חלק חשוב למדי (וכיפי) בתכנון טיול עבורי הוא כמובן בחירת מסעדות. אני חורש על אתרי אוכל ובלוגי אוכל מקומיים ובוחן מסעדות מעניינות. בלונדון היה ברור לי שאחת המסעדות הנבחרות תהיה מסעדה הודית. אני מת על אוכל הודו, אבל בארץ המטבח ההודי, למרות ההתעוררות היחסית, הוא בינוני ומאכזב למדי. בלונדון הוא כמובן מפותח, איכותי ופופולרי בהרבה. הארוחה ההודית הכי טובה שאכלתי בארץ הייתה ארוחה של שף הודי לונדוני שהתארח במסגרת Round Tables בטאיזו, בנובמבר 2015 (השף של מסעדת Cinnamon Kitchen).
בלונדון יש לא פחות מ-66 מסעדות בעלות כוכב מישלן אחד לפחות, נכון למדריך מישלן 2016. מתוכן יש 55 מסעדות של כוכב אחד, שביניהן יש 7 מסעדות הודיות (אם ספרתי נכון). respect. אחרי בחינה מדוקדקת של המסעדות, התפריטים, המיקומים והביקורות (ואפילו הדקורציה - שתהיה בלי יותר מדי פנפון ויוקרה), החלטתי לנסות מסעדה הודית חדשה למדי: Gymkhana (ג'ימקאנה). הזמנתי אליה מקום לארוחת צהריים בצהרי שבת (3 ביוני). הגעתי אליה אחרי בוקר די רגוע של סיבוב בשכונת Soho, ב-Covent Garden ובכיכרות המפורסמות שבאזור (Piccadily, Trafalgar, Leicester).
אחריהן הגעתי לשכונת Mayfair היוקרתית שם שוכנת המסעדה.
Gymkhana - מסעדה הודית עם כוכב מישלן:
מסעדת Gymkhana נפתחה בספטמבר 2013 והיא מסעדה שנייה לשף ומסעדן ממוצא הודי בשם Karam Sethi. המסעדה הראשונה שלו Trishna נפתחה כבר בשנת 2008 כשהוא היה בן 23 בלבד. בשנת 2012 היא קיבלה את כוכב המישלן שלה שנשמר עד היום. היא ידועה יותר במנות הדגים ופירות הים שלה. Gymkhana, האחות הצעירה, זכתה בכוכב שלה בשנת 2015, ומתרכזת יותר במנות בשריות. מה שבטוח, עם 2 מסעדות מישלן בגיל 30 פלוס מינוס, כנראה שמר Sethi פיצח את הקוד של קבלת הכוכב המיוחל. בשנת 2015 הוא הפך בעלים גם למסעדה שלישית בשם Hoppers שמתמחה באוכל סרי לנקי (עדיין בלי כוכב מישלן אבל עם עיטור Bib Gourmand בו מחזיקות גם Palomar ו-Barbary של אחד אסף גרניט).
הזמנתי מקום לשעה 13:15 וכשנכנסתי, המסעדה הלא גדולה, שלא נמצאת באזור עסקי הומה, הייתה מלאה כמעט לגמרי. המילה Gymkhana מתייחסת למועדון "חברים" של הודו הקולוניאלית. מועדון ל"ג'נטלמנים" שסבב סביב משחקי ספורט בעיקר. עיצוב המסעדה מתכתב עם סגנון המועדונים הללו. מאווררי תקרה ישנים, הרבה חום כהה ותמונות הודיות. קשה לומר שהעיצוב מרשים, עדכני או יפה במיוחד, (הוא אפילו די מכוער בעיניי) והוא ודאי לא משדר יוקרה או כוכבי מישלן. אם הייתי צריך לנחש איזו מסעדה נמצאת במקום הדי מיושן למראה הזה, לא הייתי מנחש בחיים שזו מסעדת מישלן הודית די חדשה. הייתי הולך דווקא על מסעדה הודית משפחתית שקיימת 30 שנה.
החבר הזה צפה בי מלמעלה כל זמן הארוחה. קולוניאליזם, כבר אמרנו.
באופן די מפתיע יש כאן תפריט קוקטיילים עשיר ביותר, שלא היה מבייש בר קוקטיילים. מפתיע, בגלל הכבדות היחסית של עיצוב המסעדה ובגלל שאוכל הודי, אפילו אם הוא ממושלן, לא משתדך לקוקטיילים באופן טבעי.
התחלתי בקוקטייל בשם Kohli Margarita. קוקטייל שכלל טקילה, מזקל, ליים, צ'אטני אגבה ותמרינד, קצף אננס. מקסיקו פוגשת את הודו. קוקטייל מעושן ומריר שעלה 13£. יקר מאד, אבל מעולה שבמעולים. באמת אחד הטובים שטעמתי עד היום, עם עומק טעמים מעולה.
תפריט האוכל כאן הוא עשיר מאד. אפשר להזמין מנות a-la carte, אפשר ללכת על ארוחות טעימות שונות (גם בצהריים וגם בערב), מ-65-90£. ממש לא זול. בצהריים בלבד יש גם אפשרויות זולות בהרבה של ארוחת 2 מנות ב-25£, 3 מנות ב-30£ או ארוחה טעימות צהריים בשם Taste of Gymkhana בה 3 מנות עולות 35£ ו-4 מנות עולות 40£. מחירים הרבה יותר סבירים. אני הלכתי על אופציית 4 המנות, שכללה מעט אופציות בחירה.
לפני המנות עצמן הגיע חטיף פריך עם 2 מטבלי צ'אטני (עגבניות ומשמש) שהיו אדירים וחרפרפים.
המנה הראשונה: Potato Chat, Chana Masala, Tamarind, Sev.
תפוחי אדמה עם רוטב צ'אנה מסאלה (רוטב קארי פיקנטי עם חומוס), תמרינד ו-Sev (חטיף הודי קריספי ופיקנטי מקמח חומוס). מנה ראשונה נדיבה מאד וטעימה להפליא. הכל בה היה מבושל לעילא והתיבול היה מושלם. בעיניי הוציאו כאן את המקסימום מחומר גלם משעמם כמו תפוח אדמה.
המנה השנייה: Soft Shell Crab, Wild Rice Bhel.
סרטן רך שריון עם אורז פרא ו-Bhel (עוד חטיף הודי פיקנטי עשוי מאורז מותפח - puffed rice). עוד מנה יוצאת מן הכלל עם טעמים חזקים ופיקנטיים. הסרטן היה אדיר, פריך וטעים לאללה (הכל בו היה אכיל, כולל הצבתות. פריך וכיפי). היה כאן גם ממרח ירוק מצ'ילי וכוסברה שהוסיף רעננות וחריפות. תענוג.
לפני המנה השלישית הזמנתי עוד קוקטייל. בלאדי מרי גרסת Gymkhana שבצהריים עלתה מחיר מוזל של 8.5£. הוא הגיע בגביע מתכת (ברונזה אולי) בכמות נדיבה ביותר. זו בקלות הבלאדי מרי הכי טובה ששתיתי. פיקנטית, חלקה, מלאת טעם (בזכות שימוש בתבלינים הודיים).
המנה השלישית שהוגדרה כמנה עיקרית: Hariyali Bream, Tomato Kachumber.
served with Dal Lasooni, Baingan Ka Salan, Dahi Bhalle – Bread Basket
העדפתי לוותר על מנה בשרית (למשל תבשיל גדי או עוף) ולהזמין מנת דג. זה היה פילה דג Bream (לא סגור איזה דג זה בעברית. יש כמה סוגים בשם הזה. דניס או סרגוס למשל הם bream) אפוי בציפוי של מחית תרד, צ'ילי וכוסברה. הדג הוגש עם עגבניות שרי אפויות. היה טעים ביותר. שוב - טעמים חזקים ופיקנטיים, עם תיבול מושלם.
התוספות. אפשר היה לקחת אורז בסמטי או לחם הודי (נאן כלשהו). אני העדפתי את הלחם. הוא הוגש לצד 3 מטבלים/מנות.
הראשון (מימין בתמונה) Dal Lasooni - דאל עדשים. מעולה. הכי טעים שאכלתי עד היום.
השני (משמאל בתמונה) Baingan Ka Salan - תבשיל חצילונים חריף עם אגוזים וצ'ילי. מצוין.
השלישי (בתמונה למטה) Dahi Bhalle - כיסונים עשויים מקמח שעועית שחורה עם רוטב יוגורט פיקנטי-מתקתק וצ'אטני (נדמה לי מנגו). מטבל אדיר, מרענן וטעים להפליא. עושר טעמים מטורף. היה לי קשה לא ללקק את הצלחת.
תכלס, רק מכל התוספות הנ"ל והלחם אפשר לשבוע לגמרי.
הלחם. לחם שטוח שהלך מעולה עם כל המטבלים. מה רע?
המנה הרביעית. קינוח: Ras Malai, Tandoori Peach Chutney. אלה כדורי גבינה מתוקים רכים (דומים לפאניר) שעשויים מחלב באפלו או חלב פרה ומושרים ב-Malai (רוטב שמנת עשירה או שמנת קרושה - Clotted Cream), מתובלים בהל, זעפרן, פיסטוקים ועוד. מוגשים כאן עם צ'אטני אפרסק. הקינוח היה טעים בהחלט, אבל לא הגיע לגבהים של שאר המנות. הרוטב היה דליל מדי לטעמי. סביר להניח שההנאה שלי הייתה פחותה בגלל שבשלב הזה הייתי באמת מפוצץ לחלוטין מהמנות שלפני כן, שבקלות היו יכולות להשביע 2 סועדים.
עד כאן החוויה ההודית ב-Gymkhana.
המסעדה כאמור לא יפה במיוחד (גם לא בת 16) אבל האוכל. wow. אוכל אדיר. פיצוץ של טעמים ומרקמים. ואני עוד דגמתי ארוחת צהריים שהיא די fixed ומן הסתם לא מציעה במחיר שלה את מנות הדגל ה"רציניות" של המסעדה. כמה שהייתי שמח לטעום את שאר התפריט (ויש הרבה). זה בקלות האוכל ההודי הכי טוב שאכלתי עד היום. גם 2 הקוקטיילים היו מהטובים שטעמתי. השירות היה מעולה וחביב להפליא, בלי טיפת פלצנות. כמו שכתבתי בהתחלה, אם מישהו ייקרא במקרה למסעדה הזו, הוא בחיים לא ינחש שזו מסעדת מישלן. שום דבר בעיצוב (המסעדה והמנות) לא מצביע שיש כאן מסעדת כוכב, גם נדיבות וגודל המנות הוא לא אופייני במיוחד למסעדות מישלן, אבל האוכל עצמו והטעמים - לגמרי.
לאט מאד ובזהירות יצאתי, שמנמן ומבסוט, מהמסעדה לכיוון Carnaby Street שבדיוק בשעות האלה המה אדם בפסטיבל אוכל רחוב של כמה שעות שנקרא Carnaby Street Eat. הרחוב החביב והצבעוני הזה (וגם כמה רחובות סמוכים) מכיל בשגרה לא מעט מסעדות, בתי קפה ופאבים. אזור הפסטיבל כלל אינספור דוכני אוכל, מוזיקה קולנית והמון אדם. בקיצור שמחה והילולה. כמובן שלא טעמתי ולו פירור מההיצע. לא הייתי מסוגל. סתם עברתי ובחנתי. היה שמח, רועש וצפוף.
הנה כמה תמונות של ההמולה.
בחלק הבא - נכנסים למקצב לטיני ועוברים לדבר בספרדית (בעצם אנגלית במבטא ספרדי) עם אוכל פרואני וספרדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה