שלושה ימים בחבל פוליה בדרום איטליה - חלק א': שני לילות בבארי עם גיחה קצרה לטראני

פוליה - Puglia. בארי - Bari. טראני - Trani.

קצת ניחוחות וטעמי חו"ל. שני עד החמישי באפריל. 3 לילות קצרים בחבל פוליה בדרום איטליה, "העקב" של המגף האיטלקי, על חוף הים האדריאטי. מסיבות משפחתיות חיפשתי יעד קרוב לגיחת חו"ל קצרה. חיפשתי בכלל טיסה לליון/מארסיי אבל משהו בלוחות הזמנים ובמחירים עצבן אותי אז התחלתי לחפש טיסה ישירה ליעד באיטליה שעוד לא הייתי בו. הסתבר להפתעתי שיש טיסה ישירה של חברת ריינאייר לעיר בארי, בירת חבל פוליה, שאורכת 3 שעות. מתאים. הטיסה שמצאתי עלתה קצת יותר מ-80 יורו. מתאים גם מתאים. תכננתי 2 לילות בעיר בארי ועוד לילה בעיר לצ'ה, כ-150 קילומטר דרומית לבארי. בין לבין סומנו 2-3 עיירות לגיחות אפשריות קצרות שלבסוף בשתיים מהן ביקרתי: טראני (Trani) מצפון לבארי ומונופולי (Monopoli) מדרום לבארי - בדרך ללצ'ה. על עיירות מתוירות כמו אלברובלו (Alberobello), אוסטוני (Ostuni) או Polignano a Mare ויתרתי מקוצר הזמן ולוחות הזמנים.

נחתתי בבארי קצת אחרי שעה 20:30. הגעתי ל-B&B הקטנטן והחמוד של בחור בשם מיקלה (B&B Dei Cardinale), בלב העיר העתיקה קצת אחרי 21:00. חיש מהר יצאתי לעיר הקרה (היו 6 מעלות) לסיבוב קצר כולל חיפוש של משהו קטן להכניס לפה. חבל פוליה כמו מחוזות דרומיים רבים מתבסס הרבה על חומרי גלם זולים (אוכל של עניים), הרבה מאפים, מטוגנים ובמקרה של פוליה גם מאכלי ים רבים שמקורם בים האדריאטי. הפסטה האופיינית והנפוצה ביותר בבארי היא אורקייטה (Orecchiette. אוזניים קטנות באיטלקית שזו צורת הפסטה). אפשר למצוא אותה בכל רחבי העיר, כולל ברחוב שמלא דוכנים של מאמות ונונות שמגלגלות את הפסטה אחת אחת ידנית. למי שכמוני מחפש גם אוכל קצת יותר מתוחכם יש אופציות: במדריך מישלן הנוכחי יש בסך בכל 55 מסעדות מומלצות ברשימת המחוז (Puglia או Apulia באנגלית), מתוכן 11 הן מסעדות של כוכב אחד. בבארי, בירת המחוז והעיר הגדולה ביותר בו, דווקא אין כלל מסעדות מכוכבות. ניסיתי להזמין לאחת המסעדות בעיירה טראני שמצפון לבארי ולא היה מקום בשתיהן בתאריכים שחיפשתי ולכן הזמנתי מקום מראש לערב השלישי באחת משתי מסעדות הכוכב בעיר לצ'ה.

Le Sgagliozze di Donna Carmela:

למחטף הערב הראשון קפצתי למקום שמתמחה במנת אוכל רחוב בשם Sgagliozze - פולנטה מטוגנת בסגנון בארי או בשפת המקום polenta fritta alla barese. זו מנת רחוב טיפוסית לבארי - זולה ומטוגנת. בעיר יש כמה מקומות/דוכנים שמתמחים במנה הזו, אבל זה של דונה כרמלה היה פעיל בשעה הזו. יש אפשרות לשבת בפנים ואז יש תפריט רחב יותר, אבל אני הזמנתי טייק אוויי מהדוכן שבחוץ. בשעה הזו היו 2-3 חבר'ה לפניי אבל גם אחריי הצטברו מקומיים. קיבלתי את המנה בשקית נייר, עם בירה פרוני לצד המנה והמשכתי בסיבוב הרגלי. 

האנגלית של החבר'ה לא הייתה מדהימה אבל הצלחתי להזמין. 

כאן מטגנים בכיף. בלוקים של פולנטה מבושלת שנפרסים לריבועים ומושלכים לשמן רותח. יש במקום מטוגן נוסף בשם Pettole או Pittule שמטגנים בנפרד: בצק שמרים מטוגן קראנצ'י ואוורירי שיש לו גרסה מתוקה או מלוחה. הזמנתי מיקס של שני המטוגנים. העסק זול מאד. נדמה לי שיורו אחד לשקית קטנה ועוד יורו וחצי לבירה. אולי הפוך או שזה עלה עוד יורו. בכל אופן - זה זול. 

ה-Sgagliozze. קראנצ'ית במיוחד, טעימה. הייתה מעט מלוחה מדי לטעמי בבסיסה אבל זה נשנוש לוהט וכיפי ללילה קר.

ה-Pettole. קטנה, פריכה, קלילה ואוורירית. חמוד. 

זה היה עסק שמנוני (לא מתאמצים לספוג כאן את עודפי השומן) אבל מהנה למדי. המשכתי לטייל קצת בלילה הקר וחזרתי לחדר החם לקראת יום טיול מלא באתרים וגדוש במיוחד במאכלים.

למחרת בבוקר, יום א', הסתובבתי ברחבי העיר העתיקה, הבזיליקה של San Sabino מהמאה ה-13, מוזיאון הארכיאולוגיה, הנמל והטיילת שלאורך החוף. בין לבין למרות שאכלתי ארוחת בוקר קלה במלון חטפתי גם פוקאצ'ה מקומית - Focaccia Barese - שהיא אחת ממנות הדגל של אוכל הרחוב הפולייזי. המקום המפורסם ביותר שמציע את המנה הפשוטה הזו הוא Panificio Santa Rita שסגורה באותו יום. הסתפקתי במנת פוקאצ'ה ב-Panificio Fiore שכנראה מתחרה על התואר עם זו של ריטה הקדושה. מקום עתיק. לפניי היו 3 מקומיים מבוגרים שהזמינו גם הם פוקאצ'ה שבדיוק יצאה מהתנור. העסק עולה גרושים והמנה נדיבה. פוקאצ'ה אוורירית עם רוטב עגבניות, עגבניות, תבלינים (אורגנו), גבינה, שמן זית וגם זית אחד (שלם עם החרצן). פשוט, זול וטעים. לא יכול לומר שזו הפוקאצ'ה הכי טעימה שאכלתי ושטיול בבארי מחייב לטעום את הפוקאצ'ה הזו אבל כאוכל רחוב פחמימתי, חם, טעים ומנחם זה בטח שווה את הכסף.

ביום א' שוק הדייגים של בארי לא פעיל. למחרת אבקר בו שוב. הרבה אקשן לא ראיתי שם גם אז. בתמונות וכתבות שונות על הנמל כיכבו קיפודי ים טריים שנישלו מהים. אולי זו לא העונה אבל לא ראיתי קיפוד ים לרפואה וגם במסעדה שעוד מעט אוכל בה צהריים הייתה מנה אחת עם מעט מאד בשר קיפודי ים.

את ארוחת הצהריים הזמנתי כמה ימים מראש לאחת משתי מסעדות בלבד שהן מומלצות מישלן בבארי, מסעדה בשם La Bul. בימי ראשון היא פועלת רק בצהריים. הזמנתי מקום לשעה 12:30 (נפתחת ב-12:00). הייתי הראשון להגיע. בהמשך תגיע משפחה של 5 (זוג גרמני עם 3 ילדים די קטנים) ועוד 2-3 זוגות מקומיים.

ארוחת טעימות לצהריים - מסעדת La Bul בבארי:

La Bul היא מסעדת שף מקומית מודרנית ששמה דגש על תוצרת מקומית ועל מתכונים פולייזים בגרסת השף ששמו Antonio Scalera. סקאלרה בכלל למד משפטים אבל שינה ייעוד, למד קולינריה ברומא (Gambero Rosso City of Taste) ואח"כ עבד במסעדות שונות באיטליה וגם במדריד. את La Bul הוא פתח בשנת 2009. התפריט שלו מתבסס על מוצרים מקומיים והוא משנה אותו לא מעט. כשנכנסתי השף היה אחד ממקבלי פניי והוא גם עשה לי tour קצר במסעדה וסיפר לי שהוא משתמש בהרבה מוצרים טריים ובחומרי גלם נאים מקומיים. בקיץ יש גן/טראסה חיצונית שפועלת גם. 

תפריט המסעדה שתלוי מחוץ לדלת הכניסה.

חלל המסעדה. לא גדול. מאד מרווח (בישראל היו מכניסים כפול שולחנות). אוסף אקלקטי של רהיטי ותאורת וינטג', אומנות ורצפת אריחים במוטיבים ים תיכוניים. חלל נעים וביתי.

השולחן שלי. 

יש אפשרות להזמין מנות מתפריט רגיל. ראשונות, פסטות ואורז (אלה סביב 20 או 20 וקצת יורו), עיקריות גם בסדר המחירים הזה. קינוחים באזור 8 יורו. לא מסעדה עממית אבל יחסית למסעדת שף בסטנדרטים ישראלים המחירים בטח לא יקרים. המנה היקרה ביותר בתפריט היא עיקרית של חזה ורגל יונה שעולה 26 יורו. אחריה בין הפסטות - מנת פסטה בשם קפלצ'י (Cappellacci) ממולאת בריקוטה, אנשובי ואויסטרים צרובים שעולה 25 יורו. אני כבר הלכתי על האופציה של ארוחת הטעימות "בחשכה" שכוללת 7 מנות (למעשה הרבה יותר) בבחירת השף, חלקן מופיעות בתפריט הרגיל הנוכחי וחלקן הן מנות מייצגות מהעבר או מנות ספיישל. העלות היא 85 יורו (יש אופציה לארוחת 4 מנות ב-60 יורו). 300 ש"ח בלי יין זה מחיר ממוצע בארוחת מסעדת שף תל אביבית של ראשונה, עיקרית וקינוח + יין. ודאי מחיר נמוך בהרבה מארוחות טעימות של מסעדות צמרת תל אביביות. תכף תראו מה אכלתי ואילו חומרי גלם ותבינו שכאן למרות שזה לא זול המושג תמורה לכסף עדיין שריר וקיים (בתל אביב הוא כבר עניין נדיר ביותר). הזמנתי גם התאמת 3 כוסות יין בתוספת 20 יורו שבדיעבד עלתה לי 30 יורו כמחיר התאמת 5 כוסות. אני מניח שזה נעשה בתום לב כי כולם במסעדה היו מאד נחמדים ושירותיים. לא שמתי לב לעניין בעת קבלת החשבון אבל תכלס 3 כוסות היין שהסומליה בחר לי אחרי הוראות שלי (שיהיו מקומיים, 2 לבנים ואדום אחד) היו מעולות כולן ואף זכו ל-refill מכובד כך שבקלות חיסלתי 5-6 כוסות יין. 

ביס של התחלה. לא חלק רשמי של ארוחת הטעימות. הרינג/מקרל מעושן, לצד תרד, רוטב ירוק כלשהו וקוויאר. פשוט וטעים.

מתאבנים. 4 במספר. עדיין לא נספרים במניין 7 המנות. היה כאן קרקר עם גבינת ריקוטה מוקצפת מקומית, בצל מוחמץ וקוויאר, 2 ביסים ימיים של קרוקטים קטנים (אולי שרימפס) ועוד ביס מטוגן שכלל קצת קיפוד ים נדמה לי. כולם טעימים. שום דבר בלתי נשכח אבל חמוד, עשוי היטב וטעים.

לחמי הבית. יש כאן גרסת הבית המלוחה של טראלי (הגרסה המקומית הדרום איטלקית - מלוחה או מתוקה - של עבאדי), מבחר לחמניות קטנות (שאח"כ היה גם refill מיותר שלהן) וגריסיני.

זה שמן זית מקומי ויוקרתי של יצרן מקומי בשם De Carlo שמיוצר מאז 1861 תחת השם Felice Garibaldi כהוקרה לאחיו של אותו גיבור איטלקי ג'וזפה. האח הגיע לבארי והיה מעורב בתעשיית שמן הזית המקומית. שמן הזית המעולה נמזג עבורי במשורה בפנכה קטנה לצד הלחמניות.

היין ממנו שתיתי את הכוס הראשונה (כאמור בפועל נמזגה גם כוס שניה). זן בשם Fiano. לבן יבש וארומטי מ-Salento בחבל פוליה. היקב הוא יקב בוטיק בשם Pietrogiovanni. יין נהדר.

המנה הפורמלית הראשונה בין השבע: שרימפס נא עם שמן זית, איזשהו סוג של ביצי דג וגבינה מקומית. לצערי זו לא מנה שמופיעה בתפריט כך שאני לא ממש זוכר את הפירוט. העסק בכל אופן היה טוב מאד. קרודו מצוין, חומרי גלם טריים וטובים מאד וטעמים מוצלחים.

המנה השנייה: דג Bluefish צרוב קלות עם עגבניות חצי מיובשות, רוטב עגבניות קר, גבינת חובצה (buttermilk או latticello בשפת המקור). bluefish זה דג טורף שנפוץ בים התיכון (גומבר טורף הוא שמו בעברית). מנת דג טובה מאד. לדג היה מרקם בשרני והשילוב עם החמיצות-מתקתקות של העגבניות על תצורותיהן השונים היה מוצלח.

המנה השלישית: ברבוניה מטוגנת בשמן זית עם שאלוט צרוב ולימון מסוכר. דג עשוי נהדר. שילוב טעמים מתקתקים-חמצמצים מעניין וייחודי. המטבל הלבן הוא איולי כלשהו. זו מנה שנחשבת מנת דגל במסעדה. המתקתקות של הלימון המסוכר הייתה מוזרה לי תחילה אבל כשאוכלים את המכלול זה היה טוב מאד. מנה מהנה וטעימה.

המנה הרביעית: ריזוטו עם קיפודי ים, בוטרגה, אספרגוס וחובצה. ריזוטו נהדר. לא נימוח ורך כמו שאוכלים בארץ אלא כמעט אל דנטה. הגרגרים שמרו על bite מסויים. הטעמים היו נהדרים. קיפודי הים נתנו את ה-kick הייחודי הנהדר שלהם. הבוטרגה נתנה מליחות טובה והמנה כולה הייתה מלטפת ומנחמת כמו שמנת ריזוטו ביום קריר אמורה להיות. יופי.

כוס יין שנייה. יין לבן יבש מקומי מזן Verdeca של יקב בשם Talò שנמצא בסאן-מרצנו בחבל פוליה. יין יותר מינרלי ויבש מקודמו. מצוין אף הוא.

המנה החמישית: חזה יונה ורגל יונה עם רוטב פורט ורוטב פירות אדומים מצומצם, לצד מוס כבד יונה וזוקיני קטן. גם מנה שנחשבת מנת דגל. זו לא פעם ראשונה שמנת יונה מוגשת לי כך עם טפרי הרגל. כנראה ששפים חושבים שזה יפה. בכל אופן זו אחת היונים הטובות והטעימות שאכלתי בטיוליי האירופאיים. כל חלקי היונה היו עשויים מושלם וערבו מאד לחכי. 

כוס יין שלישית. הפעם אדום יבש מזן פרימיטיבו. פרימיטיבו הוא הזן האדום הנפוץ בחבל פוליה. ידוע בשאר העולם כזינפנדל. היין הזה הוא Mammamè Primitivo Gioia del Colle Doc. היקב הוא Pierfabio Mastronardi Vignaiolo. עוד יין טוב מאד. 

המנה השישית: שקדי עגל עשויים בסו-ויד וצרובים עם פטריות כמהין וציר יין לבן מתקתק (היה בו אלמנט פירותי הדרי). היה שם גם מעט קרם שורש כלשהו ששכחתי את זהותו. מנה מצוינת. שקדי העגל היו רכים ועשויים נהדר. השילוב של הכמהין האדמתיות המשובחות ושל מתקתקות הרוטב היה מתחנף בקטע טוב. נהניתי מאד. 

מסעדה די ריקה. תעודת מתחסן נבדקה כאן והצוות היה עטוי מסכות. המשפחה שמציצה בשולחן מימין הם גרמנים מצפון גרמניה שבמקרה נתקלתי בהם גם בבוקר המחרת בקונדיטוריה מקומית. הם זיהו אותי ודיברנו קצת. הם שאלו אותי אם אני בלוגר כי הם שמו לב שצילמתי את המנות... 

המנה השביעית - קינוח: טארטלט פירות אדומים עם מרנג רך וזביונה. קינוח די פשוט וטעים אבל לא מלהיב. לא הרגשתי טאץ' מיוחד של שף. האלמנטים היו עשויים היטב והמתיקות הייתה מאוזנת ומוצלחת אבל אכלתי כאלה גם במסעדות פחות יומרניות והרבה יותר פשוטות.

החשבון הסתכם כאמור ב-115 יורו. 85 יורו לאוכל. 30 יורו ליינות. הארוחה הייתה טובה ומהנה. הכילה חומרי גלם משובחים. לא אכלתי מנה רעה או בינונית. כל המנות היו טעימות ועשויות כמו שצריך. אין כאן פירוטכניקות או ניסיון להיות סופר יצירתי אבל בהחלט מורגשת יד טובה של שף מנוסה שיודע לעבוד עם חומרי גלם. היינות היו מעולים אחד אחד. אין להם כוכב מישלן וכנראה גם לא יהיה להם כי זו לא מסעדה עם הקפדה, הגשה או מנות ששוות כוכב (בעיניי הם לא שווים). אבל זו עדיין מסעדה טובה ואיכותית שמספקת תמורה טובה. הצוות כולו היה נחמד ביותר, שירותי מאד, מבין ומקצועי. נהניתי. 

אחרי האוכל - סיור במוזיאון ובמבצר - Castello svevo di Bari. להוריד קצת קלוריות עם ארכיאולוגיה. 

וקפיצה לאחד הרחובות הכי מפורסמים בעיר: Strada delle Orecchiette או בשמו האמיתי - Arco Basso. רחוב שמכיל דוכנים על דוכנים של מאמות ונונות שמכינות אורקייטה home made מחוץ לבתיהן. חלקן גם מכינות ומוכרות עוגיות טראלי פריכות (Taralli pugliesi). רכשתי חבילת עוגיות ופסטה צבעונית. 

קפה ומאפה של אחה"צ במקום אקראי בשם Antico Caffè del Carmine שקיים מ-1931 בלב העיר העתיקה. הקפה - אספרסו. המאפה - Pasticciotto מתוק במילוי פירות אדומים. מקום של "פעם". אותנטי ופשוט. 

את בארי מיציתי אחה"צ והחלטתי ספונטנית לקחת רכבת לטראני (Trani), עיירת נמל קטנה וחמודה מצפון לבארי. 30 דקות נסיעה ברכבת. זו עיירה שסימנתי מבעוד מועד כיעד אפשרי - אם יתחשק. כמקום לארוחת ערב סימנתי פיצרייה מקומית שנחשבת לאיכותית. אזור הנמל והקתדרלה שיושבת "על הים" - Cathedral Basilica of Saint Nicholas the Pilgrim - הם המקומות המתוירים ביותר בטראני.

ארוחת הערב נאכלה בפיצרייה שלא ממוקמת בחלק התיירותי של העיר, באזור העתיק שצמוד לים, אלא קצת יותר בתוך העיר. סיימתי את סיבוב בין הערביים שלי שכלל שקיעה נאה וקפצתי לפיצרייה בשם Lievito 72. הגעתי בשעה 19:30, ממש שעת הפתיחה, לנשנש פיצה פולייזית כהלכתה. 

פיצה בטראני - Lievito 72 - פיצרייה שמדורגת במקום ה-90 באיטליה:

זו פיצרייה שסימנתי כיעד אפשרי מראש, אחרי שבשיטוטי המרשתת שלי לפני הטיול הגעתי לאתר שמדרג את הפיצות הכי טובות באיטליה - www.50toppizza.it (דירוג 2021 מכיל למעשה את 100 הפיצריות הטובות באיטליה ועוד 3 דירוגים - של 50 הפיצריות הכי טובות לטייק אוויי, של 50 הפיצריות הכי טובות באירופה - מחוץ לאיטליה ושל 50 הטובות בארה"ב). לא יודע כמה זה דירוג רשמי וחשוב כמו מדריך מישלן או דירוג המסעדות הכי טובות בעולם של סן פלגרינו אבל מהשמות שמצוינים שם זה נראה כמו דירוג איכותי ומעודכן למדי. הפיצרייה הכי טובה שאכלתי בה בנאפולי למשל, 50 Kalò di Ciro Salvo מדורגת במקום ה-6 הכולל. Pepe in Grani המפורסמת סמוך לנאפולי מדורגת חמישית. בלצ'ה יש פיצרייה בשם 400 Gradi שמדורגת במקום ה-21 אבל ויתרתי עליה כי בערב היחיד שלי בלצ'ה הזמנתי מקום במסעדת מישלן וזו פיצרייה שפתוחה רק בערב אז עם כל הכבוד שיש לי לפיצה המישלן ניצח. (אגב. יש גם אתר דירוגים איטלקי של מסעדות כלליות - www.50topitaly.it - שמדרג מסעדות שונות בטופ האיטלקי - אוסטריה פרנצ'סקנה של מאסימו בוטורה ראשונה שם). 

בכל אופן אני חוזר ל-Lievito 72. פירוש המילה lievito היא שמרים. לפיציולו קוראים Andrea Giordano. בצק הפיצות נעשה משמרים חיים, החמצה/התפחה של עד 72 שעות (מכאן השם), 30% פחות מלח (כך לפי האתר) ושימוש בקמחים שנטחנים באבן. הפרושוטו שתלוי בחלון הראווה מחוץ לפיצרייה הוא גם כזה עם תו תקן של איכות. המיקום של הפיצרייה די מוזר. בתוך מין קומפלקס מסחרי די מוזנח. כשהגעתי עם הפתיחה הגיעו איתי סועדים בודדים. אם המיקום שלהם היה סמוך לנמל אני בטוח שהיה תור של סועדים מהפתיחה. 

הכנות. הטאבון לוהט. הקמחים מפוזרים. 

פרושוטו עם תו תקן. מוצג לראווה. 

תפריט הפיצות. סטייל נאפוליטני. מרגריטה היא הבסיסית ביותר ב-4.5 יורו (בלבד). היקרה ביותר - 14 יורו עם קרם בקלה. אחרי שראיתי את הפרושוטו היפה שמוצג בויטרינה החלטתי להזמין את הפיצה עם הפרושוטו. La Parmense שמה.

תפריט האלכוהול. הזמנתי Birra alla spina - בירה מהחבית, בירת בוטיק איטלקית בסגנון בריטי בשם Bsa (ראשי תיבות של British strong ale). העלות ל-300 מ"ל - 4.5 יורו. 

לחם מאפה בית כמובן, מחמצת עם מעט שמן זית מגיע גם.

וזו הפיצה שהזמנתי. La Parmense. בצק דק מושלם. מעליו מעט רוטב עגבניות אורגניות, מעליו גבינת Stracciatella שמקורה באזור פוג'יה בחבל פוליה ומעליה פרושוטו ביד נדיבה ובזיליקום. הגבינה היא גבינה רכה ונמתחת מחלב באפלו שהיא גם הבסיס להכנת בוראטה (אחרי שמערבבים אותה עם שמנת). העלות 12 יורו. העונג - גדול עד מאד. פשוט תענוג של פיצה על כלל מרכיביה. הבצק לכשעצמו - נהדר וטעים, הרוטב - מצוין, הגבינה והפרושוטו - אושר גדול. איכות נפלאה. והכל ביחד - ללקק את האצבעות. אם לא הייתי מתבהם במהלך כל היום הזה הייתי מזמין עוד פיצה (מסוג אחר כמובן). זו הייתה אחת הפיצות הכי טעימות ומשובחות שאכלתי.

חזרתי לבארי ברכבת חזור. בדרך למלון נתקלתי בחגיגות עליית הליגה של קבוצת הכדורגל המקומית שעלתה מהליגה השלישית לשנייה. ברכות.

חזרתי למלון אחרי יום גדוש שבו הלכתי מעל 21 ק"מ. אני לא בטוח שהם הורידו עד תום את כמויות האוכל והאלכוהול שהכנסתי לגוף.

יום ב' בבוקר התחיל בקפה ומאפה במקום בשם Martinucci Laboratory - רשת קונדיטוריות שנמצאות בכל רחבי חבל פוליה, שהחלה את דרכה ב-1950. יש גם סניף ברומא. הם מתמחים בכל דבר מתוק - מאפים, עוגות, גלידות, שוקולדים. השלט בכניסה מציג את מאפה הפסטיקיוטו - Pasticciotto - מאפה ממולא שמאפיין את חצי האי סאלנטו שמהווה את החלק הדרומי של חבל פוליה. זה אותו מאפה שאכלתי אחה"צ של היום הקודם, אבל ב-Martinucci העסק יותר מעוצב, מפונפן וממותג. 

אלה חלק מסוגי הפסטיקיוטו במילויים שונים. המסורתי הוא במילוי קרם וניל (רפרפת). מילויים אחרים - קרם אגוזים, שקדים, דובדבנים, ריקוטה ושוקולד ועוד.

זה הנבחר שלי. אותו פסטיקיוטו שהוצג לראווה בשלט מחוץ לקונדיטוריה, במילוי ריקוטה וקרם פיסטוק. הרצועה המפוספסת השחומה היא ריקוטה שהושחמה באפייה. זה פסטיקיוטו שנוצר בסניף של בארי כשהוא נפתח והפך למאפה דגל של הסניף. הוא הוזמן לצד אספרסו מתבקש. מאפה טעים ביותר. קראנצ'י ומעט קראמבלי בחוץ, נימוח בפנים, ועם שפע של מילוי נהדר. 

אחרי הקפה המעורר והמאפה חזרתי לנמל הדייגים לבדוק את הסחורה. קיפודי ים לא היו. למען האמת היו מעט מאד דייגים פעילים. אולי זו עדיין לא השעה הפעילה (אזור 9:30) או שיום ב' הוא לא יום עמוס פעילות. כמה תמונות מייצגות לפניכם.

באזור שעה 11:00 הייתה לי רכבת לעיירה מונופולי מדרום לבארי, בדרך ללצ'ה. כ-30 דקות נסיעה. לפני כן הספקתי לנשנש עוד מטוגן מקומי טיפוסי במאפייה שסמוכה לתחנת הרכבת המרכזית של בארי, מאפיית Panificio Magda שמתמחה בלחמים, פוקאצ'ות ומאפים מתוקים. הזמנתי Panzerotti - בצק מטוגן מלוח במילוי גבינת מוצרלה ורוטב עגבניות, לצד קפוצ'ינו. זו מין הכלאה של בצק סופגנייתי אוורירי וקלזונה. זה לא היה רע אבל גם לא מלהיב. העסק היה שמנוני מעט ולא התלהבתי מהמילוי של רוטב העגבניות שהיה נוזלי מדי לטעמי (אולי כך אמור להיות). 

זה היה הביס האחרון שלי בבארי. בסביבות 11:00 לקחתי רכבת דרומה לעיירה מונופולי שם ביליתי כשעתיים, כולל ארוחת צהריים, וממנה המשכתי ברכבת נוספת ללצ'ה אליה הגעתי קצת אחרי שעה 14:00. על עלילותיי במונופולי ובלצ'ה אפרט בחלק ב' של דיווחי פוליה. גם כוכב מישלן יהיה שם.