פוסט של בשר. קצת תוספות ברזל וויטמין B12. כמה מקומות שנדגמו בחודשיים האחרונים שרובם מתמחים בעיקר בבשרים. הראשון הוא בר אוכל בשם לילה. השני, דוכן שווארמה טורקית בשם מוטפאק. השלישי, דוכן פיתות עם בשר בשם כרמל. שלושתם בת"א. הרביעי, מסעדה יפואית בשם ראיסה. החמישי, לשם שינוי מחוץ לת"א, בר-מסעדה בשם ששון - הבר באחוזה. בכולם אכלתי בעיקר מנות בשר.
לילה (Leyla) - בר אוכל עם ניחוח תימני בכרם התימנים
לילה הוא בר אוכל שנפתח בדצמבר 2017 ע"י החבר'ה שאחראים על ביסטרו הכובשים (השף שי טנא). הוא ממוקם ברח' הכובשים 55, בשכונת כרם התימנים, סמוך לביסטרו ולא רחוק משוק הכרמל. התפריט, גם של האוכל וגם של האלכוהול, כולל מוטיבים תימניים שונים, כיאה לשכונה. הגעתי לשם אקראית מתישהו במרץ, בשישי בצהריים, אחרי סיבוב קצר בשוק הכרמל. הייתי רעב, חיפשתי מקום חדש שטרם ביקרתי בו ונזכרתי שקראתי על לילה זמן מה לפני כן. שמחתי לגלות שהם פתוחים בשישי בצהריים. (להבנתי המקום כשר בלי תעודה וסגור בשישי בערב ובשבת).
המקום מגניב. ניכר שהשקיעו כאן בעיצוב תעשייתי (תקרה וקירות עם טיח חשוף) עם טאצ'ים מודרניים ובר מושקע שצופה למטבח.
יש כאן תפריט אלכוהול מעניין למדי עם כמה קוקטיילים לא שגרתיים. אני שתיתי קוקטייל בשם "כמו פעם" עם רום כהה מתובל בהל ופולי קפה, וורמוט, חוואיג' ביתי וביטר תפוזים. נדמה לי שעלה סביב ה-50 ש"ח או מעט יותר (בסטנדרט מחירי הקוקטיילים התל אביבי). קוקטייל מעניין ומוצלח. יש פה קוקטיילים נוספים עם מוטיבים תימניים שמכילים בין היתר חילבה וסירופ גת (קוקטייל גת דאקירי), מרווה וסירופ זעתר (כרם פיז) וריזלינג מבושל עם לואיזה (קוקטייל קו 5). רעיונות חביבים.
האוכל מכיל מנות קטנות ובינוניות שנשענות בעיקר על הכנה בגריל הפחמים הגדול שנמצא במטבח החצי פתוח שמאחורי הבר. אמרנו גריל פחמים - אמרנו בשר ושיפודים. אלה מהווים חלק לא מבוטל מהתפריט הדי עשיר. אני הלכתי על מנות חלקי הפנים וויתרתי למשל על צלחת נקניקים (בין השאר עם ברווז כבוש במלח וחילבה), סוכריות פילה טלה עם דבש, הל ועלי חרדל ועראיס סלוף וסלט צנוניות.
המנה הראשונה שטעמתי - "מעורב חלקי פנים לאמיצים". מנה לא גדולה שעלתה 41 ש"ח. צלחת שכללה חלקי פנים של טלה ואולי גם עגל, שום והרבה בצל. הגיעה עם מיני פיתה. הייתה חסרה לי טחינה בצד אבל המנה הייתה טעימה מאד. חלקי הפנים היו איכותיים ותובלו מצוין (חוואיג' טוב). היו שם נתחים קטנים של כבדים, ריאות, לבבות, שקדים וטחול. כולם עשויים כמו שצריך.
המשכתי עם עוד מנה של חלקי פנים - שיפודי חלוויאת (יענו שקדי עגל) עם תפו"א מדורה, שום ולימון. 54 ש"ח. לא זול ביחס לגודל המנה ולכמות הבשר שבה (אם כי זה הסטנדרט פחות או יותר במנות של שקדי עגל). שוב, בשר איכותי וטעים מאד שהיה עשוי מצוין. תיבול פשוט וטוב של כל המרכיבים.
נהניתי מארוחת צהרי השישי שלי בלילה. מקום בהחלט מעניין ושובר שגרה שאשמח לחזור אליו בהזדמנויות נוספות.
Mutfak - שווארמה טורקית "כמו באיסטנבול"
מקום טורקי משפחתי קטן בדרך סלמה בת"א, לא רחוק מהתחנה המרכזית החדשה. פירוש המילה muufak בטורקית זה מטבח. המקום מנוהל על ידי משפחה טורקית שעושה אוכל טורקי אותנטי (כך אומרים. לא הייתי לצערי עד כה באיסטנבול). המקום מתמחה בעיקר בשווארמה טורקית "כמו באיסטנבול", שווארמה איסקנדר. בנוסף יש כאן קבב טורקי, בורקסים ועוד כמה מנות טורקיות.
המקום תפס פרסום ובאזז מטורף בחודשיים-שלושה האחרונים. כמה כתבי אוכל ובלוגרים הגיעו, טעמו וחשפו אותו לציבור הרחב בפייסבוק. אחריהם מיהרו מבקרי אוכל ממדורי אוכל מרכזיים להגיע וגם הם התעופפו על השווארמה. איזה build up מטורף עשו ועושים לו אותם מבקרים. ערן לאור בהארץ כתב שאחרי שנטעם את השווארמה של מוטפאק חיינו לא יהיו אותו דבר וש"מערכת היחסים בינינו ובין שווארמה תתחלק לחיים שלפני "Mutfak" ואחריה". לא פחות. אחרים נתנו סופרלטיבים כמו גאוני. מושלם. יצירת מופת.
אני הגעתי ממש במקרה בדיוק ביום שבו פורסמה הביקורת של ערן לאור (12 במרץ ליתר דיוק). הייתי בפגישה לא רחוק וקראתי על המקום לפני כן באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק ובאתי לנסות. המקום קטן. השלט בכניסה עדיין שייך למקום שהיה שם לפני כן. כנראה שהכתבה בהארץ הייתה עדיין טרייה יחסית כי כשאני נכנסתי בסביבות 12:30 היה לי מקום לשבת. הבנתי שבימים הבאים השתרך שם תור לא קטן בשעות הצהריים.
משפטי מפתח לחיים א-לה מוטפאק...
אני כמובן הגעתי לטעום את השווארמה המהוללת. שמה כאמור שווארמה "איסקנדר". שווארמה של כבש עם יוגורט תוצרת בית, חמאה מזוקקת, רוטב עגבניות, עגבניות ופלפל ירוק חריף בגריל, וקרעי פיתה שיושבים בצלחת אובלית נדיבה וסופגים את הרטבים, היוגורט והחמאה. אז האמנם העסק כל כך מדהים? זהו שלא. המנה טעימה. הבשר טעים. לא יבש כמו בהרבה שווארמות רגילות (הרטבים והחמאה עושים את שלהם). היוגורט נעים. אבל תכלס - לא הרבה יותר מזה. שום דבר אלוהי, מושלם או מופתי. סתם שווארמה איכותית, טעימה ועדינה (אפילו עדינה מדי לטעמי. חסר לי מעט תיבול שיחזק ואפילו מעט מלח).
אני חושב שכתבות כמו אלה של ערן לאור בהארץ אולי נכתבות מכוונה טובה אבל בסופו של דבר עלולות לעשות נזק. הקורא התמים מגיע עם ציפיות בשמיים לטעום מנה מדהימה שכמותה הוא עוד לא טעם (אולי רק באיסטנבול) ויש סיכוי לא קטן שהוא יתאכזב ולא יבין על מה המהומה. אז בואו נרגיע. נחמד וטעים במוטפאק אבל לא יותר. בשורה התחתונה, חיי נותרו בדיוק כמו שהיו לפני כן.
כרמל - דוכן פיתות מבית דה באן בפאתי שוק הכרמל
רחוב הלל הזקן שצמוד לשוק הכרמל הוא אחד מרחובות האוכל הכי מעניינים בתל אביב. כתבתי עליו כאן בעבר פוסט שכלל ארוחות בבר המנזר המשובח, בדה באן האסייתית החביבה ובגדרה 26 שכבר לא קיימת. לדה באן של האחים אייל ושי קיצ'ס התווספה בינואר 2018 אחות קטנה צמודה, שיפודיית כרמל. דוכן קטן של שיפודי בשרים (מצפון הארץ) שנצלים על גריל פחמים ונכנסים כמובן למאפה הלאומי - הפיתה. בשרים בפיתה זה עניין שעובד יפה - ראו המזנון שהוא הצלחה בינלאומית היום וג'סמינו הלא רחוקה באלנבי שהיא אהובת הפודיז.
ביקרתי בכרמל מתישהו באפריל, בצהרי שישי כלשהם. המינוס היחיד הוא שכמעט אין מקומות ישיבה. באים, מזמינים ואוכלים. אני פשוט עמדתי בפנים ובלסתי.
נשנוש ראשון - כרובית מטוגנת. עם גרמולטת לימון וטחינה. פשוט וטעים.
הפיתה שהזמנתי (פיתה לא גדולה ודי סטנדרטית) הכילה מעורב חלקי פנים של טלה. המעורב הכיל כבד טלה, לב טלה, שקדי טלה ואולי עוד חלק פנים כזה או אחר. יחד עם הנ"ל נכנסו לפיתה גם בצל, עגבנייה ופלפל ירוק טרי חריף שרופים על הגריל. כל אלה קיבלו גם טחינה טובה ללחלוח. התוצאה טעימה ומשביעת רצון. מעורב טוב מאד. עשוי היטב. מלא טעם. נדמה לי שעלה 36 ש"ח. סביר.
שיפודיית כרמל מסתמנת כמקום חביב ואיכותי שאני מניח שאשמח לחזור אליו כשאהיה בסביבה ואחפוץ בפיתה עם בשר טוב.
ראיסה - בר אוכל בשוק הפשפשים
מסעדה יפואית שנפתחה לפני כשנה בחלל שבו שכנה מסעדת הפלימרקט. השף הוא בחור בשם אורי לוי שהספיק לעבוד בלא מעט מקומות (שילה והרברט סמואל למשל) והיה 4 שנים טבח ב־L'atelier de Joel Robuchon בפריז, בעלת 2 כוכבי מישלן. בניגוד לשאר המקומות בפוסט ראיסה היא לא מקום שמתמחה בעיקר בבשר. יש כאן תפריט מגוון של מנות עונתיות של "אוכל ישראלי" בניחוח יפואי. גם מנות מהאדמה, גם דגים וגם בשר.
המקום גדול ומרווח ובנוי מכמה מתחמים, כולל בר וכולל מקומות בסמטה בחוץ. קראתי שיש כאן כ-150 מקומות ישיבה. בסה"כ יש כאן אווירה נחמדה. עיצוב שמערבב אלמנטים תעשייתיים (קירות טיח חשוף, לבנים) ואמנותיים (ציורי קיר וגרפיטי). בזמן שאני ישבתי שם (על הבר) המקום היה כמעט ריק לגמרי. אין מה לעשות, שוק הפשפשים זה מתחם לשעות הערב ולסופי שבוע ואני מקווה עבור בעלי המקום שאז המקום מלא.
אין כאן עסקיות. לנשנוש פתיחה הזמנתי צלחת חריפים שכללה סחוג ירוק ביתי (טעים) ופלפלים אדומים חריפים צרובים על הגריל (סביר). שווה בשביל הסחוג המוצלח שאח"כ שימש אותי היטב כממרח ללאפה של המנה העיקרית.
המנה העיקרית הייתה מנה שנקראת באטר צ'יקן סטייל בגדד: שיפודי פרגית על לאפה חמה, יוגורט, חמוצים עירקיים, ארוגולה ונענע. מנה שעולה 72 ש"ח. סה"כ מנה לא רעה אם כי חמוצים עירקיים לא נכחו כאן למיטב אבחנתי ולא ברור לי לגמרי ההקשר הבגדדי. הירוקים הטריים הונחו בלי יותר מדי השקעה, כולל כמה גבעולים עבים ופחות נעימים לאכילה. לא ממש דקדקנות ותשומת לב של כוכבי מישלן. העוף עצמו, הממרח הירוק, היוגורט (צריך יותר משניהם), הלאפה, ושאר הרכיבים היו טעימים למדי ומשביעים. שום דבר יוצא דופן או מרגש, אבל מנה חביבה שעושה את העבודה.
זה היה ביקור זריז, בשעה די מתה, ולכן היה קשה היה להתרשם לגמרי מהמסעדה. ברור שזה מקום שצריך לנסות אותו בשעות הערב או בשישי-שבת בצהריים, אז סביר להניח שהאווירה שונה לגמרי. יש כאן שף עם רזומה מרשים אבל אני חייב לומר שעל סמך מה שטעמתי לא הרגשתי כאן טאץ' מקורי ומעניין במיוחד. המנות, למרות שהיו חביבות לא גורמות לי לרצות לחזור לכאן באופן מיוחד. מצד שני - זו עוד אופציה ראויה במתחם שוק הפשפשים.
ששון הבר באחוזה - בר בשרים בחיפה
בר-מסעדה חיפאי שפועל כבר כ-5 שנים תחת הבעלות של מסעדת הסינטה בר, מסעדת בשרים חיפאית וותיקה (15 שנה) שנמצאת לא רחוק (רח' חורב), בשכונת אחוזה בחיפה. השף של שתי המסעדות הוא רם לסרי. הגעתי לשם ביום שישי בצהריים, אחרי ביקור ניחום אבלים בשכונה.
המקום כולל בר גדול ומקומות ישיבה מסביב, כולל מרפסת חיצונית. העיצוב כולל הרבה עץ כבד, קירות לבנים, אלמנטים תעשייתיים ואלמנטים אוריינטליים. בסה"כ חלל נעים ומושקע למדי.
למרבה השמחה יש כאן עסקיות צהריים גם בצהרי שישי. ראשונה + עיקרית. המטבח של ששון מטייל בארצות אגן הים התיכון: מרוקו, צרפת, איטליה, לבנון וישראל (ציטוט מהאתר שלהם). התפריט כולל לא מעט מנות בשר ודגים עם דגש על חומרי גלם עונתיים ומקומיים. יש כאן גם טאבון וגם גריל פחמים שעושים את העבודה.
במסגרת העסקית הזמנתי מנה ראשונה של שלושה סיגרים מרוקאים עבודת יד עם טחינת הר ברכה ואריסה. מנה שבערב עולה 44 ש"ח לפי התפריט שבאתר. הסיגרים היו מוצלחים. דקים, פריכים ומטוגנים היטב. המילוי שכלל חלקי פנים (כבד בטוח) היה מעט קצוץ מדי לטעמי. אני מעדיף מרקם יותר גס (אם כי בסיגר דק למדי כמו הסיגר כאן זה כנראה נדרש). הטחינה הייתה טובה אם כי מעט נוזלית מדי לטעמי. בסה"כ מנה ראשונה מוצלחת.
למנה העיקרית בחרתי במוח עגל מבושל עם פלפלים יבשים חריפים, עגבניות, לימון כבוש, חומוס, כוסברה וחלה טרייה. 74 ש"ח. אני מת על מוח. ציינתי את זה כאן לא פעם. לצערי אין יותר מדי מקומות שמציעים מנות מוח. זו כאן היא מנה בתיבול צפון אפריקאי קלאסי. רוטב עגבניות פיקנטי, לימון כבוש. מנה קלאסית לארוחת שישי (גם אם זו ארוחת צהריים). היה לי טעים מאד. המוח היה מבושל היטב והיה טעים ונימוח. הרוטב היה מוצלח. החלה גם. מנה פשוטה, לא מתחכמת ועשויה היטב. למרות שזו לא מנה גדולה מאד, יחד עם המנה הראשונה, יצאתי שבע ומבסוט.
יצא לי לכתוב כמה פעמים בשנה האחרונה על מקומות בחיפה וכבר ציינתי שנהיה מעניין בעיר הכרמל. ששון זה מקום ששמעתי עליו רק לאחרונה באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק. למי שמגיע (כמוני) לאזור שכונת אחוזה זו נראית בהחלט אופציה טובה לעסקית צהריים או לארוחת ערב.
זה הפוסט. קצת בשרים כתוספת ברזל הכרחית.
זה אולי לא פוליטיקלי קורקט בגלל תעשיית גידול וייצור הבשר האכזרית (אני בהחלט הורדתי מינונים ואני אוכל הרבה פחות בשרים בהשוואה ללפני 10-15 שנים), אבל אין מה לעשות, בשר זה טעים, ומדי פעם זה פשוט נדרש גם לגוף וגם לנפש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה