יום שלישי, 18 באוגוסט 2020

דגים לשישי - ארוחת צהרי שישי על הבר בשילה ועוד אחת על הבר בטשרניחובסקי 6

דגים דגים ועוד דגים. גם פירות ים. תנו לי מזה כמה שיותר. וכמובן שרצוי מאד שאלה יהיו טריים שבטריים למרות המחירים המופקעים בארצנו של דגה טרייה.

בפוסט הזה ארחיב על שתי ארוחות שישי צהריים על טהרת יצורי הים שרקחתי לעצמי בשתי מסעדות שונות מאד זו מזו. הראשונה - שילה - הפופולרית, המתוקשרת, האיכותית והמושקעת. לעתים גם המתנשאת. מסעדה שלא מנסה להסתיר את האיכות שהיא מציעה. צנועה היא לא... השנייה - כמעט אנטיתזה לשילה - טשרניחובסקי 6 - המשפחתית, הלא מתוקשרת, הצנועה, הפשוטה, אבל האיכותית לכשעצמה. מסעדה שכמעט אף אחד לא מזכיר אותה ושלפעמים נדמה שהיא כמעט פועלת בהחבא. למרות הבדלי הגישה והאופי, בשתיהן יש מוטיב מרכזי משותף - על איכות חומרי הגלם לא מתפשרים וכשמדובר בדגים ובפירות ים זה כמובן חשוב במיוחד. שתיהן גם מסעדות וותיקות בשטח. שילה תחגוג בשנה הבאה 15 שנים. טשרניחובסקי 6 מבוגרת ממנה בשנתיים. ילדות גדולות. כבוד.


שילה - "ארוחה מפסקת" לפני סגר מחודש - צהרי שישי, 17 ביולי:

ה-17 ביולי היה יום טראומתי במיוחד למסעדות ארצנו. בהחלטה שרירותית הוחלט לילה לפני כן על סגירת המסעדות לישיבה פיזית החל מאותו יום בשעה 17:00. פחות או יותר מעכשיו לעכשיו. רכשתם חומרי גלם לסופ"ש? זבש"כם. הסוף ידוע. בסופו של דבר ניתנה ארכת תפעול ופתיחה עד יום ב' באותו שבוע שבסופו של דבר גם בוטלה ומסעדות ממשיכות לפעול כרגיל בהתאם למגבלות התו הסגול עד עצם היום הזה. היות ואותם צהרי שישי היו אמורים להיות האחרונים עד להודעה חדשה, חשבתי לקפוץ למקום ראוי ואיכותי לארוחה אחרונה ומושקעת במיוחד לפני הסגירה. אז שילה. אם כבר סעודה אחרונה לפני סגר חדש אז אחגוג כמו שצריך. (דובר אז על שבועות של סגירה. לעובדים של שילה למשל הודיעו באותו בוקר שהם יוצאים לחל"ת של 30 יום).

נכנסתי קצת לפני שעה 13:00. ישבתי כמובן על הבר. בשעה ומשהו שישבתי שם הצטרפו אולי 6-7 סועדים שישבו בפנים. עוד משפחה או שתיים ישבו במרפסת החיצונית. בזמן הארוחה אתרי האוכל וקבוצות הפייסבוק דיווחו על עוד ועוד מסעדות ומסעדנים שהודיעו שהם פותחים במרד ומתכוונים להמשיך להפעיל את המסעדות באותו סופ"ש בכל מקרה. הם כבר רכשו חומרי גלם בעשרות אלפי שקלים או יותר, הכינו תפריטים, תדרכו עובדים. לא הייתה להם שום כוונה לזרוק לפח חומרי גלם בעשרות אלפי שקלים ולוותר על ההכנסה הצפויה של הסופ"ש שבפתח. בעיניי צדקו. חלק מהמסעדות כן יישרו קו עם מקבלי ההחלטות ההזויים וחסרי ההיגיון, הודיעו לעובדים בבוקר שהם יוצאים שוב לחל"ת ונפטרו מחומרי הגלם. אני יודע שבאייבי למשל ארגנו ארוחת צהריים אחרונה כולל מכירת עודפים לסועדים במחירי עלות. עצוב. שילה הייתה אחת המסעדות שלא הצטרפו למרד וכן התכוונו לסגור את הדלתות בשעה 17:00. כמובן שנושא השיחה המרכזי עם הברמן (המצוין) היה המצב ההזוי ומרד המסעדנים.

התחלתי בכוס יין כנדרש. להטביע את היגון באלכוהול.
יין לבן יבש בשם דוד וגוליית - David vs Goliath או בקיצור D vs G. יקב שלא שמעתי עליו לפני כן בשם חמש אבנים, Five Stones, ממושב גבעת ישעיהו. אחלה יין. יופי של לבן יבש - חמצמץ, מאוזן ונעים. 52 ש"ח.



מנה ראשונה - ספיישל של אותו יום. קרפצ'יו אינטיאס ותאנים. 79 ש"ח. OMG - זה היה אינטיאס פשוט נפלא. איזה דג פנטסטי זה אינטיאס טרי. איזו רעננות נהדרת. מנת קיץ מושלמת. אין ספק שספק הדגים של שילה מפנק אותה עם הדגים הכי טובים ששוחים בים שלנו. השידוך עם התאנים, הצ'ילי, היוגורט ועלעלי המיקרו בזיליקום היה עונג.




ביס צ'ופר. טונה אדומה עם סורבה אשכוליות וקמפרי, צ'ילי ובצל אדום כבוש. משהו כזה. ביס שיכול להיות מוכתר מבחינתי כמרענן המושלם לקיץ. תענוג.




מבט למרפסת החיצונית. אנשים מוגנים.


עוד קצת אלכוהול לעידוד המורל. קוקטייל בשם ג'קאס שהברמן רקח לי אחרי שאמרתי לו מה אני אוהב. חזק מאד. אלכוהולי מאד. מריר למדי. לא זוכר מה הוא הכיל. סינגל מאלט מעושן כלשהו נדמה לי שהיה שם. עלה 58 ש"ח. יקר מאד (יקר מדי) בכל קנה מידה. אבל היי. אנחנו בארוחה אחרונה אז למה לא..


מנה עיקרית. מהקלאסיקות. ניוקי בחמאה לבנה עם בשר סרטנים, קוקי סנט ז'אק ושרימפס קריסטל. 148 ש"ח. פירות ים לתפארת מדינת ישראל. איזה שרימפס פנטסטיים אלה היו. גם הניוקי, הסרטנים, הסקאלופס הצרובות נהדר, הרוטב - כולם מעולים. אבל השרימפס - חלום. כתבתי איפשהו באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק שאם שרימפ אחד ייזרק לפח בכלל הטמטום של מקבלי ההחלטות זה פשע. כולי תקווה שכל שרימפ ושרימפ מההיצע הנהדר של אותו סופ"ש ניצל ונוצל כמו שצריך.




קינוח. קרם ברולה קריבי עם קרמבל שקדים, גלידת קוקוס ופירות טרופיים. 52 ש"ח. עוד מנה קיצית אידאלית. קינוח מצוין. אחלה ברולה. אחלה פירות. אחלה גלידה.



ביס אחרון לצ'ופר. לא זוכר בדיוק מהו. משהו קפוא/חצי קפוא - אולי לימוני. מעטפת שוקולד לבן. טעים.



יצאתי משילה מבסוט מאד מהאוכל ומהשירות על הבר. אכלתי יפה מאד ושתיתי לא פחות יפה. יצאתי מבושם קמעה מכמויות האלכוהול ששתיתי (חוץ מהיין והקוקטייל היו 2-3 צ'ייסרים על חשבון הבית בין לבין לבין). יגוני בהחלט הוטבע כמו שצריך. האוכל - נהדר. האיכות של השרצים - הכי טובה שאפשר למצוא כאן. אין פשרות. מהחשבון הסופי שהגיע ל-389 ש"ח הייתי קצת פחות מבסוט אבל זו הייתה החלטה שקיבלתי מראש - לאכול ולשתות עד לא ידע - בתקציב של 350-400 ש"ח. עמדתי במשימה בכבוד. לא חושב שהייתי יכול למצוא הרבה אופציות מוצלחות יותר באותו יום ל"ארוחה מפסקת" של לפני סגר חדש. חלום צהרי קיץ.

באותו אחה"צ כבר הודיעו בתקשורת שהמסעדות תמשכנה לפעול עוד 3 ימים, עד יום ב' בבוקר. נדמה לי ששילה עצמה הייתה סגורה בכמה ימים שאחרי וחזרה לפעול רק כעבור מספר ימים. היו מסעדות אחרות (למשל פרונטו) שסגרו באותם ימים זמנית לפרק זמן ארוך יותר (שבועיים-שלושה). גם 85/15 נותרה סגורה לכמה שבועות. בקיצור - הבלבול וחוסר הוודאות שלטו ועדיין שולטים כאן. נקווה שלפחות המתווה הקיים של תפעול מסעדות יישמר כמו שהוא בלי איומי סגר מחודש.

אני קופץ שבועיים בזמן. יום שישי בצהריים של ה-31 ביולי. בבוקר הצצתי בתמונות של הטיול האחרון שהספקתי לעשות לפני הקורונה, בדצמבר 2019 בליסבון. עיר נהדרת ואוכל נפלא. געגועים. אז איפה אפשר למצוא משהו שיזכיר את הדבר האמיתי? אוכל פורטוגלי כמעט אין בנמצא כאן אבל יש מקום אחד בתל אביב שידוע בהתמחותו במטבח פורטוגלי (וביינות מפורטוגל). זהו הביסטרו המשפחתי החביב, טשרניחובסקי 6.


טשרניחובסקי 6 - ביסטרו פורטוגלי משפחתי ונעים:

טשרניחובסקי 6 נפתחה אי שם בשנת 2003 ואז ישבה באמת ברח' טשרניחובסקי 6. למספר 5, מעבר לכביש, שהוא משכנה הנוכחי היא עברה ב-2007. היא מנוהלת ע"י בני הזוג, השף אייל מרמלשטיין (או מרון) ובת זוגו דליה, בשקט ובלי יחסי ציבור. מין ביסטרו שכונתי שליו ורגוע שמוכר לפודיז תל אביבים ולחובבי יין שמכירים את פעילות בני הזוג בתחום היין. (הם גם יבואני יין פורטוגלי ומנהלים חנות ובר יין בשם פורטו שפיזית יושבת - תאמינו או לא - ברח' טשרניחובסקי 6). יצא לי לשבת פעמיים בעבר במסעדה. לא זכור לי משהו מיוחד. היה טעים, נעים ורגוע.

הפעם ישבתי על הבר שבפנים. כשהגעתי בסביבות 13:30 הייתי היחיד שישב בפנים. אחרים העדיפו לשבת ברחבה שבחוץ. זה אופייני לימי הקורונה. יש חשש של לא מעט אנשים לשבת בפנים אבל עם כל הכבוד לנגיף - הלחות והחום של יולי-אוגוסט בתל אביב יותר גרועים בעיניי. תנו לי מזגן. בכל מקרה בהמשך הארוחה היו עוד 4-5 סועדים שכמוני העדיפו את המזגן ואחרים (רובם מבוגרים) ישבו בחוץ. מלא (לפי תקנות ה-20 בפנים ו-30 בחוץ) לא היה. רחוק מזה.



פורטוגל. דגים. על הקיר ועוד מעט גם על הצלחת שלי. לשם זה התכנסתי.


כוס יין לבן פורטוגלי צוננת ומרעננת. לא באמת זוכר איזה יין. איזשהו בלנד של זנים מקומיים. מעריך שעלה 40-45 ש"ח.


תפריט האוכל. יש כל מיני מנות, רובן בהשפעות ישירות מפורטוגל. קצת ירקות, קצת דגים, לא מעט בשר. אני כאמור באתי בשביל הדגים. בצהרי הקיץ התל אביבי יותר קל לי עם מנות דגים ויצורי ים מסטייקים ותבשילי בשר.


מנה ראשונה. טרטר דג ים עם גספצ'ו ירוק. 55 ש"ח. בשילה ציינתי כמה מנות כמנות קיץ אידאליות. כזה גם הטרטר הנדון שלמרבה השמחה היה מאינטיאס. לא יודע מי ספק הדגים של המסעדה אבל הוא טוב מאד. הדגים כאן טריים ואיכותיים. הטרטר הזה נחתך יחסית גס (מבחינתי זה מצוין. אני בעד שבדג טרי יהיה קצת bite). הגספצ'ו הירוק שאני לא סגור מה מרכיביו היה טעים רענן (אפשר לתת יותר בפיקנטרייה). מנה פשוטה, איכותית ומבוצעת מצוין. לא צריך הרבה יותר מזה לדג טרי.



מנה שנייה. שרימפס ג'מבו קלופים בחמאה, שמנת, שום ויין לבן. 68 ש"ח. שוב - מוטיב הפשטות. ג'מבו שרימפס טריים, בשרניים, מתקתקים וטעימים מאד. ביקשתי שישאירו לי אותם על חלק מהקליפה כי אני חושב שכך הם שומרים על איכות גבוהה יותר. אין לי בעיה עם מלאכת קילוף. לקלף, לנגב עם הרוטב (פשוט ומדויק) ולאכול בהנאה. פרוסת הלחם שהוגשה בצד עזרה לספוג את שאריות הרוטב.



מנה שלישית. פרידה פריכה מטוגנת. מנה שקיבלתי כספיישל. במקור רציתי והזמנתי את טרין הסרדינים הטריים. אחרי כמה דקות דליה יצאה אליי, התנצלה, וציינה שהיא שכחה בכלל שהמנה לא מוגשת היום היות ולא היו סרדינים טריים. אייל יצא אליי וציין שיש לו פרידה טרייה (גם הראה לי אותה) והוא הציע לטגן אותה. הלכתי על זה. לא אומרים לא לפרידה טרייה. (תענוג של דג. אפילו השגתי שתיים כאלה לפני מספר שבועות והכנתי מהן סביצ'ה וטרטרים משובחים ובסופ"ש האחרון השגתי עוד אחת והכנתי אותה בתנור). המנה תומחרה ב-64 ש"ח או משהו קרוב לכך. מחיר הוגן מאד. זו הייתה מנת דג מטוגן מעולה. טיגון מושלם (עור קריספי במיוחד. דג עסיסי. שום שומניות מיותרת מהטיגון). תענוג. בצעתי נתחים עם האצבעות ואכלתי בהנאה גדולה ובלי צער גדול מהעדר הסרדינים. דג טרי ומשובח שעשוי היטב לא צריך יותר מדי רעש וצלצולים מסביבו.



אז נהניתי גם מארוחת הדגים הספונטנית שאכלתי בטשרניחובסקי 6. בניגוד לשילה שעושה מנות קצת יותר מורכבות, מתוחכמות ו"של שופוני", טשרניחובסקי 6 מסתפקת בפשוט ולשיטתה זה עובד היטב. מבחינתי שתי הדרכים טובות. אני נהנה מדג איכותי או מפרי ים איכותי שעשוי היטב גם כשהוא חלק ממנה מורכבת, מישלן סטייל, וגם כשהוא סתם מטוגן כמו שצריך. מי שמחפש ערב או צהריים מושקעים באווירה יותר מתוחכמת, שמחה ובליינית ילך לשילה ומי שמחפש ארוחה רגועה, סולידית ושקטה ילך לטשרניחובסקי 6. העיקר זה הדגים.

בינתיים - במילותיו של דאגלס אדמס, היו שלום ותודה על הדגים (So Long, and Thanks for All the Fish).
תכלס צודק.

2 comments:

  1. מי צריך מגבת עם כאלה מנות מרעננות, אם באדמס עסקינן.
    רעב ותקוע במודיעין (:

    השבמחק
    תשובות
    1. עזוב מגבת. מרוב רעננות ביקשתי שיכבו את המזגן (:

      מחק