לונדון חלק ב' - פרק הבשרים

חלק שני לסקירת לונדון. הפעם שתי מסעדות בשרים לא שגרתיות. 

את המסעדה הראשונה דגמתי בערב ביום הטיול הראשון שלי בלונדון (שבצהריו הייתי ב- Texture). 

אחר הצהריים עשיתי גיחה ל-Camden Market ו-Camden Town הצבעוניים והסתובבתי שם מעט. 

לאחר מכן, לקראת ערב, חזרתי דרומה, דרך Regent's Park למסעדה בשם Mac & Wild, מסעדה שמתמחה בבשרים עם דגש על בשר צבי (Venison) ונמצאת בשכונת Fitzrovia. קראתי עליה בכמה בלוגים ואתרי אוכל לונדוניים. בחלק מהם הוכתר המבורגר הצבי שלהם להמבורגר הטוב ביותר בלונדון אז החלטתי שזה יהיה ההמבורגר שאטעם בטיול הנוכחי (כי חייבים לפחות אחד טוב בטיול של כמה ימים - לא חשוב לאן באירופה).

Mac & Wild - מסעדה סקוטית שמתמחה בבשר ציד:

מסעדת בשרים סקוטית שמתמחה בבשרי ציד (Wild Game Meat) עם דגש על בשר צבי. למסעדה יש 2 סניפים: האחד בשכונת Fitzrovia והשני ב-Devonshire Square (נמצאת בין ה-City of London לשכונת Shoreditch). ההיסטוריה של המקום מתחילה בשנת 2010 אז הבעלים (Andy Waugh) היה ספק של בשר צבי סקוטי בשוק בורו וסיפק מנות בשר צבי לבארים ומסעדות. ב-2014 הוא פתח פופ-אפ של המנות הללו שהיה פופולרי במיוחד, מה שהניע אותו לפתוח את Mac & Wild במשכן הקבע בפיצרוביה במהלך שנת 2015. 

המסעדה היא בעלת 2 קומות. היא מעוצבת כמו שאפשר לצפות ממסעדה שמתמחה בבשר ציד: הרבה עץ, קיר לבנים, תקרה תעשייתית, קישוטים ואלמנטים מן החי כמו קרניים, פרוות תלויות וכו'. 

ואלה 2 תמונות מאזור הקומה התחתונה האפלולית. שולחנות עץ כבדים וגולמיים וגולגולת צבי שניצבת באזור השירותים שלמטה:

כיאה למסעדה סקוטית (בעלים סקוטיים, חומרי גלם ומנות סקוטיות) יש כאן תפריט ויסקי מרשים (כחלק מתפריט אלכוהול מרשים אף הוא). בין השאר יש אופציה לטעימות ויסקי בסגנונות שונים שמכונה Whisky Flights.

בדר"כ אני מחבב את הסינגל מאלטים המעושנים, אבל היות ומאופציה זו (Smoke & Mirrors) אני מכיר מצוין 2 מ-3 הסוגים (Lagavulin 16 ו- Ardbeg Uigeadail) הלכתי על טעימת "Mac & Wild" - "נבחרי הבית" שכללה 3 סינגל מאלטים שלא היכרתי: The Classic Laddie, Balblair 1999 ו- Mortlach 16. אני ממש לא זוכר מי מביניהם היה באיזו כוס ומי היה הכי לטעמי. כולם היו איכותיים בסה"כ.

תפריט האוכל כולל כל מיני אופציות של מנות ראשונות. אני הגעתי לטעום צבי ולכן התלבטתי בין טרטר הצבי לבין "הביצה הסקוטית" שממולאת בין השאר בבשר צבי. הפור נפל על הטרטר.

טרטר צבי (Venison Tartar) עם פירה גזר לבן, טוגני גזר לבן פריכים וסלק "בייבי" מוחמץ. מנה של 9£. מנה נדיבה וטובה עם בשר טעים ואיכותי. זו פעם ראשונה שטעמתי בשר צבי נא. לפני כן טעמתי אותו כסטייק או כחלק מתבשיל. ציפיתי לטעם דומיננטי וחזק של בשר הצבי (ודאי כשמקורו בציד), אבל הוא היה להפתעתי די עדין בטעמו, אולי עדין מדי. בהחלט מזכיר טרטר בקר. לדעתי קצת פיקנטריה הייתה מקפיצה את הטרטר הזה לגבהים אחרים. נגיד חזרת שתוסיף עוקץ ותשתלב עם הסלק או חרדל עוקצני וחריף.

בין העיקריות יש אופציות לסטייקים, תבשיל ארנבת, סלמון ועוד. אני הגעתי לנסות את ההמבורגר שהא מנת הדגל של המסעדה: Veni-Moo Burger שכאמור נבחר להמבורגר הטוב ביותר בלונדון ב-2016 (ב- National Burger Awards).
עלות ההמבורגר עצמו: 10£. לצדו הזמנתי צ'יפס "בחיתוך ידני" שעלה עוד 3.5£.

ההמבורגר מורכב משתי קציצות, אחת מבשר צבי ואחת מבשר בקר, ומוגש עם גבינה, מלפפון חמוץ, בצלים מקורמלים ורוטב ביארנז. הוא מוגש בלחמניית בריוש. התוצאה - המבורגר טעים. לא הכי טוב שאכלתי, גם לא השני בטיבו, אבל בהחלט כיפי וטעים. ההמבורגר היה מעט עשוי מדי (לכיוון מדיום-וול) אבל עדיין שמר על עסיסיות. הצ'יפס היה טוב, אבל לא נשא בקרבו שום בשורה מיוחדת. בשורה התחתונה - המבורגר טוב, אבל אין לי מושג למה הוא זכה לכאלה יחסי ציבור.

בסה"כ יש כאן מקום חביב שמי שמוכן להתנסות בסוג בשר לא שגרתי ולא מוכר בארץ, ימצא אותו כמעניין ומוצלח.


אני שוב קופץ קדימה. יומיים מאוחר יותר.
בלילה (שבת בלילה) שבין ה-3 ביוני ל-4 ביוני התרחש פיגוע הטרור הקשה בין London Bridge ל-Borough Market שבו נרצחו 8 אנשים. בשעת הפיגוע כבר הייתי במיטה במלון שלי אחרי יום טיול ארוך וגדוש. התכנון המקורי שלי היה לקפוץ לאזור השוק (London Bridge, Borough Market ומגדל The Shard) בבוקר של יום ראשון. מטבע הדברים התכנית הזו לא התממשה. כל האזור היה חסום כמובן מכל צדדיו במחסומים משטרתיים. אין כניסה.

זה מחסום באזור האנדרטה לשרפה הגדולה בלונדון (מצפון ל-London Bridge).

זה London Bridge החסום. שוטר אחד ויחיד עומד בפרץ.

בסופו של דבר עשיתי סיבוב דרך ה-Tower Bridge שכלל סיור באזור ה-Tower of London ו-St Katharine Docks, ומשם המשכתי לשאר יעדי היום.

תחילה הצפנתי לאזור שכונות White Chapel ואחריה Shoreditch הצבעוניות.

אחרי סיבוב ברחובות השכונות הללו שמלאים באמנות רחוב, כולל Brick Lane Market ההומה, שמתי פעמיי ליעד הקולינרי שלי לצהרי יום ראשון: מסעדת גריל ובשרים מעושנים (ברביקיו) בשם Smokestak. גם עליה קראתי בכמה בלוגים ואתרי אוכל. המסעדה הזו כיכבה ברשימות של המסעדות ה"טובות" וה"נכונות" שנפתחו בשנת 2016.



Smokestak - מסעדה "מעושנת" בשכונת שורדיץ':

ל-Smokestak יש סיפור די דומה ל-Mac & Wild. ראשיתה בשנת 2013 אז לא היה לה משכן קבע והיא צצה במיקומים משתנים בפסטיבלי ואירועי אוכל שונים בלונדון. היא צברה מוניטין בתחום אוכל הרחוב במשך השנים הללו, עד שבאוקטובר 2016 נפתחה המסעדה במקום של קבע בשכונת שורדיץ' המתפתחת והמשתדרגת בשנים האחרונות.

האיש שעומד מאחורי המסעדה הוא בחור בשם David Carter, השף הראשי והבעלים. הבחור הגיע דווקא מתחום ה-Fine Dining אחרי שעבד במסעדות ממושלנות ביניהן זו של גורדון רמזי. אחרי שהות ביוסטון, טקסס, הוא נדלק שם על עניין הברביקיו, למד והתמחה באמנות הגריל (וזו אכן אמנות), והחליט לחזור ללונדון ולפתוח מקום ברוח זו.

כבר כשמתקרבים לכניסה למסעדה (לא מאד רחוקה משוק Brick Lane) מבינים לאן מגיעים כשריח העשן מגיע למרחוק. בתוך המסעדה, באזור הבר, ממש יושבים במעשנה, אבל בקטע טוב. המסעדה כוללת גם אף היא 2 קומות כמו ב- Mac & Wild. העיצוב שלה מגניב, מודרני ותעשייתי. המון מתכת. בר שיושב צמוד לגריל אימתני ומאפשר צפייה בעבודת הגריל, ולא רחוק ממנו תנור עישון עצום בו מעשנים את הנתחים השלמים.

זה התנור/גריל/כור, תקראו לו איך שתרצו.

וככה הוא נראה כשפותחים אותו (והחום שנפלט ממנו הוא חתיכת חום).

וזה הגריל הרגיל (ממש גריל ביתי ממוצע) שנמצא מאחורי הבר.

את הארוחה שלי התחלתי באלכוהול. יש כאן תפריט אלכוהול מעניין, כיאה למקום שמתפקד גם כבר. אני הזמנתי את הקוקטייל המעושן (Smoke) על בסיס טקילה, ליים וג'ינג'ר. הוא הוגש בכמות נדיבה ועלה 8.5£. קוקטייל מעולה.

לנשנוש פתיחה הזמנתי מנה שנחשבת כאן לאחת ממנות הדגל. באן עם בשר בריסקט (חזה בקר מעושן בסגנון טקסני) עם רוטב ברביקיו תוצרת בית וצ'ילי אדום מוחמץ. יש אפשרות למנה גדולה, אבל אני הסתפקתי במנה המוקטנת ב-5£. היה תענוג. בשר נהדר ועסיסי, תיבול מעולה (פיקנטי ועז טעמים) ולחמנייה מוצלחת.

המשכתי בקו המעושן גם בעיקרית. קשה לסרב לצלעות חזיר ולכן זה מה שהזמנתי. 2 צלעות מעושנות נדיבות עם מינון יפה מאד של בשר לעומת שומן. מנת צלעות מעולה עם תיבול ברביקיו מתקתק ממכר, דביק ונהדר. הצלעות "נפלו" מהעצם כנדרש. לצדן הוגש קצת מלפפון מוחמץ טעים (תוצרת בית). עלות המנה - 9£. לצדי על הבר ישב במקרה זוג ישראלים נוסף והם התמוגגו בין השאר מראשונה של זנב שור קריספי ומעיקרית של צלעות בקר מיושנות.

כמנת צד הלכתי על קצת בריאות: חסה בייבי ג'ם צלויה. אבל אין מה לדאוג יותר מדי, היא לא הייתה באמת כזו בריאה: היא כללה תיבול של קריספי בייקון, פרמז'ן וגרמולטת אגוזים, והייתה מצוינת אף היא. אין ספק שהרקע של השף והבעלים במסעדות מישלן בא לידי ביטוי בהקפדה על פרטים הן בהגשת המנות והן בתיבול שלהן. הכל מחושב, מדויק וטעים ביותר. המנה עלתה 5.5£.

תאמינו או לא. נשאר קצת מקום גם לקינוח. הלכתי על קינוח הדגל שלהם, קינוח מושחת ביותר (אחרי זה חזרתי בהליכה ברגל למלון כך שהנזק היה יחסי והשתדלתי לשרוף את האקסטרה קלוריות):
sticky toffee pudding, burnt butter ice cream ובעברית: חביצת טופי (ושוקולד) ומעליה גלידת חמאה שרופה. קינוח שחששתי שיהיה מתוק מדי, אבל הוא היה מאוזן היטב ועשוי מושלם. עוגה חמה, רכה ונהדרת, רוטב טופי מעולה וגלידה מצטיינת אף היא. התענוג עלה 6.5£.

Smokestak היוותה הנאה גדולה. מסעדת גריל וברביקיו מגניבה, מוצלחת ומוקפדת, עם אוכל ושירות טובים מאד. מה זה נהניתי... חבל על הזמן!. בהחלט אחת המסעדות הכי מהנות שישבתי בהן בטיול שלי בלונדון. מי שאוהב בשרים מעושנים ומגיע ללונדון שינסה אותם.


אחרי הבליסה הנ"ל עשיתי עוד סיבוב קטן בשכונה (שורדיץ') ומשם חזרתי לאט ובזהירות למלון למנוחת לוחמים של אחה"צ. בערב אותו יום חיכתה לי מסעדת מישלן פרואנית בשם Lima שעליה ארחיב בפרק ד' של סיפורי לונדון.
פרק ג' יוקדש לקצת אוכל הודי משובח, כי אי אפשר בלי אוכל הודי בלונדון.

לונדון חלק א' - הפרק הנורדי

It's London Time!

גיחה קצרה ל-4 וחצי ימים ללונדון בתחילת יוני. ליתר דיוק מה-1 ביוני עד ה-5 ביוני. (אפילו שרדתי את הפיגוע שהיה ב-Borough Market. סתם. לא באמת. הייתי במיטה במלון שלי בשכונת פיצרוביה המנומנמת בשעת הפיגוע, אבל למחרת הסתובבתי באזור. לפחות איפה שלא חסמו). 20 שנה חלפו מאז הפעם הקודמת שלי בלונדון וזה באמת לא תקין! 

מה שבטוח הוא שהגעתי בתקופה מאד טובה לכיס הישראלי, כשהפאונד בשפל יחסי, ולחובב מסעדות כמוני זה יתרון עצום. אפשר לחגוג...

הפירוט בבלוג לא יהיה לפי סדר כרונולוגי. סתם כי לא בא לי. החלק הראשון בסקירת לונדון כולל דווקא מקומות סקנדינביים. אוכל סקנדינבי כבר כמה וכמה שנים הוא טרנד חם (תודה ל-Noma). ודאי במערב אירופה. אז איכשהו הזדמן לי לנסות כמה מקומות נורדיים בלונדון בטיול הנוכחי. אולי זה רמז שאני צריך לקפוץ בטיול הבא לקופנהאגן למשל. נראה.

ההתחלה של הטיול הייתה מבאסת קמעה. בערב הראשון נאלצתי לבטל הזמנה למסעדה הראשונה אליה הזמנתי מקום, כי הטיסה התאחרה כמובן (בכל זאת אל-על) ובהית'רו החליטו לחסוך בפקידי ביקורת על המטוס הישראלי. למלון שלי שמוקם באזור מרכזי, סמוך למוזיאון הבריטי, הגעתי רק בסביבות 22:45 (ההזמנה למסעדה הייתה ל-22:15).

המסעדה אגב, למי שמתעניין, הייתה מסעדת כוכב מישלן די חדשה בשם The Ninth (דווקא לא סקנדינבית, אלא מסעדה של שף אמריקאי ממוצא יפני עם תפריט צרפתי-ים תיכוני מודרני). לא נורא. כפי שיתברר היה מספיק אוכל טוב בהמשך שפיצה.

אני קופץ ליום המלא הראשון (02/06) שבבוקרו עשיתי טיול רגלי במזג אוויר מושלם לקתדרלת סנט פול ומשם לאורך התמזה לאזור הביג-בן והפרלמנט. 

משם המשכתי צפונית מערבית, דרך הקצה המזרחי של Hyde Park לשכונת Marylebone היוקרתית, שם שוכנת המסעדה אליה הזמנתי מקום לצהרי אותו יום (כמובן מראש). בדרך הספקתי לעבור לגמרי במקרה במטח הצדעה מיוחד של תותחי הארטילריה המלכותית לציון יום הכתרת המלכה (02/06/1953). שיהיו בריאים הבריטים וענייני האימפריה שלהם...

ואולי זה היה בכלל לכבודי? 

המסעדה אליה היו מועדות פניי בצהרי היום הראשון היא מסעדה בשם Texture. 

Texture - מסעדת כוכב מישלן סקנדינבית.

מסעדה בראשות שף איסלנדי בשם Agnar (Aggi) Sverrisson, שפתח אותה בשנת 2007 והוא השף הראשי (Chef Patron) והבעלים שלה. היא כאמור נמצאת ב-Marylebone, שכונה יוקרתית שמשופעת במסעדות יוקרתיות, חנויות יוקרתיות ומלונות פאר. המסעדה היא מסעדה אירופאית מודרנית עם דגש על מטבח סקנדינבי וחומרי גלם איסלנדיים. את כוכב המישלן היא קיבלה כבר בשנת 2010. מאז היא שומרת עליו באדיקות וזוכה לביקורות טובות מאד.

המסעדה עצמה נעימה מאד ואלגנטית אבל לא כזו שמשדרת יותר מדי פלצנות. (רק קצת. במיוחד התקרה שאני מניח שהייתה כאן קודם). המסעדה לא גדולה במיוחד וכשאני נכנסתי היא הייתה מלאה כמעט לגמרי. בסך הכל החלל מאד נעים ומשרה אווירה רגועה (הרבה אלמנטים של עץ תורמים לכך). אנחנו בכל זאת בסקנדינביה.

הגעתי כאמור לארוחת צהריים. ברוב מסעדות המישלן הלונדוניות יש אופציות לארוחת צהריים יחסית מוזלות. כאן יש אפשרות לבחור ארוחה מצומצמת של 2 או 3 מנות (29£ או 33.5£) או ללכת על ארוחת טעימות מלאה של 5 מנות ב-62£. אני בחרתי כמובן באופציה המלאה. אם כבר אז כבר. יש כאן כמובן תפריט יינות מרשים ותפריט שמפניה עשיר, שהמסעדה ידועה בו (היא אף מוגדרת בחלק מהמקומות כ- Texture Restaurant and Champagne Bar).

לפני הכל הגיעה צלחת נדיבה מאד של קרקרים דקיקים ופריכים מכמה סוגים. לצדם מטבל יוגורט. כיפי וטעים.

כוס יין לבן יבש איכותי (Gruner, יין אוסטרי. 14£) הוזמנה אף היא.

עוד לפני המנות עצמן הגיע גם לחם מחמצת משובח עם 2 סוגי שמן זית, האחד עדין והשני מתובל ועוקצני, לצד מלח גס שחור. שמני הזית היו מהטובים שטעמתי.

ועוד לפני המנות עצמן הגיע מרק קרם אפונה קר עם ברד דקיק של מנטה. זה היה מרק או קרם האפונה הכי טעים שאכלתי. קרמי ומשיי, מעודן וטעים להפליא.

סוף סוף הגענו למנה הראשונה בארוחת הטעימות..
אספרגוס צעיר מעמק Wye (עמק בין אנגליה לויילס) עם קרם גבינת עזים, "שלג" גבינת עזים ואגוזי לוז. מנה ראשונה אביבית, מרעננת, עדינה וטעימה. הוכחה שגם עם חומרי גלם צמחוניים פשוטים יחסית אפשר להוציא מנות מישלן מעולות. העיקר זה איכות חומרי הגלם.

מנה שנייה: סלמון סקוטי עם מלפפון, חומעת הגינה (Sorrel), "שלג" ירוק של חומעה ולחם שיפון. מנה מעולה עם סלמון באיכות הכי טובה שאפשר לקבל. הסלמון היה נימוח וממש נמס בפה ושאר המרכיבים השתלבו מצוין. הדבר היחיד שהייתי משנה אולי זה המלפפונים שהיו בסה"כ מלפפונים.

מנה שלישית: פילה דג קוד איסלנדי מומלח קלות, עם קרם אבוקדו, עגבניות (שרי), brandade (ממרח שעשוי מאמולסיה של שמן זית ודג קוד מיובש), פירורי צ'וריסו. מנה טובה מאד, אבל פחות מקודמתה. הדג היה טעים, אבל משהו בשילוב עם שאר המרכיבים היה עדין מדי לטעמי. דווקא עגבניות השרי היו נפלאות ומלאות טעם. לצערי לא מוצאים בקלות כאלה בארץ.

מנה רביעית: יונה (Pigeon). יונה מחבל אנז'ו (צרפת) (רגליים וחזה) עם קרם תירס, שאלוט כבוש, פופקורן בייקון ורוטב יין מצומצם. אחת ממנות הדגל של המסעדה. בחירת ההגשה כאן של השוקיים היא לא מגרה במיוחד לטעמי, בלשון המעטה. לא ברור לי למה צריך להשאיר את הרגל במלואה עם הטפרים. אולי באיסלנד זה מקובל. אבל נשאיר את המראה בצד. הבשר שבושל בוואקום ואח"כ נצרב קלות בגריל, היה רך ונהדר, במיוחד החזה שהיה ורדרד בפנים. קרם התירס המתקתק היה מוצלח אף הוא. הפופקורן בייקון היה חביב אבל הבייקון לא היה מספיק דומיננטי לטעמי. בסה"כ מנה טעימה ביותר.

קדם קינוח: גרניטה של חומעה (אותו Sorrel מקודם) עם גלידת גבינת עזים (אם אני זוכר נכון). מנקה חך חמצמץ, מרענן וטעים.

מנה חמישית: קינוח.
 Skyr איסלנדי. skyr זה מוצר חלב איסלנדי מסורתי שדומה במרקמו ליוגורט, עם טעם חמצמץ-מתקתק. כאן הוא היה הוגש כקרם שמנתי לצד גלידת וניל (מעולה), רובארב מיורקשייר ופירורי לחם שיפון פריכים לתוספת מרקם. הקינוח הוגש בקערה מגניבה עשויה מבול עץ. קינוח די פשוט אבל מצוין. קליל, מאוזן, מרענן וטעים. בדיוק מה שנדרש אחרי ארוחה מלאה.

אחרי הקינוח מקבלים גם את הקערה הנאה הזו עם מבחר מאפים מתוקים.

זוהי אם כן הארוחה הסקנדינבית המושקעת שלי בצהרי היום הראשון שלי בעיר. היה נעים במיוחד וטעים בהחלט. השירות היה מעולה לכל אורך הארוחה (מלצרים חביבים, נעימים ולא מעיקים שנועלים נעליים אדומות בוהקות, כי ככה רצה הבוס..). האוכל היה טוב מאד. כמו שצפוי ממסעדה נורדית, אין כאן הרבה "רעש וצלצולים". אין כאן טעמים דומיננטיים ומוחצנים. יש כאן אוכל משובח עם הרבה איפוק, שנשען על חומרי הגלם הכי טובים שיש, ומוגש בפשטות ובטבעיות יחסית. בסה"כ יש כאן מסעדה נעימה, אלגנטית, מושקעת וטובה מאד.



עוד 2 מקומות סקנדינביים בקטנה...

אני חוזר מעט אחורה לבוקר היום הראשון. עצירה ספונטנית קצרה לקפה ומאפה של בוקר. יצא שהקפה הזה היה איכשהו גם בבית קפה/מאפה סקנדינבי, Ole & Steen: בית קפה ומאפייה דנית שנפתח בדצמבר 2016 במתחם St James’s Market היוקרתי (מתחם מסחרי-עסקי שנמצא בין כיכר טרפלגר לפיקדילי). לסניף הזה צפויים להתווסף עוד 3 סניפים בלונדון במהלך השנה. כבר ציינתי שאוכל נורדי זה טרנד חזק.

היות וציפתה לי ארוחה מלאה במסעדת מישלן (ההיא מלמעלה), הסתפקתי בקפה ומאפה:
קפוצ'ינו ומאפה פירות יער טריים בבית קפה אלגנטי ומושקע. מה יכול להיות רע?

מבית הקפה שנדגם בבוקר הראשון אני עושה fast forward לבוקר האחרון של הטיול (05/06). סיבוב אחרון בעיר לפני הטיסה לת"א במסגרתו הגעתי שוב בדיוק לאזור St James’s Market. הפעם לעוד מקום סקנדינבי חדש בלונדון:
Aquavit London. אחרי איסלנד ודנמרק, הפעם תורה של שוודיה לככב.



Aquavit London: שלוחה לונדונית חדשה למסעדה שוודית מעוטרת ב- 2 כוכבי מישלן מניו יורק (*):

Akvavit או Aquavit זה משקה אלכוהולי סקנדינבי שמקורו במאה ה-15. של שמו קרויה המסעדה. מסעדת האם הניו-יורקית קיימת כבר משנת 1987 ומי שעומד מאחוריה הוא השף Marcus Samuelsson, שף שוודי ממוצא אתיופי שהוא כוכב טלוויזיה לא קטן. בשנת 2008 נפתחה גם שלוחה בטוקיו. השלוחה הלונדונית החדשה, השלישית של המסעדה, נפתחה בדצמבר 2016. השף בפועל בלונדון הוא שוודי בשם Henrik Ritzén. המסעדה מציעה תפריט נורדי מודרני ועכשווי.

(*) באוקטובר 2017 פורסמה רשימת מסעדות המישלן המעודכנת בלונדון לשנת 2018. Aquavit לונדון, מסתבר, קיבלה כוכב אחד. אין ספק שהרזומה של מסעדת האם הניו-יורקית עוזר..

המסעדה פתוחה לארוחות בוקר, צהריים וערב. אני הגעתי בסביבות 10:30 לנשנוש בוקר. להפתעתי המקום היה ריק לחלוטין. ישבתי ממש לבד בחלל המרשים והמושקע. היה די מוזר.

הזמנתי קפוצ'ינו שכמצופה מגיע בכלי הגשה סקנדינביים באלגנט.

ולנשנוש שלפני הנסיעה חזרה להית'רו הזמנתי Smoked eel benedict, יענו - בנדיקט עם צלופח מעושן. הוגש על בריוש. מנה שעלתה 10£ (יש גם גרסה גדולה יותר ב-15). מחיר יקר מאד למנה לא גדולה, אבל כמה שהיא הייתה טעימה... הבנדיקט הכי טעים שאכלתי. הצלופח המעושן היה אדיר והביצה בנוסח בנדיקט הייתה לא פחות ממושלמת כמו שאפשר להתרשם בתמונות. תענוג. אחלה ביסים לסיום טיול בלונדון.

זהו הפרק הראשון והמוצלח של הסקירה הקולינרית שלי על לונדון, יוני 2017 - הפרק הנורדי.
בחלקים הבאים בקרוב מאד יככבו קצת בשרים, קצת משקאות משכרים, אוכל לטיני, אוכל הודי ועוד.
יהיה טעים.