גרקו - חגיגה יוונית בתל אביב

מסעדת גרקו (או בשמה המלא - Greco Souvlaki & Ouzo Bar) היא מסעדה יוונית שנפתחה בדצמבר 2013.
היא יושבת באיזורי ח"ן בתל אביב לא רחוק מהקאנטרי קלאב. צמוד אליה פועלות מסעדת ביסטרו גרינברג והגלידרייה/קונדיטוריה המשובחת - ג'לטרייה. שלושתם פועלים תחת אותם בעלים: המסעדן צביקי עשת, שבעבר היה הבעלים של רשת נובה ג'ויה. הוא הביא איתו את השף אליאב גולדנברג משם. בימים אלה צפוי להיפתח מקום חדש שלהם באותו מתחם בשם פיצה 25.

בגרקו הייתי עד עכשיו פעם אחת. בארוחת צהריים "על הדרך" לפני כחודשיים, ואני חייב לומר שלא נפלתי אז. הזמנתי למנה ראשונה אז את הקרימידי טלה - מעין קלזונה יווני מבצק עלים או פילו במילוי בשר טלה. היה טעים וחביב. למנה עיקרית הזמנתי תבשיל קלמרי ואורז שחור שהיה בינוני. בקיצור בביקור הראשון שלי לא נפלתי. היה נחמד ולא יותר.

גיסתי חיפשה מסעדה תל אביבית לצהרי ראש השנה למטרת חגיגת יומולדת 89 לאביה. האיש חי טוב ואוהב לאכול טוב. נתתי כמה וכמה אופציות למסעדות תל אביביות, שיוכלו להכיל 15 סועדים, בהתרעה של כשבוע ושפתוחות בחג. הפור נפל על גרקו...
על פי הסיכום מראש, הם ארגנו לנו 2 שולחנות נפרדים, היות ובתוך המסעדה לא ניתן לערוך שולחן אחד כל כך ארוך.

המסעדה היא מסעדה יוונית על כל מה שזה אומר: עיצוב פשוט עם הרבה לבן וכחול (צבעי הדגל היווני), אוכל יווני מגוון ושמח, עם לא מעט אופציות מהים, וכמובן אווירה יוונית שמחה וצוהלת, עם מוזיקה יוונית חזקה למדי ברקע. בערב האווירה השמחה מקבלת כמובן אפקט עוד יותר בולט. אה וכמובן שיש הרבה מאד אוזו...

התפריט מתחלק לקטגוריות שונות: קר/קטן, קר/גדול, חם/קטן, חם/גדול. בנוסף יש קטגוריה נפרדת לפאבה שזה מעין ממרח/קרם שעשוי מאפונה - התחליף היווני של החומוס. עוד קטגוריה נפרדת היא של הסובלקי או הגירוס (השווארמה היוונית). העלויות נעות מכ- 30 ש"ח  למנות הקטנות עד 80 ומשהו ש"ח למנות גדולות. יש 2 מנות של דגים שחוצות את 130 השקלים.
הזמנו כל מיני מנות. ראשונות למרכז השולחן, עיקריות לכל אחד. גם קנקני אוזו נכחו באירוע.

למישהו חסר קצת אוזו??

הנה חלק מהמנות הראשונות שחלקנו:

כיכר לחם יווני עם שמן זית (22 ש"ח). לחם די בינוני.

פאבה - קרם אפונה צהובה עם בצל סגול, שמן זית, זיתים ופלפל חריף. 46 ש"ח. מנה טעימה מאד ומפתיעה. היא הצילה את הלחם הנ"ל משיממונו. קרם חלק וטעים. בהחלט שווה. אנחנו לקחנו את המנה הפשוטה. יש גם פאבות שמוגשות עם בשר טלה, פרגיות או עם אוקטופוס (יענו תמנון). (יחכה לביקור הבא שלי...).

דולמדס - עלי גפן עם יוגורט. 46 ש"ח. נדמה לי שהיו 5 או 6 עלים מגולגלים. אני חושב שזה מתומחר גבוה. מדובר אמנם בעלי גפן טובים לסוגם במילוי אורז, אבל עלי גפן צמחוניים זו מנה משעממת בעיניי תמיד, וכך גם כאן. לטעמי זו מנה שווה רק כשיש בה בשר טחון יחד עם האורז (כבש או בקר). בכל אופן חובבי הז'אנר אהבו את המנה אז מי אני שאתווכח.

קרימידי טלה - קלזונה יוונית מבצק פילו במילוי טלה על צנוברים, עשבי תיבול וסירופ ענבים. (52 ש"ח). בעיניי תמחור מעט גבוה. אבל זו מנה טעימה מאד. מה יכול להיות רע. בצק דקיק מטוגן ופריך. מילוי בשר טלה טעים וטוב שמתובל מעולה. אני הייתי מוריד את המילה קלזונה מהתפריט. המנה האיטלקית עשויה מבצק פיצה דק שנאפה כשהוא סגור (פיצה ממולאת). מי שיודע מה זה קלזונה איטלקית עלול להתאכזב מדקיקות הבצק או מגודל המנה, ביחס לקלזונה המקורית.
וחוץ מזה יש לומר ולכתוב קלצונה וזו עוד סיבה להוריד את המילה מהתפריט...

מאפה 12 האלים - פילו מטוגן במילוי גבינת פטה עם דבש, פרג, שומשום לבן ושחור (48 ש"ח). מנה שנראית מוזרה. גבינת פטה מלוחה עם דבש? אלה מרכיבים שלא אמורים לעבוד יחד. ואף על פי כן - התוצאה הסופית שלה מפתיעה ומצוינת. המתיקות של הדבש משתלבת מעולה עם הבצק הדק, הפריך והחם ועם מילוי הגבינה הטעים. מנה טעימה וכיפית.

לא להתבלבל זה לא סלמון...

גאוורוס - בייבי אנשובי מטוגנים עם מלח, אורגנו ולימון. (48 ש"ח). כמה פשוט ככה טעים. מנת חטיף מעולה שקשה להפסיק לאכול ממנה. הדגיגים היו פריכים ונהדרים והמליחות שלהם הייתה מושלמת. לא לוותר על סחיטת לימון לפני האכילה. אם יתחילו להגיש מגש כזה בבתי קולנוע במקום פופקורן אני בא כל שבוע לסרט.

ואלה כמה מהעיקריות שהוזמנו:

פסטיצ'יו - מאפה פסטה עם בשר, בשמל וגבינת פטה. (68 ש"ח). אוכל מנחם במיטבו. פשוט. טעים. עשוי טוב. מנה מהבילה, נדיבה ומשביעה. אוכל ביתי במיטבו.

מוסקה - תפו"א, חצילים, זוקיני, בשר עגל ורוטב בשמל. (68 ש"ח). אותן הערות מהפסטיצ'יו נכונות גם למוסקה. יש אבל אחד - המוסקה אפילו יותר טעימה מהפסטיצ'יו... שוב  - מנה ביתית שכל עקרת או עקר בית יודעים להכין, אבל כאן עושים את זה טוב במיוחד.

תבשיל קלמרי ואורז שחור עם לימון ועשבי תיבול. (64 ש"ח). זו המנה שהזמתי באותה ארוחת צהריים לא מזמן ומצאתי שהיא בינונית. מישהו בשולחן השני שלנו הזמין אותה וגם לא ממש נהנה. אולי המנה היחידה שנשארו ממנה שאריות על הצלחת. זו לא מנה רעה. היא בסדר. הקלמרי טובים למדי. האורז מבושל כמו שצריך. הבעיה בעיניי היא התיבול שאינו מספיק טוב, שבולטת בו חמצמצות מהצד הפחות נעים שלה (לא חמצמצות מרעננת).

סובלקי קבב עגל - מוגש עם פיתה יוונית, עגבניות בגריל, בצל סגול, אורגנו ופטרוזיליה, רוטב עגבניות, ציזיקי וטחינה.
(62 ש"ח). מנה טובה מאד. מנה סטנדרטית ומוכרת של אוכל רחוב יווני שמבוצעת כאן בדיוק כמו שצריך. אחיין שלי אכל בהנאה רבה.

סובלקי פרגיות - מוגש כמו סובלקי העגל, באותה הגשה ועם אותם מרכיבים. עולה 58 ש"ח. זו מנה שאחייני השני הזמין ושלא במפתיע נהנה ממנה מאד. מנה לא מסובכת, טעימה ונדיבה. בדיוק מה שצריך מתבגר בן 17...

גירוס עגל וכבש - מוגש באותו אופן של הסובלקי שתוארו לעיל. עולה 64 ש"ח. מגיעה פיתה חמה פתוחה ועליה תלולית גבוהה ומכובדת מאד של נתחי העגל והכבש, כשבצד יש את מטבלים ועגבניה בגריל. מנה משובחת וטעימה. זו המנה העיקרית שאני בין השאר טרפתי. מאד נהניתי. בשר איכותי שתובל כהלכה, והצליח לשמור על עסיסיות. הבשר במנה כזו עלול להיות שומני מדי, אבל כאן הוא היה שומני בדיוק במידה הנדרשת. מנה משביעת רצון עד מאד.

קינוחים:

חלק מהנוכחים ויתרו על קינוחים וקפצו לדלת ליד - ל- Gelateria כדי להזמין שם גלידות. בהחלט הגיוני לסיים שם את הארוחה בגרקו. יש שם מבחר מטורף של מאפים, מתוקים וגלידות, וכל חובב מתוק ימצא שם משהו לטעמו.
מיעוטנו שכן נשאר לקינוח הזמין 2 קינוחים מקומיים:

לוקומדס - כדורי בצק מטוגנים בדבש וקינמון. (38 ש"ח). מעין סופגניות יווניות קטנות. מי שהזמין מאד אהב.

קיימאקי - גלידת יוגורט עיזים עם סירופ פטל ושקדים קלויים. (38 ש"ח). זו המנה שאני הזמנתי. מנה ענקית. מחייבת השתתפות של לפחות סועד נוסף, למרות שמדובר בגלידת יוגורט קלילה ונימוחה. אני לבד לא הייתי מסיים את כולה, אחרי כל האוכל שאכלתי. זו בעיניי הפתעת הארוחה. מנה מעולה. קינוח נהדר. גלידה חמצמצה במרקם חלק ומושלם, שפירות היער והשקדים מוסיפים לה עוקץ ועניין. מי שבגרקו חייב לסיים איתה את הארוחה. לפני זמן מה טעמתי את גלידת היוגורט של גלידריית בוזה החדשה בתל אביב. היא הייתה טובה מאד. זו של גרקו עולה עליה.

זהו זו הארוחה. היא לוותה בקנקני אוזו טוב שאוהבי האוזו שבינינו נהנו ממנו. המחיר הממוצע של סועד היה כ-130 ש"ח לאדם. ממש לא נורא. אפילו נמוך ביחס לסטנדרט התל אביבי, ואכלנו המון...

השורה התחתונה. מסעדה טובה מאד. כמצופה ממסעדה יוונית זה מקום שמח, עם אווירה טובה, משוחררת וכיפית. המוזיקה הקולנית היא לא לכולם, אבל אחרי כוסית אוזו או שתיים, גם אנשים כבדים יתחילו ליהנות. סידור השולחנות בפנים הוא מעט צפוף, כמו בלא מעט מסעדות תל אביביות, אבל כאן זה דווקא מסתדר היטב עם האווירה ועם רוח המסעדה. אנחנו הרי ביוון...
השירות בסה"כ טוב, יעיל וחביב. הם בהחלט עמדו בהצלחה במלאכת השירות הלא פשוטה של 15 איש. (בדיעבד הם שכחו מנה אחת שלא חויבנו עליה).
בקיצור - ככל הנראה אחד המקומות הטובים והכיפיים במחוזותינו לחגיגה משפחתית או לסתם ארוחת צהריים או ערב משוחררת וטעימה.

שתהיה שנה דבש...

לה אוטרה - הגיע הזמן למקסיקנית אחרת

La Otra (האחרת בספרדית) היא מסעדה מקסיקנית קאריבית חדשה ששייכת למלון הבוטיק ולבר הקוקטיילים הנחשב והמצליח - אימפריאל. המסעדה יושבת בבניין המלון, ב"חצר האחורית" שלו, ברחוב הירקון 66.
המסעדה נפתחה לפני כשבועיים, ולכן היא עדיין בשלבי הרצה.

קבוצת הניהול של האימפריאל כוללת את גלעד לבנת, בר שירה, דרור אלתרוביץ' והצלע הנשית מלי לב שהצטרפה כעת. אליהם חבר השף דוד סדי שהיה בעברו שף של שגריר צרפת בישראל.
החבר'ה הללו מכוונים בלה אוטרה ליצור מסעדה בסגנון שונה מהסגנון המקסיקני המוכר והפופולרי ששוטף את המדינה בשנתיים האחרונות: מזללות של אוכל רחוב מקסיקני (Tex Mex) - טאקוס, בוריטוס ושאר ירקות... המסעדה כהגדרתם היא מסעדה בהשפעות מקסיקניות וקאריביות, שמשלבת חומרי גלם קאריביים ומקסיקניים עם טכניקות בישול מודרניות ויצירתיות ישראלית.

למרות שבעוונותיי לא הייתי במקסיקו, אני מת על אוכל מקסיקני. גם על הסטריט-פוד, שלצערי בארץ רמתו ירודה עד בינונית, עם חריגים בודדים. מבחינתי פסגת האוכל המקסיקני/קאריבי בארץ הייתה כמובן צ'ימיצ'נגה הגאונית של אבי קונפורטי שנשרפה לפני כעשור, ועד היום נחשבת לאחת המסעדות הכי טובות שהיו כאן. במסעדה המקורית לא ישבתי לצערי, אבל יצא לי לבקר כבר 3 פעמים בשבוע צ'ימיצ'נגה שקונפורטי משתדל לערוך פעם בשנה כהומאז' וזיכרון למסעדתו ז"ל (בעבר בצפרה והשנה זה היה בטופולופומפו). אלה היו ארוחות מהטובות שאכלתי במסעדה בארץ. קונפורטי לקח שם נתח קטן של המטבח המקסיקני - מטבח סנטה פה, ועשה ממנו מסעדת שף גורמה אמיתית.

שמחתי מאד לשמוע שמתוכננת להיפתח כאן סוף סוף מסעדה מקסיקנית אחרת, לא עוד אוכל רחוב בנלי ושחוק, אלא משהו קצת יותר יצירתי. מכאן גם שמה של המסעדה - "האחרת" - ובספרדית La Otra.
קפצתי ללה אוטרה עם לא מעט ציפיות ביום חמישי בערב. הזמנתי מקום לשעה 19:00 לי לשותפי לפשעים קולינריים רבים - סלווה ידידי. הציפיות שלי גדלו בעקבות הביקורת הנלהבת של ביצה עלומה במאקו. גם ביקורת לא טובה של גיל אקרמן בטיים אאוט לא ריפתה את ידיי. בכל אופן באתי לבדוק בעצמי...

המקום קטן למדי. העיצוב הוא בסטייל קאריבי/מקסיקני, אבל לא צבעוני כמקובל, אלא מאופק ואפלולי יחסית. כשנכנסים נדמה שנכנסים למעין כוך או מערה אפלולית ומגניבה, בזכות הקירות החומים-צהבהבים. יש אלמנטים מקסיקניים בעיצוב כמו קקטוסים שמפוזרים פה ושם. אני אישית מאד אהבתי את העיצוב ואת האווירה. מי שלא אוהב מקומות אפלוליים - תהיה לו כאן בעיה.

הגענו בשעה היעודה. המסעדה הייתה כמעט ריקה בשעה שהגענו אבל לא חלף זמן רב והיא התמלאה לגמרי. נכנסנו למסעדה מתוך האובך המטורף של הימים האחרונים ששרר בארץ ולא פסח על תל אביב, ושלווה בחום ולחות מגעילים למדי. מזג האוויר הזה יכול להשתלב יפה עם אווירת מדבריות מקסיקו שרואים בסרטים ובסדרות (שובר שורות למשל). הוא גם תאם יפה לעיצוב המדברי והחם של המסעדה.

דבר ראשון לאחר שהתיישבנו היה לבחון את תפריט המשקאות ולהזמין קוקטיילים צוננים בסטייל קאריבי. הזמנו את Tommy's Smoky Margarita - אחד הקוקטיילים היותר פשוטים, בלי פירות או ירקות. הוא מבוסס על מזקל דל מגאיי וידה (del maguey vida mezcal), טקילה אל חימדור בלנקו (el jimador blanco tequila), ליים ואגבה. המזקל - המשקה המקסיקני המעושן מצמח האגבה, האח של הטקילה, היה מאד נוכח בקוקטייל. כמצופה ממסעדה ששייכת לבר קוקטיילים, זה היה קוקטייל משובח. חמצמץ, מעושן קלות עם נוכחות אלכוהול חזקה. העלות - 44 ש"ח לכוס. לא זול, אבל אלה המחירים של קוקטיילים במקומות כאלה. יש גם קוקטיילים שחוצים כאן את 50 השקלים. מלבד קוקטיילים יש אופציה לצ'ייסרים שונים של טקילות מובחרות, מיני מזקל ורום.

אחרי כמה לגימות מרעננות וצוננות התפנינו למה שחשוב באמת - האוכל.

המנות כולן הן מנות קטנות עד בינוניות. אין כאן מנות עיקריות. המנה היקרה ביותר בתפריט עולה 74 ש"ח.
למעשה אפשר להתייחס ללה אוטרה יותר כטאפאס בר קאריבי-מקסיקני. זו לא מסעדה קלאסית של ארוחת ערב שבנויה על מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. תשכחו מזה. למי שבא רעב ורוצה למצות את העניין הקולינרי של לה אוטרה, מומלץ לבנות לעצמו ארוחת טעימות, עם 4-5 מנות שונות. כך אפשר ליהנות ממגוון יפה של מנות ולצאת שבעים. אפשר כמובן לבוא ולנשנש 2-3 מנות, יחד עם אלכוהול טוב. זה גם יעבוד. תלוי ברצונות ובמצב הרוח והרעב...

אנחנו באנו רעבים למדי ורצינו לטעום כמה שיותר...

ויתרנו על הפתיח הפופולרי והאולי מתבקש של סלסות וקריספי טורטיה ב-16 ש"ח.

התחלנו עם 5 מנות קטנות:

אויסטר צלוי עם ויניגרט סברס וצ'ילי אנצ'ו (30 ש"ח לאויסטר אחד). הזמנו אחד לכל אחד.
אויסטר טוב. טעם ימי מודגש וטוב. חריפות מעודנת. פתיח טוב וכיפי.

סביצ'ה דג (מוסר) עם אבטיח, סלרי, קרם סלק וצ'ילי (52 ש"ח).
זו מנה שכל הביקורות שקראתי עליה היו חיוביות ביותר. בצדק. יופי של מנת סביצ'ה. שילוב טעמים מוצלח - חריף, חמצמץ ומתקתק. מנה יפה מאד וטעימה מאד. תוספת פיסות הטורטיה השחורה הקראנצ'ית הייתה מקורית והוסיפה עניין ומרקם.

שרימפס קוקוס עם סלסת אננס וצ'ילי, שמן כוסברה ויוגורט קוקוס (39 ש"ח). מנה שכללה 2 שרימפסים חביבים שנעטפו בציפוי קוקוס, טוגנו והוגשו עם סלסת צ'ילי ואננס טעימה שחריפותה הייתה מעודנת, וקרם יוגורט וקוקוס חלק ומוצלח. אחלה מנה. חומרי גלם טובים והגשה מקורית.

טאקו שחור עם קלמרי, צ'וריסוס וקסו אנייחו (גבינת צאן מקסיקנית מיושנת). מנה של 44 ש"ח. כללה 2 טורטיות שחורות קטנות.
זו מנת טאקו נפלאה בעיניי. אמנם קטנה, אבל מלאת טעם. באופן ראוי לציון הרגישו כאן גם את טעם הקלמרי וגם את טעם הצ'וריסוס. הטאקו השחור הוא מגניב ביותר. (עשוי מטורטייה שחורה שמקבלת את צבעה מעלי תירס שרופים).
תבקשו לצד הטאקו גם את הסלסה החריפה של לה אוטרה - סלסת הבאנרו טובה מאד. (שאני אישית הייתי רוצה אותה עוד יותר חריפה).

Cuban Cigar - "סיגר קובני" - עם האם וצ'יז, לחם קסטן ואפר תבלינים (31 ש"ח). עלי המנגולד מגולגלים כאן במילוי של האם וצ'יז (חזיר וגבינה צהובה) שנעטפו בלחם קסטן. זה נראה ממש כמו סיגר קובני, כולל האפר השחור שבנוי כאן מתערובת תבלינים ושומשום שחור. למיטב הבנתי זו מנה שקיימת במסעדות רבות בעולם כהומאז' לכריך הקובני של האם וצ'יז, אני לא מכיר את גרסאות חו"ל, אבל הביצוע של לה אוטרה טוב מאד. מנה מגניבה, אינטילגנטית ומלאת הומור והכי חשוב - טעימה מאד.

כאן עצרנו. לגמנו כמה שלוקים מהקוקטייל ובחנו מחדש את התפריט. קיבלנו איזשהו מנקה חך - פרוסות תפוח מסוכרות עם תבלינים (היה שם היביסקוס מיובש ועוד משהו). חמוד.

הזמנו עוד 3 מנות בשריות:

טרטר בקר במזקל - עם חלמון, שאלוט וקרם בצל (54 ש"ח). יופי של טרטר. בשר איכותי. טעם מודגש וטוב של המזקל המעושן קלות. קרם בצל מצוין שהוסיף עניין לכל העסק. מנת טרטר מקורית וטובה. ודאי אחת הטובות שאכלתי בזמן האחרון.

JERK BEEF - נתחי פיקנייה דקיקים שנצרבו על המינוט, עם פלטנוס (בננות דרום אמריקאיות), קרם פלפלים ומיקרו כוסברה. (64 ש"ח). זו מנה מעט יותר יקרה שאפשר להגדירה כבינונית בגודלה. ה-Jerk זו שיטת בישול ג'מייקנית בעיקר לבשרים שמשתמשים בה בתערובת תבלינים מיוחדת (אולד ספייס, צ'ילי, קינמון, מוסקט ועוד). במנה הייתה טובה מאד. הנתחים נצרבו כהלכה והיו עדיין רכים ונגיסים (פיקנייה זה נתח מסוכן, כי הוא בקלות הופך לגומי). התיבול היה מצוין. הפלטנוס היוו מצע שטוח למנה. הן היו מתקתקות וחביבות, אבל לדעתי אפשר היה לוותר עליהן ולחשוב על מרכיב אחר.

ספייר ריבס - עם אבוקדו מטוגן, פריחולס (קרם שעועית שחורה), שמנת חמוצה, ריבת צ'ילי וחלפניו. (74 ש"ח). זו המנה היקרה בתפריט. הגיעו 2 נתחים של ספייריבס עם שאר המרכיבים. הבשר היה טוב ושמר על עסיסיות, למרות שהנתח שאנחנו קיבלנו היה עם מעט שומן ביחס לספייריבס הממוצע שמקבלים כאן בדרך כלל (טוב שכך - כולסטרול וכאלה...).
הייתי רוצה הרבה יותר מ-2 הריבות שליוו את המנה. היו אולי 2 כפיות מכל ריבה ולטעמי הייתה צריכה להיות כמות כפולה. בסופו של דבר צלעות חזיר כשלעצמן הן בשר קצת משעמם שהיתרון שלו הוא ספיגת טעמים ורטבים. כאן היה חסר לי מעט יותר פאנץ'.

קינוח -
בתפריט כרגע יש 2 קינוחים בלבד: קוביות קוקוס עם טקילה, ליים, קקטוס, היביסקוס ו- עוגת שוקולד, צ'ילי, עלי בננה, קרמל וקצפת. שניהם לא מלהיבים בעיניי על הנייר.
שמחנו לשמוע שיש גם קינוח שלישי שלא מופיע בתפריט - קרם ברולה קוקוס.
קינוח שאי אפשר ליפול איתו. תוספת הקוקוס נתנה כאן עניין לקינוח הכל-כך מצוי הזה. המנה לוותה בבננות מקורמלות שזה תמיד טעים. בסה"כ מנת ברולה טובה וטעימה. אישית הייתי מוריד מעט מהמתיקות שבה, למשל ע"י סקוויז של ליים. אני חושב שממסעדה שמנסה (ומצליחה) להיות לא שגרתית אפשר לצפות בסה"כ להיצע קינוחים קצת יותר גדול ומרשים. אבל אלה שבועות ראשונים של פעילות ולכן אני מעריך שעוד יהיו שינויים ושדרוגים.

שורה תחתונה - ציון מצוין. אחלה מקום. מכל הבחינות.
גם המסעדה עצמה, העיצוב והאווירה שבה היו מאד לטעמי. גם השירות שהיה טוב מאד. מקצועי, מתוקתק. די מרשים למסעדה שרק נפתחה. וכמובן האוכל - שהיה טוב מאד. כל המנות שניסינו היו מוצלחות. חלקן מנות מקוריות שאין דומות להן במסעדות אחרות בארץ. באמת מסעדה שכשמה עושה משהו אחר. אוכל שמח, יצירתי וטעים. כמו שאפשר לצפות מאוכל קאריבי/מקסיקני. ממש מוי כיף...

המסעדה אינה זולה. מי שחושב שהוא מגיע למזללה מקסיקנית ויכול לשבוע ב-50-60 ש"ח לארוחה טועה. זה מקום שכמו שכתבתי מחייב דגימה או שיירינג של כמה וכמה מנות, ואני מעריך שלארוחה הגונה כאן צריך להוציא כ-150 ש"ח לאדם, לא כולל שתייה. אנחנו - חזרזירים שכמונו - הוצאנו כ-230 ש"ח לאדם, לא כולל האלכוהול (אבל כולל הקינוח).

אגב, בביקורות שקראתי עד עכשיו על לה אוטרה הזכירו כולם את החריפות. אני לא הרגשתי over חריפות באף מנה.
אני לא יודע אם הם מיתנו קצת את החריפות בעקבות הביקורות. גם הסלסה החריפה ביותר שלהם הייתה יחסית מעודנת לטעמי. לא יודע. אולי אצלי משהו השתנה ובלוטות הטעם שלי הפכו לסבילות לחריף אש...

בכל אופן, יש כאן בעיניי נקודת התחלה יוצאת מן הכלל. אני יכול להעריך שעם הזמן יוסיפו כאן עוד מנות ועוד אפשרויות, ובתקווה שימתחו עוד קצת את גבולות הטעם והמקוריות ויהיו עוד יותר נועזים...


עדכון מאוגוסט 2016:
המסעדה משנה קונספט למקום יותר ברי ופחות מסעדתי. גם השף התחלף.

ביקורת קופונים: הקופון הטוב באבושדיד vs הקופון הרע בסולה (*)

תרבות הקופונים (באליגם, גרופון וחבריהם) מאד חזקה בענייני מסעדות. יש מסעדות שחיות על קופונים כמעט כל הזמן. אני נוהג לקנות קופונים רק למסעדות שנחשבות טובות, שברובן לא יצא לי עדיין לסעוד. בלא מעט מסעדות רציניות חוזר קופון לארוחה מלאה ליחיד ב-129 ש"ח שלרוב כולל איזשהו פתיח, מנה ראשונה, מנה עיקרית, קינוח ואלכוהול. יש מסעדות שדיל כזה לא באמת משתלם, אבל יש מסעדות שמחיר כזה לארוחה מלאה בערב זה מחיר מעולה. לפעמים כחצי מהמחיר הרגיל או אף פחות מכך.

זה היה הקייס ב-2 מסעדות שיצא לי לפקוד לאחרונה עם קופון כנ"ל:
מסעדת אבושדיד החדשה למדי בתל אביב ומסעדת סולה האיטלקית ביפו.
לשתיהן רכשתי 2 קופונים ל-2 ארוחות. בראשונה הייתי עם דנה אחייניתי. לשנייה קפצתי עם שותפתי לשעבר טובי ועומרי בעלה. שתי המסעדות נחשבות למסעדות טובות וארוחה ב-129 ש"ח בערב במסעדות הללו נראית כמו אחלה דיל. האמנם?


אבושדיד נפתחה בתחילת 2014 בבניין יפה לשימור ברח' לבונטין בתל אביב. השף הוא בחור בשם וובה טשאייב עם עבר בכתית ובקייטרינג לעשירי ישראל. מדובר בבר מסעדה בסגנון ישראלי ים-תיכוני. (באתר שלהם זה מוגדר כקיטשן לאונג'). האוכל הוא ים תיכוני עם מוטיבים טורקיים וערביים. יש תפריט אלכוהול מרשים, כולל קוקטיילים ייחודיים למדי. העיצוב אף הוא ים תיכוני/עותומני. יש כמה חללים עם שולחנות ויש בר גדול למדי בצד אחד של המסעדה. מקום שמיועד לבליינים שרוצים לשלב אוכל איכותי עם אלכוהול איכותי. מבקרי האוכל נתנו בסה"כ ביקורות חיוביות על המקום והבאזז הכללי סביבו הוא חיובי.
הקופון עלה כאמור 129 ש"ח לכל אחד לארוחה שבערב רגיל עולה לפי מה שכתוב 242 ש"ח. 47% הנחה.
הקופון כאן כלל: לחם הבית, אפריטיף של צ'ייסר לבחירה, מנה ראשונה, מנה עיקרית, קינוח, כוס קוקטייל (או יין).

אז זה מה שאכלנו במסגרת הקופון:

לחם הבית עם סחוג של סבתא, יוגורט ומטבל עגבניות אבושדיד. חמוד. בתפריט הרגיל עולה 18 ש"ח.
הגיע יחד עם 2 צ'ייסרים לאפריטיף: שלי של ראסטי נייל עם ברבן, דרמבוי וג'ל תפוז. תכלס הרגיש לי כמו דרמבוי בלבד, אבל גם זה נחמד. דנה הזמינה את הצ'ייסר הבלאדי מרי.

אחרי זה קיבלנו את הקוקטיילים הרציניים, כל אחד כוס:
שלי: סמאשינג פמפקין עם ג'ין, לימון סחוט, תפוחים, מיץ דלעת ומי ורדים. קוקטייל נחמד בהחלט ואני לא חובב גדול של קוקטיילים.
של דנה: ביט איט: וודקה, תמצית היביסקוס, תפוז דם, עלי מרווה, מיץ סלק סחוט ומיץ לימון סחוט.
טעמתי ולא ממש הרגשתי אלכוהול אבל היה מיץ סחוט טעים למדי. דנה בסה"כ נהנתה.

מנה ראשונה שלי: סביצ'ה דג מוסר ים עם סלט ירקות פריך, יוגורט-טחינה וסומק. מנה נחמדה אבל לא מלהיבה. הסלט היה נחמד ואכן קראנצ'י ומרענן אבל קצת אנמי, והדג לא הורגש מספיק. בתפריט הרגיל זה עולה 48 ש"ח.

סביצ'ה - אבל איפה מסתתר הדג?

מנה ראשונה של דנה: קפרזה ארטישוק: ארטישוק איטלקי וירושלמי עם גבינת מוצרלה ועגבניות שמש מרוסקות. מנה טובה מאד. פרפראזה חביבה ומקורית לסלט הקפרזה האיטלקי המשעמם. מתובל טוב מאד. הארטישוקים היו מצוינים. כנראה המנה הכי טעימה שטעמנו כאן. מנה של 46 ש"ח בתפריט הערב.

קפרזה ארטישוק - מנה מאד מוצלחת

עיקריות:
אני הזמנתי את מנת הטיבון טלה (תוספת 20 ש"ח) עם תבשיל פריקי, פיסטוקים ולימוני גריל. בתפריט הערב זו מנה של 88 ש"ח. זו לא מנה גדולה. הפריקי הייתה מצוינת. תיבול מעולה. הטלה היה עשוי היטב אבל היה ממש מלוח. הוא תובל יפה וטוב בתערובת תבלינים, אבל כנראה על הדרך הטבח נסחף עם המלח. יחד עם הפריקי והיוגורט שהיה בצד אפשר היה להתגבר על המליחות.

מתחת לכל זה מסתתרות צלעות טלה

דנה הזמינה את המחשי: קישוא וכרוב מממולאים בבשר טלה עם אורז, צנוברים וחמוציות, מוגשים עם ריקוטה ועלים ירוקים. מנה מאד ביתית. סה"כ טעימה וחביבה מאד. אישית היה חסר לי איזה טוויסט של שף. בניגוד לשאר המנות לא הרגשתי שזו מנה שהוציא שף. עלות המנה בתפריט הערב היא 68 ש"ח.

קינוחים:
אחד היה הכנאפה: שערות קדאיף במילוי גבינת עיזים (לא מאד מתוקה) על קרם דלעת (מאד מאד מתוק). זו גירסת המקום לקינוח הערבי הכה פופולרי. בהחלט קינוח נחמד מאד וטעים. קרם הדלעת לבדו היה הרבה יותר מדי מתוק. צריך לאזן שם את העניין. מזל שהקדאיף והמילוי גבינה לא היו מתוקים, כך שיחד זה התאזן והיה טעים.

כנאפה אבושדיד סטייל

השני: עוגת פאדג' שוקולד חמה. הוגשה לצד סלטון תותים ובזיליקום. היה גם עיטור מיותר ומוזר של עלי כוסברה על העוגה. פה קשה לטעות. קינוח שוקולדי מאד וטעים.

זהו. את כל הנ"ל אכלנו ושתינו יפה ובהצלחה מרובה. לא כל המנות הבריקו, אבל אף אחת גם לא הייתה רעה. הסה"כ חיובי ביותר. אוכל טעים, אלכוהול נחמד, שירות טוב, יעיל ולא מתנשא. קופונים לגמרי שווים. אם יש קופון כזה בהיצע אני בהחלט ממליץ. הוא שווה את לגמרי את העלות שלו. אבושדיד בכלל היא מסעדה נחמדה מאד. אחלה אווירה. אני מניח שהכי טוב לשבת על הבר, לשתות ולנשנש. מקום טוב לבליינים מקומיים שרוצים לשלב שתייה איכותית ואוכל טוב, בלי לקרוע את הכיס. מי שמחפש כאן חוויה קולינרית מיוחדת של מסעדת שף, זה לא המקום.


סולה (Sola Food & Wine) היא מסעדה איטלקית שנפתחה בתחילת 2013. היא יושבת בבניין עתיק ומאד מרשים ברח' בית אשל ביפו לא רחוק מאד משוק הפשפשים. השפית היא מיכל ברמן שחזרה לכאן אחרי 10 שנות בישול בניו יורק. הסגנון הקולינרי הוא מטבח של צפון איטליה. החלל של המסעדה מאד מרשים, כיאה לבניין יפואי עתיק וגדול מימדים עם תקרה קמורה גבוהה מאד. הביקורות של כל מבקרי האוכל שפקדו את המסעדה בתחילת דרכה שיבחו והיללו. זו אמורה להיות אחת המסעדות האיטלקיות היותר ייחודיות ומוקפדות ולכן שמחתי שהם הוציאו את  הקופון שעלותו 129 ש"ח גם כן לארוחה מלאה ליחיד, במקום 300 ש"ח (57% הנחה!). נשמע שווה במיוחד.
הקופון כלל: לחם, מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית, קינוח, כוס יין או שתייה קלה. היו לי כאן 2 קופונים, והסועד השלישי שהצטרף היה צריך להזמין במינימום 100 ש"ח נוספים. לא משימה קשה במיוחד.

מבנה המסעדה עצמו מאד מרשים. יש כאן בהחלט ערך מוסף גדול לאפקט האדריכלי. זה מיד משדר שזו לא מסעדה איטלקית רגילה אלא מקום מושקע ורציני עם אווירה חו"לית.

נכנסנו. התיישבנו. את התפריטים הרגילים נתנו לנו מיד, אבל ציינו שיש לנו 2 קופונים ונצטרך תפריט רגיל רק לסועד השלישי. חיכינו להזמנה. 5 דקות. 10 דקות... אחרי 15 דקות בערך הואיל בטובו המלצר לגשת אלינו ולקחת הזמנה. כנראה שעם סועדים שבאים עם קופון השירות לא צריך להיות מתוקתק.
אני ועומרי הזמנו את המנות לפי תכתיבי הקופון וטובי הזמינה מהתפריט הרגיל.

תחילה הוגש הלחם: לחם מחמצת עם חמאה אירלנדית משובחת. לחם טעים מאד יש לציין. חמאה טובה. חבל שהיה מאד מעט ממנו.

בתחילת הערב היו אמורים לתת לי טעימה של היינות של הקופון (אדום ולבן). חיכיתי לטעימה מעל 20 דקות. את כוס היין שלי קיבלתי רק אחרי המנה הראשונה.

למנה ראשונה הזמנתי את הקאפלטי די פאנוקיה: כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת טימין ופרמז'ן. בעיניי מנה מצוינת. מאד גבינתית אבל עדינה וטעימה ביותר. הפסטה הביתית הייתה טובה מאד. זו המנה הכי טובה בערב הזה, ללא ספק. היא מעט קטנה, אבל כחלק מארוחה מלאה, היא שווה בהחלט.

עומרי הזמין את הפריטו מיסטו: שרימפ בלאק טייגר וקלמארי מטוגנים בציפוי קמח תירס. עם איולי עשבי תיבול פיקנטי. זו מנה מאכזבת. פירות הים היו תפלים ולא מספיק קריספיים מהטיגון ומעט שמנוניים. אני לא משוכנע שהם היו טריים. האיולי שאמור היה לתת טעם, לא היה טעים. לצערי התמונה שצילמתי יצאה מטושטשת, בערך כמו המנה...

טובי הזמינה מנה מהתפריט הרגיל (60 ומשהו ש"ח): ונציאנה: כבד עוף פריך מתובל במעט פלפל צ'ילי יבש, מוגש על מדליון פולנטה צלויה, בצל מקורמל ובלסמי מיושן. גם כאן פישלתי והתמונה יצאה לא חדה ולכן אין תיעוד.
זו מנה טובה למדי. לא מדהימה, אבל מפגינה איכות בישול. במנה הזו הטבח יודע מה הוא עושה. לי אישית, מהביס שטעמתי, היה חסר תיבול בפולנטה עצמה וגם ברוטב.

למנה עיקרית אני הזמנתי את מנת הדגל של המסעדה: לזניה ואצ'ינה: ראגו זנב שור בבישול ארוך מונח בין דפי פסטה ביתית טריה ופרמז'ן. הייתה תוספת 20 ש"ח על מחיר הקופון. זו מנה שמבקרי האוכל שכתבו על סולה בתחילת דרכה (2013) ממש התעופפו עליה. שגיא כהן כתב שזו בכירת הלזניות בארץ ובטיים אאוט היא נבחרה למנת הפסטה הכי טובה בתל אביב בשנת 2013. אני קיבלתי צלחת עם לזניה קרה. ברור שזו מנה שמכינים מראש ומחממים בשביל ההזמנה, אבל בשום סיטואציה היא לא צריכה להגיע קרה. מקסימום פושרת. היא הוחזרה לחימום נוסף שלקח קרוב ל-20 (!) דקות. בינתיים עומרי סיים את המנה העיקרית שלו. אחרי החימום אני יכול לומר שזו מנה טובה וטעימה. אם זו אותה מנה ששגיא כהן אמר עליה שזו הלזניה הכי טובה בארץ, כנראה שיש לנו טעמים שונים מאד. נכון, זה נחמד שיש בלזניה תבשיל של זנב שור נימוח וסיבי ולא ראגו בשר טחון. דפי הפסטה בושלו כמו שצריך. שילוב הטעמים, של הבשר, הפסטה והגבינה היה מוצלח. אבל כל זה לא הופך אותה למנה ששגיא כהן וטיים אאוט תל אביב כל כך התרגשו ממנה. לי אישית חסר היה אקסטרה רוטב (קצת יותר ציר בשר על הצלחת מעבר לכף שמזגו) וגם קצת יותר פרמז'ן מגוררת היה יכול להועיל. אפילו שילוב של משהו פיקנטי היה יכול להעיף את הלזניה הזו.

עומרי הזמין את נתח הקצבים לעיקרית: נתח קצבים "טאליאטה": נתח קצבים צלוי ופרוס בזיגוג בלסמי, עם סלט ארוגולה ופונדנט תפוחי אדמה צלויים. אישית אני לא מזמין נתח קצבים במסעדה שלא מתמחה בבשר. זה נתח שצריך להגיע מדיום רייר (או מקסימום מדיום אם הוא סופר טרי). ברגע שטבח לא מיומן מטפל בו, הלך עליו. מבשר רך ונימוח הוא הופך לפלטה יבשה וקשה. זה בדיוק מה שקרה במנה של עומרי. חלק מהנתח נצלה לדרגת well done כמעט וחלקו היה מדיום סביר. גם הנתחים שהיו מדיום לא היו באיכות טובה במיוחד. תפוחי האדמה היו מלוחים מאד. הזיגוג בלסמי לא הוסיף יותר מדי. בקיצור - מנה מבאסת. היא לא הוחזרה מטעמי נימוס.

קינוחים: הזמנו 2 קינוחים: קראמבל תפוחים וטרייפל אנגלי. יחד עם זה הזמנו 2 כוסות אספרסו וכוס תה עם נענע, כדי להגיע למינימום 100 ש"ח הזמנה לסועדת השלישית. לנענע אנחנו עדיין מחכים...

קראמבל תפוחים היה טוב ועשוי כמו שצריך. שום דבר מיוחד אבל מוצלח. הוא מכיל קינמון שאני פחות מחבב בקינוחים ולכן הסתפקתי בטעימה בלבד.

הטרייפל האנגלי (שאני לא מבין מה הקשר שלו לצפון איטליה) היה חביב. קינוח שכבות עם קרם מסקרפונה, עוגת ספוג ופירות יער. טעים בהחלט אם כי סטנדרטי למדי.

אז גם כאן צלחנו את הערב. בניגוד לאבושדיד שם לא היו שיאים קולינריים יוצאי דופן, אבל גם לא נפילות, והעברנו אחלה ערב שהפך את הקופון לשווה ביותר, בסולה היו גם היו פאקים לא מעטים. ראשית בשירות. שירות פשוט גרוע. אני לא יודע מה רמת השירות הרגילה במסעדה. באותו ערב היו רק 2 מלצרים (אולי זה הסטנדרט שלהם) והשירות שלהם היה רע. איטי מאד. לא מתחשב. לא מתעניין. יש לי הרגשה שאם היינו באים בלי קופון ומזמינים מהתפריט הרגיל, היינו זוכים לשירות טוב יותר וחבל. אפילו חיוב כרטיס האשראי לא עבד בסוף והמנהלת ציינה שהיו צריכים ליידע אותנו טלפונית שלא ניתן לשלם באשראי. כמובן שלא עשו את זה.

לגבי האוכל. עומרי נפל בשתי המנות שלו. מנות פשוט לא טובות שלא הוכנו כמו שצריך, משהו שלא צריך לקרות במסעדה מקצוענית, גם אם אתה בא עם קופון. מנת הדגל המאד פופולרית שאני הזמנתי הגיעה קרה. שוב, משהו שלא אמור לקרות במקום שמכבד את עצמו.
יש כאן כנראה חוסר אחידות גדול בין מנות הפסטה והמנות הצפון איטלקיות הקלאסיות לבין שאר המנות, ולכן פירות הים ונתח הקצבים היו ממש לא מוצלחים. כנראה שצריך להזמין כאן אך ורק את מנות הפסטה, כי זו ההתמחות של המסעדה.
אם הייתי חוזר לכאן הייתי מזמין רק פסטה (כולל הלזניה בתנאי שתוגש חמה).

בשורה התחתונה, בהנחה שהיינו מקבלים את אותה איכות שירות ואת אותה רמת אוכל, גם בלי הקופונים, אז לפחות הקופונים, שמאד הוזילו את העלויות, הצילו אותנו מעוגמת נפש ובאסה גדולה יותר. מה שנקרא כואב אבל פחות.

אני מאד מקווה שנפלנו על ערב לא מוצלח של המטבח ושל השירות ושלא הייתה כאן התייחסות שלילית מכוונת לסועדים שבאו עם קופונים. אם זה המצב אז זו בושה למסעדה. אתם מנפיקים קופונים, אז תכבדו אותם. אף אחד לא אילץ אתכם לצאת עם המבצעים הללו, אז אל תתייחסו לסועדי הקופונים כסועדים סוג ב'.

והזוכה בקרב הקופונים...

(*) עדכון טרי (29 באוקטובר 2015). דיווחים באתרי אינטרנט מדברים על כך שדלתות מסעדת סולה סגורות ומסוגרות בימים האחרונים ושהטלפון להזמנות מנותק. ככל הנראה סגרו. חבל. מקום יפה שהתחיל טוב מאד (כך נכתב) והלך ודעך. לצערי אני הגעתי אליו אחרי הדעיכה.

נכון לתחילת 2016 גם אבושדיד כנראה בסימני שאלה קיומיים. קראתי איפשהו שהמקום עובר שיפוצים. דף הפייסבוק שלהם לא עודכן מאוקטובר 2015. קשים חיי המסעדנים בישראל...

הנה עוד הוכחה שמסעדה שמתחילה לשווק את עצמה דרך קופונים לא תשרוד הרבה זמן. עצוב.