גן השקמים היא עוד מסעדה חדשה שנפתחה בחודשים האחרונים בתל אביב בהובלת שפית (נאיפה, ביינה הן עוד שתיים). היא ממוקמת בגן האורבני החביב (והדי נסתר) גן יעקב, במתחם שכולל את היכל התרבות, ביתן איל עופר לאמנות מודרנית (לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין) ותיאטרון הבימה. אני מעריך שהלכתי לי מאות פעמים במתחם ומעולם לא ממש הסתובבתי בתוך הגן עצמו. המקום נפתח להרצה באפריל 2023 ולקהל הרחב במאי 2023. השפית היא דנה-לי ברמן (32) שהייתה בעברה השפית התפעולית של בר א-וין הזכורה לטוב (תחת עינב אזגורי) וברזומה שלה נמצאות גם טאיזו, פרונטו, כתית, לימודים בקורדון-בלו בסידני ועבודה במסעדה של ג'יימי אוליבר באוסטרליה. ברמן, דרום אפריקאית במקור מגישה כרגע אוכל שהוא מיקס תל אביבי-איטלקי-צרפתי אבל בראיונות היא ציינה שהיא תשלב בעתיד גם מנות דרום אפריקאיות. יש לציין שברמן פתחה את המסעדה כשהיא בחודשי הריון מתקדמים וכעת היא בחופשת לידה (סתתיין על האומץ). את המסעדה מנהלת קבוצת WLYT - We Like You Too שהחזיקה בזמנו את בר א-וין, דא דא ודא וקפה נורדוי וכיום מחזיקה את נורדיניו, קפה הבימה, GDB, vesperr ועוד כמה מקומות.
כרגע אין הזמנת מקום. מגיעים ומקווים לטוב. ביקרתי במסעדה פעמיים. ארוחה ראשונה ב-22 במאי ושנייה ב-20 ביולי. בשתי הארוחות הגעתי די סמוך לפתיחה, באזור 18:15-18:20 וישבתי על הבר שעל המטבח בחלל המרכזי הקטן. יש כמה שולחנות בחלל עצמו ושאר מקומות הישיבה הם בחוץ (או ממש בכניסה או ברחבת הגן המוצלת והחביבה להפליא שכל עוד חם והביל אני לא אשב בה). אם אין מקום על הבר בפנים אוותר כרגע (כך היה פעם אחת כשניסיתי לקפוץ מתישהו ביוני).
מבקרי האוכל חיבבו עד כה מאד והזכירו מקום חביב, נעים, טעים ויחסית מקורי. היחיד (כמעט כרגיל) שהיה שלילי זה שגיא כהן שכתב ש"עדיף להימנע" והזכיר חוסר נוחות ואוכל מופרך. טוב, אחרי שתי ארוחות במקום אני יכול לאשר שוב שהאיש קשקשן. אולי יש בחלל המסעדה מקומות פחות נוחים לישיבה (כמו מעין מושבי בר קטנים ליד דלת היציאה לגן) אבל כל המנות שאכלתי היו טובות, טעימות ואין ביניהן שום קשר ושום הצדקה לתואר "מופרכות". הביקורת של כהן פורסמה ב-15 ביוני. כמה ימים אחרי ניסיתי למצוא מושב פנוי באזור 19:00 ולא היה מקום לזבוב. גם בארוחה השנייה שלי ביולי היה מלא. בפוסט הקודם שלי על נאיפה כתבתי שלשגיא כהן ודומיו אין ממש השפעה על מסעדות ושהקהל הוא שמצביע ברגליים. זה ה-case גם בנאיפה וגם בגן השקמים. הם מלאים בסועדים, ותאמינו או לא - הסועדים הללו נראים נהנים ושבעי רצון.
ביקור ראשון על הבר, 22 במאי:
נכנסתי באזור 18:15. היה שפע של מקום בשעה הזו. גם על הבר בפנים שיושב על המטבח הפתוח הקטן. שם ישבתי. דנה-לי ברמן לא נכחה (בכל זאת זה היה חודש תשיעי להריונה). צוות הטבחים כלל 4-5 טבחים צעירים. (התמונה שלמטה צולמה אחרי 19:00 כשכבר התמלא).
על הבר. מבט לשני "שולחנות שף". לפני ואחרי.
שימו לב למדרגות מאחור בגן החיצוני. אלה מקומות ישיבה לכל דבר ועניין. אחד עינב אזגורי (בוס לשעבר של דנה-לי בבר א-וין. היום ביוליה בנמל) הגיע להפתיע והיא כאמור לא נכחה. מטבע הדברים הוא מכיר היטב את צוות הניהול ועם אחד מהם הוא התיישב, באחד ממושבי המדרגות. חדי העין יכולים להבחין בתמונה למטה בדמותו מרחוק. אני מניח שהוא נשנש משהו ולגם משהו. אישית זה לא נראה לי נוח במיוחד אבל אולי אם זה נועד לממתינים למקום בשולחן סטנדרטי שבינתיים מתיישבים על המדרגות ולוגמים כוס יין צוננת זה בסדר.
התפריט של מאי. אוכל ויינות. מנות קטנות ובינוניות. בדיוק כמו שמתואר באינסטגרם של המסעדה: Sort of Italian, sort of French, Kind of Tel Avivian. קצת איטליה. קצת צרפת. קצת תל אביב. תפריט היין היה מצומצם מאד בשלב ההוא.
על הבר. מבט למטבח הצמוד. קטנטן. יש מטבח אחורי נסתר מהעין. המטבח הזה מוציא את המנות הקרות והחמות. תנאים לא קלים יש לחבר'ה. הדלתות פתוחות משני הכיוונים והמזגן אמנם מקרר אבל אני מניח שאם לי לא הכי קר כשאני יושב על הבר, להם חם למדי ליד התנורים והכיריים.
מנה ראשונה. קפונטה. סלט חצילים סיציליאני, מוצרלה נחשים וברזאולה וואגיו. 70 ש"ח. Caponata alla Siciliana. מנה טובה אבל לא wow. החצילים כאן דומיננטיים (בתבשיל עז טעם שלרוב כולל עגבניות, זיתים, צימוקים, סלרי, צלפים, פלפלים, שום ותבלינים שונים) ולא ממש נותנים סיכוי לא למוצרלה ולא לברזאולה. אם המוצרלה היא על עוד תקן מרגיעת טעמים, הברזאולה לא מורגשת מספיק. וואגיו או לא וואגיו. אני הייתי מעדן מעט את התיבול של החצילים ואולי במקום ברזאולה שהיא אמנם מלוחה ומעושנת יחסית משלב סלסיצ'ה או Nduja שהם יותר קרובים גיאוגרפית לסיציליה מאשר לומברדיה הצפונית שהיא מקור הברזאולה. מנה טובה שצריכה קצת יותר כיוונון ודיוק טעמים.
לחם שקיבלתי בצד. חמאה רכה. זיתים טובים. על חשבון הבית.
פלאן פרמזן. ריבת ענבים שמן זית, פלפל שחור. 57 ש"ח. מנת דגל כאן. פלאן מלוח זו לא המצאה אבל זה עדיין משהו די נדיר. בקפה נורדוי עינב אזגורי עשה מוס פרמזן אוורירי. כאן יש פלאן. עם קצת יותר גוף ומרקם. הפלאן היה מוצלח וטעים מאד. בטעם יחסית מעודן של פרמזן. המרקם היה חלק ונעים. ריבת הענבים ושמן הזית יחד עם הפלפל השחור מוסיפים רבדי טעם שמשתלבים מצוין. פחות אהבתי את הקרקר הדקיק שהבנתי שמקורו גם בסיציליה (מכונה Carta di Musica). הוא היה מעט גס ולא היה מספיק פריך לכל אורכו.
תמנון קריספי בגלייז הדרים פיקנטי, איולי בוניטו וסלט שומר טרגון. 86 ש"ח. מנה מעולה. חבל לי שחתכו כאן את התמנון לפיסות שלא ממש מצטלמות יפה וההגשה בהחלט צריכה לעשות יותר חסד עם הייצור המופלא הזה שנקרא תמנון. אבל מבחינת עשייה וטעמים - המנה יוצאת מן הכלל. התמנון קריספי בחוץ ורך דיו בפנים עם גלייז הדרי מצוין ומעט מעושן מהגריל. איולי הבוניטו נעים וטעים ביותר. סלטון השומר-טרגון הטרי הפרוס דק דק נתן גם מרקם וגם רעננות אניסית מעולה לכל העסק. הכל השתלב למנה שלמה מעולה. בקלות המנה הכי טובה בארוחה הזו.
קינוחים. תפריט קטן של 4 קינוחים. גם הם עם מוטיבים חזקים של ארץ המגף.
פנקוטה ריוויון, גרניטה לימון טימין ושקדים מקורמלים. 38 ש"ח. פנקוטה מצוינת. חמצמצה, קלילה, חלקת מרקם ועדינה. בדיוק מהסוג שאני אוהב. גרניטת הלימון-טימין נתנה קיק של אקסטרה חמיצות טובה. השקדים המקורמלים היטב נתנו את הקראנץ' הנדרש. ביצוע מוצלח ויחסית שובר שגרה לקלאסיקה די שחוקה של המטבח האיטלקי.
מבט מלמעלה על חלל הגן והמסעדה. קצת לפני 20:00. מלא לגמרי.
הארוחה הזו בגן השקמים הייתה מוצלחת ונעימה. הצוות היה ידידותי ומסביר פנים. לא הרגשתי שחסרונה של השפית בולט במיוחד. מנה אחת הייתה בסדר פלוס. שתי מנות היו טובות מאד וגם הקינוח היה מוצלח. בגזרת האלכוהול נדרש שדרוג. זה מקום שמצריך יותר אופציות של יין ואם אפשר לא היה מזיק להוסיף גם תפריט קוקטיילים. החלל והאווירה דורשים יותר אלכוהול. כך או כך זו הייתה ארוחה מוצלחת ומהנה שבהחלט עשתה חשק לחזור.
אז חזרתי. לקח קצת זמן. כמעט חודשיים. ניסיתי למצוא מקום לפני ולא הלך אז זה קרה רק ביולי. תוך כדי שיטוט בגן יעקב בדרך למסעדה צילמתי גם את שלט ההסבר על האתר. גן לשימור. 60 שנה זו חתיכת היסטוריה.
ביקור שני על הבר, 20 ביולי:
יום חמישי של השבוע. נכנסתי אחרי פגישה שהייתה לי לא רחוק בשעה 18:05. המקום כעת מתחיל לפעול כבר בשעה 17:00 אבל בשעה הזו לא הייתה בעיה למצוא מקום על הבר הפנימי. איכשהו גם עם החום והלחות הבלתי של היולי התל אביבי הזה רוב הסועדים מעדיפים שולחן ויושבים באחד משולחנות הגן או השולחנות שבקדמת המסעדה.
כוס אספנייו ורדחו 2021. לבן יבש. 32 ש"ח. תמחור שכבר כמעט לא מוצאים בקיץ 2023 בתל אביב, אפילו ליינות לא יקרים מלכתחילה כמו הורדחו הספרדי הזה שהוא יין די זול. את מלאכת הצינון הוא עושה היטב.
גספצ'ו אבטיח ועגבניות מגי. סלטון סלרי, בצל, מלפפון וקליפות אבטיח וקרוטונים של מחמצת. 52 ש"ח. יום חם ולח וגם בחלל המסעדה בגלל שפתוח יחסית, המזגן מורגש רק בחלקו, ולכן צריך להצטנן לא רק עם כוס יין צונן אלא גם עם מנת פתיחה קרה. מרק קר. קלאסיקה ספרדית שמקבלת כאן טוויסט נחמד של אבטיח שמשולב עם הירקות ואלמנטים קראנצ'יים טעימים מאד שמוסיפים עניין לעסק. הטעמים מצוינים. המינוס היחיד הוא שטמפרטורת ההגשה כאן לא הייתה מספיק קרה. עוד כמה דקות קירור היו הופכות את העסק ליותר מרענן.
מנת ספיישל. בייבי תירס אורגני צרוב ברוטב תירס, חמאה ואנשובי, קרם פרש ושומר. 68 ש"ח. מנה שהוגשה כספיישל של אותו יום. אחרי ביס אחד אמרתי לחבר'ה במטבח שזו מנה שצריכה להיכנס לתפריט הקבע ואם אין להשיג את אותם בייבי תירס בשגרה אז אפשר לחשוב על ירק משתנה עם אותו רוטב. הבייבי תירס הזה נהדר ומלא טעם אבל הרוטב הוא זה שעשה את המנה. רוטב קרמי נפלא על בסיס מי הבישול של התירס, חמאה ואנשובי. אומאמי מתקתק-מלוח מעולה. כנראה המנה הכי טובה שאכלתי בשתי הארוחות בגן השקמים.
18:36. החלל הפנימי. הזוג בתמונה רק הגיע. זוג אחר הלך 5 דקות לפני. הגיעו לחצי שעה, שתו כוסית יין, אכלו מנה אחת והמשיכו. גם אופציה.
מדפי הספרים.
בתפריט - פסטה מתחלפת. 76 ש"ח. אני אוהב את העניין של מנת פסטה מתחלפת אבל אולי כדאי לשים אופציה נוספת של פסטת "קבע" אחת גם. הפסטה. הזו - פסטה (טרייה תוצרת בית) עם כרישה צלויה, חמאה חומה וקראמבל פירורי לחם. מנת פסטה טובה מאד שמבוצעת ללא דופי אבל תכלס די שגרתית. כרישה צלויה, חמאה חומה וקראמבל הם שילוב קלאסי. הטעמים מדויקים. הפסטה עשויה אל דנטה עם יופי של bite. אני אוהב פסטות נגיסות שכאילו צריכות עוד 1/2 דקה של בישול. פסטה לתפארת - אבל כמו שכתבתי - חסר לי הטוויסט בעלילה שלה שמנות אחרות כאן כן סיפקו.
קינוח. גרניטה פיסטוק מלוח. 32 ש"ח. קינוח טבעוני. הפיסטוק כאן הוא באקסטרים. פיסטוק, קרח ומלח. מלח בדיוק במידה שמספק את העוקץ. שבבי פיסטוק פריכים לתוספת מרקם. מי שאוהב פיסטוק אמיתי (ולא תעשייתי או מתוק מדי כמו בחלק מהגלידריות) ייהנה בטוח. באחת הביקורות צוין שזה קינוח כבד למדי שסועד יחיד יתקשה לסיים אותו בעצמו. יש בזה משהו. זה אכן קינוח די כבד ובכפיות האחרונות שלו בהחלט לא היה לי קל, בהתחשב במנת הפסטה החמאתית העשירה ובמנת התירס החמאתית אף היא שאכלתי לפניו. בכל זאת צלחתי את משימת הפיסטוק ונהניתי מאד. המרקם של הגרניטה שהיא 100% קרח ופיסטוק, בזכות קרם הפיסטוק, הוא ממש כמו של גלידה שמנתית - חלק ונעים. הטעם - פיצוץ של טעמי פיסטוק. אחלה.
החשבון שלי לארוחת ערב מלאה עם כוס יין היה 260 ש"ח. מחיר שביחס לממוצע התל אביבי המטורף של קיץ 2023 במסעדות וברי יין הוא סביר יחסית. נהניתי מהאוכל. נהניתי מהשירות. יש כאן יופי של מקום עם יופי של אוכל. קלאסיקות שברובן יש טוויסט ויד טובה של שפית מוכשרת. בהחלט סיפתח טוב חיובי ומבטיח למסעדה חדשה. אני מניח שכשחום יולי-אוגוסט יסתיים אחזור לנסות עוד מנות בתקווה שגם מנות דרום אפריקאיות יתקבלו לגן בקרוב.
