אנדלוסיה. Andalucía בספרדית. Andalusia באנגלית. דרום ספרד. החבל האוטונומי השני בגודלו בספרד. מעל 87,000 קמ"ר (כמעט פי 4 מישראל). פסח 2023. אילת אחותי התאומה, ערן גיסי ויהל אחייני תכננו טיסה לפני כמה וכמה חודשים. אילת זכרה שדיברנו על אנדלוסיה כיעד עבורי בעבר ושאלה - רוצה להצטרף? נו דא. ודאי. תכלס ההזמנות (טיסה, מלונות) היו עליהם. נוח למדי. הסתנכרנו יחד על יעדים פוטנציאליים. טיסה ב-30 למרץ למדריד. לילה במלון ליד נמה"ת. בבוקר נסיעה ברכב השכור ליעד הראשון - סביליה - בה בילינו 3 לילות. בדרך - גיחה לקורדובה. מסביליה עשינו בין היתר יום טיול לחוף - לקדיז. לאחר מכן - 3 לילות בעיירה רונדה עם גיחות ממנה לכמה יעדים ולבסוף עוד 3 לילות בגרנדה ממנה חזרנו ללילה נוסף של לפני טיסה באותו מלון ליד נמה"ת של מדריד (אליה לא נכנסנו).
היות ואני חולה קולינריה ועבורי מסעדות הן חלק מרכזי בכל טיול היה ברור שלחלק אלך לבד ונעשה הפרדת כוחות. החבר'ה אוהבים לאכול אבל פחות הרפתקנים, ודאי בעניין פירות ים מוזרים וארוחות טעימות על עיוור. בחלק מהמקומות התפשרתי - כי כך נדרש. במקומות אחרים הצלחתי במשימה וצירפתי את החבר'ה אליי. הם אפילו ניסו פה ושם מנות ריסקיות. החלק הראשון יוקדש לעיר סביליה, העיר הגדולה באנדלוסיה שמונה כ-700,000 תושבים.
מסתבר שהחופשה שלנו באנדלוסיה הייתה בדיוק במועדים של "השבוע הקדוש", La Semana Santa, השבוע שלפני חג הפסחא בין ה-2 ל-8 באפריל. באנדלוסיה כך התברר לנו מדובר בעניין דתי-לאומי גדול. מצעדים של אלפי אנשים ברחובות הערים שנמשכים שעות, מחסומי משטרה לחסימת רחובות במרכזי הערים למנוע כניסת רכבים לאזורי הצעדות, תזמורות, ביגוד מסורתי (פחות סימפטי למראה. תמונות ישובצו בפוסטים). החגיגות הללו כנראה גם מושכות תיירות פנים ספרדית לאנדלוסיה והערים המו אדם (במיוחד סביליה וגרנדה) וכך גם חלק משמורות הטבע שביקרנו או ניסינו לבקר בהן. גם חלק ממקומות האוכל לא תמיד פעלו בשעות הרגילות שלהם בימים הללו. בקיצור היו גם אתגרים מעניינים ולא צפויים.
את חלק א' של תיאורי אנדלוסיה אני מקדיש לעיר סביליה, בירת אנדלוסיה וכאמור הגדולה שבעריה. במדריך מישלן 2023 יש 16 מסעדות מומלצות מסביליה. לשתיים מהן יש כוכב מישלן. האחת Abantal הייתה סגורה בימים בהן היינו בעיר ולכן הזמנתי לערב השני בעיר מקום מראש במסעדה המכוכבת השנייה, מסעדת פירות ים ודגים מאד קז'ואלית ומודרנית בשם Cañabota. (למסעדת 2 כוכבים בעיירה הקטנה רונדה הזמנתי גם מקום מראש ללילה השני שלנו בעיר, שמה bardal ועליה ארחיב בחלק השני). בכל אנדלוסיה אגב יש 21 מסעדות מכוכבות. אחת של 3 כוכבים מעט צפונית לקדיז. 3 של שני כוכבים (ההיא מרונדה, Noor מקורדובה שהייתי שמח לנסות אותה אבל הגיחה שלנו בקורדובה הייתה קצרה מדי). עוד 17 של כוכב אחד שמפוזרות ברחבי החבל.
31 במרץ. הגענו לסביליה אחרי נסיעה ארוכה מהמלון בפאתי נמה"ת של מדריד וגיחת צהריים בקורדובה עם ארוחת צהריים נשכחת במסעדה אסייתית שהייתה פתוחה וקרובה לחניון (חנינו. מצאנו מקום פתוח. אכלנו. יצאנו). בערב היינו עייפים וחיפשנו מקום קרוב למלון בסביליה, איכותי אך פשוט, שיתאים לכולנו ולא יאתגר. אז איטלקי. אולי זה קצת חילול קודש להתחיל דווקא במקום איטלקי בדרום ספרד וזו לא בחירה שהייתי עושה אם הייתי טס סולו אבל אנחנו בטיול משפחתי.
La Gallina Bianca - מסעדה איטלקית אותנטית בסביליה:
מסעדה איטלקית של איטלקים עם תו איכות מאיטליה. את כל המנות הם מכינים במקום, כולל פיצות (נאפוליטניות), לחמים ופסטות. אנחנו ישבנו ממש בסמוך למטבח עם תנור הפיצות וראינו אותן יוצאות. המקום נעים, ביתי וחביב. המקום היה מלא לגמרי וניכר שהיה חסר להם איש צוות אחד לפחות ולכן לעתים העסק היה קצת איטי. הזמנו אליה מקום כמה שעות מראש ליתר ביטחון.
התחלנו עם פיצה. Crudo di Parma. עם מוצרלה (Fiordilatte - מחלב בקר) ופרושוטו (או פארמה האם או jamón de parma כי אנחנו בספרד). עלתה 14.20 יורו והייתה ענקית. פיצה טובה. בסיס בצק טעים מאד. פרושוטו טוב מאד. פשוט וטעים. הייתי שמח באופן אישי אם הפיצה הייתה מקבלת עוד 1/2 דקה אפייה וזוכה לקראסט מודגש ומנומר יותר.
עברנו לפסטות. הוזמנה מנת בוקטיני א-לה אמטריצ'יאנה (Bucatini all’amatriciana) לנער על בסיס עגבניות ופקורינו (14.10 יורו). Tortellini pasticciati לאחותי (14.90 יורו). טורטליני קטנים במילוי בשר וברוטב בולונז.
גיסנו הזמין את פסטת פירות הים היפים שבתמונה. Tagliolino Scoglio. עלתה 20.70 יורו. כללה המון פירות ים טריים מאיכות מעולה. שני סוגי צדפות, שרימפסים עצומים. הלוואי על איטלקיות בארץ. מנה כזו עם פירות ים כאלה בארץ תעלה כנראה כפול.
הפסטה שאני בחרתי בה. Pappardelle al ragù bianco di coniglio. פפרדלה של ראגו בשר ארנבת (ארנבת לבנה) עם פטריות. 17.50 יורו. פסטה תוצרת בית מעולה. תיבול טוב מאד. תבשיל טעים מאד ועדין מהצפוי. בטעימה עיוורת לא הייתי מנחש שזו ארנבת. הייתי חושב שזה עוף כלשהו.
קינחנו בטירמיסו טוב. יחד עם מים, בקבוק יין, בירה, מים מינרליים ולחם (פלוס גריסיני שמוגש בלי לשאול) שילמנו טוטל של כ-130 יורו. בערך 130 ש"ח לסועד. מחיר מצחיק ביחס לישראל ומדובר במסעדה של ממש. הלכנו לישון עייפים ומפוצצים.
למחרת (1 באפריל) היה לנו יום סיבוב בסביליה. בערב חיכתה לי מסעדת המישלן אליה הזמנתי מקום סולו. 3 שותפיי הזמינו מקום במסעדה אחרת שנבחרה ע"י אחותי.
בצהריים חיפשנו מקום קליל לטאפאסים וכוס יין או בירה. שתינו קפה לא רחוק ממטרופול פרסול (Virgin Coffee) וממש צמוד לו היה לי מקום מסומן כיעד אפשרי בשם Lama La Uva. בר יין. המקום היה נראה חביב מאד ולכן נכנסנו.
Vinoteca Lama La Uva - בר יין חמוד ומוצלח:
Lama La Uva Al Sol זה השם המלא. Sol זה הרחוב. התרגום המילולי הוא ללקק את הענב. זה בר יין קטן שהוא גם חנות יין ומגיש גם מנות טאפאס פשוטות בצד, גבינות, שרקוטרי וכו'. נפתח ב-2018. מקום שהתאים לגמרי למילוי הבטן לפני ארוחות ערב רציניות. נתקלתי בשמו של המקום באתר Eater בכתבה על 17 מסעדות ראויות לציון בסביליה. המקום גם מומלץ במדריך המסעדות הספרדי המוביל Guía Repsol (שלמסעדות המצטיינות מחלקים "שמשות" מ-1 עד 3, בדומה לכוכבי מישלן). הבעלים היא Ana Linares Martínez והיא מציעה אך ורק יינות ספרדיים, כולל חטיבה של יינות טבעיים.
תפריט האוכל. יחסית לטאפאס ברים מסורתיים שדגמתי בהמשך הטיול המחירים לא זולים מאד.
זה הלבן שאני שתיתי. La Batalla de La Barrosa - La Conquista. סוביניון בלאן. יין מאזור קדיז. כוס יין תומחרה כאן ב-3.80 יורו.
סלמורחו. האח האנדלוסי של הגספצ'ו. מעודן יותר וקרמי יותר ממנו. מרק קר על בסיס עגבניות, לחם, שום, חומץ ושמן זית. מצאנו גרסאות שלו בהמון מסעדות וברים. כאן קיבלנו אחת עם חמון ונוספת עם ענבים. 6 יורו לכל מנה. זה היה מעולה. מנה שלישית של סלמורחו הוזמנה בהמשך.
תפו"א - Pepita's Potatoes עם רוטב שקדים ופלפלים אדומים (ופפריקה מעושנת) בשם מוחו (Mojo). 5 יורו. תפו"א אפויים על קליפתם ורוטב פיקנטי פשוט וטוב.
טוסט עם סרדין מעושן וריבת עגבניות מימין. 5 יורו. לחם עם גבינת עיזים מקומית (Payoyo. נתקלנו בה לא מעט בהמשך) ותפוחים ירוקים משמאל. 5.50 יורו. שתיהן מוצלחות וטעימות מאד.
טאטאקי טונה אדומה עם מיונז סויה ווסאבי. 10 יורו. טעים מאד אף הוא.
יין כתום שהם מייצרים בעצמם. טבעי אבל נעים, טעים ולא אגרסיבי. כוס יין כאן עלתה 4.50 יורו.
מנה נוספת להבטחת השובע עד הערב. לחם עם Chicharrón de Cádiz ורוטב שרי. 6 יורו. חזיר ושומן חזיר על לחם. זה לא יכול להיות רע אף פעם.
החשבון הכולל ל-4 אנשים הגיע לכ-62 יורו. זה כולל את המנות הנ"ל ו-6 כוסות יין שנשתו. בארץ רק על היין היינו משלמים מחיר כזה. אחלה אחלה מקום, ודאי למי שמחפש בר יין איכותי בערב, אבל גם לשכמותנו שהגענו במקרה, היינו קצת רעבים ונכנסנו לנשנש וללגום.
אחר הצהריים חצינו את הנהר ל-Centro Andaluz de Arte Contemporáneo. מתחם מעניין ומיוחד לאמנות מודרנית.
חזרנו למלון למנוחה קצרה ואני התארגנתי לארוחת המישלן הימית שחיכתה לי. הזמנתי מקום מראש לשעה 20:00. על הבר שעל המטבח. מסעדת Cañabota נמצאת במרכז העיר. כמו שאפשר לראות בתמונה יש לידה כנסייה צמודה והחבר'ה בתמונה היו בהמתנה לכניסה לכנסייה. מימין לכנסייה נמצאת השלוחה הפשוטה יותר של המסעדה - La Barra de Cañabota. הטאפאס בר שלהם.
Cañabota - מסעדת כוכב מישלן שכל כולה דגים ופירות ים:
מסעדה שנפתחה באוקטובר 2016 ומציעה תפריט שכל כולו מנות מהים. משמעות השם היא סוג של Dogfish (סוג של כריש) כמו שאפשר להבחין בלוגו עם השם בכניסה למסעדה. את כוכב המישלן הראשון היא קיבלה בדצמבר 2021 והייתה למסעדה השנייה מסביליה שמחזיקה בכוכב (Abantal השנייה היא כזו משנת 2008). היא חידשה אותו גם במדריך השנה. במדריך הספרדי Guía Repsol של 2023 הם מחזיקים ב"שמש" (sol) אחת. שני השפים השותפים של המסעדה הם Juanlu Fernández ו-Marcos Nieto. הראשון הוא יליד סביליה, בא ממשפחת דייגים, למד מלונאות והחל לעבוד במסעדות. השני בכלל יליד ארגנטינה שבגיל 20 הגיע לברצלונה והחל לעבוד במסעדות בעיר ובסביבתה עד 2012 (בין השאר אצל האחים רוקה ואצל Paco Pérez) אז הכיר את חואנלו והם החלו לעבוד יחד. נייטו הוא השף הראשי.
באתר המסעדה כתוב We Cook the Sea, We Roast, Stew and Fry... no more, no less... ואכן זה מה שהם עושים. זו מסעדת בר עם מטבח פתוח וגריל פחמים שמציעה את המיטב של החוף האטלנטי של אנדלוסיה. כמובן שאני ישבתי על הבר - בכסא הקרוב לגברת בצד שמאל. המסעדה כולה מאד קז'ואלית ופשוטה. משדרת יותר אווירת גסטרו-בר דגים מודרני מאווירת מסעדת מישלן מפונפנת. אני מת על מסעדות כאלה.
מתחיל עם בירה. כוס קטנה כדי להירגע. נדמה לי שעלתה 3.5 יורו.
התפריט. תפריט טעימות בעלות של 100 יורו שכולל 5 מתאבנים, 8 מנות, קדם קינוח ו-2 קינוחים. 7 מהמנות נרשמו בדף השמאלי. בדף מימין יש אופציות לתוספות שונות בתוספת עלות בהתאם למצאי הדגה והשרצה.
דלת לפריזר שהיא למעשה הדלת לשירותים.
לחם ושמן זית. שלא נצא רעבים חלילה.
ארבעה מתאבנים שהגיעו יחד. ארבע מנות ביס. אחת מהן הייתה רשומה כמנה בתפריט עצמו. כולם היו טובים מאד, פשוטים בהוויתם ומלאי טעם. ברור שעסקינן כאן בחומרי גלם בטופ.
טמפורה של צדפה כלשהי. חמוד.
קרם ציר ראשי שרימפס ופירות ים עם שרי Oloroso. אינטנסיבי, סמיך ומצוין.
טוסט סרדין קטן עם סליקרוניה. פריך ומלא טעם.
Grouper Terrine. זו מנה שהייתה רשומה בדף התפריט למרות שהיא אחד המתאבנים. ביס וחצי נהדרים. שוב - טעמים חזקים, מרקם מעולה ודג נהדר (לוקוס). הרוטב על בסיס שרי מצומצם (כמדומני) היה טעים ביותר אף הוא.
צדפת תער ברוטב מצומצם של הדרים וצדפות. משובח ונהדר. מנה שמשום מה לא נרשמה בתפריט. לפי המניין היא כנראה נספרה כאחד מ-5 המתאבנים.
שני השפים בפעולה. האחד מקריא בונים. השני מפרק דג שיצא מהגריל. היו עוד 3-4 טבחים לצדם שבמקרה בתמונה הזו נעדרים. בהחלט צוות מטבח מרשים למסעדה קטנה של כ-30 מקומות.
White Shrimp Tartar with Beluga Caviar. מנה רשמית ראשונה. מנה קטנה של 2-3 ביסים. איכות מדהימה של שרימפס. במנת קרודו זה ניכר. חומר גלם לא טרי שבטריים ישר ידיף ריח. העסק כאן פשוט ומענג. שרימפ נא שממש נמס בפה בתיבול בסיסי ובלוגה שתמליח ותיתן קראנץ'. ככה פשוט ככה מוצלח. what you see is what you get או בעצם אני צריך לכתוב what you sea is what you get. מוטיב הפשטות והאיכות חזר לכל אורך הארוחה.
כוס יין ראשונה. Marko Gure Arbasoak. העלות לכוס - 6 יורו. דווקא יין מצפון ספרד. חבל הבסקים. יקב בכפר בשם Kortezubi. יין מינרלי, אדמתי וחומצי עם רמיזות פירותיות. בדיוק לטעמי.
קצת קשה לראות בתמונה אבל הטבחית החביבה שבתמונה שלפה מגבון לח ועמלה במרץ על מירוק העמדה שלה משל הייתה מתחרה במשחקי השף ופרסמה מותג מגבונים מסוים. אותי זה שעשע.
מנה off the record בתוספת עלות ל-100 היורו של ארוחת הטעימות. Mediterranean Red Shrimp. יחידה אחת שהייתה אמורה לעלות 25 יורו אבל בפועל עלתה 17.50 יורו כתוספת. בייסיק. חומר גלם לתפארת בפשטותו ובטעמיו הבסיסיים. שרימפ אדום הוא אחד מ-3-4 חומרי הגלם הימיים שאני הכי אוהב. התלבטתי אם להזמין כאקסטרה גם את הלנגוסטין אבל ויתרתי אחרי שראיתי את הזוג שלצדי נאבק באכילה ומתקשה לשלוף את בשר הלנגוסטין מקליפתו.
Hake and Leeks. סוג של פילה בקלה אבל מהאיכותיים בציר קרמי מעולה של ראש הדג, כרישות וחמאה לבנה. מנת דג נהדרת. דג צרוב לשלמות ורוטב מעולה.
דג מטוגן ואיולי לימון. עוד מנה שלא רשומה בתפריט. הדג היה גם Hake או Dogfish (אותו סוג כריש שהוא מקור שם המסעדה). שיא הפשטות. נתח דג מטוגן לשלמות ואיולי לימוני משגע.
Grilled Oyster and Creamed Spinach. אחת ממנות האויסטר המעניינות והטעימות שאכלתי. אויסטר עשוי בגריל שמונח על תרד מוקרם ברוטב תרד, ציר ים וחמאה. טעמים פנטסטיים ומרקם נהדר שהאויסטר קיבל. הנאה גדולה.
כוס יין שנייה במזיגה. עוד לבן. עוד ספרדי כמובן.
Emilio Moro La Revelía Godello 2019. עלות הכוס - 8 יורו. יין נהדר. מורכב, מינרלי, אגוזי מעט. גם מקורו בצפון ספרד באזור בורגוס.
Gunard, Cauliflower and Smoke Butter. סוג של דג שאני לא זוכר שטעמתי בעבר. Gunard או Red Gunard (או Malarmao בספרדית). דג מוזר למראה (תעשו גוגל) מהאוקיינוס האטלנטי. טעים ביותר. מוגש כאן צרוב קלות וכמעט נא על טקסטורות של כרובית. קרם כרובית וכרובית נאה דקיקה. אלה שכשכו ברוטב נהדר של חמאה מעושנת. מנת דג משובחת נוספת עם שלל טעמים ומרקמים.
Scarlett Prawn and Tear Peas. סקרלט שרימפ או Carabineros הוא גם סוג של שרימפ אדום שמצוי באוקיינוס האטלנטי וגם בים התיכון. גם הוא אחד הטובים והטעימים. הוא מוגש כאן עם אפונה טרייה מסוג שנקרא tear על שם צורת הדמעה של האפונה הזו שגדלה בחבל הבסקים בצפון ספרד. מנה נפלאה. פיצוץ של טעמי שרימפ גם מהציר הנפלא והקרמי וגם מהשרימפס עצמם שהיו בעשייה מושלמת. שילוב מעולה עם האפונה. אושר בצלחת.
ברבוניה. מנה מאד פשוטה של דג צלוי בציר צלול על בסיס אצות והדרים. מרקם מעולה, קראסט מעולה. טעם מעולה.
עוד פילה הפעם של Monkfish (מהבטן) צלוי עם עגבניות שרי מיובשות ופלפלים קלויים. חסרו לי קצת דגים בארוחה הזו. אז עוד אחד אחרון. נתח בשרני קטן של מונקפיש בתיבול עז טעם של עגבניות מיובשות, ציר דגים ופלפלים קלויים. דג נפלא זה מונקפיש וצריך לדעת לעשות אותו במדויק. הפלפלים הקלויים כאן כמעט גנבו את ההצגה. הם היו מתוקים ומעושנים ומפוצצים בטעם.
הצחקתי אותה? היא בדיוק הגישה לי את קדם הקינוח.
קדם קינוח. המשקה מימין הוא כמדומני עם מנגו וליים. הצדפה היא אכן צדפת אויסטר שמכילה קציפה של אמולסיה של אויסטר עם קרם לימון מתקתק. צדפה ולימון הולך ביחד. אז למה לא במשהו מתוק. באופן מוזר העסק הזה היה לי טעים. קצת טעמי ים. קצת טעמי קצף. לימוניות נעימה. משחק נעים של מתוק-מלוח.
קינוח רשמי ראשון. קצת יותר סטנדרטי. סורבה הדרים עם קרם פיסטוק, אגוזים מקורמלים, הדרים, שומר ותפוח. טעים. קינוח הדרי/פיסטוקי/אגוזי/אניסי עשוי היטב, מרובה טקסטורות וטעים בהחלט. שום דבר יוצא דופן אבל מוצלח בעליל.
קינוח שני. תכלס לא זוכר בדיוק מה ומי הוא. איזשהו טארט תבלינים ופרי עם גלידת וניל, טוויל קרמל מלוח. או משהו בסגנון. לא זוכר שהיה רע או שהשארתי משהו בצלחת.
החשבון הכולל עמד על 138 יורו. 100 יורו לארוחת הטעימות הרשמית ו-38 יורו לשאר התוספות הנוזליות והמוצקות. תמורה טובה מאד לכסף עבור אחד כמוני שחולה על מאכלי ים ורוצה לטעום כמה שיותר מהם, מזנים שונים, בצורות הגשה ובטעמים שונים.
לפני היציאה - מבט להיצע חומרי הגלם בכניסה (וביציאה) של המסעדה. המיטב של האוקיינוס.
הארוחה ב-Cañabota הייתה משובחת. הנאה גדולה לחובב מאכלי ים כמוני. מי שמחפש חוויות מישלן פורמליות ומרובות טכניקות ואפקטים מיוחדים כנראה שפחות ייהנה כאן. העסק ב-Cañabota הוא נקי ופשוט. מסתמכים כאן על המיטב של המיטב של חומרי גלם מהים, מכינים אותם בצורה מדויקת בשלל צורות הכנה וטכניקות בסיסיות למדי. אין רעש וצלצולים. אין פירוטכניקות ומולקולריה. בשנת 2023 יש בהחלט מקום גם לכוכבי מישלן כאלה. נהניתי מכל שנייה בכמעט שעתיים של ארוחה.
למחרת, ב-2 באפריל, נסענו לחוף האוקיינוס האטלנטי והסתובבנו בקדיז. שם גם אכלנו צהריים עליהם ארחיב באחד הפוסטים הבאים. לקראת ערב חזרנו לסביליה ואז גם הבנו את גודל ועוצמת חגיגות השבוע הקדוש. מתמונות אותו ערב. רחובות על גבי רחובות של מצעדים ואנשים שצופים בהם כאילו הם חוזים במופע. קטעים.
איכשהו הצלחנו לפלס את דרכנו בין ההמונים והגענו 3 הבחורים לבר בירות לארוחת נשנשושים ובירה לסגירת הערב.
La Linterna Ciega - בר בירות וטאפאס פשוט וחביב:
אחותי נשארה במלון כך ששלושתנו חיפשנו מקום פשוט לנשנושי ערב לא רחוק מהמלון. למרות שהמוני האדם גדשו את הרחובות היו 2-3 טאפאס ברים שסימנתי שהיו מפוצצים לגמרי. מצאנו מקום בבר בירות חביב לא רחוק באזור שעה 21:00. פירוש שמו - הפנס העיוור.
בירות. אני לגמתי IPA מקומית.
נשנושינו לאותו ערב. מטוגנים ועוד מטוגנים. קרוקטים עם פטריות וגבינה ואיולי בזיליקום. הום פרייז ברוטב גאודה ובייקון. אצבעות עוף מטוגנות באיולי חריף. סה"כ טעימים, עשויים טוב ובלי יותר מדי עודפי שומן. הלך טוב כצפוי עם הבירה.
3 המנות יחד עם הבירות ושתייה קלה לנער עלו כ-30 יורו. בשלב זה גיסנו ואחייננו חזרו למלון ואני עשיתי עוד סיבוב ערב.
בשיטוטיי הגעתי במקרה לאזור של בר קוקטיילים שסימנתי כאופציה. נכנסתי. היה ריק לגמרי. שם המקום
Le XIX. אשכרה הייתי לבד בבר הצבעוני שמלא ברפרנסים לסרטים הוליוודיים.
תפריט הקוקטיילים מוגש בקופסה של סרט.
כל קוקטייל משויך לסרט כלשהו.
זה הקוקטייל המעושן ששתיתי - על בסיס מזקל, מלח, פפריקה מעושנת וליים. 12.5 יורו. נדמה לי שהוא היה היקר ביותר בתפריט. היה מוצלח.
מצאתי איכשהו את דרכי בחזרה למלון בשלום.
למחרת בבוקר עשינו צ'ק אאוט מסביליה ושמנו פעמינו לעיירה רונדה ל-3 הלילות הבאים. הפוסט הבא יוקדש לעיירה המקסימה הזו שבמקרה גם מכילה מסעדת שני כוכבי מישלן אליה הזמנתי מקום. במקרה יצא שזו הייתה ארוחת ליל הסדר 2023 שלי. כזה ליל סדר עוד לא היה לי.
איזה כיף שלא הגדרת את עצמך כפודי, אלא כחולה קולינריה. יחסית לאחד שהתפשר, אכלת טוב, טפו טפו, בלי עין הרע ואני לא יכול לחכות לקיץ, אין כמו סלמורחו בקיץ- בתור אחד ששנים לא היה מוכן לגעת בעגבניות, הן הפכו לחובה אצלי במטבח ( יש עדיין הפרעה כלשהי, כשאני אוכל בחוץ)
השבמחקנ.ב כמוני כמוך, לא מסוגל לומר לא, לקוקטייל שמכיל מזקל
השבמחקמשקה האלים
מחק