יום שישי, 15 ביולי 2016

פסטה ברוטב סלק ושמנת עם קראמבל סלק (או מה שאני מכנה: פסטת מצוקה)

למה פסטת מצוקה? 

כי זו פסטה שהוכנה מתוך מצוקה. התחשק לי נורא פסטה לארוחת ערב. מסתבר שבבית לא הייתה שום פסטה יבשה ראויה. (אפילו לא איזה ניוקי מוכן). בחוץ 31 מעלות ו-65% לחות ולכן יציאה מהמזגן החוצה לסופר היא לא אופציה. אין ברירה, צריך לשנס מותניים, לאגור אנרגיה ולהכין פסטה טרייה. (מזל שהיה קמח פסטה וביצים).
אז פסטה טרייה - done. האמת - אחרי שמתמקצעים בטכניקה זה ממש קל. 



מצוקה 2:
אין גבינות בבית. בכלל. אפילו לא לא איזו חתיכת פרמזן מגוררת זולה שהקפאנו פעם. פסטה בלי איזו גבינה מגוררת טובה היא לא אידאלית אבל צריך להסתפק במה שיש. מזל שיש שותפה שאופה ולכן חמאה ושמנת מתוקה נמצאים תמיד.

מצוקה 3:
אין ירקות מעניינים בבית. יש עגבניות ובצל, אבל רוטב עגבניות לא רציתי.
מה עושים? מסתפקים בסלק שבמקרה שכב במקרר. וגם בשום. יותר טוב מכלום.

מהסלק התחשק לי להכין מעין קראמבל סלק. ניסוי קולינרי שכזה.
את הסלק הלא גדול קלפתי, חתכתי לקוביות קטנות ושמתי במעבד מזון. כנ"ל 2-3 שיני שום. הוספתי פרוסת לחם אגוזים ישנה, חופן אגוזי מלך, חמאה, מלח, פלפל ומעט צ'ילי יבש. טחנתי למרקם פירורי.

1/2 מהתערובת הוצאתי ושמרתי להכנת הרוטב: בישלתי את הקראמבל הלא אפוי בעוד קצת חמאה ושמנת מתוקה וטחנתי מעט למרקם חלק יותר. (לא לגמרי). עניין של כמה דקות לכל העסק.

את החצי השני של הפירורים הכנסתי לתנור חם ב-150 מעלות בערך ואפיתי עד שהקראמבל השחים מעט. כשבחדר מתפשט ריח אגוזי/חמאתי משכר יודעים שהקראמבל מוכן. משהו כמו 20-25 דקות. את התערובת הפירורית האפויה הוצאתי החוצה לקירור בטמפרטורת החדר. לשמחתי זה יצא טעים מאד וקראנצ'י כמו ששאפתי שיהיה.



את הפסטה המרודדת והחתוכה מבעוד מועד (במכונת פסטה כמובן) בישלתי במים רותחים עם מלח. כמובן לפי הוראות היצרן. (שזה אני). עניין של דקות ספורות (2-3 דקות). סיננתי והוספתי למחבת עם הרוטב הוורוד המתבשל בנחת על אש קטנה. ערבוב קטן של עוד דקה-שתיים וזה מוכן אכילה. לצערי התמונות מזייפות. הצבע האמתי היה ורוד עז הרבה יותר.




זה התוצר הסופי - פסטה ברוטב סלק, חמאה ושמנת עם קראמבל סלק ואגוזים. אני חייב לומר שיצאתי מרוצה מאד. היה טעים ביותר.



למחרת נשאר בצק פסטה. (הכנתי בצק מ-200 גרם קמח פסטה). נשאר גם קראמבל סלק אפוי. צריך שחזור של המנה אבל עם שינויים קלים.


לקחתי סלק נוסף שחתכתי לפלחים. שמתי מעט חמאה בין הפלחים והוספתי מלח גס. עטפתי בנייר כסף ואפיתי בתנור עד התרככות חלקית. יחד עם זה אפיתי 2 שיני שום.


טחנתי את קוביות הסלק האפויות ושיני השום עם מעט נוזל (מעט שמנת מתוקה ומעט מים) למרקם חלק שיהיה בסיס לרוטב היום השני. את הסלק האפוי והטחון הוספתי למחבת בה רחשה חמאה שהפכה כבר לחמאה חומה אגוזית ונהדרת. הוספתי מעט שמנת לדילול ומעט מים רותחים. בהמשך הוספתי גם 2-3 כפות ממי בישול הפסטה.
הפעם התמונות עושות קצת יותר חסד עם הצבעים האמתיים (תאורת ניאון לבנה של מטבח ביתי זו בעיה).




למנה הסופית הוספתי קוביות פולנטה מטוגנות בחמאה וכמובן את קראמבל הסלק מהיום הקודם.
הפולנטה כמובן אינה בגדר חובה אבל נשארה לנו פולנטה מימים קודמים שהייתה תפלה מעט (אין גבינה בבית - כבר ציינתי את העובדה המצערת הזו), ולכן בלי תכנון מוקדם השתמשתי בה כעוד תוספת לפסטה. היא לא הזיקה. עוד קצת שחיתות.
התוצר הסופי היה שוב משמח מאד. פסטה ורודה מאד, אגוזית, שמנתית, מושחתת וטעימה מאד.













אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה