תל אביב-יפו-נאפולי: פיצות בלה טיגרה, לילה, דיברסו, ארציאלי, Jonz, מינה נפוליטנה (*), הפיצה, Jaffa Pizza Kitchen ו-EZPZ (*)

לפני הטיול הקצר שלי בדרום איטליה בחבל פוליה עשיתי סיבוב פסטות תל אביבי. אחרי הטיול הגיע זמן הפיצות. העיר (והמדינה) מלאה בפיצריות. חלק לא מבוטל מהן גם מתיימרות להיות נאפוליטניות. בשנים האחרונות התחילו גם להשקיע ולספק איכות. פיצריות שף שמנסות לחקות את נאפולי, רומא או כל עיר איטלקית אחרת (אני בכוונה פוסח על מקומות שמציעים פיצות אמריקאיות). לא מעט מקומות כאלה נפתחו - מקומות שמשקיעים בבצק, משתמשים בחומרי גלם איכותיים ונותנים זמן התפחה של 48 שעות ויותר, כנהוג בארץ המגף. חלקם גם מנוהלים ע"י טבחים ושפים מנוסים. סיבוב קצר של פיצריות שעל הנייר אמורות להיות איכותיות יתואר כאן. כולם מקומות שפיצה היא מנת הדגל שלהן (כלומר לא מסעדות איטלקיות שמגישות גם פיצה כמו מגזינו או ג'מה ולא רשתות). הכל נאכל בחודשיים האחרונים. אז הנה באות הפיצות. רובן הן מהסטייל הנאפוליטני אבל יש גם אחרות שהסתננו. 

לה טיגרה (La Tigre) - הנאפוליטנית (עם תעודות) הפלורנטינית:

 

מקום שפועל כשנה בשכונת פלורנטין ומציע פיצה נאפוליטנית כמו בעיר המקור. השותפים והבעלים הם ירון סגל שמשמש גם כפיציולו הראשי, ושותפו דודי אפריאט. הם מתגאים בתעודה רשמית של חברות באיגוד הפיציולו הנפוליטני (Associazione Pizzaiuoli Napolitani. הראשונים בישראל עם התעודה הזו. לא יודע אם יש מישהו שהצטרף אחריהם). צוות לה טיגרה גם עבר הכשרה בעיר. הטאבון, הקמחים, העגבניות ורוב הגבינות וחומרי הגלם הם איטלקיים. לה טיגרה זה המנומרת על שם חברבורות הבצק החרוך של הפיצה. ככל שהבצק מנומר יותר כך הפיצה אמורה להיות איכותית יותר כך נטען. המקום מאז שנפתח זכה לשלל כתבות יח"צ וביקורות, לרוב מפרגנות ונלהבות.

תפריט הפיצות נכון לתחילת מאי. 

מאחורי דגל איטליה מציץ לו הטאבון המנומר. 

זו פיצתי הנבחרת: אנשוביז - רוטב עגבניות, מוצרלה, אנשובי, קלמטה, פרמז'ן, שום קונפי, אורגנו, שמן זית, מטבל פסטו. 64 ש"ח. כמו שאפשר להבחין בצק הפיצה נראה נאפוליטני כהלכה (מדובר בבצק שמרים בלבד שעובר התפחה של 72 שעות) ועטוי חברבורות מרשימות. כמו בפיצריות בנאפולי הסועד מקבל מספריים. כאן לא חותכים את הבצק בגלגל לחיתוך פיצה. התוצאה - מצוינת. זו הייתה פיצה באיכות מרשימה ביותר. בצק מעולה, תיבול מצוין וחומרי גלם איכותיים. פיצה מהטובות שאכלתי כאן בשנים האחרונות.

לאכול את נאפולי ולמות. אני גם ראיתי, גם אכלתי והצלחתי לשרוד. גם את נאפולי עצמה וגם את לה טיגרה. 

תכלס תעודות וסרטיפיקטים רשמיים או תווי תקן כאלה ואחרים הם לא תמיד מדד לאבטחת איכות. במקרה של הפיצה היחידה שטעמתי בלה טיגרה האיכות הגבוהה בהחלט הורגשה היטב. נהניתי מאד וסביר להניח שאחזור בהזדמנות לפיצה נוספת. 

אמשיך לפי סדר כרונולוגי לפיצה הבאה. 

פיצה לילה (Lila) - הלוינסקאית שאיכזבה אותי:

כמה ימים אחרי לה טיגרה הגעתי בצהרי אמצע שבוע לפיצה לילה במתחם שוק לוינסקי. זו פיצריה וותיקה יותר. פועלת כ-3 וחצי שנים. הבעלים הם ארד אפפל שהיה מנהל בטוני ווספה, ושל רן בלפר שעבד במטבחים של איל שני: רומאנו ופורט סעיד. זו פיצריה פופולרית שנמצאת בכל דירוג של הפיצות המצטיינות בעיר. 

תפריט הפיצות. פיצות בגודל אחיד (קוטר 33 ס"מ) עם הבצק בעובי בינוני, שוליים מעט שמנמנים יחסית, שמבוסס על ביגה (המחמצת האיטלקית). ההתפחה גם כאן היא של 72 שעות (מחמצת איטלקית, מעט שמרים וקמח גרמני דווקא כך קראתי).

הזמנתי פיצה שהוצעה אז כספיישל. פיצה עם פרושוטו חזיר, פרמז'ן, צ'ילי ורוטב עגבניות. לא זוכר את המחיר המדויק אבל זה היה אי שם בטווח בין 74 ל-78 ש"ח. זו הייתה פיצה מאכזבת. איכשהו היא הגיעה פושרת לשולחני. להערכתי היא נשכחה זמן מה מחוץ לטאבון עד שטרחו להגיש לי אותה. התוצאה הייתה פיצה פושרת, יבשה למדי ולא טובה. הפרושוטו לא שידר איכות, ודאי לא איכות איטלקית טובה. גם רוטב העגבניות והפרמז'ן לא הרגישו איכותיים במיוחד. המכלול היה פשוט לא מספיק טוב. בסיס הטעם של הבצק עצמו כן היה טוב אבל מה זה עוזר אם הפיצה לא חמה ונעימה. הציעו להחליף לי את הפיצה אבל מקוצר זמן (אלה היו צהרי אמצ"ש והייתי צריך לחזור למשרד) ויתרתי. הציעו לי גם קינוח כפיצוי בהמשך עליו ויתרתי. הרגשתי שההצעות האלה נעשו די באדישות, כדי לצאת ידי חובה. לא היה נראה שמזיז שם למישהו שקיבלתי פיצה פושרת-קרירה ויבשה. חבל. 

בקיצור פיצה לילה הלוינסקאית, הפיצריה השנייה במסע הפיצות התל אביבי שלי לא הייתה מוצלחת וודאי לא עשתה לי חשק לחזור אליה, למרות שאני יודע שזה כן מקום שנחשב לאיכותי. אני את האיכות לא הרגשתי. 

את התיקון קיבלתי במקום הבא בתור, אחרי כמה ימים.

דיברסו (Diverso) - פיצה מחמצת בשוק הכרמל:

דיברסו אף היא פיצת שף שנפתחה במאי 2021 ברח' ישכון הנושק לשוק הכרמל. השף - אלכס ויינר, שף עם רזומה במטבחים כמו קיצ'ן מרקט, משייה, אימפריאל ולה אוטרה. כמו שפים אחרים (למשל שרויטמן שמתמקד בלחמים) הוא התאהב באפייה ופתח את הפיצרייה הקטנה הזו. אני ביקרתי בה ביום שישי אחד של מאי 2022. כשנה אחרי פתיחתה.

תפריט הפיצה. פיצה נאפוליטנית ברוחה אבל על בסיס מחמצת בלבד. (בדומה למשל לפיצריות צפוניות כמו ניאפוליטן בחיפה ופרסקה במסדה). ויינר אמר לי כשישבתי שם (הייתי ראשון עם הפתיחה) שהמחמצת נותנת בצק קליל יותר. ההתפחה שלו היא של 36-48 שעות. הפיצות בקוטר של 30 ס"מ. כל התוספות הן תוצרת בית. 

דוכן קטן. טאבון קטן (או שניים). 

אני בחרתי בפיצה הלבנה שויינר אמר לי שזה היה השבוע האחרון להגשתה (עונתיות וכאלה): בשמל לימון כבוש, קולורבי צלוי בזעתר, מוצרלה טריה וסנט מור עיזים של משק דותן. 63 ש"ח. גם כאן מגיע זוג מספרי חיתוך. זו פיצה שבעיניי נותנת תחרות חזקה ללה טיגרה מלמעלה. הבצק מעולה, דקיק, יחסית קליל וטעים מאד. התוספות מעולות. שילוב הגבינות והלימון הכבוש היה מעולה. תחילה חששתי שמשהו יחסר לי כאן (נאמר איזשהו עלה ירוק לתוספת רעננות). שום דבר לא חסר. עוד פיצה שנכנסת לרשימה מצומצמת של "אחת הפיצות הכי טובות" שאכלתי בארצנו בשנים האחרונות. 

על סמך הפיצה הזו והישיבה הכיפית "על הבר" בדיברסו בהחלט אשמח לחזור. אחלה פיצה. 

הפיצה הבאה יוצאת מהשטנץ של פיצה אישית עגולה עם מוטיבים נאפוליטניים ומציעה פיצה מלבנית עם בצק מעט עבה יותר ואוורירי יותר בסטייל רומאי.

ארציאלי - פיצה מלבנית "במשקל" בכיכר רבין:

פיצריה בוטיק של הפיציולו אלעד כהן והשף חואן מסל שפועלת משנת 2018.

יש כאן פיצות עם טופינגס משתנים שנאפות במקום ישירות על אבן תנור. מזמינים מלבן/מלבנים עם התוספות הרצויות בגודל הרצוי. המחירים הם בחישוב ל-100 גרם. הנתח המוזמן מקבל מכת חום נוספת לפני ההגשה. הבצק כאן הוא מתערובת קמחים עם אחוזי מים גבוהים שתופח במשך 48 שעות.

הזמנתי מלבן של "פפה" רוטב עגבניות, פפרוני בקר, מוצרלה מקומית ולצדו מלבן של פיצה ביאנקה עם ארטישוק וגבינות. העלות ל-100 גרם היא 11 ש"ח. לא זוכר כמה גרם אכלתי. העסק בסך הכל די טעים ומוצלח למדי, אבל לא יעזור, הבצק כאן מוכן מראש ואז עובר חימום. זה אף פעם לא מענג כמו בצק פיצה שנכנס fresh אחרי לישה ורידוד לתנור ויוצא לוהט ופריך עם גבינה מותכת. אני גם סאקר של בצק דק יותר. בצק מעט ואוורירי יכול להיות נחמד ומוצלח אבל אני מעדיף אותו בפוקצ'ה ואת הפיצות שלי אני רוצה דקיקות. העסק כולו היה גם מעט שמנוני מדי. 

ארציאלי הוא מקום חביב בלוקיישן מרכזי וההצלחה שלו לא מפתיעה. ביחס לז'אנר של פיצות רומאיות במשקל הוא בהחלט איכותי אבל הוא לא מתחרה בעיניי בנאפוליטניות למיניהן. 

גם את הפיצה הבאה אכלתי עדיין במהלך חודש מאי, לקראת סוף החודש, באחד הערבים של אמצע השבוע. 

Jonz - פיצת השף האפלולית מבית מלגו ומלבר במתחם לוינסקי:

ג׳ונז הוא בר של הבעלים של מסעדת מלגו ומלבר (אחת הטובות בעיר בעיניי. מה שמזכיר לי שיותר מדי זמן לא ישבתי בה) בן רינג ושותפו השף מוטי טיטמן שנפתח ברחוב זבולון בפאתי שוק לוינסקי מתישהו באוגוסט 2020. מדובר בבר אז למה הוא נכנס לפוסט הזה? כי המנה העיקרית שמוגשת כאן לצד האלכוהול היא פיצה. אמנם יש היצע של מנות בר קטנות אבל העניין הקולינרי המרכזי הוא פיצה. כשישבתי כאן על הבר די הופתעתי מהמקום. כבר בשעה די מוקדמת הוא התמלא יפה בבליינים. זה מקום אורבני עם סטייל אפלולי, לא פורמלי ודי פשוט, אבל הקהל שהגיע לא היה קזו'אלי לגמרי. אנשים מגיעים לכאן לערב של בילוי. בראש ובראשונה - לשתות ולהיראות. אני באתי לפיצה זריזה + דרינק על הדרך (איזשהו קוקטייל שהיה טוב). 

אין למקום שלט כניסה. האזכור היחיד לשם הוא על תיבת הדואר הקטנה שליד הכניסה. 

תפריט הקוקטיילים והאוכל. הפיצות מוכנות במקום כמובן. הקמח הוא איטלקי. לא סגור כמה זמן התפחה הוא עובר ואם יש כאן רק שמרים או גם מחמצת. בכל מקרה על מוטי טיטמן כשף שמבין בבצקים אפשר לסמוך כנראה.

וזו הפיצה שבחרתי. פיצה 2 בתפריט: אנשובי אורטיז, זיתי קלמטה ומוצרלה (של עברי כמדומני). 63 ש"ח. מעט רוטב עגבניות ועלי ארוגולה גם נכחו. כתבות על הפיצה שקראתי שיבחו והיללו. גם היה לי טעים מאד. בצק מצוין. קראסט טוב. מרכיבים טובים וטעימים. אחלה פיצה. שומרת על פשטות (למרות שאחראי עליה שף יצירתי), איכותית ומוצלחת. 

מהזמן הקצר שישבתי ב-Jonz על הבר התרשמתי שמדובר במקום איכותי, מוצלח ועם וייבים טובים. אני מניח שאחזור מתישהו לערב בילוי קצת יותר ארוך. מה שבטוח - זה בעיקר עשה לי חשק לחזור במהרה למלגו ומלבר. 

הפיצריה הבאה נדגמה אף היא עדיין במהלך סוף חודש מאי (רק עכשיו אני קולט כמה בצק העמסתי על עצמי בחודש הזה). זה היה ביום שבת בצהריים שהוקדש לסיבוב יפואי.

Mina Napoletana - פיצה נאפוליטנית בפאתי שוק הפשפשים (*):

פיצריה קטנה שנפתחה ברחוב יפת פינת עולי ציון ביפו להבנתי בתחילת 2022. אין לי ממש מושג מי עומד מאחורי המקום. קצת חפירות באינסטגרם שלהם העלו שם של מישהו בשם Neoray Koma (אני מניח שבשפת הקודש זה נהוראי קומה) שקשור למקום כנראה באילו שהם קשרי בעלות. 

הגעתי לשם במקרה. בכלל תכננתי לנסות את פיצה סה-טו הלא רחוקה (רח' רבי חנינא בשוק הפשפשים) שהיא סניף שני לפיצריה מראשון לציון. היו שם יותר מדי ילדים רעשנים אז קפצתי לפיצריה הזו שהייתה ריקה לגמרי. אחריי הגיע תייר אמריקאי וזהו. מספר השולחנות במקום לא רב כך שאני מניח שהם מראש עובדים יותר על משלוחי פיצה. מי שעבדה במקום היא עולה חדשה חביבה מדרום אמריקה שלא ידעה לספר לי יותר מדי פרטים. היא אמרה שאת הבצק מכינים להם לפי מתכון איטלקי. התמונות של הפיצות בעמוד האינסטגרם ובאתר שלהם נראות כמו פיצות נאפוליטניות עם שוליים עבים ושחומים ותווך דק. 

התפריט היה עדיין תפריט הרצה גם בחלוף מספר חודשי פעילות. למי שרוצה יש שם גם פסטות וסלטים. כמו שכתוב - הפיצות הן אישיות בקוטר 30 ס"מ. 

הזמנתי את הפיצה החריפה המכונה כאן הצ'יליאנית: עגבניות, פרמז'ן, מוצרלה, חריף ירוק, צ'ילי אדום וזיתי קלמטה. 68 ש"ח. העסק היה בסה"כ נחמד למדי. חרפרף וכיפי. הבצק כאן לא הצטיין כמו כמה מהפיצות שתיארתי למעלה אבל היה לא רע. 

לא יודע מה הסיפור של המקום הזה. למעט דפים שלהם בשלל אתרי משלוחים, אתר האינטרנט, הפייסבוק והאינסטגרם שלהם (שמלבד כמה מילים, תמונות ותפריט לא כוללים מידע רב על המקום ומי שמפעיל אותו), לא נתקלתי בשום אזכור שלהם בשום קבוצת אוכל, שום כתבת ביקורת או כתבת יח"צ. די מוזר. בכל אופן - הגעתי. ניסיתי. היה נחמד ולא מזיק.

(*) באוגוסט 2022 כשעברתי ליד הפיצרייה בשישי צהריים המקום נראה סגור. אין לי מושג מה הסיפור שלהם.

הפיצה הבאה נאכלה בתחילת יוני במקום הותיק בין הנסקרים כאן.

הפיצה - נאפוליטנית בתנור לבנים בבוגרשוב:

מסעדת פיצות (וגם פסטות) שיושבת בבוגרשוב פינת פינסקר. הבעלים כך קראתי הוא בחור בשם יריב הדרו שהוא גם הבעלים של פיצה ברוקלין שהיא דווקא ניו-יורקית סטייל. הפיצה בבוגרשוב היא נאפוליטנית שנאפית בתנור לבנים מסורתי. לא יודע כמה שנים הם קיימים אבל דף הפייסבוק שלהם הוא מינואר 2012 וביקורות ראשונות ב-rest הן מ-2008. גם בחלוף כמעט 15 שנים המקום שוקק ופופולרי. 

תפריט הפיצות. ככתוב - בגודל צלחת בלבד. 

הזמנתי פיצה בסיסית למדי - פיצה רוקולה עם רוטב עגבניות, זיתי קלמטה, שבבי פרמז'ן חי, ארוגולה, ללא מוצרלה! (סימן הקריאה בתפריט). 65 ש"ח. לא יודע מה זה פרמז'ן חי. אני מניח שהכוונה לפרמז'ן טרי ולא קפוא. משהו שבעיניי מתבקש בפיצריה. (אבוי לפיצרייה שמחזיקה מעצמה שמשתמשת בפרמז'ן מגורר קפוא). זו הייתה פיצה ראויה וטובה. בצק טעים ופריך שוליים, גבינה טובה ועלי ארוגולה טריים. חביב ונחמד. 

בסה"כ נהניתי מהפיצה של הפיצה. אני יכול להבין את הפופולריות של המקום. הוא שכונתי וחביב גם בישיבה בפנים (שם אני כמובן ישבתי. על הבר שצופה לטאבון) וגם בחוץ. זה לא היה הסלייס הכי טוב בסקירה הזו אבל הוא אי שם במקום טוב באמצע. 

נותר עוד מקום אחד במדגם הפיצריות. מקום יפואי נוסף שבניגוד להפיצה הוא בסה"כ בן כמה חודשים. דגמתי אותו בשבת לפנות ערב של תחילת יולי.

Jaffa Pizza Kitchen - פיצרייה יפואית שכונתית חדשה:

מקום שקראתי עליו בקבוצות אוכל בפייסבוק וסימנתי אותו כיעד לפוסט הזה. הוא יושב באזור לא "מתויר" ביפו ברח' חבר הלאומים שנמצא מאחורי המכללה האקדמית ת"א-יפו, לא מאד רחוק מבלומפילד. הוא נפתח בנובמבר 2021 ע"י בחור בשם אסי איתן. הגעתי בלי יותר מדי ציפיות והופתעתי מאד לטובה. יש כאן פיצה טובה מאד. 

תפריט הפיצות. 7 סוגים. 2 פוקאצ'ות ו-2 סלטים למי שמתעקש לוותר על פיצה יש גם. 

התלבטתי בין הפיצה הלבנה לבין הפיצה הירוקה והומלץ לי שאם זו פעם ראשונה שלי כאן שאלך על הלבנה. כך עשיתי. פיצה ביאנקה 4 גבינות עם מוצרלה רכה, פרמז'ן, פטה עיזים יוונית, פקורינו, שמן זית עם זעתר, בזיליקום טרי, ארוגולה וטפטוף לימון (טאץ' חביב). 65 ש"ח. פיצה מוצלחת מאד. בצק (מחמצת) מצטיין וטעים. פיזור מוצלח וטוב (ולא מוגזם) של גבינות טובות, ירוקים טריים. חריף טעים תוצרת בית בצד נתן תמיכה מוראלית יחד עם 1/3 כוס של בירה עלמה. המינוס היחיד הוא שאין מקומות ישיבה בפנים ולכן צריך לאכול בחוץ ובחוץ חם ומזיע. אני בטוח שאם ג'אפה פיצה קיטשן הייתה ממוקמת במקום מרכזי יותר כמו שוק הפשפשים, נמל יפו או שדרות ירושלים/מתחם נוגה הוא היה מדובר והומה יותר. אולי השקט השכונתי במיקום הנוכחי מתאים לבעלים. בכל אופן - אהבתי. 

עד כאן מצעד 8 הפיצות שבחלקו היה ומתוכנן עם שמות שנרשמו מראש ובחלקו היה אקראי. הדירוג שלי מ-8 הפיצות שטחנתי: דיברסו ולה טיגרה היו המצטיינות. ג'ונז וג'אפה פיצה קיטשן לא נפלו מהן בהרבה. ארבע האלה לא תביישנה פיצות בארץ המגף. הפיצה של הפיצה הייתה מוצלחת. מינה נפוליטנה וארציאלי היו בסדר פלוס. אבל לא יעזור, אני תמיד אעדיף פיצות נאפולי סטייל שנאפות במקום ולכן ארציאלי ודומותיה שלא דגמתי לצורך פוסט זה (למשל Pizzot, טוני וספה הוותיקה, סופר פיצה של דיוויד פרנקל) נידונו מראש לדירוג פחות גבוה לטעמי. לצערי פיצה לילה סוגרת את הדירוג הלא רשמי הזה כי הפיצה שאכלתי בה הייתה לא טובה. נפלתי כנראה על כשל מסוים (ואני מניח על סמך דיווחים וביקורות עליה שמה שאני אכלתי לא מעיד על הכלל). 

תל אביב-יפו, נאפולי-רומא. בצק שמרים או מחמצת. 48 שעות התפחה או 72 שעות. בלי רוטב עגבניות או עם רוטב עגבניות. מסקנה אחת היא ברורה. פיצה שנאפית במקום, מוגשת חמה ועשויה מחומרי גלם טובים, עם שוליים קראסטיים מנומרים/חרוכים ותווך רך וגבינתי היא כיף גדול. גם בישראל. בטח שבאיטליה.

(*)

תוספת חדשה לפוסט מיום שבת בערב, 6 באוגוסט.

שיטוט מקרי שלי במדור האוכל של רשת 13 (יאמיז אוכל) שהוא לא מדור אוכל שאני עוקב אחריו בשגרה, הביא אותי לכתבת ביקורת נלהבת על הזמנת פיצה מפיצריה שלא זכור לי שהכרתי בשם EZPZ בשכונת ביצרון בתל אביב. אז הכנסתי אותה לפנקס ודי מהר גם קפצתי לבקר. תכלס זה לא רחוק (ללכת את יגאל אלון-לפנות שמאלה בקרמנצקי ואז ימינה לשדרות ההשכלה)..

EZPZ - איזי פיזי - פיצה-בר שכונתי בביצרון:

ביצרון, כמו נחלת יצחק בה אני גר ושכונת מונטיפיורי בה אני עובד הן מהשכונות הבאמת שכונתיות, על גבול תל אביב "האמיתית". שכונות שקטות ודי מנומנמות קולינרית למעט הבלחות בודדות. הפיצריה הזו כך קראתי נפתחה בנובמבר 2021 ע"י בחור בשם אסי פרבר ויושבת בחלל שבו פעלה לפני כן מסעדת פיצרון, בצמוד למסעדת מנצ'וק שדין שושני ז"ל היה שותף להקמתה (נספה באופן טראגי באסון המעלית בינואר 2020). EZPZ פתוחה בכל ערבי השבוע למעט ימי שישי. הגעתי בשבת קצת לפני 19:00. היו 2-3 זוגות (וילדיהם) שישבו בחוץ. אני הייתי סועד יחיד בפנים.

תפריט הפיצות. 9 סוגים. הבצק נאפוליטני סטייל. דקיק עם קראסט מנומר. לפי וולט הן בקוטר של 30 ס"מ ונחתכות ל-8 משולשים. המחירים כמו שאפשר לראות - בהחלט לא שכונתיים. התלבטתי בין הפפרוני החריפה לבין פיצת הלחמג'ון (עם מחשבה קלה שחלפה מהר לנסות דווקא את הפיצה הלבנה). אחרי שנמסר לי שאין לחמג'ון היום ההתלבטות תמה. פפרוני חריפה it was. העלות של 75 ש"ח עושה אותה לאחת היקרות בסקירה הזו.

זו הפפרוני החריפה: פפרוני, ריקוטה, בצל מקורמל והחריף שלנו. היו גם עלי ארוגולה לאיזון בריאותי. בצק הפיצה היה עשוי בהחלט טוב. קראסט חיצוני מצוין, דקיקות טובה. הפפרוני היה חביב אבל שמנוני מאד ו"החריף שלנו" והתיבול הכללי של רוטב העגבניות היו מעט חסרים - גם בפיקנטיות וגם במליחות. עבור 75 ש"ח הייתי שמח לקצת יותר חריפות אמיתית וגם לקצת יותר ריקוטה. 

כך או כך - EZPZ נראית כמו פיצריה שכונתית חביבה ונעימה שגם מציעה פיצה עם בסיס איכותי. לתושבי השכונה היא ודאי תוספת מבורכת. והיי - בנחלת יצחק אין לי שום פיצה לרפואה, אז גם עבורי היא יכולה להיות מקום ראוי לסיפוק craving לפיצה כשלא מתחשק להרחיק יותר מדי.