חלק שני מתוך שלושה לדיווחי מדריד שלי.
מקומות מעוטרים או מדורגים, מה זה אומר?
תכלס כלום. הגדרה שרירותית שלי רק כדי לגוון לעצמי את הכתיבה. לא התחשק לי לכתוב פוסטים כרונולוגיים. בפוסט השני על מדריד אתמקד ב-3 מסעדות ובבר קוקטיילים אחד. כולם מעוטרים בעיטור כלשהו או נכנסו לכל מיני רשימות דירוג מכובדות, אבל בלי כוכבי מישלן של ממש. 3 המסעדות מדורגות בדירוג מישלן ויש להן עיטור של Bib Gourmand. זה אומר משהו כזה: "restaurants offering exceptionally good food at moderate prices". בקיצור - מסעדות איכותיות מאד במחירים סבירים יחסית (אבל בלי כוכבי מישלן). בר הקוקטיילים נכנס לרשימת הברים הטובים בעולם שמקבילה לרשימת המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו.
במסעדה הראשונה בין השלוש הייתי בערב היום השני במדריד. בצהרי אותו יום הייתה לי ארוחת צהריים במסעדת שני כוכבים עליה אפרט בחלק ג'. אחריה, בין השאר, טעמתי קצת תרבות ב-2 מוזיאונים. האחד מוכר ומפורסם, CaixaForum. השני לא מוכר ואקסצנטרי, La Neomudejar, שנמצא כ-15 דקות הליכה לכיוון דרום מזרח מהראשון.
מהמוזיאון חזרתי ברגל למרכז (שכונת Cortes) וחיפשתי מקום טוב לאכול בו על הדרך. זה היה קצת לפני 21:00 בערב. שתיים מהאופציות על הדרך היו שני מקומות ששייכים לאותם בעלים: TriCiclo ו- Tandem ששוכנות באותו רחוב, מרחק של 2-3 דקות הליכה זו מזו. עברתי קודם ב-Tandem. היה די ריק ולכן החלטתי לבדוק את TriCiclo שהיא הוותיקה והמוכרת יותר בין השתיים. היה שם יותר הומה ושמח ולשמחתי היה מקום פנוי בשולחן סמוך לכניסה.
TriCiclo פירושו תלת אופן. סמל ל-3 השפים השותפים במסעדה שנפתחה בשנת 2013: Javier Mayor, Javier Goya ו- David Alfonso. שלושתם בוגרי מסעדות מישלן (DiverXO אחת מהן). המקום הוא מסעדה וטאפאס בר מודרני וטרנדי שזכה לשבחים רבים ולהצלחה גדולה, כולל עיטור Bib Gourmand של מישלן. בעקבות ההצלחה פתחו מאז שלושת השותפים עוד 3 מקומות במדריד: Tandem שהוזכרה, TriCiclo Market ו-La Elisa. בשנת 2016 החבר'ה גם היו בארץ, במסגרת ארוחות Round Tables והתארחו אצל ויקטור גלוגר בקלואליס ז"ל.
החלל הפנימי בנוי מכמה מתחמים, כולל בר שנמצא בסמוך לכניסה. העיצוב (כמו גם האוכל) משלב ישן עם חדש: קצת תעשייתי מודרני, קצת קלאסי עם הרבה עץ. אני אהבתי. היה נעים לשבת במסעדה. נכנסתי כאמור בלי הזמנה מוקדמת באזור שעה 21:00 (יום שישי). כשנכנסתי היה לא מעט מקום פנוי גם על הבר וגם בשולחנות הקטנים שבחדר הקרוב לכניסה. בחרתי לשבת באחד השולחנות.
זה הבר שסמוך לכניסה. בהמשך הוא יתמלא לחלוטין, כמו גם שאר המקומות במסעדה. בסביבות 22:00 המקום כבר היה מלא לגמרי. כולל אנשים שהמתינו באזור הבר ובינתיים לגמו משהו.
התפריט של TriCiclo כולל כ-25 מנות בגדלים שונים. חלק מהמנות הן בגודל טאפאס בלבד. אחרות הן מנות שניתנות להגשה בגדלים שונים. אותה מנה שמוגשת כמנה מלאה, כ-1/2 מנה או כ-1/3 מנה. זה בהחלט נותן חופש לסועד לערוך לעצמו יופי של ארוחת טעימות או ארוחת טאפאסים וליהנות מכל העולמות. יש אופציה לארוחת טעימות רשמית של 6 מנות + קינוח ב-52 יורו. חלק מהמנות הן מנות ספרדיות (מאזורים שונים של ספרד) עם טאץ' של השפים, חלק מהמנות הן ספרדיות פיוז'ן סטייל עם השפעות עולמיות שונות, בעיקר אסייתיות. הכל תוך הקפדה על שימוש בחומרי גלם עונתיים ואיכותיים. אני בניתי לעצמי ארוחה של 5 מנות. מנת פתיחה אחת, 2 מנות שמוגדרות כ-1/3 מנה, מנה אחת שהוגדרה כ-1/2 מנה ולסיום קינוח שלם.
המנה הראשונה שהזמנתי: כרישות מטודלה עם גבינת בוראטה, רצועות האם מעושן מכתף חזיר איברי ופסטו אדום. מנה שלמה כזו עולה 25 יורו. 1/2 מנה עולה 15 יורו. 1/3 המנה שלי עלה 8.50 יורו. זו הייתה מנה נדיבה בשביל 1/3 מנה. הרבה יותר מ-2-3 ביסים. היא הייתה מצוינת. כרישה מאודה (להערכתי בחמאה) טעימה ביותר. בשר וגבינה מעולים. פסטו פיקנטי משובח. מנה מרעננת שסיפקה הנאה גדולה.
מנה שנייה (מנונת) שהזמנתי: אויסטר. הוא ניתן להגשה טבעי (3.50 יורו ליחידה), עם רוטב (4 יורו) או עשוי בגריל פחמים (4 יורו גם). הזמנתי את האופציה בגריל. הצריבה בגריל הייתה קלה שבקלות. לתת טאץ' מעט מעושן וזהו. מעל הונחו רצועת חמון דקה ועירית קצוצה. גם העסק הקטן הזה היה טעים ביותר. צדפת אויסטר משובחת ותיבול מצוין.
זה יין שהזמנתי בין כוס בירה ראשונה לשנייה. כוס יין לבן יבש שמקורו בלנזרוטה באיים הקנריים. רק כשבחנתי את צילום החשבון כשחזרתי למלון הבחנתי ששכחו לחייב אותי על כוס היין הזו. על 2 כוסות בירה שהזמנתי לפני ואחרי היין כן חויבתי במחיר של 7 יורו ל-2 הכוסות.
מנה שלישית: דג קוד שחור (Black Cod) בציר של זנב שור, בניחוח של דרום מזרח אסיה. מנה עיקרית שלמה עולה 27 יורו. 1/2 מנה עולה 18 יורו. 1/3 המנה שאני הזמנתי עלה 9.50 יורו. היו כאן 2 נתחים יפים של דג שנצרב נהדר והיה עשוי מושלם (קוד שחור זה אחד הדגים הכי טעימים שיש בים). יחד עם הפטריות, העשבים, הירקות (זוקיני, דלעת), הירוקים (כוסברה, נענע, בזיל תאילנדי), והמרק (ציר עמוק ומשובח) זו הייתה מנה מעולה נוספת. עשירה בטעמים שהשתלבו מצוין עם הדג.
במנה הרביעית התייעצתי עם המלצר. אמרתי שאני רוצה עוד מנה אחת שלא תכלול בשר בקר. הוא הציע שלשם גיוון אקח את מנת השליו. הלכתי על זה: מנת שליו צלוי (ליתר דיוק מסוג Label Rouge Quail) ברוטב Mojo מהאיים הקנריים ותפוחי אדמה צלויים שמקורם אף הוא באיים הקנריים. היו כאן עוד כמה ירקות כמו כרובית אלמוגים, בצל אדום וכמה עלים ירוקים לרעננות. השליו היה נהדר וחריף (חריף ממש ולא פיקנטי) בזכות רוטב ה-Mojo שעשוי מפלפלי צ'ילי פימיינטו שמקורם באיים הקנריים. תפוחי האדמה ושאר הירקות היו טעימים מאד אף הם. נהניתי. שוב.
זו הבירה השנייה.
קינוח. לטעמי הקינוח הכי מעניין בתפריט היה קינוח הדלעת. דלעת, יוגורט, הל ורוזמרין. קינוח יפה שעלה 8 יורו וכלל דלעת בכמה שיטות עשייה לרבות גלידת דלעת פנטסטית במרקם קרמי מושלם, צ'יפס דלעת וקוביות ג'לי דלעת. קרם היוגורט היה חמצמץ/מתקתק, קליל וטעים מאד, ושאר האלמנטים והתבלינים (קראמבל כלשהו, סיגר/טוויל בצק פריך כלשהו) השתלבו מעולה והיו במתיקות מושלמת עבורי. תענוג של קינוח.
זו הייתה הארוחה הספונטנית שלי במסעדת תלת אופן, היא TriCiclo. איזה כיף שבחרתי בה. בשורה התחתונה זו אולי הארוחה הכי מהנה שלי במדריד. זו אולי לא חוויה ייחודית כמו Sala de Despiece. אין כאן את המורכבות, הדקדקנות וההקפדה המטורפת של שתי מסעדות המישלן בהן ביקרתי לפני ואחרי. אבל - נהניתי מכל ביס וביס. כל המנות היו פשוט טעימות נורא. כשמצרפים לזה גם צוות ושירות נחמד, לבבי ומקצועי, התוצאה מענגת. פשוט אחלה מקום.
למחרת הארוחה המשובחת ב-TriCiclo עשיתי טיול בוקר לטולדו (יום שבת). עניין שווה שמצריך 1/2 שעה נסיעה ברכבת ועוד כמה שעות של סיבובים ברחובות ובסמטאות. טולדו היא עיירת חומה עתיקה ויפה עם סביבה הררית יפה. שווה לטייל גם לאורך הנהר מחוץ לחומה. יפה שם. אבל על ענייני הקולינריה שם אפשר לפסוח. את אלה חפשו במדריד.
חזרתי מטולדו אחה"צ. הספקתי לקפוץ למוזיאון Reina Sofia ולראות את הגרניקה של פיקאסו. בערב חיכתה לי מסעדה שהזמנתי אליה מקום מראש בשם La Tasquería שקראתי עליה בכמה בלוגי אוכל על מדריד. מסעדה מודרנית וחדשה יחסית שמתמחה בחלקי פנים נכנסת אצלי אוטומטית לפנקס...
מבט למטבח ממקום מושבי. הבחור עם חלוק השף הלבן הוא השף של המסעדה חאבי אסטבז.
התפריט כולל מספר קטגוריות. מנות "צנצנת" (שלא ניסיתי), מנות של בקר, כבש, חזיר ו"אחרים". בין חלקי הפנים והאיברים שמככבים: מוח, שקדים, לחי, קיבה, כבדים, לשון, אוזניים, אף, כפות רגליים (של חזיר), כליות, לבבות. בהחלט לא חומרי גלם שידברו לכולם. אפילו לא לחובבי בשרים (סטייקים). יש אפשרות לארוחת טעימות. המנות הן קטנות ובינוניות שהיקרה שבהן עולה 13 יורו. חלק מהמנות ניתן היה להמיר לחצי מנה (אקט נחמד ומתחשב בסועד יחיד). בקיצור, מי שאוהב חלקי פנים יכול לחגוג כאן יפה, ודאי מי שמגיע עם שותפים לפשע ויכול לחלוק הרבה מנות שונות ומגוונות. אני אמנם הגעתי בגפי, אבל הגעתי מספיק רעב כדי לייצר לעצמי ארוחה כהלכתה, היות ובמהלך היום הסתפקתי בארוחות צנועות מתוך מטרה לאכול כאן יפה והרבה. כך היה.
המנה הראשונה: טרין קר של בשרים, כולל כבד אווז עם סלט. הטרין היה נהדר. הוא היה מורכב מ-3 או 4 סוגי בשרים שונים. 2 נתחי חזיר. משהו מעגל או טלה וכבד אווז. היו כאן אלמנטים הדריים ולימוניים ברטבים. עלים ירוקים שונים ושקדים. למעשה מעין סלט הדרים עם טרין בשרים קר. מנה שעלולה להיות כבדה אבל כאן זכתה לגרסה קלילה, מרעננת וטעימה לאללה. אני הזמנתי 1/2 מנה שעלתה 6 יורו. מחיר ממש לא יקר ביחס למרכיבים ולכמות.
בירת שפם.
המנה השנייה: שקדי עגל, חסה וביצי אנשובי. מנה שעלתה 13 יורו ולא הייתה גדולה בהרבה מ-1/2 המנה הראשונה. אבל - מנה מעולה נוספת. עלה חסה טרי וקראנצ'י שהכיל נתחי שקדי עגל צרובים, ביצי אנשובי, צנוניות ורוטב/איולי לימוני שנדמה לי שהכיל יוזו. הכל השתלב נפלא והיה טעים להפליא. עוד דוגמה לחלק פנים (שקדי עגל) שלעתים, למרות עדינות טעמיו, עלול להיות מעט שומני וכבד, וכאן הוא היה קליל ורענן.
המנה השלישית: טורטייה ספרדית (להבדיל מהמקסיקנית) של תפוחי אדמה וביצים עם מוח טלה וכבד דג קוד. מנה שעלתה 11 יורו. למעשה אומלט אוורירי של תפוחי אדמה, ביצים ועירית שבתוכו בושלו גם מוח טלה ונתחי כבד של דג קוד. הטורטייה העשויה במחבת נצרבת יפה יפה בצד אחד, ובצד השני נשארת כמעט (רק כמעט) לא עשויה עד הסוף. התוצאה נהדרת מבחינת טעמים, אפילו אם אחרי שהופכים את הטורטייה, כדי לראות את נתחי המוח, זה לא המראה הכי מגרה בעולם. הכל כאן היה טעים מאד ועשוי מצוין. המינוס היחיד מבחינתי - זו מנה לא קטנה, ואחרי 1/2 מנה התחלתי טיפה להשתעמם לבדי. זו מנה שכדאי לחלוק עם עוד מישהו בארוחה כזו.
כוס היין השנייה. עלתה גם 3.50 יורו. יקב בשם Haza.
תכלס שבעתי אחרי הטורטייה. אבל אחרי כמה דקות של מחשבה הזמנתי מנה רביעית (כי אני חזיר): חזיר... ליתר דיוק כפות רגליים של חזיר (Pig Trotters) עם ארטישוקים וסרטן נהרות (Crayfish). מנה שעלתה 13 יורו. מנה יוצאת מן הכלל נוספת. ציר בשר עשיר נהדר (תראו את הצבע). נתחי ארטישוק שיובשו וטוגנו והוסיפו קראנץ'. פרוסות דקות של כף רגל של חזיר (פעם ראשונה שטעמתי) שהיו טעימות מאד ורכות להפליא (כמעט נמסות על הלשון). מי היה מאמין שאפשר להכין מנה מעודנת כזו מחומר גלם שכזה. סרטן הנהרות (מזכיר לנגוסטין) היה טרי, שמנמן ומצוין. בקיצור עונג.
אחרי כל הנ"ל הייתי כמובן מלא לגמרי. אחרי עוד 10 דקות מנוחה הייתי מוכן לקינוח.
הקינוח: מילפיי פיסטוק ויוזו. 7 יורו. קינוח יחסית קליל ואווירי. קרם פיסטוק מצוין, קרם יוזו, בצק עלים דקיק. גלידה שדי שכחתי את מרכיביה, אבל הייתה מצוינת ובמרקם מושלם. נסו לחשוב על מסעדת בשרים או חלקי פנים בישראל שתגיש כזה קינוח מעודן ומושקע כזה, בסביבות 30 ש"ח. אין דבר כזה. הקינוח נעשה במקצועיות והיה טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב. סיום מצוין לארוחה מעולה.
בשורה התחתונה שילמתי כאן על ארוחה מפוצצת ונדיבה מאד, שכללה 4 מנות, קינוח, 2 כוסות יין, לחם, אפריטיף ושירות בדיוק 60 יורו. אפשר לאכול כאן נהדר גם ב-35-45 יורו בקלות.
יום למחרת La Tasquería (יום א') ביקרתי כמתואר בחלק א' ב-Sala De Despiece. אחה"צ, אחרי מנוחה קצרה במלון, בדרכי ברגל למתחם אמנות בשם Tabacalera חיפשתי מקום לקפה ומאפה. בדקתי במפת גוגל אם יש מקום קרוב לקפה והבחנתי שלא רחוק מהרחוב בו הלכתי נמצא בר קוקטיילים שסימנתי אותו כמקום פוטנציאלי לביקור. ראיתי שהוא פתוח משעה 17:00, והחלטתי לקפוץ לקוקטייל של אחה"צ. קוקטייל במקום קפה... זה היה בסביבות 18:15. שם המקום: Salmon Guru. הוא נכנס השנה כאמור לרשימת הברים הטובים בעולם The World's 50 Best Bars שלמעשה מכילה 100 ברים (אחד מהם ישראלי, האימפריאל שהשנה נכנס לרשימה לראשונה, למקום ה-50). אז סלמון גורו המדובר דורג אף הוא לראשונה השנה ונכנס למקום ה-82. זה הופך אותו לצורך הפוסט ל"מקום מעוטר ומדורג".
(*) במדריך מישלן החדש לשנת 2019 בספרד, זכתה La Tasquería לראשונה בכוכב מישלן. די מפתיע אותי בהתחשב באופי המסעדה (אם כי האוכל מעולה וודאי נמצא ברמה של כוכב מישלן).
חלל הבר בו ישבתי.
הייתי כבר די רעב ולא רציתי לשתות על בטן ריקה לגמרי, לכן לא הסתפקתי בצ'יפסים הדקיקים שמגישים כאן ללא חיוב והזמנתי עוד נשנוש ברים די מעניין: מלפפונים חמוצים מטוגנים. זה עלה 8 יורו והוגש עם מיונז קארי או משהו בסגנון. החמוצים המטוגנים היוו הפתעה נעימה וטעימה. לא ציפיתי אבל זה היה מוצלח. טיגון טוב. טעמים טובים. נשנוש כיפי שהלך מצוין עם האלכוהול שהוזמן בהמשך. אגב, יש כאן גם מנות משלנו: חומוס וסלט זעלוק (humus & zaluk בתפריט).
ישבתי על הבר מול הברמן הראשי שהוא גם אחד הבעלים, דייגו (Diego Cabrera שמו המלא). בעת כתיבת שורות אלה קראתי קצת יותר על המקום ומסתבר שלבחור יש רזומה עשיר ומרשים כברמן עטור פרסים. בין השאר הוא היה מנהל הבר של מסעדת המישלן Sergi Arola Gastro שהספיקה להיסגר. הבחור, יליד ארגנטינה בכלל, הוא חביב ולבבי ופצחנו בשיחה נחמדה תוך כדי זה שהוא רקח קוקטיילים ללקוחות. הוא הספיק לבקר בתל אביב לפני כמה שנים והתלהב מאד מהעיר ומחיי הלילה בה. הוא גם הראה לי את תפריט הקוקטיילים החדש שהוא עמל עליו. תפריט שנראה כמו ספר, כולל עמודים מגניבים בתלת מימד. הוא אמר לי שהם כל הזמן מנסים לחדש ולהפתיע כחלק מהקונספט.
זה תפריט הקוקטיילים הנוכחי שהולך להשתנות בקרוב (אם כי חלק מהקוקטיילים יישארו).
זה דף מתוך התפריט החדש שמכיל כל מיני משפטי מוטו של הסלמון גורו.
הקוקטייל הראשון שהכין לי דייגו לא היה חלק מהתפריט הרגיל. אמרתי לו שאני אוהב קוקטיילים מרירים וחזקים והוא הכין לי קוקטייל בשם Old School Funny שהוגש בפלאסק כסוף טבול בקרח. זה היה משהו בסגנון נגרוני בסטייל של סלמון גורו. דייגו אמר שאמזוג לעצמי בכל פעם מעט משקה. תכלס הספקתי לשכוח מה הוא הכיל בדיוק (היה שם קמפרי וג'ין כמו בנגרוני קלאסי) אבל הוא היה מריר וחזק כמו שביקשתי. הוא עלה 11 יורו.
הקוקטייל השני ששתיתי בהמשך הוא כן אחד שנמצא בתפריט הקוקטיילים שלהם (ואמור להיות גם בתפריט המתחדש). זה קוקטייל חריף שמסומן ב-3 צ'ילים: Chipotle Chillon. קוקטייל על בסיס מסקל (או מזקל. מה זה חשוב. זה טעים וזה אלכוהול נהדר לקוקטיילים בזכות עומק טעמיו). הוא מכיל גם סירופ צ'יפוטלה, מעט אבסינת ומיץ לימון. גם הוא עלה 11 יורו.
הקוקטייל הזה מוגש בכוס דמוית גולגולת עם צ'יפס פריך של סלק לעיטור. בצד מוגשות 2 מבחנות טבולות בקרח. הראשונה מכילה לימונדת ג'ינג'ר והשנייה לימונענע. שתיהן מתקתקות יחסית ואמורות לרכך את חריפות הקוקטייל לסובלים מהחריפות. אפשר לקחת שלוק קטן מהמבחנה ואז שלוק קוקטייל וזה ממתן את חריפות הצ'יפוטלה. לי הקוקטייל היה מצוין כך. שילוב של חריפות מעושנת של סירופ הצ'יפוטלה ומרירות של המסקל. טעים מאד.
זה מתלה התיקים המקורי והמשעשע למדי שנמצא בצד הבר.
בשורה התחתונה - Salmon Guru הוא יופי של בר קוקטיילים. מקורי. כיפי. אם אתם מחפשים אווירה, כנסו לחלל הפנימי, הצבעוני והמשוגע. אם אתם מחפשים שקט יחסי, שבו על הבר (אם יתמזל מזלכם ויהיה מקום) ותפסו את דייגו לשיחה.
אני קופץ ליום המחרת. יום שני. זה היה אמור להיות היום האחרון שלי במדריד. הזמנתי בו ארוחת צהריים במסעדת מישלן נוספת שתתואר אף היא בפוסט הבא. בדרך אליה הודיעו לי מאל-על שטיסת החזור שלי לתל אביב שהייתה אמורה לצאת באותו יום בלילה (23:00 שעון מדריד) מתבטלת ונדחית למחרת אחה"צ. בסופו של דבר היא יצאה למחרת באזור 12:00 בצהריים. בכל מקרה נאלצתי לבלות עוד ערב ולילה במדריד. מזל שהצלחתי להאריך את השהות שלי במלון הדירות (בדירה סמוכה) בקלות.
ערב אקסטרה במדריד. חוץ מהעצבים הטבעיים על דחיית טיסה וכאב הראש של להזמין עוד לילה ולהפסיד עוד יום חופש, זה לא ממש נורא... יש יעדים פחות אטרקטיביים לבלות לילה נוסף בהם. אז מה עושים? בין השאר הולכים לאכול. אחרי סיבוב ערב בפארק בואן רטירו (Buen Retiro) שהמלון שלי מוקם לא רחוק ממנו ואיכשהו לא מצאתי זמן להסתובב בו לפני כן התחלתי שוב לחוש רעב אחרי ארוחת המישלן של הצהריים. זו היה כבר שעה די מאוחרת. אחרי 21:00. חשבתי לנסות את מזלי במסעדה טרנדית ומבוקשת במיוחד, StreetXO, המסעדה הפשוטה והעממית יחסית של השף David Muñoz ממסעדת DiverXO בעלת 3 כוכבי מישלן. זו מסעדה שממוקמת בשכונת סלמנקה בקומה 7 של כלבו. אין בה הזמנת מקום ולכן עולים במעלית ומקווים לטוב. עליתי. היה תור של כ-10 אנשים בחוץ אז ויתרתי. חיפשתי באזור מקום אחר. שני מקומות אחרים נראו לי כבדים מדי לשעה הזו: מסעדה בשם La Trainera שמתמחה בדגים ופירות ים וקיבלתי עליה המלצה, ומסעדה חדשה בשם Étimo של שפית ספרדייה שקראתי עליה באחד הבלוגים אבל היא מציעה רק ארוחות טעימות (ואכלתי אחת כזו בצהריים). ב- Ten Con Ten הטרנדית לא היה מקום. עברתי ליד מסעדה טרנדית נוספת בשם La Maruca שנמצאת באותו אזור. להפתעתי היה מקום פנוי אחד ויחיד במסעדה הלא קטנה, על שולחן גבוה. זה היה כבר אחרי שעה 21:30. ישבתי. כמו TriCiclo ו-La Tasquería גם La Maruca מחזיקה ב-Bib Gourmand של מישלן.
קיבלתי תפריט. הוא כולל מבחר מנות ראשונות, מרקים, פסטות ועיקריות של דגים או בשר. המנה הכי יקרה בתפריט עולה 18 יורו. יחסית לא יקר. הזמנתי כוס יין לבן. לא זוכר איזה. עלה 3.50 יורו בתמחור הזול הרגיל של מדריד שתקף גם במסעדות יותר מפונפנות.
זה היה ערב קר מאד, באזור 4-5 מעלות ולכן ממש חלמתי על מרק (רצוי מרק דגים חם וטוב). שמחתי לגלות שיש כאן כזה והזמנתי אותו כמנה ראשונה. מרק דגים או כמו שכתוב בתפריט: מרק דגים שמוגש בשני חלקים. אני מניח שהכוונה להגשה עצמה. תחילה הניח המלצר את הצלחת עם פירות הים והדגים ואח"כ מזג את המרק הכתמתם והסמיך למדי. המנה הייתה יפה ונדיבה ועלתה 12.75 יורו. המרק היה טעים מאד. פירות הים היו מצוינים והרגישו טריים. היו שם מולים, שרימפסים שמנמנים וטעימים ונתחי דג לבן עדין וטעים (אולי קוד. לא ממש זוכר). הציר היה מצוין אף הוא. נהניתי מאד.
למנה עיקרית הזמנתי מנת בשר. נתח טלה צלוי עם תפוחי אדמה. מנה בינונית בגודלה שעלתה 18 יורו. מנה די פשוטה אבל טעימה מאד. הטלה היה טעים, עשוי מצוין וכמעט בלי שומן. רוטב הבשר היה מצומצם וטוב. תפוחי האדמה היו טעימים. מנה סולידית וטובה.
זו לא אש אמתית.
הייתי מלא לגמרי אחרי המנות הנ"ל אבל איכשהו, לא ברור למה, הזמנתי גם קינוח. למעשה 1/2 קינוח שמסתבר שאפשר היה להזמין. הקינוח הוא קינוח מסורתי למחוז קנטבריה: leche frita con licor. זה אומר - חלב מטוגן "שרוף" בליקר. משהו כזה. זו למעשה בלילה סמיכה של חלב מרוכז, ביצים וסוכר שעוברים טיגון ואז מצופים באבקת סוכר. עסק די סתמי. קינוח שלא נהניתי ממנו. גם כי הייתי מלא לגמרי וסתם תקעתי, אבל גם בגלל שהוא היה מתוק מדי, במרקם קצת מוזר ולא טעים במיוחד. בקיצור - מנה שהייתי צריך לוותר עליה. 1/2 המנה (2 כדורונים פחוסים) עלתה 3 יורו בלבד. לא נורא.
החשבון הסתכם, יחד עם היין ו-1/2 הקינוח בפחות מ-40 יורו. פחות מארוחת ערב ממוצעת בתל אביב עם כוס יין.
בסה"כ לא הייתה ארוחה רעה, אבל גם לא מרשימה במיוחד. גם אם אני לא מחשיב את הצרות והבאסה שבאו אחריה, זו כנראה הייתה הארוחה הכי פחות טובה שהייתה לי במדריד. כמו שכתבתי בכותרת - ארוחה אחת יותר מדי. אחת שאפשר וכנראה כדאי לשכוח.
אז מה היה? יצאתי מהמסעדה בהרגשת כובד של "אכלתי יותר מדי". כשהייתי כבר קרוב למלון התחלתי להרגיש לא טוב. כאבי בטן ובחילה קלה. כשהגעתי למלון זה התגבר. בלי להיכנס לתיאורים גרפיים, עבר עליי לילה קשה שכלל 3-4 שעות של קלקול קיבה לא קל עם הקאות לרוב. כל זה קורה כמה שעות לפני שאני אמור לעלות על טיסה חזרה לארץ. מלחיץ. בשלב מסוים באזור 3 בבוקר הייתי סחוט לגמרי ולא הייתי בטוח שאצליח להגיע לטיסה. אחרי 4 שעות נרגעו העניינים. ניסיתי לנוח שעתיים-שלוש ואז קמתי. התקלחתי ויצאתי לנמל התעופה של מדריד, תשוש ומסכן. הגעתי בשלום ושרדתי גם את הטיסה. מדהים ששום דבר באוכל עצמו לא רמז שיש משהו לא תקין בו, במיוחד לא מרק הדגים שהוא החשוד העיקרי במקרים כאלה והוא היה by far המנה הכי איכותית בארוחה שלי ב-La Maruca.
בקיצור - זו הייתה ארוחה אחרונה מיותרת. כנראה שהיקום אמר לי שהייתי חזיר ואכלתי יותר מדי בטיול הזה. אבל למרות החוויה הלא נעימה הזו, אני יכול להתנחם שזה קרה בסוף הטיול ולא בתחילתו או באמצעו. דבר כזה יכול להרוס לגמרי טיול של כמה ימים. אז אצלי זה היה בסוף, בדקה ה-91. לא נעים אבל לא נורא. כבר שכחתי את העניין. כל מה שנשאר הוא החוויה הכוללת המעולה שכללה כל כך הרבה אוכל טוב.
בחלק השלישי אחזור כאמור לשתי ארוחות המישלן שלי במדריד, הראשונה - עסקית צהריים יצירתית ומוקפדת במסעדת 2 כוכבים בשם Ramón Freixa והשנייה - ארוחת טעימות צהריים עשירה ומשובחת במסעדת כוכב אחד בשם Lúa. שתי ארוחות מצוינות ומאד שונות זו מזו. יהיה טעים ומעניין, עם הרבה סטייל.
מקומות מעוטרים או מדורגים, מה זה אומר?
תכלס כלום. הגדרה שרירותית שלי רק כדי לגוון לעצמי את הכתיבה. לא התחשק לי לכתוב פוסטים כרונולוגיים. בפוסט השני על מדריד אתמקד ב-3 מסעדות ובבר קוקטיילים אחד. כולם מעוטרים בעיטור כלשהו או נכנסו לכל מיני רשימות דירוג מכובדות, אבל בלי כוכבי מישלן של ממש. 3 המסעדות מדורגות בדירוג מישלן ויש להן עיטור של Bib Gourmand. זה אומר משהו כזה: "restaurants offering exceptionally good food at moderate prices". בקיצור - מסעדות איכותיות מאד במחירים סבירים יחסית (אבל בלי כוכבי מישלן). בר הקוקטיילים נכנס לרשימת הברים הטובים בעולם שמקבילה לרשימת המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו.
במסעדה הראשונה בין השלוש הייתי בערב היום השני במדריד. בצהרי אותו יום הייתה לי ארוחת צהריים במסעדת שני כוכבים עליה אפרט בחלק ג'. אחריה, בין השאר, טעמתי קצת תרבות ב-2 מוזיאונים. האחד מוכר ומפורסם, CaixaForum. השני לא מוכר ואקסצנטרי, La Neomudejar, שנמצא כ-15 דקות הליכה לכיוון דרום מזרח מהראשון.
מהמוזיאון חזרתי ברגל למרכז (שכונת Cortes) וחיפשתי מקום טוב לאכול בו על הדרך. זה היה קצת לפני 21:00 בערב. שתיים מהאופציות על הדרך היו שני מקומות ששייכים לאותם בעלים: TriCiclo ו- Tandem ששוכנות באותו רחוב, מרחק של 2-3 דקות הליכה זו מזו. עברתי קודם ב-Tandem. היה די ריק ולכן החלטתי לבדוק את TriCiclo שהיא הוותיקה והמוכרת יותר בין השתיים. היה שם יותר הומה ושמח ולשמחתי היה מקום פנוי בשולחן סמוך לכניסה.
TriCiclo - מסעדת טאפאסים מודרנית
TriCiclo פירושו תלת אופן. סמל ל-3 השפים השותפים במסעדה שנפתחה בשנת 2013: Javier Mayor, Javier Goya ו- David Alfonso. שלושתם בוגרי מסעדות מישלן (DiverXO אחת מהן). המקום הוא מסעדה וטאפאס בר מודרני וטרנדי שזכה לשבחים רבים ולהצלחה גדולה, כולל עיטור Bib Gourmand של מישלן. בעקבות ההצלחה פתחו מאז שלושת השותפים עוד 3 מקומות במדריד: Tandem שהוזכרה, TriCiclo Market ו-La Elisa. בשנת 2016 החבר'ה גם היו בארץ, במסגרת ארוחות Round Tables והתארחו אצל ויקטור גלוגר בקלואליס ז"ל.
החלל הפנימי בנוי מכמה מתחמים, כולל בר שנמצא בסמוך לכניסה. העיצוב (כמו גם האוכל) משלב ישן עם חדש: קצת תעשייתי מודרני, קצת קלאסי עם הרבה עץ. אני אהבתי. היה נעים לשבת במסעדה. נכנסתי כאמור בלי הזמנה מוקדמת באזור שעה 21:00 (יום שישי). כשנכנסתי היה לא מעט מקום פנוי גם על הבר וגם בשולחנות הקטנים שבחדר הקרוב לכניסה. בחרתי לשבת באחד השולחנות.
זה הבר שסמוך לכניסה. בהמשך הוא יתמלא לחלוטין, כמו גם שאר המקומות במסעדה. בסביבות 22:00 המקום כבר היה מלא לגמרי. כולל אנשים שהמתינו באזור הבר ובינתיים לגמו משהו.
התפריט של TriCiclo כולל כ-25 מנות בגדלים שונים. חלק מהמנות הן בגודל טאפאס בלבד. אחרות הן מנות שניתנות להגשה בגדלים שונים. אותה מנה שמוגשת כמנה מלאה, כ-1/2 מנה או כ-1/3 מנה. זה בהחלט נותן חופש לסועד לערוך לעצמו יופי של ארוחת טעימות או ארוחת טאפאסים וליהנות מכל העולמות. יש אופציה לארוחת טעימות רשמית של 6 מנות + קינוח ב-52 יורו. חלק מהמנות הן מנות ספרדיות (מאזורים שונים של ספרד) עם טאץ' של השפים, חלק מהמנות הן ספרדיות פיוז'ן סטייל עם השפעות עולמיות שונות, בעיקר אסייתיות. הכל תוך הקפדה על שימוש בחומרי גלם עונתיים ואיכותיים. אני בניתי לעצמי ארוחה של 5 מנות. מנת פתיחה אחת, 2 מנות שמוגדרות כ-1/3 מנה, מנה אחת שהוגדרה כ-1/2 מנה ולסיום קינוח שלם.
המנה הראשונה שהזמנתי: כרישות מטודלה עם גבינת בוראטה, רצועות האם מעושן מכתף חזיר איברי ופסטו אדום. מנה שלמה כזו עולה 25 יורו. 1/2 מנה עולה 15 יורו. 1/3 המנה שלי עלה 8.50 יורו. זו הייתה מנה נדיבה בשביל 1/3 מנה. הרבה יותר מ-2-3 ביסים. היא הייתה מצוינת. כרישה מאודה (להערכתי בחמאה) טעימה ביותר. בשר וגבינה מעולים. פסטו פיקנטי משובח. מנה מרעננת שסיפקה הנאה גדולה.
מנה שנייה (מנונת) שהזמנתי: אויסטר. הוא ניתן להגשה טבעי (3.50 יורו ליחידה), עם רוטב (4 יורו) או עשוי בגריל פחמים (4 יורו גם). הזמנתי את האופציה בגריל. הצריבה בגריל הייתה קלה שבקלות. לתת טאץ' מעט מעושן וזהו. מעל הונחו רצועת חמון דקה ועירית קצוצה. גם העסק הקטן הזה היה טעים ביותר. צדפת אויסטר משובחת ותיבול מצוין.
זה יין שהזמנתי בין כוס בירה ראשונה לשנייה. כוס יין לבן יבש שמקורו בלנזרוטה באיים הקנריים. רק כשבחנתי את צילום החשבון כשחזרתי למלון הבחנתי ששכחו לחייב אותי על כוס היין הזו. על 2 כוסות בירה שהזמנתי לפני ואחרי היין כן חויבתי במחיר של 7 יורו ל-2 הכוסות.
מנה שלישית: דג קוד שחור (Black Cod) בציר של זנב שור, בניחוח של דרום מזרח אסיה. מנה עיקרית שלמה עולה 27 יורו. 1/2 מנה עולה 18 יורו. 1/3 המנה שאני הזמנתי עלה 9.50 יורו. היו כאן 2 נתחים יפים של דג שנצרב נהדר והיה עשוי מושלם (קוד שחור זה אחד הדגים הכי טעימים שיש בים). יחד עם הפטריות, העשבים, הירקות (זוקיני, דלעת), הירוקים (כוסברה, נענע, בזיל תאילנדי), והמרק (ציר עמוק ומשובח) זו הייתה מנה מעולה נוספת. עשירה בטעמים שהשתלבו מצוין עם הדג.
במנה הרביעית התייעצתי עם המלצר. אמרתי שאני רוצה עוד מנה אחת שלא תכלול בשר בקר. הוא הציע שלשם גיוון אקח את מנת השליו. הלכתי על זה: מנת שליו צלוי (ליתר דיוק מסוג Label Rouge Quail) ברוטב Mojo מהאיים הקנריים ותפוחי אדמה צלויים שמקורם אף הוא באיים הקנריים. היו כאן עוד כמה ירקות כמו כרובית אלמוגים, בצל אדום וכמה עלים ירוקים לרעננות. השליו היה נהדר וחריף (חריף ממש ולא פיקנטי) בזכות רוטב ה-Mojo שעשוי מפלפלי צ'ילי פימיינטו שמקורם באיים הקנריים. תפוחי האדמה ושאר הירקות היו טעימים מאד אף הם. נהניתי. שוב.
זו הבירה השנייה.
קינוח. לטעמי הקינוח הכי מעניין בתפריט היה קינוח הדלעת. דלעת, יוגורט, הל ורוזמרין. קינוח יפה שעלה 8 יורו וכלל דלעת בכמה שיטות עשייה לרבות גלידת דלעת פנטסטית במרקם קרמי מושלם, צ'יפס דלעת וקוביות ג'לי דלעת. קרם היוגורט היה חמצמץ/מתקתק, קליל וטעים מאד, ושאר האלמנטים והתבלינים (קראמבל כלשהו, סיגר/טוויל בצק פריך כלשהו) השתלבו מעולה והיו במתיקות מושלמת עבורי. תענוג של קינוח.
זו הייתה הארוחה הספונטנית שלי במסעדת תלת אופן, היא TriCiclo. איזה כיף שבחרתי בה. בשורה התחתונה זו אולי הארוחה הכי מהנה שלי במדריד. זו אולי לא חוויה ייחודית כמו Sala de Despiece. אין כאן את המורכבות, הדקדקנות וההקפדה המטורפת של שתי מסעדות המישלן בהן ביקרתי לפני ואחרי. אבל - נהניתי מכל ביס וביס. כל המנות היו פשוט טעימות נורא. כשמצרפים לזה גם צוות ושירות נחמד, לבבי ומקצועי, התוצאה מענגת. פשוט אחלה מקום.
למחרת הארוחה המשובחת ב-TriCiclo עשיתי טיול בוקר לטולדו (יום שבת). עניין שווה שמצריך 1/2 שעה נסיעה ברכבת ועוד כמה שעות של סיבובים ברחובות ובסמטאות. טולדו היא עיירת חומה עתיקה ויפה עם סביבה הררית יפה. שווה לטייל גם לאורך הנהר מחוץ לחומה. יפה שם. אבל על ענייני הקולינריה שם אפשר לפסוח. את אלה חפשו במדריד.
חזרתי מטולדו אחה"צ. הספקתי לקפוץ למוזיאון Reina Sofia ולראות את הגרניקה של פיקאסו. בערב חיכתה לי מסעדה שהזמנתי אליה מקום מראש בשם La Tasquería שקראתי עליה בכמה בלוגי אוכל על מדריד. מסעדה מודרנית וחדשה יחסית שמתמחה בחלקי פנים נכנסת אצלי אוטומטית לפנקס...
La Tasquería - בר חלקי פנים (*)
La Tasquería היא משחק מילים של Tasca שזה בר או פאב ושל Casquería שזה חלקי פנים. בקיצור, בר חלקי פנים.
המקום נפתח בפברואר 2015 ע"י שף צעיר למדי (33) בשם Javi Estévez שהספיק להתמחות ולעבוד בלא מעט מסעדות מישלן בספרד, השתתף בתכנית Top Chef הספרדית (סיים חמישי) וזכה בתואר שף הפיוז'ן הכי טוב של שנת 2016. המסעדה מחזיקה השנה גם בעיטור Bib Gourmand של מישלן. היא ממוקמת בשכונת סלמנקה האפנתית, צפונית מזרחית לפארק בואן רטירו (El Retiro) הגדול והיפה.
הזמנתי אליה מקום לשעה מוקדמת מאד: 20:30 (שעת פתיחת הסרוויס בערב). כשנכנסתי היה רק זוג יחיד על הבר שצמוד למטבח הפתוח לחלוטין (מאלה שאי אפשר להסתיר בו שום דבר מעיני הסועדים). אחרי חצי שעה בערך התחילו לזרום שאר הסועדים ולמלא את רוב המסעדה. החלל עצמו מרווח, מודרני ונעים כשאת מוקד תשומת הלב מושך המטבח הפתוח. יכולתי לשבת על הבר ממש מול המטבח אבל כיסא הבר לא היה נוח ולכן התמקמתי בשולחן גבוה שצופה אף הוא על המטבח ממרחק של 3-4 מטרים. מה שבלט בעיניי זה התאורה. כשחושבים בישראל על בר שמגיש מנות בשרים מתארים מקום אפלולי עם אורות מעומעמים. כאן היא מואר לגמרי. רוצים שתראו מה שאתם אוכלים. אין מה להסתיר, גם אם חומרי הגלם הם לא תמיד הכי סקסיים או אטרקטיביים למראה.
המסעדה מתמחה כאמור במנות של חלקי פנים. הכל חלק מהקונספט המסורתי של nose to tail. אוכלים את כל חלקי החיה. גם חלקים לא שגרתיים. אין בזבוזים. חלקי פנים הם חומרי גלם מסורתיים בספרד שנחשבים למיושנים יחסית, וכאן הם זוכים לרענון בזכות טכניקות מודרניות והגשה יצירתית. אבל לפני התפריט מתחילים בכוס יין. זה היין הראשון של יקב בשם Losada. מחיר הכוס 3.50 יורו.
וזו סלסלת לחמים עם זיתים שמוגשת כאן יחד עם אפריטיף נוסף תמורת 3 יורו (ולפי התפריט זה כולל שירות). האפריטיף המשמח במקרה הזה - פרוסות לשון עגל. הן היו נהדרות (כמדומני כבושות. מוגשות קר). גם שמן הזית שמוגש בתוך מבחנה היה מעולה.
מבט למטבח ממקום מושבי. הבחור עם חלוק השף הלבן הוא השף של המסעדה חאבי אסטבז.
התפריט כולל מספר קטגוריות. מנות "צנצנת" (שלא ניסיתי), מנות של בקר, כבש, חזיר ו"אחרים". בין חלקי הפנים והאיברים שמככבים: מוח, שקדים, לחי, קיבה, כבדים, לשון, אוזניים, אף, כפות רגליים (של חזיר), כליות, לבבות. בהחלט לא חומרי גלם שידברו לכולם. אפילו לא לחובבי בשרים (סטייקים). יש אפשרות לארוחת טעימות. המנות הן קטנות ובינוניות שהיקרה שבהן עולה 13 יורו. חלק מהמנות ניתן היה להמיר לחצי מנה (אקט נחמד ומתחשב בסועד יחיד). בקיצור, מי שאוהב חלקי פנים יכול לחגוג כאן יפה, ודאי מי שמגיע עם שותפים לפשע ויכול לחלוק הרבה מנות שונות ומגוונות. אני אמנם הגעתי בגפי, אבל הגעתי מספיק רעב כדי לייצר לעצמי ארוחה כהלכתה, היות ובמהלך היום הסתפקתי בארוחות צנועות מתוך מטרה לאכול כאן יפה והרבה. כך היה.
המנה הראשונה: טרין קר של בשרים, כולל כבד אווז עם סלט. הטרין היה נהדר. הוא היה מורכב מ-3 או 4 סוגי בשרים שונים. 2 נתחי חזיר. משהו מעגל או טלה וכבד אווז. היו כאן אלמנטים הדריים ולימוניים ברטבים. עלים ירוקים שונים ושקדים. למעשה מעין סלט הדרים עם טרין בשרים קר. מנה שעלולה להיות כבדה אבל כאן זכתה לגרסה קלילה, מרעננת וטעימה לאללה. אני הזמנתי 1/2 מנה שעלתה 6 יורו. מחיר ממש לא יקר ביחס למרכיבים ולכמות.
בירת שפם.
המנה השנייה: שקדי עגל, חסה וביצי אנשובי. מנה שעלתה 13 יורו ולא הייתה גדולה בהרבה מ-1/2 המנה הראשונה. אבל - מנה מעולה נוספת. עלה חסה טרי וקראנצ'י שהכיל נתחי שקדי עגל צרובים, ביצי אנשובי, צנוניות ורוטב/איולי לימוני שנדמה לי שהכיל יוזו. הכל השתלב נפלא והיה טעים להפליא. עוד דוגמה לחלק פנים (שקדי עגל) שלעתים, למרות עדינות טעמיו, עלול להיות מעט שומני וכבד, וכאן הוא היה קליל ורענן.
המנה השלישית: טורטייה ספרדית (להבדיל מהמקסיקנית) של תפוחי אדמה וביצים עם מוח טלה וכבד דג קוד. מנה שעלתה 11 יורו. למעשה אומלט אוורירי של תפוחי אדמה, ביצים ועירית שבתוכו בושלו גם מוח טלה ונתחי כבד של דג קוד. הטורטייה העשויה במחבת נצרבת יפה יפה בצד אחד, ובצד השני נשארת כמעט (רק כמעט) לא עשויה עד הסוף. התוצאה נהדרת מבחינת טעמים, אפילו אם אחרי שהופכים את הטורטייה, כדי לראות את נתחי המוח, זה לא המראה הכי מגרה בעולם. הכל כאן היה טעים מאד ועשוי מצוין. המינוס היחיד מבחינתי - זו מנה לא קטנה, ואחרי 1/2 מנה התחלתי טיפה להשתעמם לבדי. זו מנה שכדאי לחלוק עם עוד מישהו בארוחה כזו.
כוס היין השנייה. עלתה גם 3.50 יורו. יקב בשם Haza.
תכלס שבעתי אחרי הטורטייה. אבל אחרי כמה דקות של מחשבה הזמנתי מנה רביעית (כי אני חזיר): חזיר... ליתר דיוק כפות רגליים של חזיר (Pig Trotters) עם ארטישוקים וסרטן נהרות (Crayfish). מנה שעלתה 13 יורו. מנה יוצאת מן הכלל נוספת. ציר בשר עשיר נהדר (תראו את הצבע). נתחי ארטישוק שיובשו וטוגנו והוסיפו קראנץ'. פרוסות דקות של כף רגל של חזיר (פעם ראשונה שטעמתי) שהיו טעימות מאד ורכות להפליא (כמעט נמסות על הלשון). מי היה מאמין שאפשר להכין מנה מעודנת כזו מחומר גלם שכזה. סרטן הנהרות (מזכיר לנגוסטין) היה טרי, שמנמן ומצוין. בקיצור עונג.
אחרי כל הנ"ל הייתי כמובן מלא לגמרי. אחרי עוד 10 דקות מנוחה הייתי מוכן לקינוח.
הקינוח: מילפיי פיסטוק ויוזו. 7 יורו. קינוח יחסית קליל ואווירי. קרם פיסטוק מצוין, קרם יוזו, בצק עלים דקיק. גלידה שדי שכחתי את מרכיביה, אבל הייתה מצוינת ובמרקם מושלם. נסו לחשוב על מסעדת בשרים או חלקי פנים בישראל שתגיש כזה קינוח מעודן ומושקע כזה, בסביבות 30 ש"ח. אין דבר כזה. הקינוח נעשה במקצועיות והיה טעים מאד ובמתיקות מאוזנת היטב. סיום מצוין לארוחה מעולה.
בשורה התחתונה שילמתי כאן על ארוחה מפוצצת ונדיבה מאד, שכללה 4 מנות, קינוח, 2 כוסות יין, לחם, אפריטיף ושירות בדיוק 60 יורו. אפשר לאכול כאן נהדר גם ב-35-45 יורו בקלות.
לא סתם סימנתי את La Tasquería ברשימות החובה שלי למדריד ואפילו הזמנתי אליה מקום מראש. מהרגע שקראתי על המקום, ראיתי את התפריט וקראתי ביקורות עליו, היה לי ברור שאני כחובב מנות עם חלקי פנים, חייב לאכול בה. אני שמח שהמסעדה לחלוטין עמדה בציפיות שלי. זכיתי לטעום מנות מצוינות, לא שגרתיות ועשויות נהדר. השירות היה מקצועי ונחמד מאד. היין היה טוב (וכרגיל במדריד) זול ומשתלם. בקיצור - כיף גדול. לחובבי מנות עם חלקי פנים זה ודאי מקום חובה כשמגיעים למדריד, אבל גם לכאלה שפחות מכירים ומוכנים לפתוח את הראש ולהתנסות, זה מקום שווה ביותר.
יום למחרת La Tasquería (יום א') ביקרתי כמתואר בחלק א' ב-Sala De Despiece. אחה"צ, אחרי מנוחה קצרה במלון, בדרכי ברגל למתחם אמנות בשם Tabacalera חיפשתי מקום לקפה ומאפה. בדקתי במפת גוגל אם יש מקום קרוב לקפה והבחנתי שלא רחוק מהרחוב בו הלכתי נמצא בר קוקטיילים שסימנתי אותו כמקום פוטנציאלי לביקור. ראיתי שהוא פתוח משעה 17:00, והחלטתי לקפוץ לקוקטייל של אחה"צ. קוקטייל במקום קפה... זה היה בסביבות 18:15. שם המקום: Salmon Guru. הוא נכנס השנה כאמור לרשימת הברים הטובים בעולם The World's 50 Best Bars שלמעשה מכילה 100 ברים (אחד מהם ישראלי, האימפריאל שהשנה נכנס לרשימה לראשונה, למקום ה-50). אז סלמון גורו המדובר דורג אף הוא לראשונה השנה ונכנס למקום ה-82. זה הופך אותו לצורך הפוסט ל"מקום מעוטר ומדורג".
(*) במדריך מישלן החדש לשנת 2019 בספרד, זכתה La Tasquería לראשונה בכוכב מישלן. די מפתיע אותי בהתחשב באופי המסעדה (אם כי האוכל מעולה וודאי נמצא ברמה של כוכב מישלן).
Salmon Guru - בר קוקטיילים מגניב
הבר שנפתח בשנת 2016 נמצא במרכז העיר, 5 דקות הליכה מ-TriCiclo שתוארה לעיל. האזור משופע במסעדות ובברים. השם נגזר מהפילוסופיה של הבעלים - ללכת נגד הזרם (בדומה לדג הסלמון). כשנכנסתי בשעה 18:15 פלוס מינוס חשבתי שיהיה ריק או חצי ריק אבל היה מלא כמעט לגמרי. ישבתי על הבר שנמצא בראשון משני חללים מרכזיים. החלל הזה הוא הסולידי יותר. החלל השני והגדול יותר מתאים לקבוצות חברים יותר גדולות והא צבעוני ומשוגע למדי, עם ניאונים צבעוניים לרוב.
זה הסלמון גורו. תמונה שתלויה בכניסה לשירותים.
חלל הבר בו ישבתי.
הייתי כבר די רעב ולא רציתי לשתות על בטן ריקה לגמרי, לכן לא הסתפקתי בצ'יפסים הדקיקים שמגישים כאן ללא חיוב והזמנתי עוד נשנוש ברים די מעניין: מלפפונים חמוצים מטוגנים. זה עלה 8 יורו והוגש עם מיונז קארי או משהו בסגנון. החמוצים המטוגנים היוו הפתעה נעימה וטעימה. לא ציפיתי אבל זה היה מוצלח. טיגון טוב. טעמים טובים. נשנוש כיפי שהלך מצוין עם האלכוהול שהוזמן בהמשך. אגב, יש כאן גם מנות משלנו: חומוס וסלט זעלוק (humus & zaluk בתפריט).
ישבתי על הבר מול הברמן הראשי שהוא גם אחד הבעלים, דייגו (Diego Cabrera שמו המלא). בעת כתיבת שורות אלה קראתי קצת יותר על המקום ומסתבר שלבחור יש רזומה עשיר ומרשים כברמן עטור פרסים. בין השאר הוא היה מנהל הבר של מסעדת המישלן Sergi Arola Gastro שהספיקה להיסגר. הבחור, יליד ארגנטינה בכלל, הוא חביב ולבבי ופצחנו בשיחה נחמדה תוך כדי זה שהוא רקח קוקטיילים ללקוחות. הוא הספיק לבקר בתל אביב לפני כמה שנים והתלהב מאד מהעיר ומחיי הלילה בה. הוא גם הראה לי את תפריט הקוקטיילים החדש שהוא עמל עליו. תפריט שנראה כמו ספר, כולל עמודים מגניבים בתלת מימד. הוא אמר לי שהם כל הזמן מנסים לחדש ולהפתיע כחלק מהקונספט.
זה תפריט הקוקטיילים הנוכחי שהולך להשתנות בקרוב (אם כי חלק מהקוקטיילים יישארו).
זה דף מתוך התפריט החדש שמכיל כל מיני משפטי מוטו של הסלמון גורו.
הקוקטייל הראשון שהכין לי דייגו לא היה חלק מהתפריט הרגיל. אמרתי לו שאני אוהב קוקטיילים מרירים וחזקים והוא הכין לי קוקטייל בשם Old School Funny שהוגש בפלאסק כסוף טבול בקרח. זה היה משהו בסגנון נגרוני בסטייל של סלמון גורו. דייגו אמר שאמזוג לעצמי בכל פעם מעט משקה. תכלס הספקתי לשכוח מה הוא הכיל בדיוק (היה שם קמפרי וג'ין כמו בנגרוני קלאסי) אבל הוא היה מריר וחזק כמו שביקשתי. הוא עלה 11 יורו.
הקוקטייל השני ששתיתי בהמשך הוא כן אחד שנמצא בתפריט הקוקטיילים שלהם (ואמור להיות גם בתפריט המתחדש). זה קוקטייל חריף שמסומן ב-3 צ'ילים: Chipotle Chillon. קוקטייל על בסיס מסקל (או מזקל. מה זה חשוב. זה טעים וזה אלכוהול נהדר לקוקטיילים בזכות עומק טעמיו). הוא מכיל גם סירופ צ'יפוטלה, מעט אבסינת ומיץ לימון. גם הוא עלה 11 יורו.
הקוקטייל הזה מוגש בכוס דמוית גולגולת עם צ'יפס פריך של סלק לעיטור. בצד מוגשות 2 מבחנות טבולות בקרח. הראשונה מכילה לימונדת ג'ינג'ר והשנייה לימונענע. שתיהן מתקתקות יחסית ואמורות לרכך את חריפות הקוקטייל לסובלים מהחריפות. אפשר לקחת שלוק קטן מהמבחנה ואז שלוק קוקטייל וזה ממתן את חריפות הצ'יפוטלה. לי הקוקטייל היה מצוין כך. שילוב של חריפות מעושנת של סירופ הצ'יפוטלה ומרירות של המסקל. טעים מאד.
זה מתלה התיקים המקורי והמשעשע למדי שנמצא בצד הבר.
בשורה התחתונה - Salmon Guru הוא יופי של בר קוקטיילים. מקורי. כיפי. אם אתם מחפשים אווירה, כנסו לחלל הפנימי, הצבעוני והמשוגע. אם אתם מחפשים שקט יחסי, שבו על הבר (אם יתמזל מזלכם ויהיה מקום) ותפסו את דייגו לשיחה.
אני קופץ ליום המחרת. יום שני. זה היה אמור להיות היום האחרון שלי במדריד. הזמנתי בו ארוחת צהריים במסעדת מישלן נוספת שתתואר אף היא בפוסט הבא. בדרך אליה הודיעו לי מאל-על שטיסת החזור שלי לתל אביב שהייתה אמורה לצאת באותו יום בלילה (23:00 שעון מדריד) מתבטלת ונדחית למחרת אחה"צ. בסופו של דבר היא יצאה למחרת באזור 12:00 בצהריים. בכל מקרה נאלצתי לבלות עוד ערב ולילה במדריד. מזל שהצלחתי להאריך את השהות שלי במלון הדירות (בדירה סמוכה) בקלות.
ערב אקסטרה במדריד. חוץ מהעצבים הטבעיים על דחיית טיסה וכאב הראש של להזמין עוד לילה ולהפסיד עוד יום חופש, זה לא ממש נורא... יש יעדים פחות אטרקטיביים לבלות לילה נוסף בהם. אז מה עושים? בין השאר הולכים לאכול. אחרי סיבוב ערב בפארק בואן רטירו (Buen Retiro) שהמלון שלי מוקם לא רחוק ממנו ואיכשהו לא מצאתי זמן להסתובב בו לפני כן התחלתי שוב לחוש רעב אחרי ארוחת המישלן של הצהריים. זו היה כבר שעה די מאוחרת. אחרי 21:00. חשבתי לנסות את מזלי במסעדה טרנדית ומבוקשת במיוחד, StreetXO, המסעדה הפשוטה והעממית יחסית של השף David Muñoz ממסעדת DiverXO בעלת 3 כוכבי מישלן. זו מסעדה שממוקמת בשכונת סלמנקה בקומה 7 של כלבו. אין בה הזמנת מקום ולכן עולים במעלית ומקווים לטוב. עליתי. היה תור של כ-10 אנשים בחוץ אז ויתרתי. חיפשתי באזור מקום אחר. שני מקומות אחרים נראו לי כבדים מדי לשעה הזו: מסעדה בשם La Trainera שמתמחה בדגים ופירות ים וקיבלתי עליה המלצה, ומסעדה חדשה בשם Étimo של שפית ספרדייה שקראתי עליה באחד הבלוגים אבל היא מציעה רק ארוחות טעימות (ואכלתי אחת כזו בצהריים). ב- Ten Con Ten הטרנדית לא היה מקום. עברתי ליד מסעדה טרנדית נוספת בשם La Maruca שנמצאת באותו אזור. להפתעתי היה מקום פנוי אחד ויחיד במסעדה הלא קטנה, על שולחן גבוה. זה היה כבר אחרי שעה 21:30. ישבתי. כמו TriCiclo ו-La Tasquería גם La Maruca מחזיקה ב-Bib Gourmand של מישלן.
La Maruca - ארוחה אחת יותר מדי...
ב-La Maruca או בשמה המלא La Maruca Santander ישבתי כאמור בזמן אקסטרה במדריד בשעה שבכלל הייתי אמור להמתין לטיסת החזור שלי לתל אביב. בצהריים ישבתי במסעדת מישלן ואכלתי ארוחת טעימות משובחת, אבל בגלל השעה המאוחרת הייתי רעב למדי. מדובר במסעדה מודרנית ושיקית שפועלת כבר כ-5 שנים. המסעדה מציעה תפריט בהשראת מחוז קנטבריה בצפון ספרד, שבירתו היא העיר סנטנדר. לבעלים של המסעדה יש מסעדה נוספת בשם Cañadío בסנטנדר.
החלל די גדול ומורכב מכמה מתחמים, כולל בר לא קטן. העיצוב מודרני, אלגנטי ונקי. המקום כאמור היה מלא בסועדים, חלקם מחויטים וכאלה שבאו "לדפוק הופעה" וחלקם קצת יותר casual. נראה שהיושבים בה היו גם מקומיים וגם תיירים. חבר'ה שבאים למקום אפנתי לשתות ולאכול.
לפני ההזמנה קיבלתי סלטון קטן לפתיחה שלצדו הוגש לחם. חשבתי שזה על חשבון הבית. מסתבר שחייבו על זה 1.80 יורו. לא נורא אבל מיותר בסה"כ. זה היה מעין סלט תפוחי אדמה וטונה עם זיתים, ביצה, פלפלים ומיונז. סלט לא מעניין וגם לא מספיק טעים. תכלס הרגשתי שהגישו לי שאריות של סלט שמישהו אחר השאיר.
קיבלתי תפריט. הוא כולל מבחר מנות ראשונות, מרקים, פסטות ועיקריות של דגים או בשר. המנה הכי יקרה בתפריט עולה 18 יורו. יחסית לא יקר. הזמנתי כוס יין לבן. לא זוכר איזה. עלה 3.50 יורו בתמחור הזול הרגיל של מדריד שתקף גם במסעדות יותר מפונפנות.
זה היה ערב קר מאד, באזור 4-5 מעלות ולכן ממש חלמתי על מרק (רצוי מרק דגים חם וטוב). שמחתי לגלות שיש כאן כזה והזמנתי אותו כמנה ראשונה. מרק דגים או כמו שכתוב בתפריט: מרק דגים שמוגש בשני חלקים. אני מניח שהכוונה להגשה עצמה. תחילה הניח המלצר את הצלחת עם פירות הים והדגים ואח"כ מזג את המרק הכתמתם והסמיך למדי. המנה הייתה יפה ונדיבה ועלתה 12.75 יורו. המרק היה טעים מאד. פירות הים היו מצוינים והרגישו טריים. היו שם מולים, שרימפסים שמנמנים וטעימים ונתחי דג לבן עדין וטעים (אולי קוד. לא ממש זוכר). הציר היה מצוין אף הוא. נהניתי מאד.
למנה עיקרית הזמנתי מנת בשר. נתח טלה צלוי עם תפוחי אדמה. מנה בינונית בגודלה שעלתה 18 יורו. מנה די פשוטה אבל טעימה מאד. הטלה היה טעים, עשוי מצוין וכמעט בלי שומן. רוטב הבשר היה מצומצם וטוב. תפוחי האדמה היו טעימים. מנה סולידית וטובה.
זו לא אש אמתית.
הייתי מלא לגמרי אחרי המנות הנ"ל אבל איכשהו, לא ברור למה, הזמנתי גם קינוח. למעשה 1/2 קינוח שמסתבר שאפשר היה להזמין. הקינוח הוא קינוח מסורתי למחוז קנטבריה: leche frita con licor. זה אומר - חלב מטוגן "שרוף" בליקר. משהו כזה. זו למעשה בלילה סמיכה של חלב מרוכז, ביצים וסוכר שעוברים טיגון ואז מצופים באבקת סוכר. עסק די סתמי. קינוח שלא נהניתי ממנו. גם כי הייתי מלא לגמרי וסתם תקעתי, אבל גם בגלל שהוא היה מתוק מדי, במרקם קצת מוזר ולא טעים במיוחד. בקיצור - מנה שהייתי צריך לוותר עליה. 1/2 המנה (2 כדורונים פחוסים) עלתה 3 יורו בלבד. לא נורא.
החשבון הסתכם, יחד עם היין ו-1/2 הקינוח בפחות מ-40 יורו. פחות מארוחת ערב ממוצעת בתל אביב עם כוס יין.
בסה"כ לא הייתה ארוחה רעה, אבל גם לא מרשימה במיוחד. גם אם אני לא מחשיב את הצרות והבאסה שבאו אחריה, זו כנראה הייתה הארוחה הכי פחות טובה שהייתה לי במדריד. כמו שכתבתי בכותרת - ארוחה אחת יותר מדי. אחת שאפשר וכנראה כדאי לשכוח.
אז מה היה? יצאתי מהמסעדה בהרגשת כובד של "אכלתי יותר מדי". כשהייתי כבר קרוב למלון התחלתי להרגיש לא טוב. כאבי בטן ובחילה קלה. כשהגעתי למלון זה התגבר. בלי להיכנס לתיאורים גרפיים, עבר עליי לילה קשה שכלל 3-4 שעות של קלקול קיבה לא קל עם הקאות לרוב. כל זה קורה כמה שעות לפני שאני אמור לעלות על טיסה חזרה לארץ. מלחיץ. בשלב מסוים באזור 3 בבוקר הייתי סחוט לגמרי ולא הייתי בטוח שאצליח להגיע לטיסה. אחרי 4 שעות נרגעו העניינים. ניסיתי לנוח שעתיים-שלוש ואז קמתי. התקלחתי ויצאתי לנמל התעופה של מדריד, תשוש ומסכן. הגעתי בשלום ושרדתי גם את הטיסה. מדהים ששום דבר באוכל עצמו לא רמז שיש משהו לא תקין בו, במיוחד לא מרק הדגים שהוא החשוד העיקרי במקרים כאלה והוא היה by far המנה הכי איכותית בארוחה שלי ב-La Maruca.
בקיצור - זו הייתה ארוחה אחרונה מיותרת. כנראה שהיקום אמר לי שהייתי חזיר ואכלתי יותר מדי בטיול הזה. אבל למרות החוויה הלא נעימה הזו, אני יכול להתנחם שזה קרה בסוף הטיול ולא בתחילתו או באמצעו. דבר כזה יכול להרוס לגמרי טיול של כמה ימים. אז אצלי זה היה בסוף, בדקה ה-91. לא נעים אבל לא נורא. כבר שכחתי את העניין. כל מה שנשאר הוא החוויה הכוללת המעולה שכללה כל כך הרבה אוכל טוב.
בחלק השלישי אחזור כאמור לשתי ארוחות המישלן שלי במדריד, הראשונה - עסקית צהריים יצירתית ומוקפדת במסעדת 2 כוכבים בשם Ramón Freixa והשנייה - ארוחת טעימות צהריים עשירה ומשובחת במסעדת כוכב אחד בשם Lúa. שתי ארוחות מצוינות ומאד שונות זו מזו. יהיה טעים ומעניין, עם הרבה סטייל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה