מסעדת מנסורה - ממשמר הנגב דרך שילה עד לסלמה בדרום תל אביב

מנסורה היא מסעדה חדשה שנפתחה לפני כחמישה חודשים בדרום תל אביב, בדרך סלמה 13 (aka דרך שלמה ב-waze וב-Google Maps). אזור של מוסכים שנמצא בשוליו של מתחם נגה האפנתי ביפו. החבר'ה הצעירים שעומדים מאחורי מנסורה הם אלעד דגן, מי שהיה השף בפועל של מסעדת שילה ועפרי לורי, איש הפלור של שילה. שניהם יוצאי קיבוץ משמר הנגב שקראו למסעדה מנסורה כזכר לכינוי ביר מנסור שמייסדי הקיבוץ כינו בו את קיבוצם החדש. במנסורה מתקיים מתכון למסעדה שמתחשק לפרגן לה: קיבוצניקים צעירים ומוכשרים בוגרי מסעדה משובחת, שמעזים לפתוח מסעדה משלהם בתקופה רעה למסעדנות, ועוד באזור די שכוח ולא "מתויר" כמו אזור המוסכים של דרום רח' סלמה. 

מבקרי האוכל מיהרו להתייצב כבר בנובמבר, החודש הראשון לפעילות המסעדה. שגיא כהן אמנם קבל על החשכה במקום אבל בסה"כ עשה מאמץ לשבח, הדגיש את הפוטנציאל, וקבע שבמנסורה יודעים לבשל. זו השורה התחתונה שלו: "בסך הכל, "מנסורה" היא מסעדה שיכולה להגיע לגדולות ובתנאי שיבינו שם שבניגוד לשגרת הדיבור, מסעדה לא מגישה אוכל: מסעדה מגישה מנות. האוכל שלהם יוצא דופן, המנות מפוספסות". נו שוין. שיהיה. אני לא בטוח שהוא הבין מה הוא רצה לומר כאן. ביצה עלומה, במאקו, פרגן: "...האוכל טוב, משוחרר ומקצועי, האווירה גרובית, ואת הכל עוטפת נעימות כללית שתגרום לנו לחזור בהקדם". אבי אפרתי אף הוא כתב ש"השלם גדול מסך חלקיו" ושהמסעדה לא רעה עם פוטנציאל שיפור ברור. בקיצור - שלושתם היו נחמדים ועדינים ביחס לרגיל שלהם עם מסעדות חדשות... רוב הדיווחים האחרים שקראתי ב"מרשתת" היו חיוביים אף הם. 

הגעתי עם יותם אחייני ודני, "ידיד המחלקה" לחגוג את היומולדת של יותם שחל יומיים לפני כן. הזמנתי מקום לשעה 20:30, יום ב' של השבוע. כשנכנסנו המקום היה מלא בערך ב-2/3 תפוסה ויכולנו לבחור שולחן בפנים המסעדה, הכי צמוד לחלון המטבח. בהמשך הערב המסעדה ברובה התמלאה אבל בבר נותרו מקומות פנויים. חלל המסעדה מודרני ותעשייתי. תקרה גבוהה. בטון חשוף. בר גדול במרכז החלל. נורות ניאון דקות שיורדות מהתקרה. הכל בפשטות אורבנית ונעימה למדי.

התפריט כולל 3 מנות פתיחה, אחת מהן סלסלת לחמים, 7 מנות ראשונות, 7 מנות ביניים שמכונות "לב התפריט" ו-5 מנות עיקריות. זה נראה כמו תפריט הגיוני ומהודק של חבר'ה שיודעים מה הם עושים. חלק מהמנות השתנה מתפריט ההרצה אבל מה שראוי לציון בתפריט הוא שמחירי רוב המנות הקבועות לא השתנו מפתיחת המסעדה בנובמבר עד לכתיבת שורות אלה בסוף מרץ. עניין נדיר במחוזותינו, עת ברוב המסעדות המחירים מתחילים כמחירי הרצה ודי מהר קופצים ומתייקרים ואח"כ עוברים עוד סבב ייקור. אנחנו החלטנו להתמקד במנות ראשונות ובמנות ביניים ולוותר לגמרי על מנות עיקריות. בדיעבד זו הייתה החלטה טובה. אכלנו מספיק. נשאר מקום לקינוחים ולא יצאנו מפוצצים מדי. בחלק מהמנות בתפריט שורה רוחה של מסעדת האם שילה. למשל - טרטר דג ים עם אבוקדו, סלט שורש סלרי עם טונה אדומה צרובה, טרטר בקר או קרפצ'יו שרימפס. אבל גם באלה עם הדמיון לשילה, יש טעמים ומרכיבים שונים.

לפני האוכל הזמנו אלכוהול. כוס יין סנסר ו-2 קוקטיילים. לא צילמתי את תפריט האלכוהול כך שאני לא זוכר ממש את פירוט הקוקטיילים והיין. אני הזמנתי קוקטייל ראשון על בסיס ג'ין אנד טוניק עם סלרי. ביקשתי לו חיזוק של האלכוהול וקיבלתי. נדמה לי שעלה באזור ה-45 ש"ח.

כל המנות שהזמנו נחלקו בינינו. רצינו תחילה להזמין רק ראשונות ואח"כ להחליט על מנות נוספות. המלצרית (טובה ומקצועית) אמרה שצריך להזמין הכל יחד כדי לתת למטבח זמן להיערך והבטיחה שקצב הוצאת המנות יהיה לפי רצוננו ושלפני המנות הבאות היא תבקש מאתנו אישור להכנתן הסופית. כך היה לשמחתנו. קצב הוצאת המנות היה מצוין ונתנו לנו מרווח נשימה, בניגוד להרבה מסעדות תל אביביות שמוציאות מנות בו זמנית ומהר מדי. אף אחד כאן לא מיהר "לגרש" אותנו. שאפו.

הזמנו מנת פתיחה של פלמידה טורקית כבושה עם מוצרלה ודלעת מוחמצת. הדלעת המוחמצת הדיפה ריח חומצי די חזק אבל טעמה היה עדין והיא השתלבה היטב עם המוצרלה הטובה (הייתה במרקם די יבש אבל זה היה מוצלח וטעים) ועם הדג הטוב. מנה קטנה, עדינה וטעימה שעלתה 34 ש"ח.

אחריה הגיעו שתי מנות ראשונות של דגים נאים. אלה דגים שמשתנים לפי ההיצע של אותו יום. אצלנו זה היה אחד מאצילי הים - האינטיאס.

המנה הראשונה מבין השתיים: קרפצ'יו אינטיאס עם מלפפון שבמקרה שלנו היה פקוס (מלפפון בלדי דומה לקישוא), שקדים, פומלה וגרידת יוגורט. 54 ש"ח. עסק טעים מאד. דגים טובים. גרידת יוגורט דומיננטית וטעימה. פומלה שמוסיפה מרירות הדרית עדינה. איזון טוב. יופי של מנה.

מנת האינטיאס השנייה: טרטר דג עם אבוקדו, פלפלים, כוסברה, רוטב רומסקו ומיונז מעושן. אז זה לא טרטר הדג שעטוף באבוקדו של שילה. זו מנה קצת פחות יומרנית, אבל גם היא מנת דג נא טובה ואיכותית. האבוקדו כאן משחק תפקיד מרכזי וחשוב לדעת לקלוע היטב גם בבחירת האבוקדו במנה הזו, כמעט כמו בבחירת הדג. זה שלנו היה טעים וכזה גם הדג. הרטבים היו טעימים אף הם. 62 ש"ח הייתה העלות.

המנה השלישית בין המנות הראשונות: קרפצ'יו שרימפס קריסטל עם עגבניות שרי, חומץ שרי, זעתר וצ'יפס קייל. 61 ש"ח. ברור שבשביל להכין קרפצ'יו שרימפס קריסטל צריך ספק דגים טוב שיספק דגים ושרצים איכותיים. אחד כזה יש למנסורה (אין לי מושג מי). אני יכול לנחש שזה אותו אחד שמספק את חומרי הגלם הימיים המשובחים של שילה. גם זו הייתה מנה מוצלחת. מנה ים תיכונית פשוטה, טעימה, מתובלת ומאוזנת היטב. 

אחרי 3 המנות הימיות טעמנו גם מנה ראשונה בשרית אחת. בשרית hardcore: טרין לשון בקר עם צנון מוחמץ, חרדל, חזרת וטוסטים. 44 ש"ח. יופי של מנה. הטרין נצרב קלות והיה לו מרקם מעט מחוספס (שאני אהבתי). הוא היה טעים מאד והשילוב שלו עם החרדל והצנון המוחמץ היה טוב מאד. רק בפעם הבאה תנו טיפה יותר מהחזרת ומהחרדל וזה יהיה נהדר.

אחרי 4 מנות שמוגדרות כמנות ראשונות הזמנו 3 מנות מ"לב התפריט". כלומר - מנות ביניים.

זו מנה של קלמרי צרוב עם פולנטה קריספית ברוטב עגבניות ומולים. 62 ש"ח. יתכן והמולים הם רק חלק מהרוטב. פחות קריטי. העסק טעים. הקלמרי טריים, צרובים היטב ומשתלבים יפה עם הרוטב העשיר והפולנטה הפריכה. הכל מתובל כמו שצריך ועשוי כמו שצריך. פשוט וטעים.

זה הקוקטייל השני שהזמנתי. משהו תפוזי עם תבלינים שונים ביניהם הל. מעט מעט מתוק מדי לטעמי אבל טוב.

מנת שרימפס על המנגל עם ברוקולי, שעועית ירוקה ורוטב רומסקו. 56 ש"ח. עוד מנה פשוטה למדי שמה שנדרש ממנה כדי שתהיה מוצלחת זה: א. חומרי גלם טובים. על זה אפשר לסמן V. ב. יד טובה במידת ההכנה ובתיבול. גם על זה אפשר לסמן V. התוצאה = טעים! רק היה חסר לחם לנגב את שארית הרוטב המוצלח.

ספגטיני סרטנים: ספגטיני עם בשר סרטנים טריים, ברוטב חמאה, גרידת לימון וציר עוף. 78 ש"ח. יופי של מנת פסטה. טעמים מצוינים. מידת עשייה נכונה. למיטב הבנתי זו לא פסטה תוצרת בית אבל זה לא מורגש. הרוטב מצוין ומדויק. בשר הסרטנים מתקתק וטעים (הייתי שמח למעט יותר ממנו). בסה"כ הנאה.

קינוחים.
בזכות ויתורנו על מנות עיקריות כבדות נשאר לנו מקום ל-2 קינוחים.

הקינוח הראשון ביניהם היה דייסת אורז עם סירופ תפוזים. אני לא משוגע באופן אישי על קינוחי אורז כי לרוב הם מאד כבדים ויש נטייה להמתיק אותם מדי. זה דווקא היה קליל יחסית, קרמי ומאוזן היטב. טעים ונעים. סירופ ההדרים היה עם שימוש טוב במי ורדים והתפוזים המסוכרים היו חביבים. נדמה שהמחיר היה 38 ש"ח.

הקינוח השני היה ברד פודינג מנסורה סטייל או כמו שכאן מכנים אותו: חלת פודינג עם גלידת וניל ורוטב טופי. גם הוא עלה 38 ש"ח. ברד פודינג הפך בשנה-שנתיים האחרונות לקינוח נורא טרנדי במחוזותינו. זה של מנסורה בהחלט מצטיין. רוטב הטופי מתוק כמובן אבל הלחם עצמו פחות והגלידה טובה ולכן העסק כולו מאוזן היטב. קינוח כיפי וטעים מאד.

זוהי מנסורה. אכלנו ארוחה מהנה וטעימה. נהנינו מכל המנות שטעמנו. אף אחת לא נושאת בשורה מרגשת או יוצאת דופן, אבל כולן היו טעימות, מבוצעות היטב ומתובלות ביד טובה. החבר'ה במטבח ובפלור יודעים כאן את העבודה. לדעתי התפקוד הכולל היה מצוין ביחס לגילה הצעיר של המסעדה. האווירה במסעדה מצליחה לטעמי להיות נעימה ומגניבה בעת ובעונה אחת וגם חבר'ה צעירים וגם מבוגרים יכולים ליהנות כאן (ואכן הקהל היה מגוון). בסה"כ שילמנו 744 ש"ח לארוחה יפה ל-3 שכללה מנת פתיחה אחת, 4 מנות ראשונות, 3 מנות ביניים, 2 קינוחים, 3 קוקטיילים ו-2 כוסות יין. נדמה לי שלא טעיתי. תמחור סביר ביותר ותמורה טובה לכסף.

זו מסעדה שאשמח לחזור אליה בהזדמנות לא רחוקה וכולי תקווה שהיא תאריך שנים (לפחות כמו מסעדת האם שילה שהפכה כבר למוסד קולינרי של ממש). אנשאללה.

ארוחה שנייה במנסורה - 8 בספטמבר 2018:

שני אחייניי, אסף ואיתמר, קפצו אליי בשבת ממבשרת. חשבתי על מקום טעים שיש סיכוי למצוא בו מקום פנוי במוצ"ש ומנסורה נראתה מתאימה. לשמחתנו באזור שעה 19:10, כשהגענו לשם, היה מקום פנוי בשפע וגם חנייה צמודה. בונוס רציני. ישבנו באחד השולחנות. תוך כחצי שעה המסעדה התמלאה די יפה. משמח לראות.

התפריט השתנה פה ושם במנות ובחלק מהמקרים גם במחירים. סה"כ התמחור נשאר סביר ביותר ביחס למסעדות שף תל אביביות מצויות עם מנה אחת בלבד שיקרה יותר מ-100 ש"ח, פילה הבקר (שעולה 152 ש"ח בהשוואה ל-142 ש"ח בארוחה הקודמת).

החלטנו להזמין כל מיני מנות שחלקנו שלושתנו במהלך הערב.

הראשונה: דג ים נא, מרק סברס, אגוז מקדמיה וכוסברה. 62 ש"ח. לא זול. הדג היה אינטיאס מאיכות מצוינת. למעשה סביצ'ה אינטיאס שטובל במרק סברס חמצמץ-מתקתק עם כל מיני עלים מרעננים לתיבול. יציאה נחמדה ביותר. מנת דג נא קיצית קלילה וטובה מאד. היה חסר לי טאץ' קטן של מלח (שתמיד אפשר להוסיף) לתיבול מושלם.

המנה השנייה: טרטר טלנ עם יוגורט שום שחור, סלט ריג'לה ובמיה ופקאן. 58 ש"ח. לא מחיר זול ביחס לגודל המנה, אבל שווה ביותר ביחס לאיכותה. מנת טרטר מצוינת. תיבול מעולה וחומרי גלם משובחים.

המנה השלישית: קלמרי עם קריספי פולנטה וקרם עגבניות. מנת ספיישל של אותו ערב שבארוחה הראשונה הייתה חלק מהתפריט הרגיל ותוך כדי כתיבת שורות אלה ראיתי שאכלתי אותה כבר אז ונהניתי. עלתה 62 ש"ח. מנה טובה ומוצלחת נוספת. קלמרי איכותי שנצרב היטב. קרם טעים. פולנטה קריספית טעימה מאד.

מנה רביעית: שרימפס על המנגל עם ירקות ורוטב רומסקו. 64 ש"ח. גם אותה מסתבר אכלתי בארוחה הראשונה. היא עלתה אז 56 ש"ח. גם הפעם התענגתי. מנה מעולה. לטעמנו אחת משתי המצטיינות של הערב. השרימפס היה טרי ונהדר. רוטב הרומסקו היה אולי הכי טעים שאני זוכר שאכלתי בשנים האחרונות. תענוג.

מנה חמישית: נתח קצבים, דלעת ערמונים, כרישה ורוטב קוניאק. 72 ש"ח. זו המנה השנייה שזהרה יותר מהאחרות. נתח קצבים מעולה שנצרב לדרגת מדיום-רייר מושלמת. רוטב הקוניאק עתיר החמאה היה פשוט אדיר והכרישות היה פשוט wow. ממש נמסו בפה. מנת בשר מענגת.

מנה שישית: דג ים (מוסר במקרה הזה) עם ירקות, טרין תפוחי אדמה, חמאה חומה וצלפים. 94 ש"ח. פילה שנצרב לכדי שלמות. טרין מצוין. אפילו הצלפים שחששתי שהם רבים מדי ושיהיו דומיננטיים מדי היו עדינים והיוו תוספת עוקצנית טובה.

ולסיום קינוח: טארט שזיפים עם גלידת וניל ביתית שעלה 38 ש"ח. קינוח טעים וטוב שכל אלמנט בו נעשה כמו שצריך ובמתיקות מאוזנת היטב. סיום ראוי לארוחה מצוינת.

כמו שאפשר להבין מהתיאורים, נהנינו מאד במנסורה. יחד עם 3 בירות וקוקטייל אחד (על בסיס טקילה - מצוין) שילמתי 576 ש"ח. פחו מ-200 ש"ח לראש ארוחה מגוונת, משובחת, עם אלכוהול וקינוח זה מחיר סביר ביותר בסטנדרטים של היום
ותמורה מצוינת בעיניי לכסף.

מנסורה זו מסעדה שפועלת פחות משנה ומנוהלת ע"י חבר'ה די צעירים שלטעמי עושים עובדה מעולה. מבין כל המסעדות החדשות שנפתחו בשנה האחרונה (חלקן עם הרבה יותר רעש וצלצולים ממנסורה), היא לטעמי הטובה ביותר. זו מסעדה נעימה, מקצועית (השירות אגב היה נהדר), שמגישה אוכל טרי, מעניין, איכותי העשוי ביד טובה מאד. כן ירבו מסעדות כאלה בארצנו. לכו למנסורה - טעים שם לאללה...