יחסיי עם קאב קם, בר האוכל התאילנדי של יריב מלילי, לא התחילו הכי טוב בראשית דרכם בתחילת 2017, אבל מאז שהם פתחו לעסקיות צהריים מתישהו באמצע 2018 היא התחבבה עליי יותר ויותר. חימום היחסים עלה מדרגה דווקא בחודש וחצי האחרונים של אחרי הפתיחה המחודשת של מסעדות בעידן הקורונה והסגרים. בחודשי הסגר נבנה כאן תפריט חדש ובצהריים מגישים כרגע את תפריט הערב עם 25% הנחה על כל המנות, כולל האלכוהול. לטעמי האוכל כאן קפץ לפחות בדרגה אחת מהתפריט הקודם. אולי אפילו בשתי דרגות אם משווים את תפריט הצהריים הקודם שהיה מעט מוגבל באפשרויותיו, לתפריט הנוכחי.
בחודש וחצי האחרונים יצא לי לשבת 4 פעמים לארוחות צהריים (תחת המגבלות כמובן). המסעדה יושבת לא רחוק מהמשרד שלי אז למה לא... ומה אומר - בכולן היה פשוט תענוג. פעמיים הגעתי וישבתי על הבר ופעמיים הגעתי עם הלפטופ, ישבתי באחד השולחנות בצד ואפילו הצלחתי לעבוד קצת בין ביס לביס. אני אפרט כאן על מנות שונות שנהניתי מהן בארוחות הצהריים הללו, בלי סדר כרונולוגי. לחוששים - יש כאן שמירה יפה על כללי התו הסגול של הקורונה, כולל בדיקת חום וחתימה על הצהרת בריאות. בכל הארוחות שהייתי בהן היה למרבה הצער יחסית ריק. גם לפני הקורונה, יחסית לערב, המסעדה בצהריים לא הייתה תמיד מלאה לגמרי (כי זה לא אזור עסקי ויש את חפירות הרכבת בלינקולן-קרליבך). בכל 4 ארוחות הפוסט קורונה לא עלה מספר הסועדים בחלל הפנימי על 20 (ההגבלה החדשה). בארוחה האחרונה, השבוע, היו אולי 10 או 12 סועדים בכל המסעדה. מגיע להם לפחות להיות מלאים לגמרי, תחת מגבלות התקנות החדשות (20 סועדים בפנים, 30 בחוץ - משהו כזה).
בקאב קם שווה להתחיל בקוקטיילים. המקום עם פתיחתו הוגדר כבר אוכל תאילנדי, כך שיש כאן יש כאן דגש על אלכוהול טוב עם קוקטיילים מצוינים. גם קלאסיים וגם מיוחדים ("הקוקטיילים שלנו). המחיר ההתחלתי סביר בהחלט ואחרי הנחת הצהריים זה בכלל עסק משתלם. הברמנים כאן הם מקצוענים ומביני עניין.
זה אחד. אולי זה היה הדאון טאון מנהטן (שתיתי אותו בטוח אבל אני לא בטוח ב-100% שזה ההוא שמצולם). על בסיס לפרוייג 10 מעושן. קוקטייל חזק ומשובח.
זה ה"טום יאם מרגריטה". חרפרף וטעים מאד.
זה הבנגקוק מיול. חמצמץ, ג'ינג'רי ומרענן במיוחד.
תפריט האוכל החדש. כאמור זהה בערב ובצהריים. חלק מהמנות היו גם קודם. חלקן הן חדשות או לפחות חלק ממרכיביהן חדשים. יש חלוקה לקטנות, ביניים (שיכולות להיות על תקן עיקריות כי הן מוגשות עם סטיקי רייס בצד) ועיקריות. המנות ככללן נדיבות למדי.
מהקטנות אכלתי את המיאנג פלה (אין צילום. קיבלתי את זה כצ'ופר בארוחה הראשונה מבין הארבע, באחד הימים הראשונים לפתיחה המחודשת). את הלאב גאי טוט (כדורי העוף) והסאי קואה (הנקניקיות החריפות) אכלתי בעבר. כולן טעימות מאד.
זאת מנת הסופ מקאה: נתחי פילה לברק פריכים, מחית חצילים מצ'אנג מאי, קריספי סקין וביצת שלו רכה. 48 ש"ח בתפריט הרגיל. 36 ש"ח אחרי הנחת הצהריים. תענוג של ביסים. פיצוץ של טעם (חריף) ומרקם.
זאת מנה ראשונה של ספיישל שאכלתי בארוחה האחרונה שלי: פלה דיפ. נתחי אינטיאס נא (שזה תמיד תמיד שמחה גדולה) עם קריספי סקין, שמן צ'ילי, ג'ינג'ר ונענע. אחלה נשנוש. דג נהדר. חריפות טובה. קראנץ' כיפי של הסקין. 5 ביסים מצוינים.
תפריט מנות הביניים.
תכלס הכל נראה טעים לאללה. במסגרת הארוחות שלי לא טעמתי מהן.
תפריט העיקריות.
חסרה לי תמונה של הדף של מנות שכוללות את הסום טאם המפורסם תחת השם ״זו לא ארוחה בלי סום טאם״. יש כמובן אפשרות להזמין את סלט הפפאיה החריף הקלאסי בנפרד (46 ש"ח בתפריט הרגיל), ויש שתי מנות עיקריות שכוללות את הסום טאם כתוספת צד. האחת: סום טאם פאלה מו קרופ - סלט פפאיה ברוטב דג אגמים כבוש לצד נתחי ברוסט חזיר פריכים וסטיקי רייס ב-84 ש"ח. השנייה - גאי טוט סום טאם - כרע עוף פריך בטיגון ארוך לצד סלט פפאיה חריף קלאסי ב-88 ש"ח. אותה אני אוכל עוד מעט...
מהמנות הנ"ל ניסיתי את הקגנאי פאד פריק תאי דאם. מנה לאמיצים וחובבי הז'אנר בלבד של מנות פנים. זאת מנת חלקי פנים בבישול ארוך עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף (ריאות, טחול, נדמה לי שגם חוט שדרה ואולי עוד חלק או שניים). מנה חריפה מאד עם פלפול כפול של המון פלפל שחור ושל צ'ילי חריף. מנה מכוערת למדי וטעימה מאד בעיניי (לא צילמתי). כל חלקי הפנים הוכנו כמו שצריך. ברור שהיא לא מנת קונצנזוס, גם בגלל חלקי הפנים (זה לא כבד ושקדי עגל, זה יותר hardcore) וגם בגלל החריפות.
המנה הבאה שאכלתי באחת הארוחות: פאד קפאו טאלה. שרימפס קריסטל, קלמרי מקומי, "לוקשין פלה", למון גראס, כפיר ליים, בזיל תאי והרבה חריף לצד סטיקי רייס. 146 ש"ח שבצהריים הפכו ל-109.5 ש"ח עבור צלחת מפוארת ומכובדת מאד של שרצים טריים ומשובחים מפוצצים בטעמים עזים. הייתה גרסה דומה של הרכיבים האלה בעסקיות העבר בתוספת מרק. זו בעיניי גרסה מוצלחת יותר. הלוקשין פלה זו מעין נקניקיית חזיר עזת טעם. המנה הזו הייתה עשויה מושלם. פירות הים היו טריים ומעולים, הירקות מסביב היו טריים וטעימים ושמרו על נגיסה קראנצ'ית, הבזיל התאילנדי הוסיף אניסיות נהדרת וחריפות באשר היא היא תמיד תענוג עבורי. היה כאן מרכיב אחד שנתקלתי בו לראשונה - פלפל ירוק טרי קראנצ'י ומעניין ביותר. יש לו פלפליות מהנה מאד. אחת ממנות פירות הים הכי מענגות שאכלתי בשנה האחרונה.
עיקרית אחרת שאכלתי באחת מהארוחות: קה מו: רגל חזיר בבישול ארוך עם 9 תבליני "פאלו", פאק צ'וי ועלי חרדל כבושים לצד סטיקי רייס. 92 ש"ח שתומחרו בצהריים ב-69 (!!) ש"ח בלבד. יש כאן תמורה מדהימה לכסף במחיר הזה כי מדובר במנה גדולה, נדיבה ומלאה כל טוב. גם 92 ש"ח זה תמחור סביר. זו מנה מעולה לאוהבי בשר חזיר. נתחי חזיר מתובלים ומבושמים בבישול ארוך מאד (כאלה שנופלים מהעצם. יש טיפה שומניות אבל טובה). טעמים מעולים של שלל תבלינים תאילנדים עם עוקצנות ופיקנטיות. רוטב צ'ילי טעים בצד. ירוקים בריאים עשויים מצוין בשביל האיזון הבריאותי. אחלה מנה.
הבאה בתור - מנת ה-גאי טוט סום טאם - כרע עוף פריך בטיגון ארוך לצד סלט פפאיה חריף קלאסי ב-88 ש"ח. המנה שאכלתי בארוחה האחרונה שלי (יום חמישי 9 ביולי). 66 ש"ח בתמחור הצהריים הפכו אותה למנה סופר משתלמת. זו מנה ענקית. שני סועדים יכולים לחלוק אותה בכיף כמנה עיקרית לצד מנה ראשונה לכל אחד או מנת ביניים לחלוקה ולצאת שבעים לחלוטין. אני אכלתי אותה אחרי מנת האינטיאס הנא שהוזכרה קודם ויצאתי מפוצץ לגמרי (וכמו שאפשר להבין מהבלוג הזה - יש לי קיבולות יפות). סביר להניח שלא הייתי מנסה את המנה הזו בשגרה אבל היא הוזכרה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק בדיון על קריספי צ'יקן, אז החלטתי לנסות. עוף מטוגן, כשהוא עשוי טוב, זה תמיד כיף (בארץ זה נושא די כאוב כי הרבה פעמים מקבלים עוף לא מספיק קריספי ונוטף שומן). המנה הזו, בחכמה, מגיעה עם סלט הפפאיה הנהדר תמיד (של בית תאילנדי). הוא מאזן את "האפקט המטוגן". מה אומר - אחלה מנה. מנה כיפית של התבהמות. אכלתי בלי בושה בידיים. מדי פעם טבלתי את העוף במיץ של הסום טאם. מדי פעם אכלתי עם הקריספי רייס. לסועד יחיד, 4 נתחי עוף, יכולים להיות יותר מדי ואחרי 2 נתחים יש קצת חדגוניות, לכן אולי כדאי להזמין את זה לחלוקה עם עוד מישהו. אבל לא לדאוג - גם בגפי חיסלתי אותה. המינוס היחיד שהיה חסר לי זה אולי איזשהו מטבל צד נוסף (איזה רוטב צ'ילי תוצרת בית) שמדי פעם ייתן לביסים קיק אחר לשם גיוון.
קינוחים.
ההיצע המתוק מצומצם ביותר. יש איזה קינוח של בננות ופנקייק תאילנדי שלא ניסיתי. בשתיים מהארוחות פינקו אותי בגלידות שהם מגישים בחסות/ייצור גלידריית בוזה הלא רחוקה מרח' החשמונאים. בצילום - סורבה קוקוס וסורבה מנגו טובים. תכלס כנראה שהייתי קופץ לבוזה בכל מקרה אחרי הארוחות הללו בדרך חזרה למשרד...
נדמה לי שתיאורי המנות מעידים היטב על קאב קם בגלגולה המחודש של אחרי סגר הקורונה. כיף, נעים וטעים כאן עד מאד. הצוות (לפחות בצהריים עם התפוסה הקיימת) הוא מצומצם אבל סופר מקצועי ומבין עניין. גם יריב מלילי עצמו נצפה על ידי ב-3 מארוחות הצהריים מבין הארבע, ובאחת הוא אפילו היה במטבח עצמו. קאב קם הפכה בעיניי להיות אחד ממפלטי הצהריים הכי טובים והכי כדאיים בעיר. בטח למי שלא לחוץ בזמן לחזור מהר למשרד ויש לו יחסית זמן לשבת בכיף, להזמין מנה או שתיים או שלוש, קוקטייל אחד או שניים, וליהנות מהחיים. הקורונה עשתה טוב לקאב קם ולאוכל שלה. עכשיו נותר לקוות שיקרה נס רפואי ונחזור לשגרה כדי שהמסעדה (ושאר המסעדות) תתמלא שוב בסועדים כמו שמגיע לה.
בחודש וחצי האחרונים יצא לי לשבת 4 פעמים לארוחות צהריים (תחת המגבלות כמובן). המסעדה יושבת לא רחוק מהמשרד שלי אז למה לא... ומה אומר - בכולן היה פשוט תענוג. פעמיים הגעתי וישבתי על הבר ופעמיים הגעתי עם הלפטופ, ישבתי באחד השולחנות בצד ואפילו הצלחתי לעבוד קצת בין ביס לביס. אני אפרט כאן על מנות שונות שנהניתי מהן בארוחות הצהריים הללו, בלי סדר כרונולוגי. לחוששים - יש כאן שמירה יפה על כללי התו הסגול של הקורונה, כולל בדיקת חום וחתימה על הצהרת בריאות. בכל הארוחות שהייתי בהן היה למרבה הצער יחסית ריק. גם לפני הקורונה, יחסית לערב, המסעדה בצהריים לא הייתה תמיד מלאה לגמרי (כי זה לא אזור עסקי ויש את חפירות הרכבת בלינקולן-קרליבך). בכל 4 ארוחות הפוסט קורונה לא עלה מספר הסועדים בחלל הפנימי על 20 (ההגבלה החדשה). בארוחה האחרונה, השבוע, היו אולי 10 או 12 סועדים בכל המסעדה. מגיע להם לפחות להיות מלאים לגמרי, תחת מגבלות התקנות החדשות (20 סועדים בפנים, 30 בחוץ - משהו כזה).
בקאב קם שווה להתחיל בקוקטיילים. המקום עם פתיחתו הוגדר כבר אוכל תאילנדי, כך שיש כאן יש כאן דגש על אלכוהול טוב עם קוקטיילים מצוינים. גם קלאסיים וגם מיוחדים ("הקוקטיילים שלנו). המחיר ההתחלתי סביר בהחלט ואחרי הנחת הצהריים זה בכלל עסק משתלם. הברמנים כאן הם מקצוענים ומביני עניין.
זה אחד. אולי זה היה הדאון טאון מנהטן (שתיתי אותו בטוח אבל אני לא בטוח ב-100% שזה ההוא שמצולם). על בסיס לפרוייג 10 מעושן. קוקטייל חזק ומשובח.
זה ה"טום יאם מרגריטה". חרפרף וטעים מאד.
זה הבנגקוק מיול. חמצמץ, ג'ינג'רי ומרענן במיוחד.
תפריט האוכל החדש. כאמור זהה בערב ובצהריים. חלק מהמנות היו גם קודם. חלקן הן חדשות או לפחות חלק ממרכיביהן חדשים. יש חלוקה לקטנות, ביניים (שיכולות להיות על תקן עיקריות כי הן מוגשות עם סטיקי רייס בצד) ועיקריות. המנות ככללן נדיבות למדי.
מהקטנות אכלתי את המיאנג פלה (אין צילום. קיבלתי את זה כצ'ופר בארוחה הראשונה מבין הארבע, באחד הימים הראשונים לפתיחה המחודשת). את הלאב גאי טוט (כדורי העוף) והסאי קואה (הנקניקיות החריפות) אכלתי בעבר. כולן טעימות מאד.
זאת מנת הסופ מקאה: נתחי פילה לברק פריכים, מחית חצילים מצ'אנג מאי, קריספי סקין וביצת שלו רכה. 48 ש"ח בתפריט הרגיל. 36 ש"ח אחרי הנחת הצהריים. תענוג של ביסים. פיצוץ של טעם (חריף) ומרקם.
זאת מנה ראשונה של ספיישל שאכלתי בארוחה האחרונה שלי: פלה דיפ. נתחי אינטיאס נא (שזה תמיד תמיד שמחה גדולה) עם קריספי סקין, שמן צ'ילי, ג'ינג'ר ונענע. אחלה נשנוש. דג נהדר. חריפות טובה. קראנץ' כיפי של הסקין. 5 ביסים מצוינים.
תפריט מנות הביניים.
תכלס הכל נראה טעים לאללה. במסגרת הארוחות שלי לא טעמתי מהן.
תפריט העיקריות.
חסרה לי תמונה של הדף של מנות שכוללות את הסום טאם המפורסם תחת השם ״זו לא ארוחה בלי סום טאם״. יש כמובן אפשרות להזמין את סלט הפפאיה החריף הקלאסי בנפרד (46 ש"ח בתפריט הרגיל), ויש שתי מנות עיקריות שכוללות את הסום טאם כתוספת צד. האחת: סום טאם פאלה מו קרופ - סלט פפאיה ברוטב דג אגמים כבוש לצד נתחי ברוסט חזיר פריכים וסטיקי רייס ב-84 ש"ח. השנייה - גאי טוט סום טאם - כרע עוף פריך בטיגון ארוך לצד סלט פפאיה חריף קלאסי ב-88 ש"ח. אותה אני אוכל עוד מעט...
מהמנות הנ"ל ניסיתי את הקגנאי פאד פריק תאי דאם. מנה לאמיצים וחובבי הז'אנר בלבד של מנות פנים. זאת מנת חלקי פנים בבישול ארוך עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף (ריאות, טחול, נדמה לי שגם חוט שדרה ואולי עוד חלק או שניים). מנה חריפה מאד עם פלפול כפול של המון פלפל שחור ושל צ'ילי חריף. מנה מכוערת למדי וטעימה מאד בעיניי (לא צילמתי). כל חלקי הפנים הוכנו כמו שצריך. ברור שהיא לא מנת קונצנזוס, גם בגלל חלקי הפנים (זה לא כבד ושקדי עגל, זה יותר hardcore) וגם בגלל החריפות.
המנה הבאה שאכלתי באחת הארוחות: פאד קפאו טאלה. שרימפס קריסטל, קלמרי מקומי, "לוקשין פלה", למון גראס, כפיר ליים, בזיל תאי והרבה חריף לצד סטיקי רייס. 146 ש"ח שבצהריים הפכו ל-109.5 ש"ח עבור צלחת מפוארת ומכובדת מאד של שרצים טריים ומשובחים מפוצצים בטעמים עזים. הייתה גרסה דומה של הרכיבים האלה בעסקיות העבר בתוספת מרק. זו בעיניי גרסה מוצלחת יותר. הלוקשין פלה זו מעין נקניקיית חזיר עזת טעם. המנה הזו הייתה עשויה מושלם. פירות הים היו טריים ומעולים, הירקות מסביב היו טריים וטעימים ושמרו על נגיסה קראנצ'ית, הבזיל התאילנדי הוסיף אניסיות נהדרת וחריפות באשר היא היא תמיד תענוג עבורי. היה כאן מרכיב אחד שנתקלתי בו לראשונה - פלפל ירוק טרי קראנצ'י ומעניין ביותר. יש לו פלפליות מהנה מאד. אחת ממנות פירות הים הכי מענגות שאכלתי בשנה האחרונה.
עיקרית אחרת שאכלתי באחת מהארוחות: קה מו: רגל חזיר בבישול ארוך עם 9 תבליני "פאלו", פאק צ'וי ועלי חרדל כבושים לצד סטיקי רייס. 92 ש"ח שתומחרו בצהריים ב-69 (!!) ש"ח בלבד. יש כאן תמורה מדהימה לכסף במחיר הזה כי מדובר במנה גדולה, נדיבה ומלאה כל טוב. גם 92 ש"ח זה תמחור סביר. זו מנה מעולה לאוהבי בשר חזיר. נתחי חזיר מתובלים ומבושמים בבישול ארוך מאד (כאלה שנופלים מהעצם. יש טיפה שומניות אבל טובה). טעמים מעולים של שלל תבלינים תאילנדים עם עוקצנות ופיקנטיות. רוטב צ'ילי טעים בצד. ירוקים בריאים עשויים מצוין בשביל האיזון הבריאותי. אחלה מנה.
הבאה בתור - מנת ה-גאי טוט סום טאם - כרע עוף פריך בטיגון ארוך לצד סלט פפאיה חריף קלאסי ב-88 ש"ח. המנה שאכלתי בארוחה האחרונה שלי (יום חמישי 9 ביולי). 66 ש"ח בתמחור הצהריים הפכו אותה למנה סופר משתלמת. זו מנה ענקית. שני סועדים יכולים לחלוק אותה בכיף כמנה עיקרית לצד מנה ראשונה לכל אחד או מנת ביניים לחלוקה ולצאת שבעים לחלוטין. אני אכלתי אותה אחרי מנת האינטיאס הנא שהוזכרה קודם ויצאתי מפוצץ לגמרי (וכמו שאפשר להבין מהבלוג הזה - יש לי קיבולות יפות). סביר להניח שלא הייתי מנסה את המנה הזו בשגרה אבל היא הוזכרה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק בדיון על קריספי צ'יקן, אז החלטתי לנסות. עוף מטוגן, כשהוא עשוי טוב, זה תמיד כיף (בארץ זה נושא די כאוב כי הרבה פעמים מקבלים עוף לא מספיק קריספי ונוטף שומן). המנה הזו, בחכמה, מגיעה עם סלט הפפאיה הנהדר תמיד (של בית תאילנדי). הוא מאזן את "האפקט המטוגן". מה אומר - אחלה מנה. מנה כיפית של התבהמות. אכלתי בלי בושה בידיים. מדי פעם טבלתי את העוף במיץ של הסום טאם. מדי פעם אכלתי עם הקריספי רייס. לסועד יחיד, 4 נתחי עוף, יכולים להיות יותר מדי ואחרי 2 נתחים יש קצת חדגוניות, לכן אולי כדאי להזמין את זה לחלוקה עם עוד מישהו. אבל לא לדאוג - גם בגפי חיסלתי אותה. המינוס היחיד שהיה חסר לי זה אולי איזשהו מטבל צד נוסף (איזה רוטב צ'ילי תוצרת בית) שמדי פעם ייתן לביסים קיק אחר לשם גיוון.
קינוחים.
ההיצע המתוק מצומצם ביותר. יש איזה קינוח של בננות ופנקייק תאילנדי שלא ניסיתי. בשתיים מהארוחות פינקו אותי בגלידות שהם מגישים בחסות/ייצור גלידריית בוזה הלא רחוקה מרח' החשמונאים. בצילום - סורבה קוקוס וסורבה מנגו טובים. תכלס כנראה שהייתי קופץ לבוזה בכל מקרה אחרי הארוחות הללו בדרך חזרה למשרד...
נדמה לי שתיאורי המנות מעידים היטב על קאב קם בגלגולה המחודש של אחרי סגר הקורונה. כיף, נעים וטעים כאן עד מאד. הצוות (לפחות בצהריים עם התפוסה הקיימת) הוא מצומצם אבל סופר מקצועי ומבין עניין. גם יריב מלילי עצמו נצפה על ידי ב-3 מארוחות הצהריים מבין הארבע, ובאחת הוא אפילו היה במטבח עצמו. קאב קם הפכה בעיניי להיות אחד ממפלטי הצהריים הכי טובים והכי כדאיים בעיר. בטח למי שלא לחוץ בזמן לחזור מהר למשרד ויש לו יחסית זמן לשבת בכיף, להזמין מנה או שתיים או שלוש, קוקטייל אחד או שניים, וליהנות מהחיים. הקורונה עשתה טוב לקאב קם ולאוכל שלה. עכשיו נותר לקוות שיקרה נס רפואי ונחזור לשגרה כדי שהמסעדה (ושאר המסעדות) תתמלא שוב בסועדים כמו שמגיע לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה