נאפולי. מחוז קמפניה. איטליה.
סידרתי לעצמי גיחת טרום יומולדת קצרה של 3 ימים לעיר האיטלקית הדרומית בין ה-7 ל-10 ביוני (שהוא יום הולדתי).
אז ראיתי את נאפולי ושרדתי כדי לשתף. הזמנתי טיסת צ'רטר זולה (טיסה ישירה של כ-3 שעות בלבד), B&B חביב וזול באזור מרכזי (Via Chiaia, ליד Ponte di Chiaia) ומקום מראש במסעדת כוכב מישלן אחת (לא זולה). כל השאר לא ממש תוכנן. סימנתי מקומות שצריך לבקר בהם במפת גוגל כולל כמובן מקומות אוכל לרוב וזרמתי (עם התנועה המטורפת שיש בעיר. פשוט משוגעים).
7 ביוני - היום הראשון:
הגעתי לעיר בבוקר, בסביבות שעה 11:00. צ'ק אין זריז במלון ויצאתי לסיבוב בשכונה. לשעת צהריים - אזור 12:30 - תכננתי לאכול כמתבקש פיצה. שיערתי שבפיצריות המפורסמות במרכז העתיק של נאפולי (Centro Storico) אצטרך לעמוד בתור בלתי נסבל. היות והייתי מעט עייף מטיסת הבוקר (יצאה ב-7:30 מת"א) העדפתי להתרחק מהמולת מרכז העיר ולנסות את מזלי בפיצרייה שקרובה לחוף הים. פיצרייה שהיא חלק מאימפריית הפיצריות של Gino Sorbillo, שכוללת כרגע 3 סניפים בנאפולי, 3 במילאנו ועוד סניפים coming soon בניו יורק, רומא וגנואה. הסניף בו אני ביקרתי, Gino Sorbillo Lievito Madre al Mare, הוא יחסית הפחות מפורסם בעיר. הסניף המפורסם יותר (Gino e Toto Sorbillo) נמצא במרכז העיר העתיקה והוא גם נחשב לסניף הדגל שמדורג גבוה מאד בכל דירוג של הפיצות הטובות באיטליה (או באירופה או בעולם). ג'ינו סורבילו התחיל לנהל את הפיצרייה שלו בשנות ה-90 אחרי שהצטרף לדודה שלו Esterina. שורשי הפיצרייה המשפחתית של הדודה שעדיין קיימת, Antica Pizza Fritta da Zia Esterina Sorbillo, הם מ-1935. בסניף הזה מגישים Pizza Fritta - פיצה מטוגנת. איכשהו יצא שוויתרתי על התענוג השמנוני הזה בטיול הזה.
Gino Sorbillo Lievito Madre al Mare - פיצה נפוליטנית ראשונה:
המחשבה לחפש מקום בפיצרייה שאינה במרכז של המרכז הייתה נבונה. בסניף ששמו בתרגום חופשי - פיצריית "אם השמרים בים" של ג'ינו סורבילו היה שפע של מקום בשעה הזו. הפיצרייה כפי שמעיד שמה יושבת סמוך לחוף הים של נאפולי לא מאד רחוק מטירת Castel dell'Ovo. אחרי כמה דקות אגב התחיל להתמלא גם באיטלקים וגם בתיירים.
התפריט. הפיצה הכי זולה עולה 6.50 יורו. הכי יקרה 11.50 יורו. כמו נפוליטני טוב הלכתי על הבייסיק. פיצה מרגריטה. 6.50 יורו. בצד - בירה שעלתה 3.30 יורו. הם מדגישים שהבצק נעשה מקמח אורגני. בסניף בו ישבתי יש גם היצע של פיצות ללא גלוטן.
הפיצה. מרגריטה קלאסית.
בדר"כ אני לא אזמין את הפיצה הזו אבל בנאפולי חייבים לנסות אחת. רוטב עגבניות, מוצרלה, בצק דקיק עם שוליים מעט עבים, בזיליקום (בקמצנות). פשוט ביותר. והאיכות? טובה מאד. לא יותר. לא הפיצה הכי טובה שזכורה לי. הטעמים מאד עדינים. בעיניי עדינים מדי. טוב זאת מרגריטה. יסלחו לי מעריצי הפיצה הזו אבל היא די משעממת - אפילו בנאפולי. היה חסר לי כאן בקבוקון טבסקו (לא עלינו) אבל לא העזתי לבקש רוטב חריף. הבצק, למעט השוליים, דק מאד. באמצע הוא ממש דקיק והעסק כמעט נוזלי. גם הפיצות הבאות שאוכל יהיו כאלה. אני לא חובב גדול של העניין הזה. אי אפשר לחתוך משולש, להחזיק אותו בשלמותו ולאכול. העסק נופל ונשפך מרוב דקיקות ונזילות.
אז עברתי בשלום את חווית הפיצה הראשונה בנאפולי. סה"כ נחמד ועשה חשק לנסות עוד כאלה בהמשך. זה אכן יגיע.
אחרי הפיצה עשיתי סיבוב ב-Castel dell'Ovo וסביבותיה.
בהמשך, קצת אחרי שעה 14:00 קפצתי לנשנש עוד must נפוליטני: ספולייטלה. המאפה המתוק האולטימטיבי, מבצק עלים. יש כמה מקומות מפורסמים בעיר, אחד מהם הוא La Sfogliatella Mary, מאפייה/פטיסרי קטנטנה שממוקמת בכניסה המערבית של Galleria Umberto I המפורסמת.
יש שם ויטרינה קטנה אך מגרה במיוחד עם לא מעט מאפים, אבל הספולייטלה - משני סוגים - היא מאפה הדגל. (לא רק של המקום הזה, אלא של נאפולי בכלל). לשמחתי היו רק 3 אנשים בתור אז ההמתנה הייתה קצרה.
זו הספולייטלה המוכרת (שעשתה עלייה גם לארץ. בגרסה מוקטנת, לפחות במקומות שאני ראיתי): Sfogliatella Riccia. "ספולייטלה מסולסלת". מאפה שדורש הכנה רבת שלבים ומסובכת למדי.
זה הסוג השני, הפחות מוכר: Sfogliatella Frolla.
וכך הן נראות מוכנות לאכילה.
מבין השתיים אהבתי יותר את ה-Riccia המוכרת. הבצק דקיק ופריך בצורה יוצאת דופן. המילוי של ריקוטה והדרים מסוכרים לא מתוק מדי ומעט הקינמון שמתבל את הקרם לא מפריע מדי. ה-Frolla היא רכה ולא פריכה והמילוי שלה דומה. גם היא טעימה אבל הפריכות של ה-Riccia מנצחת. שווה ביותר.
וזו גלריה אומברטו אונו המפורסמת.
לאחר מכן עשיתי סיור תת קרקעי מעניין ב-Galleria Borbonica או כמו שהיא מכונה במפת גוגל באנגלית - The Bourbon Tunnel. מנהרה ששימשה את מלכי בית ברבון בנאפולי של המאה ה-19. זו רק אחת מכ-15 אטרקציות תת קרקעיות שנאפולי גדושה בהן. בנאפולי יש ממש עיר תת קרקעית עם מערכות מים (אקוודוקטים) תת קרקעיות, בונקרים, מנהרות, מערות קבורה. חלק מהאתרים הם מימי היוונים והרומאים. חלקם, כמו מנהרת בורבון הם מהמאה ה-19. מנהרת בורבון שימשה גם כמקלט המוני מההפצצות האוויריות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. כיום יש בה גם מעין מוזיאון שמציג אוסף מכוניות ואופנועים קלאסיים ופסלים שונים שנקברו שם. בהחלט מקום ייחודי, מעניין ומומלץ.
אני קופץ לארוחת הערב.
נאפולי זו עיר נמל. נמל זה ים. ים זה דגים. חיפשתי מקום שמתמחה בדגים. סימנתי מבעוד מעוד שתי מסעדות שהיו יחסית קרובות למלון שלי שמתמחות במאכלי ים בהגשה מודרנית. הראשונה: L'Altro Coco Loco והשנייה: Cru...do rè. קיוויתי שבאחת מהן יהיה מקום. בסביבות שעה 20:10, שעה די מוקדמת לארוחת ערב במסעדות באיטליה נכנסתי ל-L'Altro Coco Loco. למעט זוג אחד שישב בפנים במסעדה הלא גדולה, היה שפע של מקום, אבל הושיבו אותי על הבר היות וכל השולחנות הוזמנו (אכן תוך 10-20 דקות התחיל להתמלא בסועדים. כולם איטלקים אלגנטיים למראה).
L'Altro Coco Loco - מסעדת מאכלי ים מודרנית:
מסעדה ששורשיה הם מ-1995, אז נפתחה Coco Loco כמסעדה נפוליטנית רגילה למדי ע"י שף בשם Diego Nuzzo. ב-2001 הם עברו לוקיישן למיקום הנוכחי שלהם ונפתחו מחדש כ-L'Altro Coco Loco, "קוקו-לוקו האחרת". בשנת 2010 הפכה המסעדה למה שהיא היום - מסעדת מאכלי ים מודרנית. היא ממוקמת בסמטה צדדית קטנה לא רחוק מ-Via Chiaia שם שכן המלון שלי. ממש לאחרונה, במרץ 2019, פתח Nuzzo גם מסעדה אחות במילאנו בשם Coco Loco.
לא בדקתי במילון אבל נדמה לי שמה שכתוב מעל חלון התצוגה הזה שנמצא מחוץ לכניסה למסעדה זה משהו כמו אין אהבה כנה כמו האהבה למטבח או לבישול.
זה חלל המסעדה. לא גדול, מודרני ונעים. מכיל 20 ומשהו שולחנות ועוד בר עם כמה כיסאות בו אני ישבתי.
התפריט. הגישו לי תחילה תפריט באיטלקית. ביקשתי תפריט באנגלית והמלצר אמר שהתפריט שלהם השתנה בחלקו ושהתפריט באנגלית עדיין לא עודכן עם השינויים. יצא שהמנות שהזמנתי הופיעו בשני התפריטים. יש מבחר של מנות דגים ופירות ים נאים, שלל צדפות נאות ומבושלות, מנות דגים ופירות ים מבושלים ועוד קטגוריה של מנות לאלה ש"לא אוהבים את הים". יש גם כמה מנות פסטה על הדרך. המחירים - יקרים. הפרודוקטים - איכותיים מאד.
מתחילים בלחם וחמאה. קיבלתי צלחת לחמים עצומה שמתאימה ל-3-4 סועדים. כנראה שהם לא מתאימים את עצמם לסועד יחיד. כל הלחמים הם מאפה בית. הטובים ביותר היו הלחמים הקטנים דמויי הפטרייה. הם הכילו בבצק ham וגבינה והיו פנטסטיים. הזמנתי גם כוס יין לבן איטלקי טוב שעלתה 8 יורו. תוספת הלחמים עולה 3 יורו במסגרת "דמי כיסוי אישיים" - coperto. משהו שנהוג ברוב המסעדות באיטליה. שתיתי גם בקבוק מים מינרליים שעלה 3 יורו.
לפני המנה הראשונה מקבלים לימון. עטוף בבד. את הסחיטה עושים יחד עם הבד.
המנה הראשונה שהזמנתי: Raw Fish Fantasy. צלחת יפה עם שלל יצורים נאים לפי דגת היום. היו כאן לנגוסטין, שרימפ, טונה, סלמון, סי-בס, מקרל, אינטיאס ועוד 2 סוגי דגי ים נוספים ששכחתי את זהותם. חלק נפרסו למעין סשימי או קרפצ'יו, חלק הוגשו כטרטר. כל אחד עם תיבול מעט שונה. שום דבר מסובך או מורכב. תיבול מאד פשוט שנתן לשרץ הנא והטרי לככב. ב-2-3 מהסוגים היה חסר לי מעט תיבול אבל המכלול היה מצוין. כל חומרי הגלם היו טריים ומאיכות מעולה. הצטיין מכולם הלנגוסטין. יצא לי לאכול שרימפס נא אבל לא לנגוסטין. זה היה תענוג מתקתק וטעים ביותר. המנה עלתה 35 יורו. לא זול אבל שווה.
הסתפקתי במנה אחת נוספת. עם הפיצה של הצהריים והספולייטלות של אחר הצהריים, הלחמים והמנה של הדגים הנאים כבר הייתי די שבע. הזמנתי מנה בהמלצת המלצר שאמר שזו אחת ממנות הדגל של המסעדה: דג קוד מטוגן בבלילה ממולא במוצרלה ומוגש על Friarielli מוקפץ - עלי ירק ממשפחת המצליבים שמוכר גם כ-רפיני (rapini) או ברוקולי ראאב. זה היה טעים מאד. הדג היה מטוגן היטב. פריך מבחוץ ונימוח מבפנים עם מילוי מוצרלה נמס ונמתח שעל אף חשדנותי לשילוב של מוצרלה ודג לבן, עבד היטב. הבלילה לטעמי הייתה יכולה להיות מתובלת מעט יותר. הרפיני המוקפץ היה מצוין. הבעיה המרכזית הייתה המחיר - 24 יורו למנה לא גדולה. עוד נתח של דג ועוד כף או שתיים של הרפיני היו נדרשים כאן כדי לתת VFM טוב יותר.
הארוחה, כולל כוס יין לבן, מים מינרליים ותוספת הלחמים עלתה 80 יורו. המחיר גם כלל 10% טיפ שנוסף לחשבון אוטומטית. די הרבה כסף. אני חושב ש-6-7 יורו פחות היו משקפים יותר את התמורה לכסף, אבל בסה"כ מדובר במסעדה איכותית וטובה שמגישה מאכלי ים באיכות גבוהה.
יצאתי אחרי כשעה והלכתי לאכול קינוח - Gelato כמובן. יש כמה גלידריות בולטות בנאפולי עם כמה וכמה סניפים שמפוזרים בעיר. אחת מהן היא Il Gelato Mennella שיש לה כ-6 סניפים בתוך נאפולי. טעם אחד היה פיסטוק והשני משהו עם קרם חלב או גבינה. לא זוכר בדיוק. שניהם היו מעולים ובמרקם מושלם.
אלה אם כן עלילות היום הראשון בנאפולי. היה מהנה, מעניין וטעים, עם הספק קולינרי נאה ועתיר קלוריות שבחלקו נשרף בהליכות מכובדות של כ-20 ק"מ ביום אחד.
בדיווח הבא של יום המחרת אטעם בעיקר מאכלי רחוב כאלה ואחרים (ברור שעוד פיצה תגיע) ואסיים בארוחה נפוליטנית במסעדה ביתית. יהיה זול וטעים.
סידרתי לעצמי גיחת טרום יומולדת קצרה של 3 ימים לעיר האיטלקית הדרומית בין ה-7 ל-10 ביוני (שהוא יום הולדתי).
אז ראיתי את נאפולי ושרדתי כדי לשתף. הזמנתי טיסת צ'רטר זולה (טיסה ישירה של כ-3 שעות בלבד), B&B חביב וזול באזור מרכזי (Via Chiaia, ליד Ponte di Chiaia) ומקום מראש במסעדת כוכב מישלן אחת (לא זולה). כל השאר לא ממש תוכנן. סימנתי מקומות שצריך לבקר בהם במפת גוגל כולל כמובן מקומות אוכל לרוב וזרמתי (עם התנועה המטורפת שיש בעיר. פשוט משוגעים).
7 ביוני - היום הראשון:
הגעתי לעיר בבוקר, בסביבות שעה 11:00. צ'ק אין זריז במלון ויצאתי לסיבוב בשכונה. לשעת צהריים - אזור 12:30 - תכננתי לאכול כמתבקש פיצה. שיערתי שבפיצריות המפורסמות במרכז העתיק של נאפולי (Centro Storico) אצטרך לעמוד בתור בלתי נסבל. היות והייתי מעט עייף מטיסת הבוקר (יצאה ב-7:30 מת"א) העדפתי להתרחק מהמולת מרכז העיר ולנסות את מזלי בפיצרייה שקרובה לחוף הים. פיצרייה שהיא חלק מאימפריית הפיצריות של Gino Sorbillo, שכוללת כרגע 3 סניפים בנאפולי, 3 במילאנו ועוד סניפים coming soon בניו יורק, רומא וגנואה. הסניף בו אני ביקרתי, Gino Sorbillo Lievito Madre al Mare, הוא יחסית הפחות מפורסם בעיר. הסניף המפורסם יותר (Gino e Toto Sorbillo) נמצא במרכז העיר העתיקה והוא גם נחשב לסניף הדגל שמדורג גבוה מאד בכל דירוג של הפיצות הטובות באיטליה (או באירופה או בעולם). ג'ינו סורבילו התחיל לנהל את הפיצרייה שלו בשנות ה-90 אחרי שהצטרף לדודה שלו Esterina. שורשי הפיצרייה המשפחתית של הדודה שעדיין קיימת, Antica Pizza Fritta da Zia Esterina Sorbillo, הם מ-1935. בסניף הזה מגישים Pizza Fritta - פיצה מטוגנת. איכשהו יצא שוויתרתי על התענוג השמנוני הזה בטיול הזה.
Gino Sorbillo Lievito Madre al Mare - פיצה נפוליטנית ראשונה:
המחשבה לחפש מקום בפיצרייה שאינה במרכז של המרכז הייתה נבונה. בסניף ששמו בתרגום חופשי - פיצריית "אם השמרים בים" של ג'ינו סורבילו היה שפע של מקום בשעה הזו. הפיצרייה כפי שמעיד שמה יושבת סמוך לחוף הים של נאפולי לא מאד רחוק מטירת Castel dell'Ovo. אחרי כמה דקות אגב התחיל להתמלא גם באיטלקים וגם בתיירים.
התפריט. הפיצה הכי זולה עולה 6.50 יורו. הכי יקרה 11.50 יורו. כמו נפוליטני טוב הלכתי על הבייסיק. פיצה מרגריטה. 6.50 יורו. בצד - בירה שעלתה 3.30 יורו. הם מדגישים שהבצק נעשה מקמח אורגני. בסניף בו ישבתי יש גם היצע של פיצות ללא גלוטן.
הפיצה. מרגריטה קלאסית.
בדר"כ אני לא אזמין את הפיצה הזו אבל בנאפולי חייבים לנסות אחת. רוטב עגבניות, מוצרלה, בצק דקיק עם שוליים מעט עבים, בזיליקום (בקמצנות). פשוט ביותר. והאיכות? טובה מאד. לא יותר. לא הפיצה הכי טובה שזכורה לי. הטעמים מאד עדינים. בעיניי עדינים מדי. טוב זאת מרגריטה. יסלחו לי מעריצי הפיצה הזו אבל היא די משעממת - אפילו בנאפולי. היה חסר לי כאן בקבוקון טבסקו (לא עלינו) אבל לא העזתי לבקש רוטב חריף. הבצק, למעט השוליים, דק מאד. באמצע הוא ממש דקיק והעסק כמעט נוזלי. גם הפיצות הבאות שאוכל יהיו כאלה. אני לא חובב גדול של העניין הזה. אי אפשר לחתוך משולש, להחזיק אותו בשלמותו ולאכול. העסק נופל ונשפך מרוב דקיקות ונזילות.
אחרי הפיצה עשיתי סיבוב ב-Castel dell'Ovo וסביבותיה.
בהמשך, קצת אחרי שעה 14:00 קפצתי לנשנש עוד must נפוליטני: ספולייטלה. המאפה המתוק האולטימטיבי, מבצק עלים. יש כמה מקומות מפורסמים בעיר, אחד מהם הוא La Sfogliatella Mary, מאפייה/פטיסרי קטנטנה שממוקמת בכניסה המערבית של Galleria Umberto I המפורסמת.
יש שם ויטרינה קטנה אך מגרה במיוחד עם לא מעט מאפים, אבל הספולייטלה - משני סוגים - היא מאפה הדגל. (לא רק של המקום הזה, אלא של נאפולי בכלל). לשמחתי היו רק 3 אנשים בתור אז ההמתנה הייתה קצרה.
זו הספולייטלה המוכרת (שעשתה עלייה גם לארץ. בגרסה מוקטנת, לפחות במקומות שאני ראיתי): Sfogliatella Riccia. "ספולייטלה מסולסלת". מאפה שדורש הכנה רבת שלבים ומסובכת למדי.
זה הסוג השני, הפחות מוכר: Sfogliatella Frolla.
וכך הן נראות מוכנות לאכילה.
מבין השתיים אהבתי יותר את ה-Riccia המוכרת. הבצק דקיק ופריך בצורה יוצאת דופן. המילוי של ריקוטה והדרים מסוכרים לא מתוק מדי ומעט הקינמון שמתבל את הקרם לא מפריע מדי. ה-Frolla היא רכה ולא פריכה והמילוי שלה דומה. גם היא טעימה אבל הפריכות של ה-Riccia מנצחת. שווה ביותר.
וזו גלריה אומברטו אונו המפורסמת.
לאחר מכן עשיתי סיור תת קרקעי מעניין ב-Galleria Borbonica או כמו שהיא מכונה במפת גוגל באנגלית - The Bourbon Tunnel. מנהרה ששימשה את מלכי בית ברבון בנאפולי של המאה ה-19. זו רק אחת מכ-15 אטרקציות תת קרקעיות שנאפולי גדושה בהן. בנאפולי יש ממש עיר תת קרקעית עם מערכות מים (אקוודוקטים) תת קרקעיות, בונקרים, מנהרות, מערות קבורה. חלק מהאתרים הם מימי היוונים והרומאים. חלקם, כמו מנהרת בורבון הם מהמאה ה-19. מנהרת בורבון שימשה גם כמקלט המוני מההפצצות האוויריות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. כיום יש בה גם מעין מוזיאון שמציג אוסף מכוניות ואופנועים קלאסיים ופסלים שונים שנקברו שם. בהחלט מקום ייחודי, מעניין ומומלץ.
אני קופץ לארוחת הערב.
נאפולי זו עיר נמל. נמל זה ים. ים זה דגים. חיפשתי מקום שמתמחה בדגים. סימנתי מבעוד מעוד שתי מסעדות שהיו יחסית קרובות למלון שלי שמתמחות במאכלי ים בהגשה מודרנית. הראשונה: L'Altro Coco Loco והשנייה: Cru...do rè. קיוויתי שבאחת מהן יהיה מקום. בסביבות שעה 20:10, שעה די מוקדמת לארוחת ערב במסעדות באיטליה נכנסתי ל-L'Altro Coco Loco. למעט זוג אחד שישב בפנים במסעדה הלא גדולה, היה שפע של מקום, אבל הושיבו אותי על הבר היות וכל השולחנות הוזמנו (אכן תוך 10-20 דקות התחיל להתמלא בסועדים. כולם איטלקים אלגנטיים למראה).
L'Altro Coco Loco - מסעדת מאכלי ים מודרנית:
מסעדה ששורשיה הם מ-1995, אז נפתחה Coco Loco כמסעדה נפוליטנית רגילה למדי ע"י שף בשם Diego Nuzzo. ב-2001 הם עברו לוקיישן למיקום הנוכחי שלהם ונפתחו מחדש כ-L'Altro Coco Loco, "קוקו-לוקו האחרת". בשנת 2010 הפכה המסעדה למה שהיא היום - מסעדת מאכלי ים מודרנית. היא ממוקמת בסמטה צדדית קטנה לא רחוק מ-Via Chiaia שם שכן המלון שלי. ממש לאחרונה, במרץ 2019, פתח Nuzzo גם מסעדה אחות במילאנו בשם Coco Loco.
לא בדקתי במילון אבל נדמה לי שמה שכתוב מעל חלון התצוגה הזה שנמצא מחוץ לכניסה למסעדה זה משהו כמו אין אהבה כנה כמו האהבה למטבח או לבישול.
זה חלל המסעדה. לא גדול, מודרני ונעים. מכיל 20 ומשהו שולחנות ועוד בר עם כמה כיסאות בו אני ישבתי.
התפריט. הגישו לי תחילה תפריט באיטלקית. ביקשתי תפריט באנגלית והמלצר אמר שהתפריט שלהם השתנה בחלקו ושהתפריט באנגלית עדיין לא עודכן עם השינויים. יצא שהמנות שהזמנתי הופיעו בשני התפריטים. יש מבחר של מנות דגים ופירות ים נאים, שלל צדפות נאות ומבושלות, מנות דגים ופירות ים מבושלים ועוד קטגוריה של מנות לאלה ש"לא אוהבים את הים". יש גם כמה מנות פסטה על הדרך. המחירים - יקרים. הפרודוקטים - איכותיים מאד.
מתחילים בלחם וחמאה. קיבלתי צלחת לחמים עצומה שמתאימה ל-3-4 סועדים. כנראה שהם לא מתאימים את עצמם לסועד יחיד. כל הלחמים הם מאפה בית. הטובים ביותר היו הלחמים הקטנים דמויי הפטרייה. הם הכילו בבצק ham וגבינה והיו פנטסטיים. הזמנתי גם כוס יין לבן איטלקי טוב שעלתה 8 יורו. תוספת הלחמים עולה 3 יורו במסגרת "דמי כיסוי אישיים" - coperto. משהו שנהוג ברוב המסעדות באיטליה. שתיתי גם בקבוק מים מינרליים שעלה 3 יורו.
לפני המנה הראשונה מקבלים לימון. עטוף בבד. את הסחיטה עושים יחד עם הבד.
המנה הראשונה שהזמנתי: Raw Fish Fantasy. צלחת יפה עם שלל יצורים נאים לפי דגת היום. היו כאן לנגוסטין, שרימפ, טונה, סלמון, סי-בס, מקרל, אינטיאס ועוד 2 סוגי דגי ים נוספים ששכחתי את זהותם. חלק נפרסו למעין סשימי או קרפצ'יו, חלק הוגשו כטרטר. כל אחד עם תיבול מעט שונה. שום דבר מסובך או מורכב. תיבול מאד פשוט שנתן לשרץ הנא והטרי לככב. ב-2-3 מהסוגים היה חסר לי מעט תיבול אבל המכלול היה מצוין. כל חומרי הגלם היו טריים ומאיכות מעולה. הצטיין מכולם הלנגוסטין. יצא לי לאכול שרימפס נא אבל לא לנגוסטין. זה היה תענוג מתקתק וטעים ביותר. המנה עלתה 35 יורו. לא זול אבל שווה.
הסתפקתי במנה אחת נוספת. עם הפיצה של הצהריים והספולייטלות של אחר הצהריים, הלחמים והמנה של הדגים הנאים כבר הייתי די שבע. הזמנתי מנה בהמלצת המלצר שאמר שזו אחת ממנות הדגל של המסעדה: דג קוד מטוגן בבלילה ממולא במוצרלה ומוגש על Friarielli מוקפץ - עלי ירק ממשפחת המצליבים שמוכר גם כ-רפיני (rapini) או ברוקולי ראאב. זה היה טעים מאד. הדג היה מטוגן היטב. פריך מבחוץ ונימוח מבפנים עם מילוי מוצרלה נמס ונמתח שעל אף חשדנותי לשילוב של מוצרלה ודג לבן, עבד היטב. הבלילה לטעמי הייתה יכולה להיות מתובלת מעט יותר. הרפיני המוקפץ היה מצוין. הבעיה המרכזית הייתה המחיר - 24 יורו למנה לא גדולה. עוד נתח של דג ועוד כף או שתיים של הרפיני היו נדרשים כאן כדי לתת VFM טוב יותר.
הארוחה, כולל כוס יין לבן, מים מינרליים ותוספת הלחמים עלתה 80 יורו. המחיר גם כלל 10% טיפ שנוסף לחשבון אוטומטית. די הרבה כסף. אני חושב ש-6-7 יורו פחות היו משקפים יותר את התמורה לכסף, אבל בסה"כ מדובר במסעדה איכותית וטובה שמגישה מאכלי ים באיכות גבוהה.
יצאתי אחרי כשעה והלכתי לאכול קינוח - Gelato כמובן. יש כמה גלידריות בולטות בנאפולי עם כמה וכמה סניפים שמפוזרים בעיר. אחת מהן היא Il Gelato Mennella שיש לה כ-6 סניפים בתוך נאפולי. טעם אחד היה פיסטוק והשני משהו עם קרם חלב או גבינה. לא זוכר בדיוק. שניהם היו מעולים ובמרקם מושלם.
אלה אם כן עלילות היום הראשון בנאפולי. היה מהנה, מעניין וטעים, עם הספק קולינרי נאה ועתיר קלוריות שבחלקו נשרף בהליכות מכובדות של כ-20 ק"מ ביום אחד.
בדיווח הבא של יום המחרת אטעם בעיקר מאכלי רחוב כאלה ואחרים (ברור שעוד פיצה תגיע) ואסיים בארוחה נפוליטנית במסעדה ביתית. יהיה זול וטעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה