חלק ב' - 4-6 ביוני - נירנברג ומינכן
אני ממשיך לערב האחרון בנירנברג לפני החזרה למינכן ל-3 לילות נוספים. רציתי לסיים את פרק נירנברג בסטייל. במדריך מישלן 2022 יש שבע מסעדות מישלן בעיר. חמש בנות כוכב אחד ושתיים בנות שני כוכבים. אני הזמנתי מבעוד מועד מקום לשעה 19:00 במסעדת 2 כוכבי מישלן חדשה בשם etz שמבין האופציות בנירנברג נראתה לי הכי מגניבה ובסטייל שאני אוהב. מודרנית, לא פלצנית ועם מטבח פתוח. כזו שפוטנציאלית יכולה לספק show. בעת ההזמנה אונליין משאירים פרטי אשראי. סכום ארוחת הטעימות שהיא האופציה היחידה כאן הוא לא פחות מ-210 יורו. לפני שתיות למיניהן. מאד מאד יקר. הסכום נגבה מראש (יש אופציית ביטול). הגעתי בשעה הייעודה. הלוקיישן של המסעדה מרוחק מעט ממרכז העיר. מהמלון שלי מדובר היה בהליכה של 2.5 ק"מ בערך. המסעדה נמצאת בקרבת פארק עירוני בשם Pegnitzauen שהנהר העירוני ששמו פגניץ עובר בו.
etz - ערב לפנתיאון של 2 כוכבי מישלן בנירנברג, 4 ביוני:
etz נפתחה בספטמבר 2021 ע"י שף בשם פליקס שניידר (Felix Schneider), יליד 85, תחילה כפופ-אפ. במרץ 2022 זכתה המסעדה בשני כוכבי מישלן במדריך מישלן 2022 של גרמניה ובתחילת מאי היא עברה למשכן הקבע הנוכחי שלה בבניין שנראה כמו הכלאה של בניין מגורים מוזר למבנה תעשייתי. לפני etz שניידר צבר ניסיון רב במסעדות מישלן, כסו-שף (כבר ב-2005) וכשף ראשי במסעדה בשם Aumers la Vie בה זכה בכוכב בשנת 2014. בהמשך הוא ניהל מסעדת מישלן נוספת בשם Sosein בעיירה בשם Heroldsberg צפונית לנירנברג (בשנים 2016-2019). ב-2019 הוא קיבל במסעדה הזו כוכב שני. המסעדה נסגרה באביב 2021 ומעט אח"כ נפתחה etz. פירוש השם בבווארית הוא עכשיו או הרגע.
הכניסה למסעדה היא מהצד האחורי של הבניין המוזר. השילוט בחלקו עדיין ארעי.
כלל הסועדים התייצב בשעה היעודה (19:00) והמתין בחוץ להכנסה הרשמית. זו הייתה סיטואציה די משעשעת ומוזרה.
התיישבנו. זה המבט שהיה משולחני למטבח הפתוח. תענוג. (אם כי הייתי מעדיף כמובן לשבת במקום שתי הגברות). בכל אופן לאורך כל הערב לא הייתה שום בעיה לעמוד ולצלם, לשאול שאלות ולקבל הסברים מעבר למה שסיפקו תוך כדי הגשת המנות. הצוות כולו היה סופר ידען, נחמד ואינפורמטיבי. די בדומה ל-OCD למשל - צוות השפים/סו שפים כולו גם מגיש מנות ונותן הסברים. כמעט בכל מנה היה איש צוות אחר שהגיש והסביר. גם השף.
חלל המסעדה מודרני, פשוט ומאד מרווח ונעים. היו כ-25 סועדים למיטב זכרוני וזה full house. הם מגישים סרוויס אחד בערב. סבב אחד ויחיד של סועדים בארוחה שנמשכת 4 שעות. מסע קולינרי מכובד של בין 12 ל-14 מנות, תלוי בהיצע ובטבע. כל הסועדים מקבלים את המנות כמעט בו זמנית.
הבחור שעומד משמאל עם הכובע הוא השף הראשי פליקס שניידר. הבחור מימין שמו Thomas Prosiegel, הסו-שף שעובד עם שניידר כבר שנים עוד ממסעדת Sosein. שאר שמות צוות המטבח: Stefan Frank, Daniel Pietsch, Caja Oehme. למנהל המסעדה שגם הוא לוקח חלק פעיל בהגשות קוראים Daniel Müller שגם סיפר לי שהוא ביקר בתל אביב ונהנה מאד (זה הבחור בתמונה שלמעלה).
שני כוכבי מישלן אבל אני בגרמניה מתחיל עם בירה. כאן זו בירת בוטיק מנירנברג עצמה.
עלי תרד בשני "מילויים" שצריך לגלגל ולאכול בביס אחד או שניים. האחד "במילוי" עשבים שונים וגבינה תוצרת בית והשני "במילוי" פטריות Marasmius oreades ומעין פסטו שעשוי מגבעולי התרד. זה היה רענן וטעים מאד. בהחלט מנעד טעמים ומרקמים שבהקשר של תרד חוויתי לראשונה.
עולש מטוגן בציפוי דקיק ופריך של אבקת רוזמרין ומיונז פטרוזיליה. מנה שלא עפתי ממנה. הטיגון והפריכות היו מצוינים אבל ציפיתי להרבה יותר kick וחוזק טעמים של כל האלמנטים. איכשהו הטעמים היו "שקטים" ועדינים מדי לטעמי. אחרי שתי המנות הראשונות קצת חששתי מהמשך הארוחה היות וזו הייתה פתיחה טובה וסולידית אבל לא "מהממת" כמו שציפיתי ממסעדת 2 כוכבים בסטייל הזה. לשמחתי החשש נמוג כבר במנה הבאה.
נו חשבתם שבארוחת טעימות עונתית במסעדת מישלן שנותנת כבוד לירקות לא יהיה אספרגוס. יהיה גם יהיה. וזה רק הסיפתח.
אספרגוס ירוק חלוט עם רוטב עגבניות כבושות (שהם גידלו, כבשו ושימרו במשך זמן ממושך) ודג Sheatfish שגוגל גילה לי שהוא לא אחר משפמנון אירופאי. זו מנה לכאורה פשוטה. אספרגוס בציר סמיך של עגבניות ודגים. אבל הביצוע מושלם. אספרגוס טרי שבטריים עשוי מושלם ומפוצץ בטעם ורוטב לא פחות ממדהים. ריכוז טעמי אומאמי מטורפים של עגבניות ודגים עם מנעד מעושן כמעט ברביקיואי. תענוג.
פטריות "עוף היערות" בציר ירקות שורש ושמן כרישה שרופה. מנה מדהימה נוספת. סופר מפתיעה. זו פעם ראשונה שאני נתקל בסוג הפטריה הזה ששמו המקצועי הוא Laetiporus. היא גדלה על או בצמוד לגזעי עצים. הכינוי chicken of the woods הולם אותה לחלוטין. אין אדם בטעימה (ובמראה) שלא היה חושב שמדובר בעוף. המרקם, הטעם והנראות היא של בשר עוף. ולא סתם עוף - אחד טעים במיוחד. מדהים. והציר - שלמות. לכאורה מנה פשוטה - ציר וכמה פטריות. אבל עושר הטעמים הוא מטורף.
בתרגום מילולי מבווארית "זמן הלחם". לחם מחמצת מאפה בית כמובן (מדהים באיכותו. צפיתי באחד הסו-שפים מטפל ומטפח את הכיכרות, בודק אותם היטב תוך כדי האפייה כדי שייצאו עם הקראסט המושלם, וממתין לזמן המדיוק כדי לפרוס אותם.
הלחם מגיע עם תוספות - ועוד אילו תוספות. אמאלה ואבאלה. חמאה מותססת פעמיים (פעם אחת לא מספיקה), צלחת שרקוטרי מפוארת של נתחים שונים של חזיר מנגליצה (Mangalica. זן מובחר במיוחד - תפארת הונגרית). הנתחים - חמישה סוגים. חלקם משומרים זמן קצר, חלקם זמן ארוך יותר, חלקם מעושנים מעט. לכולם טעם ומרקם שונה. חלקם עדינים וחלקם עזי טעם. כולם פשוט פנטסטיים. עוד תוספת נהדרת - "חמוצי הבית". שורשים מוחמצים שונים מבית הגידול של etz. היה כאן צנון, גזר, רוברב, לפת ועוד שורש נשכח. כולם מלאי טעם. והחמאה. ללא מילים. מסתבר שמנות לחם עוד יכולות לרגש ולהפתיע.
עבודת צוות take 2 ו-take 3. הפלייטינג מתחיל בשולחן הגדול שצמוד למטבח ומסתיים בשולחן הצדדי שם נעשים הליטושים האחרונים, הזלפות רטבים וטאץ' תיבול אחרון.
מנה שישית: Young Radish.
מבחר צנונים ושורשים בחובצה ושמן עלי דפנה. מנת ירק. לכאורה פשוטה עם רכיבים זולים אבל גאונית. יש כאן צנונים דקיקים מכמה סוגים ובכל שיטות העשייה. חלקם חלוטים, חלקם מאודים, חלקם נאים, חלקם צרובים. המילויים - של שורשים וצנונים שונים במרקמים שונים. מקבלים כאן את כל גווני המרקם והטעם שאפשר להוציא מצנון, מעדינות לעזות טעם. הכל נהדר. צנון כוכב מנה. חווית צנון. מי היה מאמין. זו בעיניי גאונות של שף. לקחת חומר גלם אפור ולא סקסי ולהוציא ממנו מנה כזו. והרוטב. oh boy.
יש הרבה אספרגוסים בשדות אז למה לא מנה נוספת. הפעם שנותנת את הכבוד האולטימטיבי ללבן. טריפטיכון זו אמנות שמורכבת מ-3 חלקים. זה מה שיש כאן על הצלחת. אמנות האספרגוס ב-3 אופנים. האספרגוסים כל כך טריים. רק נקטפו באותו בוקר. לכן יש כאן אחד שהוא לא מקולף ונא (השמאלי) - כדי שנרגיש את הטעם הטבעי. השני מקולף וחלוט כמיטב המסורת. השלישי עשוי בסו-ויד ואז צרוב עם אפקט מעושן קלות. השלושה נחו להם על עוד רוטב מענג על בסיס מיצוי חלקי אספרגוס, חמאה ועוד דברים ששכחתי. רוטב שהיה אומאמי אחד גדול של טעמי אספרגוס.
עבודת צוות. take 4 ו-5. מצלחתים סשימי וניגירי "פרנקוניה" סטייל.
דג טרוטת האגמים (מקומי) חתוך לסשימי ב-3 אופנים ומוגש גם כניגירי. הנתחים בסשימי הם מחלקים שונים של הדג, חלקם שומניים יותר וחלקם פחות. חלקם מיושנים מעט וחלקם טריים. הדג - מופלא. טרי ומהאיכות הכי טובה שנתקלתי בה. הניגירי הוא של נתח טרוטה משוח במיסו אצות ספירולינה (תוצרת בית) ולא מונח על אורז אלא על כרוב לבן. הווסאבי הוא לא ווסאבי. זה שורש חזרת טרי מגורר מעורבב עם עלי חזרת ירוקים טחונים. את ה"ווסאבי" הפרנקוני הכינו מאפס תוך כדי הארוחה. עבודה קשה. התוצאה הכוללת - מנת סשימי-ניגירי יפנית-פרנקונית לפנתיאון. תענוג.
כרוב לבן צעיר מזוגג בציר/מיצוי של עצמו, קרם של בצל שחור מותסס, ציר מיסו, קראנץ' סלרי וגבעולי פטרוזיליה. שוב - מנת ירק, אבל מאד בשרית בטעמיה. פיצוץ של טעמים ומרקמים. כולם יוצאים מן הכלל. קרם הבצל מטורף. המיסו והקציפה - wow. מה שהבחור מוציא מירקות זו גאונות.
נתח צוואר חזיר מיושן 40 יום, עשוי בסו-ויד ואז צרוב עם ויניגרט עגבניות כבושות ושום ירוק צעיר. מדהים כמה טעים יכול להיות נתח חזיר איכותי באמת. כזה שגדל בחופשיות ולא בחוות גידול תעשייתית. כמה טעם. איזה מרקם. נתח במרקם ובמידת עשייה מושלמת. רך ומתמסר ומלא טעם. הרוטב - כרגיל אצל ידידנו פליקס - מפוצץ טעמים. אומאמי אחד גדול. מנת בשר אחר לתפארת.
מרנג, חומץ פטל (שהם כמובן מכינים בעצמם) ועלים ירוקים. זה קינוח או קדם קינוח. אין כאן טעות. יש כאן עלים ירוקים שונים טריים שבטריים שמשתדכים כאן למנה מתוקה ביסודה וזה עובד בצורה מדהימה. אוכלים כאן את האביב הרענן בצלחת בגרסתו המתקתקה. בין העלים הייתה מנטה, לואיזה, טרגון ובזיליקום צעיר. השילוב עם המרנג הרך וחומץ הפטל היה יוצא מן הכלל. מנה מפתיעה ביותר ונהדרת.
שני קינוחים קטנים שמוגשים יחד. מימין גלידת פרופוליס (Propolis - "דבק דבורים". חפשו בגוגל. בגדול יש כאן שרף, דונג, שמנים אתריים ואבקת פרחים). משמאל אגס מותסס, pollen (פולן - אבקת דבורים) ודבש מעושן. קינוח הומאז' לדבש ולדבורים. ביסים מדהימים. טעמים של דבש ומרקמים שמעולם לא אכלתי לפני כן. מטורף מה שהשף הזה מוציא מחומרי גלם בכל מה שקשור למיצוי הטעם בדרכים שונות. wow גדול.
etz. חתיכת חוויה. אם כבר משלמים כל-כך הרבה כסף על ארוחה ככה אני רוצה ומדמיין שהיא תהיה. זו לא חוכמה להשתמש בחומרי גלם מיובאים יקרים, יוקרתיים ובנאליים (ע"ע קוויארים, לובסטרים, פילה מיניון, כמהין) ולעשות מהן מנות מישלן. זו כבר גם לא באמת חוכמה לעשות להטוטים מולקולריים או מנות שמתחפשות למנות אחרות. כולם כבר עושים את זה או מחקים אחרים שעושים את זה. החוכמה והגאונות היא לקחת חומרי גלם מקומיים, לעתים אפורים ולא "סקסיים" ולהוציא מהם שפע טעמים ומרקמים כמו שפליקס שניידר וצוותו עושים כאן. הם מצליחים לעשות זאת רכיב אחרי רכיב ומנה אחרי מנה ולהוציא את המיטב שבמיטב מחומרי הגלם בהם הם מטפלים. והכל נעשה מאפס בהשקעה ראויה להערכה שלעתים נמשכת שבועות וחודשים (בשימור וכבישה למשל) ובחלקה נעשית מאפס במהלך 4 שעות הסעודה (למשל הכנת ה"ווסאבי" מאפס). העסק כולו היה פשוט תענוג. מהחלל, המטבח הפתוח, עבודת הצוות, השירות המסביר ומסביר הפנים (כולם חמודים, ידענים ומאד משתפים), חומרי הגלם, המנות, ההגשה.
כשיושבים במסעדה של 2 כוכבים ומשלמים מראש מעל 200 יורו לארוחת טעימות יש ציפייה גבוהה מאד מלכתחילה. אני שמח שציפיותיי התגשמו כאן במלואן. אגב, על כל היינות (4 כוסות) והבירה שילמתי עוד 78 יורו כך שסך הארוחה היה 288 יורו. כ-1,000 ש"ח. המון. אבל כשארוחת טעימות לא מדויקת וודאי לא ברמה הזו, לפני אלכוהול, עולה 450-500 ש"ח בישראל זה לא נראה נורא. (ואם נוסיף 5 כוסות אלכוהול נגיע כבר ל-700-750 ש"ח). למדתי כבר בשיטוטיי שההבדל בין מסעדת כוכב אחד לשניים הוא הבדל מהותי. שני הכוכבים הזריזים במיוחד ש-etz קיבלה הם מוצדקים לחלוטין. אני לא מרבה להשתמש בתואר גאוני על מסעדות, מנות או שפים. אבל מה שפליקס שניידר ו-etz עושים זו גאונות. חוויה שלא תישכח במהרה.
בוקר ה-5 ביוני הוקדש עוד קצת לשיטוטים בנירנברג.
Hausbrauerei Altstadthof - פאב, מבשלת בירה ומסעדה פרנקונית בנירנברג, 5 ביוני:
התחלתי בסיור באנגלית שלוקח את הקבוצה לסיור תת קרקעי במרתפי הבירה העתיקים ואח"כ גם במבשלה הפעילה למעלה. מעניין וחביב. היות והמקום מפעיל גם פאב ומסעדה היה זה אך טבעי שאנשנש דבר מה לצהריים ואטעם מהבירה המקומית. כך עשיתי.
יצאתי משם לעוד סיבוב קצר בכמה אתרים בקרבת מקום.
אזור השוק המרכזי בנירנברג. בצהריים יש דוכני אוכל ובירה רבים. אכלתי איזשהו מאפה מקומי מאחד הדוכנים לסיום מתוק מנירנברג.
נירנברג (למרות הקונוטציות ההיסטוריות השליליות מאד) נעמה וערבה לחיכי. עיר הרבה יותר נעימה ויפה מהמצופה.
למינכן הגעתי אחר הצהריים למזג אוויר גשום במיוחד (אם כי לא קר). אחרי צ’ק אין במלון יצאתי בכל זאת לסיור בשכונה. התמונות הן ממתחם השוק המרכזי של מינכן ואחר כך מכיכר Marienplatz המפורסמת בה יושב בין היתר בית העירייה המפואר.
בערב התחלתי לחוש רעב והלכתי לבר אוכל לא רחוק שהוא מומלץ מישלן. זה היה בסביבות 19:00. ישבתי על הבר. השולחנות ברובם, במקום הקטן, היו תפוסים או שהוזמנו מראש. כבר בשעה הדי מוקדמת היה די מלא.
Ménage Bar - בורגר מעולה וקוקטייל בינוני בבר אוכל שכונתי וטרנדי במינכן:
בר אורבני, טרנדי וקטן שמעוטר ב-Bib Gourmand במדריך מישלן. ה-Ménage - שלישייה - היא על שם שלושת הבעלים: René Soffner, Johannes Möhring (שבאו מעולם הברים המקומי) והשף שהוא בכלל בריטי מיורקשייר שהשתקע במינכן ששמו Luke Rogers. המקום להבנתי נפתח בתחילת 2019.
חלק מתפריט הקוקטיילים. כאן לשם שינוי התחשק לי קוקטייל ולא בירה או יין.
הקוקטייל שבחרתי - Chica Viveza. קוקטייל על בסיס טקילה ומזקל זו התחלה מבטיחה. בפועל כשטעמתי הטעם היה די חלש ולא מאוזן. ביקשתי חיזוק אלכוהולי ואחרי החיזוק זה היה בסדר אבל לא מעבר. 13 יורו העלות.
יצאתי לרחובות הרטובים מגשם והיות ואכלתי רק קציצת בורגר בלי תוספות עדיין נשאר מקום. אז עוד בורגר. כשעה אחרי הראשון. מרוב מנות חזיר הפכתי לחזיר בווארי בעצמי. קפצתי למקום שהוא רשת מקומית שלפחות ממה שקראתי נחשבת לאיכותית.
Ruff's Burger: בורגר נוסף אחרי שעה? כנראה שהשתגעתי:
רשת בורגרים שפועלת משנת 2008 עם כמה סניפים במינכן. יש גם אחד בנירנברג להבנתי.
ההמבורגר הנבחר על ידי: BBQ Burger. בורגר בקר עם צ'דר, בייקון, רוטב ברביקיו (ביתי כך נטען) ועוד. 8.90 יורו. בצד צ'יפס בתיבול כמהין שעלה עוד כמה גרושים. עסק לא רע. הבורגר היה טעים. טעמי הברביקיו חביבים ונוכחים. מידת העשייה טובה. הצ'יפס מוצלח, פריך ולא שמנוני ורופס. הלחמנייה והקציצה לכשעצמן הצטיינו משמעותית פחות מהבורגר שאכלתי שעה לפני כן ב-Ménage Bar.
המשכתי לעוד קצת סיבובי ערב במינכן גשומה וחזרתי למלון להתפגר כשאני מפוטם כהלכה.
למחרת היה לי יום טיול לטירת נוישויינשטיין (Schloss Neuschwanstein), הכפר Schwangau והסביבה. כשעה וחצי נסיעה ממינכן. זה היה סיור מודרך לקבוצה קטנה יחסית שהזמנתי מראש. הסתפקתי שם בנשנושים שאין טעם להרחיב עליהם דיבור. האזור והטירה יפים להפליא ולשמחתי ולמזלי גם הקבוצה הייתה חביבה והמדריכה מצוינת. להלן קצת מנופי היום.
הבירה של סיום המסלול (אני עליתי וירדתי ברגל. תכלס עסק די פשוט וקל).
בערב עם החזרה למינכן חיפשתי מקום לאכול בו ארוחת ערב. לא מאד רחוק מהמלון נכנסתי אקראית למסעדה עם כוכב מישלן שעברתי לידה. היו מקומות ישיבה בחוץ. שאלתי את המארח אם יש מקום והוא אמר שבחוץ כן ושאכנס פנימה לראות אם יש מקום פנוי בפנים. נכנסתי והיה.
Schwarzreiter Tagesbar & Restaurant - תפריט בר במסעדת מישלן מפונפנת, 6 ביוני:
מסעדת כוכב מישלן שיושבת במלון קמפינסקי המקומי. כיאה למיקום, המקום אלגנטי ודי פלצני. מה שכן - הוא מכיל למעשה שתי מסעדות או שני תפריטים שמנוהלים ע"י אותו צוות. האחד מציע תפריט מישלן מושקע ויצירתי והשני מציע תפריט "בר" a-la-carte לא מסובך מחומרי גלם מקומיים ועונתיים. אני ישבתי על הבר בחלל המרכזי. לא הייתה שום בעיה למצוא מקום פנוי בשעת ערב די מוקדמת (קצת לפני 20:00). היות וחיכתה לי מסעדת 2 כוכבים בערב המחרת (כך לפחות תוכנן. בפועל היה משהו אחר) הלכתי על המנות הפשוטות. השף של המסעדה הוא Hannes Reckziegel. בתפריט היצירתי הוא מגיש "מטבח בווארי צעיר" עם תפריטי טעימות מ-135 עד 185 יורו. אני כאמור הסתפקתי בתפריט הבר הפשוט.
תפריט הבר. יש כאן קלאסיקות כמו טרטר בקר, מרק זנב שור או אספרגוס. עיקריות כמו מיט בולס בווארי, שניצל וינאי, פילה בקר בווארי ומנות דגים פשוטות. אחרי ימים של בשר ועוד בשר התמקדתי במנות מהים (או הנהר).
בירה בווארית להתחלה. 300 מ"ל. 5 יורו.
מנופי המסעדה. קהל שנראה די מגוון. לשמאלי על הבר ישבו 2 חבר'ה שנראו בני 25 עם טישרטים. בחלל עצמו היו גם מקומיים וגם תיירים אבל המקום לא היה מלא גם לא כשיצאתי כשעה וחצי מאוחר יותר.
התחלתי עם נשנוש של אויסטר יחיד. זה מסוג Tsarskaya היקר יותר - 9 יורו ליחידה. שמנמן, טעים ואיכותי. לא מעבר לזה.
המשכתי עם סלט העונה. זה הקטן (9 יורו). כולל עלים וירקות בויניגרט חובצה וצ'רוויל + תוספת שבחרתי של שרימפס אדום, צ'רוויל וגזר "חמוץ מתוק" (תוספת של 15 יורו). השרימפס היו טריים, גדולים ואיכותיים. הסלט - מתובל היטב. סלט טעים ומהנה אבל עם כל הכבוד לשרימפס - לא בטוח שהוא שווה 24 יורו. אגב, באחד מהחסילונים היו שאריות קליפה. לא בדיוק סטנדרט מישלני.
לחם וחמאה. הגיע ללא חיוב. לחם לוהט וטוב.
כוס יין לבן מקומי. 150 מ"ל שעלו 9 יורו.
המנה העיקרית שבחרתי מתפריט הבר. פילה דג Pike Perch (זנדר או Zander בגרמנית) עם אספרגוס לבן, צ'וריסו ופסטה או פתיתים בשם Fregola Sarda שמקורם בסרדיניה דווקא. לא מנה גדולה במיוחד שעלתה 38 יורו. זול זה לא. הרוטב היה על בסיס יין לבן כמדומני וחמאה. הכל די בייסיק. איכותי, טעים אבל לא יותר.
הארוחה כולה עלתה 85 יורו. לא נורא. לא זול. אוכל איכותי, מחומרי גלם טובים מאד אבל במקביל גם די חסר ייחוד ושגרתי. נכון שזה תפריט הבר הבסיסי והפשוט, אבל במסעדת מישלן שכבר מציעה תפריט לא מסובך ומקומי אפשר ואף מצופה לספק איזה טוויסט קל. משהו שישבור את השגרה ויצדיק את הכוכב.
הלמבורגיני הזו חיכתה מחוץ למסעדה. ככל הנראה לאחד מיושביה בפנים.
כמה תמונות ערב נעימות ממינכן של ה-5 ביוני.
עד כאן חלק ב' של החוויה הבווארית. בחלק ג' אפרט על עוד יממה וחצי בה הייתי אמור לשבת במסעדת שני מישלן בערב האחרון. מסעדה שדפקה לי ברז מהיום להיום. אל דאגה. מצאתי תחליפים יותר מהולמים.
פשוט תענוג לקרוא אותך. מחכה לפוסטים שלך בקוצר רוח.
השבמחקתודה!! כיף לשמוע.
מחקממש כיף לקרוא את הבלוג שלך,
השבמחקעושה חשק לבקר באותם המקומות.
תודה! אני משתדל לבקר במקומות קרובים עם טיסות ישירות אז העניין בר ביצוע..
מחקהזהירו אותי מהפוסט הזה. זה היה בהרבה יותר גרוע מאשר חשבתי. ואני מסכים איתך לגמרי, הגזמת לחלוטין.
השבמחקהכי גרוע שהיה לי. הגזמה פראית.
מחקמאז שחזרתי אני אוכל אורז לבן וחצי מלפפון ביום.