באחת השבתות חזרה שותפתי עם ארגז מלא דלועים ממושב הוריה, חצבה, פירות גידולו של אבא שלה. הייתה שם דלעת עצומה ועוד המון דלוריות קטנות (וגם מלון אחד שכידוע גם הוא בן משפחה). דלעת ודלורית הן חומר גלם בהחלט חביב שאפשר לעשות אתו המון דברים: לצלות/לאפות בתנור, לעשות מרקים, לבשל כתוספת למנות בשריות, לעשות פירה/קרם דלעת, לעשות ממרחים ואפילו קינוחים. אז התחלתי במלאכה וזה מה שיצא...
תבשיל שוקי עוף עם קוביות דלורית:
תבשיל עם רוטב מתקתק-חריף שכלל גם קוביות סלק, בצל ושום. תיבול של צ'ילי חריף, תרמילי הל, מעט אניס, רוטב צ'ילי מתוק, סירופ ג'ינג'ר, זרעי חרדל, שמן שומשום, רוטב תמרינדי וכנראה עוד כמה מרכיבים ששכחתי כבר. העניין קל ופשוט. צורבים את העוף במחבת עם מעט שמן זית. מוציאים. משזפים את קוביות הירקות. מחזירים את העוף ומוסיפים את הנוזלים והתבלינים. מבשלים עם מכסה עד שהעוף רך וכמעט נופל מהעצם.
כאן אכלתי אותו עם תוספת של שאריות סלט קינואה, חמוציות ועשבי תיבול.
כאן אכלתי את השאריות של הדלורית עם קוסקוס.
ממרח דלורית וטחינה גולמית:
קוביות דלורית שנאפו היטב בתנור עם כמה שיני שום, מעט שמן זית, שמן שומשום, פתיתי צ'ילי יבש, מלח גס ותרמילי הל. אחרי קרמול וריכוך הן נטחנו אחר כבוד בבלנדר יחד עם עוד טיפה שמן זית לתיבול, כמה כפות טחינה גולמית משובחת ועוד קצת צ'ילי לפיקנטיות. המרקם יצא חלק לחלוטין והזכיר חומוס. יצא טעים מאד. מתאים גם למריחה על לחם וגם לניגוב.
שותפתי הכינה ממרח נוסף גם משאריות הדלעת, עם תיבול של לימון כבוש ואריסה.
בקיצור - הממרחים האלה קלים להכנה ומאד טעימים והתיבול שלהם - כיד הדמיון.
מרק קרם דלעת קר עם סלק אפוי ושמנת חמוצה:
יש כאן הרבה דלעת (1/2 דלעת ענק) וגם דלורית אחת. בצל גדול. תקעתי גם קוביות סלק אפוי. למה? אין לי מושג. פשוט היה סלק אחד מסכן בבית אז חסתי עליו. תבלינים שנכנסו היו זרעי כוסברה, חרדל וכמון, צ'ילי יבש ומלח. אולי עוד משהו, הספקתי לשכוח. המרק בושל עד ריכוך הדלועים. את הסלק האפוי הרך הוספתי בשלב כלשהו למרק. כל העסק נטחן למרקם חלק. לאחר הטחינה הוספתי מעט שמנת חמוצה (כ-1/2 מיכל) וטיפה'לה מייפל. יצא מן צבע אפרסקי מוזר. מבחינת טעם, היה טעים, במיוחד אחרי יום-יומיים. מרק נחמד ועוקצני שהיה מרענן לאכול אותו דווקא קר. אבל הסלק בסופו של דבר לא הוסיף לטעמי ועשה את העניין מוזר למדי. פעם הבאה אוותר על סלק.
בקיצור - עדיף כנראה לדבוק בכתומים במרק כתום. או דלעת לבד או דלעת עם בטטה וגזר וכו'.
רביולי במילוי דלעת אפויה וגבינות:
הדלעת נחתכה לקוביות ונאפתה עם מעט מלח ושמן זית עד קרמול יפה. לאחר מכן נקצצה היטב עם סכין (סתם כי לא היה לי כוח ללכלך את מעבד המזון שוב). יצא מרקם לא חלק לחלוטין עם מעט חתיכות גדולות יותר של דלעת.
מחית הדלעת עורבבה עם מעט גבינת גורגונזולה, מעט גבינת תום חרפרפה מגוררת, מעט שמנת חמוצה (1/2 קופסה שנשארה מהמרק - אם היה לי ריקוטה כנראה הייתי משתמש בה). תיבול של מלח בלבד וטיפה אגוז מוסקט.
בצק הפסטה הוא הכי קל בעולם: לכל 100 גרם קמח פסטה מוסיפים ביצה אחת, מעט מלח. כמה טיפות מים ואם רוצים טיפה שמן זית. לישה ביד כמה דקות עד שיש מרקם אחיד, נעים ואלסטי. אם זה מרגיש רטוב אפשר בקלות להוסיף קמח.
אחרי קירור של 1/2 שעה זה עובר רידוד במכונת פסטה. עדיף כמובן דק ככל הניתן.
רוטב עגבניות שרופות: עגבניות קטנות בשלות (שמקורן גם בחצבה ומכאן טעמן המעולה) ששמתי בתבנית עם מעט שמן זית ומלח. אפיתי בתנור אפייה חם (180 מעלות) עד שהן נצרבו, נחרכו והשחימו. טחנתי אותן במעבד מזון, בלי הקליפה. הרוטב עצמו הכיל את העגבניות הטחונות ששפכתי למחבת שהכילה חמאה חומה (חמאה מקורמלת מעט שהפכה לנוזל חום ואגוזי - אחד הדברים הכי טעימים שיש).
הרביולי בושלו במים רותחים עם מלח כ-2 דקות עד שהם מתחילים לצוף. אחר כך הועברו למחבת עם הרוטב. בסוף זילוף של עוד קצת תום מגוררת וטיפה או שתיים של טבסקו מעושן חריף. יצא טעים. אבל ממש. אפשר גם לתבל בטיפה או שתיים של שמן כמהין מי שיש.
לזנייה דלעת וגבינות:
נשאר המון מילוי של דלעת וגבינות מהרביולי וגם לא מעט בצק פסטה, אז החלטתי לעשות לזנייה מכל השאריות. את מוטיב הדלעת חיזקתי מעט עם תוספת של עוד מחית דלעת אפויה. הכנתי רוטב עגבניות שרופות דומה למתכון הקודם, אבל הפעם ייבשתי את העגבניות בתנור פחות חם (כ-130-140 מעלות) וליותר זמן, עד שהן הצטמקו והתייבשו מעט. טחנתי הפעם עם הקליפה ותיבלתי עם מעט מלח וצ'ילי יבש.
סידור השכבות בתבנית - רוטב, דף פסטה, מלית דלעת וגבינות, עוד קצת רוטב וגבינת תום מגוררת, עוד דף פסטה וגו'. למעלה עוד קצת רוטב ומעליו גבינה מגוררת בשביל הצבע שייווצר באפייה. שאריות הבצק הספיקו למשהו כמו 4 שכבות. יצאה לזנייה פשוט מעולה.
שקשוקה דלעת:
זה באמת משהו שעשיתי מתוך שעמום. קוביות דלעת שאפיתי בתנור למרקם אל דנטה (עדיין 1/2 קשה). התיבול כלל זרעי חרדל (צהוב), זרעי חרדל שחור, מלח ופלפל, שמן זית ומעט שמן צ'ילי.
את הקוביות ה-1/2 קשות הוצאתי והוספתי למחבת בה שכשכו קוביות בצל מטוגנות קלות. הוספתי גם מעט זרעי כמון, כוסברה ואניס כתושים ומעט צ'ילי יבש נוסף. טיגנתי 4-5 דקות יחד על מכסה סגור. הוספתי ביצה אחת שלמה ועוד חלמון אחד (כי היה אחד כזה במקרה במקרר, זכר למעללי שותפתי בגזרת המתוקים). אני חייב לומר שיצאה שקשוקה חביבה ביותר. אכלתי בהנאה עם 2 פרוסות לחם לניגוב ומעט לאבנה בצד.
תבשיל שוקי עוף עם קוביות דלורית:
תבשיל עם רוטב מתקתק-חריף שכלל גם קוביות סלק, בצל ושום. תיבול של צ'ילי חריף, תרמילי הל, מעט אניס, רוטב צ'ילי מתוק, סירופ ג'ינג'ר, זרעי חרדל, שמן שומשום, רוטב תמרינדי וכנראה עוד כמה מרכיבים ששכחתי כבר. העניין קל ופשוט. צורבים את העוף במחבת עם מעט שמן זית. מוציאים. משזפים את קוביות הירקות. מחזירים את העוף ומוסיפים את הנוזלים והתבלינים. מבשלים עם מכסה עד שהעוף רך וכמעט נופל מהעצם.
כאן אכלתי אותו עם תוספת של שאריות סלט קינואה, חמוציות ועשבי תיבול.
כאן אכלתי את השאריות של הדלורית עם קוסקוס.
ממרח דלורית וטחינה גולמית:
קוביות דלורית שנאפו היטב בתנור עם כמה שיני שום, מעט שמן זית, שמן שומשום, פתיתי צ'ילי יבש, מלח גס ותרמילי הל. אחרי קרמול וריכוך הן נטחנו אחר כבוד בבלנדר יחד עם עוד טיפה שמן זית לתיבול, כמה כפות טחינה גולמית משובחת ועוד קצת צ'ילי לפיקנטיות. המרקם יצא חלק לחלוטין והזכיר חומוס. יצא טעים מאד. מתאים גם למריחה על לחם וגם לניגוב.
שותפתי הכינה ממרח נוסף גם משאריות הדלעת, עם תיבול של לימון כבוש ואריסה.
בקיצור - הממרחים האלה קלים להכנה ומאד טעימים והתיבול שלהם - כיד הדמיון.
מרק קרם דלעת קר עם סלק אפוי ושמנת חמוצה:
יש כאן הרבה דלעת (1/2 דלעת ענק) וגם דלורית אחת. בצל גדול. תקעתי גם קוביות סלק אפוי. למה? אין לי מושג. פשוט היה סלק אחד מסכן בבית אז חסתי עליו. תבלינים שנכנסו היו זרעי כוסברה, חרדל וכמון, צ'ילי יבש ומלח. אולי עוד משהו, הספקתי לשכוח. המרק בושל עד ריכוך הדלועים. את הסלק האפוי הרך הוספתי בשלב כלשהו למרק. כל העסק נטחן למרקם חלק. לאחר הטחינה הוספתי מעט שמנת חמוצה (כ-1/2 מיכל) וטיפה'לה מייפל. יצא מן צבע אפרסקי מוזר. מבחינת טעם, היה טעים, במיוחד אחרי יום-יומיים. מרק נחמד ועוקצני שהיה מרענן לאכול אותו דווקא קר. אבל הסלק בסופו של דבר לא הוסיף לטעמי ועשה את העניין מוזר למדי. פעם הבאה אוותר על סלק.
בקיצור - עדיף כנראה לדבוק בכתומים במרק כתום. או דלעת לבד או דלעת עם בטטה וגזר וכו'.
רביולי במילוי דלעת אפויה וגבינות:
הדלעת נחתכה לקוביות ונאפתה עם מעט מלח ושמן זית עד קרמול יפה. לאחר מכן נקצצה היטב עם סכין (סתם כי לא היה לי כוח ללכלך את מעבד המזון שוב). יצא מרקם לא חלק לחלוטין עם מעט חתיכות גדולות יותר של דלעת.
מחית הדלעת עורבבה עם מעט גבינת גורגונזולה, מעט גבינת תום חרפרפה מגוררת, מעט שמנת חמוצה (1/2 קופסה שנשארה מהמרק - אם היה לי ריקוטה כנראה הייתי משתמש בה). תיבול של מלח בלבד וטיפה אגוז מוסקט.
בצק הפסטה הוא הכי קל בעולם: לכל 100 גרם קמח פסטה מוסיפים ביצה אחת, מעט מלח. כמה טיפות מים ואם רוצים טיפה שמן זית. לישה ביד כמה דקות עד שיש מרקם אחיד, נעים ואלסטי. אם זה מרגיש רטוב אפשר בקלות להוסיף קמח.
אחרי קירור של 1/2 שעה זה עובר רידוד במכונת פסטה. עדיף כמובן דק ככל הניתן.
רוטב עגבניות שרופות: עגבניות קטנות בשלות (שמקורן גם בחצבה ומכאן טעמן המעולה) ששמתי בתבנית עם מעט שמן זית ומלח. אפיתי בתנור אפייה חם (180 מעלות) עד שהן נצרבו, נחרכו והשחימו. טחנתי אותן במעבד מזון, בלי הקליפה. הרוטב עצמו הכיל את העגבניות הטחונות ששפכתי למחבת שהכילה חמאה חומה (חמאה מקורמלת מעט שהפכה לנוזל חום ואגוזי - אחד הדברים הכי טעימים שיש).
הרביולי בושלו במים רותחים עם מלח כ-2 דקות עד שהם מתחילים לצוף. אחר כך הועברו למחבת עם הרוטב. בסוף זילוף של עוד קצת תום מגוררת וטיפה או שתיים של טבסקו מעושן חריף. יצא טעים. אבל ממש. אפשר גם לתבל בטיפה או שתיים של שמן כמהין מי שיש.
לזנייה דלעת וגבינות:
נשאר המון מילוי של דלעת וגבינות מהרביולי וגם לא מעט בצק פסטה, אז החלטתי לעשות לזנייה מכל השאריות. את מוטיב הדלעת חיזקתי מעט עם תוספת של עוד מחית דלעת אפויה. הכנתי רוטב עגבניות שרופות דומה למתכון הקודם, אבל הפעם ייבשתי את העגבניות בתנור פחות חם (כ-130-140 מעלות) וליותר זמן, עד שהן הצטמקו והתייבשו מעט. טחנתי הפעם עם הקליפה ותיבלתי עם מעט מלח וצ'ילי יבש.
סידור השכבות בתבנית - רוטב, דף פסטה, מלית דלעת וגבינות, עוד קצת רוטב וגבינת תום מגוררת, עוד דף פסטה וגו'. למעלה עוד קצת רוטב ומעליו גבינה מגוררת בשביל הצבע שייווצר באפייה. שאריות הבצק הספיקו למשהו כמו 4 שכבות. יצאה לזנייה פשוט מעולה.
שקשוקה דלעת:
זה באמת משהו שעשיתי מתוך שעמום. קוביות דלעת שאפיתי בתנור למרקם אל דנטה (עדיין 1/2 קשה). התיבול כלל זרעי חרדל (צהוב), זרעי חרדל שחור, מלח ופלפל, שמן זית ומעט שמן צ'ילי.
את הקוביות ה-1/2 קשות הוצאתי והוספתי למחבת בה שכשכו קוביות בצל מטוגנות קלות. הוספתי גם מעט זרעי כמון, כוסברה ואניס כתושים ומעט צ'ילי יבש נוסף. טיגנתי 4-5 דקות יחד על מכסה סגור. הוספתי ביצה אחת שלמה ועוד חלמון אחד (כי היה אחד כזה במקרה במקרר, זכר למעללי שותפתי בגזרת המתוקים). אני חייב לומר שיצאה שקשוקה חביבה ביותר. אכלתי בהנאה עם 2 פרוסות לחם לניגוב ומעט לאבנה בצד.
