יום שני, 5 באוגוסט 2019

ג'ורג' וג'ון במלון דריסקו ביפו - "גורמה-קז'ואל" במיטבו

ג'ורג' וג'ון (George & John) היא מסעדת שף חדשה למדי שממוקמת במפלס הכניסה של מלון דריסקו היוקרתי. מלון הבוטיק המושקע שוכן בבניין היסטורי משוחזר משנת 1866 שהיה מקום מושבו של מלון בשם גרנד הוטל שבהמשך הפך למלון ירושלים המפורסם. המלון והמסעדה הנוכחיים קרויים על שם מייסדי המלון המקורי, האחים ג'ורג' וג'ון דריסקו. הבניין היה גם מקום מושבה של מסעדת היוקרה הראשונה שפעלה מחוץ לגבולות יפו, במושבה הגרמנית-אמריקאית. בקיצור - המון היסטוריה תיירותית וקולינרית.

ג'ורג' וג'ון נפתחה בסוף מרץ 2019 ולמעשה החליפה מסעדה קודמת שפעלה תקופה קצרה במלון בשם זאדה, שהוגדרה כמסעדת שף עות'מנית ונפתחה יחד עם המלון ביולי-אוגוסט 2018. זאדה נפתחה עם הרבה ציפיות וכותרות אבל כשלה ולא ממש התחבבה גם על המבקרים. מנהלי המלון עשו בשכל ושינו קונספט לחלוטין: מסעדה חדשה, שם חדש, שף חדש ומיקום חדש בתוך המלון (מקומת המרתף - לא ברור למה למקם מסעדה במרתף - למפלס הכניסה). השף החדש הוא תומר טל שבשנים האחרונות היה השף התפעולי ביפו-תל אביב של חיים כהן.


היינו ארבעה: דורית אחותי הגדולה, דנה אחייניתי ונדב - בן זוגה. ההזמנה בוצעה ע"י אחייניתי 3 שבועות לפני כן, ליום ו' ה-2 באוגוסט בשעה 19:15. כשהגענו התברר שככל הנראה נעשתה טעות ומי שקיבל/ה את ההזמנה שכח/ה כנראה להקליד אותה במחשב. פדיחה. החבר'ה היו נחמדים ואמרו שיסדרו לנו מקום בכל מקרה. מזל שחלל המסעדה אפשר לדחוס עוד שולחן לא רחוק מהכניסה. בסיטואציות כאלה יש חשש שהמקום המאולתר יהיה צפוף ולא נוח אבל כאן זה היה נוח ונעים כי היינו די מרוחקים משאר השולחנות ויותר קרובים לבר. סידור השולחן לקח כ-15 דקות. בינתיים ישבנו בטרקלין בקומה התחתונה וצ'יפרו אותנו בכוסיות שמפניה. נחמד ומתחשב. הקירות בטרקלין מעוטרים בציורי קיר גרמניים, שיחזור של ציורים משנת 1925 שהיו חלק מבית מרזח טמפלרי שפעל בבניין בשעתו.



בערך בשעה 19:30 השולחן המאולתר שלנו היה מוכן. המסעדה הייתה מלאה כבר בשעה זו, למעט כמה מקומות פנויים על הבר שהתמלאו בהמשך.



התפריט.
ככתוב באתר במסעדה - שילוב של קולינריה ישראלית מודרנית עם מנות שהן ייצוג של קיבוץ הגלויות בארץ בשילוב עם טכניקות חדשות. שילוב של קז'ואל עם מטבח עילי בניצוחו של תומר טל. מאז שנפתחה המסעדה כל הביקורות שקראתי על המקום היו חיוביות עד נלהבות. הגענו עם לא מעט ציפיות לארוחה משובחת.


הזמנו בקבוק יין. אלבריניו ספרדי לבן יבש (זאראטה מגליציה). 188 ש"ח לבקבוק נחמד מאד.

קיבלנו סלסלת לחמים עם קרם חציל קלוי ופלפלים חריפים. זה מגיע על החשבון בלי תמחור נפרד כנהוג במסעדותינו. הלחמים אגב מצוינים כולם.


מבין ההתחלות הקרות הזמנו שלוש מנות.

זאת שחשבתי שתהיה רק שלי - אבל שותפיי לארוחה שבדר"כ נמנעים מדגים לחלוטין העזו לטעום ואפילו אהבו: סשימי אינטיאס ברוטב חלפיניו-ליים בכבישה ביתית, סלט אבוקדו ומלפפונים וקוויאר ישראלי. 74 ש"ח. מנת דג נא מעולה. דג נהדר בכמות די נדיבה. רוטב חמצמץ-חרפרף מרענן וטעים מאד. כל המסביב החמיא לדג ונתן לו לככב. אחלה. אם שני חבר'ה שלא מחבבים דגים (מבושלים או נאים) אמרו שזה היה טעים כנראה שעושים כאן עבודה טובה.



התחלה קרה נוספת (שאני רק טעמתי): סלט ירקות (צנוניות, עלים שונים, עדשים שחורים) ופירות (אפרסק צלוי) עם כדורי לאבנה, שקדים, צימוקים וסלקים צלויים. 56 ש"ח. סלט נדיב, איכותי, רענן וטעים. מנה יעילה וטובה בז'אנר הלא מספיק מעניין בעיניי של סלטים (אם אני לבד במסעדה נדיר מאד שאזמין סלט במיוחד, כמנה ראשונה).


מנה קרה שלישית שחלקנו: צלחת טרטר בקר עם רוטב חלמונים ופרמזן שמוגשת לצד צלחת מח עצמות ומלפפונים חמוצים (ולחם קלוי ובצל שרוף/מקורמל). 74 ש"ח. טרטר עשוי מצוין. מתובל נהדר. איולי חלמונים קרמי מצוין שעטף וליטף היטב את הבשר בביסים שטעמתי. גם צלחת המח עצם המושחתת שליוותה את הטרטר הייתה מצוינת. הרכבנו לעצמנו אחלה ביסים של לחם קלוי, עלים, טרטר, מח עצם ואיולי. תענוג מושחת.



מגיעים למנות בין לבין.

מנה שאכלתי סולו כי השאר עוד פחות בעניין פירות ים מאשר דגים: תמנון פרוס דק מאד, קלמארי צרובים על יוגורט עשבים יבשים ושאטה, חציל שרוף וטלה פריך. 78 ש"ח. לנוכח הביקורות שקראתי על המסעדה זו המנה שהכי ציפיתי לה: לביצה עלומה זו הייתה המנה המוצלחת מכולן. חיליק גורפינקל בגלובס כתב שרק בשבילה שווה לצאת מהבית. דניאל שק בטיים אאוט כתב על "מניפה הרמונית של טעמים ומרקמים". אבי אפרתי בוואלה ציין שזו "מהמנות היותר טובות שאכל במסעדה כאן בזמן האחרון". בקיצור המבקרים התרגשו ועשו build up רציני. ואני - הרבה פחות. המנה שאכלתי הייתה אמנם טעימה למדי אבל בעיניי היא לא הייתה מדויקת בתיבול ואפילו מעט אנמית. לא הרגשתי שום קראנץ' של טלה פריך, שום חריפות של שאטה, לא מספיק טעמי צריבה (קלמארי) או שריפה (חציל). למרות שהיא הייתה לא רעה וטעימה בסה"כ היא הייתה הפחות מוצלחת בעיניי מכל המנות, כולל הטבעונית שתגיע עוד מעט. ציינתי את אכזבתי היחסית מהמנה למלצרית (הטובה מאד) ולהפתעתי היא הורדה מהחשבון הסופי, למרות שאכלתי אותה עד תום. סחתיין על תודעת השירות ועל המחווה הלא טריוויאלית.



וזו המנה הטבעונית שרק טעמתי ממנה: פסטה מבצק של קובה, ממולאת בתרד, בצל שרוף, מנגולד, עשבי תיבול ופיסטוקים, במרק שקדים לבנים, זעתר, חמציץ ותרד. 78 ש"ח. הרבה מרכיבים שהשתלבו מצוין במנה טבעונית משובחת באמת. כיסון מצוין. מילוי טעים ומדויק. מרק עם טעמים חמצמצים ואדמתיים עדינים טובים מאד. יופי של מנה.


עוד מנת ביניים: שקדי עגל "מהלב" צרובים בגריל על קרם עגבניות צהובות, פריקה מעושנת וקונקסה עגבניות. 78 ש"ח. כבר כתבתי כאן בלי סוף שאני מת על שקדי עגל. זו הייתה מנת שקדי עגל לתפארת מדינת תל אביב. צריבה מושלמת. תיבול מעולה. קרם עגבניות צהובות נפלא ושאר תוספות מדויקות וטעימות שהשתלבו נהדר עם השקדים. מהמנות שמתחשק לי לאכול שוב בזמן הכתיבה עליהן.


מנת בין לבין אחרונה: אסאדו לילה שלם בעשבי תיבול עם בליני תפו"א ואיולי לימוני. היה שם גם סלטון שומר דקיק וטעים. 72 ש"ח. מנה נהדרת נוספת. האסאדו היה נפלא. רך ומתובל מושלם עם טעמי עישון עדינים. שאר המרכיבים השתלבו בהרמוניה. מנה שיכולה להיות כבדה וחורפית למדי אבל דווקא הייתה יחסית קלילה בהתחשב במרכיביה. שאפו.


בשלב זה ולמרות שלא אכלנו מנות עיקריות היינו יכולים לעצור ולהזמין אולי עוד מנת ביניים או מנה כמעט עיקרית (או פשוט קינוחים) אבל החלטנו ללכת על עוד מנה גדולה מה"גדולות במשקל": ניו יורק סטייק צלוי על הגריל עם מח עצמות ובטטה צלויה. 50 ש"ח ל-100 גרם. זה היה נתח של 550 גרם שתומחר ב-275 ש"ח. לא יודע איך צלחנו את זה אבל עשינו זאת. היה נתח מצוין. בשר איכותי וצרוב מעולה (מדיום מושלם לכל האורך). עם דמי גלאס טוב, בטטה מקורמלת מתקתקה וטעימה ומח עצם טעים אף הוא. שום דבר יצירתי או ייחודי - פשוט מנת בשר משובחת. הנאה גדולה.



קינוחים. הזמנו שניים (היו ארבעה בהיצע).

הראשון: קינוח שוקולד קפה. עוגת ספוג קפה (האלמנט הפחות מוצלח בקינוח) עם קרם שוקולד עשיר ומצוין, גלידת חלווה טובה מאד בצד, רוטב קרמל מלוח (כי זה הטרנד המתחייב וכי זה טעים לאללה אז למה לא), קצפת קפה ואגוזי לוז לעיטור. תכלס - לא יכול להיות רע. 50 ש"ח לעסק טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב.



קינוח שני: מילפיי פירות מפורק. 50 ש"ח. הפרי במקרה זה - משמשים. הבצק - בצק עלים קראנצ'י, חמאתי וטעים. הקרם - מסקרפונה עשיר, קטיפתי וטעים מאד. כל המרכיבים הוכנו כמו שצריך והיו טעימים מאד. בעיניי קינוח טוב יותר מקינוח השוקולד. הייתי אולי מוריד מעט מכמות שברי הבצק הפריך ומשלב עוד איזה רוטב פירותי שיקל על העסק ואולי עוד 1/2 משמש אבל זו סתם קטנוניות. זה היה קינוח מוצלח מאד שהיווה סיום מצוין לארוחה מעולה.



יצאנו די מפוצצים. החשבון לאדם הסתכם ב-250 ש"ח. בעיניי תמורה ראויה מאד לכסף. נהנינו מג'ורג' וג'ון. ערב שהתחיל מעט בצליעה עם הזמנה שלא נרשמה אבל המשיך בארוחה משובחת מלאה במנות מצטיינות (למעט אחת מעט מאכזבת שהורדה כאמור מהחשבון) עם שירות מקצועי, נעים ומתחשב לכל אורך הערב. כל הכבוד לבעלי המלון שהעזו לשנות קונספט ולפתוח מסעדה חדשה במהירות. כל הכבוד לשף תומר טל שמנהל כאן מסעדה ומטבח בכישרון וביעילות עם תפריט מעניין ואיכותי. על סמך הארוחה שלנו זו בעיניי מסעדה מוצלחת ומעניינת יותר ממסעדת האם של השף - יפו-תל אביב. בעיניי זה מקרה שהתלמיד (תומר טל) עלה על רבו (חיים כהן). (ויסלחו לי מעריצי ומוקירי חיים כהן. יפו-תל אביב בעיניי היא מסעדה טובה אבל בלי wow פקטור). למי שמחפש מסעדת שף איכותית ומעניינת - שינסה את ג'ורג' וג'ון, ועל הדרך מומלץ לעשות סיבוב בשכונה הנעימה והפחות מוכרת (המושבה האמריקאית-גרמנית) בגבול יפו-תל אביב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה