ליסבון. 6 בדצמבר 2019. היום השני.
התכנון שלי ליום השני היה לבלות חצי יום בסינטרה (Sintra), עיירה במחוז ליסבון כ-40 דקות מליסבון (ברכבת), שמפורסמת בזכות ארמונות ומבנים מפוארים רבים מתקופות שונות שמפוזרים בשטחה, ושב-1995 אף הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. את ארוחת הצהריים שלי אכלתי שם.
לפני היציאה לדרך הייתי צריך למלא את הבטן. ברחוב של המלון הייתה מאפייה/בית קפה בשם Pastelaria Batalha.
יש שם מבחר לא קטן של מאפים, מלוחים ומתוקים, וארוחות בוקר.
אני אכלתי טוסט של האם וגבינה מקומית. שמנוני, טעים ומושחת.
לסינטרה הגעתי קצת אחרי שעה 10:00. מגיעים לתחנת הרכבת ומשם יש אוטובוסים שנוסעים בדרך מפותלת, הררית ויפה לאתרים השונים של המתחם. אפשר בקלות לבלות יום שלם בפארק ואף יותר. אני הייתי בשני אתרים סמוכים: מבצר Castelo dos Mouros, מבצר מורי מרשים מהמאות ה-8 וה-9, וארמון Palácio Nacional da Pena, ארמון מטורף וצבעוני מהמאה ה-19 שנראה כמו משהו שנלקח מספר אגדות, שהוא האטרקציה המרכזית בפארק. הנוף משניהם נהדר. המתחם תיירותי מאד אבל מרשים מאד ושווה בהחלט ביקור.
בצהריים חזרתי (באותו אוטובוס שעושה סיבוב היקפי) לעיירה החביבה שמכילה אף היא לא מעט אתרים ואטרקציות. חיפשתי מקום לאכול ארוחת צהריים. (במתחם של סינטרה רבתי אגב ישנן 2 מסעדות כוכב מישלן, למי שמתכנן לבלות בפארק גם לילה ורוצה להשקיע בארוחת ערב רצינית).
אכלתי את ארוחת הצהריים במסעדה מקומית בשם Romaria de Baco. הסתפקתי בארוחה קלילה יחסית כי בערב חיכתה לי עוד ארוחה במסעדת שף. המסעדה נפתחה ב-2011 ומציעה מנות פורטוגליות וים תיכוניות עם טוויסט מודרני, כך לפי האתר שלהם. התפריט הרחב כולל גם טאפאסים וגם מנות סטנדרטיות ובשרים.
אזור הישיבה קצת צפוף אבל נעים. רוב הסועדים (ואני מניח שרוב הסועדים בכל המסעדות המקומיות) היו תיירים.
מתחת לזה ישבתי. בהחלט קיוויתי שזה מוברג היטב לתקרה.
הזמנתי מרק למנה ראשונה. מרק ציר כוסברה עם ביצה עלומה ושבבי בייקון. טעים ונעים אבל העניין של ביצה עלומה שמשכשכת בציר דליל לא ברור לי במיוחד.
הזמנתי עוד 2 טאפאסים או Petiscos בשפת המקור.
הראשון: קרוקטים. משהו שאפשר למצוא כנראה בכל מדינה במערב אירופה. כל אחת עם הגרסה שלה. אלה כאן הם במילוי של Alheira שזה נקניק פורטוגלי מבשר חזיר ובקר ותפו"א. מטוגנים כמו שצריך וטעימים.
השני: פלפלי פדרון ירוקים מטוגנים. (לא חריפים). נשנוש פשוט, טעים וכיפי.
כל הארוחה החביבה הזו עלתה 18.50 יורו, יחד עם כוס יין לבן. זה אולי מקום קצת תיירותי ולא הכי אותנטי אבל בסה"כ הוא מקום נעים ונחמד לארוחה פשוטה לא מחייבת.
באזור שעה 15:30 הייתי בחזרה בעיר. קצת אחרי 16:00 קפצתי לטעום את עוגת השוקולד שזכתה באינספור תארים וסופרלטיבים של Landeau Chocolate. העוגה זכתה בתואר של עוגת השוקולד הכי טובה ע"י שבועון טיים אאוט ומאז המקום צבר מוניטין והצלחה, כולל פרגונים מהניו יורק טיימס. הסניף הראשון הוא ב-LX Factory, מתחם אומנות מגניב בדרך לשכונת בלם (אבקר בו ביום הרביעי). אני אכלתי בסניף השני החדש יותר ששכן לא רחוק מהמלון שלי בשכונת Chiado.
זו העוגה המהוללת. 3.70 יורו מחירה לצרכן. אני לא יודע אם היא הכי טובה בליסבון או בפורטוגל או בעולם אבל היא באמת עוגה נהדרת. המרקם שלה אוורירי במיוחד והיא מאד שוקולדית ולא מתוקה מדי.
ארוחת הערב הוזמנה מראש למסעדה די חדשה שקראתי עליה באתרי אוכל מקומיים במסגרת דיווחים על "המסעדות החדשות הכי טובות בליסבון". כל הביקורות שקראתי היו נלהבות והמקום נראה לי טעים וכיפי ולכן היא נבחרה.
SÁLA de João Sá - ארוחת טעימות על המטבח הפתוח:
מסעדת שף מודרנית שנפתחה בנובמבר 2018 ע"י שף צעיר בשם João Sá וממוקמת במרכז העיר בין קתדרלת ליסבון (Sé de Lisboa) לכיכר המסחר (Praça do Comércio). פירוש המילה Sala בפורטוגזית זה חדר והשף בעצם מזמין את הסועדים לחדר שלו. בשם המסעדה נכתב SÁLA עם הגרש, כמו שמו של השף Sá. השף עבד לא מעט שנים אצל שפים פורטוגלים בולטים כמו Ljubomir Stanisic שהוא השף של מסעדת 100 Maneiras בה אסעד בערב האחרון (שהוא מהנחשבים בליסבון ואחד שגידל לא מעט שפים מוכשרים), וכמו Nuno Mendes שהחזיק מסעדות מישלן פורטוגליות בלונדון וחזר כעת לליסבון אחרי מעל 20 שנה בלונדון (מסעדה חדשה במלון בשם BAHR). לשף Sá זו מסעדה שנייה שהוא מנהל סולו אחרי מסעדה בשם G-Spot בה שימש כשף ראשי.
כשעוברים ליד המסעדה אפשר להציץ יפה למטבח הפתוח דרך החלון שפונה לרחוב. בזמן שישבתי בה היו כמה וכמה סקרנים שהציצו ובחנו את התפריט שנתלה בחוץ.
הזמנתי מקום מראש לשעה 20:00. החלל די צר וכולל חדר אחורי למי שרוצה אינטימיות וחדר שסמוך לכניסה ובו נמצא מטבח פתוח. יש בסה"כ 30 ומשהו מקומות. 4 מהם הם על הבר שיושב על המטבח הפתוח. ממש עליו. ניתנה לי אפשרות לשבת באחד השולחנות אבל העדפתי לשבת על הבר. זה כל כך קרוב למטבח ולצוות שיכולתי לתפוס סכין ולעזור לחבר'ה בפילוטים ובחיתוכים.
התחלתי בקוקטייל. נגרוני. טוב מאד.
התפריט.
עונתי. נשען על חומרי גלם פורטוגליים איכותיים אבל בעל השפעות גלובליות מאירופה ומאסיה. כנסו לאתר של המסעדה ותראו את הכבוד שהם נותנים לספקים שלהם. זה נפוץ בלא מעט אתרים של מסעדות שף אירופאיות שנותנות במה מכובדת לספקי חומרי הגלם שלהם, כי בסופו של דבר הן יודעות שזה הדבר הכי חשוב מעבר לכישרון וליכולות של השף. ההוקרה לספקים מופיעה גם בתפריט המסעדה. עניין מעורר הערכה. בארץ זה כמעט לא קיים וחבל.
יש אפשרות להזמין מנות a-la-carte ויש ארוחת טעימות של 5 מנות + לחם במחיר די מצחיק ומזמין של 45 יורו. בתוספת של עוד 21 יורו אפשר להזמין התאמת יין לאוכל של 3 כוסות. זה מה שאני עשיתי (יש גם אופציה ל-5 כוסות יין ל"אוהבי יין").
בפועל אגב היו 6 מנות + לחם.
Homemade bread, Queen of Pico butter
מתחילים בלחם תוצרת בית עם חמאה ומלח ים ועוד איזשהו פייסט ששכחתי את זהותו (ארטישוק אולי). טובים מאד.
ריכוז של הסו-שף.
השף הראשי לא נכח בסרוויס הזה אבל לא הרגשתי בכך. הרמה הגבוהה בלטה לכל אורך הארוחה.
כוס יין ראשונה.
מנה ראשונה: Mushrooms, Celery root and pine nuts
מנה טבעונית ומצוינת. גלילי שורש סלרי דקיקים מוחמצים קלות עם רוטב פטריות וצנוברים ופטריות טריות. מנה מושקעת (ראיתי איך השף מגלגל את גלילי שורש הסלרי. צריך הרבה סבלנות) עם טעמי אדמה חזקים וטובים.
מנה שנייה (שלא הייתה רשומה בתפריט): Pork Pao bao with clams and coriander
מנה בהשפעה אסייתית כמובן. לחמנייה מאודה במילוי בשר חזיר עם צדפות. על הבאו מוזלף קרם כוסברה. פשלה שלי שלא צילמתי את המנה הממולאת כשהיא חצויה. המנה הייתה עשויה מצוין וטעימה לאללה. טעמים נוכחים ולא ביישנים.
כוס יין שנייה.
מנה שלישית: Scarlet shrimp, chestnuts and smoked ham
שרימפס אדום עם קרם ערמונים, האם מעושן בציר ראשי שרימפס. עם כאלה מרכיבים נהדרים ושף מוכשר קשה לפשל. מנה פנטסטית. שרימפס נפלא. ציר נפלא מפוצץ בטעמי שרימפס אדום. תענוג. ללקק את הצלחת.
הכנות של המנה הרביעית שלי.
מנה רביעית: Poached rudderfish, mussel salad and onion
דג אוקיינוס מסוג Rudderfish (נקרא גם Bermuda Chub. להבנתי הוא קרוב משפחה של האינטיאס). מוגש כאן עם סלט צדפות ובצל אדום מוחמץ וקציפת בצל וכוסברה. המנה הזו הייתה לטעמי הפחות מוצלחת הארוחה. היא כן הייתה עשויה היטב אבל משהו בשילוב הטעמים היה פחות מלהיב. לטעמי הייתה כאן גם הרבה יותר מדי קציפה.
מסעדה מלאה זה תמיד כיף.
כוס יין שלישית.
מנה חמישית: Roasted leg of lamb with Jerusalem artichoke and watercress
הפעם מנת בשר סולו: רגל טלה צלויה עם קרם ארטישוק ירושלמי וגרגיר נחלים. מנת בשר מצוינת. הבשר היה רך ומלא טעם. רוטב הבשר היה מצוין וכך גם קרם הארטישוק עם צ'יפס קליפת הארטישוק לקראנץ'. אחלה מנה.
עד כאן המנות המלוחות. בשלב זה כבר הייתי באמת מפוצץ. אכלתי די בחזירות בארוחה הזו בפרט ובכלל באותו יום. ביקשתי שאת הקינוח יוציאו לי אחרי 10-15 דקות מנוחה וכך עשו.
מנה שישית - קינוח: Goat cheese, honey and rosemary ice cream
קרם גבינת עזים עם גלידת דבש ורומזרין, לצד קראמבל אגוזים כמדומני. קינוח נהדר. הכוכב כאן היה קרם גבינת העזים שהיה נהדר וגם הגלידה לא פיגרה הרבה אחריו. סיום מענג לארוחה מעולה.
הארוחה ב-SÁLA עלתה לי 76.50 יורו. כולל הנגרוני, 3 כוסות יין, לחם, 5 מנות מלוחות וקינוח אחד. בעיניי תמורה מדהימה לארוחה יוצאת מן הכלל. כל המנות היו עשויות מצוין, מעניינות וטעימות מאד. היינות היו משובחים. השירות היה מעולה והחבר'ה כולם היו נחמדים מאד ומסבירי פנים. הישיבה על המטבח והאינטראקציה עם הסו-שפים שנתנו הסברים בשמחה ובחפץ לב העצימו את החוויה הטובה. פשוט אחלה מסעדה. יצאתי מ-SÁLA אחרי כמעט שעתיים וחצי, מבושם קלות, מפוצץ עד כלות ושבע רצון עד מאד.
יום המחרת טיפה השתבש עבורי קולינרית כי כנראה אכלתי הרבה יותר מדי ביום הנ"ל ודי בוודאות גם הכנסתי משהו שלא עשה טוב לבטני בבוקר היום השלישי. בכל זאת אבקר בו במסעדת 2 כוכבי מישלן שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת הקולינרית אבל לצערי הארוחה בה לא הגיעה לכלל מיצוי. על כך בפוסט הבא.
התכנון שלי ליום השני היה לבלות חצי יום בסינטרה (Sintra), עיירה במחוז ליסבון כ-40 דקות מליסבון (ברכבת), שמפורסמת בזכות ארמונות ומבנים מפוארים רבים מתקופות שונות שמפוזרים בשטחה, ושב-1995 אף הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו. את ארוחת הצהריים שלי אכלתי שם.
לפני היציאה לדרך הייתי צריך למלא את הבטן. ברחוב של המלון הייתה מאפייה/בית קפה בשם Pastelaria Batalha.
יש שם מבחר לא קטן של מאפים, מלוחים ומתוקים, וארוחות בוקר.
אני אכלתי טוסט של האם וגבינה מקומית. שמנוני, טעים ומושחת.
לסינטרה הגעתי קצת אחרי שעה 10:00. מגיעים לתחנת הרכבת ומשם יש אוטובוסים שנוסעים בדרך מפותלת, הררית ויפה לאתרים השונים של המתחם. אפשר בקלות לבלות יום שלם בפארק ואף יותר. אני הייתי בשני אתרים סמוכים: מבצר Castelo dos Mouros, מבצר מורי מרשים מהמאות ה-8 וה-9, וארמון Palácio Nacional da Pena, ארמון מטורף וצבעוני מהמאה ה-19 שנראה כמו משהו שנלקח מספר אגדות, שהוא האטרקציה המרכזית בפארק. הנוף משניהם נהדר. המתחם תיירותי מאד אבל מרשים מאד ושווה בהחלט ביקור.
בצהריים חזרתי (באותו אוטובוס שעושה סיבוב היקפי) לעיירה החביבה שמכילה אף היא לא מעט אתרים ואטרקציות. חיפשתי מקום לאכול ארוחת צהריים. (במתחם של סינטרה רבתי אגב ישנן 2 מסעדות כוכב מישלן, למי שמתכנן לבלות בפארק גם לילה ורוצה להשקיע בארוחת ערב רצינית).
אכלתי את ארוחת הצהריים במסעדה מקומית בשם Romaria de Baco. הסתפקתי בארוחה קלילה יחסית כי בערב חיכתה לי עוד ארוחה במסעדת שף. המסעדה נפתחה ב-2011 ומציעה מנות פורטוגליות וים תיכוניות עם טוויסט מודרני, כך לפי האתר שלהם. התפריט הרחב כולל גם טאפאסים וגם מנות סטנדרטיות ובשרים.
אזור הישיבה קצת צפוף אבל נעים. רוב הסועדים (ואני מניח שרוב הסועדים בכל המסעדות המקומיות) היו תיירים.
מתחת לזה ישבתי. בהחלט קיוויתי שזה מוברג היטב לתקרה.
הזמנתי מרק למנה ראשונה. מרק ציר כוסברה עם ביצה עלומה ושבבי בייקון. טעים ונעים אבל העניין של ביצה עלומה שמשכשכת בציר דליל לא ברור לי במיוחד.
הזמנתי עוד 2 טאפאסים או Petiscos בשפת המקור.
הראשון: קרוקטים. משהו שאפשר למצוא כנראה בכל מדינה במערב אירופה. כל אחת עם הגרסה שלה. אלה כאן הם במילוי של Alheira שזה נקניק פורטוגלי מבשר חזיר ובקר ותפו"א. מטוגנים כמו שצריך וטעימים.
השני: פלפלי פדרון ירוקים מטוגנים. (לא חריפים). נשנוש פשוט, טעים וכיפי.
כל הארוחה החביבה הזו עלתה 18.50 יורו, יחד עם כוס יין לבן. זה אולי מקום קצת תיירותי ולא הכי אותנטי אבל בסה"כ הוא מקום נעים ונחמד לארוחה פשוטה לא מחייבת.
באזור שעה 15:30 הייתי בחזרה בעיר. קצת אחרי 16:00 קפצתי לטעום את עוגת השוקולד שזכתה באינספור תארים וסופרלטיבים של Landeau Chocolate. העוגה זכתה בתואר של עוגת השוקולד הכי טובה ע"י שבועון טיים אאוט ומאז המקום צבר מוניטין והצלחה, כולל פרגונים מהניו יורק טיימס. הסניף הראשון הוא ב-LX Factory, מתחם אומנות מגניב בדרך לשכונת בלם (אבקר בו ביום הרביעי). אני אכלתי בסניף השני החדש יותר ששכן לא רחוק מהמלון שלי בשכונת Chiado.
זו העוגה המהוללת. 3.70 יורו מחירה לצרכן. אני לא יודע אם היא הכי טובה בליסבון או בפורטוגל או בעולם אבל היא באמת עוגה נהדרת. המרקם שלה אוורירי במיוחד והיא מאד שוקולדית ולא מתוקה מדי.
ארוחת הערב הוזמנה מראש למסעדה די חדשה שקראתי עליה באתרי אוכל מקומיים במסגרת דיווחים על "המסעדות החדשות הכי טובות בליסבון". כל הביקורות שקראתי היו נלהבות והמקום נראה לי טעים וכיפי ולכן היא נבחרה.
SÁLA de João Sá - ארוחת טעימות על המטבח הפתוח:
מסעדת שף מודרנית שנפתחה בנובמבר 2018 ע"י שף צעיר בשם João Sá וממוקמת במרכז העיר בין קתדרלת ליסבון (Sé de Lisboa) לכיכר המסחר (Praça do Comércio). פירוש המילה Sala בפורטוגזית זה חדר והשף בעצם מזמין את הסועדים לחדר שלו. בשם המסעדה נכתב SÁLA עם הגרש, כמו שמו של השף Sá. השף עבד לא מעט שנים אצל שפים פורטוגלים בולטים כמו Ljubomir Stanisic שהוא השף של מסעדת 100 Maneiras בה אסעד בערב האחרון (שהוא מהנחשבים בליסבון ואחד שגידל לא מעט שפים מוכשרים), וכמו Nuno Mendes שהחזיק מסעדות מישלן פורטוגליות בלונדון וחזר כעת לליסבון אחרי מעל 20 שנה בלונדון (מסעדה חדשה במלון בשם BAHR). לשף Sá זו מסעדה שנייה שהוא מנהל סולו אחרי מסעדה בשם G-Spot בה שימש כשף ראשי.
כשעוברים ליד המסעדה אפשר להציץ יפה למטבח הפתוח דרך החלון שפונה לרחוב. בזמן שישבתי בה היו כמה וכמה סקרנים שהציצו ובחנו את התפריט שנתלה בחוץ.
הזמנתי מקום מראש לשעה 20:00. החלל די צר וכולל חדר אחורי למי שרוצה אינטימיות וחדר שסמוך לכניסה ובו נמצא מטבח פתוח. יש בסה"כ 30 ומשהו מקומות. 4 מהם הם על הבר שיושב על המטבח הפתוח. ממש עליו. ניתנה לי אפשרות לשבת באחד השולחנות אבל העדפתי לשבת על הבר. זה כל כך קרוב למטבח ולצוות שיכולתי לתפוס סכין ולעזור לחבר'ה בפילוטים ובחיתוכים.
התחלתי בקוקטייל. נגרוני. טוב מאד.
התפריט.
עונתי. נשען על חומרי גלם פורטוגליים איכותיים אבל בעל השפעות גלובליות מאירופה ומאסיה. כנסו לאתר של המסעדה ותראו את הכבוד שהם נותנים לספקים שלהם. זה נפוץ בלא מעט אתרים של מסעדות שף אירופאיות שנותנות במה מכובדת לספקי חומרי הגלם שלהם, כי בסופו של דבר הן יודעות שזה הדבר הכי חשוב מעבר לכישרון וליכולות של השף. ההוקרה לספקים מופיעה גם בתפריט המסעדה. עניין מעורר הערכה. בארץ זה כמעט לא קיים וחבל.
יש אפשרות להזמין מנות a-la-carte ויש ארוחת טעימות של 5 מנות + לחם במחיר די מצחיק ומזמין של 45 יורו. בתוספת של עוד 21 יורו אפשר להזמין התאמת יין לאוכל של 3 כוסות. זה מה שאני עשיתי (יש גם אופציה ל-5 כוסות יין ל"אוהבי יין").
בפועל אגב היו 6 מנות + לחם.
Homemade bread, Queen of Pico butter
מתחילים בלחם תוצרת בית עם חמאה ומלח ים ועוד איזשהו פייסט ששכחתי את זהותו (ארטישוק אולי). טובים מאד.
ריכוז של הסו-שף.
השף הראשי לא נכח בסרוויס הזה אבל לא הרגשתי בכך. הרמה הגבוהה בלטה לכל אורך הארוחה.
כוס יין ראשונה.
מנה ראשונה: Mushrooms, Celery root and pine nuts
מנה טבעונית ומצוינת. גלילי שורש סלרי דקיקים מוחמצים קלות עם רוטב פטריות וצנוברים ופטריות טריות. מנה מושקעת (ראיתי איך השף מגלגל את גלילי שורש הסלרי. צריך הרבה סבלנות) עם טעמי אדמה חזקים וטובים.
מנה שנייה (שלא הייתה רשומה בתפריט): Pork Pao bao with clams and coriander
מנה בהשפעה אסייתית כמובן. לחמנייה מאודה במילוי בשר חזיר עם צדפות. על הבאו מוזלף קרם כוסברה. פשלה שלי שלא צילמתי את המנה הממולאת כשהיא חצויה. המנה הייתה עשויה מצוין וטעימה לאללה. טעמים נוכחים ולא ביישנים.
כוס יין שנייה.
מנה שלישית: Scarlet shrimp, chestnuts and smoked ham
שרימפס אדום עם קרם ערמונים, האם מעושן בציר ראשי שרימפס. עם כאלה מרכיבים נהדרים ושף מוכשר קשה לפשל. מנה פנטסטית. שרימפס נפלא. ציר נפלא מפוצץ בטעמי שרימפס אדום. תענוג. ללקק את הצלחת.
הכנות של המנה הרביעית שלי.
מנה רביעית: Poached rudderfish, mussel salad and onion
דג אוקיינוס מסוג Rudderfish (נקרא גם Bermuda Chub. להבנתי הוא קרוב משפחה של האינטיאס). מוגש כאן עם סלט צדפות ובצל אדום מוחמץ וקציפת בצל וכוסברה. המנה הזו הייתה לטעמי הפחות מוצלחת הארוחה. היא כן הייתה עשויה היטב אבל משהו בשילוב הטעמים היה פחות מלהיב. לטעמי הייתה כאן גם הרבה יותר מדי קציפה.
מסעדה מלאה זה תמיד כיף.
כוס יין שלישית.
מנה חמישית: Roasted leg of lamb with Jerusalem artichoke and watercress
הפעם מנת בשר סולו: רגל טלה צלויה עם קרם ארטישוק ירושלמי וגרגיר נחלים. מנת בשר מצוינת. הבשר היה רך ומלא טעם. רוטב הבשר היה מצוין וכך גם קרם הארטישוק עם צ'יפס קליפת הארטישוק לקראנץ'. אחלה מנה.
עד כאן המנות המלוחות. בשלב זה כבר הייתי באמת מפוצץ. אכלתי די בחזירות בארוחה הזו בפרט ובכלל באותו יום. ביקשתי שאת הקינוח יוציאו לי אחרי 10-15 דקות מנוחה וכך עשו.
מנה שישית - קינוח: Goat cheese, honey and rosemary ice cream
קרם גבינת עזים עם גלידת דבש ורומזרין, לצד קראמבל אגוזים כמדומני. קינוח נהדר. הכוכב כאן היה קרם גבינת העזים שהיה נהדר וגם הגלידה לא פיגרה הרבה אחריו. סיום מענג לארוחה מעולה.
הארוחה ב-SÁLA עלתה לי 76.50 יורו. כולל הנגרוני, 3 כוסות יין, לחם, 5 מנות מלוחות וקינוח אחד. בעיניי תמורה מדהימה לארוחה יוצאת מן הכלל. כל המנות היו עשויות מצוין, מעניינות וטעימות מאד. היינות היו משובחים. השירות היה מעולה והחבר'ה כולם היו נחמדים מאד ומסבירי פנים. הישיבה על המטבח והאינטראקציה עם הסו-שפים שנתנו הסברים בשמחה ובחפץ לב העצימו את החוויה הטובה. פשוט אחלה מסעדה. יצאתי מ-SÁLA אחרי כמעט שעתיים וחצי, מבושם קלות, מפוצץ עד כלות ושבע רצון עד מאד.
יום המחרת טיפה השתבש עבורי קולינרית כי כנראה אכלתי הרבה יותר מדי ביום הנ"ל ודי בוודאות גם הכנסתי משהו שלא עשה טוב לבטני בבוקר היום השלישי. בכל זאת אבקר בו במסעדת 2 כוכבי מישלן שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת הקולינרית אבל לצערי הארוחה בה לא הגיעה לכלל מיצוי. על כך בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה