אחרי הזנחה קלה של כמה שבועות בדיווחי הבלוג סוף סוף דיווח חדש (לונדון ומסעדותיה ביוני סיפקו חומרים להרבה זמן, ולמען האמת פשוט לא היו מקומות מעניינים מספיק לדווח עליהם מאז).
מל ומישל (Mel & Michelle) היא מסעדה איטלקית ותיקה ברחוב בן יהודה בתל אביב. היא פועלת כבר מעל 10 שנים בהנהגתו של השף ניר ויימן, ונחשבת לאחת המסעדות האיטלקיות האיכותיות בארץ. אחת לכמה זמן היא מככבת ברשימת "המסעדות הכי רומנטיות" בתל אביב או בישראל, כנראה בזכות האווירה האינטימית, העיצוב האירופאי המעט מיושן והמפות הלבנות.
יצא לי לשבת במל ומישל פעם אחת בלבד, בערב מזדמן, שאני מעריך שהיה לפני כ-5 שנים. היינו 3 סועדים והגענו עם איזשהו קופון. אני לא זוכר מה אכלנו אז, אבל אני כן זוכר שזה היה טעים אבל קמצני למדי עם VFM די נמוך (יצאנו די רעבים). אין לי מושג אם המנות היו מוקטנות "לכבוד" אותו קופון או שזה גודל המנות הרגיל שהיה אז במסעדה, אבל קראתי בכמה הזדמנויות ביקורות על הגודל הלא מספק של המנות.
באפריל 2017, המסעדה שפעלה עד אז רק בשעות הערב, נפתחה לראשונה לעסקיות צהריים.
השבוע החלטתי לנצל פגישה עסקית בקרבת מקום ולקפוץ לנסות את העסקית הזו. (במקום לחזור שוב לשילה המצוינת שיושבת ממש מול, מעברו השני של הכביש). נכנסתי בסביבות שעה 14:00. המסעדה הקטנה (כ-40 מקומות, כולל כמה שולחנות בחוץ) הייתה ריקה כמעט לגמרי. רק שולחן אחד היה מאויש ע"י 2 זוגות מבוגרים למדי. קצת עצוב. הישיבה עצמה במסעדה היא נעימה. המקום שקט ורגוע. אבל לטעמי העיצוב דורש עדכון ורענון. משהו במל ומישל משדר כבדות והיא נראית מבוגרת יותר מגילה האמתי.
תפריט העסקיות מתחיל ב-88 ש"ח. מקבלים מנה ראשונה ועיקרית. יש מספר מנות בתוספת עלות, גם בין הראשונות וגם בין העיקריות. בנוסף יש אופציה ליין צהריים (צ'ילאני) אדום או לבן ולאפרול שפריץ בעלות מתונה למדי של 20 ש"ח. אני הזמנתי אפרול שפריץ קר, מרענן וטוב, שבא לי מצוין, אחרי הליכה קצרה באוויר הצהריים המהביל והמגעיל למדי של תל אביב. בתפריט רשום שמנת לחם עולה 16 ש"ח. אני קיבלתי מנת לחם ללא חיוב, לצד שמן זית ובלסמי. פשוט וטעים. (לחם לבן שעבר מריחה בשמן זית וצריבה קלה בברנר).
למנה ראשונה הזמנתי ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה, פרמז'ן ופירורי לחם מתובלים. מנה בתוספת 10 ש"ח. מנה לא גדולה, אבל מספיקה כמנה ראשונה. הפולנטה הייתה מקמח פולנטה ולא מתירס טרי (עדיף בעיניי תמיד), אבל הייתה חמאתית וטעימה. הארטישוקים היו טובים, אבל כמותם לא הייתה מספקת. אפשר להיות קצת יותר נדיבים בגזרת הארטישוקים. פירורי הלחם המתובלים (קראנצ'יים וטעימים) נתנו טוויסט חביב. סה"כ מנה טובה, אבל אני לא חושב שהיא מצריכה תוספת של 10 ש"ח. (אולי אם היא הייתה מורכבת מתירס טרי או מכילה עוד איזה ארטישוק).
למנה עיקרית הזמנתי טורטליני במילוי אנטריקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון. מנה עשירה וכבדה למדי שכללה 8 טורטלינים. המנה בכללותה הייתה טובה וטעימה, אבל לא מדויקת לחלוטין. הטורטליני בהחלט היו יכולים להיות דקים יותר. המילוי, הטעים לכשעצמו, היה מחיתי. אני מעדיף מילוי בשר במרקם גס מעט יותר. שירגישו בביס שיש כאן כבד ואנטריקוט. הציר היה טעים, אבל הייתי רוצה אותו מעט יותר לימוני. סה"כ טוב אבל לא מצוין.
היות והיה לי עוד מעט זמן לשרוף לפני הפגישה הזמנתי גם קינוח. 4 הקינוחים מתומחרים ב-44 ש"ח כל אחד.
התלבטתי בין הטירמיסו הקלאסי לבין טארט הלימון: טורטה אל לימונה - טארט לימון עם בצק גרנולה פריך. הזמנתי את הטארט. כצ'ופר נחמד קיבלתי מהמלצרית החביבה והטובה מאד (היא שירתה אמנם 2 שולחנות בלבד, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות במקצועיות ובחן) טעימה גם מהטירמיסו.
טורטה אל לימונה. טארט לימון שמוגש יפה ומספק את הסחורה גם באיכות. לימוני כהלכה. בצק מצוין. במתיקות מאוזנת. המריחה הירוקה מורכבת מקרם בזיליקום עדין. טאץ' נחמד. בסה"כ קינוח מצוין.
דוגמית נדיבה של טירמיסו מל ומישל. טירמיסו מוצלח וטעים, במתיקות מאוזנת היטב. קלאסיקה איטלקית.
וזה סתם עובר אורח שקיווה למצוא משהו לאכול או להתקרר מעט במרפסת המוצלת.
בשורה התחתונה, העסקית במל ומישל נתנה תמורה לא רעה לאגרה. היא לא הייתה זולה, אבל היא כללה אופציות טובות למנות איטלקיות שלפחות חלקן לא שחוקות ובנאליות כמו רוב המסעדות האיטלקיות בעיר. הישיבה במסעדה האינטימית והרגועה הזו היוותה אנטיתזה מוחלטת לרח' בן יהודה המהביל והמיוזע של חודש יולי בתל אביב. עם כמה כוונונים ויותר דיוקים בביצוע ואולי מעט יותר נדיבות בחלק מהמנות, הייתי יכול להכתיר את העסקית כאן כאחת הראויות בעיר. עם זאת, אני לא בטוח שעסקיות אמצע השבוע כאן תחזקנה מעמד, אם הארוחה הדי ריקה מאדם שאני נכחתי בה היא דוגמה מייצגת. ימים יגידו.
מל ומישל (Mel & Michelle) היא מסעדה איטלקית ותיקה ברחוב בן יהודה בתל אביב. היא פועלת כבר מעל 10 שנים בהנהגתו של השף ניר ויימן, ונחשבת לאחת המסעדות האיטלקיות האיכותיות בארץ. אחת לכמה זמן היא מככבת ברשימת "המסעדות הכי רומנטיות" בתל אביב או בישראל, כנראה בזכות האווירה האינטימית, העיצוב האירופאי המעט מיושן והמפות הלבנות.
יצא לי לשבת במל ומישל פעם אחת בלבד, בערב מזדמן, שאני מעריך שהיה לפני כ-5 שנים. היינו 3 סועדים והגענו עם איזשהו קופון. אני לא זוכר מה אכלנו אז, אבל אני כן זוכר שזה היה טעים אבל קמצני למדי עם VFM די נמוך (יצאנו די רעבים). אין לי מושג אם המנות היו מוקטנות "לכבוד" אותו קופון או שזה גודל המנות הרגיל שהיה אז במסעדה, אבל קראתי בכמה הזדמנויות ביקורות על הגודל הלא מספק של המנות.
באפריל 2017, המסעדה שפעלה עד אז רק בשעות הערב, נפתחה לראשונה לעסקיות צהריים.
השבוע החלטתי לנצל פגישה עסקית בקרבת מקום ולקפוץ לנסות את העסקית הזו. (במקום לחזור שוב לשילה המצוינת שיושבת ממש מול, מעברו השני של הכביש). נכנסתי בסביבות שעה 14:00. המסעדה הקטנה (כ-40 מקומות, כולל כמה שולחנות בחוץ) הייתה ריקה כמעט לגמרי. רק שולחן אחד היה מאויש ע"י 2 זוגות מבוגרים למדי. קצת עצוב. הישיבה עצמה במסעדה היא נעימה. המקום שקט ורגוע. אבל לטעמי העיצוב דורש עדכון ורענון. משהו במל ומישל משדר כבדות והיא נראית מבוגרת יותר מגילה האמתי.
תפריט העסקיות מתחיל ב-88 ש"ח. מקבלים מנה ראשונה ועיקרית. יש מספר מנות בתוספת עלות, גם בין הראשונות וגם בין העיקריות. בנוסף יש אופציה ליין צהריים (צ'ילאני) אדום או לבן ולאפרול שפריץ בעלות מתונה למדי של 20 ש"ח. אני הזמנתי אפרול שפריץ קר, מרענן וטוב, שבא לי מצוין, אחרי הליכה קצרה באוויר הצהריים המהביל והמגעיל למדי של תל אביב. בתפריט רשום שמנת לחם עולה 16 ש"ח. אני קיבלתי מנת לחם ללא חיוב, לצד שמן זית ובלסמי. פשוט וטעים. (לחם לבן שעבר מריחה בשמן זית וצריבה קלה בברנר).
למנה ראשונה הזמנתי ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה, פרמז'ן ופירורי לחם מתובלים. מנה בתוספת 10 ש"ח. מנה לא גדולה, אבל מספיקה כמנה ראשונה. הפולנטה הייתה מקמח פולנטה ולא מתירס טרי (עדיף בעיניי תמיד), אבל הייתה חמאתית וטעימה. הארטישוקים היו טובים, אבל כמותם לא הייתה מספקת. אפשר להיות קצת יותר נדיבים בגזרת הארטישוקים. פירורי הלחם המתובלים (קראנצ'יים וטעימים) נתנו טוויסט חביב. סה"כ מנה טובה, אבל אני לא חושב שהיא מצריכה תוספת של 10 ש"ח. (אולי אם היא הייתה מורכבת מתירס טרי או מכילה עוד איזה ארטישוק).
למנה עיקרית הזמנתי טורטליני במילוי אנטריקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון. מנה עשירה וכבדה למדי שכללה 8 טורטלינים. המנה בכללותה הייתה טובה וטעימה, אבל לא מדויקת לחלוטין. הטורטליני בהחלט היו יכולים להיות דקים יותר. המילוי, הטעים לכשעצמו, היה מחיתי. אני מעדיף מילוי בשר במרקם גס מעט יותר. שירגישו בביס שיש כאן כבד ואנטריקוט. הציר היה טעים, אבל הייתי רוצה אותו מעט יותר לימוני. סה"כ טוב אבל לא מצוין.
היות והיה לי עוד מעט זמן לשרוף לפני הפגישה הזמנתי גם קינוח. 4 הקינוחים מתומחרים ב-44 ש"ח כל אחד.
התלבטתי בין הטירמיסו הקלאסי לבין טארט הלימון: טורטה אל לימונה - טארט לימון עם בצק גרנולה פריך. הזמנתי את הטארט. כצ'ופר נחמד קיבלתי מהמלצרית החביבה והטובה מאד (היא שירתה אמנם 2 שולחנות בלבד, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות במקצועיות ובחן) טעימה גם מהטירמיסו.
טורטה אל לימונה. טארט לימון שמוגש יפה ומספק את הסחורה גם באיכות. לימוני כהלכה. בצק מצוין. במתיקות מאוזנת. המריחה הירוקה מורכבת מקרם בזיליקום עדין. טאץ' נחמד. בסה"כ קינוח מצוין.
דוגמית נדיבה של טירמיסו מל ומישל. טירמיסו מוצלח וטעים, במתיקות מאוזנת היטב. קלאסיקה איטלקית.
וזה סתם עובר אורח שקיווה למצוא משהו לאכול או להתקרר מעט במרפסת המוצלת.
בשורה התחתונה, העסקית במל ומישל נתנה תמורה לא רעה לאגרה. היא לא הייתה זולה, אבל היא כללה אופציות טובות למנות איטלקיות שלפחות חלקן לא שחוקות ובנאליות כמו רוב המסעדות האיטלקיות בעיר. הישיבה במסעדה האינטימית והרגועה הזו היוותה אנטיתזה מוחלטת לרח' בן יהודה המהביל והמיוזע של חודש יולי בתל אביב. עם כמה כוונונים ויותר דיוקים בביצוע ואולי מעט יותר נדיבות בחלק מהמנות, הייתי יכול להכתיר את העסקית כאן כאחת הראויות בעיר. עם זאת, אני לא בטוח שעסקיות אמצע השבוע כאן תחזקנה מעמד, אם הארוחה הדי ריקה מאדם שאני נכחתי בה היא דוגמה מייצגת. ימים יגידו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה