אוכל מקסיקני בישראל זו תעלומה. למה לעזאזל המטבח הפיקנטי והבועט הזה לא תפס כאן תאוצה של ממש. לא ברור. זה אוכל צבעוני, חריף, מלא טעם שאמור מאד להתאים לחך הישראלי הים תיכוני, אבל משהו לא תופס. יש פה ושם הבלחות. פה ושם גל פתיחות של מקומות שדועך די מהר. אף מקום שהפך למוסד (עם כל הכבוד למקסיקנה הוותיקה ולטאקרייה). בחודשים האחרונים יש שתי מסעדות וותיקות ונחשבות שמנסות להפיח קצת רוח חיים בז'אנר. האחת - אואזיס של רימה אולברה, שהשיקה בסוף מאי תפריט צהריים מקסיקני תחת השם El Gato Azul. השנייה - צפרה האסייתית של אבי קונפורטי שהחזירה החל מחודש יוני את צ'ימיצ'נגה המקסיקנית המיתולוגית בתפריט מיוחד פעם בשבוע בימי ראשון.
יש לא מעט דמיון בעיניי בין אולברה לקונפורטי. אין עוררין ששם שניים מהשפים הטובים והמוכשרים בארץ, יצירתיים במיוחד וכאלה שלא מפחדים לצאת מהקופסה. מצד שני שניהם גם שנויים במחלוקת, בעיקר בגלל המחירים הלא זולים של מסעדותיהם (ענייני VFM) ואינסידנטים שליליים כאלה ואחרים שהיו סביבם במשך השנים. נדמה לי שאולי יותר מכל שף אחר בארץ שניהם באמת לא שמים זין על מה חושבים עליהם והם הולכים עם האמת שלהם, no matter what.
באואזיס ישבתי פעם-פעמיים בלבד. באופן אישי היו לי חוויות חיוביות וטובות אבל שמעתי לא מעט דיווחים על חוויות לא טובות של סועדים שם, עם יחס לא משהו ותמורה לא מספיק טובה לכסף. למרות זאת נחשבת אואזיס למסעדת שף מקורית, יצירתית ואיכותית מאד, שאהודה מאד על הפודיז. בצפרה ובטופולופומפו של קונפורטי ישבתי פעמים רבות, במיוחד בצהריים. כך גם ב-2-3 ארוחות tribute שקונפורטי ערך לצ'ימיצ'נגה פעם בשנה או שנתיים. תמיד נהניתי מאד מהאוכל של קונפורטי. העסק מאד יקר אבל טעים מאד. הסיפורים על דחיפת מנות של המלצרים ש"עוזרים" לסועד המבולבל לבנות ארוחה במחירים מופקעים ידועים. גם סיפור התביעה הייצוגית נגד צפרה נטחן. זה לא הפריע אף פעם לצפרה ולטופולופומפו להיות פופולריות ומצליחות.
בחודש האחרון יצא לי לשבת בשתיהן לצהריים מקסיקניים קיציים. תכף נראה מה אכלתי ומה חשבתי...
El Gato Azul - ארוחת הצהריים המקסיקנית באואזיס:
בימי ראשון-שישי בין השעות 11:00 ל-16:00 הושק באואזיס לראשונה אחרי 7 שנים תפריט צהריים: תפריט מקסיקני (מקסיקו סיטי סטייל) העונה לשם El Gato Azul - החתול הכחול. קפצתי לשם ב-17 ביולי. יום ד' חם והביל במיוחד. הגעתי יחד עם סיון שותפתי לשעבר. בשעה 12:20 פלוס מינוס היינו הסועדים הראשונים במקום. גם בהמשך יישאר די ריק. עוד 3-4 שולחנות ועוד 3-4 סועדים על הבר וזהו.
התפריט. למעשה תפריט של טאקרייה - מבוסס בעיקר על מנות טאקוס. (שקראתי שלא נעשים במקום אלא ע"י Tres Pesos שמתמחים בייצור וייבוא חומרי גלם מקסיקניים).
תה פרחי היביסקוס. 16 ש"ח לכוס. מרענן ונחמד. לא חושב ששווה 16 ש"ח. בעסקית בקאב קם יש חליטה טבעית או סיידר תבלינים ללא חיוב כחלק מהעסקית.
נאצ'וס תירס וסלסות בצד. נשנוש פתיחה של נאצ'וס ביתיים עם 2 סלסות לבחירה. 34 ש"ח. הזמנו אחת בשם "סלסה סרג’יו" עגבניות בלהבות, בצל וחלפיניו ושנייה בשם "סלסה רוחה" פלפל צ’ילי "ארבול" מקסיקני אדום מיובש, בצל, תבלינים. ביקשתי וקיבלתי גם טעימה של "סופר מוארטה" מטבל פלפל הבנרו חריף אש. הנאצ'וס היו נחמדים ולא הרבה מעבר לזה. נשנוש פריך, טעים וכיפי. הסלסות כולן היו טעימות אבל לא הרגישו ככאלה יוצאות דופן באיכותן ובטעמן ביחס למקומות כמו הטאקרייה תבדל"א או לוס ברנינג טאקוס שנסגרה. 2 הסלסות הראשונות היו פיקנטיות. החריף אש אכן היה חריף אש.
את מנות הטאקוס אפשר להזמין כטאקוס רגיל (טורטיות) או כטוסטאדס - טורטיות פריכות.
הזמנתי מנה של טאקוס סביצ'ה דג ים עם "פיקו דה גאיו" סלסת עגבניות טריות וליים, כוסברה, איולי צ'יפוטלה. 54 ש"ח. דג הים - מוסר ים. בחירה קצת בנאלית. גודל המנה - קטן. 2 טורטיות באמת קטנות. זה היה מוצלח. דג טרי וטוב. תיבול מדויק. קצת חריף. קצת פריך. כוסברה וליים שמעירים את העסק. באמת טעים ונחמד מאד. אבל שוב - די חסר ייחוד. נכון שזה היה איכותי, אבל לא הרגשתי שזה טוב יותר או מוצלח יותר משמעותית מהבלחות מקסיקניות אחרות שהיו ויש כאן (הזכרתי את טאקרייה ואת לוס ברנינג טאקוס. אפשר להוסיף את מסקל בפלורנטין ואת La Otra).
הטאקוס הצמחוני שסיון אכלה: חוואבוס רבוולטאס אי אלוטה: טאקוס עם ביצים מקושקשות קרמיות, תירס טרי וגבינה מקסיקנית. עם (82 ש"ח) או בלי (36 ש"ח) בשר לובסטר. מוגש עם סלסה לבחירה. היא כמובן אכלה בלי הלובסטר. היות וסיון לא הגיעה רעבה במיוחד היא אכלה רק חצי מנה. אכלתי את החצי השני, לשמחתי, כי ההשלמה הזו איכשהו הוציאה אותי שבע מהארוחה. המנה הצמחונית הזו הייתה טעימה וחביבה מאד. גם לי.
חלקנו קינוח: פלאן מקסיקני עם קרמל. 16 ש"ח. כמה ביסים טעימים ומהנים של פלאן וונילי חלק מרקם עם רוטב קרמל טעים מאד.
מי שבא רעב (כמוני) לארוחת "החתול הכחול" באואזיס כדאי שיהיה מוכן לפתוח את הארנק. מנשנוש של נאצ'וס ומנת טאקו כמו שאני אכלתי (88 ש"ח ביחד) אי אפשר לצאת שבע. מזל שאני נשנשתי 1/2 מנה נוספת. רוצים לשבוע? תזמינו עוד טאקו או מנת צד נוספת (בעלות של 50 ומשהו ש"ח בממוצע). זה מביא עלות של ארוחה כזו לאזור 140-150 ש"ח. יקר מאד ביחס לאוכל רחוב מקסיקני פשוט למדי (גם אם מבוצע ללא דופי). זאת בעיה. בצהריים אנשים מחפשים דילים או עסקיות. רוב אוכלי הצהריים במסעדות לא באים להתנחל וליהנות מארוחת טעימות או שיירינג יקרה. הם רוצים לשלם מחיר סביר ולצאת שבע. גם במסעדות יקרות מציעים עסקיות משביעות באזור 100-110-120 ש"ח שנותנות תמורה טובה (או לפחות סבירה) לכסף. התמורה הלא מספיקה לכסף כאן היא כנראה הסיבה שהמקום לא מפוצץ מסועדים (שמעתי גם מחברים שהיו שם, ששילמו הרבה כסף, נהנו מאד מהאוכל אבל דיווחו על מסעדה די ריקה). זה פספוס כי באמת טעים כאן.
אז נכון שהאוכל בשורה התחתונה מהנה וטעים, אבל אני רוצה לצאת שבע ולהרגיש שקיבלתי תמורה לאגרה. משפית מוכשרת כמו רימה אולברה אני גם מצפה שתספק קצת יותר עניין וייחוד. אין לי בעיה לשלם 150 ש"ח ואף יותר לארוחת צהריים מקסיקנית מגניבה וטעימה, אבל אני רוצה לפחות להרגיש שאכלתי מנות יוצאות דופן ולא שגרתיות. מהמעט שאני טעמתי באל גאטו אזול לא הרגשתי שקיבלתי את זה, ולכן נכון לעכשיו אני לא מרגיש רצון עז לחזור ולבדוק מנות נוספות.
אני קופץ 3 וחצי שבועות קדימה. 11 באוגוסט. יום א' כאמור. עוד יום קיץ חם ולח. קפצתי מהעבודה לנסות את תפריט צ'ימיצ'נגה של ימי ראשון בצפרה.
תפריט צ'ימיצ'נגה - ארוחת צהרי יום ראשון בצפרה:
על ארוחת צ'ימיצ'נגה כתבתי כבר כאן לפני כ-3 וחצי שנים. בגדול - מסעדת שף מקסיקנית (מטבח סנטה-פה) יוקרתית ומושקעת של אבי קונפורטי שפעלה כאן עד 2007 ונסגרה אחרי שריפה. בשנים שחלפו, פעם בשנה או בשנתיים ערך קונפורטי ערבי מחווה לצ'ימיצ'נגה בצפרה או בטופולופומפו. צ'ימיצ'נגה נחשבה לאחת המסעדות הטובות בארץ שבזמן אמת, לצערי, לא יצא לי לשבת בה אבל ממה שטעמתי בארוחות המחווה - אין לי ספק שהיא אכן אחת המסעדות הכי טובות שפעלו כאן. כנראה בטופ 10.
החל מה-26 ביוני (וכנראה למשך הקיץ) מציעים בצפרה תפריט צ'ימיצ'נגה, אחת לשבוע, בימי ראשון. הפעם לא צריך לחכות שנה או שנתיים בין הארוחות. הגעתי לארוחת צהריים מזדמנת על הבר בצפרה אחרי פגישה באזור. בהשוואה לעסקיות הרגילות של צפרה שלרוב הן הומות אדם היה שפע של מקום על הבר. אולי זה אוגוסט. אולי זה המחירים המאד גבוהים של תפריט צ'ימיצ'נגה.
התפריט. כולל חלק ממנות הדגל שהיו במסעדה במשך השנים.
כמו שאפשר לראות, העסק ממש ממש לא זול. גם ארוחות המחווה שהייתי בהן בשנים קודמות היו יקרות להחריד אבל הנחמה הייתה שהאוכל היה פנטסטי. מנות מיוחדות, יצירתיות, מדויקות וטעימות לאללה. אוכל שאין ולא היה כמותו בשום מקום אחר בארץ. מה שכן - כשאתה מגיע בצהריים באמצע יום עבודה ואין לך זמן לשבת בניחותא שעתיים כמו בערב, אתה מצפה שיהיה איזשהו דיל צהריים. כמו שיש בצפרה ובטופולופומפו. כאן אין ממש עסקית. פשוט נתנו הנחה של 15% על המנות (לא כולל הקינוח). יותר טוב מכלום. חבל שלא מציעים כאן לימונדה או תה קר כמו בעסקיות של צפרה וטופולופומפו. זו מחווה קטנה ולא יקרה שנותנת לסועד תחושה שהוא מקבל משהו קטן אקסטרה.
על הבר בצפרה שהפכה לצ'ימיצ'נגה.
מנה ראשונה שהזמנתי:
טאקו בלאק טייגר שרימפס עם גוואקמולה וחמאת צ'ילי מוריטה. 58 ש"ח. מנה קטנה של 2 טאקוס רכים (תוצרת בית) במילוי של שרימפס טרי מצוין, גוואקמולה מצוינת וצ'ילי מעושן נהדר (מוריטה - צ'ילי שדומה לצ'יפוטלה). מנה טעימה ביותר. קונפורטי אשף בתיבול וברטבים. המינוס היחיד - גודל המנה המעט קטן. עוד קצת טאקו ועוד קצת שרימפס היו מתקבלים בברכה. עלות המנה אחרי הנחת הצהריים הייתה 49 ש"ח. מעניין אם בערב הגודל והכמות זהים.
מנה עיקרית שהזמנתי:
אחת ממנות הגריל: מולים שחורים, ציר קפסיקום (פלפל קאיין) צהוב מעושן, רסק אחי אמרילו (aji amarillo - פלפלי קאיין צהובים פרואניים) ולימון. 128 ש"ח. יקר. גם אחרי ההנחה שהורידה את המחיר ל-109 ש"ח. אבל זו מנה פנטסטית. מולים מאיכות מעולה. רוטב משגע חריף-חמצמץ-מעושן קלות ומלא עומק. כמות המולים הייתה מכובדת אבל במחיר המנה צריך עוד תוספת (אפילו אורז) שתספוג את הרוטב הנהדר. הלחם הקלוי בצד הוא נחמד וטעים וסופג היטב את הרוטב אבל זה פתרון של לצאת ידי חובה. צריך עוד משהו קטן. כך או כך - אחת ממנות המולים הכי טובות שאכלתי.
וגם קינוח.
היצע הקינוחים היה ההיצע הרגיל של צפרה למעט קינוח אחד מימי צ'ימיצ'נגה: עוגת "פאוליסטה" מיתולוגית. מרקיז שוקולד וקרם קפה פאוליסטה. 62 ש"ח. כרגיל - מחיר ב-level היקר. קינוח מאד מושקע, מלא מרקמים וטעים ביותר. העוגה עצמה שוקולדית וטעימה, במתיקות מאוזנת היטב. הקרם - קרם קפה נפלא. אוהבי שוקולד מריר חזק ושילוב של שוקולד וקפה יתענגו בוודאות.
ועוד ביס מתוק על חשבון הבית. עוגיית שוקולד (מעולה) מעוטרת בפרחים (לא ברור למה). טעים.
כמו שאפשר להתרשם, מאד נהניתי מהאוכל. כמו מסעדותיו האסייתיות, גם צ'ימיצ'נגה של קונפורטי מציעה מנות מעולות, מושקעות, מפתיעות והכי חשוב - טעימות מאד. כרגיל יש את העניין הפעוט של המחירים המאד מאד יקרים. שילמתי כאן לארוחת הצהריים הנ"ל 220 ש"ח. המון. בלי הקינוח זה היה עולה 158 ש"ח ל-2 מנות. עדיין המון. לא היה מזיק בכלל (אפילו מתבקש) שבצהריים יציעו כאן כחלק מהארוחה גם שתייה (כמו בצפרה) וגם איזשהו נשנוש פתיחה מקסיקני כלשהו, רק כדי שהסועד ירגיש שקיבל תמורה מלאה לאגרה (הגבוהה). אישית אני תמיד יוצא מרוצה מהארוחות במסעדות של קונפורטי, בגלל שזה פשוט נורא טעים ומיוחד, אבל אני לגמרי מבין את אלה שנחרדים מהמחירים.
כך או כך, בניגוד לאל גאטו אזול באואזיס, שלא עשתה לי חשק מיוחד לחזור שוב, לצ'ימיצ'נגה של ימי ראשון בצפרה מתחשק לי לחזור. אולי זו עוד יקרה.
יש לא מעט דמיון בעיניי בין אולברה לקונפורטי. אין עוררין ששם שניים מהשפים הטובים והמוכשרים בארץ, יצירתיים במיוחד וכאלה שלא מפחדים לצאת מהקופסה. מצד שני שניהם גם שנויים במחלוקת, בעיקר בגלל המחירים הלא זולים של מסעדותיהם (ענייני VFM) ואינסידנטים שליליים כאלה ואחרים שהיו סביבם במשך השנים. נדמה לי שאולי יותר מכל שף אחר בארץ שניהם באמת לא שמים זין על מה חושבים עליהם והם הולכים עם האמת שלהם, no matter what.
באואזיס ישבתי פעם-פעמיים בלבד. באופן אישי היו לי חוויות חיוביות וטובות אבל שמעתי לא מעט דיווחים על חוויות לא טובות של סועדים שם, עם יחס לא משהו ותמורה לא מספיק טובה לכסף. למרות זאת נחשבת אואזיס למסעדת שף מקורית, יצירתית ואיכותית מאד, שאהודה מאד על הפודיז. בצפרה ובטופולופומפו של קונפורטי ישבתי פעמים רבות, במיוחד בצהריים. כך גם ב-2-3 ארוחות tribute שקונפורטי ערך לצ'ימיצ'נגה פעם בשנה או שנתיים. תמיד נהניתי מאד מהאוכל של קונפורטי. העסק מאד יקר אבל טעים מאד. הסיפורים על דחיפת מנות של המלצרים ש"עוזרים" לסועד המבולבל לבנות ארוחה במחירים מופקעים ידועים. גם סיפור התביעה הייצוגית נגד צפרה נטחן. זה לא הפריע אף פעם לצפרה ולטופולופומפו להיות פופולריות ומצליחות.
בחודש האחרון יצא לי לשבת בשתיהן לצהריים מקסיקניים קיציים. תכף נראה מה אכלתי ומה חשבתי...
El Gato Azul - ארוחת הצהריים המקסיקנית באואזיס:
בימי ראשון-שישי בין השעות 11:00 ל-16:00 הושק באואזיס לראשונה אחרי 7 שנים תפריט צהריים: תפריט מקסיקני (מקסיקו סיטי סטייל) העונה לשם El Gato Azul - החתול הכחול. קפצתי לשם ב-17 ביולי. יום ד' חם והביל במיוחד. הגעתי יחד עם סיון שותפתי לשעבר. בשעה 12:20 פלוס מינוס היינו הסועדים הראשונים במקום. גם בהמשך יישאר די ריק. עוד 3-4 שולחנות ועוד 3-4 סועדים על הבר וזהו.
התפריט. למעשה תפריט של טאקרייה - מבוסס בעיקר על מנות טאקוס. (שקראתי שלא נעשים במקום אלא ע"י Tres Pesos שמתמחים בייצור וייבוא חומרי גלם מקסיקניים).
תה פרחי היביסקוס. 16 ש"ח לכוס. מרענן ונחמד. לא חושב ששווה 16 ש"ח. בעסקית בקאב קם יש חליטה טבעית או סיידר תבלינים ללא חיוב כחלק מהעסקית.
נאצ'וס תירס וסלסות בצד. נשנוש פתיחה של נאצ'וס ביתיים עם 2 סלסות לבחירה. 34 ש"ח. הזמנו אחת בשם "סלסה סרג’יו" עגבניות בלהבות, בצל וחלפיניו ושנייה בשם "סלסה רוחה" פלפל צ’ילי "ארבול" מקסיקני אדום מיובש, בצל, תבלינים. ביקשתי וקיבלתי גם טעימה של "סופר מוארטה" מטבל פלפל הבנרו חריף אש. הנאצ'וס היו נחמדים ולא הרבה מעבר לזה. נשנוש פריך, טעים וכיפי. הסלסות כולן היו טעימות אבל לא הרגישו ככאלה יוצאות דופן באיכותן ובטעמן ביחס למקומות כמו הטאקרייה תבדל"א או לוס ברנינג טאקוס שנסגרה. 2 הסלסות הראשונות היו פיקנטיות. החריף אש אכן היה חריף אש.
את מנות הטאקוס אפשר להזמין כטאקוס רגיל (טורטיות) או כטוסטאדס - טורטיות פריכות.הזמנתי מנה של טאקוס סביצ'ה דג ים עם "פיקו דה גאיו" סלסת עגבניות טריות וליים, כוסברה, איולי צ'יפוטלה. 54 ש"ח. דג הים - מוסר ים. בחירה קצת בנאלית. גודל המנה - קטן. 2 טורטיות באמת קטנות. זה היה מוצלח. דג טרי וטוב. תיבול מדויק. קצת חריף. קצת פריך. כוסברה וליים שמעירים את העסק. באמת טעים ונחמד מאד. אבל שוב - די חסר ייחוד. נכון שזה היה איכותי, אבל לא הרגשתי שזה טוב יותר או מוצלח יותר משמעותית מהבלחות מקסיקניות אחרות שהיו ויש כאן (הזכרתי את טאקרייה ואת לוס ברנינג טאקוס. אפשר להוסיף את מסקל בפלורנטין ואת La Otra).
הטאקוס הצמחוני שסיון אכלה: חוואבוס רבוולטאס אי אלוטה: טאקוס עם ביצים מקושקשות קרמיות, תירס טרי וגבינה מקסיקנית. עם (82 ש"ח) או בלי (36 ש"ח) בשר לובסטר. מוגש עם סלסה לבחירה. היא כמובן אכלה בלי הלובסטר. היות וסיון לא הגיעה רעבה במיוחד היא אכלה רק חצי מנה. אכלתי את החצי השני, לשמחתי, כי ההשלמה הזו איכשהו הוציאה אותי שבע מהארוחה. המנה הצמחונית הזו הייתה טעימה וחביבה מאד. גם לי.
חלקנו קינוח: פלאן מקסיקני עם קרמל. 16 ש"ח. כמה ביסים טעימים ומהנים של פלאן וונילי חלק מרקם עם רוטב קרמל טעים מאד.
מי שבא רעב (כמוני) לארוחת "החתול הכחול" באואזיס כדאי שיהיה מוכן לפתוח את הארנק. מנשנוש של נאצ'וס ומנת טאקו כמו שאני אכלתי (88 ש"ח ביחד) אי אפשר לצאת שבע. מזל שאני נשנשתי 1/2 מנה נוספת. רוצים לשבוע? תזמינו עוד טאקו או מנת צד נוספת (בעלות של 50 ומשהו ש"ח בממוצע). זה מביא עלות של ארוחה כזו לאזור 140-150 ש"ח. יקר מאד ביחס לאוכל רחוב מקסיקני פשוט למדי (גם אם מבוצע ללא דופי). זאת בעיה. בצהריים אנשים מחפשים דילים או עסקיות. רוב אוכלי הצהריים במסעדות לא באים להתנחל וליהנות מארוחת טעימות או שיירינג יקרה. הם רוצים לשלם מחיר סביר ולצאת שבע. גם במסעדות יקרות מציעים עסקיות משביעות באזור 100-110-120 ש"ח שנותנות תמורה טובה (או לפחות סבירה) לכסף. התמורה הלא מספיקה לכסף כאן היא כנראה הסיבה שהמקום לא מפוצץ מסועדים (שמעתי גם מחברים שהיו שם, ששילמו הרבה כסף, נהנו מאד מהאוכל אבל דיווחו על מסעדה די ריקה). זה פספוס כי באמת טעים כאן.
אז נכון שהאוכל בשורה התחתונה מהנה וטעים, אבל אני רוצה לצאת שבע ולהרגיש שקיבלתי תמורה לאגרה. משפית מוכשרת כמו רימה אולברה אני גם מצפה שתספק קצת יותר עניין וייחוד. אין לי בעיה לשלם 150 ש"ח ואף יותר לארוחת צהריים מקסיקנית מגניבה וטעימה, אבל אני רוצה לפחות להרגיש שאכלתי מנות יוצאות דופן ולא שגרתיות. מהמעט שאני טעמתי באל גאטו אזול לא הרגשתי שקיבלתי את זה, ולכן נכון לעכשיו אני לא מרגיש רצון עז לחזור ולבדוק מנות נוספות.
אני קופץ 3 וחצי שבועות קדימה. 11 באוגוסט. יום א' כאמור. עוד יום קיץ חם ולח. קפצתי מהעבודה לנסות את תפריט צ'ימיצ'נגה של ימי ראשון בצפרה.
תפריט צ'ימיצ'נגה - ארוחת צהרי יום ראשון בצפרה:
על ארוחת צ'ימיצ'נגה כתבתי כבר כאן לפני כ-3 וחצי שנים. בגדול - מסעדת שף מקסיקנית (מטבח סנטה-פה) יוקרתית ומושקעת של אבי קונפורטי שפעלה כאן עד 2007 ונסגרה אחרי שריפה. בשנים שחלפו, פעם בשנה או בשנתיים ערך קונפורטי ערבי מחווה לצ'ימיצ'נגה בצפרה או בטופולופומפו. צ'ימיצ'נגה נחשבה לאחת המסעדות הטובות בארץ שבזמן אמת, לצערי, לא יצא לי לשבת בה אבל ממה שטעמתי בארוחות המחווה - אין לי ספק שהיא אכן אחת המסעדות הכי טובות שפעלו כאן. כנראה בטופ 10.
החל מה-26 ביוני (וכנראה למשך הקיץ) מציעים בצפרה תפריט צ'ימיצ'נגה, אחת לשבוע, בימי ראשון. הפעם לא צריך לחכות שנה או שנתיים בין הארוחות. הגעתי לארוחת צהריים מזדמנת על הבר בצפרה אחרי פגישה באזור. בהשוואה לעסקיות הרגילות של צפרה שלרוב הן הומות אדם היה שפע של מקום על הבר. אולי זה אוגוסט. אולי זה המחירים המאד גבוהים של תפריט צ'ימיצ'נגה.
התפריט. כולל חלק ממנות הדגל שהיו במסעדה במשך השנים.
כמו שאפשר לראות, העסק ממש ממש לא זול. גם ארוחות המחווה שהייתי בהן בשנים קודמות היו יקרות להחריד אבל הנחמה הייתה שהאוכל היה פנטסטי. מנות מיוחדות, יצירתיות, מדויקות וטעימות לאללה. אוכל שאין ולא היה כמותו בשום מקום אחר בארץ. מה שכן - כשאתה מגיע בצהריים באמצע יום עבודה ואין לך זמן לשבת בניחותא שעתיים כמו בערב, אתה מצפה שיהיה איזשהו דיל צהריים. כמו שיש בצפרה ובטופולופומפו. כאן אין ממש עסקית. פשוט נתנו הנחה של 15% על המנות (לא כולל הקינוח). יותר טוב מכלום. חבל שלא מציעים כאן לימונדה או תה קר כמו בעסקיות של צפרה וטופולופומפו. זו מחווה קטנה ולא יקרה שנותנת לסועד תחושה שהוא מקבל משהו קטן אקסטרה.
מנה ראשונה שהזמנתי:
טאקו בלאק טייגר שרימפס עם גוואקמולה וחמאת צ'ילי מוריטה. 58 ש"ח. מנה קטנה של 2 טאקוס רכים (תוצרת בית) במילוי של שרימפס טרי מצוין, גוואקמולה מצוינת וצ'ילי מעושן נהדר (מוריטה - צ'ילי שדומה לצ'יפוטלה). מנה טעימה ביותר. קונפורטי אשף בתיבול וברטבים. המינוס היחיד - גודל המנה המעט קטן. עוד קצת טאקו ועוד קצת שרימפס היו מתקבלים בברכה. עלות המנה אחרי הנחת הצהריים הייתה 49 ש"ח. מעניין אם בערב הגודל והכמות זהים.
מנה עיקרית שהזמנתי:
אחת ממנות הגריל: מולים שחורים, ציר קפסיקום (פלפל קאיין) צהוב מעושן, רסק אחי אמרילו (aji amarillo - פלפלי קאיין צהובים פרואניים) ולימון. 128 ש"ח. יקר. גם אחרי ההנחה שהורידה את המחיר ל-109 ש"ח. אבל זו מנה פנטסטית. מולים מאיכות מעולה. רוטב משגע חריף-חמצמץ-מעושן קלות ומלא עומק. כמות המולים הייתה מכובדת אבל במחיר המנה צריך עוד תוספת (אפילו אורז) שתספוג את הרוטב הנהדר. הלחם הקלוי בצד הוא נחמד וטעים וסופג היטב את הרוטב אבל זה פתרון של לצאת ידי חובה. צריך עוד משהו קטן. כך או כך - אחת ממנות המולים הכי טובות שאכלתי.
וגם קינוח.
היצע הקינוחים היה ההיצע הרגיל של צפרה למעט קינוח אחד מימי צ'ימיצ'נגה: עוגת "פאוליסטה" מיתולוגית. מרקיז שוקולד וקרם קפה פאוליסטה. 62 ש"ח. כרגיל - מחיר ב-level היקר. קינוח מאד מושקע, מלא מרקמים וטעים ביותר. העוגה עצמה שוקולדית וטעימה, במתיקות מאוזנת היטב. הקרם - קרם קפה נפלא. אוהבי שוקולד מריר חזק ושילוב של שוקולד וקפה יתענגו בוודאות.
ועוד ביס מתוק על חשבון הבית. עוגיית שוקולד (מעולה) מעוטרת בפרחים (לא ברור למה). טעים.
כמו שאפשר להתרשם, מאד נהניתי מהאוכל. כמו מסעדותיו האסייתיות, גם צ'ימיצ'נגה של קונפורטי מציעה מנות מעולות, מושקעות, מפתיעות והכי חשוב - טעימות מאד. כרגיל יש את העניין הפעוט של המחירים המאד מאד יקרים. שילמתי כאן לארוחת הצהריים הנ"ל 220 ש"ח. המון. בלי הקינוח זה היה עולה 158 ש"ח ל-2 מנות. עדיין המון. לא היה מזיק בכלל (אפילו מתבקש) שבצהריים יציעו כאן כחלק מהארוחה גם שתייה (כמו בצפרה) וגם איזשהו נשנוש פתיחה מקסיקני כלשהו, רק כדי שהסועד ירגיש שקיבל תמורה מלאה לאגרה (הגבוהה). אישית אני תמיד יוצא מרוצה מהארוחות במסעדות של קונפורטי, בגלל שזה פשוט נורא טעים ומיוחד, אבל אני לגמרי מבין את אלה שנחרדים מהמחירים.
כך או כך, בניגוד לאל גאטו אזול באואזיס, שלא עשתה לי חשק מיוחד לחזור שוב, לצ'ימיצ'נגה של ימי ראשון בצפרה מתחשק לי לחזור. אולי זו עוד יקרה.
אני לגמרי מסכים איתך. לשלם על צהריים צפונה מ100 שקל זה אפשרי אבל קשה להצדיק, וגם קשה לשכנע את החברים למשרד לעשות דבר דומה.
השבמחק