יום ראשון, 16 ביוני 2019

נאפולי, יוני 2019: היום השני עם שלל מטוגני רחוב, עוד פיצה וארוחה נפוליטנית ביתית

נאפולי. 8 ביוני - היום השני:

התחלתי את הבוקר בנסיעה בפוניקולר לשכונת Vomero, שכונה שממוקמת גבוה יחסית מעל שאר מרכז העיר ומספקת תצפית פנורמית על העיר ועל מפרץ נאפולי. המקום המפורסם ביותר בשכונה הוא מבצר Castel Sant'Elmo המרשים שממנו אפשר לקבל תצפית נהדרת לכל עבר.






אחרי שירדתי מהמבצר לכיוון תחנת הפוניקולר שתחזיר אותי לעיר התחתית עצרתי לנשנוש של מטוגן מתוק בדוכן שמתמחה במאכלים מטוגנים, Friggitoria Vomero או באנגלית Vomero Fried Food. היות וזו הייתה שעת בוקר די מוקדמת ההיצע היה רק של מתוקים, אבל בהמשך הם גם מציעים שלל מטוגנים מלוחים כמו ירקות מטוגנים, קרוקטים, ארנצ'יני ופיצה פריטה.


הזמנתי מעין סופגנייה או דונאט שמכונה Graffa שיצאה חמה מהטיגון. עסק מתוק, אוורירי, קראנצ'י וטעים. עלה משהו כמו יורו אחד. אולי קצת יותר. לא זוכר.


מעט מאוחר יותר, כשחזרתי למרכז העיר לאזור הרובע הספרדי, Quartieri Spagnoli, וכדי להשלים את מכסת הסוכר לבוקר קפצתי גם לגלידרייה בשם Casa Infante, שגם לה יש 6-7 סניפים בנאפולי. אחד הטעמים היה סורבה אננס והשני משהו עם אפרסק וגבינה. נדמה לי.


הרובע הספרדי בנאפולי הוא רובע עתיק ועני שמשופע ברחובות צרים וסמטאות. כאן זו נאפולי הארדקור. לא נקייה, צפופה אבל צבעונית ומעניינת. אני מניח שבלילה עדיף להימנע מלהסתובב כאן אלא אם עושים זאת ברחובות היותר מרכזיים ומוארים.





מהרובע הספרדי קפצתי לפני הצהריים לשוק האוכל Mercato Pignasecca שממוקם מעט צפונית לרובע. מדובר בשוק פתוח שחולש על כמה סמטאות עם דוכנים וחנויות אוכל, כולל המון היצע של דגים כמובן. השוק צבעוני, תזזיתי והומה אדם, וחובבי אוכל יכולים לבלות שם שעות ולנשנש כל מיני מאכלי רחוב מלוחים ומתוקים על הדרך.




גם כאן כמובן אפשר למצוא לא מעט מקומות שמציעים אוכל רחוב מטוגן. אחד מהם - Peschria Azzurra, חנות דגים טריים שמשמשת גם כטרטורייה ומציעה גם מנה של דגים מטוגנים על המקום, pesche fritto. כמובן שהזמנתי.


הזמנתי מנה אישית של דגים מטוגנים בקונוס. יחד עם בקבוק בירה. עסק זול. נדמה לי שהכל עלה משהו כמו 6 יורו. כיף. היו כאן 2 סוגי דגים לבנים, קלמרי ושרימפס קטנים. פשוט, פריך וטעים. אחלה נשנוש מלוח לשעה 11:30 לפני הצהריים.



מהשוק הצבעוני של Pignasecca נסעתי במטרו לאזור של שוק אחר - Mercato Porta Nolana שנמצא מעט מזרחית למרכז העתיק של נאפולי, Centro Storico. זה שוק עתיק והומה אף הוא שגדוש בדוכנים, לא רק של אוכל. גם האזור הזה הוא לא הכי סטרילי בעולם. זו נאפולי הישנה, הצפופה והמלוכלכת.





מהשוק המשכתי לכיוון Centro Storico, המרכז העתיק, שמכיל כמה מהכנסיות, קתדרלות ופיאצות, מהחשובות באיטליה, ומהווה אתר מורשת עולמי של UNESCO. כמובן שבמרכז העתיק שוכנים מוסדות האוכל המפורסמים ביותר של נאפולי. הפיצרייה המפורסמת מכל היא כנראה L'Antica Pizzeria da Michele. הנחתי שבאזור שעה 12:45 אין סיכוי למצוא מקום פנוי ושהתור בכניסה יהיה גדול. אכן היה. עשרות אנשים שמחכים בשמש בחוץ בחום של כ-30 מעלות. אולי בסניף הלונדוני שלהם ברח' בייקר קל יותר למצוא מקום פנוי בלי תורים ארוכים מדי. המשכתי כמובן הלאה. מזל שיש עוד כמה פיצריות באזור.

הסתובבתי קצת ברחובות הצבעוניים והמרתקים שמלאים בדוכנים קטנים של אמנות רחוב מסורתית, presepe napoletano, במיוחד לאורך רחוב Via San Gregorio Armeno שמוכר כ- Via dei Presepi Napoletani.






לא רחוק ממוקם מוסד פיצה נוסף, כאמור אחד מיני רבים במרכז העתיק: Pizzeria Di Matteo. היא אולי לא מפורסמת כמו דה מיקלה או סורבילו, אבל עדיין נחשבת לאחת הטובות בעיר בכל דירוג שתמצאו.


Pizzeria Di Matteo - עוד פיצה נפוליטנית מסורתית:

בסביבות שעה 13:15, בכניסה לפיצרייה היה תור קטן של אנשים שהזמינו take away של פיצה פריטה או מטוגנים אחרים. שאלתי אם יש מקום בפנים ומיד אמרו שכן וכיוונו אותי לקומה השנייה של המסעדה שם היו 3-4 שולחנות פנויים.
גם לדי-מתאו יש שורשים עתיקים, עוד משנת 1936. הם גם מתהדרים בכך שבשנת 1994 הם היו הפיצרייה הנבחרת ע"י ביל קלינטון בעת ביקורו בנאפולי. כבוד נשיאותי. עכשיו היה להם הכבוד לארח גם אותי...


בכניסה למסעדה אפשר היה להתרשם מהטאבון המושקע שמייצר את הפלא. השקיעו בזהב.


תפריט הפיצות. יש המון ודי קשה לבחור. הפיצה הכי יקרה עולה 8 יורו.



הסועדים זכו אפילו לשיר איטלקי ב-live.


לשמחתי הייתה להם פיצה אחת שמכונה נפוליטנית 4 העונות שמציעה בפיצה אחת 4 רבעי פיצה שונים של קלאסיקות נפוליטניות. האחד - מרגריטה קלאסית, השני - מרינרה (Marinara - עגבניות, שום, אורגנו ובזיליקום), השלישי - סלסיצ'ה ו-Friarielli אותם עלי ברוקולי ראאב שפגשתי ביום הקודם, הרביעי - ריקוטה עם פרובולונה (provola) ונתחי cicoli שהם נתחים שמנים של חזיר מיובש. הפיצה הייתה משביעת רצון. מיותר לציין שהטובות מבין הארבע היו אלה שכללו את הסלסיצ'ה ואת ה-cicoli. אין מה לעשות - בשר מוסיף תמיד עניין ושילוב של בשר וגבינה (יסלחו לי שומרי הכשרות) הוא שידוך מגן עדן. אני חייב לציין שגם השתיים הללו, על אף היותן טובות וטעימות מאד, היו עדינות יותר בטעמן ממה שציפיתי. גם הסלסיצ'ה (נקניק) היה יחסית עדין וגם הפרובולונה והחזיר המיובש היו יחסית עדינים. איפה החספוס והערסיות של הנפוליטנים כשזה מדובר בפיצות?







החשבון, יחד עם 15% שירות שהוסיפו אוטומטית וכוס בירה שעלתה 2.50 יורו (330 מ"ל), הסתכם בקצת פחות מ-11 יורו.

אחרי הפיצה המשכתי להסתובב בשכונה.



בהמשך ביקרתי במוזיאון לאמנות מודרנית Museo Madre. היה סתמי למדי.

גלידה נוספת אכלתי אחה"צ בעוד גלידרייה/שוקולטרייה מרובת סניפים בשם Gay Odin. זה היה בסניף ליד Gesù Nuovo Square. אחד מכ-7 סניפים בעיר. עוד גלידה משובחת.


חזרתי למלון להתקלח ולנוח מעט לפני עוד ארוחת ערב. סימנתי כמה מקומות פוטנציאליים לארוחה נפוליטנית ביתית פשוטה בקרבה יחסית למלון. אחד מהם הוא מסעדה קטנה בשם Trattoria Da Ettore שלשמחתי היה בה מקום בשעה שהגעתי. המסעדה ממוקמת לא רחוק מהכיכר המפורסמת ביותר של נאפולי Piazza del Plebiscito.


Trattoria Da Ettore - טרטורייה נפוליטנית ביתית:

טרטורייה משפחתית ששורשיה הם משנת 1920 אז פעלה במקום מחלבה בשם da Liliana שהבעלים גם בישל בה מאכלים. ב-1938 הסבא Ettore Denis פתח שם את הטרטורייה. לאחר מותו ניהל את המסעדה הבן Giuseppe ואחריו הנכדים Ettore ו-Raffaele. לזה קוראים מסורת. המסעדה נפתחת בערב בשעה 20:00. הגעתי לשם בשעה 20:03. במסעדה הקטנטנה (8 שולחנות) ישבו 2 נשים. כמובן שנמצא לי מקום. ב-10-15 דקות שלאחר מכן המקום התמלא בסועדים. כולם איטלקים.




אין תפריט כתוב. החבר'ה מכינים מנות לפי מה שיש בשוק. באנגלית די רצוצה הסביר אחד מהם מה ההיצע. הם מציעים ארוחת ערב של מנה ראשונה (primi piatti) + שנייה (secondi) + שתייה. יש כמה אופציות לבחירה.
לפני המנות הוגש לחם והזמנתי גם כוס יין אדום איטלקי ובקבוק מים מינרליים.

למנה ראשונה בחרתי באחת מאופציות הפסטה. זה היה ספגטי עם מולים. פשטות בהתגלמותה. ספגטי אל-דנטה, שמן זית, פטרוזיליה ומולים טריים. משהו כמו 20 צדפות. טרי, ביתי, פשוט, נעים וטעים. בשולחן לידי אכלו את הגרסה עם וונגולי.


למנה השנייה שאלו אותי מה אני מעדיף - בשר או דגים. אמרתי דגים. האופציות היו בחירה בין קלמרי על הגריל, לבין אנשובי מטוגנים. בחרתי באנשובי. שוב - הכי פשוט שיש. אנשובי טריים מקומחים ומטוגנים. בצד פלח לימון. וזהו. שום תוספת. שום ירק. שום איולי. תכלס - לא צריך. עם הלחם והפסטה למנה ראשונה זה היה מספיק. כמובן שזה אחלה נשנוש. לאכול את הדגיגים הטריים והפריכים בשלמותם וליהנות.


הזמנתי גם קינוח. זה היה פאי תותים. לא יודע אם הם מכינים אותו במקום או שהם מקבלים אותו מקונדיטוריה מקומית אבל זה היה פאי שעשוי כמו שצריך. פשוט, לא מתוק מדי וטעים מאד.


הארוחה הזו שנמשכה קצת יותר משעה עלתה 25 יורו. כולל הכל. מחיר מצחיק. בארץ כזו ארוחה בדיוק הייתה מתומחרת במינימום של 160 ש"ח (וזה במקומות הזולים).


זה היה היום השני בנאפולי. הפעם לפי מונה הצעדים היומי צעדתי למעלה מ-22 ק"מ. respect או בעצם rispetto. למחרת יחכה עוד יום מלא שיכלול ארוחת מישלן על חוף הים לצהריים ותאמינו או לא - עוד פיצה אחת ודי. הטיסה חזור לת"א תהיה למחרת באזור 11:30 שעון נאפולי כך שהספקתי ליהנות מקפה ומאפה אחרון לפני הנסיעה לנמה"ת. על כל זאת ארחיב בפוסט הבא והאחרון.


אין תגובות:

פרסום תגובה