יום שבת, 26 בדצמבר 2015

לימה ניפו - כשיפן ופרו נפגשות בשוק הפשפשים

לימה ניפו - Lima Nippo היא מסעדה חדשה חדשה שנפתחה לפני שבוע-שבועיים בפאתי שוק הפשפשים ביפו, ברח' רבי תנחום 6. היא הייתה אמורה להיפתח כבר לפני כמה חודשים וכבר לא מעט נכתב במדורי האוכל על הפתיחה המיוחלת, כששמה של המסעדה מככב ברשימת המסעדות הטרנדיות או המסעדות המסקרנות, גם של שנת 2015 וגם של שנת 2016. המסעדה מציגה את מטבח הניקיי (Nikkei) - מטבח יפני-פרואני שנוצר על ידי קהילת מהגרים יפניים שהגיעה לפרו בסוף המאה ה-19. המאפיין של מטבח הניקיי זה שילוב של טכניקות בישול יפניות עם חומרי גלם וטעמים פרואניים.


הבעלים הוא בחור בשם יורם פרץ, יהודי-צרפתי עם הרבה ניסיון ניהולי ממסעדת נובו (Nobu) הלונדונית, בה הוא התחיל כמלצר והגיע עד לדרגת ניהול. משם הוא המשיך לנהל את הסניפים של נובו בקייפטאון ובדובאיי. הוא עשה עלייה והתחיל לעבוד על פתיחת המסעדה בבעלותו ובניהולו. לצורך הקמת המטבח ותפריט האוכל הוא גייס שף לונדוני בשם כריס גולדינג, שהיה סו-שף במסעדת נובו ואח"כ עבד כשף במסעדות לונדוניות נוספות (Apero ו- Galoupet). את הרעיון לייבא את מטבח הניקיי היפני-פרואני הביאו השניים ממסעדת נובו. למיטב הבנתי גולדינג עצמו בנה את התפריט ואת המטבח, ועסק בהכשרת השפים המקומיים שאמורים לנהל את המטבח בפועל.

מאז שקראתי על הפתיחה הצפויה של לימה ניפו, עוד באוגוסט, רשמתי אותה ברשימת המסעדות העתידיות בהן אני חייב לבקר. שילוב של 2 מטבחים מרתקים, יחד עם הרזומה של הבעלים והשף, יוצר לטעמי, לפחות על הנייר, את אחד המקומות הכי מעניינים ומסקרנים שנפתחו כאן בשנים האחרונות.

הזמנתי מקום ליום חמישי האחרון לשעה 19:30 (יצא שזה ערב חג המולד). היות ואין עדיין תפריט בפייסבוק שלהם והאתר עדיין בבנייה, הם שלחו לי לבקשתי צילום של תפריט האוכל לוואטסאפ. התפריט נשען על חומרי גלם טריים ומשובחים והוא ממש לא זול. זה יצר אצלי ציפיות גבוהות במיוחד לארוחה יוצאת מן הכלל. סיום משובח לשנת 2015.

אז איך היה? אני אתחיל בשורה התחתונה. אם אני צריך לתאר את הארוחה במילה אחת אני אכתוב: אכזבה!!!
כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. אני יודע שהמסעדה רק נפתחה, ושזו תקופת הרצה, אבל ביחס למחירים המאד גבוהים שנגבים כבר עכשיו, ציפיתי לתמורה הרבה יותר טובה לכסף. כרגע ממש אין תמורה כזו!
יכול להיות שזה מטבח הניקיי ושאנחנו כסועדים לא מבינים אותו, אבל אני איש שאוכל הכל, ואוהב להתנסות בטעמים חדשים ולא מוכרים. האוכל שאנחנו קיבלנו, כמעט לאורך כל הארוחה, לא היה מספיק טוב ומעניין, וזה נאמר בעדינות.
עיקר האכזבה היה טעמי המנות (שזה הדבר הכי חשוב) - טעמים אנמיים, תפלים, חסרי עוקץ. בדיוק הפוך ממה שציפיתי משילוב של יפן ופרו.
אכזבה נוספת - גודל המנות ביחס לתמחור. מנות קטנות וקמצניות ברובן שתומחרו בהגזמה פראית. לא תמחור מופרז של 10-15% אלא תמחור מופרז, לטעמי, של 25-30% ואף יותר. די מטורף. כאילו מישהו רוצה לגזור קופון מהר כדי להחזיר את ההשקעה. גם אם המנות היו מושלמות בטעמן, עדיין הייתי סבור שהתמחור מוגזם לחלוטין.

כן היו פלוסים בארוחה:

הראשון זה המקום עצמו. מסעדה מעוצבת לעילא. מושקעת ומגניבה. אווירה אפלולית וסקסית, עם בר רציני ועמדת די.ג'יי, אזור ישיבה יפה וציורי קיר גדולים שמוסיפים לאווירה הדרום אמריקאית. בכל מה שקשור לעיצוב יש כאן בהחלט wow factor. מקום שנראה לגמרי חו"לי. יש כאן דגש חזק מאד למסעדה כאל מקום בילוי: שילוב של אוכל, אלכוהול, מוזיקה ואווירה. האפלוליות הניכרת מאד, לטעמי מוגזמת, היות והיא מאפילה על המנות עצמן, שגם בעיצובן ובצלחותן הושקעו מאמצים. די קשה להבחין במנות בחומרי הגלם השונים ובצבעיהם וחבל, כי חווית האכילה מתחילה בעיניים.





פלוס שני - הרצון הטוב של הצוות. במיוחד אציין כאן את מנהל המשמרת עומר, שעשה את המקסימום שכן נצא מרוצים ועם חיוך, וממש רצה לקבל פידבק רציני על האוכל ועל אכזבתנו ממנו, בדגש על כל מנה ומנה שאכלנו. על כך ארחיב בהמשך.

עכשיו אני אכנס ליתר פירוט של המנות ושל אכזבתנו מהן...

התפריט, שכרגע הוא רק באנגלית, נראה מאד מהודק ואחיד. נראה שמי שבנה אותו ידע מה הוא עושה. אני חייב לציין שכשאני קיבלתי את צילומו בוואטסאפ יומיים לפני שהגענו למסעדה, הוא נראה בעיניי סופר-מבטיח. יקר ומבטיח...
יש מנות התחלה, מנות טרטר, מנות סביצ'ה, מנות טירדיטו, מנות טטאקי, מנות טמפורה, מנות גריל, מנות חמות ותוספות.
דגש גדול על חומרי גלם טריים ונאים ודגש גדול על טכניקות פריסה שונות.

כמה דוגמאות של המחירים:
אדממה להתחלה ב-25 ש"ח, טרטר פילה בקר ומיסו כמהין ב-95 ש"ח, טרטר טונה, פלפל אדום ויוזו ב-80 ש"ח, סביצ'ה של סי-בס ב-70 ש"ח, טירדיטו של סקאלופס ב-105 ש"ח, טטאקי פילה בקר ב-115 ש"ח, דיונון בטמפורה ב-75 ש"ח, צלעות טלה במיסו חריף מהגריל ב-135 ש"ח, סטייק אנטריקוט ב-175 ש"ח, פילה בלק-קוד ב-160 ש"ח, כנפי עוף ב-90 ש"ח, חזה ברווז עם פונזו מנדרינות ב-130 ש"ח.

המנות אינן גדולות, לפחות אלה שאנחנו ניסינו. חלקן אפילו קטנות. המנות שאפשר להגדירן כמנות עיקריות לא מגיעות עם תוספת, ולכן מי שמאד רעב - מומלץ שיזמין גם תוספות, בתוספת עלות.



אני הגעתי למסעדה בזמן, אבל שותפי לארוחה סלווה דפק איחור, ולכן נכנסתי לבד והושיבו אותי תחילה בשולחן שקרוב לכניסה וצופה לבר. מעליי ישב רמקול והבאסים החזקים של הדי.ג'יי עשו לי בום-בום בראש. ביקשתי לעבור מקום לפנים המסעדה ואפשרו לי בשמחה. המסעדה הייתה בשעה הזו פחות מ-1/2 מלאה, אבל מאזור 20:30-21:00 היא כבר התמלאה לגמרי.

הזמנו תחילה קוקטיילים. מחיר הקוקטיילים הוא כצפוי גבוה למדי, בסטנדרט התל אביבי הדי מצער ומוגזם של מעל 50 ש"ח לקוקטייל. (כאן זה 55 ש"ח וכמות הקוקטייל לא נדיבה במיוחד).


אני הזמנתי את ה- Sichuan Sidecar על בסיס קוניאק הנסי עם פטל טרי, סמבוק שחור (elderflower) ליים ופלפל סצ'ואן חריף. ציפיתי לקבל קוקטייל בועט, חזק ואלכוהולי, אבל קיבלתי קוקטייל די אנמי. ביקשתי חיזוק משמעותי של האלכוהול ואחרי החיזוק זה היה בסדר, אם כי עדיין לא קוקטייל מלהיב.

סלווה הזמין את קוקטייל היוזו-ג'ינג'ר מרטיני. קוקטייל על בסיס וודקה, עם נוכחות ברורה של היוזו והג'ינג'ר. מוצלח יותר מזה שלי.



התחלנו להזמין מנות. הלכנו על מנות ראשונות לחלוקה. יש לציין שהמנות הגיעו כמעט בו זמנית זו מזו, מה שכנראה מצביע על כך שחלק גדול מהן (ודאי המנות עם חומרי הגלם הנאים והסלטים) הוכנו מראש והוכנסו לקירור. אם אכן זה מה שהיה, אני יכול לקבל את זה בשלב התחלתי כזה של המסעדה והרצון לעמוד בעומס ולתקתק עניינים, אבל אסור שזה יבוא על חשבון האיכות והטעמים.

טרטר טונה, פלפל אדום ויוזו. 80 ש"ח.
טרטר טוב. טונה איכותית עם רוטב יוזו חמצמץ ונעים (יוזו זה תמיד טעים). מנת טרטר טונה טובה אבל די סטנדרטית ונשכחת. לא אחת שארצה לחזור ולהזמין. התמחור ביחס לכמות מוגזם לחלוטין.



סביצ'ה סי-באס עם פפאיה ירוקה, שומר, קריתמון ימי (samphire - סוג של שומר בר עשבוני) ומנטה. 70 ש"ח. המנה הטעימה ביותר שטעמנו מבין מנות ההתחלה. סביצ'ה מוצלח. דג טוב. רוטב חמצמץ וטעים. שילובי מרקמים טובים. חסרה לי מעט פיקנטיות שאני מצפה למצוא באוכל דרום אמריקאי. גם זו מנה קטנה למדי, אבל כאן התמחור קצת יותר תואם את גודלה, אם כי עדיין מופרז.



טירדיטו סקאלופ: סקאלופ טרי נא חתוך לפרוסות דקות (מעט יותר דקות מסשימי) עם מלפפון, ליים ויוזו. 105 ש"ח.
הסקאלופ היו מאיכות טובה, אבל פרט לכך אין לצערי משהו טוב אחר לומר על המנה. כמו שאפשר להבחין בצילום - אין כאן המון סקאלופ. להערכתי 3 סקאלופס שנפרסו לפרוסות. במחיר של המנה אני מצפה לכמות גדולה יותר. הרוטב היה חמצמץ, לא מאוזן, והוא לא החמיא לסקאלופס העדינים. פשוט לא טעים. זו מנה שאני ציפיתי ממנה לגדולות, והתבררה כמאכזבת במיוחד. יצא לי לאכול לפני כן בהזדמנות אחת או שתיים סקאלופס נאות (למשל סשימי סקאלופ) וזה היה עונג צרוף. זה חומר גלם מדהים שאני מת עליו, וכאן הוא היה אנמי, חסר עוקץ ומשעמם. בקיצור - באסה.



תפוחי אדמה - Puca Picante - מנת תוספת של 35 ש"ח. תפוחי אדמה אפויים ברוטב פרואני פיקנטי בצבע אדום עז (שקצת הולך לאיבוד בתאורה האפלולית מדי). הרוטב מורכב מסלק, צ'ילי ורוטב בוטנים. מנה סבירה ולא יותר. תפוחי האדמה היו פושרים והרוטב לא היה פיקנטי ובועט כמו שציפיתי. 35 ש"ח זו לא מנה יקרה, אבל שוב - ביחס לכמות - זה לא מעט.



סלט תרד, ארטישוק ירושלמי פריך (צ'יפסים דקיקים) ושמן שומשום. 35 ש"ח. מוגדר אף הוא כתוספת. סלט נחמד. לא יותר. שום דבר יוצא דופן. הכמות שלו קטנה מאד ביחס לעלות.



אחרי אלה הזמנו 2 מנות נוספות:

שיפודי שרימפס שהם חלק מכמה אופציות של שיפודים ברוטב פרואני חריף בשם Anticucho. (יש גם אופציה לשיפודי בקר, עוף, לבבות עוף, דיונון וירקות). 85 ש"ח. עוד אכזבה גדולה. הרוטב שאמור להיות חריף (על בסיס תבלינים שונים כמו כמון, צ'ילי ושום), היה אנמי, תפל ולחלוטין לא חריף. אפילו לא פיקנטי. אולי שכחו את הצ'ילי. השרימפס היו מהזן הבינוני בגודלו. הוא היה מאיכות טובה, אבל הוגש קר. יכול להיות שכך צריך להיות ושזו כוונת המשורר במנה הזו, אבל זה לא היה טעים. ממש לא. גם כאן התמחור של 85 ש"ח הוא שערורייתי. 85 ש"ח על 2 שיפודים שכללו יחד 4 שרימפסים לא גדולים. אלה כנראה השרימפסים הכי יקרים שיצא לי לטעום, והם ממש - אבל ממש לא היו שווים את מחירם.



חזה ברווז ברוטב פונזו ומנדרינות. 130 ש"ח. מנה שמוגדרת כמנה עיקרית, אבל מוגשת ללא תוספת. רק הברווז והרוטב, ולכן גם היא יקרה ביחס למה שמקבלים. זו סוף סוף מנה שהייתה טעימה. ברווז שהוכן לדרגה הנכונה, בכמות נדיבה יחסית. רוטב טעים למדי ומאוזן. (פונזו זה רוטב יפני על בסיס סויה, מיץ לימון, חומץ אורז ודאשי). אם רק הייתה כאן תוספת קטנה יחד עם המנה - נגיד איזה קרם ירקות, ירקות מאודים או אורז, הייתי אומר שהיא אפילו כמעט שווה את העלות שלה. ושוב - גם את המנה היחסית מוצלחת הזו לא ניתן להגדיר כטובה באמת, ביחס למנות ברווז אחרות שיצא לי לטעום (למשל לאחרונה במלגו ומלבר).



יחד עם 2 המנות הללו הזמנו גם אורז מאודה, כדי שנצא שבעים מהערב. האורז המאודה שעלותו 15 ש"ח כתוספת היה מאכזב אף הוא. תפל לחלוטין וחסר טעם. מביך.

עד כאן המנות שהזמנו ואכלנו. המלצרית שהגיעה לפנות את הצלחות שאלה איך היה. ציינו בקצרה שלא היה משהו ושבסה"כ התאכזבנו כי ציפינו להרבה יותר. לא רצינו ליצור דיון סביב העניין. היא שאלה ואנחנו ענינו... אמרנו לה שהיא לא צריכה להעביר את זה הלאה אבל היא עשתה זאת בכל זאת...

כאן הגיע עומר מנהל המשמרת (אני מקווה שלא טעיתי בשם). אני מניח שזו סיטואציה לא נוחה לאיש צוות לשמוע פידבק שלילי מהסועדים, אבל הוא ממש ביקש בצורה ישירה שנאמר לו מה לא היה בסדר וממה התאכזבנו. הוא חזר ואמר ששביעות רצון הלקוחות זה הדבר הכי חשוב ושהוא רוצה שכולם יצאו עם חיוך מהמסעדה. הוא הגדיל לעשות והלך לראות את פירוט ההזמנה שלנו ועבר איתנו מנה מנה לראות מה לא היה בסדר. העברנו את ביקורתנו בצורה ישירה. כל הדיון היה מאד נעים ותרבותי. עומר חזר אלינו והודיע שאת מחיר מנת הסקאלופס המאכזבת (105 ש"ח) הוא מוריד ושהוא רוצה לצ'פר אותנו בעוד מנה על חשבונם. אמרתי לו שמנה חמה נוספת פחות מתאימה כי אנחנו מלאים, אבל אם יש אפשרות לקבל קינוח לסיום מתוק נשמח... הוא אמר שנקבל 2 קינוחים...

הקינוחים מתומחרים ברגיל ב-45 ש"ח לקינוח (כך לפי הפירוט בחשבון). דווקא סביר למדי.

2 הקינוחים שקיבלנו:

עוגת פיסטוק עם שוקולד ולרונה, פירות יער אדומים טריים ורוטב שוקולד לבן. קינוח טעים מאד. עוגה במרקם מצוין. לא מתוקה מדי. שילוב טוב בין העוגה, לפירות היער החמצמצים ולרוטב המתוק. יופי של ביצוע. בצילום חסר רוטב השוקולד הלבן שנמזג אחר כך.



מרק קרמי של תות שדה עם עוגיית אלפחורס גדולה ופריכה, עם קוקוס ומילוי של קרם תה ירוק ושעועית אזוקי מתקתקה. קינוח מפתיע מאד. יצירתי. מאוזן מאד. טעים מאד. שילובי טעמים ומרקמים מוצלחים מאד. זו הייתה המנה המוצלחת ביותר בכל הארוחה.



אז אחרי האכזבה מהארוחה עצמה, באו 2 הקינוחים המוצלחים מאד ובהחלט שיפרו לנו את המצב רוח. שאפו לעומר מנהל המשמרת על "ניהול המשבר" מולנו. זו בהחלט תודעת שירות יוצאת מן הכלל.
גם הורדת העלות של מנת הסקאלופס ראויה לציון.

ולמרות השירות, תודעת השירות והרצון לרצות אותנו כלקוחות, עדיין השורה התחתונה נותרת מאכזבת מאד.
הטעמים...
זו כאמור הייתה ארוחה שציפיתי לגדולות ממנה והיא הייתה מאד רחוקה מכך. מנות שחלקן היו מאכזבות מאד, חלקן בינוניות, ורק קצתן טובות למדי. מנות שכולן תומחרו בהגזמה, ואף אחת לא הייתה יוצאת מן הכלל - שתגרום לי לרצות לחזור למסעדה.

יכול להיות שנפלנו על ערב פחות טוב. אלה ימים ראשונים לקידום המסעדה, ויש מקום לטעויות, אבל ממקום שמנוהל על-ידי מקצוענים כמו החבר'ה של לימה ניפו אני מצפה לחוויה טובה בהרבה, גם בימי הפעילות הראשונים.
יש כמובן אפשרות שזה המטבח ואלה טעמיו, ושכאמור, אנחנו והחך שלנו לא מבינים אותו ואת הניואנסים שלו.
לא יודע...

כרגע זה נראה כמו מקום עם המון פוטנציאל לא ממומש: מקום מושקע ויפה, צוות מבטיח, מטבחים מעניינים ואקזוטיים, דגש על חומרי גלם איכותיים, אבל - ביצועים מאכזבים מאד, במיוחד בכל מה שקשור לטעמים. גם אם אני מזקק את המנות הטובות יותר שאכלנו, יחד עם 2 הקינוחים הטובים שקיבלנו כצ'ופר, המחירים גבוהים מדי. גם עם הורדת עלות המנה הנ"ל והצ'ופרים, עדיין שילמנו כ-270 ש"ח לסועד. יקר מאד כבר אמרתי, ויכול היה להיות יקר יותר...

יתכן שזו כוונת הבעלים מלכתחילה - לכוון לקהל שבוי של אנשים טחונים בכסף, שבאים לראות ולהיראות, וחשוב להם קודם כל השופוני, האווירה וה-good time ורק אחר כך האוכל עצמו ותמחורו. אם זה המצב - שיהיה להם בכיף...

קהל הסועדים, יש לציין אכן נראה כמו הקהל שאפשר לצפות לו במסעדות יוקרה (נגיד מסה, דה-נורמן, דיינינגס, TYO וכו'): אנשים אופנתיים, יפים ויפות, נובורישים, וגם לא מעט דוברי שפות לעז כמו אנגלית (תיירים) וצרפתית (עולים מצרפת)...
מבין המסעדות הנ"ל שהזכרתי יצאתי רק מדיינינגס בהרגשה דומה שמישהו ממש, אבל ממש הגזים בתמחור, אבל אפילו משם יצאתי מרוצה יותר מהביצועים ומהטעמים, כי האוכל עצמו היה טעים (יש ביקורת מלאה בבלוג הזה).

דבר אחד בטוח, אם כן יש כאן כוונה אמיתית לספק חוויית אוכל חדשה, אותנטית ואיכותית, ואני מאמין שיש כזו, אז ללימה ניפו, יש עדיין דרך ארוכה לעשות. אני מקווה שהם ימצאו אותה כמה שיותר מהר...


עדכון - 05/01/2017:

מעט יותר משנה אחרי פתיחת המסעדה והביקור המאכזב מאד שלי בה נראה שהמקום נסגר. עברתי ליד המסעדה והיא נראית נטושה. יש שלטי למכירה על הנכס. אין לי מושג מה הלך במסעדה אחרי הביקור שלי בה. אני זוכר רק ביקורות גרועות עד קטלניות עליה במדורי האוכל השונים. למרות שבערב שבו אני הייתי היא הייתה מלאה לגמרי, די ברור שמשהו כאן לא עבד. מקום שנפתח עם המון השקעה והמון יח"צ, אבל כנראה פשוט לא תפקד. לא מספיק לייצר אווירה ולהשקיע בנראות של מקום, צריך לספק גם סחורה טובה. כנראה שאפילו בעיני התיירים, הצרפתים, הנובורישים, שהיו קהל היעד של המקום, מה שסיפקו כאן לא היה מספיק טוב. חבל. אחרי כתבות היח"צ לפני פתיחת המסעדה באמת ציפיתי למקום מעניין וייחודי בקולינריה הישראלית. לצערי זה היה רחוק מלהתממש.




4 תגובות:

  1. מטבח יפני-פרואני בשוק הפשפשים, במקום אפלולי כל כך שלא רואים את המנות, עם עמדת דיג'י ?!
    אתה אדם די מנוסה בענף. לא ציפית שזה באמת יהיה טוב , נכון ?
    התמחור נראה ממש מופרז, במיוחד התמחור של סקציית הסביצ'ה טרטרים. זה מעיד בעיקר על הרצון להחזיר במהירות את ההשקעה, על חשבון הקהל שאמור להתלהב מהמסעדה היפנית-פרואנית האופנתית החדשה. למה במהירות ? כי באזז חולף מהר.

    המנות בארוחה נראות כמו אותן מנות שחוקות שהקהל הישראלי מכיר ואוהב לשלם עליו. שום דבר חדש שאני מצפה לראות במטבח שבחיים לא שמעתי עליו. אני בטוח שאם אכן קיים מטבח כזה, אז יש שם מנות מעניינות שלא הביאו לפה ושבחיים לא נזכה לראות אותן.
    ראינו השנה כבר נפילה דומה בגזרת האוכל, עם מסעדת הבאזז דייגו-סאן שהביאה את המטבח המקסיקני-קוראני עלאק.

    השבמחק
  2. למען האמת כן ציפיתי שזה יהיה טוב.
    קראתי קצת על המטבח הזה לפני כן. יש באמת חיה כזו בשם מטבח ניקיי ויש לו יסודות... יש גם לא מעט מסעדות בעולם שמבשלות אותו. בארץ הייתה בזמנו סושי סמבה של ניצן רז שעשתה פיוז'ן יפני-דרום אמריקאי שלפחות בשנים הראשונות שלו היה טעים ומוצלח.
    בלימה ניפו ייבאו שף בריטי מנוסה ומוכשר, ולפחות מהתמונות שהוא שיחרר בפייסבוק ובאינסטגרם שלהם, המנות נראו נהדר. אני דווקא חושב ששילוב טכניקות יפניות וטעמים וצבעים דרום אמריקאיים יכול לעבוד מעולה. גם חומרי הגלם שהם השתמשו בהם הם בהחלט טובים וטריים. הבעייה הייתה ביישום ובביצוע...
    לגבי דייגו סאן. לא ניסיתי, אבל הבנתי שזה ממש לא זה.
    ההשקעה והמיצוב של לימה ניפו שונים לחלוטין מאלה של דייגו סאן. לימה ניפו מכוונת הרבה יותר גבוה...

    השבמחק
  3. כן, גם אני אהבתי את מה שהיה בסושי סמבה. בעיקר את החלק היפני על כל הסביצ'ות המדהימות שהיו שם.
    מסתבר שעם כמה שאני והאנשים סביבי היינו מרוצים, זה לא היה מספיק בשביל לעמוד בסטנדרטים של הרשת העולמית, והרשת העולמית בעטה את ניצן רז ממנה. לאחר מכן נפתחה שם TOKO שכבר הספיקה להסגר. TOKO הציגה רמה מאד נמוכה. שף ניצן רז הוא כמו ילד, שהפסיקו להגיד לו מלמעלה מה לעשות והוא עשה מה שבא לו. בעקבות הכישלון הוא החליט לנטוש את הספינה וירד לפריפריה, עם מסעדה חדשה בהוד השרון (איטלקית. השם ירחם). לפחות הוא יודע להציב את עצמו במקום בו יהיה לו נוח.

    השבמחק
  4. בין לבין הוא גם היה אחראי (ואולי עדיין אחראי) על מסעדת אונו בתל אביב - איטלקי וכשר...

    השבמחק