את מקורה). במנה היו גם שני תרמילי אפונת שלג קראנצ'יים כמו שאפשר לראות בתמונה וטוביקו שחור שהוזכר גם במנה הקודמת. הקיצר - טעים!

שתינו גם. אני בירה (אלכסנדר) וסיון קוקטייל דאקירי ג'ינג'ר שהיה טעים ונעים (עלה ארבעים ומשהו ש"ח).
שורה תחתונה - אחלה מקום. זו לא מסעדה לארוחת ערב סטנדרטית או לארוחת צהרי סוף שבוע סטנדרטית, של מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח. זה ודאי גם לא מקום מושקע כמו שילה. זה בר-מסעדה שבאים אליו לבלות ב- casual ובכיף. לשבת בזוג או עם חברים בחצר או בבר הפנימי, לשלב אוכל טוב, רצוי כמה וכמה מנות ממנו, ואלכוהול, ולדעת שהחיים יפים למרות הכל...


2 תגובות:

  1. גם אני עזבתי את הרצליה פיתוח לאחר 9 שנות עבודה לפני חודש. לא הפסד גדול קולינרית.
    אני רואה דמיון רב בין סגנון האוכל של הבסטה וקפה אירופה. אם כי המנות בקפה אירופה פחות בסיסיות ומצטלמות טוב יותר. כשאני הולך לבסטה אני מזמין מגוון צלחות קטנות לעצמי (4 מספקות אותי בד"כ) ואז החוויה היא מגוונת ולא יקרה.
    קפה אירופה נראית לי קצת יקרה לטעמי. הייתי אוכל יותר טוב במחירים האלו בחלוצים 3, שגם אותה אנשים מבקרים שהיא יקרה, אבל מקדם התענוג שם גבוה לטעמי.

    השבמחק
  2. הבסטה וקפה אירופה הן שתי חיות שונות למדי בעיניי... שתיהן בהחלט יקרות, כל אחת בז'אנר שלה, אבל שתיהן גם איכותיות בז'אנר שלהן.
    לנסות מנות ראשונות/קטנות זה רעיון טוב בהרבה מסעדות. כך אפשר ליהנות מטעמים שונים ומגוונים במחיר סביר. הרבה פעמים דווקא המנות הראשונות הן היותר מעניינות ויצירתיות.
    לגבי החלוצים 3 - כתבתי על המקום המעולה הזה בבלוג שלי. תענוג זו בהחלט מילה שמתארת נכון את המקום ואת האוכל שלו.

    השבמחק