אייבי (Abie) היא המסעדה החדשה של אסף דוקטור שיחד עם יותם אחיו, מנהלים בהצלחה ברח' אבן גבירול את מסעדות האחים, שיפודיה מודרנית ופופולרית במיוחד, ואת דוק הקטנה שכל האוכל שלה מתבסס על חומרי גלם מקומיים. אלה שתי מסעדות שחביבות עלי ומספקות תמורה טובה לכסף וקו קולינרי ברור, מקומי ולא שחוק, במיוחד דוק שעושה נפלאות עם חומרי גלם תוצרת ישראל, גם כאלה שאינם סקסיים במיוחד (מי אמר קולרבי אפוי). אייבי החדשה היא מסעדת דגים וירקות (בלי בשר) ים-תיכונית שנשענת על חומרי גלם מהים התיכון ומישראל והאלמנט הקולינרי הבולט בה הוא תנור העצים הגדול עם אש גלויה שבו צולים/מעשנים/מבשלים/צורבים חלק ניכר מחומרי הגלם מן הים ומן הצומח שמרכיבים את מנות המסעדה.
המסעדה ממוקמת ברח' לינקולן 16, צמוד לסניף סופרמרקט של ויקטורי. לא המיקום הכי מושך וודאי לא האידאלי למסעדה, ברחוב די צדדי (לפחות כל עוד חפירות הרכבת הקלה של אזור קרליבך בשטח) וצמוד לסופרמרקט מיושן (יסלחו לי אנשי ויקטורי). אייבי קרויה על שם אייבי נתן ז"ל, פעיל השלום והבעלים לשעבר של תחנת הרדיו "קול השלום" ששידרה מספינה מ"אי שם בים התיכון". המסעדה מחולקת לשני מתחמים שבשניהם מככבים אלמנטים עיצוביים ברוח של קול השלום: מתחם ישיבה חיצוני שהמשפט "From somewhere in the Mediterranean" שהוא חלק ממשפט הג'ינגל של התחנה מככב על קיר העץ החיצוני, ומתחם בר פנימי שכולל את בר "האש הגלויה" ועוד כמה שולחנות פנימים ומפוזרות בו תמונות נושא ממוסגרות ברוח קול השלום ואייבי נתן.
אני הולך לפרט כאן על שתי ארוחות ערב. האחרונה, שדווקא בה אתחיל, מיום ה' ה-22 בנובמבר, עם ידידי סלווה. הראשונה, מה-8 בנובמבר, עם אחייני אסף שהזמנתי אותו לרגל יום הולדתו שחל כמה ימים לפני כן. בשתיהן ישבתי על הבר בפנים, בצד השמאלי שלו שמאפשר צפייה יחסית מרחוק באקשן הצלייה והעישון. בשתי הארוחות הוגשו תפריטי הרצה שהשתנו פה ושם. בארוחה הראשונה היו 20% הנחה על התפריט. בארוחה השנייה, שבועיים אחרי, היו 10% הנחה. בשתי הארוחות התפקוד של המטבח ושל הצוות על הבר היה מעולה. אפס תקלות ושירות ללא דופי. אפילו שאלו אותנו מראש באיזה קצב להוציא את המנות... respect גדול כשמדברים על מיזם בן מספר שבועות.
אייבי, Take 2:
הארוחה השנייה שלי באייבי הוזמנה לשעה מוקדמת יחסית: 18:30 ביום ה' האחרון כי המקומות לשעה מאוחרת יותר היו מלאים כבר. כבר בשעה המוקדמת הזו היו המקומות שבחוץ ושבפנים די מלאים, אבל המקומות שעל הבר, בו ישבנו, היו עדיין פנויים למדי. בהמשך יתמלא גם שם. מתחם הבר, הצופה כאמור לתנור ולעבודת הגריל, מעוצב בפשטות, מרווח יחסית ונעים לישיבה.
התפריט של אייבי כולל קטנות עם לחם, קטגוריה של נאים/מעושנים/כבושים על טהרת הדגים, מנות ירק ראשונות, מנות של "צלויים בעץ" - אף הן על טהרת דגים ופירות ים ומנות מטוגנות בקטגוריה של "מחבתות ושמן עמוק". בארוחה השנייה שלי השתדלתי להתמקד במנות שלא טעמתי בארוחה הראשונה.
התחלנו ביין. הזמנו כוסות של שרדונה של גאראג' דה פאפא של יקב לוינסון, 45 ש"ח לכוס, 199 ש"ח לבקבוק. כל תפריט היין כאן הוא מתוצרת מקומית. כשהברמנית מזגה לנו כוס שנייה בהמשך, הבנו שהיא חשבה שהזמנו בקבוק. לא תיקנו אותה כי זה דווקא התאים לנו. גם לא ציינו בפניה את הטעות בהמשך כי היא עשתה עבודה כל-כך טובה שהחלטנו שזה מיותר. היין הטוב חוסל על תום.
על הבר באייבי. גם רושפלד קפץ לטעום ולפרגן.
התחלנו במנת ירק. בשביל סיפתח בריא ורענן. סלט רשאד, צנון, הדרים ופיצוחים. 34 ש"ח. סלט פשוט, טרי ורענן ומתובל מצוין. בדיוק מה שמצופה מסלט מהסוג הזה.
שתי המנות הבאות הגיעו יחד, שתיהן מקטגוריית נאים/כבושים/מעושנים.
האחת - פורל מעושן, קרם פרש, סלט שומר ונענע. 48 ש"ח. מנה טובה מאד. דג איכותי וטעים ביותר עם עישון עדין מאד יחסית. אפשר בהחלט לתת לו עוד קצת בעישון. שאר המרכיבים הירוקים (מנטה, עלי שומר) והלבנים (קרם פרש) השתלבו מצוין למעין סלט רענן וטעים.
המנה השנייה מאותה קטגוריה: פלמידה לבנה כבושה, סלט תפוחי אדמה מעושנים, שמנת חמוצה וחזרת טרייה. 58 ש"ח. הדג הכבוש קלות היה נהדר. תפוחי האדמה המעושנים היו טעימים ביותר. החזרת פחות הורגשה. ככה זה בחזרת. לפעמים נופלים על שורש פחות חריף. אבל למרות החזרת העדינה מדי זו מנה פשוט מעולה.
אחרי מנוחה קלה הזמנו עוד 3 מנות. אחת כמנת ביניים ועוד שתיים להמשך הארוחה.
מנה מהצלויים בעץ: מרמיר, ג'רג'יר, פלח לימון. 21 ש"ח ליחידה. הזמנו יחידה אחת לכל אחד.
עסק פשוט וטעים מאד. מרמיר טרי שצלוי בגריל למידה הנכונה כשהוא שומר על העסיסיות שלו זה טעים וכיפי. פשוט וטעים. נשנוש שכיף לאכול בידיים. ים תיכון בפשטותו ובמיטבו. לא צריך הרבה יותר מזה.
עוד מנה מהצלויים בעץ שהיא מעט יותר גדולה: קלמרי על צזיקי קישוא מטוגן, עגבנייה מרוסקת ועלי שומר. 64 ש"ח.
מנת קלמרי טרי נהדרת. הקלמרי היה מעולה, נצרב למידה הנכונה, והיה בעל טעמים ברורים מהגריל. הצזיקי של הקישוא המטוגן הוא שיחוק. עסק נהדר. בארוחה הראשונה שלי בהמשך הדיווח הצזיקי הזה היה אפילו טוב יותר.
מנה אחרונה לפני המתוקים: בר ים ברוטב חריף של פלפלים וארטישוק ירושלמי. 88 ש"ח. עוד מנה פשוטה אבל עשויה מעולה. רוטב שמזכיר כמובן דג מרוקאי חריף אבל היה עשוי מצוין, עם עומק טעמים וחריפות טובה מאד. הדג היה מצוין ובמינון נדיב. הארטישוק הירושלמי הוסיף עומק אדמתי. מסוג המנות שצריך לחם לניגוב שאריות (אנחנו ויתרנו כי היינו שבעים לגמרי כבר).
קינוחים. הזמנו שניים מתוך היצע של ארבעה נכון לעכשיו (ויתרנו על טארט פקאן ועל קרם בוואריה).
הראשון: מרשמלו ביתי בשיפוד צרוב בגריל, על קרם לימון, בצק פריך ושוקולד לבן. 35 ש"ח. מבחינתי הפתעת השנה בקינוחים. אני לא סובל מרשמלו מסחרי ולכן נגשתי בחשדנות מסוימת למנה. לא נותר לי אלא לומר wow. הכל כאן טעים לאללה. המרשמלו הצרוב בגריל שהיה אוורירי, קרם הלימון שהיה נהדר ושאר הפירורים שנתנו טקסטורות. הברקה.
קינוח שני הוזמן כדי לסיים עם עוד משהו קליל וטעים: קינוח יוגורט. יוגורט קרמי של כ-10% שומן, עם דבש הדרים, זעתר טרי מטוגן ופירורי צנובר קלוי. 32 ש"ח. קינוח יווני ברוחו, פשוט, נעים וטעים.
כמו שניתן להבין מתיאורי המנות היה תענוג. מנות טעימות אחת אחת. חומרי גלם איכותיים והכנה מצוינת של כולן.
נהנינו עד מאד מארוחה כיפית באווירה מצוינת. ארוחה שנמשכה קצת יותר משעתיים ואף אחד לא האיץ בנו לסיים מהר ולפנות מקום.
לפני החשבון עוד השיקו איתנו צ'ייסר של ויסקי ואחד הטבחים/גרילמנים (שם משפחתו יכין כמדומני?) אף הסכים לצלם לנו בחביבות גדולה תמונות מ"התופת" המעושנת שמאחורי הבר. אחלה תמונות ותודה לצלם ולטבח המוכשר!...
החשבון שלנו הסתכם ב-600 ש"ח לפני הנחת 10 ההרצה. מתוכם 199 ש"ח היווה בקבוק היין. אחרי ההנחה המחיר היה 540 ש"ח. שנינו באנו רעבים, אכלנו המון, ויצאנו מפוצצים ומרוצים מאד.
אייבי, Take 1:
שבועיים לפני הארוחה שתוארה למעלה הייתי באייבי בפעם הראשונה. הזמנתי מקום כמה ימים לפני כן לאסף אחייני ולי. זה גם היה ביום חמישי של השבוע בשעה 19:15. כמובן שהמסעדה הייתה בתקופת הרצה די ראשונית, כשבוע מפתיחתה. להפתעתי המסעדה הייתה די מלאה כבר בשלב הזה. ישבנו על הבר הפנימי, בצד הכי שמאלי שלו. שירתו אותנו מלצרית (חיזוק מהאחים) ומלצר (שיהיה גם הארוחה השנייה שלי). שניהם היו מעולים וכך גם צוות המטבח שלמרות הזמן הקצר של המקום תפקד מצוין. אסף דוקטור עמד מאחורי הבר, בעמדת הצלחותים, והשגיח שעבודת הצלייה והגשת המנות ילכו חלק.
תפריט היין.
כל כלו תוצרת ישראל. תפריט יין קטן, מהודק ומעניין. שתיתי כוס יין לבן יבש וטוב מזן דבוקי של יקב פלדשטיין. רק מאוחר יותר, כשבחנתי את החשבון בהגיעי הביתה, שמתי לב שלא חויבתי עליה. לא יודע אם זו טעות ברישום ההזמנה או אקט מכוון כצ'ופר של תקופת הרצה (שכאמור כלל אז גם 20% הנחה על כל התפריט).
המנה הראשונה שחלקנו.
קישוא בלאדי צלוי בעץ, אבן יוגורט מגורדת ומנטה. 39 ש"ח. מנה שבארוחה השנייה שלי לא הייתה. מנת ירק טובה מאד עם איזון ועומק טעמים טובים. הקישוא שעדיין שמר על מוצקות ראויה, קיבל צריבה נהדרת מהצלייה בעץ עם טעם מעושן משהו. אבן היוגורט נתנה את ה-kick. הדוקטור בהחלט יודע להכין מנות ירק אפויות/צלויות טובות ומעניינות.
המנה הבאה: סשימי אינטיאס, סלסה עגבניות ירוקות שרופות, גרידת חושחש. 61 ש"ח. מנת דג נא מענגת. אינטיאס טרי ואיכותי, סלסה נהדרת ועוקץ מעניין של החושחש. תיבול מעולה של כל המרכיבים (כולל שמן זית מצוין). דוגמה נהדרת למנת דג נא מעניינת ולא שגרתית שמוציאה את המיטב מחומרי הגלם.
יחד עם האינטיאס הגיעה מנה נוספת מקטגוריית הקטנות עם הלחם: פטה עזים חמה ועשבים. 21 ש"ח. מנה קטנה שמגיעה עם לחם לצדה. גבינת עזים חמה, עשבים קלויים, צ'ילי, שמן זית. עסק פשוט וטעים.
עובדים ומתחממים.
מנת נשנוש מטוגן הוזמנה גם בארוחה הזו: צמד מליטות מקומחות ומטוגנות, עלי ג'רג'יר ופלח לימון. 48 ש"ח. בעצם את המרמירים מלמעלה מחליפות כאן מליטות. שוב - עבודת טיגון מצוינת. הדג היה טעים, עסיסי ונפרד בקלילות מהאדרה המרכזית שלו. אחלה.
הזמנו שתי מנות גדולות יותר מקטגוריית הצלויים בעץ.
האחת - המנה היקרה ביותר בתפריט ההרצה: פילה פלמידה לבנה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. 105 ש"ח. לפעמים פשוט זה הכי טוב שיש. זו באמת מנה שאפשר לעשות בכל בית אבל להגיע לאיכויות ביצוע כאלה זה לא פשוט. פילה דג ים צרוב לשלמות. רוטב חמאה חומה אדיר. פירה מושחת של תפוחי אדמה עם טעם מעושן נהדר. ללקק את הצלחת.
מנה אחרונה לפני הקינוחים: תמנון על צזיקי קישוא מטוגן, עגבנייה מרוסקת ועלי שומר. 86 ש"ח. אותה מנה כמו מנת הקלמרי שתוארה למעלה. התמנון (כמו הקלמרי) היה נהדר. בשרני, צרוב היטב ועם טעמי גריל מצוינים. אבל באופן מפתיע מי שכיכב כאן היה צזיקי הקישוא המטוגן. פשוט אדיר. גם בו הורגשו טעמי גריל ועישון קל. מטבל נהדר. במנת הקלמרי שאכלתי בארוחה השנייה באייבי הצזיקי היה טוב מאד אבל לא הגיע לגבהים של הצזיקי הזה. בפעם הבאה באייבי אני אבקש מתכון של הצזיקי הזה.
קינוחים. גם כאן לא הסתפקנו באחד.
הראשון: טארט פקאן עם גלידת קוקוס ביתית. 34 ש"ח. קינוח טעים מאד על כל מרכיביו. טארט פקאן מוצלח ולא מאד מתוק וגלידה טובה מאד לצדו.
ושוב היוגורט. 32 ש"ח. פשוט, קליל וטעים.
זו הייתה הארוחה הראשונה שלי באייבי. הארוחה עלתה 415 ש"ח, בלי כוס היין עליה לא חויבתי. אחרי הנחת הרצה של 20% שילמתי 332 ש"ח לא כולל טיפ. שווה ביותר. לטעמי גם אחרי שתסתיים תקופת ההרצה התמורה לכסף כאן, בהתחשב באיכות האוכל וחומרי הגלם, היא מצוינת.
שתי הארוחות שלי באייבי היו מעולות. הרבה זמן לא נהניתי כך ממסעדה חדשה. מכל הבחינות. באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק כתבתי על אסף דוקטור שיש שפים/טבחים שיש להם את זה. הם יודעים לספק את הסחורה בכל מקום שהם פותחים ומשכילים לבנות סביבם צוות מסייע מקצועי ואיכותי. זו בדיוק הייתה ההרגשה שלי מאייבי. מסעדה חדשה לגמרי שמתקתקת עניינים במקצועיות ובאיכות, כמו מסעדה שרצה כבר שנים. שאפו. עכשיו אחרי שכמעט מיציתי את כל התפריט, אמתין כמה חודשים לפעם הבאה או לפחות עד שיפתחו כאן לצהריים (אני בספק אם יקרה בקרוב אבל הלוואי. אם זה יקרה אני שם פעם בשבוע).
בקיצור - אם אתם חובבי דגים ופירות ים (ועל הדרך ירקות) ואתם לא מפחדים מ"אש גלויה" תקפצו לאייבי. הנאתכם מובטחת. מי יודע - אם במזרח התיכון נאכל כולנו טוב כמו האוכל שאייבי מספקת, אולי באמת יש תקווה לשלום...
ועוד גיחה - הפעם לצהריים...
ארוחת צהרי יום חמישי - 16 במאי 2019:
לאחרונה אייבי החלה לפעול גם בשעות הצהריים בימי חמישי (בנוסף לשישבת). הזדמנות מצוינת לקפוץ מהמשרד בחשמונאים ללינקולן. ישבתי על הבר. היו יחסית מעט סועדים במסעדה בשעות הללו. לגמרי מגיע להם להיות מלאים לגמרי.
תפריט הצהריים כולל אופציה לכוס אלכוהול בחצי מחיר. אין ממש עסקית של ראשונה ועיקרית או משהו כזה. בצדק. זה לא ממש אזור עסקי והחפירות של הרכבת הקלה בסביבה לא עוזרות למשוך קהל של עובדי או תושבי האזור. גם קאב קם מעבר לכביש שמציעה עסקית צהריים יומית מלאה (ומוצלחת) רחוקה מלהיות מלאה בשעות האלה. שתיתי לבן יבש בשם "אור מאופל" של יעקב אוריה. יופי של בלנד לבן. מינרלי, קליל אבל עם עומקים. מתאים לקיץ הישראלי. עלה 20 ש"ח במקום 41 ש"ח. היצע האוכל משתנה וכולל חלק מתפריט הערב.
הזמנתי ראשונה של סרדין כבוש, טפנד שקד ירוק מותסס, יוגורט יווני, אריסה ופרחי כוסברה. 44 ש"ח. תענוג של מנה. דג נהדר ותיבול מעולה של כל המרכיבים. כמו שיש בלא מעט מנות של אסף דוקטור, יש כאן שימוש נהדר במרכיב לא שגרתי שמשדרג את העסק, במקרה הזה - טפנד השקד הירוק המותסס. פנטסטי.
היות והייתי סועד כמעט יחיד עם הבר והחבר'ה היו חביבים הם צ'יפרו אותי במנה קטנה של פאבה מאפונה צהובה עם לחם בצד. עסק טעים. ספלאש של שמן זית ועוד טיפה שום במטבל היו מרימים את העסק עוד יותר. בהמשך קיבלתי גם שוט של עראק.
לעיקרית בחרתי במנת הפורל הצלוי בעץ עם עשבים שרופים. מנה שמגיעה עם כמה ירקות מדורה ובצד - תפו"א מדורה עם חמאת עשבי תיבול. הכל היה טעים ביותר. דג עשוי כמו שצריך, עסיסי ונפרד בקלילות מהאדרה. טעמי עישון טובים מאד. פשוט ומוצלח. העלות - 95 ש"ח.
אכלתי המון. נהניתי המון. 159 ש"ח עלתה הארוחה הנ"ל כולל יין. לגמרי שווה כל שקל. אחלה ארוחת צהריים. אחלה צוות. אחלה מסעדה. אין שום סיבה שהם לא יהיו מלאים בסועדים גם בסרוויסים של ימי חמישי בצהריים. למי שיש זמן פנוי להתרווח בכיף שעה-שעה וחצי לארוחת צהריים וליהנות מארוחת דגים משובחת על איזו כוס יין, אייבי של צהרי חמישי היא אולי האופציה הטובה בעיר היום.
המסעדה ממוקמת ברח' לינקולן 16, צמוד לסניף סופרמרקט של ויקטורי. לא המיקום הכי מושך וודאי לא האידאלי למסעדה, ברחוב די צדדי (לפחות כל עוד חפירות הרכבת הקלה של אזור קרליבך בשטח) וצמוד לסופרמרקט מיושן (יסלחו לי אנשי ויקטורי). אייבי קרויה על שם אייבי נתן ז"ל, פעיל השלום והבעלים לשעבר של תחנת הרדיו "קול השלום" ששידרה מספינה מ"אי שם בים התיכון". המסעדה מחולקת לשני מתחמים שבשניהם מככבים אלמנטים עיצוביים ברוח של קול השלום: מתחם ישיבה חיצוני שהמשפט "From somewhere in the Mediterranean" שהוא חלק ממשפט הג'ינגל של התחנה מככב על קיר העץ החיצוני, ומתחם בר פנימי שכולל את בר "האש הגלויה" ועוד כמה שולחנות פנימים ומפוזרות בו תמונות נושא ממוסגרות ברוח קול השלום ואייבי נתן.
אני הולך לפרט כאן על שתי ארוחות ערב. האחרונה, שדווקא בה אתחיל, מיום ה' ה-22 בנובמבר, עם ידידי סלווה. הראשונה, מה-8 בנובמבר, עם אחייני אסף שהזמנתי אותו לרגל יום הולדתו שחל כמה ימים לפני כן. בשתיהן ישבתי על הבר בפנים, בצד השמאלי שלו שמאפשר צפייה יחסית מרחוק באקשן הצלייה והעישון. בשתי הארוחות הוגשו תפריטי הרצה שהשתנו פה ושם. בארוחה הראשונה היו 20% הנחה על התפריט. בארוחה השנייה, שבועיים אחרי, היו 10% הנחה. בשתי הארוחות התפקוד של המטבח ושל הצוות על הבר היה מעולה. אפס תקלות ושירות ללא דופי. אפילו שאלו אותנו מראש באיזה קצב להוציא את המנות... respect גדול כשמדברים על מיזם בן מספר שבועות.
אייבי, Take 2:
הארוחה השנייה שלי באייבי הוזמנה לשעה מוקדמת יחסית: 18:30 ביום ה' האחרון כי המקומות לשעה מאוחרת יותר היו מלאים כבר. כבר בשעה המוקדמת הזו היו המקומות שבחוץ ושבפנים די מלאים, אבל המקומות שעל הבר, בו ישבנו, היו עדיין פנויים למדי. בהמשך יתמלא גם שם. מתחם הבר, הצופה כאמור לתנור ולעבודת הגריל, מעוצב בפשטות, מרווח יחסית ונעים לישיבה.
התפריט של אייבי כולל קטנות עם לחם, קטגוריה של נאים/מעושנים/כבושים על טהרת הדגים, מנות ירק ראשונות, מנות של "צלויים בעץ" - אף הן על טהרת דגים ופירות ים ומנות מטוגנות בקטגוריה של "מחבתות ושמן עמוק". בארוחה השנייה שלי השתדלתי להתמקד במנות שלא טעמתי בארוחה הראשונה.
התחלנו ביין. הזמנו כוסות של שרדונה של גאראג' דה פאפא של יקב לוינסון, 45 ש"ח לכוס, 199 ש"ח לבקבוק. כל תפריט היין כאן הוא מתוצרת מקומית. כשהברמנית מזגה לנו כוס שנייה בהמשך, הבנו שהיא חשבה שהזמנו בקבוק. לא תיקנו אותה כי זה דווקא התאים לנו. גם לא ציינו בפניה את הטעות בהמשך כי היא עשתה עבודה כל-כך טובה שהחלטנו שזה מיותר. היין הטוב חוסל על תום.
על הבר באייבי. גם רושפלד קפץ לטעום ולפרגן.
התחלנו במנת ירק. בשביל סיפתח בריא ורענן. סלט רשאד, צנון, הדרים ופיצוחים. 34 ש"ח. סלט פשוט, טרי ורענן ומתובל מצוין. בדיוק מה שמצופה מסלט מהסוג הזה.
שתי המנות הבאות הגיעו יחד, שתיהן מקטגוריית נאים/כבושים/מעושנים.
האחת - פורל מעושן, קרם פרש, סלט שומר ונענע. 48 ש"ח. מנה טובה מאד. דג איכותי וטעים ביותר עם עישון עדין מאד יחסית. אפשר בהחלט לתת לו עוד קצת בעישון. שאר המרכיבים הירוקים (מנטה, עלי שומר) והלבנים (קרם פרש) השתלבו מצוין למעין סלט רענן וטעים.
המנה השנייה מאותה קטגוריה: פלמידה לבנה כבושה, סלט תפוחי אדמה מעושנים, שמנת חמוצה וחזרת טרייה. 58 ש"ח. הדג הכבוש קלות היה נהדר. תפוחי האדמה המעושנים היו טעימים ביותר. החזרת פחות הורגשה. ככה זה בחזרת. לפעמים נופלים על שורש פחות חריף. אבל למרות החזרת העדינה מדי זו מנה פשוט מעולה.
אחרי מנוחה קלה הזמנו עוד 3 מנות. אחת כמנת ביניים ועוד שתיים להמשך הארוחה.
מנה מהצלויים בעץ: מרמיר, ג'רג'יר, פלח לימון. 21 ש"ח ליחידה. הזמנו יחידה אחת לכל אחד.
עסק פשוט וטעים מאד. מרמיר טרי שצלוי בגריל למידה הנכונה כשהוא שומר על העסיסיות שלו זה טעים וכיפי. פשוט וטעים. נשנוש שכיף לאכול בידיים. ים תיכון בפשטותו ובמיטבו. לא צריך הרבה יותר מזה.
עוד מנה מהצלויים בעץ שהיא מעט יותר גדולה: קלמרי על צזיקי קישוא מטוגן, עגבנייה מרוסקת ועלי שומר. 64 ש"ח.
מנת קלמרי טרי נהדרת. הקלמרי היה מעולה, נצרב למידה הנכונה, והיה בעל טעמים ברורים מהגריל. הצזיקי של הקישוא המטוגן הוא שיחוק. עסק נהדר. בארוחה הראשונה שלי בהמשך הדיווח הצזיקי הזה היה אפילו טוב יותר.
מנה אחרונה לפני המתוקים: בר ים ברוטב חריף של פלפלים וארטישוק ירושלמי. 88 ש"ח. עוד מנה פשוטה אבל עשויה מעולה. רוטב שמזכיר כמובן דג מרוקאי חריף אבל היה עשוי מצוין, עם עומק טעמים וחריפות טובה מאד. הדג היה מצוין ובמינון נדיב. הארטישוק הירושלמי הוסיף עומק אדמתי. מסוג המנות שצריך לחם לניגוב שאריות (אנחנו ויתרנו כי היינו שבעים לגמרי כבר).
קינוחים. הזמנו שניים מתוך היצע של ארבעה נכון לעכשיו (ויתרנו על טארט פקאן ועל קרם בוואריה).הראשון: מרשמלו ביתי בשיפוד צרוב בגריל, על קרם לימון, בצק פריך ושוקולד לבן. 35 ש"ח. מבחינתי הפתעת השנה בקינוחים. אני לא סובל מרשמלו מסחרי ולכן נגשתי בחשדנות מסוימת למנה. לא נותר לי אלא לומר wow. הכל כאן טעים לאללה. המרשמלו הצרוב בגריל שהיה אוורירי, קרם הלימון שהיה נהדר ושאר הפירורים שנתנו טקסטורות. הברקה.
קינוח שני הוזמן כדי לסיים עם עוד משהו קליל וטעים: קינוח יוגורט. יוגורט קרמי של כ-10% שומן, עם דבש הדרים, זעתר טרי מטוגן ופירורי צנובר קלוי. 32 ש"ח. קינוח יווני ברוחו, פשוט, נעים וטעים.
כמו שניתן להבין מתיאורי המנות היה תענוג. מנות טעימות אחת אחת. חומרי גלם איכותיים והכנה מצוינת של כולן.
נהנינו עד מאד מארוחה כיפית באווירה מצוינת. ארוחה שנמשכה קצת יותר משעתיים ואף אחד לא האיץ בנו לסיים מהר ולפנות מקום.
לפני החשבון עוד השיקו איתנו צ'ייסר של ויסקי ואחד הטבחים/גרילמנים (שם משפחתו יכין כמדומני?) אף הסכים לצלם לנו בחביבות גדולה תמונות מ"התופת" המעושנת שמאחורי הבר. אחלה תמונות ותודה לצלם ולטבח המוכשר!...
החשבון שלנו הסתכם ב-600 ש"ח לפני הנחת 10 ההרצה. מתוכם 199 ש"ח היווה בקבוק היין. אחרי ההנחה המחיר היה 540 ש"ח. שנינו באנו רעבים, אכלנו המון, ויצאנו מפוצצים ומרוצים מאד.
אייבי, Take 1:
שבועיים לפני הארוחה שתוארה למעלה הייתי באייבי בפעם הראשונה. הזמנתי מקום כמה ימים לפני כן לאסף אחייני ולי. זה גם היה ביום חמישי של השבוע בשעה 19:15. כמובן שהמסעדה הייתה בתקופת הרצה די ראשונית, כשבוע מפתיחתה. להפתעתי המסעדה הייתה די מלאה כבר בשלב הזה. ישבנו על הבר הפנימי, בצד הכי שמאלי שלו. שירתו אותנו מלצרית (חיזוק מהאחים) ומלצר (שיהיה גם הארוחה השנייה שלי). שניהם היו מעולים וכך גם צוות המטבח שלמרות הזמן הקצר של המקום תפקד מצוין. אסף דוקטור עמד מאחורי הבר, בעמדת הצלחותים, והשגיח שעבודת הצלייה והגשת המנות ילכו חלק.
תפריט ההרצה של ה-8 בנובמבר. סה"כ די דומה לארוחה של שבועיים אחרי, למעט שינויים כאלה ואחרים שאני מניח שנובעים מזמינות חומרי גלם.
תפריט היין.
כל כלו תוצרת ישראל. תפריט יין קטן, מהודק ומעניין. שתיתי כוס יין לבן יבש וטוב מזן דבוקי של יקב פלדשטיין. רק מאוחר יותר, כשבחנתי את החשבון בהגיעי הביתה, שמתי לב שלא חויבתי עליה. לא יודע אם זו טעות ברישום ההזמנה או אקט מכוון כצ'ופר של תקופת הרצה (שכאמור כלל אז גם 20% הנחה על כל התפריט).
המנה הראשונה שחלקנו.
קישוא בלאדי צלוי בעץ, אבן יוגורט מגורדת ומנטה. 39 ש"ח. מנה שבארוחה השנייה שלי לא הייתה. מנת ירק טובה מאד עם איזון ועומק טעמים טובים. הקישוא שעדיין שמר על מוצקות ראויה, קיבל צריבה נהדרת מהצלייה בעץ עם טעם מעושן משהו. אבן היוגורט נתנה את ה-kick. הדוקטור בהחלט יודע להכין מנות ירק אפויות/צלויות טובות ומעניינות.
המנה הבאה: סשימי אינטיאס, סלסה עגבניות ירוקות שרופות, גרידת חושחש. 61 ש"ח. מנת דג נא מענגת. אינטיאס טרי ואיכותי, סלסה נהדרת ועוקץ מעניין של החושחש. תיבול מעולה של כל המרכיבים (כולל שמן זית מצוין). דוגמה נהדרת למנת דג נא מעניינת ולא שגרתית שמוציאה את המיטב מחומרי הגלם.
יחד עם האינטיאס הגיעה מנה נוספת מקטגוריית הקטנות עם הלחם: פטה עזים חמה ועשבים. 21 ש"ח. מנה קטנה שמגיעה עם לחם לצדה. גבינת עזים חמה, עשבים קלויים, צ'ילי, שמן זית. עסק פשוט וטעים.
עובדים ומתחממים.
מנת נשנוש מטוגן הוזמנה גם בארוחה הזו: צמד מליטות מקומחות ומטוגנות, עלי ג'רג'יר ופלח לימון. 48 ש"ח. בעצם את המרמירים מלמעלה מחליפות כאן מליטות. שוב - עבודת טיגון מצוינת. הדג היה טעים, עסיסי ונפרד בקלילות מהאדרה המרכזית שלו. אחלה.
הזמנו שתי מנות גדולות יותר מקטגוריית הצלויים בעץ.
האחת - המנה היקרה ביותר בתפריט ההרצה: פילה פלמידה לבנה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. 105 ש"ח. לפעמים פשוט זה הכי טוב שיש. זו באמת מנה שאפשר לעשות בכל בית אבל להגיע לאיכויות ביצוע כאלה זה לא פשוט. פילה דג ים צרוב לשלמות. רוטב חמאה חומה אדיר. פירה מושחת של תפוחי אדמה עם טעם מעושן נהדר. ללקק את הצלחת.
מנה אחרונה לפני הקינוחים: תמנון על צזיקי קישוא מטוגן, עגבנייה מרוסקת ועלי שומר. 86 ש"ח. אותה מנה כמו מנת הקלמרי שתוארה למעלה. התמנון (כמו הקלמרי) היה נהדר. בשרני, צרוב היטב ועם טעמי גריל מצוינים. אבל באופן מפתיע מי שכיכב כאן היה צזיקי הקישוא המטוגן. פשוט אדיר. גם בו הורגשו טעמי גריל ועישון קל. מטבל נהדר. במנת הקלמרי שאכלתי בארוחה השנייה באייבי הצזיקי היה טוב מאד אבל לא הגיע לגבהים של הצזיקי הזה. בפעם הבאה באייבי אני אבקש מתכון של הצזיקי הזה.
קינוחים. גם כאן לא הסתפקנו באחד.
הראשון: טארט פקאן עם גלידת קוקוס ביתית. 34 ש"ח. קינוח טעים מאד על כל מרכיביו. טארט פקאן מוצלח ולא מאד מתוק וגלידה טובה מאד לצדו.
ושוב היוגורט. 32 ש"ח. פשוט, קליל וטעים.
זו הייתה הארוחה הראשונה שלי באייבי. הארוחה עלתה 415 ש"ח, בלי כוס היין עליה לא חויבתי. אחרי הנחת הרצה של 20% שילמתי 332 ש"ח לא כולל טיפ. שווה ביותר. לטעמי גם אחרי שתסתיים תקופת ההרצה התמורה לכסף כאן, בהתחשב באיכות האוכל וחומרי הגלם, היא מצוינת.
שתי הארוחות שלי באייבי היו מעולות. הרבה זמן לא נהניתי כך ממסעדה חדשה. מכל הבחינות. באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק כתבתי על אסף דוקטור שיש שפים/טבחים שיש להם את זה. הם יודעים לספק את הסחורה בכל מקום שהם פותחים ומשכילים לבנות סביבם צוות מסייע מקצועי ואיכותי. זו בדיוק הייתה ההרגשה שלי מאייבי. מסעדה חדשה לגמרי שמתקתקת עניינים במקצועיות ובאיכות, כמו מסעדה שרצה כבר שנים. שאפו. עכשיו אחרי שכמעט מיציתי את כל התפריט, אמתין כמה חודשים לפעם הבאה או לפחות עד שיפתחו כאן לצהריים (אני בספק אם יקרה בקרוב אבל הלוואי. אם זה יקרה אני שם פעם בשבוע).
ועוד גיחה - הפעם לצהריים...
ארוחת צהרי יום חמישי - 16 במאי 2019:
לאחרונה אייבי החלה לפעול גם בשעות הצהריים בימי חמישי (בנוסף לשישבת). הזדמנות מצוינת לקפוץ מהמשרד בחשמונאים ללינקולן. ישבתי על הבר. היו יחסית מעט סועדים במסעדה בשעות הללו. לגמרי מגיע להם להיות מלאים לגמרי.
תפריט הצהריים כולל אופציה לכוס אלכוהול בחצי מחיר. אין ממש עסקית של ראשונה ועיקרית או משהו כזה. בצדק. זה לא ממש אזור עסקי והחפירות של הרכבת הקלה בסביבה לא עוזרות למשוך קהל של עובדי או תושבי האזור. גם קאב קם מעבר לכביש שמציעה עסקית צהריים יומית מלאה (ומוצלחת) רחוקה מלהיות מלאה בשעות האלה. שתיתי לבן יבש בשם "אור מאופל" של יעקב אוריה. יופי של בלנד לבן. מינרלי, קליל אבל עם עומקים. מתאים לקיץ הישראלי. עלה 20 ש"ח במקום 41 ש"ח. היצע האוכל משתנה וכולל חלק מתפריט הערב.
הזמנתי ראשונה של סרדין כבוש, טפנד שקד ירוק מותסס, יוגורט יווני, אריסה ופרחי כוסברה. 44 ש"ח. תענוג של מנה. דג נהדר ותיבול מעולה של כל המרכיבים. כמו שיש בלא מעט מנות של אסף דוקטור, יש כאן שימוש נהדר במרכיב לא שגרתי שמשדרג את העסק, במקרה הזה - טפנד השקד הירוק המותסס. פנטסטי.
היות והייתי סועד כמעט יחיד עם הבר והחבר'ה היו חביבים הם צ'יפרו אותי במנה קטנה של פאבה מאפונה צהובה עם לחם בצד. עסק טעים. ספלאש של שמן זית ועוד טיפה שום במטבל היו מרימים את העסק עוד יותר. בהמשך קיבלתי גם שוט של עראק.
לעיקרית בחרתי במנת הפורל הצלוי בעץ עם עשבים שרופים. מנה שמגיעה עם כמה ירקות מדורה ובצד - תפו"א מדורה עם חמאת עשבי תיבול. הכל היה טעים ביותר. דג עשוי כמו שצריך, עסיסי ונפרד בקלילות מהאדרה. טעמי עישון טובים מאד. פשוט ומוצלח. העלות - 95 ש"ח.
אכלתי המון. נהניתי המון. 159 ש"ח עלתה הארוחה הנ"ל כולל יין. לגמרי שווה כל שקל. אחלה ארוחת צהריים. אחלה צוות. אחלה מסעדה. אין שום סיבה שהם לא יהיו מלאים בסועדים גם בסרוויסים של ימי חמישי בצהריים. למי שיש זמן פנוי להתרווח בכיף שעה-שעה וחצי לארוחת צהריים וליהנות מארוחת דגים משובחת על איזו כוס יין, אייבי של צהרי חמישי היא אולי האופציה הטובה בעיר היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה