ליל הסדר בו נטלתי חלק עם חלקים נבחרים ממשפחתי נערך השנה ביישוב אבטליון במועצה אזורית משגב. סיבה טובה לקפוץ "על הדרך", לפני הסדר ואחריו, ל-2 מסעדות חיפאיות שהיו ברשימת המסעדות שאני צריך לבקר בהן (למרבה הצער רשימה די קצרה היום). הראשונה הייתה מסעדת רולא, המסעדה הערבית שפועלת היום בעיר התחתית בחיפה. השנייה הייתה מסעדת גארדן, מסעדה וותיקה למדי, במושבה הגרמנית בחיפה, שהתהדרה לאחרונה בשף חדש ונחשב, עומר עילואן, לשעבר השף של מסעדת עלה גפן.
רולא (Rola) - מסעדה לבנטינית בעיר התחתית:
רולא היא מסעדה ערבית "לבנטינית" שמגישה מנות ערביות שמקורן באזור "א-שאם": סוריה, לבנון, ישראל ועבר הירדן.
המסעדה נפתחה ע"י מועין חלאבי ורולא דיב כבר ב-2015 במרכז הכרמל ובאוגוסט 2017 העתיקה את מקומה לרחוב הנמל 33 בעיר התחתית בחיפה, לשעבר מקום משכנה של מסעדת כולא (לא להתבלבל) של עודד חצבני שפעלה שם ונסגרה די מהר (חפשו את הביקורת שלי כאן בבלוג).
גם בגלגולה הראשון בכרמל וגם במיקומה הנוכחי בתחתיתו זכתה המסעדה לשבחי הביקורת. שגיא כהן התמוגג, ביצה עלומה התענג. המסעדה בנתה לעצמה מוניטין טוב מאד כאחת המסעדות הערביות האיכותיות ביותר היום בארץ. הקבבים והכנאפה שלהם זכו לשבחים ולהלל. אז זה בדיוק מה שבאתי לטעום כשקפצתי לכאן, ביום ה', יום לפני ליל הסדר, בשעת צהריים די מאוחרת (אזור 15:00).
כשנכנסתי המסעדה הייתה די ריקה. בכל זאת, שעה מאוחרת למדי של צהריים. למרות זאת היו 4-5 שולחנות מאויישים במרפסת החיצונית המקורה שמכילה את רוב מקומות הישיבה. בחלל הפנימי שהשתנה לגמרי מימי כולא יש בר שמאחוריו המטבח ואזור הטאבון והוא כולל עוד כמה שולחנות. אני ושאר הסועדים ישבנו בחלל החיצוני המקורה.
התפריט כולל מנות ראשונות, ביניים ועיקריות וגם קינוח אחד ויחיד - כנאפה. (רגילה וטבעונית). היות וב-12:00 הייתה במשרדי הרמת כוסית עם נשנושים וקשקושים ויתרתי עם מנה ראשונה "כבדה" כמו סמבוסק או קובה ועל מנת ביניים כמו מאפה מנגולד וטולום, קציצות נענע, שישברק, תבשיל פריקה או עראיס. את אלה אשמור לביקור בהזדמנות אחרת.
הסתפקתי במנה ראשונה של "לבנה של רולא": לבנה עם אגוזי מלך, פלפל חריף, נענע, עלי זעתר ושומשום. מוגשת עם פיתה ועולה 29 ש"ח. העסק היה טעים מאד. לבנה שמנתית (כמו שאני אוהב), עם תיבול מצוין וחריפות טובה של הפלפל החריף. אחלה ניגוב.
למנה עיקרית בחרתי בקבב. קבב אדנה: קבב חריף. להערכתי תערובת של טלה ובקר. 6 קציצות קבב קטנות הונחו על גבי לאפה דקה, לצד עגבניות שרי שרופות, פלפל חריף שרוף (שרוף מדי), סלטון קטן של בצל וירוקים וטחינה עם מעט סומק. עלות המנה 68 ש"ח. גם כאן העסק היה טעים אבל לא מרגש. אחרי האהלהה שזכו לה מנות הקבב של רולא, ציפיתי לקצת יותר ייחוד וחדות. התיבול היה טוב, אבל לא ממש חריף. הקבב היה עשוי היטב, אבל אני מעדיף את שלי שמנמן ועסיסי יותר. ולמרות הביקורת היחסית, זה קבב טעים וטוב, וכך גם שאר המרכיבים של המנה. סה"כ כיף.
זו מפת א-שאם שמתנוססת בגאון בחלל הפנימי.
וזה מבט לחלק האחורי של הטאבון והמטבח שמאחוריו.
ולכוכבת הארוחה. הכנאפה.
אחרי מנוחה קצרה הזמנתי את המתוק היחיד שיש כאן. כנאפה. המלצרית הבטיחה לי שאצליח להתגבר עליה לבד. היא אכן לא ענקית ועמדתי במשימה בהצלחה. הכנאפה עולה 32 ש"ח ושווה כל שקל. כנאפה מעולה. לא כזו תעשייתית, ספוגה במי סוכר ומדיפה ניחוח שתלטני של מי ורדים, אלא כזו home made עם מתיקות עדינה. אני ביקשתי שבכל מקרה יורידו קצת בכמות מי הסוכר וקיבלתי כנאפה עם מתיקות כמעט מרומזת. זה היה מעולה בעיניי. כנאפה עשויה מושלם. יחד אתה שתיתי קפה טורקי שעלה 5 ש"ח.
על סמך מה שאכלתי זו מסעדה טובה שעושה שימוש ראוי בחומרי גלם טובים, בלי ניסיון לקצר תהליכים. אני לא בטוח שהסופרלטיבים וההתלהבות של כמה מהמבקרים היא במקום. כרגיל יש כאן נטייה להגזים ולהפריז. ראו את שגיא כהן עם ציטוט מתפייט לדוגמה מספטמבר האחרון: ..."וב"רולא", תוצאת הסקרנות הגלובלית הזו היא אוכל שהוא מעבר לטעים: אוכל שהוא טעים באותה רב גוניות עשירת שכבות שבה נוצר. אוכל שבו הנגיסה הראשונה מעוררת השתאות, השנייה פליאה, השלישית תהייה, והרביעית - ותסלחו לי שאני גורר את אפלטון לעיר התחתית של חיפה - מעוררת בך את אותה סקרנות שיכול לעורר רק היפה, זו שגורמת לך לרצות להכיר אותו לעומק. לדעת אותו". oh boy. אז אני לא חוויתי את אותן השתאויות ופליאה של ידידנו המלומד והפלספן. אולי הזמנתי מנות סטנדרטיות יחסית. אבל כאמור, בסה"כ נהניתי ואני מניח שאחזור לכאן בהזדמנות לנסות מנות מעניינות יותר.
הערה ראויה לציון: אין אזכור של עסקית צהריים במקום או בתפריט. המלצרים גם לא ציינו אופציה כזו בפניי. ציפיתי לשלם מחיר מלא לארוחה, כמפורט בתפריט, אבל מסתבר שקיבלתי 15% הנחה על כל המנות, ככל הנראה כן במסגרת דיל צהריים שקיים כאן. נחמד בהחלט.
זה הנוף שממנו נהנינו בארוחת ליל הסדר. בקעת בית נטופה ביום מעונן. נוף מעורר תאבון!
ביום ראשון שאחרי ליל הסדר המשובח שלנו (אין תמונות אבל הכל היה מצוין) חזרתי שוב דרך חיפה לתל אביב ברכבת. הזדמנות מצוינת לדגום עוד מסעדה חיפאית שהתחדשה לאחרונה בשף חדש.
גארדן - המסעדה החדשה של השף עומר עילואן (*):
גארדן היא מסעדה שפועלת למעלה מעשור בשכונת המושבה הגרמנית, לא רחוק מהבתים הטמפלריים, בשדרות בן גוריון שמטפסות בהמשך עד לגנים הבהאיים. היא פעלה במשך השנים כמסעדה לכל המשפחה. אחת כזו שמתאימה לאירועים ולתיירים בזכות גן נחמד, מספר מתחמי ישיבה בחוץ ובפנים ותפריט שמדבר לכווולם - בעיקר בשר ואיטלקי. לפני חודשיים-שלושה התחיל לבשל בגארדן שף מוכשר ונחשב, עומר עילואן, לשעבר השף של מסעדת עלה גפן שפעלה כשנתיים בצומת קרית אתא והפכה לחביבת הפודיז והמבקרים בזכות מטבח ערבי מודרני ויצירתי.
בעלה גפן של עילואן לא יצא לי לבקר לצערי. כשקראתי שהוא נכנס למטבח של גארדן היא נכנסה מיד לפנקס שלי. קראתי מספר דיווחים נלהבים בקבוצות פודיז בפייסבוק על המקום, אבל חלק מהמדווחים הצטיירו בעיניי כמכרים של השף ולכן לקחתי אותם בערבון מוגבל. דווקא הביקורת ה"רשמית" במאקו של ביצה עלומה שפורסמה לפני כ-3 שבועות לא הביעה התלהבות והייתה די בינונית, אם כי כן ציינה פוטנציאל עתידי גבוה. למבקר הפריע שלצד המנות החדשות, עדיין קיים במקום התפריט הישן "לכל המשפחה" ושהמקום מתפקד גם כמסעדת שף, גם כמסעדה לתיירים וגם כמסעדה לכל המשפחה כולל הילדים (הוא כינה את זה "ג'ימבורי").
אני כאמור הגעתי ביום ראשון בצהריים שהיה גם היום הראשון של חול המועד. זמן אידאלי למשפחות עם ילדים למלא מסעדה בטיולם בצפון. ישבתי בשולחן די צדדי, צמוד לחלל הפנימי של המסעדה, ולמרות שמתחם הגן הפתוח היה די מלא במשפחות, כולל ילדים, זה לא היה נורא. לצד משפחות (יהודיות וערביות) היו גם כמה תיירים. 4 האמריקאים בשולחן לידי ציינו שזו פעם שנייה שהם במסעדה אחרי שכל כך התלהבו מהפעם הראשונה. בסה"כ שני המתחמים בחוץ, הגן הפתוח שמכוסה בגג והמרפסת המקורה היו די מלאים בסועדים. בפנים היה ריק.
לפני האוכל הזמנתי בירה. ויינשטפן 1/2 ליטר.
כיאה למסעדה לכל המשפחה התפריט כאן אינו מודפס אלא מוגש כטאבלט. הוא כולל לא מעט קטגוריות ומנות, אבל די קל להבין מהן המנות הערביות החדשות של עילואן ומהן המנות הישנות, הבשרים והמנות האיטלקיות. אני כמובן הגעתי כדי לטעום מנות חדשות.
זה תפריט המנות הראשונות בטאבלט. נראה מעניין. כזה שמצריך להגיע עם עוד שותפים ולחלוק כמה מנות.
אני הזמנתי את הקלמרי סוג'וק: קלמרי סגול ונקניקיית מרגז על הפלנצ'ה, על מצע קרם גזר וכדור לאבנה. מנה שעולה 58 ש"ח. מנה צבעונית ונדיבה. הכל בה היה טעים. הקלמרי טרי, איכותי ועשוי כהלכה. הנקניקיות טעימות, עסיסיות ומתובלות היטב. קרם הגזר מתקתק וקרמי. כדור הלאבנה הקר חמצמץ, חלק ונעים וממתן את שאר הטעמים. הדבר היחיד שהייתי מנסה לשפר זה קרם הגזר שהיה קרם גזר די פשוט. אפשר להוסיף איזשהו טוויסט של שף לעניין. שימוש בתבלין מעניין או משהו כזה.
זה תפריט שמכונה פינת הבית.
הסתפקתי בשישברק: כיסוני בצק ממולאים בבשר טלה מתובל בבהרט, מבושלים ביוגורט צאן ומעוטרים בנענע יבשה וקציפת יוגורט קרה, צנוברים וזילוף שמן ריחני. מנה יפה ונדיבה אף היא שעולה 78 ש"ח. זה שישברק מודרני. כיסונים קטנים מהרגיל. קציפת יוגורט. וזה עובד יפה. הכל היה טעים מאד ונעים מאד. הכיסונים היו דקים וטעימים. היוגורט, גם כרוטב וגם כקציפה, היה טעים מאד ועדין. נהניתי מאד. המינוס היחיד הוא שהייתי כאן לבד ולכן בחצי השני של המנה זה הפך למעט חדגוני. כאמור, תגיעו לכאן עם עוד מישהו ותחלקו מנות...
קינוחים.
התלבטתי בין 2 קינוחים: מפרוקה חאלבית או חלאווית אלגיבן. המלצר אמר שהמפרוקה מיוחדת יותר ושאם צריך לנסות קינוח זה הקינוח. אני לא חובב גדול של מרציפן רגיל, אבל זה מרציפן שמכיל פיסטוק חאלבי (חומר גלם נפלא כמובן) ולכן הזמנתי אותו.
מפרוקה חאלבית: חגיגה של פיסטוק חאלבי, מרציפן פיסטוק חאלבי, ממולא קרם, גבינת מסקרפונה וקרמו פיסטוק. 42 ש"ח העלות. כמו עלות יתר הקינוחים. ואללה בחרתי טוב. אחלה קינוח. יפה. מושקע. טעים ביותר. עם שילובי מרקמים. מתיקות מאוזנת היטב. הפיסטוק הוא כמובן כוכב האירוע וגם מרציפן הפיסטוק היה מצוין. נהניתי מאד.
זה קפה ערבי שהזמנתי גם וקיבלתי על חשבון הבית. קפה מצוין.
היה לי טעים מאד בגארדן. נהניתי לשבת בחצר ולטעום מהמנות של עומר עילואן. לאיש אכן יש כישרון ויד טובה. השירות שאני קיבלתי היה טוב וחביב. מסביב היו שולחן אחד או שניים שהיה קצת בלבול עם מנות שלהם. בכל זאת זו מסעדה לא קטנה שהייתה די מלאה. אבל לא עשה רושם שמישהו התעצבן יותר מדי. זו מסעדה שצריך לבוא אליה במטרה להעביר שעה וחצי-שעתיים של ארוחה בכיף ובנעימות. בלי למהר.
ביצה עלומה כתב במאקו ש"לשף כמו עומר עילואן מגיע לעבוד במסעדה שנותנת את הכבוד המקסימלי לאוכל שלו ולא מפריעה לו לחשוב ולעבוד". יתכן ויש צדק בדברים. אני מעריך שאם הייתה לו בחירה הוא היה מוותר על תפריט איטלקי של פיצות ופסטות. אבל בהתחשב בכך שזו אינה מסעדה שהוא הקים ושהוא אינו שותף בה נראה שהבעלים של המסעדה כאן נותנים לו לנהל את המטבח ולהוסיף את המנות שהוא רוצה. בשורה התחתונה - גם השף וגם הבעלים צריכים פרנסה ורוצים מסעדה מלאה והומה בכל יום. תפריט מגוון שמתאים גם למשפחות, גם לתיירים ולגם לפודיז, הוא כנראה הדרך לעשות זאת במסעדה רחבת ידיים כמו גארדן.
(*) מסתבר שימיו של עילואן בגארדן לא היו רבים. השבוע (אוגוסט 2018) נתקלתי בתגובה שלו באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק בה הוא כתב שהוא כבר לא בגארדן. לא יודע מה יהיה גורלן של המנות שהוא הכניס לתפריט שם. שווה לעקוב אחרי המקום החדש שבו יבשל.
בשורה התחתונה - נהניתי גם מרולא, גם מארוחת ליל הסדר וגם מגארדן. בניגוד לתל אביב שהולכת אחורה מבחינה קולינרית ויותר מסעדות שף נסגרו בה בשנתיים האחרונות מאשר נפתחו, נראה שחיפה דווקא חווה התקדמות יחסית עם מקומות מעניינים יחסית כמו רולא, גארדן, איטליאנו דה לה קוסטה, תלפיות ולוקס החדשה של השף עלאא מוסא ממסעדת אלמרסא העכואית (גם היא ב-to be list שלי). לפודיז התל אביביים המפונקים נהיה שווה להצפין לעיר הכרמל.
אסיים בתקווה שמכבי חיפה, קבוצתי האהודה מזה 35 שנים (!) תחזור לתפקד ואני אמצא סיבות נוספות להצפין לחיפה ועל הדרך לקפוץ לאחת המסעדות שבה.
ירוק עולה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה