בינדלה (של רועי סופר *) מארחת את קיטשן מרקט (של יוסי שטרית)

בינדלה או בשמה העברי Bindella Osteria & Bar היא מסעדה איטלקית שנפתחה במרץ 2014 בתל אביב. השף הוא רועי סופר, שף נחשב ומוכשר, שהגיע לשם ממסעדת סרדיניה היפואית החביבה והטובה (שעדיין מתפקדת יפה תחת שף אחר). הבעלים זו משפחת בינדלה השווייצרית שבבעלותה כמה וכמה מסעדות בשווייץ (לפי האתר של בינדלה לא פחות מ-40), יקב בצפון איטליה ועוד.
המסעדה נפתחה עם הרבה רעש וצלצולים, אחרי השקעה לא קטנה בעיצוב ולא מעט באזז תקשורתי ויחצ"ני. היא יושבת ברח' מונטיפיורי 27 בתל אביב. בחלל שהכיל בעבר מסעדות נחשבות כמו מיקה ופושקין.

ישבתי שם פעם אחת, כמה שבועות אחרי הפתיחה, והייתה ארוחה רעה למדי. זה היה יום שרועי סופר עדיין לא ניהל את המטבח בפועל. הוא כנראה היה עסוק בסגירת ענייניו בסרדיניה. התוצאה הייתה ארוחה לא טובה, עם השירות המבולבל ביותר שנתקלתי בו מזה שנים. מנות שהוחלפו, תוספות שלא הגיעו, והמון בלגן שלווה באינסוף התנצלויות של הצוות המסכן (לא רק בשולחן שלנו, אלא בכל השולחנות מסביב). היה קצר תקשורת מוחלט בין המטבח לבין השירות, ונראה היה שבמטבח שורר כאוס מוחלט. מאז לא חזרתי.

ואף על פי כן, דווקא זכרתי לטובה את מנת הקרפצ'יו תמנונים המקורית ואת המקום המושקע, והיה ברור לי שמגיע למסעדה ולשף ביקור חוזר מתישהו. בכל זאת בסרדיניה היפואית, מסעדתו הקודמת של רועי סופר, ישבתי פעמיים ונהניתי מאד. (בפנגיאה, מסעדת השף האסייתית-אירופאית הנחשבת שלו מהעשור הקודם, לא יצא לי לצערי לשבת).

השבוע - בתאריכים 2-3 באוקטובר ערכו בבינדלה 2 ארוחות מיוחדות בה אירח רועי סופר את השף יוסי שטרית מקיטשן מרקט המעולה (ומשייה החדשה והמשובחת). הם רקחו תפריט ערב משותף, שכלל עירוב מנות של 2 המסעדות. זו הייתה הזדמנות מצוינת עבורי לחזור לבינדלה, ועל הדרך ליהנות ממנות של קיטשן מרקט, שהשנה לא זכיתי לשבת בה...
בכלל שיתופי פעולה כאלה בין שפים זה רעיון מבורך, ודאי כשמדובר בשני שפים שהם מטובי בנינו... זכור לי לטובה למשל שיתוף פעולה דומה בשילה, בה שרון כהן אירח את ויקטור גלוגר מקלואליס, לארוחת טעימות. זו הייתה ארוחה פנטסטית. יושבים במסעדה אחת ויכולים ליהנות ממנות של שתיים. מה רע...
הזמנתי מקום לי ולחברי חובב האוכל סלווה, לשעה 19:30, שהוקדמה ל-19:15 לבקשת המסעדה.

הגענו. היה עדיין די ריק בשעה שהגענו, אבל די מהר התמלא לגמרי.
המסעדה מעוצבת לעילא. בהחלט חלל מרשים. כשאני מדמיין איך צריכה להיראות מסעדה איטלקית, עירונית, מודרנית ומעוצבת, בינדלה בהחלט מתאימה לחזוני... (בניגוד לקוואטרו האיטלקית של אביב משה שהיא אמנם מושקעת ומעוצבת לפרטי פרטים, אבל אין בה שום אלמנט שמשדר לי "איטליה" והיא מקושקשת מדי לטעמי).

קיבלנו את תפריט הספיישל ואת תפריטי היין והקוקטיילים.
הזמנו כוס יין לבן יבש - פינו גריג'ו איטלקי, חמצמץ ומרענן. 37 ש"ח לכוס.

התפריט המשותף כלל 16 מנות. מ-46 ש"ח עד 130 ש"ח. רוב המנות הן מנות קטנות ובינוניות שמתאימות לארוחת שיירינג. חלק מהמנות הוא מתפריטי הערב הרגילים של המסעדות, וחלק מנות ספיישל, שעברו איזשהו שינוי קל מתפריטי הערב הרגילים או עירוב של מנות מ-2 המסעדות. ויתרנו מראש על המנות היקרות יותר, של 100 ש"ח צפונה (למשל לוקוס ומולים מעושנים, דג בר ים עם פלאן אפונה וקרמבל עגבניות או רביולי לובסטר). הזמנו 6 מנות שונות, שתומחרו בין כ-50 ש"ח ל-70 ש"ח, יחד עם פוקצ'ה של בינדלה (16 ש"ח). מינוח המנות בתפריט ותיאורן, תואם את המינוח בתפריט של קיטשן מרקש.

הפוקצ'ה הייתה טובה: חמה, פריכה, טעימה. שמן זית טוב. בדיוק מה שנדרש מפוקצ'ה.

ואלה המנות עצמן:

ראשונה הגיעה מנת טונה / קולורבי / קלמנטינה: 64 ש"ח:
רביולי מקולורבי כבוש, במילוי של טרטר טונה וויניגרט קלמנטינות. מנה נהדרת, יפה לעין וטעימה ביותר. שילוב טעמים מצוין. הטונה האיכותית, השתלבה יפה עם הקלמנטינה המתקתקה-חמצמצה. הרביולי מקולרובי כבוש זה רעיון יפה, שמבוצע כאן נהדר. זו דוגמה למנה שבחיים לא הייתי מנסה להכין בבית. מילא קרפצ'יו של קולורבי, אבל להתחיל לקפל דיסקיות דקות של קולורבי כבוש לכיסוים דמויי רביולי, זה fucking יותר מדי עבודה. בכל אופן יופי של פתיח. המנה היא וריאציה למנה של קיטשן מרקט שם היא מגיעה עם ויניגרט אבטיח.

לצידה הגיעה מנת אינטיאס / קארי / יוזו (64 ש"ח):
סשימי אינטיאס, עם רוטב יוזו טרי, עלי קארי וגארום (שלמיטב הבנתי זה רוטב דגים). מנת דג נא נפלאה. טובה אף יותר מהקודמת. שילוב של דג ים טרי ובשרני כמו אינטיאס (באיכות מעולה) ורוטב יוזו, זה חלום. תענוג. הסלטון של עלי הקארי השתלב נהדר. מנת קרודו (דג נא Italian style) אדירה. אחת הטעימות שאכלתי בשנים האחרונות. בקיטשן מרקט יש מנה דומה שכוללת טונה ולא אינטיאס. אישית אני נוטה להעדיף אינטיאס, בגלל שהסיכוי לקבל אינטיאס איכותי גבוה יותר מהסיכוי לקבל טונה איכותית בארץ.

שלישית בתור הגיעה אלינו מנת דג ים / בזיליקום / צ'ילי (63 ש"ח):
"ניגירי ארנצ'יני" מדג ים (לשמחתי שוב דג אינטיאס משובח), רוטב צ'ילי ובזיליקום.
זו דוגמא ליצירתיות של רועי סופר כשף במסעדה איטלקית שעושה מנה בסגנון יפני. (פנגיאה שלו הייתה כאמור פיוז'ן אסייתי-צרפתי). מנה מגניבה וטעימה. קצת פחות חדת טעמים מהשתיים הראשונות, אבל מוצלחת ביותר גם כן. יש כאן גם משחקי מרקמים ושילובי טעמים מעניינים ולא שגרתיים.

הבאה בתור - הקלאסיקה של קיטשן מרקט - הביצה, או בשמה  המלא: ביצה / פטריות פורצ'יני / בריוש / פרמז'ן (49 ש"ח): כוללת ביצה רכה, קרם פורצ'יני, קרוטוני בריוש וקצף פרמז'ן. מנה שזכתה כבר לאינסוף תיאורים ותשבוחות אצל המבקרים השונים, ובצדק. מנה פשוט נפלאה. שוב - משחקי מרקמים וטעמים פנטסטיים. קשה למצוא מנת ביצה טובה יותר ומעודנת יותר מזו.

next. עוד קלאסיקה של קיטשן מרקט: פורצ'יני / פרושוטו / ערמונים / פרמז'ן (56 ש"ח):
ברולה מפיטריות פורצ'יני, ערמונים קלויים, פרמז'ן ופרושוטו. מנה פנטסטית נוספת מבית היוצר של יוסי שטרית. מנה ראשונה מלוחה שלא רחוקה מהגבול בין מנה ראשונה לקינוח, אבל מצליחה להיות מספיק מאוזנת, כדי לא לעבור אותו. חפרתי אני יודע... בקיצר - טעים... קרם הפורצ'יני כאן הוא פשוט מושלם. בכלל מסתבר שפורצ'יני וקרמל הולכים ביחד: בפיצרוי המשובחת יצרו ממרכיבים דומים (ברולה ופורצ'יני) דווקא קינוח שהוא אחד הטובים בארץ.

המנה השישית:
קלמרי / פפרונצ'יני / יין לבן (69 ש"ח):
פסטה טריה, קלמרי, פפרונצ'יני ויין לבן. זו מנה שאם איני טועה לא מופיעה בתפריטי אחת המסעדות. מבחינתי אני ממליץ לבינדלה להכניס אותה... אחלה מנת פסטה. כמצופה ממסעדה איטלקית, זו פסטה בעבודת יד. אל דנטה כמו שצריך. תיבול ועשייה טובים מאד של הקלמרי ושל הרוטב, עם טעמים מפולפלים מודגשים מהפפרונצ'יני (פלפל שחור) וחמצמצים מהיין הלבן. סיום מוצלח מאד לארוחה משובחת במיוחד.

בשלב זה התלבטנו אם להזמין מנה נוספת לחלוקה. (חשבנו להזמין את מנת הלוקוס על המולים המעושנים). אחרי מחשבה קלה, והיות ובסה"כ כבר היינו די שבעים, החלטנו לוותר וללכת על 2 קינוחים במקום על אחד כמתוכנן...
תפריט הספיישל לא כלל קינוחים, למעט קינוח אחד, פנקוטה בגירסה כלשהי עם שומשום. ויתרנו על זה והזמנו 2 קינוחים מהתפריט הרגיל של בינדלה.

הראשון - קסטה שזיפים: שזיפים מקורמלים, ביסקוויט שקדים-פולי קקאו, גלידת מסקרפונה וקונסומה שזיפים (44 ש"ח). קינוח מעולה בעיניי. פירות טעימים. שילוב מרקמים מוצלח, קראנצ'י מול קרמי ונימוח. טעמים מתקתקים וחמצמצים. הביסקוויט היה נהדר וכך גם גלידת המסקרפונה, שלשמחתי הייתה בדיוק במתיקות מתונה, כמו שאני אוהב.

השני - שוקולד טונקה: דיסקית קראנץ' נוגט, קרם שוקולד, קרמבל פולי קקאו, גלידת טונקה, טראפל הל שחור, פטל שחור מיובש וטוויל קקאו (49 ש"ח). קינוח שוקולדי מאד, עשיר וגדוש מאד. קצת כבד, אבל מה זה טעים... חוץ מהפטל השחור המיובש, שהייתי מוותר עליו, כל שאר המרכיבים השתלבו מצוין. בכלל שוקולד וטונקה זה שילוב מעולה (ראו הפוסט שלי על Aria וקינוח הנמסיס שוקולד וטונקה). הקראנץ' נוגט הוא אדיר.

זהו. סיימנו. החשבון הסתכם בכ- 270 ש"ח לכל אחד. 6 מנות ראשונות/בינוניות בשיירינג, 2 קינוחים במשותף, פוקצ'ה וכוס יין לכל אחד. לא מעט, אבל לא נורא. לחלוטין שווה את הערב המאד טעים ומוצלח.
השירות, בניגוד מוחלט לניסיון הראשון שלי בבינדלה, היה מצוין. מלצרים שתקתקו עבודה, היו קשובים, חביבים ולא מעיקים.
בקיצור - התיקון תוקן. בינדלה היא בהחלט מסעדה איטלקית ראויה, מקצועית, מוקפדת וטובה, וכשהיא זוכה לחיזוק בדמות השף יוסי שטרית והמנות של קיטשן מרקט, זו הופכת לארוחה יוצאת מן הכלל. ובמלים אחרות - עוד אשוב...

(*) ידיעה שפורסמה אתמול (3.2.2016) ב-walla דיברה על כך שרועי סופר עוזב את בינדלה, ככל הנראה בגלל חילוקי דעה עם הבעלים - משפחת בינדלה. נראה מה יהיה עם המסעדה ואיתו...
מי שיחליף אותו החל מאפריל 2016 הוא לא אחר מיורם ניצן, השף הנחשב במיוחד של מול-ים ז"ל. יהיה מעניין.

עוגוניות ליל כל הקדושים (או בעברית מדוברת - קאפקייקס הלואין)

טור אורחת נוסף של שותפה אופה:

ליל-כל-הקדושים שמח! ברשותכם אשתמש בשם הנוכרי לחג הנוכרי, כי הלואין זה יותר קצר.

לפני שנתיים הכנתי לראשונה קאפקייקס הלואין (או בשמם השגור בפי עובדי האקדמיה ללשון העברית ומקורביהם: עוגוניות ליל כל הקדושים). עם רון בלב ומיקסר ביד ניגשתי לקראת המלאכה מתוך כוונה להכין קאפקייקס מגניבים ומפחידים, אך לצערי יצא יותר זוועה מפחד, כי הצבע הנוזלי גם לא היה חזק וגם גרם לקרם להיות נוזלי ודוחה.

מאז עברו צבעי מאכל (ג'ל! רק ג'ל!) רבים בירקון ובמטבחי, וחיפשתי תירוץ להמשיך ולשחק עם זה ולהשאיר צבעי מאכל בכל מקום במטבח (רשימה חלקית: כיריים, כיור, ארונות, כלים, ברז). אז תודה אבנר שלא רצחת אותי והשתמשת בדמי על מנת לצבוע קאפקייקס, מבטיחה לנקות את הבלאגן... מתישהו.

רצה הגורל ומאז אותם קאפקייקס זוועתיים עברתי עבודה ואני עובדת היום בחברה בינלאומית שהיא סוג של "אצלנו בחצר" - גרסת המציאות. בין כל העובדים מכל המדינות יש גם אמריקאים למכביר = תירוץ הגיוני בהחלט לציין את הלואין = תירוץ הגיוני אף יותר להכין דברים מגניבים = מ.ש.ל.

אז מפה לשם ומשם לפה, הגעתי לעבודה ביום חמישי עם העוגיות הסופר מגניבות הללו:

המתכון  לקוח מפה.

להגשה חיממתי במיקרו שתי כפות ריבת תות ויצקתי שלוליות על צלחת, עליהן פיזרתי את העוגיות. אגב, הן ממש, אבל ממש טעימות ולא מתוקות מדי. סביר להניח שאכין אותן שוב, רק לא בטוחה שבצורת אצבע, כי בינינו, מי באמת רוצה לטבול אצבע בקפה?

אבל לא בשביל זה חטפתי לאבנר את הבלוג, אלא בשביל קאפקייקס!  אז להלן קאפקייקס:

בעבודה הם קצרו הצלחה מסחררת, הרבה מעבר למה שציפיתי, יש לומר.

אחרי שפרסמתי את התמונה בספרצוף קיבלתי מספר בקשות להסברים ומאחר ואני עצלה ולא בא לי ללכת לנמלה, החלטתי שמוטב יהיה לרכז את הכל יחדיו כאן.

גילוי נאות: אני לא חתומה על אף אחד מהרעיונות הללו - הכל באדיבות דוקטור גוגל שסיפק לי תמונות משובחות להעתיק מהן. הדבר היחיד שעשיתי היה לשחזר.

ועוד דיסקליימר: במקור היו גם דלעות (או דלועים בעברית תקנית) - הן היו עשויות מקרם כתום, זילוף של עוקץ ירוק וציור בשוקולד של עיניים, אף ופה. למה אין להן תיעוד מצולם? כי הקצפת לא הספיקה ונס פך הקצפת זה רק בעוד חודש.

אז לענייננו: Halloween Cupcakes...

מצרכים (ל-24 קאפקייקס):

קאפקייקס - איזה סוג שחשקה בו נפשיכם. אני בחרתי שוקולד כי א'- הכי קל וב'- תמיד עובד.

2 מיכלים שמנת מתוקה/ צמחית להקצפה

2 כפות אינסטנט פודינג וניל

צבע מאכל ג'ל כחול

צבע מאכל ג'ל אדום

100 גר' שוקולד מריר

<הערה>: אחרי סיום ההכנה (בפעם הראשונה) נשאר לי מהכל, גם קצפת, גם שוקולד. למען האמת השאריות שימשו למען הכנת הפוסט הזה. אפשר להקטין כמויות של השוקולד. את כמות הקצפת לא ממליצה להקטין, בעיקר כי אם משהו מתפקשש יהיה מספיק חומר לתקן את הנזק (הכנס אייקון שורק...). ואם נשאר - אפשר להשחית את הקפה, את הגלידה, השוקו, לנשנש בכפית או להקפיא לשעה שעתיים בתנית קרח אז לצפות בשאריות של השוקולד* ואז גם קיבלתם גלידוניות טעימות גם סיימתם את כל השאריות שזה לגמרי ווין ווין.

*אם אתם עושים את זה אז א' - טעים. ב' - אחרי ההמסה של השוקולד ולפני הציפוי להוסיף כפית שמן צמחי נייטרלי (או קוקוס אם אתם אוהבים) או חמאת קקאו (ולא חמאה). לערבב ביחד עם השוקולד עד שאחיד ואז לטבול את הקצפת הקפואה. אום נום נום.

חפרתי. סליחה.

<הערה/>

אז איפה היינו?

ציוד:

מיקסר (לא חובה, אפשר לתפעל גם את שרירי הידיים אבל זה ייקח זמן...)

צנתר טיפה

שקי זילוף (אפשר להמיר גם בשמרדפים (כן כן - למי שנשארו סטוקים מהתואר שרוצים להתנקם בהם, אחלה תחליף!), או שקיות סנדביץ' (אבל רק אם הן ממש עבות). למתקדמים בינינו אפשר להשתמש בקונוס נייר אפיה לשוקולד. אם אתם מצליחים לעשות קונוס כזה  בלי דליפות אתם אדירים. שתדעו.

הכנה:

חלק ראשון - מה צריך להכין מראש:

1. יאי, קאפקייקס. הבה נתפעל מהם. הבה נוודא שיש לנו את כל המרכיבים מראש למען לא נמצא עצמנו באמצע האפייה מגלים שאין שוקולית בבית וניאלץ לחשב מסלול מחדש. על פי מקורות זרים, כמובן.

2. קצפת: על כל מיכל קצפת נוסיף 1 כף אינסטנט פודינג וניל ונקציף עד שנוצר קרם די יציב. לא ממליצה לוותר על הפודינג, הוא מה שיבטיח שלא הכל יימס וייראה כמו אסון מסוג אחר. זה לא ייצא מאוד מתוק - אם אתם אוהבים קרם ממש מתוק אפשר להוסיף עוד כף סוכר, אבל למען האמת זה לא כזה קריטי.

3. להוציא כמה כפות מהקצפת לקערה, להוסיף לקערה 2 טיפות צבע אדום ולערבב היטב עד שיש קרם אדום אחיד. להעביר לשק זילוף ולגזור פתח קטנטן (אפשר לזלף טיפה לקערה כדי לוודא שהחומר באמת יוצא...) 

4. להוציא עוד כמה כפות קצפת לקערה נוספת, לצקת טיפה אחת של צבע כחול ולערבב עד שיש צבע כחול אחיד. להעביר לשק זילוף ולגזור פתח בינוני. 

5. מהקצפת שנותרה נעביר חלק לשק זילוף עם הצנתר- זה ישמש אותנו למומיות. 

6. שוקולד: תמיד עדיף לטמפרר, אבל מאחר והמילה הזו עלולה קצת להפחיד ומצריכה מעט התעסקות, אני ממליצה לעבוד בשיטה הבאה: להמיס 2/3 מהכמות במיקור (בפולסים של 20 שניות). אחרי שנמס לערבב נמרצות כ-20 שניות ואז להוסיף את שאר הכמות בקוביות. להניח למסה במשך דקה ואז שוב לערבב נמרצות עד שהכל נמס ואחיד. אם השוקולד חם, לחכות שיתקרר קצת כי קצפת לא מחבבת חום, אבל לשים לב שלא מתגבש בחזרה. לצקת לשק זילוף, ולחתוך פתח קטנטן.

גלגל עין:

1.      נניח כף קצפת לבנה על הקאפקייק, ונמרח אותה בעדינות באמצעות סכין כהה/ פלטה עד שיש כיסוי עדין של כל פני הקאפקייק.

2.      ניקח מהקצפת הכחולה, ונזלף עיגול קטן ותמים במרכז העין. כמובן שאם חשקה נפשכם בעיניים בצבעים שונים - תפאדלו.

(תראו, יש לנו סופגניה עם ריבה כחולה!)

3.      ניקח מהצבע האדום ונתחיל לשלף קווים עדינים מההיקף של העין פנימה עם כל מיני פיתולים ופיצולים - אלה יהיו הנימים.

4.      נזלף עיגול שוקולד באמצע והא לנו גלגל עין!

ואם אתם אני גם זה עלול לקרות...

מומיות:

1.      ניקח את שק הזילוף עם הצנתר, ונזלף פס אלכסוני בשליש העליון של הקאפקייק. נמשיך לזלף פסים לשני הכיוונים ונשאיר פתח לעיניים.

2.      נחזור על אותם פסים גם בצד התחתון. הרעיון הוא למלא את רוב הקאפקייק ולהשאיר מקום רק לעיניים.

3.      נזלף שתי עיניים (נקודה ונקודה).

4.      נזלף במרכז כל עין אישון קטן משוקולד.

5.      אפשר להחליף את העיניים בעדשים או ממתק אחר - לי לצערי לא היו, כי בואו נודה בזה - זה הרבה יותר טעים מקצפת כחולה.

6.      ויש לנו מומיה!

עכביש:

1.      נזלף צבע כלשהו (לא משנה איזה) על הקאפקייקס ונחליק קצת את פני השטח באמצעות סכין או פלטה.

2.      נזלף שני עיגולי שוקולד אחד מאחורי השני, כשאחד מעט יותר גדול. במקרה הזה החלפתי את אחד העיגולים בסוכריה שנראית כמו פטל שחור. ספויילר: אין לה טעם של פטל שחור. או של עכביש.

3.      נזלף בכל צד ארבע רגליים לכיוון הקוטר החיצוני של הקאפקייקס. אם פישלתם כמוני, זה הזמן לעשות תיקונים כדי שייראה כמו עכביש ולא כמו מבחן רורשאך.

4.      נשלוף את ה- K300 מהארון כי יש לנו עכביש (ואנחנו נתעלם מזה שאחד יצא מעוך, כן? זה מה- K300).

וזה מה שיתקבל לנו בסוף:

בתאבון!

מגזינו - האיטלקית החדשה של האחים ירזין

בית היוצר הקולינרי של האחים ירזין הוא הפורה ביותר בארץ בשנים האחרונות. ממש אימפריה של מסעדות. והנה אימפריית האוכל של ירזין מכה פעם נוספת...

האחים המסעדנים (ארי ויורם) הם בעלים או שותפים של מוסדות קולינריים רבים ולרוב מצליחים מאד. זה התחיל עם עד העצם הוותיקה בהרצליה פיתוח, שחיה עד היום, כבר למעלה מ-25 שנה. (עם עוד סניפים בהמשך). המשיך עם כמה מסעדות נוספות שהבולטת שבהן הייתה צ'ימיצ'נגה (הנפלאה) שהם פתחו עם השף אבי קונפורטי ונסגרה בגלל שריפה בשנת 2007. על חורבותיה הם פתחו את קפה איטליה ב-2008 שמצליחה עד היום. בין לבין הם פתחו את רשת מוזס בשנת 2003 (שוב בשת"פ עם קונפורטי), את זוזוברה האסייתית המהירה בהרצליה פיתוח, עם תפריט שרקח אותו קונפורטי. שיתוף פעולה נוסף של האחים, עם לאון אלקלעי, יצר את רשת הפיצריות המאד מצליחה - טוני וספה.
בשנים האחרונות הכיוון הוא מקסיקו. ב-2011 הם פתחו את טאקרייה, מסעדת סטריט-פוד מקסיקנית שאחריה נפתחו עוד ועוד מקומות דומים ברחבי תל אביב. השנה הם הפכו את מוזס הרצליה למקסיקלי - מסעדה מקסיקנית נוספת. ב-2013 הם ניסו כוחם גם באוכל סינגפורי במסעדת אנג סו בתל אביב, שנסגרה די מהר, והיא אחד הכישלונות הבודדים שלהם.
ב-2014 הם גם ניהלו גם את הפעילות העסקית במסעדות שבמלון הבוטיק היוקרתי נורמן בתל אביב (מסעדת דה-נורמן, דיינינגס). לאחרונה הם פרשו מהניהול שנשאר בידי הבעלים של המלון.

כעת מגיע תורה של מסעדה חדשה. מסעדת מגזינו (Magazzino). היא נפתחה לפני כשבועיים. עוד מסעדה איטלקית. כנראה שקפה איטליה המושקעת ורשת הפיצריות טוני וספה לא מספיקות...
לפי שלל כתבות היח"צ על המסעדה פירוש השם באיטלקית זה מחסן.

המיקום של המסעדה הוא אחד ההזויים שאפשר לחשוב עליהם בימים אלה בתל אביב: דרך מנחם בגין 21 בתל אביב, ממש צמוד לחניון בית הדר הגדול ברח' הרכבת. למה הזוי? כי זה לב ליבן של חפירות הרכבת הקלה. כל הסביבה חפורה. בראיון עם אחד האחים הוא אמר שהחוזה נחתם הרבה לפני שהעבודות החלו, ושאף אחד לא האמין שהחפירות אכן יצאו לפועל בשעתו... לפחות יש חנייה ענקית צמודה למסעדה.

הכניסה. הדגל הצהוב המתנוסס הוא דגל המשיח...
ובפנים: סדום ועמורה: גבינה ובשר. בייקון. רחמנא לצלן.

הכניסה למסעדה היא ממש דרך חניון בית הדר, בקצה שלו שצמוד לדרך מנחם בגין. המבנה עצמו הוא מחסן תעשייתי גדול, שמתחבא מאחורי שלטי פרסום חוצות גדולים. מעין האנגר מכוער למדי. סביבת המסעדה מוזנחת ולא מזמינה, אבל הכניסה והמסעדה עצמה בהחלט נעימות ומושקעות.
החלל הוא עצום. העיצוב הוא אורבני-תעשייתי, ובהחלט מתאים למבנה. בקצה הימני יש מטבח פתוח גדול שבמרכזו טאבון אבן איטלקי גדול. יש חלל פנימי גדול שבו מרוכזים השולחנות שביניהם יש עמודי תמיכה חשופים, כאילו לא סיימו את השיפוץ. גם הקירות בחלקם חשופים וכאילו לא צבועים עד הסוף. התקרה המאד גבוהה תואמת אף היא את המוטיב המחסני/תעשייתי: מלאה בצינורות מיזוג גדולים ובגופי תאורה (פרוז'קטורים) תעשייתיים. בהמשך יש בר גדול שחלקו פונה לחצר החיצונית וחלקו למבנה הפנימי. גם בחצר החיצונית יש מספר שולחנות.
זה נראה כאילו לא סיימו את העבודה, או פשוט חיפפו, אבל מדובר בבלגן מאורגן... הכל מעוצב כאילו בנונשלנט, אבל למעשה הכל מתוכנן לפרטי פרטים.

אנחנו היינו 3 אנשים. קפצנו ללא הזמנה מראש במוצ"ש האחרון, בסביבות שעה 19:30. ציפיתי שיהיה חצי ריק, אבל להפתעתי המקום היה מפוצץ. מערך יחסי הציבור של הירזינים עושה את העבודה, זה בטוח. נשאר שולחן אחד פנוי והושיבו אותנו בו, בחלק די אחורי של המסעדה (מאחורי מקרר הוינטג' של אמקור). אמרו לנו שהשולחן הוא עד 21:00, אבל נראה לי שגם אם היינו נשארים אחרי, לא היו מסלקים אותנו...
יש לציין שגם בקצה האחורי בו ישבנו לא היה קל לשמוע אחד את השני. האקוסטיקה, שלא במפתיע, במבנה מהסוג הזה, היא בעייתית.

שגיא כהן בביקורת הטריה שלו בהארץ (והדי טובה שלא כצפוי) כתב על התנועה שיש במסעדה (הדינמיות). זה נכון. יש אכן תנועה מתמדת במסעדה, לא רק של הצוות, אלא גם של הסועדים (לשירותים, לויטרינת הקינוחים). הדינמיות והזרימה הללו יכולות להיות מעצבנות מאד בדר"כ, אבל כאן זה עובד יפה. יש ספייס מספיק גדול, ואין תחושה של צפיפות.

טוב קשקשתי מספיק. נגיע לענייננו. האוכל...

התפריט הוא איטלקי קלאסי למדי, והוא לא מאד גדול.
הוא כולל חלוקה למנות ראשונות (Frito) - עד 40 ש"ח. מנות של התחלה (Before) - עד 38 ש"ח. מנות סלט - 38 ש"ח לכולן. פסטות - מ-40 ש"ח עד 68 ש"ח לספגטי פורצ'יני ובייקון. יש מנות נוספות (בתפריט מכונה And More): היקרה שבהן צלע לבן מילנז ב-52 ש"ח. לב ליבו של התפריט הן הפיצות העגולות - 10 סוגים שונים בין 44-54 ש"ח. את הקינוחים בוחרים פיזית בויטרינת הקינוחים שצמודה לבר, ויש מבחר יפה למדי של מאפים, עוגות, פאיים, מוס, פחזניות ועוד.

הזמנו שתייה, את 3 המנות הראשונות המכונות Frito ו-3 סוגי פיצה. החלטנו שהפסטות או תבשילים אחרים יחכו לביקור הבא. זה היה Pizza Night.

3 המנות הראשונות היו:

קוד א-לה רומנה: דג מטוגן בבלילת בירה עם סלסה ורדה. 40 ש"ח. במנה הייתה די בינונית. הדג והבלילה היו מעט תפלים והייתה חסרה יותר קראנצ'יות במנה.

כרובית מטוגנת עם איולי בזיליקום ופרמז'ן. 28 ש"ח. מנה חביבה. מאד סטנדרטית, למעט איולי הבזיליקום. כרובית מטוגנת. יש כזו בכל מסעדה שניה. זה טעים - אין מה לעשות. פשוט וטעים. הכרוביות כאן נחתכו לחתיכות די גדולות.

ארטישוק מטוגן עם איולי צ'ילי וכוסברה. 36 ש"ח. מנה טובה מאד. בהחלט המוצלחת מבין השלוש. איולי פיקנטי וטעים. פיסות הארטישוק הלא גדולות טוגנו והיו פריכות וטעימות, אבל לא שמנוניות. אחלה מנה. חטיף נעים וטעים.

ולפיצות:
החבר'ה מסתבר יודעים את העבודה בתחום הזה. הפיצות הן פיצות אישיות עגולות, בגודל מכובד, ומהז'אנר הכה אהוב עליי של בצק דק ופריך. הבצקים של כל הפיצות היו נהדרים. טעימים וקראנצ'יים כנדרש. הטופינג של כל הפיצות היו נדיבים, ובשורה התחתונה כל 3 הפיצות היו טובות עד טובות מאד. אין ספק שהטאבון עובד יפה...

פיצה ראשונה: פיצה בייקון. 54 ש"ח.
כוללת רוטב עגבניות, מוצרלה, בייקון, פיטריות וצ'ילי יבש. על הנייר זו אמורה הייתה להיות לטעמי הפיצה הכי טובה, בזכות הבייקון והצ'ילי, אבל בפועל היא הייתה הפחות טעימה בעיניי. השילוב של הפיטריות לא הלהיב. היה אפשר לוותר עליהן ולשלב במקומן איזשהו ירק או עוד גבינה חריפה (נגיד פקורינו) ואז זה היה נפלא. כל או כך - פיצה טובה. שותפי למנה דווקא טען שהיא הטובה ביותר מבין השלוש. על טעם ועל ריח...

פיצה שנייה: חצילים וחריף. 48 ש"ח.
רוטב עגבניות, קרעי מוצלרה, חציל קלוי, צ'ילי טרי, בזיליקום. פיצה מצוינת. מי שאוהב חצילים וחריף - הנאתו מובטחת. שילובי טעמים מוצלחים. חריפות מודגשת וטובה מאד. (סוף סוף צ'ילי חריף שהוא באמת חריף).

פיצה שלישית: צ'ילי, גבינה וגורגונזולה או כמו שכתוב בתפריט: Chilli, Cheese & Gorgonzola.
52 ש"ח. פיצה ביאנקה (ללא רוטב עגבניות). כוללת מוצרלה, גורגונזולה וצ'ילי. עוד פיצה מצוינת. לטעמי הטובה ביותר מבין השלוש. גורגונזולה טובה וטעימה, חזקה בדיוק במידה. שילוב טוב עם המוצרלה והצ'ילי. פשוט אחלה פיצה.

זהו. אכלנו והתפוצצנו. בדיעבד עם 3 מנות הפתיחה שהזמנו היו מספיקות 2 פיצות לשלושתנו.
לבושתנו לא הצלחנו לסיים את כל הפיצה. 2 סלייסים נארזו. פדיחה. אנשים לא בכושר...
בכל זאת ניגשנו לויטרינת הקינוחים, אבל למרות ההיצע היפה, אף קינוח לא עשה את זה מספיק, ולכן ויתרנו. סתם לדחוף איזשהו פאי היה מוגזם. מספיק פחמימות לערב אחד. (ואם היינו הולכים על פאיי זה היה פאיי הלימון והפיסטוק שלהם).

כמה מילים על השירות: השירות היה מעט מבולבל, בעיקר בראשית הערב. לקח קצת זמן עד שבאו לקחת הזמנות, ועוד יותר זמן עד שהביאו את המנות הראשונות (סדר חלוקת המנות הוא לפי מה שמוכן יוצא).
יש לציין שהמלצרית (המאד צרודה) ניגשה והתנצלה מראש שהדברים לוקחים מעט זמן כי יש לחץ. אכן היה... המקום כאמור היה מפוצץ, וזו מסעדה גדולה ולא קלה לתפעול, וזה בולט במיוחד בימים הראשונים לפעילות המסעדה (וכל מסעדה לצורך העניין). אחרי המנות הראשונות (שאחת הובאה לנו בטעות פעמיים), העניינים הלכו חלק לחלוטין. בסה"כ הם עמדו יפה בלחץ, וזה ראוי לציון במסעדה שנמצאת עדיין בשלב הרצה. רואים שמי שעומד מאחורי המקום הם מקצוענים.

כולל השתייה שילמנו כ-300 ש"ח. בהחלט סביר לבילוי ערב תל-אביבי איטלקי.
בסה"כ מדובר במקום חביב בהחלט. אחלה מקום לפיצות ושאר מנות איטלקיות פשוטות ולא יקרות. אולי פחות מתאים לערב רומנטי, אבל לבילוי של ערב משפחתי לא מחייב עם ילדים או לסתם ערב חברים - זה יופי של מקום.

שורה תחתונה - מגזינו - מסעדה לערב איטלקי-תל אביבי-תעשייתי-אורבני וטעים.


ביקור שני במגזינו - שבת בערב 26/12/2015:

ביקור ספונטני. 4 אנשים. ישבנו בחצר החיצונית. לטעמי היא קצת מנותקת מהאקשן של המסעדה.

אני הזמנתי את מנת הכבדים - כבדים אליו פפרונצ'ינו. 36 ש"ח. מנה לא גדולה של כבדים ששוחים ברוטב על בסיס שמן זית מפולפל מאד מלא בפלפל שחור, שום וצ'ילי. הרוטב לכשעצמו מוגזם, אבל יחד עם הכבדים העסק בסה"כ עובד. לא מנה שתתאים לכל אחד.

מנה נוספת שלקחתי זה השרימפס בורגר שרבות נכתב עליו בביקורות בתקשורת. 48 ש"ח. מנה בינונית. לא מספיק שרימפס, לא מספיק טעמים של שרימפס. השרימפס הולך לאיבוד בטעמי הירקות (הרבה חסה) ואיולי הצ'ילי המתקתק - שלא היה מספיק פיקנטי לטעמי. אחרי שביקשתי וקיבלתי טבסקו לתוספת פיקנטיות זה הפך למעט יותר מאוזן וטעים.
עדיין - אפשר לוותר.

חבריי לארוחה הזמינו פסטות ואף אחד לא נהנה מהן. גזרת הפסטות טעונה שיפור כנראה. מנות הפסטה לא גדולות, אבל גם לא יקרות מאד.
היו שם ספגטי קישוא ופסטו - 40 ש"ח. נחמד ולא יותר.
היו 2 מנות של ספגטי פורצ'יני ובייקון - 68 ש"ח. מנה שאיזבה את 2 טועמיה. הבייקון לטענתם לא הורגש בכלל. הם כן הרגישו חתיכות קראנצ'יות של בשר כלשהו, אבל לא הבחינו כמעט בטעמים המעושנים של בייקון...

הזמנו גם 2 קינוחים מהויטרינה.
כל הקינוחים עולים 40 ש"ח.
הזמנו פאי לימון ופיסטוק. תחתית פאי פריכה ומאד פיסטוקית (כולל מעט מלח שנותן קונטרסט למתיקות). קרם לימוני ומעליו מרנג. סה"כ קינוח טעים וטוב. מעט מתוק מדי לטעמי אבל מוצלח בהחלט.
הזמנו גם עוגת גבינה. סטנדרטית. תחתית טובה. עוגה טובה ומאוזנת, במרקם טוב.

שורה תחתונה - לכו על הפיצות ועל הקינוחים...