קולינריה בימי קורונה: ניט נוי - האסייתית החדשה בשוק הנמל - לפני הקורונה ואחריה

מרץ 2020. איזו תקופה מטורפת. עידן הקורונה. אנשים סגורים בבתים בכל העולם. מדינות בהסגר. חברות ועסקים נסגרו, עובדים במתכונת חלקית או שעובדים מהבית. אין טיסות בינלאומיות (גם את שלי ביטלתי - אתמול הייתי אמור להיות באנטוורפן במסעדת The Jane בעלת 2 כוכבי מישלן). מסעדות סגורות ומסוגרות. אלה שכן פועלות מגישות אוכל רק בהזמנות או בטייק אוויי (אבי אפרתי בוואלה וביצה עלומה במאקו הפכו השבוע ממבקרי מסעדות למבקרי טייק אוויי). ברור שהעניין יכול להימשך שבועות רבים ואפילו חודשים. העולם העסקי בכלל וודאי עולם האוכל והמסעדנות עומדים בפני עתיד לא ברור ומלא אי ודאות. כולי תקווה שלרוב המסעדות ומקומות האוכל הטובים יהיה את אורך הרוח לשרוד ולחזור לפעילות אחרי שתודבר המגפה. בקיצור - דיכאון קיומי כללי. אבל זה מה יש ועם זה צריך להמשיך לנצח.. 

קורונה. סגר. בידוד. לאכול צריך. מטבע הדברים מבשלים יותר בבית. גם אני. אבל כל עוד יש אופציה לקחת טייק אוויי ממסעדות אז צריך לנצל גם את זה. בשבוע שעבר עבדתי בחלק מהימים מהבית ובחלקם מהמשרד. באחד הימים בהם עבדתי מהבית קפצתי בצהריים לנמל תל אביב להפסקת צהריים מול הים (כשעוד לא הוציאו תקנה להגיע למקומות כמו פארקים וחופי ים). היעד היה מסעדת ניט נוי, אסייתית חדשה שנפתחה בפברואר 2020 בשוק הנמל (*) בתל אביב. בניט נוי אכלתי שתי ארוחות. האחת ביום שישי ה-21 בפברואר, ארוחת פרה-קורונה על הבר או יותר נכון, ארוחת פרה-תקנות שעת החירום והאיסור להתקהל ליותר מ-10 אנשים, כשעדיין היה אפשר לשבת במסעדות. השנייה כאמור - ארוחת טייק אוויי באיסוף עצמי, ביום ב' ה-16 במרץ. אני אתחיל בארוחה הראשונה, ארוחה נורמלית לחלוטין, בלי השפעת וירוסים. 

Nit Noi - ארוחה על הבר כשעוד היה אפשר:

ניט נוי פועלת באחד החללים הכי מקוללים למקומות אוכל שאני זוכר. חלל הבר בכניסה של שוק הנמל בתל אביב. זה התחיל עם טאפאס בשוק של ברק אהרוני (אלנה במלון נורמן). המשיך עם רוקח שוק של אייל לביא. אחריה פעלה כאן יהלומה בנמל של יהלומה לוי, אחריה - איטלקי מקומי של עינב ברמן שאחרי שהיא עזבה בישל בה פליקס רוזנטל. לא יודע מה היה אח"כ ויתכן ופספסתי מקום כלשהו בין לבין. כל ההיסטוריה הזו בפחות מ-10 שנים של פעילות של שוק הנמל. ניהול מסעדות בישראל זה עסק קשה בשגרה. מפחיד לחשוב מה יהיה כשנחזור מהסגרים והבידודים של הקורונה.

ניט נוי מוגדרת כמסעדת אוכל רחוב אסייתי מהמשולש הגאוגרפי של וייטנאם, תאילנד וחבל יונאן בסין (דרום מערב סין). היא נפתחה ע"י השפים לילך רווה (אסיה הזכורה לטוב בשוק הפשפשים) וגיא רובננקו (מקונג). השניים פתחו את ניט נוי כפופ-אפ עם פוטנציאל קבע, יחד עם אנשי שוק הנמל. כשעוד היה אפשר לשבת במסעדות היא פעלה בשעות הצהריים כמסעדה ובערב היו שם ארוחות טעימות במתכונת Eetwith. פירוש המילה Nit Noi בתאית זה טיפ-טיפה או בקטנה. המנות המוצעות הן אכן קטנות או מקסימום בינוניות. בארוחה הראשונה שלי, בימים הטובים בהם אשכרה אפשר היה לשבת פיזית במסעדה, ישבתי עם סיון, שותפתי לשעבר, בצהרי שישי על הבר. אלה היו ימים שכבר היו כאן חולי קורונה וכבר אז מסעדות חוו ירידה במספר הסועדים. בזמן שישבנו המקום לא היה מלא. שילוב של מקום חדש ואוכל אסייתי פחות מוכר ופופולרי עם תחילת החששות מהקורונה. הייתה אישה שניגשה למנהל ושאלה אם יש את מנת הפסטה שהיא אכלה באיטלקי מקומי שפעלה שם. היא אפילו לא שמה לב שהמקום השתנה.

זה היה תפריט ההרצה.

נשנוש ראשון: סלט מלפפונים בסויה, חומץ ושמן צ'ילי מתובל. 18 ש"ח.
אחלה סלט. מלפפונים טריים וקראנצ'יים, מתובלים נהדר ברוטב חרפרף. מסתבר שאפילו ממלפפונים אפשר לעשות מנה מפתיעה.

ג'יאו ד'זה מבושל במילוי שרימפס וסקאלופ עם חומץ אורז שחור. 48 ש"ח.
כיסון טעים מאד. קצת מרושל למראה, אבל עשוי מצוין, מעטפת דקיקה ועם מילוי נוכח וטעים.

שעועית ירוקה מטוגנת עם שיני שום, פלפל סצ'ואן וצ'ילי יבש. 26 ש"ח.
עוד מנה ירוקה קטנה ומפתיעה לטובה. תיבול מעולה, פיקנטי וטעים מאד. מנה מאד שומית (אבל בקטע טוב). שעועית טרייה מטוגנת בפריכות ממכרת. אחלה נשנוש.

מנות עיקריות להגשה.
שנינו בחרנו במנות של אטריות סיניות שיכולות להיות מוגשות או יבשות או כמנת מרק (בציר פטריות או עוף).
בחרנו בגרסה הרטובה. סיון את הגרסה הטבעונית עם תבשיל טופו בסויה שחורה ואני את זו עם בשר הטלה בסויה.

המנה שלי. אטריות חיטה סיניות עם תבשיל בשר טלה בסויה, זרעי כמון וחמשת התבלינים, ירק חלוט ושמן צ'ילי. 54 ש"ח.
הבשר כאן הוא בשר כמעט טחון. קצוץ דק מאד. זו הייתה מנה טעימה ומאד מתובלת. יש כאן הרבה תבלינים והחריף (משמן הצ'ילי home made) הוא אשכרה חריף. אני אוהב מאד אוכל מתובל ופיקנטי/חריף ונהניתי מאד.
עזרתי לסיון לסיים את המנה שלה ולמרות טבעוניותה היא הייתה מוצלחת אף היא ומשום מה אפילו יותר חריפה משלי. אחלה comfort food.

נהנינו. היה נחמד מאד וטעים מאד. אחלה מקום לארוחה מהנה ולא מחייבת שפותחת את הסועד לטעמים אסייתיים פחות שגרתיים ולא מתחנפים.


Nit Noi - ארוחה באיסוף עצמי:

קצת יותר מ-3 שבועות חלפו. מי דמיין בארוחה ההיא שסגירת המסעדות/ברים/בתי קפה תהיה כל כך מהירה ודרמטית.
נתקלתי בפייסבוק של ניט נוי שהם (כמו מקומות רבים אחרים) מציעים תפריט טייק אוויי לעידן הקורונה. אפשר היה להזמין טלפונית ולהגיע לקחת אבל אני הגעתי לשם מהבית, הזמנתי במקום וקשקשתי עם החבר'ה על המצב ההזוי והקולינריה בימי קורונה. יש לציין שגם לילך רווה וגם גיא רובננקו נכחו במטבח ובישלו (רווה גם קיבלה שיעור טכני על תפעול הקופה ומערכת ההזמנות והחיוב. הנה משהו שלא היה קורה בזמן שגרה). שוק צפון אגב פעל באותו יום ורוב דוכני האוכל היו פתוחים, אם כי קהל הלקוחות היה מצומצם בהרבה מהרגיל. בעת כתיבת שורות אלה פרסמו שיש תכנון לסגור לגמרי מתחמי שוק (כמו הכרמל והתקווה) כך שאין לי מושג מה קורה שם היום ומה יקרה בימים הקרובים. האם השוק פתוח? האם המטבח של ניט נוי יוכל להמשיך לפעול? ימים יגידו.

לתפריט ההרצה הזה צורפו גם מספר אופציות של מנות באן מי וייטנאמיות.
היו 3 אופציות של באן מי: כריך וייטנאמי בבאגט פריך עם איולי מאגי, חמוצים וייטנאמיים, מלפפון, כוסברה ורוטב צ'ילי.
האחת עם פטה כבד ונקניקים (44 ש"ח), השנייה עם נתחי דג צלוי במרינדת כורכום טרי (44 ש"ח), השלישית עם נתחי טופו צלויים במרינדת ברביקיו סינית (40 ש"ח).

מנה ראשונה. שרימפס מטוגן ברוטב שום ופלפל שחור עם בצל ירוק. 42 ש"ח.
אחלה נשנוש. שרימפס מטוגן מאיכות טובה ברוטב נוכח, פיקנטי-מתקתק. נוכחות טובה של השום. השתרעתי בשמש הנעימה על רציפי העץ מול הים ואכלתי בהנאה.

באן מי.
במסעדת אסיה של לילך רווה הגישו בזמן הלא ארוך של פעילותה באן מי מצוין במסגרת "קיוסק באן מי" שפעל שם בצהריים. זה של אסיה היה כנראה הכי טעים שאכלתי בארץ (אכלתי באן מי עם בטן חזיר). בארוחה שלנו בניט נוי באותו יום שישי לא היה באן מי אבל התחילו כאן להציע גם מנות באן מי בימים הבאים.

היות ולא התחשק לי באן מי עם פטה כבד ונקניקים הכלתי על מנת באן מי דגים: באגט עם נתחי קאטפיש מטוגנים במרינדת כורכום טרי ושמן שום עם איולי מאגי, חמוצים וייטנאמיים, מלפפון, כוסברה ורוטב צ'ילי. 44 ש"ח. היה באגט פשוט מצוין. תיבול מעולה של כל המרכיבים, מהאיולי, דרך הירקות הכבושים וכלה בנתחי הדג הפריכים והטעימים שתובלו במרינדה די עדינה אבל נוכחת וטעימה מאד. הירק הטרי הוסיף רעננות וקראנץ'. אחלה סנדוויץ'.

ארוחה על רציפי העץ מול הים ביום אביבי עם שמש מושלמת. איזה כיף. נראה כמו שיא הנורמליות. עכשיו גם זה לא ממש אפשרי כי אסורה הישיבה/רביצה/התקהלות בחופי ים/פארקים/מרחבים ציבוריים.

קצת קשה לסכם פוסט אוכל בעידן ההזוי שאנחנו חווים בימים האלה, כשחוסר הוודאות היומיומי בכל תחומי החיים כל כך בולט. אני רק יכול להביע תקווה שזה ייגמר כמה שיותר מהר ושהטובים - אלה שבאמת מנהלים מקומות מתוך אהבה אמתית לאוכל - כמו החבר'ה של ניט נוי, יצלחו את האתגר הלא פשוט הזה וישובו לפעול במלוא המרץ לעוד שנים רבות.

(*) עדכון קורונה טרי: ב-23 במאי הסתובבתי בשוק הנמל וניט נוי כבר לא שם. מסתבר שיום לפני הם הודיעו בפייסבוק שלהם שהם "משנים צורה" והם לא חלק משוק הנמל. הם אמורים להמשיך לפעול כנראה באירוח פרטי ובאירועים.

שתי ארוחות בממלכת מחניודה בירושלים: צהריים במלכה האם מחניודה וערב בנסיך הדקל 3

קבוצת מחניודה.

זו כבר לא קבוצה זה תאגיד. אימפריה של ממש. ממלכה של קולינריה ירושלמית בראשות אסף גרניט ואורי נבון ששולטת לא רק בירושלים אלא גם בשתי הבירות האירופאיות המרכזיות - פריז ולונדון. חוץ ממסעדת האם - מחניודה, עליה כתבתי בעבר (ינואר 2015), הקבוצה מפעילה נכון להיום לפחות עוד 5 מקומות בירושלים: הסדנא, יודל'ה, הדקל 3 ושניים חדשים-נדשים, שניהם סמוך למסעדת האם בפאתי השוק: צמח הצמחונית וג'יג'י קובלה (GG Kubala) הסנדוויצ'יה הצמודה. בלונדון פועלות בהצלחה מרובה Barbary, Palomar ו-Coal Office ובפריז פועלות בהצלחה ובפרגון תקשורתי עצום Balagan ו-Shabour. מישלן אמנם אין (רק דיבורים) אבל הופעה במדריך (כולל עיטור Bib Gourmand לפלומר וברברי) וכיכוב בדירוגים אחרים יש גם יש. אם זה לא מספיק יש עוד כמה מיזמים כמו קייטרינג ירושלמי בשם אגריפס, בר יין, מעדנייה ליד השוק בשם ליד ה- ומתחם בשם בית השמחות. לפחות על חלקם בטלביה הם ויתרו. צניעות ירושלמית שכזו...

בשבועיים האחרונים יצא לי להיות פעמיים בירושלים ובשתי הפעמים ישבתי במסעדות של הקבוצה. בארוחה הראשונה חזרתי למחניודה עצמה לארוחת צהריים ספונטנית לחלוטין. בארוחה השנייה אכלתי במסעדת הדקל 3 שיושבת ברחוב הדקל הסמוך למסעדת האם.


מחניודה - צהריים ספונטניים ומקריים על הבר:

ב-16 בפברואר (יום א') הייתה לי פגישת לפני צהריים בירושלים וכרגיל בימים כאלה אני קופץ לאזור שוק מחנה יהודה לחפש משהו לאכול לפני החזרה תל-אביבה. בכל הפעמים הללו כשניסיתי לבדוק אם במקרה יש מקום פנוי במחניודה לא היה מקום אפילו לזבוב. הפעם, לא להאמין, היה מקום פנוי על הבר (לא זה שעל המטבח אלא הבר הצדדי). אחרי כמה דקות של סידור התיישבתי. זו הייתה פעם שלישית שלי במסעדה. הראשונה (עוד ב-2012) הייתה מצוינת. השנייה (ב-2015) הייתה טובה אבל ציפיתי ליותר. קיוויתי שהפעם השלישית הזו תשחזר את הקסם הראשוני.

המסעדה, כרגיל בשעות הצהריים ולמרות שאין עסקיות, מפוצצת מפה לפה, גם בקומה התחתונה וגם בקומה העליונה. לא מעט אנשים נכנסים ספונטנית כמוני ויוצאים כלעומת שבאו כי אין מקום. לא מבין למה הקבוצה לא מפעילה את אחת מהמסעדות האחרות גם בצהריים. כך מאוכזבי/דחויי מחניודה היו מוצאים נחמה באחת האחיות הצעירות, נאמר בר היודל'ה ששוכן ממש מעבר לכביש.

מתחילים בבירה על הבר. בירה דוידקה, בירת הבית של מחניודה (פרייבט לייבל) שרקחה עבורה מבשלת הרצל החביבה. טעים.

התפריט היומי.
כולל לא מעט תיאורים מתחכמים למנות. לפעמים זה קצת מתאמץ מדי בעיניי אבל זה בסה"כ נחמד ובטח עדיף מאות מונים על הפיוטיות המגוחכת של תפריטי מפעלות אייל שני ושות'. אם היה לי זמן לא מוגבל הייתי הולך אולי על ארוחת טעימות, אבל היות והייתי צריך לחזור למשרד הסתפקתי ב-2 מנות רגילות + קינוח. הלכתי על 2 מנות בינוניות. אחת מהחלק של עד 54 ש"ח והשנייה מהחלק של עד 75.

התפריט באנגלית. ויתרו כאן על חלק מההתחכמויות הלשוניות וההומור. פסטה של מוכר שטיחים מטהרן היא פשוט pasta from Teheran. טאבולה חיה רעה היא סתם tabula...

מנה ראשונה.
מאפה כורדי עתיק - קאדה עלי בר, יוגורט וסחוג עלי גפן. 48 ש"ח. מאפה ממולא מעולה. מטוגן היטב, פריך וטעים. מילוי מצוין (עלי בר. מניח שמנגולד, זעתר והרבה בצל גם). מטבל נהדר של יוגורט וסחוג עלי גפן (שהייתי שמח למעט יותר ממנו). בצד - סלטון עלים ירוקים ובצל אדום שגם הם תובלו כראוי. אחלה מנה צמחונית.

מנה שנייה.
פול התמנון, טאבולה חיה רעה, לאבנה ובוטארגו. 74 ש"ח. מנה בינונית בגודלה. פול התמנון היה עשוי מצוין. רוכך היטב בבישול ואז נצרב יפה יפה על הגריל. התיבול שלו כלל איזשהו פייסט עשבים פיקנטי וטוב. הטאבולה הייתה טובה מאד ומתובלת מצוין. הבוטארגו לא הורגש במיוחד. מנה טעימה ומוצלחת אבל לא wow.

קינוח.
עוגת גבינה לימונית, אנגלז ליים ותותים חמצמצים. 42 ש"ח. היות ולא הזמנתי מנה עיקרית גדולה נותר מספיק מקום לקינוח. העוגה הייתה סטנדרטית למדי. טעימה. לא מתוקה מדי. מעט דחוסה מדי לטעמי. האנגלז היה לימוני וטעים (הייתי רוצה אותו קצת יותר לימוני וקצת פחות מתוק). נחמד אבל לא הרבה יותר מזה.

זו הייתה ארוחה חביבה וטעימה על הבר של מחניודה. נהניתי. שום דבר מרגש או יוצא דופן קולינרית, אבל החבר'ה כאן מקצוענים ומספקים את הסחורה. לא חושב שההייפ סביב המקום מוצדק לגמרי. יש מסעדות טובות ומעניינות ממנה. גם בירושלים. אבל עם הצלחה אי אפשר להתווכח.



חלף בדיוק שבוע. 23 בפברואר. שוב פגישה בירושלים. הפעם ניצלתי את השהות בבירה כדי להזמין מקום מראש (כמה ימים מראש) לשלושה, אחייני יותם, נועה זוגתו ואני, למסעדת הדקל או הדקל 3. הזמנתי מקום לבר שיושב על המטבח, לשעה 18:30. נאמר לי שהשולחן שלנו לשעתיים וחצי. בשעה שהגענו היינו הראשונים. בהמשך המקום התמלא כמעט לגמרי, אבל ודאי שאין כאן את ההיסטריה שיש סביב מסעדת האם. (גם בר היודל'ה שעברתי לידו קצת לפני 18:30 נראה מלא כבר בשעה המוקדמת הזו).


הדקל - ערב על הבר של המטבח:

הדקל הוא בר-שף קטן שנפתח בספטמבר-אוקטובר 2018 ברחוב הדקל 3 לא רחוק ממחניודה, אחרי שפעל לפני כן כשנה כמעין מועדון חברים סגור של קבוצת מחניודה. שני החבר'ה שהיו אמונים על המטבח והניהול שלו מטעם הקבוצה הם אסף סרי, שותף ותיק בקבוצה שסיים שני בעונה הראשונה של משחקי השף, ואורן אסידו, זוכה משחקי השף עונה 3. אסידו הספיק לעזוב את המסעדה והקבוצה לפני מספר שבועות ופתח מקום יומרני בשם פופה (שילוב של מסעדת שף ומועדון. לא מושך אותי לנסות). סרי עסוק בניהול המסעדה הצמחונית החדשה. השף שמנהל כרגע את הסרוויס הוא בחור בשם יונתן ואזנה. למיטב זיכרוני הוא לא בוגר של ריאליטי בישול. (בינתיים). הטבח שבישל לצדו הוא צח ניני שתאמינו או לא, גם היה באודישנים של העונה הזו במשחקי השף. (עבר שלב, כשרק אסף גרניט לא נתן סכין. את הסכין האמתי מסתבר הוא העניק בחיים האמתיים). בין הקפצה, לחיתוך, לצלחות, גם דסקסנו קצת על העונה הזו שהייתה לפני הגמר הגדול. היה נחמד.

המקום קטן. מכיל כ-30 מקומות בלבד. חלקם על בר שיושב על המטבח שם אנחנו ישבנו, חלקם בבר שני וחלקם מפוזרים בחלל. בביקורות שקראתי מסוף 2018 דובר על מוזיקה בווליום גבוה, כצפוי ממקום של הקבוצה. בארוחה שלנו המוזיקה הייתה רגועה למדי, הרבה יותר שקטה ורגועה מזו שבקעה בווליום גבוה בארוחה שלי במחניודה עצמה שבוע לפני כן. יכולנו לנהל שיחה נורמלית בלי לצרוח.

התפריט היומי. גם כאן יש שינויים תכופים כמו במחניודה. תפריט שף ים-מזרח-תיכוני-אסייתי-ירושלמי. מין מעורב ירושלמי פיוז'ני עם חומרי גלם משובחים. גם כאן יש אופציה לארוחת טעימות בעלות 295 ש"ח לסועד. המנות קטנות ובינוניות ברובן אם כי יש כמה מנות שאפשר להגדירן כעיקריות. תפריט שמתאים לשיירינג (אבל רק אם רוצים). שגיא כהן בביקורת משתפכת באוקטובר 2018 אמר שיש כאן קפיצת מדרגה ביחס למחניודה וקרא לזה "בישול עילי". לא פחות. מתיאור המנות בתפריט וממה שאנחנו אכלנו אני לא מסכים. נכון שיש כאן ניסיון להיות מעט יותר מתוחכמים ממחניודה ויש כאן שילוב של אלמנטים שוברי שגרה אבל לקרוא לזה מסעדת עילית זו היסחפות. לא יודע, יתכן ומאז הביקורת ההיא החבר'ה קצת הורידו יומרות ותחכום והם מגישים מנות פשוטות יותר. אולי אם מתייחסים לדקל כאל בר קולינרי אפשר לומר שזה בר אוכל עילי.

שתינו קוקטיילים בערב הזה. בין לבין גם השקו אותנו פעמיים בצ'ייסרים על חשבון הבית (בחרנו בטקילה).

זה נגרוני לבן. 48 ש"ח. מריר וטוב.

חלקנו את כל המנות. בין לבין גם קיבלנו כמה פרוסות חלה על חשבון הבית.

ביס מקריס - פלמידה אדומה כבושה, קרם פרש, בצל כבוש ומלח זיתים. 42 ש"ח.
ביס מקריס זה ביס שמפיל אותך (יענו - אחריו אתה קורס). אז לא נפלנו אבל זה היה טעים מאד. דג כבוש מצוין. טעמים טובים מאד. מלח הזיתים שאמור לתת קיק לא היה מספיק נוכח בעיניי.

סשימי אינטיאס, ויניגרט שרי מסאלה, שומר, כוסברה, קרקר הודי. 64 ש"ח.
מנה מעולה. סשימי הודי-ים תיכוני מפתיע ביותר. ויניגרט השרי מסאלה הפיקנטי היה מהרטבים שגורמים לכם לרצות ללקק את הצלחת. השילוב של הרוטב עם הדג הטרי והנהדר, הקראנצ'יות של השומר והקרקר ההודי היה מצוין. אין ספק שספק הדגים של הקבוצה הוא איכותי.

קופה חזיר, פאן טומאט, איולי צלפים, סלסה חרז. 52 ש"ח.
עוד מנה לא גדולה ומשובחת. הפעם משהו ספרדי-איטלקי. קופה (coppa או capocollo - באיטלקית) הוא נתח חזיר משומר מצוואר חזיר שמקורו באיטליה. קבוצת מחניודה מכבדת כידוע את השכונה והסביבה ולא פותחת את מסעדותיה בשישי בערב ובשבת אבל למרבה השמחה בתפריטים עצמם יש ייצוג לייצורים טמאים. אחלה מנה. בשר מצוין עם טעמים נוכחים אבל לא מלוחים מדי, איולי וסלסה מצוינים. יופי של ביסים.

פולנטה 3.0, שמנת של פעם, חלמון, בוטרגה, פרימדונה. 58 ש"ח.
כנראה שכל המסעדות של הקבוצה חייבות מנת פולנטה בתפריט. בעיניי, זו הכה מפורסמת של מחניודה היא אוברייטד. היא טעימה אבל לא בדרגה שמצדיקה את הפיכתה למנת מיתית. וואלה יותר נהניתי מהפולנטה של הדקל. פרימדונה מסתבר זו גבינה הולנדית קשה שהיא מעין שילוב של גאודה ופרמז'ן. הפולנטה הייתה קרמית וקלילה יחסית. התיבול היה מצוין. הבוטרגה כמו אצל פול התמנון במחניודה לא בלטה במיוחד.

ריזוטו הבצלים המפורסם של השף נבון. 85 ש"ח.
אחלה ריזוטו. הרגיש כמעט כמו לאכול ריזוטו בטעם של מרק בצל מקורמל היטב (כזה צרפתי קלאסי, מושחת וטעים). הבצל, בחלקו כאמור קורמל ושולב בבישול האורז ובחלקו הוגש כטבעות מטוגנות ופריכות. זו מנה לא גדולה במיוחד אבל היא כבדה ולכן טובה לחלוקה. כמה ביסים מספיקים. שילוב הטעמים של מתקתק (מהבצל) ומלוח (מהגבינות) היה מצוין.

טרטר בקר, סבלה מלוח, קרם חציל לבן, גלדים של בצל ואבן יוגורט. 65 ש"ח.
עוד מנה שמשלבת בצק דק ופריך כמצע למשהו. הפעם סבלה מלוח ועליו טרטר בקר ושאר ירקות. עסק טעים. טרטר טעים מבשר איכותי (לא סגור של איזה נתח. אולי שייטל). היה כאן שילוב טוב מאד עם קרם החציל הלבן (מוצלח מאד) ושאר האלמנטים.

סבב שני של קוקטיילים.

טי בון טלה, אספרגוס, צ'ימיצ'ורי, חרדל. 127 ש"ח.
מנה מלוחה אחרונה. התלבטנו בינה ולבין מנת הפילה בקר עם שטרוייזל המח עצם. בסוף הזמנו את הטלה כי טלה תמיד מעניין יותר מפילה בקר. שאלנו אם אפשר לקבל רק טעימה מהשטרוייזל ויונתן השף החביב סידר לנו מערום קטן בצלחת הטי בון טלה. נחמד. השטרוייזל הזה הוא אחלה יציאה. טעים מאד. טי בון הטלה היה טוב מאד. עשוי כמו שצריך, בדרגת עשייה ובמרקם טובים מאד. אכלתי אותו בהנאה בידיים. כמו שצריך. כמות הבשר כאן הייתה נדיבה למדי. התיבול של הצ'ימיצ'ורי והחרדל היה מדויק. האספרגוס גם היה עשוי כמו שצריך. מנה לא זולה אבל מוצלחת.

קינוחים.

שקד - טארט שקדים, מסקרפונה, ורדים. 36 ש"ח.
טארט טוב מאד. בצק טעים, יחסית קליל ולא דחוס, לא יבשושי ולא מתוק מדי. הוורדים בישמו היטב את המסקרפונה בלי להשתלט. קינוח מוצלח.

שוקולד - נמסיס, גלידת פיסטוק, קראמבל קפה ומלח גס. 40 ש"ח.
עוד ביצוע טוב מאד לקינוח פופולרי במסעדות. שוקולדי, מאוזן היטב וטעים. הנמסיס עצמו היה שוקולדי מאד, רך וקרמי, קראמבל הקפה ותוספת המלח הגס היו טובים וסיפקו קיק. גלידת הפיסטוק (שלהבנתנו לא נעשית במקום) הייתה טובה אף היא.

ועוד אחד על חשבון הבית. גבינה-בננה, קרמל, מוס גבינה ואנגלז שוקולד לבן. כשמשלמים עליו זה עולה 38 ש"ח.
מעין הומאז' לבנופי. קינוח שהעדפנו לא להזמין מחשש שיהיה מתוק מדי אבל הוא דווקא הפתיע לטובה. המוס היה טעים מאד, האנגלז היה מתוק אבל השתלב היטב עם הגבינה. הבצק בתחתית היה בצק בננה קרמל. העסק היה מהנה.

אש במטבח.

נהנינו מאד בדקל. היה נעים וטעים. החבר'ה היו נחמדים ונדיבים. כל המנות היו טעימות ועשויות היטב. לשבת על המטבח, לראות את עבודת הטבחים ולנהל איתם שיחה זה תמיד בונוס נחמד ומעניין לחובבי אוכל. בקיצור, מי שמנסה למצוא מקום במחניודה עצמה ולא מצליח או סתם לא מתחבר לרעש, לצפיפות ולהמולה שינסה את הדקל האינטימי והרגוע יחסית. כמו שכתבתי קודם, אין ספק שגרניט, נבון ושות' עושים משהו נכון ועם ההצלחה שלהם בישראל ומחוצה לה אי אפשר להתווכח. גם אם מחניודה היא עדיין קצת אוברייטד והדקל היא לא באמת מסעדה עילית כמו ששגיא כהן גרס, עדיין המקומות בניהולם הם איכותיים, מנוהלים במקצועיות ומספקים ברובם את הסחורה. בפעם הבאה - הסדנא (שלבושתי עדיין לא הייתי בה) או הצמחונית החדשה..

פעמיים פסקדו - ערב בו יחי זינו מפסקדו התארח אצל גיא גמזו באריא וצהריים בפסקדו באשדוד

שתי ארוחות שקשורות לפסקדו, מסעדת הדגים האשדודית המשובחת. בראשונה התארח השף שלה יחי זינו (וצוותו) אצל השף גיא גמזו במסעדת אריא בתל אביב. בשנייה כ-3 שבועות אחרי כן ניצלתי פגישה באשדוד לארוחת צהריים מאוחרת בפסקדו עצמה. הנה שתי הארוחות...


פסקדו באריא, 28 בינואר 2020:

אריא של השף גיא גמזו היא אחת המסעדות הטובות בתל אביב מאז שנפתחה ב-2013, זה על אף היותה מוקד משיכה לסלבס מקומיים (הרבה בזכות הבר Aria Downstairs). (יסלחו לי הסלבס אבל הם בדרך כלל לא מדד לאיכות). למרות הסלבס גמזו די מתרחק מתקשורת (ודאי מטלוויזיה) ואת עיקר פרסומו התקשורתי הוא קיבל אחרי שתבע את מעסיקו לשעבר, השף רפי כהן מרפאל (היה שם סו-שף וניהל את המטבח לפני אריא). המסעדה עצמה (Aria Upstairs) פועלת בקומה השנייה של בניין משומר יפה בנחלת בנימין 66 בתל אביב. ישבתי פעמיים-שלוש באריא ותמיד נהניתי. איכשהו לבלוג הזה אריא עדיין לא הגיעה. אז הנה.

פסקדו היא מסעדת דגים כשרה באשדוד שנחשבת לאחת הטובות בז'אנר הימי (גם כשכוללים את הלא כשרות) מאז שנפתחה ב-2009. היא אפילו זכתה השנה בתואר המסעדה הכי טובה מחוץ לת"א בתחרות פרסי האוכל של טיים אאוט והקדימה את מחניודה. היא נכנסה לרשימות שלי כבר מזמן, אבל עד עכשיו לא הזדמן לי להגיע לאשדוד ולבדוק אותה. השף שלה הוא בחור בשם יחי זינו. רותם, קולגה לעבודה וידידה, עוקבת אחרי גמזו וזינו באינסטגרם והיא עלתה על עדכון/פרסום על ארוחת ספיישל באריא בה גמזו מארח את זינו. זה היה ב-28 בינואר. הזמנו מקום מראש מבעוד מועד. להפתעתנו היה לא מעט מקום פנוי בשעתיים שישבנו במסעדה (מ-19:30 עד 21:30). אני נתקלתי לפני כן רק באזכור יחידי על הארוחה הזו באחד מאתרי האוכל. לא מספיק מסתבר. כנראה שלאינסטגרם עדיין אין השפעה שיווקית מספקת בקולינריה המקומית.

החלל בקומה השנייה של המסעדה הוא מושקע ויפה. נעים לשבת שם. אנחנו ישבנו בשולחן במרכז המסעדה מול הבר והמטבח (שחבל שהוא לא פתוח לגמרי). הצוות במטבח כלל טבחים משתי המסעדות. את הסרוויס ניהל כנראה זינו. גמזו חילק את זמנו בין המטבח לבין חלל המסעדה. המלצרים היו מלצרים של אריא כמובן. לצערנו החפיפה שהם קיבלו לא הייתה מספיקה. המלצרית ששירתה אותנו לא הכירה היטב את המנות ולא ממש ידעה לענות אילו דגים נכללים בכל מנה ומנה (מה לעשות - יש פודיז נודניקים שחשוב להם לדעת איזה דג הם אוכלים בקרודו ואיזה דג בסיגר הדג וכו').

התפריט שהוצע היה תפריט שכלל סלטים למרכז השולחן (בלי אפשרות בחירה) בעלות 85 ש"ח לסועד ועוד בחירה בין מנות ביניים שונות ועיקריות. אנחנו הסתפקנו במנות הביניים יחד עם הסלטים (והיו הרבה). גם בקבוק יין חוסל על הדרך (שרדונה מצודה של יקב צובה. 195 ש"ח).

בייגלה ירושלמי וזעתר.
בייגלה שלא הרגיש מתוצרת בית. בסדר כזה.

פותחים שולחן סלטים. מראה כללי.

סיגר ים.
לא זוכר איזה דג מילא את הסיגר. היה טעים מאד, קראנצ'י כנדרש ומטוגן היטב.

סביצ'ה דג.
נדמה לי שזה היה אינטיאס. מנה טעימה אבל די סטנדרטית. אפשר לצפות למשהו קצת יותר ייחודי מהתוספות שלצד הדג. כאן זה היה סלט ירקות פשוט.

מסאבחה של חומוס בולגרי.
טעים. אבל לא כל-כך הבנו מה זה שייך לארוחת הדגים הזו.

סלט פטוש: עגבניות מגי, מיני מלפפונים, רוקט, דואה מצרית, סומק וגבינת המאירי.
סלט טרי וטעים אבל גם הוא לא הכיל שום אלמנט שובר שגרה.

סייגון: ביס מרענן ופריך של טונה אדומה, סלט קצוץ של סלרי, פלפל ירוק ובצל סגול, טבסקו ירוק, סויה ופאנקו פריך.
אחלה ביס. מלא מרקמים וטעמים.

בייבי קישוא: לאבנה עיזים, זעתר, ורדים ורימונים.
מנה קטנה וטובה מאד. תיבול מצוין וקישוא מלא טעם ועשוי היטב.

קרודו בן גוריון: עגבניות מרוסקות, ויניגרט של קונפי שום וזיתי קלמטה, צ'ילי מותסס ולימון פרסי מגורד.
נהניתי מהדג הטרי (דג ים שבזמן האחרון כנראה נפוץ בים התיכון כי נתקלתי בלא מעט מנות שלו במסעדות). איכשהו למרות שהמרכיבים אמורים להיות עזי טעם (קלמטה, קונפי שום, צ'ילי מותסס ולימון פרסי) המכלול דווקא לא היה מספיק עז לטעמי.

לשון הפר ממולא באורז בסמטי ועלים ארומטיים מבושלים בדבש ענבים מטורקיה.
מנת ירק מוצלחת מאד נוספת. מאד טעים.

סרדינים כבושים.
רותם מאד נהנתה. אני פחות. מרקם הסרדינים היה מצוין אבל הם היו מלוחים מדי לטעמי.

ארטישוק חי ובוטרגה.
מנה טובה מאד. בוטרגה מצוינת (ביצי בורי שזינו מייבש בעצמו) לצד ארטישוק טרי פריך ועדין. הבוטרגה סיפקה את הקיק והמליחות. יציאה מעניינת ומוצלחת.

איקרה מעושנת בקטנה.
איקרה פנטסטית. אולי האיקרה הכי טעימה שאכלתי בארץ. כישבתי בהמשך במסעדה באשדוד הברמן ציין שמישהו חיצוני מכין עבורם את האיקרה.

מנות ביניים.

חלת דג מרוקאי. 58 ש"ח.
פרוסת חלה קלויה. תבשיל דג מרוקאי פיקנטי של דג פלפלים ועגבניות. כוסברה למעלה. אם זכור לי נכון הייתה גם טחינה למטה. עסק פשוט למדי וטעים לגמרי.

ברבוניה. 72 ש"ח.
ברבוניות מטוגנות זה תענוג כשהדג טרי ומטוגן כמו שצריך. זה מה שהיה לנו כאן. אחד הנשנושים הימיים הכי טובים בנמצא.

כנף דג. 35 ש"ח.
זו מנת הדגל של פסקדו שמוגשת שם בדר"כ כמנת ספיישל עם דג משתנה. בביקורות שקראתי על פסקדו המנה משתנה מדי פעם לפי היצע הדגה. פעם לוקוס. פעם אינטיאס. פעם מוסר. לצערי לא זוכר איזה דג זה היה אצלנו. זו מנה שהזמנו כפול מראש. משום מה את המנה השנייה שכחו לנו אבל היא הגיעה בסוף. כנראה שבצדק גמור מדובר במנת דגל. מנה מפתיעה מאד לטובה. אתה לא מצפה שהסנפיר הקדמי של הדג יהיה כל כך טעים. נתח מטוגן מושלם, קריספי בחוץ ועסיסי בפנים. מלא טעם. אפילו החסה שתובלה בסויה וטבסקו ירוק עליה הונחה הכנף הייתה טעימה (אני לא מת על עלים ירוקים שמניחים עליהם משהו חם). אחלה מנה. בעיניי המנה הכי טובה של הארוחה.

קינוח. מהתפריט הרגיל של אריא.
טארט לימון עם מרנג שוויצרי חרוך וסבלה תירס. 55 ש"ח. אחלה טארט לימון. עשוי מצוין על כל מרכיביו וטעים מאד.

זו הייתה ארוחה טובה ומהנה באריא שהתחפשה לערב אחד לפסקדו. היו מנות מצוינות, היו מנות נחמדות, אבל המכלול היה מוצלח וטעים מאד ואין לי ספק שחובבי דגים היו נהנים מהארוחה הזו כמונו. חבל רק שהשירות לא היה ידעני מספיק ולא יישר קו עם האיכות של המטבח. ניחא. זה מה שיש כאן. בכל זאת - הארוחה הזו עשתה לי חשק לחזור ובמקרה יצא ש-3 שבועות לאחר ארוחת אריא-פסקדו הוזמנתי לפגישה עסקית באשדוד וניצלתי את העניין לקפוץ גם לפסקדו ולטעום מנות נוספות.

ארוחת דגים לצהריים בפסקדו, 17 בפברואר 2020:

הגעתי לאזור המסעדה, בקרבת חוף מי עמי באשדוד בשעה די מאוחרת אחרי 15:30. המסעדה פתוחה ברציפות מהצהריים ועד הלילה. בשעה הזו ציפיתי למסעדה כמעט ריקה. להפתעתי היא הייתה מלאה כמעט לגמרי, גם במרפסת החיצונית המקורה וגם בחלל הפנימי. אני ישבתי על הבר בחלל הפנימי. 

דף תפריט מנות פתיחה. הזמנתי ממנו שתי מנות. עוד אחת מתפריט הספיישל היומי. על עסקית ויתרתי. אם אני כבר בפסקדו החלטתי ללכת על מנות מעניינות יותר מהתפריט הרגיל מאלה המוצעות בעסקית.

צנימים, טחינה, עגבניות מרוסקות ומלפפונים לפתיחת שולחן.
סוביניון בלאן בכמות נדיבה בכוס (38 ש"ח).

סשימי קליפורניה. 68 ש"ח.
סשימי אינטיאס, דף אבוקדו וסלט קליפורניה. הדג משתנה. במקרה הזה זה היה אינטיאס טרי שבטריים ונהדר. לצדו פרוסות דקיקות של אבוקדו וביניהם סלט קצוץ דקיק או מעין סלסה של בצל ירוק ואדום, צ'ילי ירוק וסלרי. הכל היה מדויק וטעים ביותר. קצת חמצמץ מהלימון. קצת חרפרף מהצ'ילי והטבסקו הירוק ברוטב. אני לא סגור מה עושה אותה קליפורנית אבל מה זה חשוב. זאת אחלה מנת דג נא.

קוביות מונז'ק. 68 ש"ח.
קוביות דג, טחינה, בצל וזעתר. שוב אינטיאס. כנראה שהיו הרבה אינטיאסים בים. הפעם חתוך לקוביות קטנות שטוגנו קלות בשמן זית עם בצל מטוגן וזעתר והונחו על טחינה טובה. היה כאן הרבה שמן זית שגם תיבל ולחלח את העסק. תחילה היה נדמה לי שיש יותר מדי ממנו בצלחת אבל זה דווקא היה מצוין. זו עוד מנה טובה מאד. מנה מלאת טעם ומרקמים. גם כאן התיבול היה spot on. מדויק לגמרי.

דג גם על הקיר.

מנת ספיישל. מליטות מטוגנות. 82 ש"ח.
אחת מכמה מנות ספיישל שמכינים כאן בהתאם למה שיוצא מהים. אני מאד אוהב מליטות. זה דג קטן, נהדר ומלא טעם שאידאלי לטיגון. המליטות כאן, 3 במספר, טוגנו לכדי שלמות. טיגון פנטסטי שיצר להן מעטה קריספי מושלם וטעים ביותר (אחלה בלילה) והותיר אותן עדיין עסיסיות בפנים. גם הרוטב הלא הכי יפה למראה היה שיחוק נהדר. רוטב/פסטו של עגבניות ובצל שרופים ועשבים. פסטו מענג. פירקתי את הדג בידיים ואכלתי בהנאה גדולה. מנת דג מטוגן לפנתאון.

ישבתי בפסקדו כשעה ו-20. היה נעים וטעים ביותר. הברמן היה מצוין ושלט היטב בחומר. מסתבר שלפעמים סופרלטיבים על מסעדה הם נכונים ושמבקרי האוכל מדייקים בביקורתם. פסקדו הכשרה (אין שום משמעות לעניין הכשרות כאן), על סמך המנות שטעמתי בארוחה באריא ועל סמך מה שאכלתי בארוחת הצהריים הנ"ל, היא אכן ממסעדות הדגים הטובות בארץ. ודאי טובה ומעניינת יותר מרוב המסעדות התל אביביות והיפואיות בז'אנר. כשחומרי הגלם טריים ומשובחים וכשיש שף עם יד טובה וטיפ טיפה מקוריות ומחשבה שיודע להפיק מהם את המיטב התוצאה היא מצוינת. זינו מצליח לתת איזה טאץ' מעניין בכל מנה ומנה ולצאת מהשגרה המשעממת של רוב מסעדות הדגים שפועלות כאן. בקיצור, מי שמגיע לאשדוד ואוהב דגים - שיקפוץ לפסקדו.