ארטל פורמל (Artel Formal) היא מסעדה שנפתחה במרץ על ידי דור ונגר (37. לשעבר מונא, סנטה קתרינה וכתב טור אוכל בעיתון הארץ) ומיקה אלקיים (31. לשעבר איגרא רמא, עמיתה ואותה סנטה קתרינה), הקונדיטורית אור מכלוף (לשעבר וייס) וארבל בש, מנהלת המסעדה וענייני היין (לשעבר נורמן ו-a). בין הבעלים של המקום נמצאת קבוצת הניהול של בית קנדינוף. המסעדה יושבת במיקום פחות שגרתי למסעדות שף, רחוב שוקן האפרפר, ממש בבניין של בית משפט השלום והתעבורה ולא רחוק מהוצאת עיתון הארץ. לא אזור שמשופע במסעדות. המסעדה פועלת בקונספט כפול - ארטל (גילדת בעלי מלאכה מימי רוסיה הקומוניסטית) שבא לידי ביטוי כמסעדת פועלים עם אוכל ביתי בשעות הצהריים, ופורמל - של מסעדת שף אלגנטית בערב עם "פורצלן, פרחים, יין ומפות" (או בניסוחו של דור - "שתי יישות שונות בעולם שמצליחות להתקיים במקביל: בצהריים בורקס חתונות אולמי בון בון סטייל ובערב מפות נרות ופרחים").
כיאה למסעדה עם צוות מנוסה היא זכתה להרבה כותרות ומבקרי האוכל, הפורמליים והארטליים, התייצבו כולם. הביקורות, עד אבי אפרתי ושגיא כהן, היו חיוביות מאד. אפרתי לא נהנה וכתב על "מקום לא בשל, עם אוכל לא מספיק טוב". שגיא כהן ברבר כהרגלו וכתב על מסעדה ש"מספקת חוויה לא שכיחה: למרות שהאוכל בה לא מצטיין, יוצאים ממנה בהרגשה טובה". שניהם טירחנו והלינו על "המלל היומרני" ו"הפטפטת" סביב המסעדה בכתבות השונות. הם כנראה שכחו שהם בעצמם כנראה שני מבקרי האוכל הכי טרחניים, אוהבי מלל ומייגעים בסביבה. נו שוין. במקום להתעסק בעיקר שזה האוכל הם מתעסקים בטפל שמסביב. אותי לא מעניינות אג'נדות - אני מחפש מקום נעים שמציע אוכל טעים. ספוילר - ארטל פורמל הוא בדיוק זה.
ארוחת פורמל ראשונה - פסח שני:
הגעתי בשעה 19:00 וישבתי על הבר. ממש מול המטבח שדור ונגר היה בפרונט שלו. מאחור במטבח האחורי היו חבר'ה אחרים. יש כאן צוות לא קטן של נותנים במלאכה וזה בא לידי ביטוי היטב בתקתוק העניינים במטבח ובשירות. באפריל המסעדה עדיין הייתה פתוחה רק בשעות הערב לארוחות הפורמליות.
תפריט היין.
תפריט אפריל. ככתוב באונטופו תפריט שמשתנה בהתאם לחומר הגלם העונתי והשראה מרחבי העולם. המטבח מושפע מטכניקות בישול צרפתי ומשם לכל אגן הים התיכון. יש פה ושם קריצות גם לאוכל מזרח אירופאי-יהודי.
עוד חילדה כצ'ופר ברוח החג.
המנה הראשונה שהזמנתי: לפת. גסטריק הדרים. גבינת שחת. 46 ש"ח. לפת מבושלת, מרוככת ומקורמלת בגסטריק הדרים (מהמטבח הצרפתי. רוטב/מרקחת חמצמצה-מתקתקה. כאן היא של הדרים) עם גבינת שחת - גבינת עיזים חצי קשה עם עובש לבן, עזת טעם ומשובחת של משק ברקנית. שילוב מצוין. לפת - ירק שורש ממשפחת המצליבים שכמו אחיו החורג (ממשפחת הסוככיים אבל עדיין שורש), שורש הסלרי, הוא קצת מקופח במחוזותינו (הקולורבי אחרי מה שעשה לו אסף דוקטור זה כמובן סיפור הצלחה. והצנון - הוא צנון). בכל אופן, בלפת עסקינן, ויצאה ממנה כאן מנת ירק שורש סוף-חורפית, טעימה ונעימה ביותר.
פסח שני. ליל סדר עם מרק וקניידלך נגרע ממני השנה (ביליתי אותו במסעדת 2 כוכבים נפלאה ברונדה אשר באנדלוסיה). אז מרק. עם קניידלך. הוגש כמנת ספיישל בימי החג. זה היה היום האחרון להגשתו: ראמן יהודי. ציר עוף מושחם. קניידלך. ביצה רכה. בצל ירוק. 72 ש"ח. מנה טובה, טעימה ואכן מנחמת כהלכה. הרעיון של "ראמן יהודי" של מרק עוף, אטריות, קניידלך עם ביצה חצי רכה הוא טוב. תכלס ראמן ומרק עוף יהודי זו אותה משפחה. מרק שהוא ארוחה. המנה לא הייתה גדולה. אני אעיד על עצמי שאני מכין מרקי עוף ובשר טובים מאד בבית. זו מנה לגמרי ביתית. טעימה ומוצלחת אבל קצת סטנדרטית, חוץ מתוספת הביצה. הציר היה עמוק וטוב, הקניידלך והאטריות טובים אף הם. הביצה עשויה מושלם. בשר העוף פורק והיה טעים אף הוא. אולי כדי להפוך אותה ליותר מסעדתית היה אפשר להכין נאגטס דקים של קריספי צ'יקן סקין כתוספת מרקם וטעם. סתם רעיון (שבבית כמובן לא הייתי מיישם). בכל אופן - המשכתי להתנחם וליהנות.
תפריט הקינוחים. היצע קטן של שלושה. לצערי מחקתי בטעות את צילום הקינוח הנבחר שאני צילמתי. התמונה כאן מושאלת (בלי בושה) מקבוצת האוכל המשובחת והאקסקלוסיבית בפייסבוק העונה לשם פרלמנט קולינרי 1.1 וזכויות היוצרים הם של מנהלה מושיק לוין (מושיק - לא ביקשתי רשות. בבקשה אל תתבע אותי על הפרת זכויות יוצרים). זה היה פלאן קפה עם טוויל קוקוס ונענע. עלה 38 ש"ח. הקינוח היה מצוין. קטן ועשוי לתפארת. קרם ונילי במרקם חלק ומושלם, קרמל קפה טעים ביותר, מריר-מתקתק, וטוויל קוקוס קראנצ'י ומוצלח בעליל.
ארוחת צהריים של ארטל, 25 באפריל:
הזמנתי את הקוסקוס (תוצרת בית) וקציצות. 65 ש"ח לעסקית. לפני המנה העיקרית פתחו לי שולחן ארטל סטייל. פיתות, טחינה, אריסה ביתית (מצוינת), סחוג חרפרף כלשהו, ירקות כבושים, זיתים שחורים. טעים. הכל טרי ואיכותי. מתישהו גם קיבלתי צלוחית עם סלטון שומר טרי וטעים.
זה היה יום שלישי של השבוע. ערב יום הזיכרון. יום קשה. סיימתי חצי יום עבודה והדרמתי לאזור לוינסקי לרכוש כמה דברים ליום העצמאות. את ארוחת הצהריים אכלתי בארטל פורמל שנפתחה כמה ימים לפני כן לסרוויס צהריים של ארוחות פועלים. היה כמעט ריק. יום הזיכרון זה לא יום למסעדות מה שגם שסרוויס הצהריים רק התחיל כמה ימים לפני ואני מניח שגם מתחם WeWork הצמוד היה די נטוש וודאי בית המשפט. ישבתי על הבר.
תפריט מאולתר על דף נייר הציג את מנות הצהריים היומיות. הם משנים כל הזמן. האוכל בצהריים אכן הוא אוכל פועלים. תבשילים ביתיים פשוטים.
לצד המנה קיבלתי גם שעועית ירוקה כתוספת ללא חיוב. טעימה מאד אף היא. שעועית שטריותה ניכרה עליה והכנתה הייתה כמו שצריך, כלומר שומרת על בייט ולא רופסת.
יום חמישי של השבוע. אחרי העבודה. הגעתי בלי הזמנה באזור שעה 18:20 (הם פותחים בערב ב-18:00). לא הייתה בעיה למצוא מקום מעכשיו לעכשיו על הבר. בשעה ורבע שישבתי המסעדה החלה להתמלא לאט ובזהירות ולקראת היציאה באזור 19:40 הייתה תפוסה יפה אבל לא מלאה לגמרי. אני מניח שאחרי שעה המקום כבר היה מלא. כרגיל ישבתי על הבר מול המטבח. מי שהייתה הפעם בפרונט היא מיקה אלקיים. נחמדה מאד. שוחחנו על כל מיני נושאי אוכל, מקצוע הטבחות, מסעדות בהן עבדה ומסעדות חדשות כאלה ואחרות. היה מעניין.
תפריט הערב. יש כמה מנות דגל שחוזרות והיו מהיום הראשון של המסעדה אבל יש לא מעט שינויים, כולל שינויים יומיים. הם רוצים לשמור על העסק מעניין, מאתגר ומרענן גם עבור עצמם, ולכן משנים כל הזמן, גם אם כלכלית זה לפעמים פחות משתלם.
לעיקרית רציתי בשר. למרבה הצער מנות חזיר שהיו כאן הוסרו, למעט שימוש בפרושוטו במנת הקרוקטים עם התמנון. יש כאן מנה חדשה שהוכנסה של נקניקייה (בקר. של אלן טלמור) עם פירה וציר עוף. ויתרתי עליה כי למרות ההמלצה עליה היא נשמעה לי די סטנדרטית. בחרתי במנה הבשרית השנייה. שקדי עגל. פקיילה. 93 ש"ח. שקדי עגל מקומחים שטוגנו בחמאה. טעימים מאד ועשויים היטב. הפקיילה היא תבשיל תוניסאי של עלי מנגולד ותרד בבישול ארוך מאד. טעם עשיר, עמוק, מתובל ומעט לימוני שהשתלב היטב עם שקדי העגל. מנה מהנה נוספת.
זביון שרי. תותים. מדלן. פדרו חימנז. 44 ש"ח. קינוח קטן ועתיר אלכוהול. הזביון עשוי מושלם וטעמי השרי בו מורגשים בהחלט, גם כחלק מהקרם וכדי שלא יחסר גם בזילוף של שרי מעליו. התותים הם תותים. המדלנים עשויים מצוין וגם הם ספוגים בשרי. קינוח ודז'יסטיף במנה אחת. קינוח חמוד, מהנה וממזרי. הפלאן בכל זאת מנצח בעיניי.
הארוחה "הפורמלית" השנייה הייתה מוצלחת ומהנה אף היא. נהניתי מאד מהאוכל ומהאלכוהול (כוס מרטין אובנהאוס אנצ'יינד לבן ב-55 ש"ח, עוד כוס שרי על חשבון הבית ותכלס עוד כוסית שרי שנכחה בקינוח הזביון). הישיבה על הבר והאינטראציה עם החבר'ה נעימה, מעניינת וכיפית. היא עלתה לי 292 ש"ח לפני שירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה