שבוע יומולדת - שעות שמחות של קוקטיילים ואוכל של ברים בבושוויק ובקאב קם

לאט ובזהירות חוזרים לשגרת מסעדנות. מקומות שהיו סגורים גם כשיצאנו מהסגרים חוזרים אט אט לפעילות. אחד מהם הוא הבושוויק של קבוצת האימפריאל שנפתח מחדש בסוף מאי/תחילת יוני אחרי כשנה ורבע של חוסר פעילות. את הבושוויק חיבבתי בביקוריי בו במהלך 2018 ו-2019 ונהניתי מהאוכל ומהקוקטיילים. אני מאד אוהב את הקונספט של גסטרו-ברים שיש בהם שילוב של אוכל טוב ומוקפד וקוקטיילים איכותיים. מקומות שבהם גם האוכל וגם האלכוהול זוכים למקום של כבוד. בושוויק היה בהחלט כזה. כזה הוא גם קאב קם, בר האוכל התאילנדי - האחות הקטנה של מסעדת הבית התאילנדי. הייתי שם הרבה פעמים ולמעט הפעם הראשונה (עוד ב-2017) תמיד נהניתי מאד. ב-2020, בין הסגרים, ישבתי בה הרבה פעמים לעסקיות צהריים וקאב קם הפכה לאחד המקומות המועדפים עליי. בקלות טופ-10 תל אביבי. למרבה הצער כרגע קאב קם לא פותחת לעסקיות (ענייני החל"ת המתמשך והמחסור בכוח אדם) ולכן צריך להגיע בערב (מקווה שבקרוב זה ישתנה). אז הגעתי. 

ניצלתי את שבוע היומולדת שלי (שחל ב-10 ביוני) וחזרתי לשני המקומות הללו בדיוק בשעות הנכונות - השעות השמחות, ה-happy hours, בהן יש איזושהי הנחה על התפריט (של האלכוהול, האוכל או שניהם). אלה שעות נוחות להגיע למסעדות/ברים היות ועדיין לא מפוצץ מאנשים ואפשר אפילו להגיע בלי הזמנה מראש. לשני המקומות הללו אמנם הזמנתי ליתר ביטחון מקום מראש אבל אפשר היה להגיע לשניהם גם בלי הזמנה כזו. בבושוויק היינו שלושה ב-14 ביוני החל משעה 18:30 (המקום נפתח ב-18:00). בקאב קם ישבנו שניים, ב-17 ביוני, החל משעה 17:40 (נפתח ב-17:30). בבושוויק כשהגענו היה כבר חצי מלא. בקאב קם היינו ראשונים יחד עם עוד זוג. בהמשך ודי מהר שני המקומות התמלאו לגמרי.

בושוויק של קבוצת האימפריאל חוזרת עם עינב אזגורי כשף החדש (*):

החידוש הגדול בבושוויק שממוקם בנחלת בנימין 28 הוא השף. עינב אזגורי המוכשר ועתיר הניסיון נכנס לנהל את המטבח עם הפתיחה המחודשת. לאזגורי עבר עשיר ויכולות מוכחות בסרווסריה (בה לא הייתי), בר א-וין הזכור מאד לטוב, קפה נורדוי המשובח הלא רחוק (נחלת בנימין 27) אותו הוא סגר בתחילת הקורונה. השילוב של הקוקטיילים והמקצועיות של קבוצת האימפריאל והאוכל של אזגורי בהחלט מסקרן ויוצר ציפיות גבוהות (התפריט הקודם של בושוויק נרקח ע"י אביבית פריאל מהאוזרייה והיה מוצלח וטעים אף הוא בעיניי). אנחנו היינו כאמור 3 וישבנו באחד השולחנות בחלל הפנימי. העיצוב עצמו והחלל לא השתנה, לפחות עד כמה שזכור לי.

את התפריטים מקבלים לנייד ע"י סריקת ברקוד. בשעות השמחות (18:00-20:00) מחיר כל הקוקטיילים הוא 34 ש"ח בלבד (במקום כ-50 ש"ח בממוצע שתכלס זה גם לא אסון גדול בהשוואה לכמה מסעדות שף תל אביביות עם קוקטיילים שמרקיעים ל-60-65 ש"ח). על האוכל אין הנחה. תפריט הקוקטיילים הסרוק הכיל 11 קוקטיילים.

אלה הקוקטיילים ששתו שותפיי לארוחה. מימין - So Fresh So Clean - בקרדי קרטה בלנקה, ג'ין אפרסקים, אננס, דבש, סאוור ונענע. 52 ש"ח מחיר רגיל. משמאל - G.I.L.F * שזה ראשי תיבות של granny I Love and she's fabulus - קלבדוס, קורדיאל תפוחי גראני סמית, סודה. גם כאן המחיר הרגיל 52 ש"ח. שניהם נהנינו מאד.

זה הקוקטייל שאני התחלתי אתו: Ready-Fire-Aim - מזקל דל מאגיי וידה, אננס, ליים וצ'ילי. כלשון התפריט - מעושן, פירותי וחרפרף. הכל נכון. המזקל בלט והיה דומיננטי וזה מה שחשוב. משקה מצוין. המחיר שלו - הפתעה הפתעה - 52 ש"ח. 

שניים מאתנו שאוכלים הכל חלקנו את המנות. האחת הצמחונית אכלה את שלה ואנחנו טעמנו ועזרנו. התפריט החדש של אזגורי הוא תפריט אוכל ברים עם מוטיבים אמריקאים מושחתים למדי. כזה שילך טוב עם אלכוהול.

מנה ראשונה: סשימי דג ים: פרוסות דג נא מתובלות בשמן זית, סויה, בצל כבוש וחזרת טרייה. הדג - אינטיאס אם זכור לי נכון. העלות 64 ש"ח. מנה טעימה ודי פשוטה. בהחלט לא זולה. סשימי ים תיכוני טוב אבל לא מדהים. הדג היה איכותי והתיבול היה מדויק אבל היה חסר קיק. החזרת הטרייה למשל לא הורגשה מספיק.

מנת הלחם. חלה רכה וחמה משוחה בחמאת מיסו. 18 ש"ח. החלה הייתה אכן רכה, חמימה ומתקתקה מעט. מטבל הפלפלים - טוב. הבעיה המרכזית - המיסו. מיסו הוא מרכיב דומיננטי וחמאת מיסו נשמע כמו משהו טעים לאללה. מצטער - אבל מישהו כנראה שכח למרוח את החלה הזו שאכלנו במיסו כי הוא לא הורגש כלל. אפילו לא אפטר טייסט קל שבקלים. 

מנה צמחונית. כרוב על פחם, לאפה, קרם פרש, צ'ילי מותסס, בצל מוחמץ ועלי תבלין. 54 ש"ח. הצמחונית נהנתה. טעמנו. כרוב על פחם (כרוב צלוי/כרוב אפוי) זה טעים. 

טרטר על צ'יפס גראטן, איולי וואסבי, כרוב ברוטב תמרהינדי וחלמון ביצת שליו. כך בתפריט. כשכתוב טרטר בלבד מבחינתי מדובר בטרטר בקר (או טלה). כאן מדובר בטרטר דג דווקא. לטעמי זה צריך להיות רשום. אני במקרה קראתי ביקורות קודמות וידעתי זאת מראש. עלות המנה הקטנה (3-4 ביסים) - 42 ש"ח. הטרטר עצמו (שוב אינטיאס כמדומני) היה מוצלח ומתובל היטב. החלמון הנוזלי זה תמיד תענוג. משהו בחיבור עם גראטן תפוחי האדמה כבסיס לא עבד לי מספיק והפך את המנה לכבדה. איולי הווסאבי גם לא הורגש מספיק. הייתי מעדיף לקבל את הטרטר על ברוסקטה פשוטה. 

"צלעות" תירס משוחות בחמאה וקלויות על גריל פחמים, מוגשות על ביסק סרטנים. 64 ש"ח. מנה שכנראה תהיה להיט מקומי. תירס מושחם היטב, מתקתק וטעים לכשעצמו שמשכשך בביסק סרטנים קרמי וטעים (יכול להיות עוד יותר עמוק ו"סרטני"). שילוב שנועד להיות להיט ברים מלכלך ומושחת. אכן מנה טעימה, מושחתת ומוצלחת. אבל עבור 64 ש"ח הייתי שמח למצוא בה גם כמה נתחי סרטנים ולא רק ביסק. 

מנה צמחונית (טבעונית למעשה): קריספי טופו מושרה בסויה ותבלינים, שיפונד כרוב, חלפיניו, "סאטאי" בוטנים ורוטב תמרהינדי חמצמץ. 48 ש"ח. הצמחונית אהבה וגם הלא צמחונים שטעמו נהנו משילוב הטעמים המתקתקים חרפרפים חצמצמים ומהטיגון האיכותי. את הטופו פרסו כאן לנתחים מאד גדולים יחסית ולדעת כולנו זה היה פחות מוצלח היות ולטופו אין טעם כשלעצמו וכשהוא חתוך לנתחים גדולים כאלה - התיבול של המעטפת והרוטב לא חודרים מספיק. 

פו-בוי שרימפס מטוגנים ומתובלים ב-Hot sauce שלנו בתוך לחמנייה רכה עם כרוב סיני. 56 ש"ח. מנה שמקורה בלואיזיאנה. מנה מוצלחת וטעימה אם כי קטנה ביחס למחיר. לחמנייה רכב וטובה שהיוותה מעטפת מוצלחת למילוי. שרימפס פריכים וטעימים. רוטב אדום חריף וטעים (מעין סריראצ'ה תוצרת בית). כשמדברים על מנת ברים אמריקאית - לזה הכוונה.

ריבת בייקון קפה על שתי ברוסקטות קלויות בגריל פחמים, חרדל וחמוצים ביתיים. 44 ש"ח. עוד מנה קטנה שמתומחרת גבוה ביחס לגודלה אבל מוצלחת מאד בטעמיה. ריבת בייקון קפה, לחם פריך, חמוצים טובים, חרדל חרפרף. זה נשמע טעים וזה טעים. קשה לפשל. כאן הטעמים היו חדים ומדויקים. 

הקוקטייל השני שלי: King Crimson - וויסקי ג'ק דניאלס בהשריית יסמין, סירופ פטל-סלק, לימון, אנגוסטורה ביטרס ומלח שומר צלוי. וכלשון התפריט: פירותי, עמוק ומורכב. תיאור די נכון. מלח השומר הצלוי נתן כאן קיק נחמד לכל לגימה. עוד קוקטייל טוב מאד. המחיר לצרכן בשעות הפחות שמחות: 52 ש"ח. איך לא. (נשבע לכם שיש עוד קוקטיילים במחירים אחרים כמו 48 ש"ח או 54 ש"ח ואחד יקר יותר ב-56 ש"ח).

Jack Daniels's Glazed Pork Belly - בטן חזיר בזיגוג ג'ק דניאלס, צלויה על גריל פחמים, רליש, תפוצ׳יפס, עלי חסה ומטבל חריף. 76 ש"ח. המנה היקרה ביותר בתפריט. המנה אולי הכי מושחתת על הנייר שלטעמנו לא הלהיבה. זו מנה להרכבה. לקחת עלה חסה פריך, לשים רוטב ובשר ולכרסם. העשייה של בטן החזיר הייתה טובה אבל הזיגוג המצופה של הויסקי לא היה מספיק מחודד בטעמיו וגם המטבל החריף היה יכול להיות חד יותר (עם הפו-בוי שרימפס הוא עבד טוב יותר). התפוצ'יפס היה פריך וטוב. סה"כ מנה טעימה וביסים מהנים אבל ציפיתי ליותר. 

קינוחים. יש שלושה. הזמנו את כולם. 

קרמו שוקולד וחמאת בוטנים, שמן זית ושנטילי. 46 ש"ח. בעצם מוס שוקולד וחמאת בוטנים עשיר מאד במרקם חלק וטוב. אני תמיד חושש משילוב של חמאת בוטנים בקינוחים (פשוט לא מת על חמאת בוטנים). אבל כאן היה שילוב טוב. שנטילי זה מילה צרפתית יפה לקצפת וניל. היא דווקא הוסיפה קלילות יחסית למוס העשיר והכבד. קינוח פשוט ומוצלח.

עוגת גבינה באסקית. 52 ש"ח. ה-ה-הלהיט המתוק הגדול של אזגורי מקפה נורדוי (שממשיך בנורדיניו). למרבה השמחה הוא מוגש גם כאן. אין מה להכביר מילים. עוגה נהדרת בביצוע מצוין. רבים בעיר מנסים לחקות אבל משהו אצלם עובד פחות טוב, ודאי ביחס לתווך הקרמי-משתפך של הגבינה. גם המתיקות - spot on. 

קרם קרמל ריבת חלב טקילה ופופקורן מקורמל. 48 ש"ח. קינוח שנשמע מבטיח אבל די אכזב אותנו. את הקיק מהטקילה לא הרגשתי. הקרמלים לא היו מספיק חדים. אולי טאץ' של מלח היה מוסיף עניין או אולי קראנץ' אחר ולא זה של הפופקורן. משהו בקינוח הזה הרגיש קצת אנמי ולא עבד מספיק טוב.

אם להסתכל על החוויה הכוללת - נהנינו אבל יצאנו מעט מאוכזבים ובלי הרגשה של wow factor מרוב המנות שאכלנו. הקוקטיילים ב-34 ש"ח לקוקטייל ב-happy hours היוו בהחלט פלוס משמעותי. באשר לאוכל, המוניטין של עינב אזגורי מהשנים האחרונות מייצר ציפיות לאוכל ברים מוצלח במיוחד ובארוחה הזו זה פחות בלט. אני מניח שכן אחזור בהזדמנות, ל"שעה שמחה" או לשעה אחרת כי בושוויק היה ונותר מקום מוצלח בז'אנר ברי האוכל או הגסטרו-קוקטייל ברים, לפני עידן אזגורי וגם אחריו.

(*) בתחילת ספטמבר דווח שאזגורי עוזב את הקבוצה ומי שיחליף אותו בבושוויק הוא שף בשם און משען. אזגורי אמור לפי הכתבות אמור להיכנס ולנהל את המטבח של מסעדה וותיקה מאד ולא ממש מדוברת - יוליה בנמל. על הנייר זה לא ממש החיבור הטבעי. יהיה מעניין.

שוב על הבר בקאב קם התאילנדית של יריב מלילי:

ואם עסקינן בגסטרו-ברים מצטיינים. אז קאב-קם מבית היוצר של יריב מלילי מהבית התאילנדי הוא אולי המצטיין שבהם לטעמי. האוכל התאילנדי כאן הוא חד ובועט. הקוקטיילים כנ"ל. הגעתי עם חבר מהעבודה לא הרבה זמן אחרי הפתיחה והיינו הראשונים לשבת על הבר. אתנו נכנס זוג נוסף - אדי ניומן - הברמן האגדי שעושה בשנים האחרונות משמרות על הבר בלא אחרת מקאב-קם עצמה - ובת זוגו (ככל הנראה). די מהר המקום התמלא בסועדים על הבר ומסביב. ב-happy hours המכונות כאן Thai Aperitivo יש 20% הנחה על כל התפריט. של האוכל ושל האלכוהול גם יחד. 

מתחילים באלכוהול. תפריט הקוקטיילים לא השתנה כמעט מארוחותיי ב-2020 למעט קוקטייל חדש אחד - סנפאיי. אותו שתיתי לסיפתח.

קוקטייל סנפאיי. זוברובקה (וודקה פולנית שמיוצרת משיפון), ביטר של יוליוס, בזיליקום תאילנדי, סאקה קראקוץ' (karakuchi), ליים וגרידת אגוז מוסקט. 54 ש"ח (מחיר לפני הנחה). יופי של קוקטייל. מריר, עשבוני, חמצמץ וחזק. 

מיאנג פלה: נתחי לברק בתוך שתי סירות חסה אייסברג, למון גראס, עלי ריח טריים, קשיו ותמרינדי. 48 ש"ח. אחד הלהיטים של קאב קם בין המנות הראשונות. קראנץ' ראשון מהחסה. קראנץ' שני מהלברק המטוגן. שילוב טעמים תאילנדיים כהלכתם - פיקנטי-מתקתק-חמצמץ מצוין. 

סאי הואה - נקניקיות בקר עסיסיות וחריפות מצ'אנג מאי. 52 ש"ח. עוד מנה ראשונה כיפית שהולכת מצוין עם אלכוהול. מעטפת ירק (כרוב), צ'ילי, קצת ירוקים ונקניקיית בקר פיקנטית מלאת טעם. עסק מהנה.

ספיישל שרצים נאים. שתי מנות על צלחת אחת. סשימי אלבקור. סשימי שרימפס. צ'ילי, ג'ינג'ר, שום ושמיר (כן כן) על האלבקור. צ'ילי, שום, נענע וביטר מלון על השרימפס. אחלה פרודוקטים. טעמים חזקים ובועטים. תענוג של מנה. לא זוכר את המחיר. מניח שמשהו כמו 90 ש"ח ל-2 המנות. 

קוניאק עם גרידת תפוז על האש.

דאון טאון מנהטן. קוקטייל ששתיתי כאן בעבר וחזרתי אליו שוב כי הוא מצוין. ויסקי לפרוייג 10, ברבן, תבלינים שונים. מחיר לפני הנחה 56 ש"ח. קוקטייל חזק מאד לחובבי ויסקי מעושן. אני אחד מהם. 

פאד קפאו נאה (3 חריפים) נתח קצבים דק על הווק עם בזיל תאי, בצל, פלפל חריף ושורשים תאיים לצד ביצת עין רכה וסטיקי רייס. 88 ש"ח. מנה שאכל שותפי לארוחה ונהנה מאד. זו מנה שאכלתי בעבר באחת מארוחותיי כאן והיא זכורה לטוב. חריפה, עשירה וחזקה.

 

ספיישל נוסף. צלחת מולים. עם צ'ילי, קפיר ליים, בזיליקום תאילנדי. שוב - לא זוכר את המחיר. מניח שגם איפשהו בין 80 ל-90 ש"ח. מנה שאכלתי בעצמי כי השותף לא נוגע במולים. כמה טוב. יופי של איכות למולים. אחלה טעמים. בקאב-קם כל מנה בועטת. הטעמים חזקים ומודגשים, התיבול לא ביישן, אבל כל זה לא על חשבון כוכבי המנה (המולים במקרה זה). אכלתי בהנאה גדולה כולל גריפת שאריות הרוטב הפיקנטי בכף.

כמו שאפשר להבין, החזרה לקאב-קם לשעה השמחה הייתה מוצלחת מאד. כמו ארוחות הצהריים שלי שם במהלך 2020. הקוקטיילים מצוינים. הישיבה על הבר מהנה. החבר'ה נחמדים ומביני עניין. האוכל נהדר. אני רק מחכה שיפתחו שוב לעסקיות ואני שם בהזדמנות הראשונה. 

נשאר רק לאחל שיהיו עוד הרבה סיבות להגיע ל"שעות השמחות" ושהשעות הללו אכן ישמחו לבב אנוש. 

יומולדת בחיפה עם ארוחת ערב ב-Roku היפנית

עוד יומולדת. שנה שנייה ברציפות בלי אפשרות ממשית לטוס לחו"ל וליהנות בלי הגבלות מחופשה ואוכל טוב באחת הערים האירופאיות. תחילה חשבתי על נסיעה לעכו שזה כמו חו"ל רק בארץ אבל לנוכח מה שהתחולל שם רק לפני שבועות ספורים הסתפקתי בחיפה שגם בה יש לא מעט מקומות שנותנים הרגשה של חו"ל. בקטנה. את חיפה אני מחבב מאד (את מכבי חיפה אני גם אוהד מ-83) וגם את הקולינריה המתפתחת והמשתדרגת שלה בשנים האחרונות אני מעריך ואוהב. התחלתי בסיבוב צהריים בשוק תלפיות וחזרתי לעראבסקה בה ביקרתי בסוף נובמבר 2020 בין סגרים ותחת מגבלות קורונה. המשכתי להסתובב ואחה"צ ניסיתי את הכנאפה של של עלאא מוסא (מסעדת לוקס המשובחת) ששמה הלא מפתיע כנאפה דה לוקס. בערב הזמנתי מראש מקום למסעדת Roku היפנית שהייתה ב-to do list שלי מאז נפתחה באפריל 2018 ושבשבועות האחרונים קראתי שוב כמה וכמה ביקורות רשת מהללות על האיכות ועל חוסר הפשרות. אתחיל במנה העיקרית היפנית. 

Roku - סושי בר אומאקסה יפני בעיר התחתית:

רוקו פועלת כאמור מאפריל 2018. היא יושבת ברחוב הנמל 10 בבניין שמכונה בניין החורבה המכוסה כל כולו ציורי גרפיטי צבעוניים במיוחד. מי שהסתובב בעיר התחתית לא יכול לפספס את הבניין (תמונה בסוף). כמו מסעדות רבות רוקו שבתה מפעילות בימי הקורונה ולמרבה השמחה היא שרדה ופתחה מחדש. המקום מנוהל ע"י בחור בשם קובי שנאן, חיפאי שעבד כמה שנים במסעדות סושי שונות בחיפה, אבל בלי רקע של מגורים או סטאז' ביפן. למרות זאת הוא החליט שהמקום בבעלותו יהיה הכי יפני והכי לא מתפשר שיש. אני לא יודע מה הוגש במסעדה בשנותיה הראשונות אבל מה שמוצע כרגע הוא אחת התפריטים הכי לא מתפשרים שיש במסעדה בארץ, ודאי במסעדה יפנית. יש תפריט טעימות בלבד - אומאקסה (omakase) - בחירת השף. לא מגישים בה רולים, אין מנות דגים מטוגנים או אפויים (לא תמצאו כאן סלמון סקין), אין טמפורה, אין טריאקי או ספייסי מיונז, אין טונה אדומה (!) בגלל שמדובר בדג בסכנת הכחדה. בקיצור - ל-Roku יש עקרונות לא מתפשרים והיא לא לא עושה שום מאמץ להתאים את המסעדה לחך הישראלי. מה שכן יש כאן זה דגים טריים שבטריים בהתאם להיצע הדגה, שמוגשים בגרסתם הנאה בעיקר כמנות ניגירי וסשימי. lucky me. אני חולה על דגים נאים ובהחלט הגעתי למסעדה עם ציפיות גבוהות.

ההזמנה שלי הייתה לשעה 19:00 (יש סבב שני ב-21:30). החלל הלא גדול כולל בר עם משהו כמו 16 מקומות וכולו צבוע בשחור-לבן מודרני עם ציורי קיר גדולים שחורים על רקע הקירות הלבנים, ולבנים על רקע הקירות השחורים. בארוחה שלי היו 5 סועדים בלבד. סועד יחידי נוסף ועוד 3 חבר'ה. ואני. זהו. זוג שהזמין מראש הגיע והחליט שהקונספט לא מתאים לו (למרות זה מוסבר יפה גם בפייסבוק וגם בטלפון בזמן ההזמנה). עוד 3 סועדים ביטלו שעה לפני. אין פיצוי על זה. תחשבו שהדגים הטריים והמשובחים נרכשים יום-יום לפי כמות הסועדים. אמרתי לקובי שהוא חייב להתחיל להיות "לא נחמד" עם מבריזים ולחייב חיוב מינימלי בכרטיס אשראי מראש. בטח כשמדובר במסעדה כל-כך קטנה עם קונספט ייחודי. כל סועד הופך להיות חשוב במיוחד.

תפריט האלכוהול. אין יינות אדומים. רק לבנים (דווקא ישראלים), סאקה, בירה וקוקטיילים יפניים. אני הזמנתי בקבוק (300 מ"ל) של סאקה קיקוסוי. 95 ש"ח. 

תפריט האוכל. שלושה מסלולים של ארוחת טעימות לפי בחירת השף. המנות משתנות תדיר לפי היצע הדגים אבל הקונספט זהה. יש בחירה בין מסלול של 11 מנות, 13 מנות ו-16 מנות. המחיר הרשום הוא לזוג. כסועד יחיד המחיר היה מחצית הסכום. הזמנתי את הארוחה "הרגילה" של 13 מנות שעלותה ליחיד 325 ש"ח. זול זה לא. דגים טריים כידוע זה עסק יקר. בהמשך שודרגתי מיוזמתם הנדיבה והחביבה לארוחת "רוקו" של 16 המנות, בגלל שזה היה יום הולדתי ובגלל ההברזה של 5 הסועדים שהותירה היצע עודף של לא מעט דגים משובחים. 

ויטרינת הדגים על הבר עם בובות אקשן יפניות ששומרות עליה.

מנה ראשונה - מרק מיסו. המנה היחידה שלא כוללת דג נא. מרק עם אצות ווקאמה על בסיס ציר דאשי. דווקא התחלה קלאסית אבל מרק מיסו מצוין, עשיר, מתובל בדיוק וטעים.

מנה שנייה - ניגירי מוסר ים עם ליים ומלח. מתחילים עם דגי ים יחסית רזים. קצב הארוחה הוא איטי למדי. slow food. לא משהו נפוץ במחוזותינו אבל מתאים מאד לקונספט. האווירה בכללותה הרגישה לי ממש אנטיתזה לשתי המסעדות האסייתיות הפלצניות והצעקניות מהפוסט הקודם (מאקוטו ופופ אנד פופ). איזה הבדל בסגנון, בלוקיישן ובאוכל עצמו. רוקו קטנה, שקטה, פשוטה ולא מתפשרת בהשוואה אליהן. אין כאן טיפת רעש וצלצולים. הניסיון היחיד לעשות רושם הוא עם איכות הסושי והדגים. (אין לי ספק שיש רבים שיחשבו שהקונספט של אומאקסה וחוסר הפשרה במנות ובדגים ברוקו, כמו גם המחירים הגבוהים הם פלצנות לכשעצמה). הניגירי אגב היה מצוין עם קיק טוב של הליים, אורז מהודק וטוב (בכל המנות) ודג טרי מצוין. כל הניגירי כבר תובלו בסויה משובחת בתיבול מדויק. לא מקבלים כאן סויה בנפרד. כן מוגש ג'ינג'ר כבוש לניקוי החך בין המנות וואסאבי לחריפות שמיעטתי להשתמש בו.

מנה שלישית - ניגירי טרחון עם זרעי חרדל. טרחון זה דג מקומי נהדר שהולך נהדר במנות נאות. תענוג של דג. עדין אבל עם מרקם ונוכחות. זרעי החרדל נתנו את התיבול אקסטרה. טוב מאד.

מנה רביעית - סשימי טרולוס, עלי מיקרו ופונזו. הנה דג שלא הכרתי וכמה שזה משמח להכיר דג חדש במסעדה בישראל. אז מסתבר שטרולוס זה דג קרוב לטרחון. שמו בעברית - צנינית - כך אומר גוגל. יופי של מנת סשימי. דג מצוין. פונזו נהדר. 

מנה חמישית - ניגירי פרידה עם עלה תלתן. את העלים המיוחדים מביאים כאן כמובן מעלה עלה. פרידה הוא מהדגים האהובים עליי. התיבול עדין ומדויק. הדג טרי שבטריים. העלה נותן עניין וטעם. אחלה.

מנה שישית - ניגירי אינטיאס עם עלה סצ'ואן. הפעם עלה מעט חרפרף. אינטיאס הוא כמובן אחד ממלכי הדגים הנאים. קשה לטעות איתו. נדרש תיבול מינימלי שלא ישתלט וייתן לו להיות הכוכב, ודאי כשהוא טרי ואיכותי. 

מנה שביעית - ניגירי ילוטייל עם זסט ליים. אז אני חייתי עד היום במחשבה שילוטייל הוא הוא אינטיאס. מסתבר שהם קרובי משפחה בלבד. (אגב - משפחת הצניניתיים של הטרחון). המראה, הצבעים וגם הניואנסים אכן מעט שונים. יופי של דג וזסט הליים סיפק רעננות הולמת. אחד הניגירי המצטיינים של הערב.

מנה שמינית - ניגירי טרולוס. שוב הטרולוס. הפעם כניגירי. נהדר. צבע משגע. טריות. 

מנה תשיעית - סשימי טונה אלבקור עם חמציץ ברוטב דאשי. אלבקור - האח האנדרייטד של הטונה האדומה שבניגוד אליה הוא לא זן נכחד. הוא מקומי והוא בעונה שלו ויש עכשיו שפע יחסי של אלבקור במסעדות הטובות. זה דג נהדר, בטח כדג נא. הסשימי היה נפלא יחד עם ציר הדאשי שסיפק אומאמי חזק ומצוין.

מנה עשירית - לא צולמה כי פשוט שכחתי לצלם. ניגירי סלמון צרוב. הדג היחיד שלא הוגש נא (נדמה לי שנצרב בברנר). 

מנה אחת עשרה - ניגירי סלמון מיושן 10 ימים עם רוטב סויה קוג'י. סויה קוג'י הוא רוטב על בסיס סויה ומאלט אורז מותסס. הקוג'י יחד עם מעט צ'ילי סיפקו עניין וחרפרפות לסלמון שהיישון נותן לו כמובן רובד טעמים ומרקם שונה מסלמון שנפרס טרי.

מנה שתיים עשרה - ניגירי מוסר ים מיושן 10 ימים עם שומשום. הניגירי הפחות מוצלח בעיניי בערב. שומשום זה נחמד אבל די שגרתי והוא פחות עבד לי עם הדג. אם כבר הייתי משתמש בשומשום שחור בשביל הקונטרסט.

מנה שלוש עשרה - סשימי בטן סלמון עם יוזו קושו וסויה קוג'י. סשימי נהדר נוסף. סלמון משובח שבמשובחים. יוזו קושו זה מתבל/רוטב עשוי מיוזו וקליפות יוזו וצ'ילי - במקרה זה ירוק. התיבול היה חרפרף ועוקצני והלך מצוין עם הסלמון. אחלה.

מנה ארבע עשרה - ניגירי המאצ'י מיובא מיפן עם סויה לבנה. הנה הפתעה נוספת. לתומי חשבתי שהמאצ'י = ילוטייל = אינטיאס. אז זהו שלא כך הוא. המאצ'י הוא קרוב משפחה נוסף אבל זה דג שאפשר להשיג רק ביפן ובמקרה זה הוא מיובא. מבחינת טעם ומרקם - שלושתם דומים אבל יש ניואנסים. כיף להגיע למסעדה בישראל ולקבל קצת השכלה קולינרית. הניגירי אגב היה נהדר כמובן.

מנה חמש עשרה - גונקאן ביצי סלמון. אצה פריכה שמולאה בהמון ביצי סלמון. פצצת טעם ופריכות. תענוג.

מנה שש עשרה - קונוס סלמון וטונה אלבקור, עלי חזרת ואספרגוס. המנה האחרונה בהחלט בתפריט. 2 דגים נהדרים. תיבול מצוין של כל העסק. פריכות של מעטפת האצה והעלים. רעננות. פיקנטיות. קונוס נפלא שסיפק אחלה סיום לארוחה משובחת.

קינוחים אין. ל-Roku מגיעים לאכול דגים נטו ורק דגים. הארוחה שלי נמשכה כשעתיים. באיזי. חווית ארוחה רגועה במיוחד אבל סופר מעניינת. המינוס היחיד בעיניי שחשבתי עליו תוך כדי ארוחה הוא שחסרו לי פירות ים. מתוך 16 מנות הייתי שמח לראות גם שרימפ אחד במנה או שתיים. סשימי שרימפס או ניגירי שרימפס - כשאלה טריים - זה דבר נהדר. אבל השילוב של סוגי הדגים השונים היה בסה"כ מצוין ומגוון. התיבול היה מינימליסטי אבל מדויק. איכות הדגים נפלאה. 

לא הייתי ביפן וגם מסעדות יפניות שאכלתי בהן באירופה (כולל אחת ממושלנת בוינה) לא הגישו ארוחה שלא כוללת בכלל סושי סטנדרטי בדמות רולים, אבל הקונספט של רוקו הוא יפני לחלוטין. אני לא יודע אם זה אחד לאחד אבל כנראה שזה די קרוב. גם היפניות האיכותיות התל אביביות לא מעזות להציע ארוחה שכזו. גם הן מתפשרות עם מה שפופולרי (כולל אלה שבהן יש גם תפריט אומאקסה). ב-Roku כאמור יש 0 פשרות והרבה אומץ. סחתיין גדול. נהניתי מאד וכולי תקווה שהמקום, כמה שהוא לא ישראלי סטנדרטי, יצליח וישגשג. בקיצור - חובבי סושי ודגים נאים - סעו לחיפה ובקרו ב-Roku.

Roku כאמור הייתה גולת הכותרת של היום הולדת החיפאי. עוד לפני כן בצהריים חזרתי לעראבסקה בה הייתי לגמרי במקרה בצהרי יום ראשון מתישהו בסוף נובמבר וגם כתבתי כאן על החוויה המצוינת אך המוזרה כסועד אחד ויחיד במסעדה, עם שלל טעימות וטייק אוויי לתפארת. היות וחיכתה לי ארוחה יפנית יקרה בערב התאים לי לשוב לעראבסקה לנשנושי צהריים וכך עשיתי. שמחתי לראות את המקום שוקק והומה סועדים, צעירים ומבוגרים. איזה הבדל באווירה בין נובמבר 2020 ליוני 2021. התפריט לא השתנה במחיריו, רק שכעת ניתן אשכרה לשבת, להזמין ולאכול בצלחות ובכלי אוכל נורמליים. פנאן.

הזמנתי מנת פאתי אל שאם: שכבות של קרוטונים, גרגירי חומוס, לאבנה יוגורט ומעל הכל בשר טחון וצנוברים. באל קלחה היפואית שמתמחה גם באוכל שאמי (אם כי ירדני) יש מנה דומה ששם מכונה פאתה. העיקרון דומה אבל באל קלחה יש גם שימוש בסמנה (חמאה מזוקקת) והבשר בקר הוא נתחי שייטל מוקפצים ולא בשר טחון. עלות המנה של עראבסקה 38 ש"ח. זו של אל קלחה עלתה 60 אבל הייתה גם גדולה בהרבה. הפאתי היה טעים ועדין. כמעט עדין מדי לטעמי. עוד טיפה תיבול היה משדרג את העסק. המנה היפואית הייתה עשירה יותר בטעמיה. אבל זו של עראבסקה מוצלחת בהחלט אף היא. העסק טעים, רענן (ככל שמנת חומוס יכולה להיות כזו) ואף בריא.

בצד הזמנתי נשנוש נוסף - קובה לבנונית: 3 יחידות במילוי עולש עם חריף וטחינה בצד. 24 ש"ח. ויתרתי על הקובה במילוי בשר כי בפאתי היה לי בשר. (אותה טעמתי בנובמבר והיא הייתה נפלאה). גם הקובה הצמחונית נהדרת. פריכה, מטוגנת לשלמות בלי טיפת עודפי שמן ועם מילוי ירק טעים מאד ומתובל היטב. כיף.

עראבסקה סגרה לי יופי של ארוחת צהריים להמשך שיטוטים רגליים ברחבי חיפה (תלפיות, שוק הפשפשים, העיר התחתית, ואדי ניסנס, המושבה הגרמנית - הכל נכנס עד הערב). כיף של מקום. אוכל ערבי אותנטי של בשלנית נהדרת וחבר'ה נחמדים במיוחד. 

ועוד לפני ארוחת הערב - צריך בכל זאת גם מתוק וקפה של אחה"צ. אז כנאפה. בחיפה ובצפון הגישו כנאפה בהרבה מסעדות עוד לפני שכנאפה הפכה לטרנד הגדול של 2019 שהמשיך ב-2020 בתל אביב ואח"כ ברחבי הארץ. אכלתי יופי של כנאפה במסעדת רולא לפני לא מעט שנים. אי שם ב-2018 אכלתי כנאפה משובחת גם באל מרסא העכואית שבזמנו הייתה בבעלותו של עלאא מוסא, כיום בלוקס החיפאית, ואותו מוסא הצטרף לטרנד הכנאפה ופתח במרץ 2020 בדרך העצמאות בחיפה (הרחוב הראשי של העיר התחתית) את כנאפה דה לוקס. יש שם עוד קינוחים ערביים וטורקיים אבל אני הגעתי לכנאפה.

לפני כן קפה ערבי. כהלכתו. Hot cofee. small glass. שחור חזק וטוב.

ואם כבר להצטרף לטרנד, אז גם כאן הכנאפה מוגשת עם גלידה טורקית חלקה כמשי (מחלב עיזים ומסטיקה בין היתר. אין ספק שהיבואן של הגלידה הטורקית הזו עושה יופי של קופה בשנתיים האחרונות). מנה אישית עם גלידה עולה 25 ש"ח. כנאפה מצוינת, כמו זו שהייתה באל מרסא, במתיקות מדויקת (כלומר לא שוחה בסירופ סוכר). סגרה לי יפה את הפינה המתוקה בין הארוחות.

הכנאפה של לוקס עשתה חשק לחזור למסעדה עצמה (בה הייתי בספטמבר 2018) בהזדמנות הבאה בחיפה. כנראה בגיחה הבאה.

חיפה חיפה עיר עם תחתית. חיפה חיפה עיר עם עתיד. בכל מה שקשור לקולינריה - יש הווה מרתק ובהחלט נראה שיש גם עתיד ורוד. אנשאללה כאוהד ירוק גם בכל מה שקשור לכדורגל. שהאליפות הבאה תגיע במהרה ולא ייקחו עוד 10 שנים ארוכות ומדכאות לעניין!