נאפולי. 9 ביוני - היום השלישי + זליגה לבוקר ה-10 ביוני.
את קפה הבוקר הנפוליטני יחד עם ספולייטלה או שתיים נשנשתי במלון. לאחר מכן עשיתי עוד סיור מודרך באחד האתרים התת-קרקעיים בקרבת המלון, Napoli Sotterranea. בסיור הזה יורדים לא פחות מ-40 מטר לעומק המנהרות ששימשו את מערכות המים העתיקות וכאמור גם כמקלט מההפגזות במלחמת העולם השנייה. חוויה מעניינת ומומלצת למי שלא מפחד מחללים סגורים ולא חושש ללכת בתוך מחילות צרות.
הסיור התחיל קצת אחרי 10:00 ונמשך כשעה. היציאה הייתה ממש ברחוב בו שכן המלון שלי כך שקפצתי לגלידרייה הסמוכה - עוד סניף של Casa Infante - ואכלתי בהנאה עוד גלידה.
משם התחלתי הליכה בניחותא לכיוון Lungomare Caracciolo, אזור הטיילת הדרומית שלאורך החוף בשכונת Chiaia, שכונה שנחשבת לאחת העשירות בעיר. היעד הסופי היה אזור Palazzo Donn'Anna או Villa Donn'Anna ששוכן עוד יותר דרום מערבית באזור חוף Posillipo. שם ישבה המסעדה שזכתה לארח אותי לארוחת הצהריים.
זו הוילה של Donn'Anna. יש כאן חוף רחצה כמו שאפשר להבחין.
המסעדה אליה הזמנתי מקום מבעוד מועד לשעה 13:00 (היחידה בטיול אליה הזמנתי מקום מראש) היא מסעדת כוכב מישלן בשם Palazzo Petrucci ששוכנת על חוף Posilippo לא רחוק מ-Villa Donn'Anna.
Palazzo Petrucci - ארוחת צהריים ממושלנת על חוף הים של נאפולי:
המסעדה נפתחה בשנת 2007 ע"י איש עסקים נפוליטני חובב קולינריה בשם Edoardo Trotta ושף נפוליטני בשם Lino Scarallo. מטרתם הייתה לנהל מסעדה שתציע מטבח נפוליטני חדשני ומסורתי בכפיפה אחת, עם דגש על שילוב מנות "surf and turf" כלומר מנות שמשלבות ים ובשר. המסעדה שכנה בחלל ששימש בעבר אורווה בבניין היסטורי ששמו Palazzo Petrucci שעל שמו היא נקראה. בינואר 2016 היא עברה למיקום הנוכחי שלה באזור חוף Villa Donn'Anna. את כוכב המישלן היא קיבלה בדצמבר 2008 ומאז היא שומרת עליו. נכון להיום היא אחת מ-3 מסעדות כוכב מישלן בעיר. (יש עוד 3 מסעדות בעיירות שכנות).
ב-2018 זכתה המסעדה בתואר שאני מניח שבעולמנו הדיגיטלי הוא סוג של כבוד וייחוס: המסעדה הכי טובה בדיגיטל בין מסעדות המישלן באיטליה. גוף בשם The Italian Data Flavor חקר שימוש של המסעדות במדיות חברתיות, מספר עוקבים, לייקים, פוסטים, אתר האינטרנט, הזמנה אונליין ועוד. Osteria Francescana למי שמתעניין דורגה במקום ה-6.
הגעתי בדיוק בזמן. הכניסה למסעדה היא ברחוב עצמו - במפלס שגבוה מפני הים. צלצלתי בפעמון. הכניסו אותי ללובי וירדתי 3 קומות לקומת ההסעדה שנמצאת במפלס התחתון של החוף.
זה הנוף מלמעלה. לא רע.
חלל הישיבה המרכזי הוא מודרני, מואר ומרווח מאד וכשנכנסתי הוא היה ריק מאדם (סרוויס הצהריים מתחיל ב-12:30). התמונה צולמה לקראת סיום הארוחה שלי, אחרי כמעט שעתיים, וכמו שאפשר לראות - היה כבר מלא לגמרי.
התפריט. אין תפריט מיוחד לצהריים. התפריט זהה לזה של הערב. אפשר לבחור מנות מהתפריט a-la-carte או ללכת על אחת מהאופציות של ארוחות טעימות: 5 מנות ב-90 יורו, 5 מנות + מנת raw fish fantasy ב-120 יורו, 7 מנות ב-150 יורו. אני בחרתי באופציה של 5 המנות. המלצרים ציינו שיש מנת ספיישל אחת של פסטה עם קרם אספרגוס וקיפוד ים. תוספת של 15 יורו. שאלתי אם אפשר להמיר את אחת מ-5 המנות במנה הזו ואמרו שכן. 5 המנות לבחירה מחולקות ל-5 קטגוריות: Appetizers - מתאבנים, Soups, מנה ראשונה, מנה שנייה וקינוח. אין בחירה אישית - מדובר בבחירת השף. קיוויתי שהוא יקלע לטעמים שלי.
במהלך הארוחה שתיתי 2 כוסות יין לבן איטלקי מקומי בהמלצת הסומלייה. כל אחת עלתה 10 יורו.
כוס יין ראשונה: Colli di Lapio di Romano Clelia Fiano di Avellino. יין מקומי ממחוז קמפנייה. ארומתי ומוצלח.
פתיחים של לפני 5 המנות. לא פחות מ-5 מנות ביס-שניים קטנות ומושקעות. אני לא זוכר במדויק מה היה בכל ביס.
מימין - מעין פרפה מלוח ורך עם גבינות וגרידת לימון. משמאל - מעין טוסט שנראה עשוי מקדאיף (?) עם עגבניות ודג כבוש.
באן קטן עם ham & cheese.
מימין - מיני פאי גבינות עז טעמים. משמאל - מיני קרואסון עם אנשובי וגבינה.
כל הפתיחים היו מצוינים וברמת השקעה יוצאת מן הכלל.
מנת הפתיחה הרשמית מקטגוריית ה-appetizers: מוצרלה באפלו עם שרימפס וקרם אפונה. באיטלקית זה כתוב כך: Lasagnetta di mozzarella di bufala e crudo di gamberi. לזנייטה. זו מנה שאם מזמינים אותה בנפרד היא עולה 36 יורו. מנה עדינה, יפה וטעימה. בעיניי אפילו מעט עדינה מדי. השרימפס שהיה איכותי וטרי היה מצוין אבל איכשהו אפילו הוא היה יחסית עדין בטעמיו. כנראה קיבל השראה מהמוצרלה שבאופייה היא גבינה עדינה. קרם האפונה היה צריך לטעמי להיות יותר נוכח ובכמות גדולה יותר.
מנה שנייה - מנת המרק: מרק קרם שומר עם רצועות cuttelfish (קלמרי) ואניס. מנה שעולה בנפרד 18 יורו. מרק טעים מאד. כמו במנה הקודמת - הטעמים היו די עדינים. הקלמרי לא מספיק הורגש. היה צריך לקבל אפקט בהכנה שהיה מחדד את טעמיו. איזושהי צריבה או עישון. בגדול - מנה נחמדה ודי פשוטה שהייתה הפחות טובה בארוחה.
כוס יין שנייה: Villa Matilde Vigna Caracci Falerno del Massico. גם הוא יין ממחוז קמפנייה שנאפולי היא בירתו. יין מעט יותר יבש ומורכב. נהניתי.
מנה שלישית - מקטגוריית first courses: פסטה ממולאת (tortello) עם שומן חזיר (lard) במילוי דג פארידה עם טרטר פארידה, גרידת תפוז וציר צנוברים. מנה שעולה 36 יורו בתפריט הרגיל. זו מנה שסחטה ממני wow. מנת פסטה מעולה. פסטה ממולאת עשויה מושלם. טרטר דג עדין ונהדר. ציר/רוטב מפתיע וטעים ביותר. עסק נהדר.
אחרי המנה הזו קלטתי שבמקום המנה הזו הייתי אמור לקבל את מנת הפסטה שהוגשה כמנת ספיישל עם קיפוד הים. שאלתי את המלצרית והיא אמרה שהשף החליט לצ'פר אותי במנה שישית, כך שהמנה הנ"ל הוגשה למעשה על חשבון הבית. נחמד מאד.
מנת הספיישל - ספגטי בקרם אספרגוס עם קיפוד ים. הייתה כרוכה בתוספת של 15 יורו לחשבון של 90 היורו. גם זו מנת פסטה מעולה. הספגטי היה אל דנטה מושלם. קרם האספרגוס היה מצוין וכמות קיפוד הים הטרי הייתה נדיבה למדי. מי שלא ניסה ולא חושש - קיפוד ים זה מעדן. צריך להתרגל למרקם, אבל הטעם - גן עדן.
מנה חמישית רשמית ושישית לא רשמית - מקטגוריית המנות השניות: לובסטר כחול וסלט ירקות גינה ברוטב מנטה-ליים וקרם אנשובי. מנה שעולה 40 יורו בתפריט הרגיל. מנה קיצית צבעונית ויפהפייה. הטיפול כאן בירקות ראוי להערכה. דורש המון דקדוק ועבודה. כל הירקות, חלקם טריים, חלקם מאודים או חלוטים, היו טריים וטעימים מאד. הקרמים היו טעימים מאד. והלובסטר - ב-2 צורות הכנה היה כמובן איכותי וטעים ביותר. מנה קלילה, רעננה וטובה מאד.
מנקה חך לפני הקינוח. מין כדור מתפצח עם מילוי נוזל בטעם פירות יער.
הקינוח: קינוח שכבות של מאפה נפוליטני. עולה 14 יורו בתפריט הרגיל. קינוח די פשוט אבל מוצלח מאד. שכבות מאפה פריך (מאפה של Easter - חג הפסחא), חמאתי וטעים מאד עם קרם זביונה נפלא במרקם מושלם ולא מתוק מדי, קצת הדרים מסוכרים לתוספת. מה יכול להיות רע?
עוד קצת מתוקים לסיום. לא זוכר מה היה כל אחד מהם. היה משהו קוקוסי, משהו לימוני ומשהו שוקולדי לבן. נדמה לי. כולם היו טעימים.
מבט למטבח הפתוח שנמצא בקצה החלל המרכזי.
אחרי האוכל.
עליתי ברגל לקומה השלישית של היציאה לרחוב. קצת אמנות על הדרך...
בקומה השנייה יש חלל שמיועד כנראה לאירועים פרטיים. בין השאר היו שם הספות הללו שהייתי שמח לשים עליהן את הראש לאיזו חצי שעה לשנ"צ קצר.
מבט אחרון לוילה מהמרפסת העליונה החיצונית של המסעדה.
וממשיכים בדרך בחזרה למרכז העיר.
שוק איכרים ליד תחנת הרכבת של Dante.
Obelisco di San Domenico. באזור קפלת סן סברו המפורסמת (8 יורו כניסה - די מיותר בעיניי. קפלה די קטנה שאמנם כוללת יצירות אמנות חשובות אבל אסור לצלם בה וזה די מעצבן בעידן של היום. תתקדמו). אגב, הבניין ההיסטורי של Palazzo Petrucci נמצא ממש ליד האובליסק ב-Piazza San Domenico Maggiore.
בסביבות 17:30 במסגרת סיבוביי באזור ה-Centro Storico הגעתי למקום שמתמחה בעוד מאפה נפוליטני מסורתי - Taralli. המקום - Taralleria Napoletana. מדובר במעין כעך פריך מלוח או מתוק. אם תרצו - עבאדי למתקדמים.
אלה האופציות המלוחות.
ואלה חלק מהמתוקות.
לקחתי שתי עוגיות מתוקות, שתיהן על בסיס שקדים טחונים. אחת עם לימון והשנייה שמתחבאת מתחת למפית עם שוקולד צ'יפס. בצד - בירה בוטיק נפוליטנית כלשהי. נשנוש חנק פריך וחביב למדי.
חזרתי למלון לקראת ערב לנוח קצת.
התכנון לארוחת הערב היה עוד פיצה אחת ודי. בדרכי חזרה ממסעדת המישלן עברתי ליד פיצרייה נחשבת בשם 50Kalò שהייתה מסומנת ברשימות שלי. שאלתי את המארחת אם אפשר להזמין מקום לערב, לסביבות שעה 21:30. היא אמרה שאין הזמנות ושאגיע. לא תהיה בעיה. בסביבות שעה 21:30 אכן הגעתי למסעדה שיושבת לא רחוק מחוף הים על הגבול המערבי של שכונת Chiaia. לצערי חיכה לי תור לא קטן ומאד לא מסודר של אנשים שחיכו להיכנס למסעדה. היות ולא ממש סימנתי אופציות אחרות באזור ועדיין לא הייתי רעב מאד בגלל כל מה שאכלתי קודם נרשמתי וחיכיתי כמו ילד טוב. זה משהו שברוב המקרים אני לא עושה כי ממש אין לי סבלנות לחכות אבל זה היה ערב אחרון בטיול ולא התחשק לי להתחיל לחפש מקום אחר. איכשהו עם כל הבלגן העניין תקתק די מהר ותוך 16 דקות זכיתי במקום, בחלק החיצוני של המסעדה. לא הכי כיף אבל זה מה יש.
זו עוד פיצרייה נחשבת שמדורגת בכל מיני דירוגים של הפיצות הכי. בניגוד לפיצריות האחרות שהייתי בהן שיש להן מסורת רבת שנים ל-50Kalò יש היסטוריה די קצרה. זו פיצרייה מודרנית שנפתחה בשנת 2014 ע"י שף פיציולו בשם Ciro Salvo. שף פיצה שהוא דור שלישי לאופי פיצה שהפך לסלב מקומי וזכה ללא מעט תארים וכתרים. זו אחת הפיצריות הבודדות שהן מומלצות מדריך מישלן. בין האחרות אגב בנאפולי: סורבילו, דה מיקלה, Starita, Da Concettina ai Tre Santi ו-La Notizia. כמו דה מיקלה העתיקה, גם ל-50Kalò יש סניף לונדוני חדש שנפתח ביולי 2018.
הנוף מהמקום שלי.
מיתוג עד הסוף. כולל בירה בוטיק שמייצרים עבורם.
התפריט בחלקו. משום מה דווקא להם לא היה תפריט באנגלית. מוזר משהו. אולי סתם לא התחשק למלצר הדי אנטיפת להביא אחד כזה. יש לא מעט אופציות, כולל כאלה עם שילובים פחות קלאסיים ויותר מודרניים. מזל שיש Google Translate ובקלות אפשר להבין מה כל מרכיב ומרכיב בפיצות. הם מתגאים בכך שהבצק שלהם הוא משובח במיוחד. בצק קליל יחסית שפותח אחרי מחקר, ניסויים ושילובים של סוגי קמח וכמות מים גדולה מהרגיל.
הפיצה שבחרתי: Capricciosa Campana. רוטב עגבניות של Casa Marrazzo, גבינת Fior Di Latte מ-Agerola (גבינה רכה דומה למוצרלה), נקניק (Salame Irpino), ארטישוק מ-Cilento, שמן זית, קשקבל וגבינת Grattugiato. כל הרכיבים הם מתוצרת מקומית משובחת. היה לי טעים מאד. אני חושב שהיו יכולים להקפיד יותר על ההגשה בפיזור התוספות (ולתת עוד קצת ארטישוק) אבל בסה"כ נהניתי. מבין 3 הפיצות שניסיתי זו הייתה הטעימה ביותר. אבל זו לא חכמה כי היא קצת יותר מתוחכמת ומורכבת מהקודמות. לא יודע אם הבצק שלה אכן קליל יותר מהאחרות אבל הוא היה בעיניי טעים יותר. היא עלתה 9.50 יורו. הבירה עלתה 3.50 יורו ותוספת ה-Coperto עוד 2 יורו.
מבט לטאבון בדרך לשירותים.
וזה התור שעדיין היה כשיצאתי בשעה 22:30.
יצאתי בחזרה למלון ללילה אחרון. עוד יום מלא אוכל והליכות (22.5 ק"מ!).
למחרת (10.6 - יומולדת שמח לי...) חיכתה לי טיסת חזור לת"א בשעה 11:30 פלוס מינוס. קפצתי על הבוקר (07:30) לנשנוש אחרון. קפה ומאפה בוקר בבית הקפה הכי מפורסם בנאפולי Gran Caffè Gambrinus.
מדובר בקפה שהוא מוסד מקומי שכולל קונדיטוריה, גלידרייה וחנות. הוא נמצא במיקום הכי מרכזי שיש: Piazza Plebiscito, מול הארמון המלכותי. המקום מצועצע וממותג לעייפה. שורשיו הם משנת 1860 עם כמה גלגולים במשך השנים. בשנת 2015 היה להם הכבוד לארח את האפיפיור הנוכחי פרנציסקוס. תאכלו את הלב פיצרייה די מתאו - ביל קלינטון זה כבוד אבל לאיטלקים אין כבוד גדול יותר מהוד מעלתו האפיפיור.
שתיתי אספרסו נפוליטני כהלכתו. מריר וחזק.
אכלתי מאפה/קינוח בשם Vesuvio. לא הייתי על הר הגעש אז קיבלתי אותו בתור קינוח. מדובר בשילוב לא מסורתי ודי חדש שלהם של שני המאפים הכי מסורתיים של נאפולי: באבא (babà - למעשה באבא רום, עוגת הספוג הנפוליטנית המסורתית) וספולייטלה. החלק החיצוני המסלוסל והפריך הוא של ספולייטלה והמילוי הוא של באבא. זה היה טעים ומתוק אבל אני מניח שעדיף לאכול כל אחד בנפרד.
מגמברינוס לקחתי מונית חזור לנמה"ת ומשם תל אביבה.
אז מה היה לי? נהניתי. מאד. אחלה עיר. לא אירופה הקלאסית. עיר איטלקית ערסית אבל מרתקת.
ההספקים ב-3 ימים: יותר מ-60 ק"מ של הליכות ברחובות, סמטאות, שווקים, מבצרים, עיר תת-קרקעית מרתקת, מוזיאונים, טיילת חוף ועוד. כמובן אוכל ושתייה למכביר. לא מעט קפה, בירות ויין, 3 פיצות נפוליטניות מובחרות, ספולייטלות ומאפים כאלה ואחרים, 4 גלידות, דגים ומאכלי ים שונים ומשונים וארוחת מישלן אחת. היה טעים לאללה.
את קפה הבוקר הנפוליטני יחד עם ספולייטלה או שתיים נשנשתי במלון. לאחר מכן עשיתי עוד סיור מודרך באחד האתרים התת-קרקעיים בקרבת המלון, Napoli Sotterranea. בסיור הזה יורדים לא פחות מ-40 מטר לעומק המנהרות ששימשו את מערכות המים העתיקות וכאמור גם כמקלט מההפגזות במלחמת העולם השנייה. חוויה מעניינת ומומלצת למי שלא מפחד מחללים סגורים ולא חושש ללכת בתוך מחילות צרות.
משם התחלתי הליכה בניחותא לכיוון Lungomare Caracciolo, אזור הטיילת הדרומית שלאורך החוף בשכונת Chiaia, שכונה שנחשבת לאחת העשירות בעיר. היעד הסופי היה אזור Palazzo Donn'Anna או Villa Donn'Anna ששוכן עוד יותר דרום מערבית באזור חוף Posillipo. שם ישבה המסעדה שזכתה לארח אותי לארוחת הצהריים.
זו הוילה של Donn'Anna. יש כאן חוף רחצה כמו שאפשר להבחין.
המסעדה אליה הזמנתי מקום מבעוד מועד לשעה 13:00 (היחידה בטיול אליה הזמנתי מקום מראש) היא מסעדת כוכב מישלן בשם Palazzo Petrucci ששוכנת על חוף Posilippo לא רחוק מ-Villa Donn'Anna.
Palazzo Petrucci - ארוחת צהריים ממושלנת על חוף הים של נאפולי:
המסעדה נפתחה בשנת 2007 ע"י איש עסקים נפוליטני חובב קולינריה בשם Edoardo Trotta ושף נפוליטני בשם Lino Scarallo. מטרתם הייתה לנהל מסעדה שתציע מטבח נפוליטני חדשני ומסורתי בכפיפה אחת, עם דגש על שילוב מנות "surf and turf" כלומר מנות שמשלבות ים ובשר. המסעדה שכנה בחלל ששימש בעבר אורווה בבניין היסטורי ששמו Palazzo Petrucci שעל שמו היא נקראה. בינואר 2016 היא עברה למיקום הנוכחי שלה באזור חוף Villa Donn'Anna. את כוכב המישלן היא קיבלה בדצמבר 2008 ומאז היא שומרת עליו. נכון להיום היא אחת מ-3 מסעדות כוכב מישלן בעיר. (יש עוד 3 מסעדות בעיירות שכנות).
ב-2018 זכתה המסעדה בתואר שאני מניח שבעולמנו הדיגיטלי הוא סוג של כבוד וייחוס: המסעדה הכי טובה בדיגיטל בין מסעדות המישלן באיטליה. גוף בשם The Italian Data Flavor חקר שימוש של המסעדות במדיות חברתיות, מספר עוקבים, לייקים, פוסטים, אתר האינטרנט, הזמנה אונליין ועוד. Osteria Francescana למי שמתעניין דורגה במקום ה-6.
הגעתי בדיוק בזמן. הכניסה למסעדה היא ברחוב עצמו - במפלס שגבוה מפני הים. צלצלתי בפעמון. הכניסו אותי ללובי וירדתי 3 קומות לקומת ההסעדה שנמצאת במפלס התחתון של החוף.
זה הנוף מלמעלה. לא רע.
חלל הישיבה המרכזי הוא מודרני, מואר ומרווח מאד וכשנכנסתי הוא היה ריק מאדם (סרוויס הצהריים מתחיל ב-12:30). התמונה צולמה לקראת סיום הארוחה שלי, אחרי כמעט שעתיים, וכמו שאפשר לראות - היה כבר מלא לגמרי.
אני ישבתי בשולחן בחלל הצמוד שהוא מעין מרפסת סגורה שחלונותיה (המוגפים) משקיפים על חוף הים הצמוד (שלא שייך למסעדה). ניתן היה להשקיף על המשתזפים בחוף ממרחק של כמה מטרים. לוקיישן קצת מוזר ולא תמיד מעורר תיאבון...
בעיניי היה הרבה יותר מוצלח אם חלל הישיבה היה קומה אחת למעלה, כזה שמשקיף על החוף מעט מלמעלה בלי צורך להגיף את התריסים.
עוד לפני התפריט הוגשה "סלסלת" מאפים פריכים וצלוחית צ'יפסים ופריכיות home made. חביב.
התפריט. אין תפריט מיוחד לצהריים. התפריט זהה לזה של הערב. אפשר לבחור מנות מהתפריט a-la-carte או ללכת על אחת מהאופציות של ארוחות טעימות: 5 מנות ב-90 יורו, 5 מנות + מנת raw fish fantasy ב-120 יורו, 7 מנות ב-150 יורו. אני בחרתי באופציה של 5 המנות. המלצרים ציינו שיש מנת ספיישל אחת של פסטה עם קרם אספרגוס וקיפוד ים. תוספת של 15 יורו. שאלתי אם אפשר להמיר את אחת מ-5 המנות במנה הזו ואמרו שכן. 5 המנות לבחירה מחולקות ל-5 קטגוריות: Appetizers - מתאבנים, Soups, מנה ראשונה, מנה שנייה וקינוח. אין בחירה אישית - מדובר בבחירת השף. קיוויתי שהוא יקלע לטעמים שלי.
במהלך הארוחה שתיתי 2 כוסות יין לבן איטלקי מקומי בהמלצת הסומלייה. כל אחת עלתה 10 יורו.
כוס יין ראשונה: Colli di Lapio di Romano Clelia Fiano di Avellino. יין מקומי ממחוז קמפנייה. ארומתי ומוצלח.
פתיחים של לפני 5 המנות. לא פחות מ-5 מנות ביס-שניים קטנות ומושקעות. אני לא זוכר במדויק מה היה בכל ביס.
מימין - מעין פרפה מלוח ורך עם גבינות וגרידת לימון. משמאל - מעין טוסט שנראה עשוי מקדאיף (?) עם עגבניות ודג כבוש.
באן קטן עם ham & cheese.
מימין - מיני פאי גבינות עז טעמים. משמאל - מיני קרואסון עם אנשובי וגבינה.
כל הפתיחים היו מצוינים וברמת השקעה יוצאת מן הכלל.
מנת הפתיחה הרשמית מקטגוריית ה-appetizers: מוצרלה באפלו עם שרימפס וקרם אפונה. באיטלקית זה כתוב כך: Lasagnetta di mozzarella di bufala e crudo di gamberi. לזנייטה. זו מנה שאם מזמינים אותה בנפרד היא עולה 36 יורו. מנה עדינה, יפה וטעימה. בעיניי אפילו מעט עדינה מדי. השרימפס שהיה איכותי וטרי היה מצוין אבל איכשהו אפילו הוא היה יחסית עדין בטעמיו. כנראה קיבל השראה מהמוצרלה שבאופייה היא גבינה עדינה. קרם האפונה היה צריך לטעמי להיות יותר נוכח ובכמות גדולה יותר.
מנה שנייה - מנת המרק: מרק קרם שומר עם רצועות cuttelfish (קלמרי) ואניס. מנה שעולה בנפרד 18 יורו. מרק טעים מאד. כמו במנה הקודמת - הטעמים היו די עדינים. הקלמרי לא מספיק הורגש. היה צריך לקבל אפקט בהכנה שהיה מחדד את טעמיו. איזושהי צריבה או עישון. בגדול - מנה נחמדה ודי פשוטה שהייתה הפחות טובה בארוחה.
כוס יין שנייה: Villa Matilde Vigna Caracci Falerno del Massico. גם הוא יין ממחוז קמפנייה שנאפולי היא בירתו. יין מעט יותר יבש ומורכב. נהניתי.
מנה שלישית - מקטגוריית first courses: פסטה ממולאת (tortello) עם שומן חזיר (lard) במילוי דג פארידה עם טרטר פארידה, גרידת תפוז וציר צנוברים. מנה שעולה 36 יורו בתפריט הרגיל. זו מנה שסחטה ממני wow. מנת פסטה מעולה. פסטה ממולאת עשויה מושלם. טרטר דג עדין ונהדר. ציר/רוטב מפתיע וטעים ביותר. עסק נהדר.
אחרי המנה הזו קלטתי שבמקום המנה הזו הייתי אמור לקבל את מנת הפסטה שהוגשה כמנת ספיישל עם קיפוד הים. שאלתי את המלצרית והיא אמרה שהשף החליט לצ'פר אותי במנה שישית, כך שהמנה הנ"ל הוגשה למעשה על חשבון הבית. נחמד מאד.
מנת הספיישל - ספגטי בקרם אספרגוס עם קיפוד ים. הייתה כרוכה בתוספת של 15 יורו לחשבון של 90 היורו. גם זו מנת פסטה מעולה. הספגטי היה אל דנטה מושלם. קרם האספרגוס היה מצוין וכמות קיפוד הים הטרי הייתה נדיבה למדי. מי שלא ניסה ולא חושש - קיפוד ים זה מעדן. צריך להתרגל למרקם, אבל הטעם - גן עדן.
מנה חמישית רשמית ושישית לא רשמית - מקטגוריית המנות השניות: לובסטר כחול וסלט ירקות גינה ברוטב מנטה-ליים וקרם אנשובי. מנה שעולה 40 יורו בתפריט הרגיל. מנה קיצית צבעונית ויפהפייה. הטיפול כאן בירקות ראוי להערכה. דורש המון דקדוק ועבודה. כל הירקות, חלקם טריים, חלקם מאודים או חלוטים, היו טריים וטעימים מאד. הקרמים היו טעימים מאד. והלובסטר - ב-2 צורות הכנה היה כמובן איכותי וטעים ביותר. מנה קלילה, רעננה וטובה מאד.
מנקה חך לפני הקינוח. מין כדור מתפצח עם מילוי נוזל בטעם פירות יער.
הקינוח: קינוח שכבות של מאפה נפוליטני. עולה 14 יורו בתפריט הרגיל. קינוח די פשוט אבל מוצלח מאד. שכבות מאפה פריך (מאפה של Easter - חג הפסחא), חמאתי וטעים מאד עם קרם זביונה נפלא במרקם מושלם ולא מתוק מדי, קצת הדרים מסוכרים לתוספת. מה יכול להיות רע?
עוד קצת מתוקים לסיום. לא זוכר מה היה כל אחד מהם. היה משהו קוקוסי, משהו לימוני ומשהו שוקולדי לבן. נדמה לי. כולם היו טעימים.
מבט למטבח הפתוח שנמצא בקצה החלל המרכזי.
עד כאן הארוחה.
הייתה ארוחה טובה מאד שנמשכה כשעתיים. השירות היה חביב ולא פורמלי מדי. מינון הוצאת המנות היה טוב מאד.
המנות רובן ככולן היו טובות וטעימות מאד. אין כאן מנות יצירתיות וחדשניות במיוחד, אבל כולן איכותיות, עם חומרי גלם משובחים ועשויות היטב. הארוחה שכללה 6 מנות (אחת על חשבון הבית), 2 כוסות יין, בקבוק מים מינרליים ועוד כמה וכמה צ'ופרים, עלתה בסה"כ 129 יורו. לא נעים אבל לא נורא. הרגשתי שקיבלתי תמורה טובה למדי לכסף. זו לא מסעדת המישלן הכי מלהיבה שהייתי בה אבל המיקום והאוכל הטוב סיפקו בסה"כ את הסחורה.
אחרי האוכל.
עליתי ברגל לקומה השלישית של היציאה לרחוב. קצת אמנות על הדרך...
בקומה השנייה יש חלל שמיועד כנראה לאירועים פרטיים. בין השאר היו שם הספות הללו שהייתי שמח לשים עליהן את הראש לאיזו חצי שעה לשנ"צ קצר.
מבט אחרון לוילה מהמרפסת העליונה החיצונית של המסעדה.
וממשיכים בדרך בחזרה למרכז העיר.
שוק איכרים ליד תחנת הרכבת של Dante.
Obelisco di San Domenico. באזור קפלת סן סברו המפורסמת (8 יורו כניסה - די מיותר בעיניי. קפלה די קטנה שאמנם כוללת יצירות אמנות חשובות אבל אסור לצלם בה וזה די מעצבן בעידן של היום. תתקדמו). אגב, הבניין ההיסטורי של Palazzo Petrucci נמצא ממש ליד האובליסק ב-Piazza San Domenico Maggiore.
אלה האופציות המלוחות.
ואלה חלק מהמתוקות.
לקחתי שתי עוגיות מתוקות, שתיהן על בסיס שקדים טחונים. אחת עם לימון והשנייה שמתחבאת מתחת למפית עם שוקולד צ'יפס. בצד - בירה בוטיק נפוליטנית כלשהי. נשנוש חנק פריך וחביב למדי.
חזרתי למלון לקראת ערב לנוח קצת.
התכנון לארוחת הערב היה עוד פיצה אחת ודי. בדרכי חזרה ממסעדת המישלן עברתי ליד פיצרייה נחשבת בשם 50Kalò שהייתה מסומנת ברשימות שלי. שאלתי את המארחת אם אפשר להזמין מקום לערב, לסביבות שעה 21:30. היא אמרה שאין הזמנות ושאגיע. לא תהיה בעיה. בסביבות שעה 21:30 אכן הגעתי למסעדה שיושבת לא רחוק מחוף הים על הגבול המערבי של שכונת Chiaia. לצערי חיכה לי תור לא קטן ומאד לא מסודר של אנשים שחיכו להיכנס למסעדה. היות ולא ממש סימנתי אופציות אחרות באזור ועדיין לא הייתי רעב מאד בגלל כל מה שאכלתי קודם נרשמתי וחיכיתי כמו ילד טוב. זה משהו שברוב המקרים אני לא עושה כי ממש אין לי סבלנות לחכות אבל זה היה ערב אחרון בטיול ולא התחשק לי להתחיל לחפש מקום אחר. איכשהו עם כל הבלגן העניין תקתק די מהר ותוך 16 דקות זכיתי במקום, בחלק החיצוני של המסעדה. לא הכי כיף אבל זה מה יש.
:50 Kalò - פיצה אחרונה בהחלט בנאפולי
זו עוד פיצרייה נחשבת שמדורגת בכל מיני דירוגים של הפיצות הכי. בניגוד לפיצריות האחרות שהייתי בהן שיש להן מסורת רבת שנים ל-50Kalò יש היסטוריה די קצרה. זו פיצרייה מודרנית שנפתחה בשנת 2014 ע"י שף פיציולו בשם Ciro Salvo. שף פיצה שהוא דור שלישי לאופי פיצה שהפך לסלב מקומי וזכה ללא מעט תארים וכתרים. זו אחת הפיצריות הבודדות שהן מומלצות מדריך מישלן. בין האחרות אגב בנאפולי: סורבילו, דה מיקלה, Starita, Da Concettina ai Tre Santi ו-La Notizia. כמו דה מיקלה העתיקה, גם ל-50Kalò יש סניף לונדוני חדש שנפתח ביולי 2018.
הנוף מהמקום שלי.
מיתוג עד הסוף. כולל בירה בוטיק שמייצרים עבורם.
התפריט בחלקו. משום מה דווקא להם לא היה תפריט באנגלית. מוזר משהו. אולי סתם לא התחשק למלצר הדי אנטיפת להביא אחד כזה. יש לא מעט אופציות, כולל כאלה עם שילובים פחות קלאסיים ויותר מודרניים. מזל שיש Google Translate ובקלות אפשר להבין מה כל מרכיב ומרכיב בפיצות. הם מתגאים בכך שהבצק שלהם הוא משובח במיוחד. בצק קליל יחסית שפותח אחרי מחקר, ניסויים ושילובים של סוגי קמח וכמות מים גדולה מהרגיל.
הפיצה שבחרתי: Capricciosa Campana. רוטב עגבניות של Casa Marrazzo, גבינת Fior Di Latte מ-Agerola (גבינה רכה דומה למוצרלה), נקניק (Salame Irpino), ארטישוק מ-Cilento, שמן זית, קשקבל וגבינת Grattugiato. כל הרכיבים הם מתוצרת מקומית משובחת. היה לי טעים מאד. אני חושב שהיו יכולים להקפיד יותר על ההגשה בפיזור התוספות (ולתת עוד קצת ארטישוק) אבל בסה"כ נהניתי. מבין 3 הפיצות שניסיתי זו הייתה הטעימה ביותר. אבל זו לא חכמה כי היא קצת יותר מתוחכמת ומורכבת מהקודמות. לא יודע אם הבצק שלה אכן קליל יותר מהאחרות אבל הוא היה בעיניי טעים יותר. היא עלתה 9.50 יורו. הבירה עלתה 3.50 יורו ותוספת ה-Coperto עוד 2 יורו.
מבט לטאבון בדרך לשירותים.
וזה התור שעדיין היה כשיצאתי בשעה 22:30.
יצאתי בחזרה למלון ללילה אחרון. עוד יום מלא אוכל והליכות (22.5 ק"מ!).
למחרת (10.6 - יומולדת שמח לי...) חיכתה לי טיסת חזור לת"א בשעה 11:30 פלוס מינוס. קפצתי על הבוקר (07:30) לנשנוש אחרון. קפה ומאפה בוקר בבית הקפה הכי מפורסם בנאפולי Gran Caffè Gambrinus.
מדובר בקפה שהוא מוסד מקומי שכולל קונדיטוריה, גלידרייה וחנות. הוא נמצא במיקום הכי מרכזי שיש: Piazza Plebiscito, מול הארמון המלכותי. המקום מצועצע וממותג לעייפה. שורשיו הם משנת 1860 עם כמה גלגולים במשך השנים. בשנת 2015 היה להם הכבוד לארח את האפיפיור הנוכחי פרנציסקוס. תאכלו את הלב פיצרייה די מתאו - ביל קלינטון זה כבוד אבל לאיטלקים אין כבוד גדול יותר מהוד מעלתו האפיפיור.
שתיתי אספרסו נפוליטני כהלכתו. מריר וחזק.
אכלתי מאפה/קינוח בשם Vesuvio. לא הייתי על הר הגעש אז קיבלתי אותו בתור קינוח. מדובר בשילוב לא מסורתי ודי חדש שלהם של שני המאפים הכי מסורתיים של נאפולי: באבא (babà - למעשה באבא רום, עוגת הספוג הנפוליטנית המסורתית) וספולייטלה. החלק החיצוני המסלוסל והפריך הוא של ספולייטלה והמילוי הוא של באבא. זה היה טעים ומתוק אבל אני מניח שעדיף לאכול כל אחד בנפרד.
מגמברינוס לקחתי מונית חזור לנמה"ת ומשם תל אביבה.
אז מה היה לי? נהניתי. מאד. אחלה עיר. לא אירופה הקלאסית. עיר איטלקית ערסית אבל מרתקת.
ההספקים ב-3 ימים: יותר מ-60 ק"מ של הליכות ברחובות, סמטאות, שווקים, מבצרים, עיר תת-קרקעית מרתקת, מוזיאונים, טיילת חוף ועוד. כמובן אוכל ושתייה למכביר. לא מעט קפה, בירות ויין, 3 פיצות נפוליטניות מובחרות, ספולייטלות ומאפים כאלה ואחרים, 4 גלידות, דגים ומאכלי ים שונים ומשונים וארוחת מישלן אחת. היה טעים לאללה.
Salute Napoli!
