סושי זו תמיד הנאה גדולה. ובסושי אני מתכוון כמובן להוא עם יצורי הים הנאים והטריים באשר הם. בכל חודשי הסגר בהן מסעדות פעלו רק במשלוחים נמנעתי מאכילת סושי. למרות שסושי הוא אחד המאכלים שיכולים לעבור היטב משלוחים, אני מעדיף את הסושי שלי טרי ומגולגל בזמן שאני יושב במסעדה. לאחר פתיחת המסעדות, במהלך יוני ויולי, יצא לי למלא את החסר ולשבת ב-3 מסעדות יפניות שמתמחות בסושי. בכולן לארוחת צהריים עסקית. בכולן התמקדתי בסושי. הראשונה בתור - יאקימונו הוותיקה והתמיד איכותית משדרות רוטשילד - היא המנייה הבטוחה. השנייה - TYO המפונפנת והמושקעת שעברה מרח' מונטיפיורי לרח' שבזי בנווה צדק. השלישית - Kamakura - מסעדת יפנית חדשה ויומרנית שממוקמת במתחם הבורסה ברמת גן והיא אפילו כשרה לא עלינו. אני מתחיל מקאמאקורה שהייתה הארוחה האחרונה כרונולוגית (23 ביולי).
Kamakura - מסעדת בשר וסושי יפנית כשרה במלון 5 כוכבים ברמת גן:
קאמאקורה היא מסעדה יפנית שנפתחה רגע לפני הקורונה, בפברואר 2020. אני לא מקנא במסעדות חדשות שנפתחו בסוף 2019 או בתחילת 2020 עם תקוות ויומרות גדולות ואז באה הקורונה. כאילו לא מספיק קשה כאן גם בשגרה לנהל מסעדה חדשה. קאמאקורה יושבת בלובי של מלון אינדיגו במתחם הבורסה ברמת גן, מלון 5 כוכבים חדש. מדובר במסעדה יפנית כשרה בשרית, יומרנית ומושקעת. זו מסעדה שממתגת את עצמה כמסעדת יוקרה. עניין לא פשוט לתפעול בישראל גם בימים רגילים ובוודאי בימי קורונה. על התפריט והמטבח אחראי גיל-עד דאבוש, שעבד בארץ בדיינינגס היפנית במלון נורמן, בלימה ניפו ביפו והתמחה כשנה גם במסעדת 3 כוכבים, Sushi Gyoten ביפן. השותפים מחזיקים גם בבעלות על מסעדת הבשר פיטמאסטר (Pitmaster) הכשרה בפתח תקווה וכיאה לקבוצת מסעדנים שמתמחים בבשר, קאמאקורה מתמחה במנות בשר בשיטות הכנה שונות, בניגוד לרוב היפניות בארץ שמתמקדות בדגים. אבל לא לדאוג יש גם דגים.
שבוע לפני הארוחה ניסיתי להגיע ספונטנית לצהריים ובמסגרת מגבלות התפוסה היה מקום רק בשולחן בחוץ (הוציאו שולחנות החוצה ליד הכניסה של המלון. לא מיקום סימפטי במיוחד (בטח לא בחום ובלחות של יולי) ולכן ויתרתי. שבוע לאחר מכן התקשרתי מראש לוודא שיש מקום. הגעתי ב-13:00 והייתי הראשון. בהמשך הגיעו עוד סועדים. מסעדות יפניות יכולות להיות אלגנטיות ויפות אבל מהחלל של קאמאקורה לא התרשמתי במיוחד. אני מעדיף צבעי עץ טבעי יותר מהשחור-לבן ששולט בנוף המסעדה. גם שולחנות השיש היקרים למראה פחות לטעמי משולחנות עץ למיניהם. המוטיב היפני המרכזי בעיצוב הוא עיטורי מתכת יפניים על בד שנפרסו על כל קירות המסעדה.
תפריט הצהריים כפי שהוא מפורסם מחוץ לכניסה של המלון. עסקיות צהריים במספר מסלולים של מנה ראשונה ועיקרית במחירים של 89 ש"ח - 109 ש"ח ו-169 ש"ח (!). המסלול היקר כולל מנה עיקרית של פילה בקר, אנטריקוט או קומבינציית סושי בשרית עם מרכיב מרכזי של כבד אווז. יומרניים - כבר אמרתי. היות ואני לא משתגע על סושי בשרי, עם כל הכבוד להתמחות בבשרים, הלכתי על קומבינציית סושי של דגים ב-109 ש"ח.
קנקן סאקה קר. אם כבר יפן.
מנה ראשונה: סינטה טטאקי. תוספת של 15 ש"ח לעסקית. סינטה צרובה על גחלי אלון יפניים, קרם אגוזי לוז, אגוזי לוז, שיסו ופונזו אגוזי לוז מעושן. מנה טעימה. בשר כשר יכול להיות בעייתי אבל הסינטה הזו הייתה איכותית והרגישה טרייה. ההכנה שלה הייתה טובה מאד. הרטבים (הרבה אגוזי לוז) היו טעימים ולא האפילו על הבשר. הפונזו היה טעים אבל לא הרגיש מעושן במיוחד בטעמיו. סה"כ מנה מוצלחת בהחלט.
קומבינציית הסושי. התפריט בכניסה לא מעודכן. זו לא קומבינציית הסלמון אלא קומבינציה אחרת בשם קומבינציית סושי ני: 4 יח' - טוקיו יוקטן (טונה, בר ים, איולי חלפניו), 8 יח' - קרי קרי סלמון (סלמון וקריספי סלמון), 2 יח' - ניגירי סלמון, 2 יח' - ניגירי טונה. כולם היו מוצלחים וטעימים בסה"כ. הדגים הרגישו טריים ומאיכות טובה (לא מדהימה אבל מספיק טובה). הרול הטוב מכולם היה זה עם הטונה. ההקפדה בגלגול יכולה להיות טובה יותר. אלה לא הרולים הכי טובים שאכלתי אבל הם סיפקו את הסחורה. אני לא מעריץ גדול של מסעדות כשרות כי האיכות בהן כמעט תמיד לא מספיק טובה ביחס ללא כשרות. בגזרת הסושי למשל יש את מינאטו בהרצליה שהיא טובה למדי ואת ניני האצ'י התל אביבית שלא הרשימה אותי. קאמאקורה, מהמעט שטעמתי לא נופלת מהן.
לקראת שעה 14:00. סה"כ תפוסה לא רעה. נתקלתי בלא מעט מסעדות תל אביביות מוכרות וותיקות שהיו ריקות יותר בצהריים בתקופת הקורונה.
קינוח. קינוחים כשרים עלולים להיות בעייתיים מאד. ודאי במסעדה כשרה בשרית. הזמנתי יוזו פאי: טארט לימון ויוזו ומרנג חרוך. 45 ש"ח. בתפריט בפייסבוק שלהם מפורט גם טוויל שומשום שחור. לא היה אחד כזה. היו סתם שברי אגוזים. קרם הלימון-יוזו היה טעים בהחלט. בסיס הטארט עצמו היה בינוני ואנמי. בסיס טארט זקוק לחמאה לא יעזור. סה"כ - קינוח בסדר פלוס.
בגזרת האוכל היה בסה"כ לא רע עד טוב. לא איכויות מדהימות אבל בהחלט טוב למדי. השירות היה די חובבני. בסה"כ 2 מלצרים צעירים שלא עשו רושם מבין במיוחד אבל היו עדיין שירותיים וחביבים. האווירה עצמה היא לא מהמדהימות. בעיניי יש משהו קצת מנוכר בחלל. למרות זאת הסה"כ היה חיובי ועמד בציפיות (הלא בשמיים מלכתחילה). בקיצור - ניסיתי. אולי אם אתקע באזור הבורסה ואשתוקק לאוכל יפני אחזור שוב לנסות מנות בשריות.
TYO - מאסטר סושי יפני בנווה צדק:
TYO היא מסעדה יפנית מושקעת במיוחד שלא לומר מפונפנת שנפתחה בשנת 2014 ומתהדרת במאסטר סושי יפני בשם יאמה אוימאודה המוכר יותר בכינוי יאמה-סאן, בחור שעבד במסעדות סושי ביפן ובמקדש הסושי הניו-יורקי, Morimoto. בשנה האחרונה מפעילה הקבוצה מסעדה יפנית קצת יותר עממית בשם קיטו קאטו ברחוב דיזנגוף. TYO מפתיחתה שמה דגש על אווירה יוקרתית ובליינית. ל-TYO באו להעביר ערב שמשלב אוכל ואלכוהול. לפני קצת יותר משנה עברה המסעדה ממשכנה ברחוב מונטיפיורי למשכן חדש ברחוב שבזי, לב לבה של נווה צדק. תכלס מתאים לאופי השכונה בימינו שהוא נובורישי ומפונפן בימינו. במסעדה במונטיפיורי יצא לי לשבת פעם אחת ויחידה, בנובמבר 2014 והרחבתי על כך כאן. השורה התחתונה אז הייתה - יקר מאד ואיכותי מאד. אחרי שחזרתי ליאקימונו החלטתי שבא לי לנסות שוב גם את TYO לעסקית צהריים במשכנה החדש. זה היה ב-2 ביולי.
חלל המסעדה גדול עם תקרה גבוהה במיוחד וכמה מפלסים וחדרים. עצוב שחלל כזה יכול להכיל היום מעט מאד סועדים. כשהגעתי בסביבות 13:15 היו אולי 6-7 סועדים במסעדה. בהמשך אחרי 14:00 הגיעו עוד סועדים.
כיאה לימינו - סריקת ברקוד מובילה לתפריט האינטרנטי.
חלל המסעדה עם הבר המרכזי הריק מאדם. חלל מושקע ומפונפן בהחלט. כאן אין מינימליזם יפני.
עסקית הצהריים כוללת כאן מנת פתיחה (חמוצים יפניים, מרק מיסו או אגדאשי טופו), מנה ראשונה לבחירה (סלטים, טטאקי למיניהם ועוד), ומנה עיקרית לבחירה (קומבינציות סושי, ראמן, יאקיטורי, מנות דגים ובשר). המחיר נקבע לפי מחיר העיקרית ונע מ-73 ש"ח לראמן, 80 ש"ח לסושי צמחוני, 98 ש"ח לקומבינציות סושי עם דגים עד 125 ש"ח לקומבינציות היותר מיוחדות או Lunch Box יפני מסורתי. האופציות היקרות ביותר הן עיקריות של לוקוס, פילה בקר או המאצ'י טריאקי (אינטיאס) בעלות 135 ש"ח. מחיר שנראה סביר ליד ה-169 ש"ח של העסקית היקרה ביותר של קאמאקורה.
התחלתי במנת פתיחה של אגדאשי טופו. כאן בניגוד למסעדות יפניות אחרות הטופו נפרסם לפרוסות די גדולות. מנה מוצלחת וטעימה. תיבול עדין למדי וטופו איכותי עם פטריות שיטאקה בצד.
המשכתי עם מנה ראשונה של סלט סשימי. סשימי טונה אדומה, אצות ים, שבבי בצלים לבנים ושמן זית מתובל. מנה שהייתה כרוכה בתוספת 15 ש"ח לעסקית. התאכזבתי ממנה. זו הייתה מנה מרושלת שכללה בעיקר הרבה חסה משעממת שבתפריט בגלל לא הוזכר שהיא מרכיב. לפחות היא הייתה טרייה. אמרתי למלצרית שאם הייתי יודע שרוב הסלט זה חסה לא הייתי מזמין אבל החלטתי לאכול אותה בכל זאת. זה גם לא היה סשימי אלא טונה צרובה קלות שנפרסה לפרוסות. הטונה עצמה הייתה לא רעה ואיכותית למדי אבל גם לא הלהיבה. נראה שמישהו במטבח פשוט זרק אותה על החסות ברישול. איפה ההקפדה של מטבח יפני? איפה האסתטיקה? יד של מאסטר סושי בטח לא הייתה מעורבת כאן בהכנה. אנחנו לא בג'פניקה, מ-TYO אני מצפה להרבה יותר. זו ממש לא הייתה מנה ששווה תוספת של כסף עליה.
העיקרית. קומבינציית סושי בשם טוקיו תל אביב: 4 יח' לוקוס רול, 4 יח' אונגי שרימפס, 4 יח' ספייסי טונה. 98 ש"ח. משמח היה לראות שיש מגוון מכובד של דגים. כשיש אונגי (צלופח) אני מזמין כזה. זה אחד היצורים האהובים עליי. הסושי שיפר לי את המצב רוח. היה מצוין. קומבינציות טובות מאד עם דגים איכותיים והידוק טוב. הטוב מכולם - האונגי כמובן. נהניתי מאד.
קינוח. לא ממש יפני אבל עם סטייל יפני: ברולה פיסטוק עם קראמבל פיסטוק, שנטילי פטל, מי ורדים וטוויל פיסטוק. 56 ש"ח. מחיר יקר מאד. חבל שאין הנחה קטנה על הקינוחים במסגרת העסקיות. לפחות היה קינוח מצוין. ברולה עשוי היטב עם פיסטוקיות מודגשת (לא חסכו כאן במחית פיסטוק שזה מצוין).
לאור הביקורת והאכזבה שלי מסלט הסשימי היה ראוי שמישהו אחראי במסעדה היה ניגש אליי ומנסה להבין טוב יותר ממה התאכזבתי, או מציע איזה צ'ופר קטן (נגיד לוותר על התוספת של 15 השקלים במנה הזו או סתם לתת קפה על חשבון הבית). אף אחד לא ניגש. ברגע שאמרתי שאני אוכל את המנה בכל זאת הם כנראה הרגישו שזה מספיק טוב. השירות בכללי היה די מרוחק ולא נטף חביבות. 2-3 מלצרים שהסתובבו נראו לי די צעירים ולא עשו רושם של מקצוענות מספקת. אולי הם יותר נחמדים לסועדים הקבועים, תושבי השכונה או עובדי האזור מהבנקים ובתי ההשקעות. ניחא. למרות הסושי המצוין כשלעצמו אני לא מרגיש צורך או עניין לחזור לשם בשנים הקרובות. בקיטו קאטו שלהם היה לי בזמנו הרבה יותר נחמד.
יאקימונו רוטשילד - שומרים על האיכות:
כשמדברים על סושי איכותי ויציב יאקימונו ברוטשילד היא לטעמי השם הראשון שעולה כבר שנים רבות. פעם אונאמי טענה לכתר, אבל כבר שנים, אחרי שהתחלפה שם הבעלות, זה לא אותו דבר. יאקימונו, גם אחרי שהבעלים המיתולוגי אבי כהן ז"ל הלך לעולמו, המשיכה תמיד להיות אי של יציבות ושל איכות לא מתפשרת תחת ניהול שלושת ילדיו. זו מסעדה יקרה אבל כזו שמציעה את חומרי הגלם הטובים ביותר (מהים בעיקר) ושהצוות שלה הוא המנוסה והידען ביותר. בקיצור - יש שם תמיד תמורה לאגרה. בצהריים הם תמיד הציעו עסקיות במחיר יחסית נוח שכמובן יצא לי לנסות מספר פעמים. אני מניח שהפעם האחרונה שלי הייתה לפני כשנתיים. אז אחרי הגעגועים לסושי היא הייתה מטבע הדברים המסעדה הראשונה שחזרתי אליה. חלל המסעדה היה יחסית מלא במסגרת מגבלות התקופה. ישבתי באחד השולחנות. גם כאן יש סריקה של ברקוד.
וגם כאן התחלתי עם קנקן סאקה קר קטן. 20 ש"ח.
מסלול העסקיות ביאקימונו כולל בחירת מרק כמנת פתיחה, מנת מתאבן ומנה עיקרית עם תוספת. המחירים - החל מ-70 ש"ח עד 110 ש"ח. ביחס ל-TYO ולקאמאקורה, יאקימונו אפילו נוחה יותר במחיריה.
המרק שאכלתי - מרק פירות ים עם שרימפס, קלמרי ומולים. תוספת של 8 ש"ח. מרק טעים עם פירות ים שלהערכתי מיובאים קפואים, אבל מאיכות טובה לז'אנר.
מנה נוספת של סלט קאיסו, סלט אצות ומלפפונים, הזמנתי כתוספת. טעים ורענן.
שעת צהריים ביאקימונו. לשבת הכי ברגוע שיש.
המנה הראשונה - מנה שניסיתי לראשונה ביאקימונו: גומה סושי מורי - 2 יחידות. כדורי אורז עטופים בדג טרי נא - במקרה זה - סלמון ונדמה לי שבס יפני (סוזוקי - בס סלע יפני). כדורי האורז מוגשים על טחינה יפנית שמכונה גומה (Goma). מנה נהדרת. דגים טריים. כדור אורז עשוי מצוין והשוס הגדול - הטחינה היפנית שהייתה קרמית, חלקה ופשוט נפלאה. קצת יותר עדינה מטחינה ערבית מוכרת. אחלה מנה.
בדר"כ כשאני ביאקימונו אני מזמין את קומבינציית הסושי המכונה טוקובטסו סושי - 12 יחידות שמחולקות ל-2 סוגי רולים שהם בחירת השף בהתאם להיצע הדגה הטרייה. העלות - 98 ש"ח. בעיניי עלות משתלמת ביחס לאיכות חומרי הגלם. בפעמים קודמות שישבתי ביאקימונו נהניתי למשל מרולים של טונה, סלמון וילוטייל (יחד), של שרימפס טמפורה ואחרים. הפעם לאכזבתי היחסית קיבלתי רולים מעט פשוטים ושגרתיים יותר. האחד עם טונה אדומה ואבוקדו והשני עם סלמון ומעטפת של בס יפני. הדגים היו נהדרים, טריים ואיכותיים. איכות הרולים, האורז והגלגול - ללא דופי. רולים מצוינים. אבל העסק הרגיש לי מעט יותר בנאלי מבעבר. כשמנהל המסעדה ניגש אליי ושאל איך היה אמרתי שכרגיל תענוג - אבל שטיפה התאכזבתי מהיצע הדגה ברולים שנראה לי לא מספיק מגוון. הוא ציין שהכל זה עניין של היצע של הדגה הטרייה ושבחודשי הקיץ יש היצע נמוך יותר ולכן את הדגים היותר נדירים בימים האלה כמו צלופחים, שרימפסים טריים או ילוטייל הם שומרים למנות האחרות. קיבלתי.
ובכל זאת כדי להמתיק לי את האכזבה הקטנטנה נחת על שולחני קינוח על חשבון הבית (בצהריים קינוח עסקי עולה 25 ש"ח בלבד). אקט מתחשב ונדיב. תלמדו TYO. קוראים לזה תודעת שירות. זה היה קינוח שטעמתי לראשונה - טרופיקארו קויישי - חלוקי נחל משוקולד לבן במילוי מוס מנגו, אננס ופסיפלורה על קרמבל שקדים. קינוח קיצי מצוין. למרות מעטפת השוקולד הלבן הקראנצ'ית (הייתה לטעמי מעט עבה מדי ודרשה מאמץ מסוים בפיצוחה), הקינוח שמר על מתיקות מאוזנת היטב בזכות המילוי החמצמץ-מתקתק. סיום מצוין לארוחה טובה מאד. כרגיל.
Kamakura - מסעדת בשר וסושי יפנית כשרה במלון 5 כוכבים ברמת גן:
קאמאקורה היא מסעדה יפנית שנפתחה רגע לפני הקורונה, בפברואר 2020. אני לא מקנא במסעדות חדשות שנפתחו בסוף 2019 או בתחילת 2020 עם תקוות ויומרות גדולות ואז באה הקורונה. כאילו לא מספיק קשה כאן גם בשגרה לנהל מסעדה חדשה. קאמאקורה יושבת בלובי של מלון אינדיגו במתחם הבורסה ברמת גן, מלון 5 כוכבים חדש. מדובר במסעדה יפנית כשרה בשרית, יומרנית ומושקעת. זו מסעדה שממתגת את עצמה כמסעדת יוקרה. עניין לא פשוט לתפעול בישראל גם בימים רגילים ובוודאי בימי קורונה. על התפריט והמטבח אחראי גיל-עד דאבוש, שעבד בארץ בדיינינגס היפנית במלון נורמן, בלימה ניפו ביפו והתמחה כשנה גם במסעדת 3 כוכבים, Sushi Gyoten ביפן. השותפים מחזיקים גם בבעלות על מסעדת הבשר פיטמאסטר (Pitmaster) הכשרה בפתח תקווה וכיאה לקבוצת מסעדנים שמתמחים בבשר, קאמאקורה מתמחה במנות בשר בשיטות הכנה שונות, בניגוד לרוב היפניות בארץ שמתמקדות בדגים. אבל לא לדאוג יש גם דגים.
שבוע לפני הארוחה ניסיתי להגיע ספונטנית לצהריים ובמסגרת מגבלות התפוסה היה מקום רק בשולחן בחוץ (הוציאו שולחנות החוצה ליד הכניסה של המלון. לא מיקום סימפטי במיוחד (בטח לא בחום ובלחות של יולי) ולכן ויתרתי. שבוע לאחר מכן התקשרתי מראש לוודא שיש מקום. הגעתי ב-13:00 והייתי הראשון. בהמשך הגיעו עוד סועדים. מסעדות יפניות יכולות להיות אלגנטיות ויפות אבל מהחלל של קאמאקורה לא התרשמתי במיוחד. אני מעדיף צבעי עץ טבעי יותר מהשחור-לבן ששולט בנוף המסעדה. גם שולחנות השיש היקרים למראה פחות לטעמי משולחנות עץ למיניהם. המוטיב היפני המרכזי בעיצוב הוא עיטורי מתכת יפניים על בד שנפרסו על כל קירות המסעדה.
תפריט הצהריים כפי שהוא מפורסם מחוץ לכניסה של המלון. עסקיות צהריים במספר מסלולים של מנה ראשונה ועיקרית במחירים של 89 ש"ח - 109 ש"ח ו-169 ש"ח (!). המסלול היקר כולל מנה עיקרית של פילה בקר, אנטריקוט או קומבינציית סושי בשרית עם מרכיב מרכזי של כבד אווז. יומרניים - כבר אמרתי. היות ואני לא משתגע על סושי בשרי, עם כל הכבוד להתמחות בבשרים, הלכתי על קומבינציית סושי של דגים ב-109 ש"ח.
קנקן סאקה קר. אם כבר יפן.
מנה ראשונה: סינטה טטאקי. תוספת של 15 ש"ח לעסקית. סינטה צרובה על גחלי אלון יפניים, קרם אגוזי לוז, אגוזי לוז, שיסו ופונזו אגוזי לוז מעושן. מנה טעימה. בשר כשר יכול להיות בעייתי אבל הסינטה הזו הייתה איכותית והרגישה טרייה. ההכנה שלה הייתה טובה מאד. הרטבים (הרבה אגוזי לוז) היו טעימים ולא האפילו על הבשר. הפונזו היה טעים אבל לא הרגיש מעושן במיוחד בטעמיו. סה"כ מנה מוצלחת בהחלט.
קומבינציית הסושי. התפריט בכניסה לא מעודכן. זו לא קומבינציית הסלמון אלא קומבינציה אחרת בשם קומבינציית סושי ני: 4 יח' - טוקיו יוקטן (טונה, בר ים, איולי חלפניו), 8 יח' - קרי קרי סלמון (סלמון וקריספי סלמון), 2 יח' - ניגירי סלמון, 2 יח' - ניגירי טונה. כולם היו מוצלחים וטעימים בסה"כ. הדגים הרגישו טריים ומאיכות טובה (לא מדהימה אבל מספיק טובה). הרול הטוב מכולם היה זה עם הטונה. ההקפדה בגלגול יכולה להיות טובה יותר. אלה לא הרולים הכי טובים שאכלתי אבל הם סיפקו את הסחורה. אני לא מעריץ גדול של מסעדות כשרות כי האיכות בהן כמעט תמיד לא מספיק טובה ביחס ללא כשרות. בגזרת הסושי למשל יש את מינאטו בהרצליה שהיא טובה למדי ואת ניני האצ'י התל אביבית שלא הרשימה אותי. קאמאקורה, מהמעט שטעמתי לא נופלת מהן.
לקראת שעה 14:00. סה"כ תפוסה לא רעה. נתקלתי בלא מעט מסעדות תל אביביות מוכרות וותיקות שהיו ריקות יותר בצהריים בתקופת הקורונה.
קינוח. קינוחים כשרים עלולים להיות בעייתיים מאד. ודאי במסעדה כשרה בשרית. הזמנתי יוזו פאי: טארט לימון ויוזו ומרנג חרוך. 45 ש"ח. בתפריט בפייסבוק שלהם מפורט גם טוויל שומשום שחור. לא היה אחד כזה. היו סתם שברי אגוזים. קרם הלימון-יוזו היה טעים בהחלט. בסיס הטארט עצמו היה בינוני ואנמי. בסיס טארט זקוק לחמאה לא יעזור. סה"כ - קינוח בסדר פלוס.
בגזרת האוכל היה בסה"כ לא רע עד טוב. לא איכויות מדהימות אבל בהחלט טוב למדי. השירות היה די חובבני. בסה"כ 2 מלצרים צעירים שלא עשו רושם מבין במיוחד אבל היו עדיין שירותיים וחביבים. האווירה עצמה היא לא מהמדהימות. בעיניי יש משהו קצת מנוכר בחלל. למרות זאת הסה"כ היה חיובי ועמד בציפיות (הלא בשמיים מלכתחילה). בקיצור - ניסיתי. אולי אם אתקע באזור הבורסה ואשתוקק לאוכל יפני אחזור שוב לנסות מנות בשריות.
TYO - מאסטר סושי יפני בנווה צדק:
TYO היא מסעדה יפנית מושקעת במיוחד שלא לומר מפונפנת שנפתחה בשנת 2014 ומתהדרת במאסטר סושי יפני בשם יאמה אוימאודה המוכר יותר בכינוי יאמה-סאן, בחור שעבד במסעדות סושי ביפן ובמקדש הסושי הניו-יורקי, Morimoto. בשנה האחרונה מפעילה הקבוצה מסעדה יפנית קצת יותר עממית בשם קיטו קאטו ברחוב דיזנגוף. TYO מפתיחתה שמה דגש על אווירה יוקרתית ובליינית. ל-TYO באו להעביר ערב שמשלב אוכל ואלכוהול. לפני קצת יותר משנה עברה המסעדה ממשכנה ברחוב מונטיפיורי למשכן חדש ברחוב שבזי, לב לבה של נווה צדק. תכלס מתאים לאופי השכונה בימינו שהוא נובורישי ומפונפן בימינו. במסעדה במונטיפיורי יצא לי לשבת פעם אחת ויחידה, בנובמבר 2014 והרחבתי על כך כאן. השורה התחתונה אז הייתה - יקר מאד ואיכותי מאד. אחרי שחזרתי ליאקימונו החלטתי שבא לי לנסות שוב גם את TYO לעסקית צהריים במשכנה החדש. זה היה ב-2 ביולי.
חלל המסעדה גדול עם תקרה גבוהה במיוחד וכמה מפלסים וחדרים. עצוב שחלל כזה יכול להכיל היום מעט מאד סועדים. כשהגעתי בסביבות 13:15 היו אולי 6-7 סועדים במסעדה. בהמשך אחרי 14:00 הגיעו עוד סועדים.
כיאה לימינו - סריקת ברקוד מובילה לתפריט האינטרנטי.
חלל המסעדה עם הבר המרכזי הריק מאדם. חלל מושקע ומפונפן בהחלט. כאן אין מינימליזם יפני.
עסקית הצהריים כוללת כאן מנת פתיחה (חמוצים יפניים, מרק מיסו או אגדאשי טופו), מנה ראשונה לבחירה (סלטים, טטאקי למיניהם ועוד), ומנה עיקרית לבחירה (קומבינציות סושי, ראמן, יאקיטורי, מנות דגים ובשר). המחיר נקבע לפי מחיר העיקרית ונע מ-73 ש"ח לראמן, 80 ש"ח לסושי צמחוני, 98 ש"ח לקומבינציות סושי עם דגים עד 125 ש"ח לקומבינציות היותר מיוחדות או Lunch Box יפני מסורתי. האופציות היקרות ביותר הן עיקריות של לוקוס, פילה בקר או המאצ'י טריאקי (אינטיאס) בעלות 135 ש"ח. מחיר שנראה סביר ליד ה-169 ש"ח של העסקית היקרה ביותר של קאמאקורה.
התחלתי במנת פתיחה של אגדאשי טופו. כאן בניגוד למסעדות יפניות אחרות הטופו נפרסם לפרוסות די גדולות. מנה מוצלחת וטעימה. תיבול עדין למדי וטופו איכותי עם פטריות שיטאקה בצד.
המשכתי עם מנה ראשונה של סלט סשימי. סשימי טונה אדומה, אצות ים, שבבי בצלים לבנים ושמן זית מתובל. מנה שהייתה כרוכה בתוספת 15 ש"ח לעסקית. התאכזבתי ממנה. זו הייתה מנה מרושלת שכללה בעיקר הרבה חסה משעממת שבתפריט בגלל לא הוזכר שהיא מרכיב. לפחות היא הייתה טרייה. אמרתי למלצרית שאם הייתי יודע שרוב הסלט זה חסה לא הייתי מזמין אבל החלטתי לאכול אותה בכל זאת. זה גם לא היה סשימי אלא טונה צרובה קלות שנפרסה לפרוסות. הטונה עצמה הייתה לא רעה ואיכותית למדי אבל גם לא הלהיבה. נראה שמישהו במטבח פשוט זרק אותה על החסות ברישול. איפה ההקפדה של מטבח יפני? איפה האסתטיקה? יד של מאסטר סושי בטח לא הייתה מעורבת כאן בהכנה. אנחנו לא בג'פניקה, מ-TYO אני מצפה להרבה יותר. זו ממש לא הייתה מנה ששווה תוספת של כסף עליה.
העיקרית. קומבינציית סושי בשם טוקיו תל אביב: 4 יח' לוקוס רול, 4 יח' אונגי שרימפס, 4 יח' ספייסי טונה. 98 ש"ח. משמח היה לראות שיש מגוון מכובד של דגים. כשיש אונגי (צלופח) אני מזמין כזה. זה אחד היצורים האהובים עליי. הסושי שיפר לי את המצב רוח. היה מצוין. קומבינציות טובות מאד עם דגים איכותיים והידוק טוב. הטוב מכולם - האונגי כמובן. נהניתי מאד.
קינוח. לא ממש יפני אבל עם סטייל יפני: ברולה פיסטוק עם קראמבל פיסטוק, שנטילי פטל, מי ורדים וטוויל פיסטוק. 56 ש"ח. מחיר יקר מאד. חבל שאין הנחה קטנה על הקינוחים במסגרת העסקיות. לפחות היה קינוח מצוין. ברולה עשוי היטב עם פיסטוקיות מודגשת (לא חסכו כאן במחית פיסטוק שזה מצוין).
לאור הביקורת והאכזבה שלי מסלט הסשימי היה ראוי שמישהו אחראי במסעדה היה ניגש אליי ומנסה להבין טוב יותר ממה התאכזבתי, או מציע איזה צ'ופר קטן (נגיד לוותר על התוספת של 15 השקלים במנה הזו או סתם לתת קפה על חשבון הבית). אף אחד לא ניגש. ברגע שאמרתי שאני אוכל את המנה בכל זאת הם כנראה הרגישו שזה מספיק טוב. השירות בכללי היה די מרוחק ולא נטף חביבות. 2-3 מלצרים שהסתובבו נראו לי די צעירים ולא עשו רושם של מקצוענות מספקת. אולי הם יותר נחמדים לסועדים הקבועים, תושבי השכונה או עובדי האזור מהבנקים ובתי ההשקעות. ניחא. למרות הסושי המצוין כשלעצמו אני לא מרגיש צורך או עניין לחזור לשם בשנים הקרובות. בקיטו קאטו שלהם היה לי בזמנו הרבה יותר נחמד.
יאקימונו רוטשילד - שומרים על האיכות:
כשמדברים על סושי איכותי ויציב יאקימונו ברוטשילד היא לטעמי השם הראשון שעולה כבר שנים רבות. פעם אונאמי טענה לכתר, אבל כבר שנים, אחרי שהתחלפה שם הבעלות, זה לא אותו דבר. יאקימונו, גם אחרי שהבעלים המיתולוגי אבי כהן ז"ל הלך לעולמו, המשיכה תמיד להיות אי של יציבות ושל איכות לא מתפשרת תחת ניהול שלושת ילדיו. זו מסעדה יקרה אבל כזו שמציעה את חומרי הגלם הטובים ביותר (מהים בעיקר) ושהצוות שלה הוא המנוסה והידען ביותר. בקיצור - יש שם תמיד תמורה לאגרה. בצהריים הם תמיד הציעו עסקיות במחיר יחסית נוח שכמובן יצא לי לנסות מספר פעמים. אני מניח שהפעם האחרונה שלי הייתה לפני כשנתיים. אז אחרי הגעגועים לסושי היא הייתה מטבע הדברים המסעדה הראשונה שחזרתי אליה. חלל המסעדה היה יחסית מלא במסגרת מגבלות התקופה. ישבתי באחד השולחנות. גם כאן יש סריקה של ברקוד.
וגם כאן התחלתי עם קנקן סאקה קר קטן. 20 ש"ח.
מסלול העסקיות ביאקימונו כולל בחירת מרק כמנת פתיחה, מנת מתאבן ומנה עיקרית עם תוספת. המחירים - החל מ-70 ש"ח עד 110 ש"ח. ביחס ל-TYO ולקאמאקורה, יאקימונו אפילו נוחה יותר במחיריה.
המרק שאכלתי - מרק פירות ים עם שרימפס, קלמרי ומולים. תוספת של 8 ש"ח. מרק טעים עם פירות ים שלהערכתי מיובאים קפואים, אבל מאיכות טובה לז'אנר.
מנה נוספת של סלט קאיסו, סלט אצות ומלפפונים, הזמנתי כתוספת. טעים ורענן.
שעת צהריים ביאקימונו. לשבת הכי ברגוע שיש.
המנה הראשונה - מנה שניסיתי לראשונה ביאקימונו: גומה סושי מורי - 2 יחידות. כדורי אורז עטופים בדג טרי נא - במקרה זה - סלמון ונדמה לי שבס יפני (סוזוקי - בס סלע יפני). כדורי האורז מוגשים על טחינה יפנית שמכונה גומה (Goma). מנה נהדרת. דגים טריים. כדור אורז עשוי מצוין והשוס הגדול - הטחינה היפנית שהייתה קרמית, חלקה ופשוט נפלאה. קצת יותר עדינה מטחינה ערבית מוכרת. אחלה מנה.
בדר"כ כשאני ביאקימונו אני מזמין את קומבינציית הסושי המכונה טוקובטסו סושי - 12 יחידות שמחולקות ל-2 סוגי רולים שהם בחירת השף בהתאם להיצע הדגה הטרייה. העלות - 98 ש"ח. בעיניי עלות משתלמת ביחס לאיכות חומרי הגלם. בפעמים קודמות שישבתי ביאקימונו נהניתי למשל מרולים של טונה, סלמון וילוטייל (יחד), של שרימפס טמפורה ואחרים. הפעם לאכזבתי היחסית קיבלתי רולים מעט פשוטים ושגרתיים יותר. האחד עם טונה אדומה ואבוקדו והשני עם סלמון ומעטפת של בס יפני. הדגים היו נהדרים, טריים ואיכותיים. איכות הרולים, האורז והגלגול - ללא דופי. רולים מצוינים. אבל העסק הרגיש לי מעט יותר בנאלי מבעבר. כשמנהל המסעדה ניגש אליי ושאל איך היה אמרתי שכרגיל תענוג - אבל שטיפה התאכזבתי מהיצע הדגה ברולים שנראה לי לא מספיק מגוון. הוא ציין שהכל זה עניין של היצע של הדגה הטרייה ושבחודשי הקיץ יש היצע נמוך יותר ולכן את הדגים היותר נדירים בימים האלה כמו צלופחים, שרימפסים טריים או ילוטייל הם שומרים למנות האחרות. קיבלתי.
ובכל זאת כדי להמתיק לי את האכזבה הקטנטנה נחת על שולחני קינוח על חשבון הבית (בצהריים קינוח עסקי עולה 25 ש"ח בלבד). אקט מתחשב ונדיב. תלמדו TYO. קוראים לזה תודעת שירות. זה היה קינוח שטעמתי לראשונה - טרופיקארו קויישי - חלוקי נחל משוקולד לבן במילוי מוס מנגו, אננס ופסיפלורה על קרמבל שקדים. קינוח קיצי מצוין. למרות מעטפת השוקולד הלבן הקראנצ'ית (הייתה לטעמי מעט עבה מדי ודרשה מאמץ מסוים בפיצוחה), הקינוח שמר על מתיקות מאוזנת היטב בזכות המילוי החמצמץ-מתקתק. סיום מצוין לארוחה טובה מאד. כרגיל.
אלה היו 3 עסקיות סושי ב-3 מסעדות יפניות מהיוקרתיות והיקרות בארצנו (היקרה מכולן היא כנראה דיינינגס במלון נורמן שלמיטב ידיעתי כרגע סגור לגמרי על כל מסעדותיו ושבכל מקרה לא הציעו שם עסקיות צהריים). בקאמאקורה אכלתי לא רע, אפילו טוב ביחס לציפיות שלי ממסעדה כשרה בז'אנר. ב-TYO אכלתי רולים מגוונים מעולים אבל השירות הכללי היה בינוני ולכן אין בי רצון לחזור לשם בקרוב. ביאקימונו לעומת זאת, בארוחה הספציפית הנ"ל, אכלתי רולים עשויים היטב אבל די בנאליים, אבל המחוות והשירותיות גרמו לי מיד לרצות לחזור לשם בהזדמנות קרובה. קאמאקורה היומרנית סה"כ הפתיעה לטובה, TYO איכותית אבל מתנשאת. אני אשאר נאמן ליאקימונו. גם כשהיצע הדגים דל יותר מהרגיל, זו עדיין לדעתי עסקית הסושי הכי טובה והכי משתלמת במחוזותינו.
(*) בדצמבר 2021 אמורה יאקימונו רוטשילד לסגור דלתות. הסניף הכשר בהילטון אמור להמשיך לפעול. עצוב.
