יום ראשון, 12 בדצמבר 2021

סינית מול סינית בבוגרשוב: ליי פו החדשה מול הבית הסיני (פקין דאק האוס)

דים סאם ראש בראש במרחק חציית כביש ברח' בוגרשוב. ליי פו החדשה מול הבית הסיני

לפני כמה שנים הייתה "תחרות" דים סאם ברח' בן יהודה (מספר 7 ו-9) שם במרחק בלוק אחד התמקמו שני מקומות דים סאם מתמחים. תחילה פוראמה (שהתחילה באשקלון) ואחריה הונג קונג דים סאם שלמיטב זכרוני מי שפתח אותה עבד לפני כן בפוראמה. פוראמה תל אביב לא שרדה את התחרות הזו. הונג קונג דים סאם עדיין שם. כעת, במרחק של חציית כביש נפתחה שוב חזית סינית ישירה. בבוגרשוב 31 נפתחה לה בנובמבר מסעדה/מזללה בשם ליי פו (Lai Fu) ומולה בבוגרשוב 34 יושבת כבר מספר שנים מסעדת הבית הסיני או בשמה השני Peking Duck House. למען האמת, בניגוד לקרב הבן-יהודי שהיה ממש קרב בין שני מקומות שהתמחו באותה מנה - כמעט אך ורק בדים סאם - בקרב הבוגרשובי אין ממש חפיפה ישירה. המטבח בליי פו אמנם מנוהל ע"י טבחים סינים וההתמחות היא בעיקר במנות דים סאם אבל הוא מציע תפריט עם שלל מנות אסייתיות כולל הרבה מנות סושי דווקא, והבית הסיני מציעה תפריט סיני רחב שכולל מעט דים סאם והרבה מנות נודלס, ווק ומנות בשר בהשראה סינית. 

אחרי שקראתי דיווחים חיוביים על הדים סאם של ליי פו ביקרתי בה פעמיים בשני צהרי שישי מזדמנים (19 בנובמבר ו-3 בדצמבר) וניסיתי מנות שונות. זה עורר את סקרנותי לבדוק פעם אחת גם את הבית הסיני שתמיד עשה לי רושם כמקום לא באמת אותנטי שמגיש אוכל סיני מתחנף ולא באמת סיני ובעיקר תמיד נראה היה די ריק וחסר אווירה כשעברתי לידו. ב-9 בדצמבר, יום חמישי בצהריים, ארזתי את הלפטופ ואזרתי את האומץ כדי לנסות גם אותם. הנה חזרתי כדי לספר על השניים.

לפני כן גילוי נאות. לא הייתי בסין. אני לא באמת יודע מה זה דים סאם אותנטי או אוכל סיני אותנטי. איכשהו כל הסיניות שפועלות כאן טוענות שהן אותנטיות. יש לי יחסית מעט ניסיון עם אוכל סיני. ממעט המסעדות הסיניות שיש בתל אביב לא ניסיתי יותר מדי. מפוראמה והונג קונג דים סאם לא התרשמתי במיוחד בזמנו. בלונג סנג הוותיקה באלנבי ישבתי פעם-פעמיים ואכלתי אוכל טוב (חריף שם הוא חריף!) מהתפריט באנגלית שמיועד לאמיצים ונחשב לאותנטי. בסינג לונג ובחומה הסינית ישבתי בזמנו ומוצלח במיוחד זה לא היה. ב"סינית של אהרוני" היא פת קואה בהרצליה שנסגרה לא מזמן ישבתי לא מעט כשעבדתי בפיתוח. האוכל בה היה לא רע אבל בהחלט היה מתחנף ומותאם למחוזותינו. פה ושם היו פופ-אפ שפים או מסעדות שף ישראליות שהציעו בין היתר מנות סיניות (לילך רווה עשתה את זה טעים באסיה ז"ל ובניט נוי). יש שמועות על מקומות אותנטיים וטעימים באזור נווה שאנן בתל אביב ויש פתאום דיבור חזק על מסעדה וותיקה בשם הים הסיני ברח' שנקר שמגישה מנות סיניות מסורתיות אבל את אלה טרם ניסיתי. אולי זה יגיע מתישהו.


Lai Fu - דים סאם סיני חדש ומוצלח:

ליי פו נפתחה כך נכתב ע"י שני ישראלים - נועה אשכנזי ודוד שרם שמם, אבל מי שמנהלים את המטבח ומשמשים כשותפים הם שני טבחים סינים וותיקים עם ניסיון רב שנים במסעדות אסייתיות בארץ. בכתבות היח"צ הוזכר איש דים סאם שהביאו מהונג קונג שמייצר את הבצקים בעבודת יד. יש כאן שני תפריטים והמקום מוגדר כ"בר דים סאם וסושי". התפריט הראשון - תפריט פאן אסייתי רחב מאד של שלל מנות ממוצאים מזרח אסייתיים שונים (לא ממש סיניים) שנראה קצת תיירותי ומתחנף (קצת הרבה) וכולל הרבה מנות סושי כמו שישראלים אוהבים (ספייסי מיונז וכיו"צ). התפריט השני הוא התפריט המתמחה בדים סאם. כמו שנכתב באחת הכתבות - מיטב בצקי המטבח הסיני: לחמניות באו מאודות וכיסוני שו מאי קטנים, קריספי באו וקריספי וון טון ושיאה גיאו – כיסוני בצק אורז דקיק המוגשים בסיר אידוי. הכל בעבודת יד והכל מוגש בכלים מקצועיים שהביאו מהונג קונג. די ברור שהמקום מנסה להיות נגיש לכווולם. גם לצעירים, גם למשפחות וגם לחובבי אוכל מדופלמים (יענו פודיז) שכנראה יבואו לנסות בעיקר את הדים סאם (פלצני אוכל שכמונו). תכלס הגיוון הזה מובן לגמרי במציאות הקולינרית הישראלית.



המקום לא גדול. יש מעט שולחנות בפנים וכמה שולחנות בחוץ אבל בפעמיים שישבתי במסעדה (בהפרש של שבועיים) עמלו במרץ על בנייה ושיפוץ של החלל השכן שיכיל מקומות ישיבה נוספים.

זה תפריט הדים סאם. שנחאי סטייל ככתוב. את התפריט השני עם הסושים וכל היתר לא צילמתי. הזמנתי בשתי הארוחות רק מנות מהתפריט הזה (פלצן כבר אמרתי). למרות התמונות והצבעים המעט ילדותיים שעושים קצת רושם של מלכודת תיירים ההיצע של הדים סאם הוא מקצועני (סליחה אותנטי). משום מה גם את מרקי הטום יאם הוסיפו לתפריט הזה. 



בארוחה הראשונה שלי התחלתי דווקא עם סושי. לא הזמנתי. קיבלתי. צ'ופר (כל השולחנות קיבלו. נחמדים החבר'ה). הסושי - רול עם סלמון נא, קריספי בטטה וכן גם ספייסי מיונז וקצת טריאקי. היה טעים. מתחנף אבל טעים ועשוי היטב. הגלגול היה מקצועני (סינים אבל בהחלט ניכר ניסיון בגלגול סושי). הסלמון היה טרי. אני לא אגיע לכאן ואזמין סושי אבל חבר'ה מסביב בהחלט הזמינו. 



מעבר לסושי שקיבלתי הזמנתי 3 מנות דים סאם. 
הראשונה: שיאה גיאו: כיסוני בצק אורז שקופים מאודים במילוי שרימפס. 27 ש"ח ל-3 יחידות קטנות. בצד הוגש רוטב הבית וגם סויה וטריאקי למי שמתעקש. רוטב הבית שמיועד לדים סאם הוא עדין וחמצמץ. טעים ומוצלח. אני מניח שהוא מתבסס על חומץ סיני כלשהו אבל מרכיביו (אפילו הכלליים) נותרו עמומים. כנראה שמדובר בסוד סיני עתיק והחבר'ה במטבח לא מוכנים לחשוף אפילו פרומיל ממנו. ההגשה של הכיסונים יפה ומושקעת. השיאה גיאו היו קטנים ועדינים עם בצק דקיק, מעט דביק ומוצלח ומילוי טעים. השרימפס לא היה משחתי כמו שנתקלים בכזה בלא מעט כיסונים אסייתיים. ביסים מהנים.




נשנוש שני שהזמנתי - שאו מאי: כיסונים פתוחים מאודים אף הם. בחרתי באלה במילוי בקר וירקות. 4 יחידות ב-34 ש"ח. יש מקומות שכותבים שומאי. אני לא באמת יודע איך אמורים לכתוב את זה. העסק מוצלח. כיסונים מעט יותר גדולים מקודמיהם. יפים לעין. בצק דק, להערכתי מקמח חיטה וחלמונים שדי מזכיר פסטה. פחות דביק ומעט יותר גמיש ונגיס. המילוי טעים ומוצלח אף הוא. אין כאן פיצוץ של טעמים. יש עדינות יחסית וזה נחמד מאד.



כיסון מספר שלוש ואחרון לארוחה הראשונה שלי בליי פו. באו. אולי גולת הכותרת בין כיסוני הדים סאם השונים. בצק מאודה (בעבודת יד כמו היתר) עם מילוי של עוף שרימפס וירקות. בחרתי ב-2 יחידות שעלו 39 ש"ח. במנות הבאו יש 6 אפשרויות מילוי. הכי הרבה מבין הכיסונים השונים (יש 5 מנות באנים - לחמניות מאודות במילויים שונים). גם כאן הביצוע מוצלח. גם יפה לעין, גם עשוי היטב וגם טעים. הן הבצק המעט יותר עבה וודאי גדול בהרבה מקודמיו שטעמתי, והן המילוי הנדיב והמתובל היטב שעבד היטב עם רוטב הבית. 



ביקור שני שבועיים לאחר מכן. 

אני חייב לגוון ולכן הפעם התמקדתי במנות אחרות. התחלתי עם אחד הדים סאמים המטוגנים. קריספי באו. באו עוף עם ירקות. 2 יחידות ב-36 ש"ח. אני נשמע כמו תקליט שבור אבל זה עוד כיסון מוצלח. בצק טוב וטעים שמקבל קריספיות טובה ומהנה מהטיגון. בלי טיפת עודפי שומן. מילוי טעים. אני מניח שאם לא הייתי בונה על בקר במנה הבאה הייתי מזמין את הקריספי באו בקר.



גם הפעם קיבלתי כצ'ופר כמו יתר הסועדים את אותו רול סלמון פחות או יותר. 


מבט אל מעבר לכביש. הבית הסיני עליה ארחיב עוד מעט. 


למנה שנייה הזמנתי את אחד הבאנים. באן בקר. קלאסי. לחמניות מאודות (בבצק אוורירי ככתוב בתפריט. אכן כך) במילוי בקר בבישול ארוך, חסה פריכה, בצל, פטריות מוקפצות, צ'ילי טרי וכוסברה. גם רוטב איולי יוזו. אנחנו בכל זאת בפיוז'ן. 48 ש"ח ל-2 יחידות. הלחמניות עצמן הצטיינו. מהטובות שאני זוכר שאכלתי בארץ. ממש קלילות ואווריריות. במרקם מצוין (לא צמיגיות ודביקות כמו שמקבלים הרבה פעמים בבאנים). יופי של עבודה. המילוי - טעים מאד. קצת פחות עדין טעמים בהשוואה לכיסוני הדים סאם. בקר מתובל היטב ששמר על עסיסיות. חסה שאכן שמרה על פריכות. פטריות טריות שהוכנו במידה הנדרשת. החבר'ה במטבח בהחלט מקצוענים. באן טעים ומהנה מאד.



כמו שאפשר להתרשם נהניתי בשני הביקורים בליי פו. למרות ההתפזרות למחוזות אסייתיים שונים, המיקוד הסיני שמתבטא בתפריט הדים סאם הוא מוצלח ומקצועני. בהחלט אחד הטובים שנתקלתי בהם בארץ. 


הבית הסיני - פקין דאק האוס - ארוחת צהרי יום ה':

הבית הסיני נפתחה כבר מתישהו בתחילת 2015 כ"פקין דאק האוס" ואיכשהו פועלת מאז די בשקט, בלי יותר מדי כתבות, ביקורות ולמען האמת גם בלי יותר מדי סועדים, לפחות מההתרשמות שלי בכל פעם שחלפתי על פניה במשך השנים. אולי הם חיים ממשלוחים. מי שפתח אותה בזמנו היה ישראלי בשם בן ברקאי שהיה בין הבעלים של רשת למון גראס וווק טו ווק והביא אז שפית ילידת שנחאי שנישאה לישראלי ועלתה לארץ. למיטב ידיעתי הם כבר מזמן לא קשורים למקום והיום הוא מתופעל ומנוהל ע"י כמה טבחים סינים. הביקורות אחרי הפתיחה היו רעות. ערן לאור בהארץ כתב על "ברווז צולע", הכותרת בוואלה של אבי אפרתי הייתה "הולך כמו ברווז". כל אלה לא עשו לי חשק גדול לנסות. עכשיו מתוך סקרנות קולינרית ולטובת פוסט זה אזרתי אומץ. הצוות כאמור השתנה מימי הפתיחה אבל אני לא זוכר שנתקלתי בביקורת כלשהי מהשנה-שנתיים-שלוש האחרונות. 


הגעתי ביום ה' האחרון קצת אחרי 12:30 למסעדה ריקה לחלוטין. כ-15 דקות אחרי שישבתי הגיעו עוד שניים סינים והתיישבו. בהמשך התיישבו עוד אם ובנה הישראלים. וזהו. פעם ב-20 דקות נכנס איזה שליח לאסוף מנה. הצוות במסעדה כלל 3-4 חבר'ה סינים. אחד היה על תקן מנהל/מארח/מלצר. עוד 2-3 היו במטבח.


לא צילמתי את כל התפריט. יש הרבה מנות. מוקפצים, מנות ווק, מנות צמחוניות, בשרים מכל הסוגים, גם דגים ופירות ים. יש גם ארוחת Hot Pot סינית למי שרוצה "ארוחה בהפעלה" עם הרבה מנות קטנות לטבילה בסיר רותח עם ציר לבחירה. אני הגעתי קודם כל לבדוק את הבצק ולנסות עוד מנה עיקרית - אחת ממנות הברווז שבכל זאת נחשבות כאן לגולת הכותרת. בצהריים יש 15% הנחה על התפריט במעין עסקית.



תחילה קיבלתי 5 פנכות קטנות עם נשנושים (אני שונא את המילה הזו פנכה. בדר"כ אני משתמש במילים צלוחית או קערית אבל התחשק לי הפעם לגוון. פעם אחרונה): בוטנים, חציל מטוגן שהיה בעיקר מתוק (רוטב צ'ילי מתוק), מטבל צ'ילי (לא חריף - מקסימום פיקנטי), מלפפונים כבושים קלות ושעועית ירוקה טרייה שאולי נחלטה קלות ועדיין שמרה על קראנץ'.


הכיסון הנבחר כמנה ראשונה. סוי ג'או חזיר: 5 כיסונים מקמח חיטה במילוי חזיר קצוץ, בצל ירוק וג'ינג'ר. מוגשים עם רוטב חם על בסיס חומץ סיני. הרוטב היה בעיקר מתקתק/מלוח. דווקא חמיצות חסרה לי כאן. הטבילה במטבל הצ'ילי איזנה קצת את התיבול. הכיסונים עצמם היו די נדיבים אבל לא מוצלחים במיוחד. הבצק היה יחסית עבה (עבה הרבה יותר מהכיסונים בליי פו). מילוי הבשר היה דחוס מדי. הטעמים הכלליים היו לא רעים אבל גם לא מדויקים וטובים כמו הכיסונים בליי פו (אשמח מאד אם יוסיפו בליי פו גם כיסונים עם בשרים אחרים כמו חזיר מלבד בקר ועוף). 



העיקרית שבחרתי - פקין דאק עם עצם: נתחי ברווז שבושלו והוקפצו בווק עם כרישה ורוטב הויסין מתוק. בצד - אורז מאודה. 88 ש"ח עלות המנה. המנה נדיבה. הרבה בשר. הבשר היה עשוי די טוב, כלומר היה רך במידה הנדרשת ומעט קריספי בחלקו מההקפצה בווק. הוא דרש התעסקות עם עצמות ומעט שומן וסחוס שנותר (בכל זאת זה ברווז עם עצם) כך שהכי נוח היה לאכול בידיים. הבשר לכשעצמו לא הקרין איכות טובה במיוחד. הרוטב היה מתוק בלי משהו שיאזן את המתיקות. האורז היה דביק למדי ובינוני. לא זכור לי שאכלתי פקין דאק בעבר ולכן אין לי באמת רפרנס לאיך המנה הסינית המפורסמת הזו אמורה להיות מוגשת. העסק בכללותו היה סביר ולא יותר. בקיצור - מנה בסדר אבל רחוקה מלהיות כזו שתגרום לי לרצות ללקק את הצלחת. הרוטב פשוט מתחנף מדי ומתוק מדי. 



והנה מבט אל מעבר לכביש לליי פו. בהשוואה לשני צהרי השישי בהם ישבתי בה היה די ריק. כן ראיתי שהיו כמה חבר'ה שישבו בחלל החדש המורחב שנפתח ועוד זוג או שניים בחוץ מתחת לגגון/סככה. מצד שני - זה יום חול בצהריים שהיה גם יום גשם חורפי למדי וזה רחוב בוגרשוב, לא רחוב שהומה סועדי צהריים בכל מקרה אלא אם קוראים לך בית תאילנדי. (זה לא רוטשילד-אחד העם-הרצל או אבן גבירול או חשמונאים-הארבעה עם שלל מגדלי עסקים ומשרדים).


שלושה סינים על קיר. 


ושניים סינים פותחים שולחן.


הארוחה שלי עלתה כ-107 ש"ח אחרי 15% הנחה. רע לתפארת זה לא היה. גם טוב זה לא היה. משהו בינוני שכזה שוודאי לא עושה חשק לחזור שוב. אם אני משווה כיסון מול כיסון - אין כאן תחרות. אלה של ליי פו מוצלחים יותר מכל הבחינות, במבחן הנראות, המרקם והטעמים. אותנטיים או לא אותנטיים (כאמור קטונתי מלדעת מה זה סיני אותנטי).
שורה תחתונה - לליי פו אחזור בהזדמנות. לבית הסיני לא. 

6 תגובות:

  1. אני אכלתי בבית הסינית לא מעט פעמים ןדעתי האוכל שם מצויי וממש לא מתחנף. יש מנות מאוד מיוחדות כמו פטריות אוזן פיל ושרימפס במלח ופלפל. בכל פעם שסעדתי שם הייתה במקום קבוצה של סועדים סינים. הייתי נותן להם הזדמנות נוספת...

    השבמחק
    תשובות
    1. איש ודעתו. מה שאני אכלתי (ויתכן וזה לא מייצג) היה בינוני. גם האווירה בצהריים הייתה די מדכאת ומוזרה בגלל הריקנות של המקום (יש מקומות שזה לא מפריע לי). כרגע פחות בוער לי לחזור לשם. יש כאמור כמה סיניות אחרות שעדיין לא ניסיתי כמו הים הסיני המדוברת שמוזכרת גם בתגובה שמתחת...

      מחק
  2. אני אמור להיות ברביעי הקרוב בים הסיני, עם מישהו שמבין דבר או שניים במטבח האסייאתי. אני לא מתכוון כלל לעיין בתפריט. אתן לו את הכבוד וכמובן את האשמה. LAI FU מסקרנת אותי מאוד, אבל שוב מקום קטן בעיר הגדולה שהסיכוי שאגיע אליו במיוחד מאזור השרון, הוא נמוך. מבאס.

    השבמחק
    תשובות
    1. מאחל לכם שיהיה טעים וכמובן אותנטי לחלוטין... להאשים אפשר גם את ביצה עלומה שהוציא אותם פתאום לאור בביקורת הנלהבת שלו.

      מחק
  3. תודה על הדיווחים.

    הבית הסיני - פקין דאק האוס החליף בזמנו את מסעדת אנג סו של האחים ירזין, שהתקיימה פחות מחודש ואז "נסגרה" לשיפוצים. הסגירה המהירה של המקום הפתיעה אותי. לא הבנתי למה האחים ירזין לא ממשיכים לנסות לבסס את המסעדה החדשה כדי שתצליח. בדיעבד ולאור הצלחותיהם במסעדות אחרות הבנתי שייתכן שדווקא המקרה הזה יכול להעיד על המקצוענות שלהם. כלומר, לא ממשיכים עם עסק כושל וכך עוצרים הסתבכות כלכלית גדולה יותר.
    כמו שכתבת פקין דאק האוס פועל שנים רבות וזה יפה במיוחד לאחר הכשלון של הירזינים. יש ימים (בעיקר ערבים) שהמקום פעיל ותוסס אבל זה לא קבוע או יציב. גם האוכל שלהם הוא בעיקרו פונקציונלי ולא יציב. בעבר הרחוק יצא לי לסעוד שם (בעיקר בצהריים) ואני זוכר שהיה חביב והמחיר מתון. בשנים האחרונות כבר לא. לפי הדיווח שלך לא הרבה השתנה מאז.
    פה ושם רואים שם סועדים מהמזרח הרחוק (ואפילו נטען שאנשי השגרירות הסינית מגיעים לשם), נתון שאמור לסמן שהם עושים משהו נכון. כמוך, גם אני חשתי שהם יותר מחפשים לקלוע לטעם הישראלי אז זה קצת משונה. אולי יש להם (כמו במסעדות אסייתיות אחרות) תפריט ייעודי.

    הביקור הראשון שלי ב-לאי פו הבהיר שיש שחקן חדש, מרענן ואיכותי בעיר. כמו שכתבת הם בהחלט יודעים לטפל בכיסונים ולפי התנסותי בעבר די בהצלחה. לשם השוואה, הכיסונים של הסיני הזועף בנווה שאנן (בינתיים הוא ואשתו עזבו והמקום החליף ידיים) היו עם בצק עבה ומילוי גס. ב-לאי פו הכול עדין, טעים ומזמין יותר. מצטרף לתקוותך שהם ימצאו את הדרך להרחיב עוד קצת את הרפרטואר של הכיסונים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא זכרתי את הסיפור של אנג סו. לגבי ליי פו או לאי פו או איך שהם לא קוראים לעצמם - אכן איכות גבוהה ויופי של מקום. שרק ימשיכו כך. מפתיע לשמוע לגבי הסיני הזועף ועובי הכיסונים שלהם כי קראתי דיווחים חיוביים.

      מחק