מעבד מזון (או אבנר מבקר): 6 ימים בבוואריה - חלק א': אוכל פרנקוני מסורתי בנירנברג, מסעדת כוכב מישלן ברגנסבורג וארוחה על הנהר בבאמברג

בוואריה. גרמניה. השני עד השמיני ביוני.

חלק א' - 2-4 ביוני - נירנברג, רגנסבורג ובאמברג

סוף סוף טיול טיול מאז דצמבר 2019 אחרי הגיחה הקצרצרה מדי באפריל של בקושי 3 ימים לפוליה באיטליה.

הפעם בוואריה - גרמניה. למה? ככה. עוד יעד שלא הייתי בו קודם לכן והוא במרחק טיסה קצרה יחסית (כ-4 שעות) למינכן. 3 לילות ביליתי בנירנברג שממנה עשיתי גיחות יום קצרות לשתי עיירות חביבות - רגנסבורג ובאמברג. לאחר מכן היו 3 לילות נוספים במינכן עצמה, כולל יום טיול לטירת נוישוויינשטיין המפורסמת. הזמנתי מראש ל-3 מסעדות מישלן: הראשונה בעיירה רגנסבורג בצהריים, השנייה - מסעדת 2 כוכבי מישלן בנירנברג והשלישית לערב האחרון - מסעדת 2 כוכבים במינכן. סימנתי מבעוד מועד יעדים אופציונאליים רבים אחרים בערים ובעיירות בהן ביקרתי. ההתנהלות הבין-עירונית נעשתה ברכבות. ומה אומר? הדייקנות הגרמנית הייתה רחוקה מלהצדיק את המוניטין שלה. דויטשה באן הזכירה יותר את רכבת ישראל בימים לא טובים שלה. זה כנראה נובע גם מדיל התחבורה הציבורית החדש שרק נכנס לתוקף בגרמניה של כרטיס "חופשי חודשי" ב-9 יורו בלבד שמאפשר נסיעות בין-עירוניות ועירוניות חופשי חופשי ב-9 יורו בלבד (לא תקף רק ברכבות המהירות).

הגעתי לנירנברג (או Nürnberg) אחרי טיסת אחה"צ למינכן באזור שעה 21:30. אחרי צ'ק אין זריז במלון החביב מאד במרכז העיר העתיקה יצאתי לנשנש משהו (כריך הקורנדביף של שחף שבתאי באל-על לא סיפק אותי).

Wurstdurst - נקניקייה נירנברגית לשעת ערב מאוחרת, 2 ביוני:

נו יש ברירה? חייבים בבוואריה להתחיל בבירה ונקניקיה. מדובר בדוכן פופולרי במרכז העיר העתיקה שפתוח גם בשעות לילה מאוחרות. הגעתי. הזמנתי מנה של Bratwurst וצ'יפס בלגי. קטשופ חריף. בירה בצד. המנה נדיבה. הצ'יפס עשוי מצוין והנקניקיה שמגיעה חתוכה איכותית, עסיסית וטעימה. המנה עלתה 9.30 יורו. הבירה עוד קצת. ככה פותחים טיול קולינרי בגרמניה בכלל ובבוואריה בפרט. לא רואה אופציה אחרת.

בוקר ה-3 ביוני היה שמשי וחם למדי. עונת האספרגוס. הוא בכל מקום. זה היה ממש מול המלון שלי ברחוב Königstraße בלב העיר העתיקה של נירנברג.

אחרי ארוחת בוקר במלון עשיתי סיבוב בוקר בנירנברג.

בהמשך לקחתי רכבת לעיירה רגנסבורג, Regensburg. כשעה נסיעה. הגעתי באזור 11 בבוקר לעיר. זו עיר נהר טיפוסית (אחד ושמו הדנובה). חביבה ונעימה מאד. מקום לא הומה וקטן הרבה יותר מנירנברג וודאי ממינכן.

את ארוחת הצהריים תכננתי באחת משלוש מסעדות כוכב מישלן שיש בעיר. תכלס העדפתי את השתיים האחרות, אחת יפנית שפועלת רק בשעות הערב והשנייה שוודית שלא פעלה באותו יום בצהריים. אז הזמנתי למסעדה בשם Roter Hahn. פירוש השם - התרנגול האדום.

Roter Hahn - "עסקית" צהריים מכוכבת ברגנסבורג, 3 ביוני:

מסעדת כוכב מישלן ששוכנת בבניין היסטורי ששורשיו במאה ה-13 שמכיל מלון ואת המסעדה. מאז 1950 הבעלים היא משפחת שמידט. הבעלים הנוכחי הוא אחד Max Schmidt (היו 3 דורות בשם הזה) והשף הוא הבן של מקס השלישי - Maximilian Schmidt jr. המסעדה עברה תחת הבעלות המשפחתית כמה גלגולים וחידושים. המסעדה הנוכחית, המבנה והמטבח, חודשו תחת ידידנו מקסימיליאן בשנת 2020.

השף מקסימיליאן שמידט התמחה במסעדות מישלן שונות ברחבי הגלובוס, בין היתר ברגנסבורג עצמה, בשווייץ, בסינגפור, בזלצבורג ואף ב-Frantzèn בשטוקהולם, בעלת 3 כוכבים שהוזכרה בפוסט הקודם שלי על Clay והשף ינון דביר (איך שדברים מתחברים). במטבחו הוא מנסה לשלב ביצירתיות את הטעמים האסייתיים והסקנדינביים למטבח הפרנקוני/בווארי המסורתי של אבות אבותיו, ולמזג בין המסורת לחדשנות ובין המקומיות לבינלאומיות. את כוכב המישלן להבנתי קיבל השף זמן לא רב אחרי שנכנס לנהל את המסעדה, בשנת 2021, והוא התחדש גם במדריך 2022. התרבות הקולינרית שלו נשענת על טריות, חריפות, אומאמי, טקסטורה וטמפרטורה. נשמע כמו המוטו של כל שף מישלן או מישלן wannabe.

תפריט הצהריים. 3 מנות ב-45 יורו או 4 מנות ב-60 יורו. על אופציית 5 המנות ב-135 יורו ויתרתי. הלכתי על 4 המנות.

היינות בכוס. הזמנתי כוס של היין הקרוי Hand in Hand מבאדן, גרמניה. 6 יורו.

חוץ ממני, מעוד זוג שישב בחוץ, עוד זוג שישב בפנים ושולחן גדול של "מועדון" פנסיונרי רגנסבורג, היו לא מעט מקומות ריקים במסעדה בשעתיים שביליתי בה.

מתאבן פתיחה: טרטר סלמון, בצל כבוש, פונזו, גזר. סלמון מקומי. טעמים אסייתיים. טעים, איכותי, טרי ורענן. שום דבר יוצא דופן. מסעדות ממוצעות בתל אביב יתמחרו את זה בלבד ב-45-50 ש"ח.

מנת לחם. עוד לפני מניין 4 המנות. באגטים מאפה בית, חמאה, אבקת עירית ודבש. לחמים טובים. חמאה טובה מאד. הדבש הוא יציאה טובה.

מנה ראשונה: אספרגוס (זו כאמור העונה. נפגוש אותו עוד הרבה בהמשך הדרך) חלוט וצרוב, מיונז עשבים, רוטב חזרת. מנה קטנה וטעימה. שוב, בלי שום אלמנט יוצא דופן ויצירתי במיוחד, אבל איכותי וטעים.

מנה שנייה: פסטה קבאטלי (Cavatelli) עם עגבניות שרי, מולים, בזיליקום וצ'ילי. פתאום חזרתי לפוליה ודרום איטליה. לא ברור לי למה השף בוחר להכין פסטה כמנת צהריים, למרות שאין לו רקע איטלקי ברזומה שלו (לפחות ממה שקראתי). אולי זו צורת הפסטה שמזכירה באנים של נקניקיות. הפסטה תוצרת בית הייתה אל-דנטה כמו שצריך. הטעמים - לגמרי איטליה וים תיכון. מנת פסטה טובה אבל שוב - די בסיסית. המולים היו טובים ואיכותיים אבל גם הם לא הרגישו יוצאי דופן.

בירה ב-4.5 יורו. לאגר Helles גרמני, מאזור מינכן.

מנה שלישית: טלה מיושן 5 ימים, קימצ'י, רוטב שרי ובשר, פירה. הטלה היה עשוי מצוין, הרטבים טעימים מאד. מנה טובה מאד ככללותה אבל גם היא בלי אפקטים או איכויות יוצאות דופן שמצביעות שמדובר במסעדת כוכב מישלן.

מנה רביעית - הקינוח: קינוח חומעה או Sorrel. גלידה מחומעה, עוגת ספוג, קצף ופירות אדומים. זו מנה שתואמת מסעדת מישלן. כזו שחורגת מהשגרה. בהמשך הטיול יהיו עוד כמה קינוחים "עשבוניים". זה היה קינוח מפתיע, נעים, רענן וטעים. כל האלמנטים היו טובים והטעמים היו חמצמצים-מתקתקים עם מעט מרירות נעימה ברקע. נהניתי.

פטיפורים וקפה לסיום. הפטיפורים הם חלק מהארוחה. האספרסו עלה 3 יורו.

הארוחה כולה עלתה 77.5 יורו. זה בערך 270 ש"ח (כולל האלכוהול, מים מינרליים והקפה). בישראל על מה שאכלתי כאן הייתי משלם כנראה 350 ש"ח או 370 ש"ח ואולי יותר. זו הייתה ארוחה נעימה, טעימה וטובה. השירות היה טוב אבל לא הרגשתי לא באוכל, לא בצלחות ולא בשירות (למשל בהסברים של המלצרים על המנות או על היין שהיו די בסיסיים) שום אלמנט שמצביע שמדובר במסעדת כוכב מישלן. לא היה בארוחה ב-Roter Hahn כמעט שום דבר יצירתי וחדשני. סתם ארוחת צהריים מושקעת וטובה. אני מעריך שהתפריט היקר יותר (ה-135 יורו) והאופציות בערב הן המושקעות והיצירתיות יותר. אני מניח שמי שנקלע בפעם הראשונה בחייו למסעדה ומצפה לחוויה יוצאת דופן אולי יתאכזב מעט. אני כבר אכלתי בלא מעט מסעדות כוכב או שניים. היו לי כבר חוויות מישלן מוצלחות פחות ובמחיר גבוה יותר, כך שהסה"כ גם אם הוא לא wow הוא די חיובי והתמורה לכסף ראויה.

חזרתי לנירנברג אחה"צ.

בסביבות 19:30 התחלתי לחוש רעב מה. סימנתי באזור השוק המרכזי (Nürnberger Hauptmarkt) ומזרקת Schöner Brunnen (בתמונה) שהיא מסמלי העיר כמה מקומות של אוכל בווארי או פרנקוני מסורתיים. לאחד מהם נכנסתי אקראית. רוב הסועדים ישבו בחוץ ולא הייתה בעיה למצוא מקום בפנים. המסעדה - Bratwursthäusle bei St. Sebald צופה על כנסיית St. Sebaldus.

Bratwursthäusle - ארוחת ערב פרנקונית מושחתת, 3 ביוני:

מסעדה פרנקונית מסורתית ותיקה שכוללת טראסה חיצונית וחלל פנימי שבו יש תנור עצים עליו נצלים הנתחים. את הנקניקיות מכינים במקום. המקום כולו "צועק" בוואריה.

תפריט הבירות והיינות ושאר המשקאות. לא נדבר על השוואת מחירים לישראל.

בירה Tucher היא בירה מקומית שנוסדה ב-1672. 1/2 ליטר. 4.5 יורו.

תפריט האוכל באנגלית ואחריו בגרמנית.

רציתי להתחיל בנקניקיות. Nuremberg Bratwurst. בתפריט צוינו מנות של 6 נקניקיות עד 12 נקניקיות. היות ורציתי אותן כנשנוש פתיחה ואחריהן לקחת עוד מנת בשר עיקרית, המלצר אמר שיגישו לי 4 נקניקיות לצד כרוב כבוש. זה עלה 6.90 יורו. הכל היה טעים מאד. קלאסי. הנקניקיות הפרנקוניות הן יחסית דקות והן מקבלות כאן יופי של צריבת גריל וטעם מעושן קלות ועדיין שומרות על עסיסיות טובה. החרדל והכרוב הם שילוב קלאסי מתבקש.

התלבטתי בין אחת ממנות החזיר להמשך. חשבתי על צוואר החזיר או הלשון. המלצר ציין מנה שלא הופיעה בתפריט באנגלית אבל היא מנת חובה אצלם: Schäufele - כתף חזיר צלויה על העצם לצד דמלפינגס. 14.90 יורו. הגיע נתח נתח של כתף צלויה עם עור שחום, קריספי ומתפצח במיוחד שמתחתיו בשר רך ונימוח שבושל ארוכות ו"נפל מהעצם". תוספת הצד היא דמפלינג גרמני מתפוחי אדמה. הרוטב - רוטב בשר סמיך ועז טעם. זו הייתה מנה שחיתות מצוינת ומהנה ביותר. הבשר היה מלא טעם והעור קריספי ומענג. הדמפלינג היה רך והתמסר יפה לרוטב. נהניתי מאד.

26.30 יורו עלתה הארוחה הטובה הזו. בערך 90 ש"ח. מצחיק ביחס לכמות האוכל.

יצאתי אחרי קצת פחות משעה של בליסה לסיבובי ערב בעיר העתיקה. זה רק נראה אור יום. מחשיך שם רק באזור 21:30.

גלידה לסיום מתוק של הערב בדרך חזרה למלון.

למחרת, אחרי ארוחת בוקר במלון, שמתי פעמיי לעיירה נוספת לא רחוקה מנירנברג - באמברג שמה (Bamberg). נסיעה של כ-40 דקות ברכבת מנירנברג. העיר העתיקה הימי ביניימית של באמברג הוכרזה כאתר מורשת עולמית ב-1993. העיר גם ידועה בזכות תעשיית הבירה העתיקה שלה. מבשלת הבירה הוותיקה ביותר בה שעדיין פעילה גם כמסעדה היא Schlenkerla (שלנקרלה) שנוסדה ב-1673. אזכורים של הבירה המקומית המעושנת (מלתת מעושנת על אש גלויה) הם עוד משנת 1405.

קפה לסיפתח כדי להתניע.

נו גם בבאמברג יש מלא אספרגוס. דוכנים בכל פינה.

לפני ארוחת הצהריים עשיתי סיור במוזיאון הבירה הפרנקונית בבאמברג (Fränkisches Brauereimuseum Bamberg) שנמצא בחצר מנזר בשם Klosteranlage Michaelsberg. מבנה המנזר נמצא בשיפוצים אבל למוזיאון רכשתי כרטיס ועשיתי סיור (עולה כמה יורו). למרבה הצער אין אפשרות לטעום שם בירה כי אין להם רישיון למכור בירה במקום. מותר רק לרכוש בקבוק ולשתות אותו מחוץ למתחם. על זה ויתרתי.

מגן דוד מסתבר זה סמל מקומי עתיק של יצרני בירה בבוואריה. בהמשך אעשה סיור במבשלת בירה בנירנברג וגם שם אתקל במגיני דוד.

מבנים שונים בבאמברג. יפה העיר. גם בה יש כמובן נהר. רגניץ שמו.

בערב חיכתה לי ארוחת טעימות יקררררררה שהוזמנה מראש במסעדת 2 כוכבים בנירנברג ולכן חיפשתי מקום חביב לארוחת צהריים קלה יחסית. במסעדה המפורסמת ביותר של מבשלת הבירה העתיקה Schlenkerla לא היה מקום לזבוב. המשכתי למסעדה אחרת שסימנתי כיעד אפשרי שנמצאת בלוקיישן מנצח ויפה במיוחד, ממש על הנהר.

Eckerts - ארוחת צהריים קלילה על נהר הרגניץ בבאמברג, 4 ביוני:

מסעדה מקומית שיושבת ממש על הנהר כשמימי הנהר שוצפים משני העברים (גשר על מים סוערים). אחלה מיקום. כמובן שהבונוס הוא לשבת בחוץ ולשמחתי כשהגעתי היו מקומות. המסעדה פעילה מהבוקר עד הערב ומציעה מנות מקומיות שנשענות על חומרי גלם מקומיים ועונתיים. צמוד למסעדה יש גם מלון.

בירה מקומית. נו מה?

התחלתי עם סלט. קצת ירקות בריאות. סלט עשבים עם תוספת כדורי גבינת צאן וריבת רוברב לצד לחם פומפרניקל. 11.80 יורו. סלט טעים מאד. ירקות ועלים שופעי טריות. ריבת רוברב חמצמצה ונעימה וגבינה טובה.

המשכתי עם מנת טארט מקומית. זה מעין מאפה דקיק סטייל טורטיה. יש להם כמה סוגים וטופינגס כאלה ואחרים. זה הקלאסי עם גבינה ובייקון. 10.20 יורו. עסק קריספי, מהנה וטעים.