איגרא רמא היא מסעדה ישראלית שנפתחה בספטמבר 2018 ע"י ענר בן רפאל פורמן ותמיר מיכאלי שהם גם הבעלים של מסעדת מונאר, מסעדה הודית צמחונית שמציעה אוכל של דרום הודו בדרום תל אביב. איגרא רמא שוכנת ברחוב ברנר 2 בואך רחוב אלנבי בתל אביב, מרחק חציית כביש (אלנבי) משוק הכרמל. הדגש באיגרא רמא הוא על הישראליות. זו מסעדה נוספת שמצטרפת לטרנד המשמח של מסעדות שמציעות אוכל מקומי שנשען על חומרי גלם מקומיים (דוק, אייבי, חוות צוק, קלארו ועוד). כמו שכתוב בפייסבוק של המסעדה: מטבח המבוסס רק על חומרי גלם מקומיים מהאדמה, מהים ומהנשמה.
במונאר יצא לי לשבת פעמיים ובסה"כ היה לי נחמד וטעים. זה מקום הודי צמחוני מוצלח, לא יקר ומרענן, אבל לא כזה שהרגשתי שמצדיק כתיבת פוסט בבלוג זה. כשקראתי על התכניות לפתוח את איגרא רמא ולהציע בה דווקא מנות שמבוססות על דגים ופירות ים, לצד ירקות, לא הייתי בטוח שזה יעבוד. אחרי שלושה ביקורים שלי באיגרא רמא יש מסקנה אחת ברורה. זה עובד. גם אם פה ושם יש מנות לא מוצלחות, הסה"כ חיובי בהחלט. החבר'ה כאן בראשות השפית בפועל, הדס פרנקל, עושים בשכל כשהם נותנים לאיכות חומרי הגלם לככב, בלי יותר מדי רעש וצלצולים מסביב. שומרים על פשטות. גם אם בשלוש ארוחותיי לא כל המנות קלעו, עדיין איכות חומרי הגלם בלטה לטובה. במיוחד של יצורי הים שטעמתי.
אני אפרט כאן בקצרה על 3 הארוחות בסדר יורד - מהאחרונה לראשונה. למעשה 2 הארוחות המאוחרות יותר שלי באיגרא רמא היו לא מתוכננות. באחת תכננתי לשבת ב-25m ובאחרונה שהייתה בשישי האחרון בניתי לחזור לצ'יינה קלאב. בשתיהן לא היה אז מקום וכשניסיתי את מזלי באיגרא רמא היה. כל הארוחות היו בימי שישי בצהריים. בכולן ישבתי בחלל הישיבה הלא גדול, החביב והנעים (יש גם חצר פנימית יפה). הפספוס לטעמי בעיצוב המסעדה הוא שלא בנו כאן בר ישיבה. חלק לא מבוטל מהקונספט של איגרא רמא הוא תפריט היין הישראלי המעניין והלא שגרתי, שמציע יינות בוטיק ישראליים במחירים מהנמוכים בעיר. אם אני המעצב הייתי מוסיף כאן בחלק מהחלל מתחם בר קטן, כמו בדוק למשל, ובונה את המסעדה כבר-יין-מסעדה.
1 בפברואר 2019:
יום שישי צהריים. שעה 13:30. המסעדה לא מלאה לגמרי.
התפריט מחולק ל-3 קטגוריות: מהאדמה, מהים ומהנשמה. הוא משתנה בחלקו לפי העונה וההיצע של חומרי הגלם.
האדמה זה החלק של מנות צמחוניות על טהרת הירקות. הים - דגים ופירות ים טריים שמוגשים כאן בצורה פשוטה, בלי תוספות ובלי טכניקות, חלק נאים וחלק על הפלאנצ'ה. הנשמה - מטבלים, תוספות וכו'.
בייגלה וחצילים שרופים בטחינה מהנשמה...
בייגלה טוב מאד. כמו שכתוב בספר. 9 ש"ח. מטבל חצילים שרופים עם טחינה. כנ"ל. 17 ש"ח. אחלה ניגוב. שום דבר מיוחד או מתוחכם אבל ביצועים טובים מאד.
ג'רבידות מטוגנות. בארוחה הזו התחשקו לי דגים. התחלתי בג'רבידה מטוגנת. 150 גרם (37 ש"ח ל-100 גרם). זה דג טרי מהים התיכון שהולך נהדר כשהוא מטוגן. חוץ מהזלפה של ליים לא צריך כלום. לאכול עם הידיים, להיזהר מהעצמות (שנפרדו כאן בקלות מבשר הדג) וליהנות. הציפוי היה פריך ומעולה, הפנים היה עסיסי. תענוג.
עוד קצת דגה. פלמידה לבנה על הפלאנצ'ה. שלמה ופתוחה ומפולטת מהאידרה. 50 ש"ח ל-100 גרם. שוב - בהגשה עירומה. הדג הצרוב (בעשייה מושלמת) ולצדו פלח ליים. וזהו. ותכלס, כשהדג טרי ובאיכות כזו, לא צריך שום דבר מעבר לזה. לא סלסה, לא רוטב, לא מטבלים. לחבר'ה כאן יש ספקי דגים ופירות ים מעולים. אלה שטעמתי לא נפלו באיכותם מאלה הנהדרים של אסף דוקטור באייבי.
תפריט הקינוחים מקבל כאן טייטל נחמד של "לקיבה הנפרדת".
הזמנתי פודינג של בורגול שבושל בחלב, קרם חלב, רימונים ושומשום מסוכר. כך בתפריט. 32 ש"ח. בפועל במקום רימונים היה כאן תות טרי. בנוסף היה כאן תיבול מעניין של קצת סומאק בשמן זית. העסק היה טעים על כל מרכיביו, אבל המרקם הסופי היה בסופו של דבר מרקם של דייסה. קצת הזכיר לי דייסת קוואקר מתקתקה. בקיצור - נחמד ולא הרבה מעבר לזה, בגלל המרקם הדייסתי.
איגרא רמא - חמרא עמיקתא: הייתי חייב איזה משחק מילים מטופש בארמית. חמרא זה יין בארמית. בארוחה הזו (השלישית מבחינה כרונולוגית) לא צילמתי את תפריט היין. אבל לחובבי יין יש סיבה להגיע לאיגרא רמא גם בזכות תפריט היין המעניין שמציע מבחר לא גדול אבל ייחודי של יינות בוטיק על טהרת כחול לבן. חלקם מתחלפים מדי פעם לפי זמינות. תמחור היינות אף הוא סביר ביותר פר כוס. אזור ה-30 ש"ח בממוצע לכוס, ליינות ישראליים איכותיים. נדמה לי שאין כאן אף כוס שעולה יותר מ-40 ש"ח. כמה שזה נדיר במחוזות תל אביב. שאפו. מסתבר שכשרוצים אפשר להציע יינות במחירים שפויים אפילו בתל אביב. הכוס שלגמתי בארוחה הזו: בלאק בירד של יקב חרשים. יין אדום יבש מזן סירה. עוצמתי ומצוין. כוס עלתה 30 ש"ח.
21 בדצמבר 2018:
הארוחה השנייה שלי באיגרא רמא. שוב שישי צהריים. אזור 12:45.
זה היה תפריט היין בארוחה ההיא. למיטב זיכרוני שתיתי אז את הסמיון-סוביניון בלאן של יקב פלדשטיין.
זה היה תפריט האוכל. כמו שאפשר לראות חלק מהמנות השתנו, ומנות קבועות היו בחלקן זולות יותר.
המנה הראשונה שאכלתי: פניס: עוגה מטוגנת של חומוס שבושל בחלב וחמאה חומה, קרם שקדים קר, סלסת עגבניות ורוטב כוסברה. 49 ש"ח. היה טעים. העוגה היא לא ממש עוגה. יותר עוגיות או קציצות ריבועיות מטוגנות. הן היו פריכות וטעימות והחזיקו יפה מעמד בפעולת הניגוב הנדרשת של הקרם הקר. איפשהו קראתי ביקורת שהזכירה קרם גרגרי. שלי היה חלק לגמרי. מנה צמחונית מעניינת, טעימה ומוצלחת.
מנה שנייה, מהספיישלים של היום: שרימפס סוג'י, ציר פירות ים וערק ושומר. 76 ש"ח. נדמה לי שהיה שם איזשהו פירה סולת. המינוס היחיד כאן לא היה קשור למנה עצמה אלא לעובדה שהיא הוגשה בעודי אוכל את המנה הראשונה (בערך בחצייה). זו תופעה נפוצה במסעדות כאן בה נוטים להגיש כמה מנות בו זמנית אפילו לסועד יחיד. ביקשתי בצער שיחזירו את המנה ויגישו לי אחרי שאסיים את המנה הראשונה (זו מנה חמה שהוגשה עם ציר חם ולכן אין היגיון בלתת לה לעמוד עד שאסיים את המנה הראשונה). קיבלתי מנה אחרת הפעם בזמן הראוי. זו הייתה מנה מוצלחת מאד עם טעמים עמוקים וטובים ואיכות חומרי גלם טובה מאד, כולל השומר הצרוב שהשתלב היטב עם שאר הירקות. ולגבי השרימפס - פשוט נהדר. מתקתק, טרי, עשוי מעולה.
קינוח. איים צפים: מרנג גרידת לימון מבושל בחלב, רוטב הדרים ולואיזה ופילטים של הדרים טריים. עלה משהו כמו 36 ש"ח אם זכור לי נכון. קינוח טוב שהיה יכול להיות טוב מאד עם קצת כוונונים. מרקם הקצף היה מצוין אבל הייתי רוצה אותו קצת פחות מתוק וקצת יותר לימוני. שאר החלקים ההדריים היו טובים מאד.
הארוחה השנייה באיגרא רמא הייתה מוצלחת וטובה, למרות התקלה הקלה בהגשת המנות. גם בארוחה הזו בלטה לטובה איכות חומרי הגלם.
30 בספטמבר 2018:
הארוחה הראשונה שלי הייתה מספר ימים אחרי פתיחת המסעדה.
התפריט היה במבנה זהה וכמו שאפשר לראות, חלק מהמנות ממשיכות לרוץ גם היום.
תפריט היינות של סוף ספטמבר כלל כמה יינות שמעולם לא שמעתי עליהם כמו סול של יקב מורלי או יין של יקב בשם "אחת" של ייננית בשם ניצן סברסקי שעושה יין לבן יבש בוטיקי במיוחד, בלנד של רוסאן וויונייה. כוס אחת של "אחת" גם שתיתי. מוצלחת מאד.
חלל הישיבה. מתישהו אולי תהיה כאן תקרה מוריקה לגמרי.
החצר הפנימית. אחלה פוטנציאל. רק חבל שאפשר לעשן בה.
המנה הראשונה שאכלתי בארוחה ההיא:
סשימי טונה אדומה (נדמה לי שנטען שזה בלו-פין). הגשה בסטייל ישראלי, עם שמן זית בצד, מלח גס, לימון וגרידת לימון. עלה 45 ש"ח ל-50 גרם. נדמה לי שהזמנתי אז 50 גרם או 75 גרם. לא ממש זוכר. איכות הדג הייתה מצוינת. מסתבר שסשימי יכול לעבוד היטב גם בלי ווסאבי, ג'ינג'ר כבוש וסויה.
מנה נוספת שאכלתי: איגרא ראמן: מרק חריף קר (על בסיס ציר ירקות) עם מלפפונים, אטריות רישטה (אטריות שמקורן במתכון סורי או פרסי) תוצרת בית, ירוקים טריים וצרובים, שומשום, זרעי שומר, זיתים ירוקים מקומיים וצ'ילי. מנה שעלתה 49 ש"ח. זו מנה שלא הייתה טובה בעיניי. מנה מתחכמת מדי עם מיש-מש של חומרי גלם (טריים ואיכותיים לכשעצמם) שלא שיתפו פעולה מספיק טוב זה עם זה. בשתי הארוחות המאוחרות יותר שלי באיגרא רמא המנה הזו לא הופיעה. אני מניח היא קיבלה פידבקים פחות טובים והסיקו כאן מסקנות.
שרימפס קריסטל על הפלאנצ'ה. 46 ש"ח ל-100 גרם. לא זוכר כמה גרם הזמנתי. שרימפס במיטבו. טרי, איכותי, טעים להפליא, עשוי מושלם. חומר גלם כזה באמת לא צריך שום דבר חוץ מתיבול בסיסי של מלח ושמן זית (ואולי קצת לימון). לא צריך תוספות, רטבים או מטבלים. כבר ציינתי את איכות ספק השרצים שלהם. הוא טוב מאד.
כרוב "מהנשמה" מבושל בחמאה עם פקורינו מחוות הנוקד. נשנוש קטן שעלה 17 ש"ח. היה טעים אבל לא משהו מיוחד. הכרוב האפוי של דוק טעים יותר בעיניי.
זו הייתה הארוחה הראשונה באיגרא רמא שאחריה באו כאמור השתיים הנוספות שתוארו לפני כן. מבין השלוש זו הייתה הארוחה שבסיכום הכללי הייתה הפחות מוצלחת (למרות השרימפס קריסטל המושלמים), אם כי גם בה בסה"כ נהניתי.
אם לסכם, יש כאן אחלה מקום. יופי של קונספט. מסעדה מקומית רעננה ומרעננת. חומרי גלם מצוינים ושמירה על פשטות חכמה שמוציאה מהם את המיטב. אמנם לא הכל מושלם. פה ושם נרשמו פקשושים ואפשר קצת להדק ולכוונן (ונראה שעם הזמן עושים זאת) אבל הסך הכל שאני ניסיתי היה מוצלח ואיכותי. ושוב - שאפו על היצע הין ומחיריו. כן ירבו.
(*) למרבה הצער המסעדה לא שרדה את מגיפת הקורונה והודיעה על סגירה. הם ממשיכים להפעיל מסעדת farm to table בשם איגרא במשק בכפר הנגיד (נפתחה בנובמבר 2019).
במונאר יצא לי לשבת פעמיים ובסה"כ היה לי נחמד וטעים. זה מקום הודי צמחוני מוצלח, לא יקר ומרענן, אבל לא כזה שהרגשתי שמצדיק כתיבת פוסט בבלוג זה. כשקראתי על התכניות לפתוח את איגרא רמא ולהציע בה דווקא מנות שמבוססות על דגים ופירות ים, לצד ירקות, לא הייתי בטוח שזה יעבוד. אחרי שלושה ביקורים שלי באיגרא רמא יש מסקנה אחת ברורה. זה עובד. גם אם פה ושם יש מנות לא מוצלחות, הסה"כ חיובי בהחלט. החבר'ה כאן בראשות השפית בפועל, הדס פרנקל, עושים בשכל כשהם נותנים לאיכות חומרי הגלם לככב, בלי יותר מדי רעש וצלצולים מסביב. שומרים על פשטות. גם אם בשלוש ארוחותיי לא כל המנות קלעו, עדיין איכות חומרי הגלם בלטה לטובה. במיוחד של יצורי הים שטעמתי.
אני אפרט כאן בקצרה על 3 הארוחות בסדר יורד - מהאחרונה לראשונה. למעשה 2 הארוחות המאוחרות יותר שלי באיגרא רמא היו לא מתוכננות. באחת תכננתי לשבת ב-25m ובאחרונה שהייתה בשישי האחרון בניתי לחזור לצ'יינה קלאב. בשתיהן לא היה אז מקום וכשניסיתי את מזלי באיגרא רמא היה. כל הארוחות היו בימי שישי בצהריים. בכולן ישבתי בחלל הישיבה הלא גדול, החביב והנעים (יש גם חצר פנימית יפה). הפספוס לטעמי בעיצוב המסעדה הוא שלא בנו כאן בר ישיבה. חלק לא מבוטל מהקונספט של איגרא רמא הוא תפריט היין הישראלי המעניין והלא שגרתי, שמציע יינות בוטיק ישראליים במחירים מהנמוכים בעיר. אם אני המעצב הייתי מוסיף כאן בחלק מהחלל מתחם בר קטן, כמו בדוק למשל, ובונה את המסעדה כבר-יין-מסעדה.
1 בפברואר 2019:
יום שישי צהריים. שעה 13:30. המסעדה לא מלאה לגמרי.
התפריט מחולק ל-3 קטגוריות: מהאדמה, מהים ומהנשמה. הוא משתנה בחלקו לפי העונה וההיצע של חומרי הגלם.
האדמה זה החלק של מנות צמחוניות על טהרת הירקות. הים - דגים ופירות ים טריים שמוגשים כאן בצורה פשוטה, בלי תוספות ובלי טכניקות, חלק נאים וחלק על הפלאנצ'ה. הנשמה - מטבלים, תוספות וכו'.
בייגלה וחצילים שרופים בטחינה מהנשמה...
בייגלה טוב מאד. כמו שכתוב בספר. 9 ש"ח. מטבל חצילים שרופים עם טחינה. כנ"ל. 17 ש"ח. אחלה ניגוב. שום דבר מיוחד או מתוחכם אבל ביצועים טובים מאד.
ג'רבידות מטוגנות. בארוחה הזו התחשקו לי דגים. התחלתי בג'רבידה מטוגנת. 150 גרם (37 ש"ח ל-100 גרם). זה דג טרי מהים התיכון שהולך נהדר כשהוא מטוגן. חוץ מהזלפה של ליים לא צריך כלום. לאכול עם הידיים, להיזהר מהעצמות (שנפרדו כאן בקלות מבשר הדג) וליהנות. הציפוי היה פריך ומעולה, הפנים היה עסיסי. תענוג.
עוד קצת דגה. פלמידה לבנה על הפלאנצ'ה. שלמה ופתוחה ומפולטת מהאידרה. 50 ש"ח ל-100 גרם. שוב - בהגשה עירומה. הדג הצרוב (בעשייה מושלמת) ולצדו פלח ליים. וזהו. ותכלס, כשהדג טרי ובאיכות כזו, לא צריך שום דבר מעבר לזה. לא סלסה, לא רוטב, לא מטבלים. לחבר'ה כאן יש ספקי דגים ופירות ים מעולים. אלה שטעמתי לא נפלו באיכותם מאלה הנהדרים של אסף דוקטור באייבי.
תפריט הקינוחים מקבל כאן טייטל נחמד של "לקיבה הנפרדת".
הזמנתי פודינג של בורגול שבושל בחלב, קרם חלב, רימונים ושומשום מסוכר. כך בתפריט. 32 ש"ח. בפועל במקום רימונים היה כאן תות טרי. בנוסף היה כאן תיבול מעניין של קצת סומאק בשמן זית. העסק היה טעים על כל מרכיביו, אבל המרקם הסופי היה בסופו של דבר מרקם של דייסה. קצת הזכיר לי דייסת קוואקר מתקתקה. בקיצור - נחמד ולא הרבה מעבר לזה, בגלל המרקם הדייסתי.
איגרא רמא - חמרא עמיקתא: הייתי חייב איזה משחק מילים מטופש בארמית. חמרא זה יין בארמית. בארוחה הזו (השלישית מבחינה כרונולוגית) לא צילמתי את תפריט היין. אבל לחובבי יין יש סיבה להגיע לאיגרא רמא גם בזכות תפריט היין המעניין שמציע מבחר לא גדול אבל ייחודי של יינות בוטיק על טהרת כחול לבן. חלקם מתחלפים מדי פעם לפי זמינות. תמחור היינות אף הוא סביר ביותר פר כוס. אזור ה-30 ש"ח בממוצע לכוס, ליינות ישראליים איכותיים. נדמה לי שאין כאן אף כוס שעולה יותר מ-40 ש"ח. כמה שזה נדיר במחוזות תל אביב. שאפו. מסתבר שכשרוצים אפשר להציע יינות במחירים שפויים אפילו בתל אביב. הכוס שלגמתי בארוחה הזו: בלאק בירד של יקב חרשים. יין אדום יבש מזן סירה. עוצמתי ומצוין. כוס עלתה 30 ש"ח.
21 בדצמבר 2018:
הארוחה השנייה שלי באיגרא רמא. שוב שישי צהריים. אזור 12:45.
זה היה תפריט היין בארוחה ההיא. למיטב זיכרוני שתיתי אז את הסמיון-סוביניון בלאן של יקב פלדשטיין.
זה היה תפריט האוכל. כמו שאפשר לראות חלק מהמנות השתנו, ומנות קבועות היו בחלקן זולות יותר.
המנה הראשונה שאכלתי: פניס: עוגה מטוגנת של חומוס שבושל בחלב וחמאה חומה, קרם שקדים קר, סלסת עגבניות ורוטב כוסברה. 49 ש"ח. היה טעים. העוגה היא לא ממש עוגה. יותר עוגיות או קציצות ריבועיות מטוגנות. הן היו פריכות וטעימות והחזיקו יפה מעמד בפעולת הניגוב הנדרשת של הקרם הקר. איפשהו קראתי ביקורת שהזכירה קרם גרגרי. שלי היה חלק לגמרי. מנה צמחונית מעניינת, טעימה ומוצלחת.
מנה שנייה, מהספיישלים של היום: שרימפס סוג'י, ציר פירות ים וערק ושומר. 76 ש"ח. נדמה לי שהיה שם איזשהו פירה סולת. המינוס היחיד כאן לא היה קשור למנה עצמה אלא לעובדה שהיא הוגשה בעודי אוכל את המנה הראשונה (בערך בחצייה). זו תופעה נפוצה במסעדות כאן בה נוטים להגיש כמה מנות בו זמנית אפילו לסועד יחיד. ביקשתי בצער שיחזירו את המנה ויגישו לי אחרי שאסיים את המנה הראשונה (זו מנה חמה שהוגשה עם ציר חם ולכן אין היגיון בלתת לה לעמוד עד שאסיים את המנה הראשונה). קיבלתי מנה אחרת הפעם בזמן הראוי. זו הייתה מנה מוצלחת מאד עם טעמים עמוקים וטובים ואיכות חומרי גלם טובה מאד, כולל השומר הצרוב שהשתלב היטב עם שאר הירקות. ולגבי השרימפס - פשוט נהדר. מתקתק, טרי, עשוי מעולה.
קינוח. איים צפים: מרנג גרידת לימון מבושל בחלב, רוטב הדרים ולואיזה ופילטים של הדרים טריים. עלה משהו כמו 36 ש"ח אם זכור לי נכון. קינוח טוב שהיה יכול להיות טוב מאד עם קצת כוונונים. מרקם הקצף היה מצוין אבל הייתי רוצה אותו קצת פחות מתוק וקצת יותר לימוני. שאר החלקים ההדריים היו טובים מאד.
הארוחה השנייה באיגרא רמא הייתה מוצלחת וטובה, למרות התקלה הקלה בהגשת המנות. גם בארוחה הזו בלטה לטובה איכות חומרי הגלם.
הארוחה הראשונה שלי הייתה מספר ימים אחרי פתיחת המסעדה.
התפריט היה במבנה זהה וכמו שאפשר לראות, חלק מהמנות ממשיכות לרוץ גם היום.
תפריט היינות של סוף ספטמבר כלל כמה יינות שמעולם לא שמעתי עליהם כמו סול של יקב מורלי או יין של יקב בשם "אחת" של ייננית בשם ניצן סברסקי שעושה יין לבן יבש בוטיקי במיוחד, בלנד של רוסאן וויונייה. כוס אחת של "אחת" גם שתיתי. מוצלחת מאד.
חלל הישיבה. מתישהו אולי תהיה כאן תקרה מוריקה לגמרי.
החצר הפנימית. אחלה פוטנציאל. רק חבל שאפשר לעשן בה.
המנה הראשונה שאכלתי בארוחה ההיא:
סשימי טונה אדומה (נדמה לי שנטען שזה בלו-פין). הגשה בסטייל ישראלי, עם שמן זית בצד, מלח גס, לימון וגרידת לימון. עלה 45 ש"ח ל-50 גרם. נדמה לי שהזמנתי אז 50 גרם או 75 גרם. לא ממש זוכר. איכות הדג הייתה מצוינת. מסתבר שסשימי יכול לעבוד היטב גם בלי ווסאבי, ג'ינג'ר כבוש וסויה.
מנה נוספת שאכלתי: איגרא ראמן: מרק חריף קר (על בסיס ציר ירקות) עם מלפפונים, אטריות רישטה (אטריות שמקורן במתכון סורי או פרסי) תוצרת בית, ירוקים טריים וצרובים, שומשום, זרעי שומר, זיתים ירוקים מקומיים וצ'ילי. מנה שעלתה 49 ש"ח. זו מנה שלא הייתה טובה בעיניי. מנה מתחכמת מדי עם מיש-מש של חומרי גלם (טריים ואיכותיים לכשעצמם) שלא שיתפו פעולה מספיק טוב זה עם זה. בשתי הארוחות המאוחרות יותר שלי באיגרא רמא המנה הזו לא הופיעה. אני מניח היא קיבלה פידבקים פחות טובים והסיקו כאן מסקנות.
שרימפס קריסטל על הפלאנצ'ה. 46 ש"ח ל-100 גרם. לא זוכר כמה גרם הזמנתי. שרימפס במיטבו. טרי, איכותי, טעים להפליא, עשוי מושלם. חומר גלם כזה באמת לא צריך שום דבר חוץ מתיבול בסיסי של מלח ושמן זית (ואולי קצת לימון). לא צריך תוספות, רטבים או מטבלים. כבר ציינתי את איכות ספק השרצים שלהם. הוא טוב מאד.
כרוב "מהנשמה" מבושל בחמאה עם פקורינו מחוות הנוקד. נשנוש קטן שעלה 17 ש"ח. היה טעים אבל לא משהו מיוחד. הכרוב האפוי של דוק טעים יותר בעיניי.
זו הייתה הארוחה הראשונה באיגרא רמא שאחריה באו כאמור השתיים הנוספות שתוארו לפני כן. מבין השלוש זו הייתה הארוחה שבסיכום הכללי הייתה הפחות מוצלחת (למרות השרימפס קריסטל המושלמים), אם כי גם בה בסה"כ נהניתי.
אם לסכם, יש כאן אחלה מקום. יופי של קונספט. מסעדה מקומית רעננה ומרעננת. חומרי גלם מצוינים ושמירה על פשטות חכמה שמוציאה מהם את המיטב. אמנם לא הכל מושלם. פה ושם נרשמו פקשושים ואפשר קצת להדק ולכוונן (ונראה שעם הזמן עושים זאת) אבל הסך הכל שאני ניסיתי היה מוצלח ואיכותי. ושוב - שאפו על היצע הין ומחיריו. כן ירבו.
(*) למרבה הצער המסעדה לא שרדה את מגיפת הקורונה והודיעה על סגירה. הם ממשיכים להפעיל מסעדת farm to table בשם איגרא במשק בכפר הנגיד (נפתחה בנובמבר 2019).
